הכחשת זיהום

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף הדחקת זיהום)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הכחשת זיהום היא הכחשה, טשטוש, הטעיה, והדחקה של היקף הזיהום בכל ההיבטים שלו - הכחשה וטשטוש הקשר בין פעילות כלכלית מסוימת לבין זיהום שנוצר ממנה, הכחשה של השפעות בריאותיות והשפעות סביבתיות של זיהום זה, וניסיון להכחיש ולהמעיט בערך של נזקים כלכליים וחברתיים שנגרמים עקב זיהום. כמעט כל מקרה ידוע של זיהום משמעותי מודרני כלל היבטים של הכחשת זיהום. הכחשת זיהום היא צורה של הכחשת אלימות וכרוכה בדרך כלל בתעמולה.

בשנת 2014 הודיע ארגון הבריאות העולמי כי זיהום אוויר הוא גורם תחלואה ותמותה מהותי שהורג אחד מכל 8 אנשים ברחבי העולם, או כ-7 מיליון אנשים בשנה, הן מזיהום ביתי (בעיקר במדינות עניות) והן מזיהום סביבתי (במדינות עשירות ועניות כאחד). 6% מכלל ההרוגים המיוחסים לחשיפה לזיהום אוויר מתים עקב סרטן, כמות גדולה בהרבה מתה מסיבות של מחלות לב ושבץ.[1] הודעה זו באה לאחר שבשנת 2013 הכריז הארגון כי זיהום אוויר הוא גורם מסרטן וודאי בבני אדם.

הכחשה נזקי הזיהום מקודמת על ידי גורמים שיש להם אינטרס כלכלי, פוליטי בפעילות כלכלית שגורמת לזיהום - בעלים של מפעלים מזהמים, פוליטיקאים, גופי תקשורת שנמצאים איתם בברית פוליטית או עסקית ולפעמים גם פקידים ומומחי בריאות שנתונים ללחצים ולפיתויים כלכליים ואחרים. עם זאת הדחקה והכחשה של זיהום מבוצעת גם על ידי עובדים, אזרחים וצרכנים שלא רוצים להודות בפני עצמם שהם חשופים לזיהום או תורמים לקיומו, במנגנון אופייני להדחקה. סוג שלישי של הכחשת זיהום הוא הכחשה מטעמים פוליטיים ותרבותיים - בעיקר ליברטרים וליברלים שחוששים שהודעה בנזקי הזיהום תגרור דרישה לפעילות ממשלתית או תהיה הוכחה לבעיות של רגולציה עצמית או של יתרונות השוק החופשי.

מקרי הזיהום בהם מדובר מגוונים - זיהום אוויר ממפעלים, זיהום אוויר מכלי רכב וממקורות נוספים; זיהום מים ממפעלים, תחנות דלק ועוד; זיהום קרקע ממקורות שונים, זיהום רדיואקטיבי עקב תקלה בכורים גרעיניים או בפסולות רדיואקטיביות, זיהום במזון עקב תקלות בייצור ועוד. סוג מיוחד של הדחקת זיהום הוא הכחשת אקלים שבה פעילי ימין כלכלי ונציגי חברות נפט וחברות מכוניות מכחישות קיום של התחממות עולמית, את ההשפעה של האדם על האקלים או את ההשפעות של התחממות עולמית.

יש צורות שונות שבהן ניתן לטשטש ולהכחיש נזקים של זיהום: ניתן לחלק אותן לשיטות להסתיר את קיום הזיהום, שיטות למסמס את הנזקים שהזיהום גורם, וטענות כי הזיהום בלתי נמנע וכי יש להשלים איתו. היבט נוסף הוא הדחקת זיהום שבה גורמים ללא אינטרס או גורמים שנפגעים מהזיהום שמנסים להדחיק את קיומו כדי להרגיש טוב יותר.

הכחשת זיהום נוקטת בשיטות הפעולה דומות לשיטות של הכחשת נזקי העישון - האסטרטגיה העיקרית היא הכחשה גורפת כלפי חוץ ונטיעת ספק. אין צורך לשכנע את הציבור כי החברות המזהמות צודקות, די בכך שיש ספק ושיש שני צדדים שמתווכחים - אם אנשים לא יודעים מי צודק בוויכוח, הם נוטים להישאר מחוץ לוויכוח, וכך ניתן להמשיך במדינות הנוכחית. שיטות נוספות כוללות דיברור המסרים דרך צד שלישי "ניטרלי" (ארגוני קש) וסמכותי (לדוגמה רופאים שמקבלים כסף מחברות תעשייה, כלכלנים, ארגוני בריאות ועוד), הפצת נתונים כוזבים או לא רלוונטיים, ספין תקשורתי, קשרים לגורמים מחקר ורפואה והטיית מחקרים, קשרי הון-שלטון, לובי פוליטי והשפעה של החברות על העיתונות. שיטות פעולה אלה אפשרו לחברות הטבק להכחיש את הנזקים של טבק (שהחלו להתגלות במחקרים רפואיים כבר בשנות ה-1930) ולהמשיך ללשווק ולמכור סיגריות לילדים ומבוגרים במשך 50-60 שנה לאחר שהממסד המדעי והרשויות הכירו בנזקי העישון. הכחשות והטעיות נוספות ומוצלחות של חברות הטבק נוגעות לה התמכרות לעישון, סיגריות קלות, עישון כפוי. שיטות הכחשה ובלבול אלה אומצו בהמשך על ידי תעשיות אחרות כמו תעשיית המזון, תעשיות מזהמות ותעשיות פוגעניות אחרות. הדבר מובא לדוגמה בספר המוצר שלהם הוא - ספק.

דוגמאות היסטוריות להסתרה והכחשה של זיהום

כמעט בכל מקרה של זיהום סביבתי יש היבטים של הסתרת היקף הזיהום, הסתרת נזקים בריאותיים לעובדים, צרכנים, הציבור כולו, הכחשה של אחריות של הגורם המזהם לזיהום ועוד. דוגמאות בולטות לכך הן:

עובדות בבית החרושת לצביעת מחוגי שעונים ברדיום.
  • נערות הרדיום (באנגלית: Radium Girls) - נערות אלו היו עובדות שחלו בהרעלת קרינה מצביעת מחוגי שעון בצבע זוהר בחושך במפעל "חברת הרדיום האמריקנית" (United States Radium Corporation) בעיירה אורנג' בארצות הברית סביב 1917. לעובדות נאמר שהצבע אינו מזיק. הן שאפו לקרבן כמויות קטלניות של רדיום כאשר הן ליקקו קצוות של מברשות צבע כשיטה לעצב את חוד המברשת, כמה מהן נהגו לצבוע את ציפורניהן ושיניהן בחומר הזוהר. כל זאת כאשר הנהלת החברה וכימאים שעבדו בה ידעו היטב על הסכנות בחומר. חמש מהנשים תבעו את מעסיקן. המשפט קבע את זכותם של עובדים הלוקים במחלת מקצוע לתבוע את מעסיקיהם. [1]
  • הרעלת הכספית במינמטה - אחד מציוני הדרך הבולטים בעולם בהתייחסות לזיהום תעשייתי בכלל וכספית בפרט הוא הרעלת הכספית במינמטה או "מחלת מינמטה" שנחשפה ביפן בשנת 1959. מפעל תעשייתי בשם Chisso שפך לים באזור מפרץ מינמטה שפכי-תעשייה לא מטופלים המכילים כמויות גדולות של כספית במשך עשרות שנים. הכספית הצטברה בגופם של רכיכות ודגים במפרץ ומשם הגיע לדייגים שאכלו אותם. באירוע זה נפגעו כ-10,000 בני אדם מהרעלת כספית. כאשר נחשפה הפרשה וקם רעש ציבורי קיבלו פיצויים מהחברה. נכון לשנת 2001 הוכרו באופן רשמי 2,265 קורבנות של ההרעלה ומתוכם מתו 1,784 בני אדם. תינוקות רבים באזור נולדו עם מומים. [2]
  • פרשת לאב קנאל - בשנות ה-70 התפוצצה בארצות הברית פרשת "לאב קאנל" שבה נחשפו מאות בני אדם במדינת ניו-יורק לפסולת תעשייתית שנקברה באדמה, דבר שגרם לפינוי כ-800 בני אדם מבתיהם ולסקנדל לאומי. [3] יש הטוענים כיום כי הפרשה נופחה וכי החשש הבריאותי בפרשה היה מוגזם.
  • הונאות אסבסט - בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו להיחשף מספר מקרים בהם תאגידים שיצרו או השתמשו במוצרי אסבסט הסתירו במשך כמה עשרות שנים מידע מעובדים או לקוחות על נזקים בריאותיים שעלולים להיגרם עקב משאיפת אבק אסבסט ממוצרים אלה. הדבר גרם אלפי מקרים של מחלות חמורות ומוות. תביעות פיצויים נגד התאגידים הביאו אותם להליכי פשיטת רגל שבמסגרתם שילמו פיצויים לאלפי נפגעים. לאחר מכן חלק מהתאגידים חזרו לפעול.
  • אסון בופאל - בדצמבר 1984, התרחשה דליפה נרחבת של גזים רעילים במפעל יוניון קרבייד לייצור חומרי הדברה בעיר בופאל, בהודו. זה שנחשב לאסון התעשייתי החמור ביותר בהיסטוריה וכן למקרה הבולט ביותר של זיהום תעשייתי נקודתי.[2] מעל 500,000 איש נחשפו לכ-40 טונות מהגז הרעיל שהתפשט בשכונות ששכנו בקרבת המפעל. [3] מספר הנפגעים המדוייק מהדליפה ומהמנוסה ההמונית שנגרמה בעקבותיה, מגיע עד לכ- 550,000 אלף איש, ומספר המתים מוערך בין 3,700 ל-16,000 בני אדם. חקירות שונות שבוצעו במקום מצביעות על שרשרת מחדלים ועל הזנחה שהובילו לכך שאמצעי בטיחות שונים לא הותקנו או לא תפקדו. יוניון קרבייד, שכיום שייכת לחברת דאו כימיקל, מכחישה את האשמות האלה באתר האינטרנט שלה, וטענה כי האסון נגרם בשל חבלה של פועל אלמוני.
  • אסון צ'רנוביל - התאונה הגרעינית החמורה ביותר מאז החל העולם להשתמש באנרגיה גרעינית. באפריל 1986 התרחשה התכה של כור גרעיני במקום. דבר שהביא לפריצת מעטפת ההגנה שלו, והפצת חומרים רדיואקטיביים למרחק של אלפי קילומטרים. על-פי הערכות של הארגונים הבינלאומיים, עד כה גרם האסון למותם של כ-80 בני אדם, ישנן הערכות שבסופו של דבר התמותה כתוצאה מסרטן שמקורו בנזקי קרינה תסתכם בכ-4,000 נפש. כתוצאה מהאסון פונו מעל 116 אלף בני אדם באופן מיידי בטווח של כ-30 ק"מ, ועוד כ-200,000 איש שפונו מבתיהם בשנים שלאחר מכן באזור אוקראינה ובלארוס, סה"כ מעל 340 אלף בני אדם פונו ויושבו מחדש על ידי השלטון הסובייטי.[4] כ-600 אלף אנשים הועסקו (בעיקר בכפייה או במסגרת השירות הצבאי) בניקוי ופינוי האזורים הנגועים בקרינה. הענן הרדיואקטיבי שנוצר כתוצאה מהפיצוץ האדיר הורכב בעיקר מגרעינים מעורערים של אטומי יוד וצזיום והתפשט כמעט בכל שטחה של אירופה. ממשלת ברית המועצות ניסתה תחילה להסתיר את האירוע החמור, והאירוע הובחן לראשונה במערב רק בעקבות מדידות קרינה חריגות בשוודיה. להמחשת המדיניות, זו הידיעה שפורסמה בעיתון "איזווסטיה" 3 ימים אחרי שאירע האסון: "תאונה אירעה בתחנת הכוח צ'רנוביל ואחד הכורים הגרעיניים ניזוק. צעדים ננקטים על מנת למזער את השלכות התאונה. אלו שנפגעו ממנה מקבלים עזרה. וועדה ממשלתית הוקמה". ימים ספורים אחר כך, כשכבר התגלו ממדי האסון, השלטון האוקראיני בראשות ולדימיר שצ'רביצקי עוד חייב את התושבים באזורים הנגועים להשתתף במצעד חג הפועלים המסורתי שחל ב-1 במאי. כחלק מהטיפול באזור, כוסה אתר התאונה בעופרת למניעת דליפה רדיואקטיבית, ולאחר מכן במבנה בטון עצום שזכה לכינוי "סרקופג" (ארון קבורה). המוני העובדים שגויסו לבניית הסרקופג בשבועות שלאחר האסון (וכונו "הליקווידטורים"), היו הקבוצה שנפגעה באופן החמור ביותר מהתאונה, ורבים מהם לא שרדו את השפעות הקרינה.
  • זיהום PCB של מונסנטו - במשך 40 שנה היה תאגיד מונסנטו מונופול על ייצור תרכובות PCB בארצות הברית. מדובר על קבוצה של חומרים שהיא יציבה, מסיסה בשומן, רעילה ומסרטנת. ההשפעות של החומרים עלולים להשפיע זמן רב לאחר החשיפה לזיהום. מונסנטו נאבקה כדי להגן על המשך השימוש וההפצה בחומר הרבה לאחר שהחומר הוכר ברחבי העולם כמזהם עולמי וכחומר המצטבר במעלה שרשרת המזון. מזכר פנימי ציין כי "אנחנו לא יכולים להפסיד דולר אחד".[4] מונסנטו הפסיקה לייצר את תרכובת ה-PCB בשנת 1977, והחומרים הוצאו אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979. בשנת 2002, פרסם העיתון הוושינגטון פוסט כתבה על זיהום מים חמור שנגרם לנחלים ולמזבלות של העיירה אניסטון (Anniston), אלבמה, בעקבות ייצור והפטרות מתרכובות PCB. תביעה שהוגשה נגד החברה הובילה לחשיפת מסמכים פנימיים של מונסנטו שהראו שהמפעל המקומי שפך ביודעין פסולת עם כספית ו-PCB לתוך נחלים מקומיים במשך 40 שנה.[4] מסמכים פנימיים של התאגיד שנתגלו בזמן המשפט גילו כי מנהלי מונסנטו ידעו על כך במשך שנים רבות וניסו להסתיר את האמת על ידי מסמכים עם כותרות כמו "חסוי: קרא והשמד". בשנת 1966 גילו מנהלים במונסנטו כי דגים שהוכנסו לנחלים ליד העיירה מתו בתוך 10 שניות, תוך הקזת דם וקילוף של הקשקשים, הם לא אמרו דבר לאיש. בשנת 1969 הם גילו כי דג בנחל אחר הכיל כמות PCB בריכוז גבוה פי 7,500 מהריכוז המותר. הם החליטו כי "יש עניין מועט בכניסה למאמצים יקרים בהקטנת הפליטות". בשנת 1975, מחקר פנימי של החברה גילה כי חומרי PCB גורמים לגידולים סרטניים בעכברים. הם הורו על שינוי המסקנות מ"מסרטן בצורה קלה" ל"לא נראה שהוא קרציוגני".[4]
  • האסון הגרעיני בפוקושימה - בשנת 2011 גל צונאמי סמוך ליפן, פגע בכור גרעיני וגרם לדליפה של חומר רדיואקטיבי. הצונאמי והדליפה גררו פינוי של עשרות אלפי בני אדם מרדיוס של 10 ק"מ סביב הכור.[5] מספר העקורים מביתם הוערך במעל 340 אלף.[6] ככל שחולף הזמן מתחילת המשבר, התברר שממשלת יפן וחברת TEPCO מסרו מידע לא מדויק שיצר מצג שווא המקטין את מימדי האסון ועוצמת הזיהום הרדיואקטיבי. ראש ממשלת יפן מסר ב-20 במאי בפרלמנט, "מה שאמרתי לציבור, באופן מהותי אינו נכון" בהתייחסו להערכת המצב שהבהירה שהכורים יציבים והמצב תחת שליטה לאחר ה-11 במרץ. בנוסף הוא מסר "הממשלה נכשלה בתגובתה להערכה המוטעית של TEPCO ועל כך אני מצטער עמוקות". גושי הונסו, יועץ ראש ממשלת יפן מסר ש- TEPCO מסתירה מידע באשר להיקף הקרינה. הונסו הורה למפעילי המתקן לשחרר כל מידע בנושא. לחברת TEPCO לקח חודשיים להודות ששלושה כורים הותכו, ומיכל הכלה אחד דולף. [7] מומחים שונים לקרינה האשימו את ממשלות יפן ואת ממשלת ארצות הברית בהפחתה של מימדי הזיהום והתחלואה.
  • פרשת זיהום האוויר של פולקסווגן או "פרשת דיזלגייט" - פרשת זיוף תוצאות בדיקות זיהום האוויר מתחבורה והפרת תקן זיהום אוויר בתעשיית הרכב שנחשפה בתחילה במכוניות של קבוצת פולקסווגן והתגלתה לראשונה בחודש ספטמבר 2015. הזיוף יוחס בתחילה לחצי מיליון מכוניות עם מנוע דיזל של פולקסווגן ואאודי שנמכרו בין 2009 ו-2015. אחר כך הודתה החברה שהוא קיים ב-11 מיליון מכוניות מתוצרת הקבוצה, כולל מותגי סקודה וסיאט. בהמשך התגלה כי התרמית רחבה אף יותר וכוללת גם את מכוניות הבנזין והגז הטבעי המיוצרות בתאגיד. החברה תכנתה באופן מכוון את המנועים כך שיפלטו פחות מזהמי תחמוצות חנקן בזמן מבדקי מעבדה, ואילו בזמן נסיעה בכביש הפליטות גדלו פי 40. הפרשה התגלתה תודות למבדקים של חוסר תאימות בפליטות מזהמים שקיימה סוכנות לשמירה על האוויר של מדינת קליפורניה בסיוע מדענים שמדדו את הזיהום בתנאי שטח. עם התקדמות הפרשה, התברר כי יצרניות רכב נוספות כדוגמת החברות BMW,[5] אאודי,[6] מיצובישי[7][8] וסוזוקי[9] זייפו נתוני זיהום וצריכת דלק ברכבים אותם ייצרו. חברת פולסווגן נתבעה בבתי משפט אזרחיים ופליליים והודתה בעבירות פליליות שביצעה. מנכ"ל החברה התפטר ונמצא אשם בהונאה וקשירת קשר.

שיטות פעולה להכחשת זיהום

הסתרה פיזית של הזיהום

לאחר טיהור שפכים תעשייה במתקן מקומי, מומטרים מי הקולחין של אזור התעשייה תפן בממטרות, דבר שעלול ליצור זיהום קרקע וזיהום של מי התהום. צילום - המשרד להגנת הסביבה, בפרסום משנת 2009 על זיהום קרקע בישראל.

ניסיונות להסתיר את מימדי הזיהום על ידי הסתרת הפליטה שלו - לדוגמה פליטת זיהום אוויר בלילה, המטרת מים מזוהמים בממטרות ועוד. דרך נוספת היא הסתרת התכולה הכימית של הזיהום והצגת חומר מזהם בחומר תמים יותר. לדוגמה אנשי הקואליציה לבריאות הציבור טענו בשנת 2006 כי רוב הזיהום מבתי הזיקוק בחיפה משחורר בשעות הלילה, כאשר איש לא רואה אותו. [10] המועצה המקומית תעשייתית תפן נוהגת מזה שנים לבצע המטרה של מים מזוהמים בממטרות. לאחר טיהור חלקי של זיהום תעשייתי שמכיל מתכות כבדות ושמנים, מי-קולחין באזור מומטרים בשטח פתוח בספיקה של 1500 מ"ק ליום. ארגון אזרחים למען הסביבה בגליל מחו על דבר זה כבר בשנת 2003 אבל הרשויות לא התייחסו לנושא.[11] בשנת 2009 התייחס המשרד להגנת הסביבה לנושא בדו"ח סקירת זיהומי קרקע שלו, וטען כי ההמטרה מבוצעת בניגוד לדרישות המשרד להגנת הסביבה. בדיקות קרקע באזור מצאו זיהום במספר מתכות ומזהמים נוספים. קיים חשד לזיהום מקורות מים.[12] אחת הדרכים להסתרה פיזית של הזיהום היא מהילת זיהום - ערבוב של חומר מזוהם בחומר אחר במטרה להוריד את הריכוז שלו כך שיעמוד בתקנים או שלא יבלוט בשטח.

הסתרת נתונים על זיהום

תכופות הסתרת זיהום מעורבת בעצימת עיניים מצד הרגולטור- אם על ידי איסוף חסר של נתונים (דיגום חסר של חומרים, התחייבות לבצע דיגומים ואי עמידה ביעדים אלה ועוד) ואם על ידי הסתרת הנתונים שיש בידי הרגולטור מהציבור. דוגמה לנושא זה הוא החשיפה המאוחרת של ממדי זיהום האוויר בחומרים מסרטנים ממפעל תעשיות אלקטרוכימיות ליד עכו. בחמישי ליולי 2004 חשף עיתון הארץ כי בידי המשרד לאיכות הסביבה נתונים לפיהם המפעל זיהם במשך שנים ארוכות את אזור עכו בחומרים מסרטנים ובכספית, כחלק מתהליך הייצור, בכמות של מאות טונות בשנה, וכי לטענת בכיר במשרד דבר זה תרם לתחלואה בסרטן באזור. לטענת העיתון הנתונים היו בידי המשרד לפחות מתחילת 2002 אך עד לפיצוץ ולשריפה באוקטובר 2003 (כלומר קרוב לשנתיים) לא נעשה דבר כדי לסגור את המפעל והנתונים הוסתרו מהתושבים. המשרד להגנת הסביבה פעל מול המפעל כדי שזה יתקין משרפה, המפעל לא עמד בלוחות הזמנים של המשרד אך לא נענש ובכיר במשרד הודה כי ייתכן ולוחות הזמנים שניתנו למפעל היו ארוכים מידי. הנתונים שוחררו על רקע משפט שהתנהל בשאלה האם לאפשר לפתוח מחדש את המפעל. [13] ראש עיריית עכו לשעבר, ד"ר שמריהו בירן הודה כי העירייה ידעה על שפיכת הכספית, אך לא על זיהום האוויר המסרטן. עד יולי 2004 לא ידע המשרד להגנת הסביבה את העירייה או את התושבים על פליטות זיהום האוויר המסרטן.[13]

היבטים נוספים הנוגעים להסתרת נתונים הזיהום קשורים למחסור בחוקים נגד חומרים מזהמים, תקנות עמומות, מחסור בתקני אכיפה, ואי אכיפה של חוקים לניטור או אכיפה של חוקי זיהום על ידי הרשויות.

הסתרת מחקרים על זיהום

לעיתים קרובות חברות, במיוחד חברות כימיה עורכות ניסויים ובדיקות שונות לגבי הבטיחות של מוצרים שלהן, אבל לעיתים מחקרים אלה לא מפורסמים לציבור.

חברת דופונט וחברת 3M, חברות כימיה שמייצרות תרכובות עמידות בשם PFAS, ערכו מחקרים משלהן בשנות ה-80 וה-90 וידעו כי הכימיקלים עוברים מאימהות לצאצאיהן דרך העברת כימיקלים בחלב אם. החברות הסתירו את ממצאיהן מהרשויות במשך עשורים. בינתיים השימוש בכימיקלים התרחב והם הוכנסו גם לעטיפות מזון, שטיחים, מוצרי ביגוד והנעלה. [14]

דופונט, החלה להשתמש ב-PFOA לייצור טפלון בשנות ה-40 של המאה ה-20. מאז 1981 לפחות, ידעה החברה שנשים מעבירות את הכימיקל לתינוקות שלהן, בעקבות ביצוע מחקר מעקב אחר קבוצה קטנה של עובדות בהריון באחד מהמפעלים שלה במערב וירג'יניה, שמצא כמויות מדידות של PFOA (אחת מתרכובות ממשפחת PFAS) בתינוקות שלהם. באותה תקופה, גם דופונט וגם 3M, שיצרה PFOA ומכרה אותו לדופונט במשך עשרות שנים, כבר ידעו ממחקרם שלהם שחולדות הרות שנחשפו ל-PFOA יכולות להעביר את הכימיקל לגורים שלהן. בשנת 1993, מדענים של 3M אישרו במחקר שטרם פורסם על אמהות-עיזים שהעבירו גם את הכימיקלים לצאצאיהם דרך חלב האם. [15]

החברות לא סיפרו לציבור או לרגולטורים על התגליות שלהם במשך עשרות שנים- מהלך שעזר לסכל רגולציה של הכימיקלים. לאחר ש-3M ועורך דין שתבעו את דופונט סיפקו מסמכים ל-EPA, שתי החברות נקנסו בשנת 2006 עקב סעיף "מניעת ראיות לנזק", כולל המחקר שלהן על העברה אימהית של PFAS. בשנת 2009, כ-17 שנים לאחר ש-3M סיימה את ניסוי העז שלה, מדעני EPA פרסמו מחקר משלהם על עכברי מעבדה, המתעד את זרימת ה-PFOA מדור לדור דרך חלב אם. [15]

לחצים וקשרים בין גורמי בריאות לבין מזהמים

קשרים בין ארגוני בריאות לבין מפעלים מזהמים

דוגמה בולטת לקשר בין מזהמים לבין ארגוני בריאות היא אגודה למלחמה בסרטן בישראל. מירי זיו, מנכ"לית האגודה נשואה לתעשיין מרכזי ברמת חובב ורבים מהתורמים לאגודה וראשיה קשורים לתעשיות, חלקן מזהמות. גם מומחים סרטן רבים שביצעו מחקרים עבור האגודה פעלו במקביל במתן שירותי ייעוץ למפעלים מזהמים.[16]

במשך השנים טענה האגודה למלחמה בסרטן כי הקשר בין זיהום סביבתי בכלל וזיהום אוויר בפרט לבין תחלואה בסרטן הוא קטן. בשנת 2007 טענה מירי זיו, מנכ"לית האגודה כי: "זיהום סביבתי הוא לפי המחקרים הקיימים 2-4 אחוזים". כבר בשנת 2007 עמדה זו עמדה זו הייתה שמרנית מאוד ועמדה בניגוד לדעה של גורמים אחרים. רשם הסרטן הלאומי, ד"ר מיכה בר חנה, טען כבר ב-2007 שדברים אלה מבוססים על נתוני תמותה בארצות הברית ובאנגליה מלפני 10 ו-30 שנים ומכאן שאי אפשר לדבר על הקשר בין זיהום לתחלואה בישראל.[16] כמו כן בתקופה זו כבר פרסם המכון הלאומי האמריקאי לחקר הסרטן natinanl cancer instetute מחקרים רבים על הקשר בין זיהום וסרטן. בין היתר בדו"ח cancer and the environment. [16]

קשר נוסף בין האגודה לבין מפעלים מזהמים היה הקשר של האגודה למפעל חוד מתכות בעכו. לפי מחקר שערך פרופ' אליעזר גנור ב-1988, פלט המפעל אלפי טונות של מתכות מדי שנה, ביניהן כאלה המוכרות כמסרטנות, כמו קדמיום, כרום 6 ערכי, עופרת, ניקל וארסן. [17] כמו כן המפעל יצר זיהום קרקע נרחב במקום. המפעל היה בבעלות של כור, אחת החברות הגדולות במשק במשך שנים רבות. מי ששלט בכור על כור בשנים 1988-1997, היה איש העסקים בני גאון. לאחר פרישתו של גאון מכור הוא התמנה לנשיא האגודה למלחמה בסרטן. במשך שנים רבות הכחישה האגודה את הקשר בין זיהום אוויר לבין תחלואה בסרטן, למרות ביקורת ברורה של אנשי מקצוע. תחקיר גלובס משנת 2006 העלה את האפשרות כי חלק מהסיבה להמנעות מהכרה בזיהום אוויר כמסרטן והעדר פעילות הסברה או לובי נגדו מצד האגודה קשורה בחלקה לתורמים של האגודה למלחמה בסרטן, ביניהם גאון והקשרים שלו ל"כור". [17]

בשנת 2012, הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC), גוף של ארגון הבריאות העולמי, סיווגה גזים הנפלטים ממנועי דיזל כחומר מסרטן וודאי בקרב בני אדם (קבוצה אחת). הדבר בוצע בהתבסס על ראיות לקשר בין חשיפה לזיהום לבין סרטן ריאה. [18] באוקטובר 2013 הודיעה ה-IARC כי זיהום אוויר מחוץ לבית הוא מסרטן וודאי בקרב בני אדם בגלל הקשר בינו לבין סרטן ריאות. בנוסף בוצעה הערכה נפרדת לחלקיקים נשימים וגם הם הוכרזו מסרטן וודאי בקרב בני אדם.[19]

בספטמבר 2014, כמעט שנה לאחר הכרזת ה-IARC, הכריז משרד הבריאות בישראל כי זיהום אוויר הוא חומר מסרטן וודאי בבני אדם. במסגרת ההודעה הזאת נכללה גם מירי זיו.[20] עם זאת זיו לא הגדירה פעולות כלשהן שהאגודה הולכת לנקוט כדי להתריע על זיהום אוויר בפני הציבור או כדי לשנות מדיניות ממשלתית בנושא.

בשנת 2014 הודיע ארגון הבריאות העולמי כי זיהום אוויר הוא גורם תחלואה ותמותה מהותי שהורג אחד מכל 8 אנשים ברחבי העולם, או כ-7 מיליון אנשים בשנה, הן מזיהום ביתי (בעיקר במדינות עניות) והן מזיהום סביבתי (במדינות עשירות ועניות כאחד) 6% מכלל ההרוגים המיוחסים לחשיפה לזיהום אוויר מתים עקב סרטן, כמות גדולה בהרבה מתה מסיבות של מחלות לב ושבץ.[1]

קשרים בין חוקרי בריאות לבין מפעלים מזהמים

בתחקיר על האגודה למלחמה בסרטן נחשפו קשרים בין מומחי בריאות לבין חברות מזהמות. הרופאים והמומחים סיפקו שירותי ייעוץ לחברות, דבר שעלול לגרום להטיה מחקרית. מקור לחץ נוסף על חוקרים הוא פוליטיקאים שמפחדים משערורייה ציבורית שעלולה לפרוץ.

על פי תחקיר גלובס משנת 2006 מומחים מקצועיים רבים המייעצים לאגודה למלחמה בסרטן, מקבלים שכר גם ממפעלים מזהמים. [21]

המומחים שנמצאים במוסדות האגודה ומייעצים לה, עובדים בשכר עבור מפעלי תעשייה, חלקם מפעלים שזיהמו את נחל הקישון:

  • פרופסור אברהם קוטן חבר המועצה המייעצת של האגודה נשכר על ידי מפעל גדות.
  • ד"ר אבי וינר, חבר הוועדה למסרטנים סביבתיים של האגודה נשכר על ידי חיפה כימיקלים ועל ידי קבוצת אי.די.בי.
  • פרופסור יוסי ריבק, חבר הוועדה למסרטנים סביבתיים של האגודה, נשכר על ידי מפעל דשנים וחומרים כימיים, ומספק חוות דעת למועצה של רמת חובב.
  • ד"ר נועה בן ברוך, יו"ר ועדת העדכון על סרטן השד באגודה, מספקת חוות דעת למועצה של רמת חובב.[21]

לטענת יובל תמיר, צוללן בשייטת לשעבר שחשף את פרשת הקישון, פרופסור תמר פרץ התייצבה בתחילה לצידם של צוללני הקישון, אך שינתה את עמדתה עקב פעילותה באגודה. "בהתחלה פרץ ניסתה לעזור לנו, עד שהיא התחילה לקבל תקציבי מחקר מהאגודה, ולפתע נעלמה והפסיקה לשתף פעולה. האגודה צריכה להיות האינטרסנטית הגדולה ביותר לבדוק כל אופציה למניעת סרטן, אבל היא לא עושה את זה. מה שאני שואל הוא 'למה'?"[21]

הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי טוען בספרו "האמת על באמת כיצד מומחים שונים המספקים עדויות לבתי משפט עלולים לתת חוות דעת מוטה אפילו באופן בלתי מודע, וכיצד היבטים כמו "גילוי נאות" לא מספקים אמצעי מספיק חזק כדי למנוע הטיה של מי שמאזינים לעדות.

הפעלת לחצים על חוקרי בריאות

במרץ 2015 החלה לעבוד וועדה אפידמיולוגית ברשות 20 חוקרים מאוניברסיטת חיפה לבדוק את נתוני התחלואה במפרץ חיפה והקשר שלהם לזיהום אוויר. המימון לפעילות הוועדה מגיע מחברות מזהמות כמו חברת חשמל ובתי הזיקוק. בוועדת ההיגוי של הוועדה חברים נציגי תעשייה וכן נציגי עירייה שלהם אינטרס להציג מציאות שלפיה אין בעיית זיהום ותחלואה בעיר. בנובמבר 2015 טענה כתבה של ערוץ 2 כי לאחר הצגת ממצאים ראשוניים של המחקר לבכירי העירייה, אלו טענו כי הנתונים "מאכזבים ויפגעו בתדמית העיר". בנוסף, בפגישה נאסר על החוקרים להיפגש עם אנשי משרד הבריאות כדי להציג בפניהם את הנתונים הראשוניים. לטענת ערוץ 2, מהנדס עיריית חיפה פנה אל החוקרים והודיע להם שראש העיר החליט להפסיק את הפרויקט, בטענה שאסור לחוקרים להדליף מידע לתקשורת. השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, טען כי שום מחקר לא ייעצר. לא ברור האם לעיריית חיפה יש את הכוח לעצור את המחקר. [8] אחד המשתתפים במחקר טען "עיריית חיפה לא רצתה בפרויקט מראשית הדרך. במשך חודשים ארוכים סירב יונה יהב לחתום על חוזה המחקר. מממני המחקר - המפעלים, באמצעות איגוד ערים חיפה לאיכות הסביבה, משלמים כל שלושה חודשים למרות שהתחייבו לשלם פעם בשנה. למה כל שלושה חודשים? כדי שיוכלו לאיים עלינו בהפסקת המימון, כמו הפעם". העירייה הכחישה את הדברים אבל חדשות ערוץ 2 הציגו קלטת שבה תוקף עוזרו של יונה יהב, נמרוד שיין, את המחקר "יש שם כל כך הרבה טעויות שזה, מה לעשות, זה מעצבן, זה לא רציני...נו, היינו יכולים להביא לפה את אחת המזכירות שתעשה את זה". [9]

בעקבות הדלפות ערוץ 2 בינואר 2016 על ממצאים על תחלואה גבוהה בסרטן ב-3 מוקדים ועל לידה של תינוקות במשקל נמוך, טען כתב החדשות של הערוץ, חיים רבלין, כי לולי ההדלפה יש סיכוי סביר שממצאים אלה היו "נקברים" ולא מובאים לידיעת הציבור. לדבריו קבורה של מחקרים דומים בוצעה בעבר על ידי חברת החשמל במחקר שלה בפרדס חנה שנוהל על ידי פרופסור מיכה-ברחנה.[22]

פרופ' ברחנא טען גם הוא כי מופעל לחץ מצד גורמים אינטרסנטים על החוקרים:

גם אני עשיתי מחקרים דומים. שעשיתי מחקרים על ילדים בחדרה באו לי מחברת חשמל עם ארבעה סטטיסטיקאים ודוקטורים והתחילו לצעוק עלינו, כמו בשוק אמרו לי שאני אידיוט. צעקתי חזרה וככה נראו הישיבות. הגופים הגדולים לא בוחלים באמצעים, מפעילים לחץ ולא ממש מעניין אותם תוצאות אמת. ככה זה עובד... ברור לי שיהב פוליטיקאי מעולה. הטריק שעשה עם ההצגה בה נחסם הכביש לבז"ן כשהתפרסמו הנתונים בפעם הקודמת. צריך להוריד את הכובע בפני מי שאחראי להצגה הזו.
-- פרופ' ברחנא: "חוקרי הזיהום בחיפה בלחץ אדיר", דורון סולומון ynet, 07.02.2016

תביעות השתקה

תביעות השתקה הן תביעות שמוגשות על ידי גופים חזקים וגדולים במטרה למנוע ביקורת עליהם מצד גופים חלשים יותר הרציונל הוא כי הגוף הגדול והחזק יתיש את הגורם החלש יותר בקרבות משפטיים שיעלו לו כסף רב, כך שכדאי לו לוותר ולהתנצל. תביעות כאלה יכולות להיות מוגשות נגד חוקרים באקדמיה, נגד ארגונים אזרחיים כולל ארגוני סביבה וכנגד גופי תקשורת. אחת מתביעות ההשתקה הידועה ביותר בעולם משפט מקלייבל נגעה בין יתר הדברים בטענות של הנתבעים על זיהום ועל נזקים סביבתיים מצד מקדונלד'ס.

פרסומים בתקשורת וקשרי הון-שלטון-עיתון

פרסום מודעות בתקשורת המציגות את הארגון המזהם באור חיובי. אם על ידי הצגת תרומתו לאיכות הסביבה ואם על ידי תרומה אחרת שלו לקהילה כמו סיוע לעניים, סיוע לחולים, אימוץ קבוצות ספורט וכו'. למודעת אלה השפעה כפולה - מצד אחד הם יכולים ליצור תדמית חיובית על הארגון המזהם, וליצור הזדהות איתו. ומצד שני הפרסום יכול להיות דרך לתת תמריץ כלכלי לבעלי עיתונים לפרסם כתבות אוהדות על הנושא.

דרך אחרת שבה עיתונות תומכת בגורמים מזהמים היא על ידי קשרים עסקיים בין בעל העיתון או של מפרסמים חשובים באותו עיתון לבין גורמים המעוניינים לטשטש את הזיהום - בין אם מדובר בגורמים עסקיים כמו מפעלים מזהמים, פירמות שיוצרות מוצרים מזהמים (חברות מכוניות) ובין אם מדובר בגורמים פוליטיים כמו רשויות מקומיות שרוצות לשמור על מפעלים מזהמים ולהימנע מאובדן מקומות עבודה או לנסות להרגיע את התושבים כדי שלא יעזבו את המקום.

ספינים בתקשורת

אחת הדרכים המקובלות ביותר לבצע הכחשת זיהום היא על ידי ספין תקשורתי שיוצר רושם מטעה או לכל הפחות יוצר בלבול ואי בהירות. כאשר הציבור מבולבל הוא נוטה להגיד - יש כאן מומחים וגורמים שאומרים כך ויש גורמים שאומרים מסר הפוך, כדאי לי לשבת על הגדר ולחכות עד שיגמרו את הוויכוח במקום להתערב (מבחינה נפשית או מעשית). דבר זה מכונה נטיעת ספק וגם בה השתמשו חברות טבק בהקשר של הכחשת נזקי העישון.

דוגמאות לספינים נפוצים:

  • זלזול ו/או הכפשת המתנגדים לזיהום והצגתם כתמהונים, שרלטנים, קומוניסטים, מתנגדי הקידמה, או שמונעים מאג'נדה פוליטית זרה. ובאופן כללי התייחסות לגופו של אדם ולא לגופם של דברים. דבר זה דומה לצעד של חברות הטבק בעבר שהציגו התנגדות לעישון כפוי שעלו מצד מדענים, רופאים ונציגי הממשלה כטענות שעלו מצד "אנטי מעשנים".
  • טענות כי הזיהום כבר ירד, והיום הוא כבר לא קיים בכלל או קיים בכמות מעטה, בלי להתייחס לשאלה האם הזיהום עומד בתקנים.
  • טענה כי ניטור הזיהום ו/או תקנים שלו מבטחים את בריאות התושבים. דבר זה לא בהכרח נכון- ראשית הניטור עצמו לא תמיד תקין ואמין, לא בהכרח מכסה את כל סוגי הזיהום. שנית לא בהכרח שהמפעלים באמת עומדים בתקנים גם אם אלה קיימים.
  • טענות כי הדובר הוא מראשי המתנגדים לזיהום. טענות אלה מושמעות גם אם הדובר אינו עושה שום פעולה ממשית להקטנת הזיהום או למחאה מולו.
  • טענה כי הושקע כסף רב במניעת הזיהום. בלי להתייחס לשאלה מה התוצאה של ההשקעות.
  • טענה כי מקוד הזיהום הוא בכלל ממקור אחר (לדוגמה תחבורה) או טענה כי במקום אחר הזיהום רע יותר. טענה זו נהוגה לדוגמה כהגנה על בתי הזיקוק בחיפה.
  • טענה כי אין שום הוכחה שהזיהום שקיים מסכן את הבריאות. זאת בניגוד גמור למחקרים מהשנים האחרונות.
  • טענה כי הזיהום פחות חשוב מגורמים אחרים המשפיעים על הבריאות כמו תזונה או פעילות גופנית או עישון. - טיעון כזה יכול להיות נכון בפני עצמו (לדוגמה עישון טבק גורם את רוב התמותה מסרטן ריאות), אבל הוא לא מהווה סיבה להימנע מפעילות גם נגד זיהום. כאמור לפי ארגון הבריאות העולמי מיליוני אנשים בעולם וכ-2,500 אנשים בישראל מתים בשנה כתוצאה מזיהום אוויר לדוגמה.
  • טענות חוזרות כי צריך עוד מחקר, וכי בעצם הנתונים הקיימים הם ישנים או לא מספיק טובים, שיטות המחקרים הן פגומות, ועד שלא יוכח אחרת אין כל בעיה. זו דרך טובה לדחות את הדיון שוב ושוב בלי לנקוט באמצעים לשינוי. אל מול טענה כזו עומד עקרון הזהירות המקדימה
  • טענה כי הזיהום הוא דבר בלתי נמנע, חלק מאורח חיים מודרני וכי מפעלים מזהמים מספקים מקומות עבודה. דבר זה מתעלם מכך שיש לעיתים קרובות תעשיות המשתמשות בחלופות בטוחות יותר או מפעלים ששמים דגש רב יותר על מניעת זיהום. מפעלים מזהמים המספקים מקומות עבודה דומים בהקשר כלכלי למפעלים שמקבלים סבסוד ממשלתי - הם מטילים חלק מהעלות של קיומם על אנשים שלא בהכרח קונים את המוצרים שלהם ובלי לשאול אותם. ההבדל הוא שהסבסוד מבוצע דרך אפיק של השפעה חיצונית במקום דרך מיסוי. הבדלים נוספים הם שמי שמסבסבד את המפעל לאו דווקא יודע שהוא תורם לכך או את הסכום. הבדל נוסף הוא שזיהום גורם לתחלואה ומוות ולא רק לתשלום כספי.
חידוד כותרת

אחת הדרכים המקובלות לבצע ספין תקשורתי הנוגע לזיהום היא "חידוד כותרת" - התמקדות בנתון אחד או באמירה לא מדויקת של גורם בריאות או תקשורת, שהציג נתונים על הזיהום ותקיפה של נתון זה בלבד, לפעמים תוך עיוות שלו, תוך השמטה של כל ההיבטים האחרים.

מטבען כותרות הנוגעות לנושאי בריאות וסביבה אינן תמיד מדויקות בגלל המתח בין הצורך המסחרי והתקשורתי לתפוס את תשומת ליבו של הקורא ולמכור ידיעות, לבין הניסוח המדעי המדויק והמקצועי של עובדות יבשות. כמו כן ייתכנו אי דיוקים בניסוח או עיוותים שנעשים כאשר כלי תקשורת אחד מצטט פרסום של כלי תקשורת שני. חידוד כותרת מנצל היבט זה כדי להקים טענת איש קש ואז לפסול אותה ואת כל הפרסום.

לדוגמה העיתונאי חיים ריבלין טען כי גופי תקשורת אחרים הציגו את הנתונים שהביא בתחקיר ערוץ שתיים, בצורה לא מדויקת - במקום להגיד שכ-20%-30% מהילדים נולדים עם היקף ראש קטן יותר, טענו כי חלק מהילדים נולדים עם היקף ראש קטן ב-20%-30%. גופי תקשורת אחרים בלבלו בין הבדלים שנתגלו בין אזורים שונים בחיפה, וטענו כי ההבדל הוא בין חיפה לבין ערים אחרות. לאחר שהנתון הוצג בצורה לא מדויקת קל יותר לתקוף אותו, ולפטור את כל הפרסום כקשקוש.

רבלין טוען שטקטיקה דומה שימשה כדי לתקוף את הנתונים שהוצגו "אני אחדד את מה שאמרת: במופע הקודם שהרעיש את המדינה סביב נתוני התחלואה היה איזשהו מסמך שאיתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, העביר לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה שדנה בבקשה של בז"ן להתרחב. במסמך ההוא, שתופס 45 עמודים, הופיעו שתי שורות שנוסחו באופן לא כל-כך מוצלח, ועל כך מסכימים כולם – ועל שתי השורות האלה כולם נתפסו. לא משנה שב-45 העמודים נכתב בדיוק כל מה שנאמר עכשיו בדו"ח הביניים, כולם עסקו בטעות הזאת, ולכן היה קל לקבוע ש'כל המחקר מקושקש, ואין בעיה, ואפשר להמשיך עסקים כרגיל'".[22]

דוגמה נוספת לשימוש בספין קיימת לגבי פרסומי ארגון הבריאות העולמי לגבי בשר מעובד כגורם מסרטן וודאי. ההודעה המקורית של הארגון וכן "תשובות לשאלות נפוצות" שלו לגבי ההודעה, הצביעו בפירוש על כך שהוודאות על כך שמדובר בגורם מסרטן היא מחקרית - אך הדבר לא אומר שבשר מעובד מסוכן כמו סיגריות לדוגמה. גורמי תקשורת ציטטו לא נכון את הארגון ובכך הרוויחו פעמיים - ראשית במכירת כותרות שהפחידו יותר מידי את הציבור ושנית בהשמעת טענות לפיהן "הכל בסדר" או "ארגון הבריאות העולמי לא דייק" כאשר עיקר הטעות הוא של דיווח תקשורתי.

דוגמאות לספינים הנוגעים לזיהום

הסתרת ממדי הזיהום ומקורות הזיהום

הזיהום מגיע ממקור אחר

בנוסף להכחשות אחרות כמו הסתרת נתוני הזיהום והסתרת הזיהום אפשר לטעון כי אם יש בכלל זיהום, הוא מגיע ממקור אחר. לדוגמה מפעלים מזהמים טוענים כי מקור הזיהום הוא מתחבורה, או שהוא מגיע ממפעל אחר, שהוא מגיע מתחבורה, או שהוא מגיע ממקור טבעי - נדידת זיהום ממקור תעשייה אחר או אבק מהמדבר.

הזיהום יורד

טענה לפיה בעבר היה זיהום אבל כיום הוא ירד. טענה כזו יכולה להיות טענה לגיטימית בחלק מהמקרים, ובחלק מהמקרים היא הטעיה.

דוגמה לטענה כי הזיהום מגיע ממקור אחר וכי הזיהום יורד ולכן אין בכלל בעיה קיימת בחיפה. בשנת 2012 ראש עיריית חיפה, יונה יהב התנגד להכריז על חיפה כעל אזור מוכה זיהום. בראיון מצולם איתו טען יהב כי הנתונים עליהם התבסס משרד הבריאות על עודף תחלואה מזיהום הם ישנים, מקורם משנות ה-80 וה-90, מאז חלו הרבה שינויים ברמת זיהום האוויר וכי "הדברנו את הזיהום", על ידי השקעות של מפעלים וכי רמת הניטור בעיר של זיהום אויר גבוהה מאוד. לטענתו מירב זיהום האוויר כיום מקורו בזיהום אוויר מתחבורה וכי אם בכלל יש בעיקר בעיה של זיהום אוויר בישראל מדובר בזיהום אוויר בגוש דן. כמו כן הוא טען כי ביום כיפור המפעלים ממשיכים לפעול אבל המכוניות לא, וביום זה אין בעיית זיהום אוויר. הוא טען שהעירייה פועלת להעביר תושבים למכוניות היברידיות וחשמליות וכי כשיושלם דבר זה תפטר גם הבעיה הזאת, לדבריו האוויר בחיפה נקי. [25] בניגוד לדבריו של יהב הודיעה ממשלת ישראל כי בעיית הזיהום בחיפה לא נגמרה. בספטמבר 2015 אישרה ממשלת ישראל את החלטה 529, "תכנית לאומית לצמצום זיהום אוויר והפחתת סיכונים סביבתיים באזור מפרץ חיפה". הסיבות לקיום התוכנית הן "בשל ריבוי יחסי של מקורות פליטה נייחים מהתעשייה באזור מפרץ חיפה, בשל נתונים על כמות גבוהה במיוחד של פליטות מזהמים אורגניים נדיפים ועומס מצטבר של פליטות מזהמים נוספים לאוויר באזור זה, בשל כמויות גדולות של חומרים מסוכנים המאוחסנים ומשמשים באותו אזור ולאור עיקרון הזהירות המונעת בהתחשב בנתוני תחלואה עודפת, באותו אזור."[26][26] הודעת הממשלה שמתמקדת במזהמים אורגניים נדיפים לא מתאימה לטענה של יהב על זיהום מתחבורה, שכן בתל אביב ובירושלים יש כמות נמוכה יותר של זיהום זה, ומקורו העיקרי בחיפה לפי הממשלה הוא בתעשייה.

הסתרת נזקי הזיהום לבריאות ולסביבה

השפעות בריאותיות של סוגי מזהמים שונים. הרשימה כוללת נזקים מזיהום אוויר [27], זיהום מים [28] וזיהום קרקע[29]
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – השפעות בריאותיות של זיהום אוויר, זיהום מים
לא הוכח כי זיהום גורם נזק בריאותי

טענות לפיהן זיהום לא משפיע על הבריאות או שהנזק שלו שולי. חלק מהטענות דומות לאלו של הכחשת נזקים של עישון לדוגמה - "אני ומשפחתי חיים כבר שנים באזור, וכולנו בריאים."

בשנת 2012 הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC), גוף של ארגון הבריאות העולמי, סיווגה תוצרי פליטה הנפלטים ממנועי דיזל כמסרטן וודאי בקרב בני אדם (קבוצה אחת) בהתבסס על ראיות לקשר בין חשיפה לזיהום לבין סרטן ריאה [30] בשנת 2013 הודיעה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן כי זיהום אוויר מחוץ לבית הוא מסרטן וודאי בקרב בני אדם בגלל הקשר בינו לבין סרטן ריאה (זיהום אוויר ביתי עקב שריפת עצים וביומסה סווג עוד קודם כגורם מסרטן וודאי). בנוסף, בוצעה הערכה נפרדת לחלקיקים נשימים וגם הם הוכרזו מסרטן וודאי בקרב בני אדם. לפי הערכת הארגון זיהום אוויר תורם למותם של כ-223 אלף אנשים בשנה עקב סרטן ריאות (נכון לנתוני 2010).[19] בשנת 2014 הודיע ארגון הבריאות העולמי כי זיהום אוויר הוא גורם תחלואה ותמותה מהותי שהורג אחד מכל 8 אנשים ברחבי העולם, או כ-7 מיליון אנשים בשנה, הן מזיהום ביתי (בעיקר במדינות עניות) והן מזיהום סביבתי (במדינות עשירות ועניות כאחד) 6% מכלל ההרוגים המיוחסים לחשיפה לזיהום אוויר מתים עקב סרטן, כמות גדולה בהרבה של אנשים מתים עקב מחלות לב ושבץ.[1]

אנחנו עומדים בתקנים

יש תקנים והמלצות שונות של גורמים שונים על הזיהום. מזהמים שונים גורמים לנזקים לבריאות בדרכים שונות - חלקם משפיעים על הלב והריאות, חלקם משפיעים על איברים לנטרול רעלים בגוף כמו הכבד והכליות, חלקם הם גורם מסרטן שגורמים לסרטן, חלקם גורמים לאלרגיות ולבעיות במערכת החיסונית וחלקם הם טרטוגנים או משבשים אנדוקריניים שיכולים לגרום בעיות גם בכמות זעירה. חלק מהבעיות הבריאותיות כמו סרטן, שיבושים של מערכת הרבייה, מערכת העצבים או מערכת החיסון (מחלות אוטו-אימוניות) יכולות להתפרץ עשרות שנים לאחר החשיפה לזיהום. חלק מהתקנים הם מיושנים או לא מתאימי או בעלי ערכים מותרים הגבוהים מהמלצות ארגון הבריאות העולמי. לחלק מהחומרים אין בכלל תקנים, או שהניטור של הפליטה של החומרים האלה לא קיים, חסר או לוקה בחסר. חלק גדול מהבעיה של תקנים הוא שהם מיועדים לחשיפה לחומר בודד (לדוגמה תחמוצות חנקן) ומתעלמות מהשפעה סינרגטית של זיהום - כאשר סוג זיהום אחד מחליש את הגוף ואז הגוף הוא נחשף לסוג זיהום נוסף. היבט נוסף הוא תגליות חדשות על זיהום שלפעמים מגלות קשרים חדשים בין סוגי זיהום לתחלואה, לדוגמה השפעת חומרי הדברה על פרקינסון או השפעת זיהום אויר על אוטיזם.

הנתונים על תחלואה באזור הם ישנים

טענה זו הושמעה לדוגמה על ידי יונה יהב, בהקשר של זיהום בחיפה. היות ועיבוד נתונים לוקח זמן, ובמקרים רבים יש ירידה או שינוי בזיהום קל להגיד שכבר אין בעיה יותר, או שצריך עוד מחקר עדכני יותר. כאשר יצא מחקר כזה הוא יתייחס לשנים מהעבר ושוב ניתן יהיה להגיד שצריך עוד מחקרים מעודכנים יותר.

לא הוכח כי הזיהום אצלנו גורם נזק, צריך עוד מחקר: טענה כי באופן כללי זיהום הוא מסוכן, אבל צריך עוד מחקרים להוכיח את הקשר וההיקף של השפעות הזיהום המקומי. כאשר יצאו מחקרים אלה אפשר להגיד שהם ישנים ובינתיים הקטינו את הזיהום. כמו כן תמיד אפשר למצוא פגמים במחקרים ודברים שאולי לא התחשבו בהם בעת ביצוע המחקר.

טענות כי הזיהום הוא בלתי נמנע

  • אין מה לעשות, אם רוצים כלכלה מודרנית חלק מהמחיר הוא זיהום - למעשה כמעט תמיד יש פתרונות טכנולוגיים או מוסדיים להקטנת הזיהום, אבל בדרך כלל פתרונות כאלה עולים כסף. הטענה כי זיהום הוא פועל יוצא מחייב של הכלכלה היא פשוט דרך להסתיר את העובדה כי מי שמשלם על תרופות וטיפולים רפואיים משלם בכסף, בסבל ובאובדן חיים את מחיר הזיהום במקום מי שמייצר את הזיהום או מי שקונה את המוצרים שמיוצרים כתוצאה מכך. זה פשוט סוג של השפעה חיצונית.
  • המפעלים האלה מספקים עבודה, אי אפשר לסגור אותם - לא תמיד הפתרון הוא סגירת מפעלים. בכל מקרה מפעלים מזהמים מקבלים סבסוד סמוי מצד עובדים ו/או שכנים של המפעל.
  • אם הזיהום גורם נזק תתבעו את המזהמים בבית משפט - בתי משפט הם כלי בעייתי כדי להתמודד עם בעיית הזיהום בגלל שורה ארוכה של אי-ודאויות והשהיות שיש בזיהום. לדוגמה חלק מהנזק של הזיהום נוצר שנים רבות לאחר הפליטה שלו, או שהוא מתערבב בסוגי זיהום אחרים, לפעמים יכולים לעבור עשרות שנים מרגע החשיפה למזהם ועד להתרחשות הנזק. דוגמה אחת לכך היא PCB או חומרים מוטגנים שיכולים להגיע לאם, דרכה לעובר ולגרום לו נזק למערכת הרבייה. רק בגיל הבגרות המינית שלו ניתן יהיה להבחין בנזק, ויהיה קשה מאוד להוכיח כי הנזק נגרם בגלל גורם מסוים ולא בגלל גורם אחר. בעיה אחרת היא שייתכן כי המפעל שגרם את הזיהום כבר נסגר ואין ממי לתבוע פיצויים.

הדחקת זיהום

הדחקת זיהום היא נטייה של מי שחשופים לזיהום להדחיק את עובדת קיומו ואת ההשפעה האפשרית שיש לו על בריאותם ועל בריאות משפחותיהם, מתוך תחושת אין ברירה. הדבר נובע קודם כל ממנגנון פסיכולוגי של הדחקה וחשיבת יחד ומסתייע על ידי ידיעות סותרות ומבלבלות בתקשורת של תעשיות, ופוליטיקאים. לכך יש להוסיף מומחים שונים שמנסים להרגיע את הציבור הן מסיבות מקצועיות (רצון למנוע פניקה) והן בגלל קשרים לא בריאים בין מומחים לבין תעשיות מזהמות. באופן כללי מי שנמצא בהדחקת זיהום ינסה להיתלות בתירוצים שונים להקטנת הבעיה (לא יכול להיות שהמצב כל כך גרוע, אין לי ברירה אלא להתפרנס, לא יכול להיות שעובדים על כל העובדים) וכו'. היבט נוסף שתורם לדבר הוא הטיה קבוצתית - אם האחרים אינם מתלוננים על הזיהום - כנראה שאין לו חשיבות.

הדחקת זיהום נוגעת לא רק למי שנפגע מהזיהום אלא לכל מי שיש לו יכולת השפעה על הנושא - פקידים, פוליטיקאים, מומחים, עובדים, שופטים, עיתונאים, משקיעים וצרכנים, הדחקה כזו יכולה להתקיים גם בקרב מי שאחרים לקיום הזיהום - כמו בעלי מפעלים או מנהלים בכירים במפעלים- שאינם רוצים להודות בעיני עצמם על קיום הבעיה. חלק מהבעיה היא שלכל גורם במערכת יש רק נקודת מבט חלקית ולא הוליסטית - הוא רואה רק חלק קטן מהנושא ולא בהכרח רוצה לראות את כל התמונה. לדוגמה אנשים במפעל רואים את ממדי הזיהום אבל לא בהכרח חשופים למידע ולחוויות אישיות של מי שנפגע על ידו. רופאים חשופים למידע כזה אבל לא בהכרח מודעים להיקפי הזיהום ולא בהכרח מודעים להשפעות סביבתיות של הזיהום על בריאות החולים (שכן רופאים אלה אינם אפידמיולוגים).

בספר האמת על באמת - איך אנחנו מעגלים פינות ומרמים את כולם (במיוחד את עצמנו) עוסק הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי בשאלה מדוע וכיצד אנשים מבצעים שונות של רמייה, פגיעה באחרים או עבירות על החוק. אריאלי נעזר בניסויים שונים כדי לבחון התנהגות של סוכנים כלכליים. הוא דוחה את התאוריה הרציונלית של פשע, ומתאר את תאוריית "עיגול פינות" - לגבי רוב האנשים, כאשר הם פוגעים באחרים (או בעצמם בעתיד), עליהם להסביר לעצמם (ואולי גם לחברים קרובים) כי מה שהם עושים הוא לגיטימי, בגלל הצדקות שונות ומשונות (לדוגמה "כולם עושים זאת" או "אנחנו במגמת שיפור" וכו') - עליהם קודם כל לשקר לעצמם בצורה מספיק משכנעת, כדי לשמור על דימוי עצמי של אדם ישר ומוסרי. היבט זה רלוונטי בעיקר לגורמים שמשתפים פעולה על הזיהום - פקידים, מומחים ועובדים שיודעים מידע על הנושא אבל מסתירים אותו מהציבור או לא פועלים לפיו כמתחייב מתפקידם.

הדחקת זיהום בקרב מקבלי החלטות בכירים ובעלי החברות

בעל מפעל מזהם עשוי להגיד לעצמו - "אני תורם מקומות עבודה, לא תפקידי לדאוג לבריאות הציבור, שהממשלה תדאג לזה," או אפילו להיתלות בצידוק של מילטון פרידמן לפיו האינטרס היחיד של פירמה הוא להרוויח ככל האפשר וכי הפסקת הזיהום או פגיעה חברתית אחרת תושג על ידי התארגנות וולונטרית של צרכנים או בבתי משפט. ראש העיר עשוי להגיד "עלי לדאוג למקומות עבודה עבור תושבי האזור, שהממשלה תספק כסף ופעולות כדי למנוע את הבעיות" או "עוד לא הוכח שהמפעלים מזהמים" או "אנחנו במגמת שיפור". כמובן שאמירות אלה קלות יותר כאשר הם שומעים טענות כאלה מצד עיתונאים או אנשי ציבור אחרים. ברור כי לבעלי מפעלים ולמקבלי החלטות בכירים יש אינטרס כספי או פוליטי בקיום הזיהום, אבל התאוריה של אריאלי מצביעה על כך שאינטרס כזה אינו בהכרח דבר מספיק - יש צורך גם ביכולת להצדיק את הנושא בעיני עצמם ובעיני אנשים קרובים להם.

הדחקת זיהום בקרב צרכנים ומשקיעים

צרכנים ומשקיעים שמחים להרחיק את עצמם מהתרומה לזיהום ומדחיקים את הקשר בינם לבין פעילות ייצור או צריכה שמייצרת זיהום. לדוגמה משתמשים של מכוניות ושל רכב מנועי בכלל שמחים להדחיק את הקשר בין פעילות שלהם לבין קיום של זיהום מתחבורה וכן להדחיק את הקשר שלהם לזיהום מבתי הזיקוק לדלק. אחת הסיבות המקלות להדחקה זו היא "אין לי ברירה" או "כולם עושים זאת" או "המדינה אחראית לטפל בנושא" וכו'. צרכן יכול להגיד שאם הוא לא יקנה את המוצר המזהם, מישהו אחר יקנה אותו. השפעתו היא שולית ולכן אין טעם בפעולה כלל.

באופן דומה גם משקיעים שקונים מניות של חברות מזהמות עשויים להשתמש בטענה דומה - ההשפעה שלנו היא שולית או מישהו אחר עשוי לקנות את המניה, עדיף שאנחנו נתמקד באפיקים אחרים של מניעת זיהום או של פעילות לטובת הכלל. משקיעים גדולים עשויים להיעזר בפעילות פילנתרופית או בתרומות לארגוני בריאות לא רק כדי להשפיע עליהם אלא כדי להרגיש טוב יותר (אני מושקע במניות של מפעל מזהם אבל מצד שני אני תורם להקמת מחלקה לטיפול בילדים חולי סרטן).

אחת הדרכים החשובות שתעשיות וחברות נוקטות בהן בהקשר של הדחקת זיהום, היא סיוע להרחיק בין פעילות הזיהום לבין חווית הצרכן (או בין אחריות המשקיעים לבין הזיהום). ככל שהזיהום רחוק יותר מבחינה פיזית, נעשה במדינה אחרת או שהוא פחות ברור לצרכן, כך קל יותר לצרכן להדחיק את התרומה שלו להמשך קיום הזיהום. מחקרים בכלכלה התנהגותית מראים שמידע ברור על השפעות פעולות הצרכנים יכולים לסייע להקטין בעיית הרחקה זו. גישה אחרת היא כלכלה דמוקרטית שהיא שיתוף של גורמים שמושפעים מהמפעל בניהול המפעל (לדוגמה עובדים ושכנים של המפעל). גישה מקובלת יותר, שקיימת לדוגמה במודל הנורדי היא שיתוף עובדים בהנהלת המפעל. היות ועובדים עלולים להיפגע בעצמם מזיהום יש להם אינטרס גדול יותר להקטין אותו, לדאוג לשקיפות, לניטור וכו'.

הדחקת זיהום בקרב פקידות ומקבלי החלטות משתפי פעולה

מלבד רגולטורים שיש להם אינטרס פוליטי ברור (לדוגמה קשרי הון-שלטון), הדחקת זיהום עלולה להימצא בקרב ציבור שלם של רגולטורים, פקידים או אנשי ציבור (לדוגמה רופאים) שאין להם אינטרס מסוים לפה או לפה, או שיש להם אינטרס בינוני של "לרצות את הבוס". הדחקה כזו עשויה להתחזק עקב "אפקט הטרמפיסט" (אני קטן מדי מכדי לשנות, "זה ממילא לא יועיל", יש כאן כוחות חזקים ממני וכו'), או עקב חוסר רצון לדעת את ההשלכות ("הכל בעצם בסדר, סתם מנפחים את הבעיה", אני לא רוצה לדעת מה ההשלכות של הזיהום, או "אין ברירה אלה להמשיך את המצב") או עקב הרגשה ש"כך דרכו של עולם" - נורמה חברתית.

דוגמה להדחקת זיהום בקרב מקבלי החלטות הוא נטייה של רגולטורים ומקבלי החלטות להתעלם או להקטין את בעיית הזיהום, בגלל הטיית חשיבת יחד - אם שאר הפקידים שותקים ולא עושים דבר, כנראה שגם אני צריך לשתוק או לא לעורר מהומות. לדוגמה ד"ר משה שוורץ-שירב, חוקר במכון הגאולוגי במשרד התשתיות, פרסם ב-2009 מחקר על זיהום קרקע באזור הגליל המערבי וחיפה שהראה מקרים רבים של זיהום במתכות כבדות מסרטנות ורעילות מאוד כמו אורניום, ארסן, קדמיום, עופרת, כרום ועוד.[31] אולם איש לא התייחס למחקר זה. בעקבות שערורייה תקשורתית עקב הדלפות מידע שלכאורה מצביע על היקפי ראש קטנים ומשקל קטן של ילודים באזורים מסויימים בחיפה נחשף המחקר לתקשורת. לטענת שוורץ, "אין צורך במחקרים כדי להבין מה שידעו במשך שנים... המגמה הזאת היא דבר שידוע כבר שנים, אבל זה לא הזיז לאיש...הייתה אמונה של 'כן, אנחנו יודעים שזה מזוהם', לא התרגשו יותר מדי".[32]

קשיים הנוגעים להוכחת קשרים בין זיהום לבין בעיות בריאות

קושי לזהות ולנטר את הזיהום

זיהום הוא במקרים רבים סמוי מהעין ולפעמים הוא גם חסר ריח. יש צורך במכונות יקרות כדי לנטר אותו. לאחר הזיהום הראשוני קיים זיהום שניוני - לדוגמה יצירת אוזון בגובה הקרקע עקב פליטה של תחמוצות חנקן וחומרים אורגניים נדיפים. בעיה נוספת היא נדידת זיהום ממקום למקום וכן מעבר של זיהום בין סוגי ספרות שונים - זיהום אוויר שהופך לזיהום קרקע, שהופך לזיהום אוויר מקומי, זיהום מים (שיכול לנדוד למקום אחר) או לזיהום במזון.

השפעות צולבות של חומרים ושל גנטיקה עם חומרים

רוב המחקרים מנסים לבדוק השפעה של חומר אחד, אבל במקרים רבים המנגנון הוא ככל הנראה חומר אחד שמשנה את המטבוליזם של הייצור. חשיפה משותפת לחומר אחר או חשיפה מאוחרת יותר יכולה להשפיע בצורה לא צפויה. דוגמה מוכרת לדבר זה היא השפעה לרעה של נטילת שתי תרופות. הדבר מסובך עוד יותר כאשר הוא תלוי בגנטיקה של החולה, בגנטיקה של חיידקים שלו ובהיסטוריה רפואית שלו.

בעיית החביון

במחלות רבות יש תקופה של חביון - החולה כבר הושפע מגורם מזהם או מגורם תחלואה אחר אבל הוא עוד לא מודע לכך. דוגמאות למחלות כאלה הן סרטן, מומים לעוברים, מחלות הנוגעות למערכת החיסונית (כמו זאבת, כרון), מחלות דלקתיות וכנראה גם מחלות אחרות כמו אלצהיימר, פרקינסון ועוד. לפעמים יכולים לעבור עשרות שנים בין החשיפה לזיהום לבין התפרצות המחלה.

בעיית הפרד ומשול

מסיבות מחקריות לגיטימיות חוקרים מפרידים בין ההשפעות הבריאותיות של סוגי מזהמים שונים (איזה מזהם תורם לבעיה בריאותית מסוימת), ובין צורות חשיפה שונות של מזהמים וגורמים בריאותיים לדוגמה הגיוני מבחינת החוקרים להפריד בין זיהום אוויר סביבתי (שאליו נחשפת כל האוכלוסייה) לבין בעיה תעסוקתית שקיימת עבור עובדים. הגיוני גם להפריד בין זיהום אוויר, זיהום מים, זיהום קרקע וזיהום במזון. זו כמובן נקודה חשובה במחקרים אפידמיולוגים שמנסים להבין את הסיבה לתחלואה. אבל בהיבטים של מדיניות היא עלולה ליצור הטיה של "הפרד ומשול" - כלומר הפחתה בחשיבות של זיהום סביבתי וכן התעלמות מבעיות של זיהום סינרגטי - כלומר כיצד גורם מסויים פוגע בבריאות בנוכחות של מזהם אחר. מבחינה של שקיפות, רגולציה על מפעלים ומודעות ציבורית יש היבטים משותפים בטיפולים בין סוגי מזהמים שונים (לדוגמה חיוב מפעלים מזהמים לדווח על כלל הפליטות שלהם ואיכות הרגולציה שמופעלת מולם). גם מבחינת פתרונות ייתכנו פתרונות שמשפיעים על כמה סוגי מפגעים. תכופות פתרון של זיהום עבור כלל האוכלוסייה קשור גם להגברת בטיחות העובדים.

לדוגמה ד"ר מיכה ברחנה, האחראי לשעבר על אגף רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, טען בשנת 2015 כי כ-5%-8% ממספר מקרי הסרטן החדשים המאובחנים מדי שנה באזור חיפה הם בשל זיהום אוויר ולא 16% כפי הוצג במכתב שנשלח על ידי ראש מנהל בריאות הציבור, פרופ' איתמר גרוטו, לוועדות התכנון של מחוז חיפה. ברחנה היה שותף לעריכת הסקר הגדול שנערך בקרב כ-175 אלף בתי אב באזור חיפה והתייחס לשנים 1998-2007. על פי המכתב של גרוטו לרשויות "מתוך 4,860 מקרי סרטן ניתן להעריך כי כ-780 הנם מקרים של תחלואה עודפת בנפת חיפה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר באזור". לדברי ברחנה, הסקר העלה שאכן ישנו עודף תחלואה של 16% ביחס לממוצע הארצי אבל רק שליש מעודף התחלואה מקורו בזיהום אוויר ובוודאי לא כל 780 המקרים. יתר המקרים של עודף תחלואה בסרטן מיוחסים למשתנים אחרים כמו חשיפה תעסוקתית, דוגמת מי שעובדים באופן ישיר עם כימיקלים וחומרים מסרטנים אחרים, לנטיות גנטיות של קבוצות אוכלוסיה שונות ולאורח חיים מסוים.[33] הנקודה של ברחנא נכונה מבחינה אפידמיולוגית אבל לוקה בחסר בנקודת של מדיניות שכן גם העובדים זכאים לסביבת עבודה מוגנת מזיהומים. נקודה נוספת היא שלפי ארגון הבריאות העולמי השפעות בריאותיות של זיהום אוויר הן רחבות הרבה יותר - רק 6% מכלל התמותה עקב זיהום אוויר סביבתי (שאינו ביתי) נגרם עקב מחלות סרטן (הארגון מתייחס רק לסרטן ריאות). 80% מהתמותה המיוחסת לזיהום אוויר נגרמת עקב שבץ ומחלות לב.

הכינוי "הפרד ומשול" ניתן משום שבסופו של דבר לציבור לא ברור מה עליו לדרוש כדי לקבל רפואה מונעת אפקטיבית - כמה מתוך התחלואה נגרם מזיהום אוויר, כמה עקב השמנה, סוכרת או תזונה וכמה מתוך זה מגיע מאורח חיים יושבני או עישון או זיהום במזון. גם כאן עלולות להיווצר השפעות צולבות - לדוגמה זיהום אוויר לא רק מזיק בפני עצמו הוא גם מרתיע אנשים מלבצע פעילות גופנית ולהתרחק מאורח חיים פעיל, מחסור בפעילות גופנית עלול לגרור השמנה (הן בגלל צריכה נמוכה יותר של קלוריות, הן בגלל הצטברות של מתח נפשי ופיצוי באכילת יתר, והן בגלל התאמת ציפיות עצמיות נמוכות והדחקה של השפעות בריאותיות של השמנה), השמנה עלולה לתרום למחסור בפעילות גופנית (לדוגמה מזיעים יותר, דימוי גוף עצמי נמוך) ושניהם יחד עלולים להרתיע מפני תחבורה פעילה, ולעודד שימוש במכוניות שמגדיל את פקקים ואת הזיהום. שימוש כזה במכוניות מעודד תכנון מוטה רכב פרטי שקשור לפרבור ושניהם קשורים לפיתוח של מזון מהיר ותעשייתי שתורם להשמנה, מצבי רוח ובעיות בריאות נוספות.

הכחשת זיהום והתאוריה הכלכלית

בתאוריה הכלכלית כלכלה נאו-קלאסית, זיהום מוצג לרוב כסוג של כשל שוק מסוג השפעה חיצונית - כלומר עלות של הייצור שבמקום להיות מוטלת על היצרן או הצרכן (באופן גלוי) מוטלת על סוכנים כלכליים אחרים, לדוגמה שכני המפעל. תיאור זה משווה בין זיהום לבין סבסוד של המפעל על ידי מס מיוחד שמוטל על חלק מתושבי האזור. משפטנים וכלכלנים משתמשים לעיתים בחוק קואס כדי להסביר כי יש כאן שני צדדים שווים שצריכים להתמקח בשאלה למי שייכות הזכויות.

הכללת הכחשת זיהום בניתוח הכלכלי מדגישה שזיהום הוא לא רק כשל שוק מסוג השפעה חיצונית, אלא מעורבים בו גם כשלי שוק אחרים. בין היתר - מידע א-סימטרי, עלויות עסקה, מוצר ציבורי ורציונליות חסומה (כלכלה התנהגותית).

בתאוריה הכלכלית אוויר נקי הוא סוג של מוצר ציבורי - מוצר או שירות שהוא בעל תכונות של חוסר-בלבדיות בצריכה (שקשה למנוע מאנשים ליהנות מהמוצר אפילו אם הם לא שילמו עליו) וגם בלתי יריבי (מוצר שהשימוש בו על-ידי אדם אחד, לא מקטין את זמינות המוצר לאנשים אחרים). הצירוף של שתי התכונות האלה יחד מגדיר מוצר כ"מוצר ציבורי" (ללא קשר לשאלה מי באמת מספק את המוצר הזה). אם יש אוויר נקי כולם נהנים מכך, גם אם לא שילמו על כך דבר. קשה למנוע מישהו גישה לאוויר נקי. משום כך אוויר נקי הוא מוצר ציבורי, מכאן שזיהום אוויר לדוגמה הוא לא רק השפעה חיצונית אלא גם פגיעה במוצר ציבורי (בניגוד לכך אם מישהו מעשן לידי, או אני שכן של עסק מרעיש מדובר בהשפעה חיצונית שהיא לא מוצר ציבורי שכן הנפגע העיקרי הוא אדם אחד ולא ציבור שלם). בספר הלוגיקה של פעולה קבוצתית , מצביע הכלכלן מנסור אולסון, על בעיה במוצרים ציבוריים והיא שלקבוצה קטנה ומצומצמת שמרוויחה מפגיעה במוצר הציבורי קל להתארגן מול קבוצה רחבה שנפגעת מפגיעה במוצר זה - היות ולאנשים בקבוצה הרחבה יש אינטרס שמישהו אחר ימנע את הבעיה עבורם. ככל שהקבוצה הנפגעת גדולה יותר, כך קל יותר לפוגעים להמשיך במצב זה ולנפגעים לעצור אותם. הכחשת זיהום מקשה על הציבור לדעת שהוא נפגע. בכך היא פועלת בשני כיוונים - מצד אחד היא מקטינה את מספר מתנגדי הזיהום ובכך מקטינה בעיה של טרמפיסטים, שכן השפעתו של כל אדם במאבק היא גדולה יותר. מצד שני חלק ניכר מהכסף שמועבר מהנפגעים לפוגעים מועבר בלי שהנפגעים מודעים בכלל לעברה זו, כך שהיכולות הכספיות של שני הצדדים אינו זהה - צד אחד נהנה מהכנסות גבוהות על קיום הזיהום, אבל הצד השני לא רק נתקל בעלויות עסקה ובעיית טרמפיסט באיסוף כסף למאבק בזיהום, אלא עליו להתמודד עם כך שרוב הכסף שנאבד הוא כסף של אנשים שלא מודעים לכך.

בתאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית לכל הסוכנים יש מידע מלא על מצב העניינים בשוק ובעולם - כך שנפגעים מהזיהום יודעים במדויק את כמויות הזיהום, השפעתו על הבריאות שלהם, הנזק הכלכלי שנגרם להם וזהות הפוגעים. בפועל, מידע כזה אינו זמין בקלות והוא דורש השקעה של כסף רב, מאמץ מחקרי, שיתוף פעולה מצד גורמים רבים, כולל המפעלים, וזמן. מכאן שלא רק שזיהום הוא פגיעה במוצר ציבור, גם המידע על הזיהום הוא מוצר ציבורי - שכן מידע כזה יכול להועיל לי גם אם לא שילמתי עליו (לדוגמה כדי להחליט איפה לגור) מידע הוא באופן כללי בלתי יריבי - אם אני השתמשתי בו הדבר לא מונע הנאה ממנו על ידי אדם אחר. גם לגבי המידע על הזיהום לא ברור מי יאסוף אותו - האינטרס לתשלום מידע על הזיהום מחולק על פני תושבים רבים, ולמדינה לא תמיד יש אינטרס לאסוף מידע מדויק או להציג את המידע לציבור.

בזיהום קיימים מספר היבטים של מידע א-סימטרי שכן היצרנים יודעים הרבה יותר על כמות הזיהום ועל השפעות בריאותיות שיכולות להיות לו, לעומת שכני המפעל. שכני המפעל ו/או עובדים (יחד עם הרופאים שלהם) יודעים יותר טוב מה מצבם הבריאותי. חברות ביטוח יכולות להיות בעמדה להבין את השפעת מקום המגורים על בריאות תושבי האזור. אם רוצים להפעיל את חוק קואס יש צורך שכל צורות המידע האלה יהיו זמינות לכל באופן שווה, וכי לא יהיו עלויות עסקה למיקוח. הכחשת זיהום מעלה את עלויות העסקה (שכן היא מוסיפה רעש למידע) והיא אחד הגורמים מדוע הפעלת חוק קואס אינה ישימה לגבי רוב סוגי הזיהום (היבט אחר הוא שזיהום עלול לגרום בעיות ארוכות טווח גם לדורות הבאים שאינם יכולים להתמקח על הזכויות שלהם).

הכחשת זיהום מצד מקבלי החלטות (עקב חשיבת יחד) והדחקת זיהום (מצד עובדים ותושבים שחשופים לזיהום) הם היבטים של כשל שוק מסוג רציונליות חסומה. בין היתר התשובה לשאלות כמו כמה אתה מוכן לשלם כדי שלא יהיה זיהום באזור שלך תלוי בצורת הצגת השאלה והיבטים נוספים הנחקרים בכלכלה התנהגותית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 7 million premature deaths annually linked to air pollution ארגון הבריאות העולמי, 25.3.2014
  2. ^ Bhopal trial: Eight convicted over India gas disaster 7 June 2010, BBC News
  3. ^ Roli Varma, The Bhopal Disaster of 1984, Bulletin of Science, Technology and Society, 2005
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Monsanto Hid Decades Of Pollution Michael Grunwald, Washington Post , 1/1/2002, page A01
  5. ^ פרשת פולקסווגן מכה גלים: גם ב.מ.וו חורגת ברמת הפליטות של גזים מזהמים, כלכליסט, 24 בספטמבר 2015
  6. ^ Hendrik Varnhold, Audi Confirms 2.1 Million Cars Involved in Volkswagen Emissions Scandal, The Wall Street Journal, September 28th, 2015
  7. ^ מיצובישי מודה: מזייפים את נתוני הדלק מאז 1991; המניה צוללת, דה מרקר, 26 באפריל 2016
  8. ^ sean farrel, Mitsubishi Motors admits manipulating fuel economy tests, The Guardian, April 20th, 2016
  9. ^ ניר בן זקן, סוזוקי מודה - בדקנו צריכת דלק לא לפי התקן, באתר ynet, 18 במאי 2016
  10. ^ העיר באפור, כתבת תחקיר של חיים ריבלין ויוסי מזרחי, ערוץ 2 7.7.2006
  11. ^ מפעלים של ורטהיימר הזרימו מזהמים שמסכנים מי תהום אורי אס, הארץ 4.4.2003
  12. ^ זיהום קרקעות בישראל: רשימת האתרים החשודים בזיהומי הקרקעות החמורים ביותר ממקורות תעשייתיים אגף שפכי תעשייה, דלקים וזיהום קרקעות, 01/03/2009
  13. ^ 13.0 13.1 "תעשיות אלקטרוכימיות" בעכו פלט מאות טונות חומר מסרטן בשנה אורי אס, 05.07.2004 הארץ
  14. ^ כאן כדי להישאר – כימיקלים עמידים נמצאים גם בחלב אם, הקרן לבריאות וסביבה, 19.05.2019
  15. ^ 15.0 15.1 HIGH LEVELS OF TOXIC PFAS CHEMICALS POLLUTE BREAST MILK AROUND THE WORLD, Sharon Lerner, April 30 2019, the intercept
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 המלחמה הלא נכונה פז שוורץ, ערוץ 10, 2007
  17. ^ 17.0 17.1 איתי רום, נלחמים, לפעמים, גלובס, 10.5.2006
  18. ^ IARC Monographs on the Evaluation of Carcinogenic Risks to Humans VOLUME 105: DIESEL AND GASOLINE ENGINE EXHAUSTS AND SOME NITROARENES Lyon, France: 5-12 June 2012. 2012 / IARC Monographs - Volume 105
  19. ^ 19.0 19.1 IARC: Outdoor air pollution a leading environmental cause of cancer deaths, IARC PRESS RELEASE N° 221, 17 October 2013
  20. ^ ירון קלנר, עכשיו זה רשמי: מש' הבריאות קבע - זיהום אוויר מסרטן, ynet, 28.09.14
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 נלחמים, לפעמים איתי רום 10.5.2006 גלובס
  22. ^ 22.0 22.1 "בסופו של דבר צריך לפנות ישירות אל הגורמים המזהמים" ראיון עם חיים רבלין, כתב חדשות ערוץ 2, בעיתון "העין השביעית". 07.02.2016
  23. ^ דו"ח שקט תעשייתי 2015 אזרחים למען הסביבה
  24. ^ ד"ר לבנה קורדובה-ביז'ונר,דו"ח מגמות ניטור איכות אוויר 2001-2013 המשרד להגנת הסביבה, 17/02/2015
  25. ^ ראיון עם יונה יהב ראש עיריית חיפה בנושא חיפה לא מוכת זיהום חדר החדשות חיפה והשרון, 23 באוגוסט 2012.
  26. ^ 26.0 26.1 תכנית לאומית לצמצום זיהום אוויר והפחתת סיכונים סביבתיים באזור מפרץ חיפה החלטת ממשלה מספר 259, באתר משרד הגנת הסביבה, 06/09/2015
  27. ^ World Resources Institute: August 2008 Monthly Update: Air Pollution's Causes, Consequences and Solutions
  28. ^ waterhealthconnection.org > Overview of Waterborne Disease Trends By Patricia L. Meinhardt, MD, MPH, MA
  29. ^ Pennsylvania State University > Potential Health Effects of Pesticides. by Eric S. Lorenz. 2007
  30. ^ IARC Monographs on the Evaluation of Carcinogenic Risks to Humans VOLUME 105: DIESEL AND GASOLINE ENGINE EXHAUSTS AND SOME NITROARENES Lyon, France: 5-12 June 2012. 2012 / IARC Monographs - Volume 105
  31. ^ גאוכימיה של סחף נחלים וקרקעות במרחב הגליל המערבי - כרמל משה שירב-שורץ, שמעון אילני, לודביג הליץ, אולגה יופה, המכון הגאולוגי, משרד התשתיות הלאומיות, דצמבר 2009
  32. ^ מחקרי העבר: "ידעו שמזוהם ולא התרגשו" על המחקר של ד"ר משה שוורץ-שירב משנת 2009 על אדמות מזוהמות בחיפה, אילנה קוריאל, ynet 03.02.2016
  33. ^ המשרד להגנת הסביבה: להכריז על מפרץ חיפה אזור מוכה זיהום אוויר צפריר רינת, נעה שפיגל, עידו אפרתי, 16.04.2015
זיהום

רקע וסוגי זיהום: זיהום • זיהום אוויר • הצטברות ביולוגית • השפעות בריאותיות של זיהום אוויר • זיהום מים • זיהום קרקע • זיהום במזון • זיהום רעש • זיהום אור • זיהום אוויר מתחבורה • זיהום תעשייתי • עישון פסיבי • חומרי הדברה • מתכות כבדות • דיאוקסין • כרייה • דלק מחצבי • פחם • התחממות עולמית • גורם מסרטן • טרטוגן • משבש אנדוקריני • השפעה חיצונית • חוק קואס • הכחשת זיהום

זיהום בישראל: זיהום אוויר בישראל • זיהום מים בישראל • זיהום נחלים בישראל • זיהום קרקע בישראל • זיהום מזון בישראל • תעשיות אלקטרוכימיות • זיהום אוויר במפרץ חיפה • רמת חובב • זיהום האוויר בגוש דן • המשרד להגנת הסביבה • אזרחים למען הסביבה • הקואליציה לבריאות הציבור • אדם טבע ודין • צלול • מגמה ירוקה

מניעת והקטנת זיהום: אנרגיה מתחדשת • גז טבעי בישראל • תחבורה בת קיימא • תחבורה רכה • עירוניות מתחדשת • טבע עירוני • תעשייה בת קיימא • מעריסה לעריסה • חקלאות בת קיימא • מס פיגו • כלכלה בת קיימא • נתונים פתוחים

תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=הכחשת_זיהום&oldid=126217"