האסון הגרעיני בפוקושימה

האסון הגרעיני בפוקושימה דאיצ'י ביפן הוא תקלה הגרעינית שהחלה בשנת 2011. התאונה היא אחת התאונות הגרעיניות הגדולות ביותר בהיסטוריה, ומוערכת כתאונה הגדולה ביותר על ידי מספר מומחים בתחום.

לפי חלק מההערכות כמות הדלק הגרעיני המאוחסנת בששת הכורים גדולה פי 10 מכמות הדלק הגרעיני שאוחסנה בצ'רנוביל בעת האסון. ד"ר הלן קלדיקוט מעריכה שהשלכות האסון אינן מוגבלות ליפן אלא עשויות להביא לזיהום רדיואקטיבי חמור לעולם כולו למשך שנים רבות. הזיהום הרדיואקטיבי שעלול להשתחרר מהכורים הניזוקים גדול פי 20,000 מהזיהום הרדיואקטיבי שנוצר בעטיה של פצצת האטום בהירושימה. לפי הערכות של מספר מומחים, רמת הזיהום הגרעיני שנגרמה בעטיו של האסון חורג הרבה מעבר לרמות החשיפה הבטוחה לבני אדם, ומציג איום בריאותי חמור בתחילה לתושבי יפן, איי הוואי ומערב ארצות הברית, בהמשך לחצי הכדור הצפוני, ובסוף לעולם כולו.

המתקן הגרעיני בפוקושימה דאיצ'י

בפקושימה דאיצ'י התקיים קומפלקס גרעיני שהכיל 6 כורים ליצירת קיטור בעל הספק כולל של 4.7 ג'יגה וואט. בניית המתקן החלה ב-1967 וכולם הופעלו עד 1979. האתר בנוי לחופו של האוקיינוס השקט, ותוכנן לשרוד בגלי צונאמי בגובה 5.7 מטר. הכורים באתר סופקו על ידי ג'נרל אלקטריק (כורים 1,2 ו-6), טושיבה (כורים 3 ו-5), והיטאצ'י (כור 4). תכנון הכורים של ג'נרל אלקטריק נעשה על ידי חברת EBASCO. כורים 1 עד 4 בנויים בסמיכות רבה. כורים 5 ו-6 סמוכים אחד לשני אולם מרוחקים כמה מאות מטרים מכורים 1 עד 4. מעל הכורים שבנתה חברת ג'נרל אלקטריק יש בריכה לאחסון דלק משומש. לפי חוות דעת של המהנדס ארנולד גנדרסון, מיקום הבריכות ואופן הבנייה שלהם יוצר סיכון לזיהום רב בהתרחש תקלה בכורים.[1] כל הכורים מקוררים על ידי מי ים, בעזרת משאבות חשמליות אשר שואבות מים חמים מבריכות הדלק המשומש ומהכורים, ומזרימות מים קרים. המתקן הגרעיני בדאיצ'י הופעל על ידי חברת TEPCO.

כמות הדלק הגרעיני בעת הצונאמי

דלק גרעיני משומש פולט קרינה, ולכן הוא מאוחסן בבריכות קירור אשר מונעות את התחממות הדלק ובעירתו. כמות הדלק שאוחסנה באתר בעת הצונאמי יכולה להיות בעלת השפעה ישירה על היקף האסון וההשלכות שלו על יפן ועל כלל העולם. אולם הדיווח על כמות הדלק הגרעיני שהיתה באתר משתנה ממקור למקור.

• לפי כתבה של The Japan Times מה-20 במרץ בפוקושימה-דאיצ'י אוחסנו 4546 מוטות דלק משומש וכן 3338 מוטות דלק לפני שימוש [2].
• לפי כתבה של הניו-יורק טיימס אוחסנו באתר 11125 מוטות דלק משומש.

כור מס 3 הוזן במוטות המכילים פלוטוניום מסוג (MOX (mixed-oxide fuel בעת רעידת האדמה.

השתלשלות התקלות

בזמן רעידת האדמה כורים 1, 2 ו-3 פעלו, בעוד כורים 4, 5, 6, הושבתו לבדיקה. רעידת האדמה גרמה לסגירה אוטומטית של כל הכורים שפעלו, לפיכך ייצור החשמל פסק, והכורים עברו לעבוד על מתח רשת. בנוסף קו מתח גבוה אחד (מתוך שניים) מהרשת הארצית כשל, והגנרטורים לעת חירום החלו לפעול במתקן על מנת לספק כח למשאבות הקירור. כשעה לאחר רעידת האדמה נוצר צונמי בגובה 14 מטרים. הצונמי הציף את המתקן, ניתק את זרם החשמל של הרשת הארצית מהכורים, והוציא את הגנרטורים לעת חירום מכלל שימוש. לאחר השבתת הגנרטורים לעת חירום החלו סוללות הגיבוי את פעולתן. אולם סוללות הגיבוי מוגבלות ל-8 שעות פעולה. לפיכך ביום בו התרחש הצונמי הופסק החשמל לכל הכורים. הפסקת החשמל הוציאה מכלל פעולה את משאבות המים לקירור הכורים ובריכות האיחסון של הדלק המשומש. כתוצאה באופן מיידי החלו להתחמם הכורים ובריכות הדלק המשומש. חברת TEPCO דיווחה שאספקת החשמל חודשה לכורים 5 ו-6 ב-20 במרץ, ופעולת הסירקולציה של מי הקירור חודשה. אולם החברה לא הצליחה לחדש את פעולת המשאבות לכורים 1 עד 4. למרות שהופסקה פעולת הכורים מיד לאחר רעידת האדמה, עדיין מוטות הדלק מייצרים חום (אם כי במידה קטנה יותר). כאשר פעולת הקירור מושבתת, החום מצטבר בכורים והטמפרטורה עולה. כשהמים המצננים את המוטות מתחילים לרתוח, האורניום שואב את החמצן מאדי המים, והמימן נשאר במיכל. ללא איוורור שגם הושבת בהפסקת החשמל, המימן מצטבר ולבסוף מתפוצץ. התפוצצות מימן מסוג זה התרחשה בכורים 1,2,4. כשבכור 3 כנראה התרחש פיצוץ גרעיני.[3]

כור מספר 1

כתוצאה מהתחממות ליבת הכור, דווח על ירידת מפלס המים ב-12 במרץ וחשיפה חלקית של המוטות. חשיפת המוטות לאוויר מובילה להתכה של מוטות הדלק ושחרור גזים רדיואקטיביים לאוויר. בשל השבתת מערכת האוורור (כתוצאה מהפסקת החשמל), הצטבר גז מימן במעטפת החיצונית של הכור. בהמשך היום דווח על פיצוץ בכור מספר 1 שנבע מהצטברות המימן. לאחר הפיצוץ ממשלת יפן הורתה על קירור הכור על ידי התזת מי ים. ב-24 במרץ רשת CNN דיווחה שמוטות הדלק המשומש נחשפו חלקית או באופן מלא לאחר התאדות המים בבריכת הדלק המשומש. יצוין שחשיפה זו מובילה לבעירה והתכה של מוטות הדלק המכילים חומר רדיואקטיבי רב. לפי המהנדס ארנולד גנדרסון ניתוח של תמונות מהאוויר הראה כבר ב-17 במרץ שבריכת הדלק המשומש ריקה ממים. [4] כמו-כן לפי מידע שהתקבל מאחר יותר הסיק המהנדס ארנולד גנדרסון שתהליך ההתכה של הכור החל מיד לאחר רעידת האדמה, ולא כתוצאה מהצונאמי כפי שפורסם. [5]

כור מספר 2

ב-14 במרץ חברת TEPCO דיווחה על כישלון מערכת הקירור של הכור. ב-15 במרץ התרחש פיצוץ בכור מספר 2. הפיצוץ פגע המיכל הלחץ של מי הצינון. לאחר הפיצוץ חברת TEPCO טענה שרמת הקרינה במתקן עלתה על המותר, לפיכך פונו כ-450 מעובדי הכור, בהשאירם 50 עובדים להתמודד עם הכורים שניזוקו.

כור מספר 3

בדומה לכור מספר 1, חלה בכור 3 התחממות ליבה, הצטברות גז מימן, ופיצוץ ב-13 במרץ. יצוין שלטענת מהנדס הכורים האמריקאי ארנולד גונדרסן, לפי קטעי וידאו נראה שהפיצוץ בכור 3 חזק מהפיצוץ בכור 1, כמו-כן ווקטור העשן, צבעו ומהירותו שונים, הוא משער שעוצמת הפיצוץ נובעת מתגובה גרעינית, ונראה שהפיצוץ נובע מאירוע בבריכת הדלק המשומש. פרופסור כריסטופר באסבי מסר שלפי בדיקת יחסי האיזוטופים בחומר שנפלט ניתן להבחין שהתקיים פיצוץ גרעיני בפוקושימה. [6]

יצוין שהמהנדס ארנולד גנדרסון ופרופ' באסבי לא הסבירו כיצד דלק גרעיני לכור מים קלים יכול ליצור פיצוץ גרעיני. שכן ליצירת תגובת שרשרת גרעינית המתרחשת בפיצוץ גרעיני דרוש אורניום המועשר לדרגה של מעל 10%, בעוד שהאורניום בכור מים קלים מועשר לדרגה של 3% עד 5%.[7] מאחר שלא נמצא הסבר כיצד נוצר הפיצוץ הגרעיני על ידי הדלק הגרעיני בכורים, הושמעו תיאוריות הטוענות שהפיצוץ נוצר על ידי פצצות גרעיניות שהוטמנו במקום והופעלו באופן יזום.[8]

לפי ניתוח תמונות מהאוויר המהנדס ארנולד גנדרסון מסיק כור מספר 3 הרוס לחלוטין ב-17 במרץ.[9] ב-23 במרץ עשן שחור היתמר מעל כור 3, וגרם לפינוי העובדים מכור זה. חברת TEPCO מסרה שאינה יודעת מה מקור העשן.

כור מספר 4

כור מספר 4 לא היה פעיל בעת האסון, כל מוטות הדלק אוחסנו בבריכת הדלק המשומש בכור זה. ב-15 במרץ התרחשה התפוצצות בכור זה כתוצאה מהצטברות מימן. ב-15 במרץ מבנה הכור התלקח. חברת TEPCO הודיעה שהבעירה כובתה באותו היום. לפי מידע שהתקבל מאוחר יותר הסיק המהנדס ארנולד גנדרסון שבריכת הדלק המשומש נסדקה מיד לאחר רעידת האדמה עוד לפני הצונאמי.[10]

כורים מספר 5 ו-6

לטענת TEPCO מערכות הקירור של הכורים המשיכו לפעול על זרם של גנרטור חירום או בזרם מהרשת לפיכך מערכת הקירור פועלת כסידרה, והכורים אינם דולפים.

אדי מים עולים מהכורים הפגועים בתחילת אוגוסט

לפי עדות של עובד בכור בפוקושימה, האדמה בקרבת בכורים סדוקה, ואדי מים עולים מהסדקים.[11] פרופסור רוברט ג'ייקובס ממכון הירושימה לשלום, טוען שאדי המים החלו לאחר שתי רעידות אדמה ביולי ובתחילת אוגוסט. לדעתו יתכן שצינורות מים נבקעו והמים הגיעו למקומות בעלי פעילות רדיואקטיבית, וכן יתכן שחומרים רדיואקטיביים חדרו פנימה לתוך מאגרי מים תת קרקעיים. אדי המים נושאים כמויות גדולות של חומרים רדיואקטיביים.[12]

השלכות האסון

פרופ' כריסטופר באסבי (המזכיר של האיחוד האירופי לסיכוני קרינה), מעריך שמימדי התקלה ביפן עלולים להיות גדולים הרבה יותר מאשר בצ'רנוביל [13], גם בגלל האיטיות היחסית בה ממשלת יפן מטפלת באסון. לטענות פרופסור באסבי אטימת הכור אינה אפשרית משום שהאורניום בתהליך היתוך, והחומרים הרדיואקטיביים יזלגו לים גם אם תבנה מעטפת בטון סביב הכורים. פרופ' באסבי טוען שבני אדם לא יכולים לעבוד בקרבת הכורים בשל רמת הקרינה הגבוהה, בנוסף רובוטים אינם מסוגלים להתקרב לכורים משום שהקרינה משבשת את פעולת השבבים האלקטרוניים.

ד"ר הלן קלדיקוט (רופאה ופעילה בארגונים המתנגדים לאנרגיה הגרעינית) טוענת שמימדי האסון ביפן גדולים כמה מונים ממימדי האסון בצ'רנוביל. ד"ר קלדיקוט מסבירה שהדלק המשומש בשתי בריכות בוער. כמות הקרינה האגורה בשתי הבריכות גדולה בערך פי 20,000 מהקרינה שהשתחררה בעת הפיצוץ האטומי בהירושימה. בעת בעירת הבריכות החלקיקים הרדיואקטיביים משתחררים לאטמוספירה ולאוקיינוס. היתוך האורניום המתרחשת בעת בעירת הדלק המשומש מייצרת רעלים חזקים הרבה יותר מהאורניום עצמו.

כל כור מכיל 250 ק"ג פלוטוניום. ד"ר קלדיקוט מציינת שמספיק כחצי ק"ג פלוטוניום מפוזרים באופן אחיד על פני כדור הארץ כדי שכל תושבי העולם יקבלו סרטן. הפלוטוניום המשתחרר מהכורים מתפזר באטמוספירה ולאחר מכן יורד לאדמה בגשם, הפלוטוניום שמגיע לאוקיינוסים נקלט על ידי האצות ועולה בשרשרת המזון כשהריכוזים הולכים וגדלים. הכורים צפויים לשחרר חומרים רדיואקטיביים - צזיום, יוד, אורניום, סטרונטיום. לדעת ד"ר קלדיקוט התקלה יצאה מכלל שליטה ואין אפשרות להכיל את הזיהום.[14]

המהנדס ארנולד גנדרסון (בעל ניסיון של 39 שנים בתחום האנרגיה הגרעינית כמהנדס, מנהל ויועץ) גורס כי סביר להניח שהפיצוץ בכור מספר 3 שחרר לאטמוספירה חלקיקים זעירים של אורניום ופלוטוניום שנישאים בשכבות הגבוהות של האטמוספירה למרחקים עצומים. ארנולד טוען שישנה שיטה מדעית להבחין האם עוצמת הפיצוץ בכור מספר 3 נגרמה עקב פיצוץ גרעיני. [15] פרופסור כריסטופר באסבי מסר שלפי בדיקת יחסי האיזוטופים בחומר שנפלט ניתן להבחין שהתקיים פיצוץ גרעיני בפוקושימה. באסבי מציין שהיתוך גרעיני עדיין מתרחש באתר. לדעת פרופ' באסבי הבעיה היא גלובלית ואינה רק של הממשלה היפנית, ואין סיכוי לפתור את הבעיה תוך 9 חודשים כפי שהממשלה היפנית מסרה. לדעתו כיסוי הכור בסוג של כיפה יפחית את הזיהום המשתחרר לאוויר. [16].

לדברי ד"ר מארק סירקוס, המתבסס על נתוניו של ארנולד גנדרסון, הזיהום הגרעיני נרחב ביותר, ונדרש פינוי של צפון יפן, הוואי, וכל החוף המערבי של אמריקה הצפונית.[17] מארק סירקוס כותב שהכורים הפגועים משחררים כמויות גדולות של חלקיקים חמים. חלקיקים אלה נכנסים בדרכי העיכול או הנשימה, ונשארים ברקמות הגוף זמן רב. חלקיק בודד חם "שנדבק" לריאות, או נבלע, בסבירות גבוהה גורם נזק לתאים סביבו.[18]

לדברי ארנולד גנדרסון תושב בטוקיו ספג במשך חודש אפריל 10 חלקיקים חמים ליום בממוצע. תושב בסיאטל וושינגטון, ספג במהלך חודש אפריל כ-5 חלקיקים חמים ליום בממוצע.[19]

עומס החלקיקים החמים המקסימלי המותר לפי הוועדה לאנרגיה אטומית בארצות הברית (בדו"ח משנת 1974 עמ' 52-51)[20] הוא:

• 0.2 לאדם בחשיפה מתמדת.
• 2 לעובד בחשיפה תעסוקתית.

אם מצרפים את האומדנים של ארנולד גנדרסון, להמלצות האלו, נובע שלתושבי צפון יפן, הוואי ומערב ארצות הברית כבר נגרם נזק חמור מאחר שהם ספגו חלקיקים חמים בשיעור העולה הרבה מעבר למקסימום המותר. לדוגמה אם נניח שתושב בחוף המערבי בארצות הברית ספג חלקיק חם יחיד ביום במשך חודש אפריל (זוהי הערכה זהירה משום שלפי ארנולד גנדרסון סביר שתושבי סיאטל ספגו 5 חלקיקים ליום במהלך אפריל), בסיכום חודש אפריל התושב יספוג 30 חלקיקים. 30 חלקיקים חמים הם 150 פעמים (או 15,000 אחוז) יותר מגבול הקרינה הבטוחה לפי הדו"ח של הוועדה לאנרגיה אטומית בארצות הברית. יצוין כי במקרה של ספיגת חלקיקים, ההשפעה תיתכן כעבור שנים רבות.

למרות החשיבות העצומה של העניין מידע על חלקיקים חמים אינו מפורסם על ידי גורמים רשמיים.

זיהום אטמוספרי

האתר Radiation Network אוסף נתוני קרינה רדיואקטיבית מרחבי העולם בעזרתם של מתנדבים המפעילים תחנות דגימה. לפי נתוני האתר בהוואי נתגלו מספר ארועים של קרינה חריגה, ההסבר היחיד של מפעילי האתר לקרינה זו - זיהום רדיואקטיבי מפוקושימה.

בבדיקות שערך הארי ג'אב בקליפורניה (פיזיקאי בעל מומחיות וניסיון מעשי בתחום האנרגיה הגרעינית) כשבוע לאחר רעידת האדמה (פרק הזמן בו מוסעים החלקיקים הרדיואקטיביים בזרמי האוויר), הוא לא מצא עלייה בקרינת הרקע באוויר. לאחר מכן ב-25 במרץ הארי בדק את פילטר האוויר במחמם הביתי שלו וגילה כי הקרינה עולה פי 7 על קרינת הרקע. בדיקות נוספות העלו שהקרינה מורכבת מקרני גמא ובתא. [21]

לדברי ארנולד גנדרסון תושב בטוקיו ספג במשך חודש אפריל 10 חלקיקים חמים ליום בממוצע. תושב בסיאטל וושינגטון, ספג במהלך חודש אפריל כ-5 חלקיקים חמים ליום בממוצע.[22]

בבדיקות שערך כריסטופר באסבי על פילטר אוויר במכוניות בטוקיו, הוא גילה שהאוויר בטוקיו זוהם ברמה של 734 מיליבקרל. להשוואה האוויר בצ'רנוביל זוהם ברמה של 8 מילי-בקרל. כלומר האוויר בטוקיו זוהם בפי 300 יותר מאשר בצ'רנוביל. פילטרים של אוויר במכוניות ממחוז פוקושימה העידו על זיהום של 2-3 בקרל, כלומר פי 1,000 יותר מאשר צ'רנוביל.[23]

קבוצת SafeCast שהוקמה זמן קצר לאחר התרחשות האסון,יזמה מדידות עצמאיות של הקרינה ביפן. לפי המדידות הקרינה האטמוספרית המסוכנת חורגת בהרבה מטווח הפינוי עליה המליצה ממשלת יפן.[24]

מזון מזוהם

לפי דיווח של העיתון "The voice of Russia", בחודש יוני שלטונות המכס בצרפת עצרו יבוא של תה מזוהם בצזיום רדיואקטיבי מיפן, במידה העולה פי 2 על המותר.[25]

העיתונאית העצמאית ננסי לאזאריאן ראיינה את ג'ון האצ'יסון שבבעלותו מונה גייגר. בתוכנית הם בדקו מזון טרי אורגני מחנות במיניסוטה. בבדיקה הם גילו שהמזון היה רדיואקטיבי במידה מסוכנת. כמו-כן הם גילו שמידת הרדיואקטיביות פחתה בתותי השדה לאחר שהם אוחסנו במקרר למשך 24 שעות בקרבת תבנית שעשויה מזיאוליט (חומר שסופג קרינה רדיואקטיבית), אולם הם עדיין היו מסוכנים למאכל. האצ'יסון טוען שרמת הקרינה עלתה משמעותית מאז האסון בפוקושימה. לאזאריאן פנתה לסטיב גאטוולט הנציג של מינסוטה בבית הנבחרים, וכן דירקטור בהנהלת רשת החנויות מימנה נקנו המוצרים. התגובה של גאטוולט לטענת נאנסי היא שהרשת מוכרת מוצרים בטוחים, ואם יש בעיית קרינה הממשל הפדרלי ידאג לכך. גאטוולט לא היה מעוניין להופיע בשידור ולמסור את תגובתו בעצמו. גאטוולט גם טען שהעיתונאית כיוונה במיוחד את הבדיקות לרשת שהוא אחד ממנהליה. לפיכך לאזאריאן בדקה מזון טרי מרשתות וולמארט וקאשוויס. נבדקו שני סוגי מוצרים, מלפני האסון ולאחריו. במזון הטרי מלפני האסון אין אינדיקציות לחלקיקים חמים, במזון הטרי לאחר האסון, ישנן אינדיקציות לחלקיקים חמים ברמות מסוכנות. שהייה של המוצרים בקרבת היסוד זיאוליט מפחיתה את הרדיואקטיביות באופן מאוד משמעותי. [26]

העיתון The Mainichi Daily News פירסם שהתושבים היפנים הופתעו לגלות שגבעולי אורז שגודלו במרחק 75 ק"מ מהכורים שנפגעו, זוהמו בקרינה רדיואקטיבית. קרינה זו הועברה לפרות שאכלו את הגבעולים וגרמו להרעלת הפרות בקרינה. בפרות נמדדה קרינה של 97,000 בקרל לק"ג מצזיום. הגבול לקרינה בבקר המותר לשיווק הוא 500 בקרל לק"ג.[27]

בסוף מרץ 2011 התגלה בחלב בארקנזס ריכוז איזוטופ יודין-131 העולה ב-300% על המותר.[28]

גרינפיס יפן בדקו את הדגה במחוז איואקי, וגילו זיהום רדיואקטיבי.[29]

דג הטונה ניצוד בעיקר באוקיינוס השקט. הדג מאריך ימים ויכול לחיות 20 שנה. לפי מעקב שנערך אחר פרטים, הדג שוחה למרחקים עצומים ויכול לשהות מספר תקופות בחייו ליד הכורים הפגועים. הזיהום הגרעיני יכול להצטבר ברקמות הדג הן מהמים שמסוננים בזימים, והן משרשרת המזון. אכילת טונה יכולה לסכן את הסועדים מאחר שהחלקיקים החמים (הרדיואקטיביים) קשים לגילוי.[30]

שטחים מזוהמים

בעיתון The Japan Times פורסמה כתבה על זיהום שטחים מיושבים במחוז פוקושימה. בבדיקה שבוצעה ב-4 נקודות ב-26 ביוני, נמצא בנקודה אחת צזיום רדיואקטיבי שיצר קרינה של 16,000 עד 46,000 בקרל בעוד הגבול המותר לחשיפה הוא 10,000 בקרל. דגימה של מדרכות העיר פוקושימה העלתה שמידת הקרינה עומדת על 931,000 בקרל למ"ר, בעוד שבאסון צ'רנוביל פונו מקומות ישוב כשהקרינה עלתה על 555,000 בקרל למ"ר. 3 בדיקות נוספות העלו רמת קרינה של 326,000 עד 384,000.

זיהום מקורות מים

האסון הגרעיני גרם לזיהום של המים אשר שימשו לצינון הכורים. הזיהום משתחרר מהמים בשלוש צורות עיקריות: חדירה מים מזוהמים למי תהום, זרימה לאוקיינוס, אידוי של מים רדיואקטיביים (כתוצאה מבעירת הדלק הגרעיני), בזמן האידוי עולים לאטמוספירה גם חלקיקים חמים (רדיואקטיביים). לפי הערכות בתחילת אפריל שוחררו לאוקיאנוס 10 מיליון גאלונים של מים מזוהמים. בנוסף אגורים בפוקושימה 122 מיליון גאלונים של מים מזוהמים.[31]

ב-31 במרץ דווח שבארצות הברית התגלה כי כמות האיזוטופ יוד-131 בדגימות מי השתייה ליד סן-פרנסיסקו עולה ב-18100% על המותר. [32]. לא ניתן לקבל נתונים מדגימות מאוחרות יותר מאחר שהשלטונות לא פרסמו כאלה. גרי פולט מהארגון "לב צפון מערב אמריקה", ניתח את נתוני הקרינה שנדגמו במי הגשמים בחודש מרץ 2011. גרי הגיע למסקנה שריכוז האיזוטופ יודין-131 עולה פי 130 על המותר למי-שתייה. יצוין כי הממשל טוען כי המים נמצאו כעומדים בכל התקנים.[33]

הבלוגר ConnectingDots בדק את הקרינה במי הגשמים בקולומביה הבריטית שבקנדה עם שני מוני גייגר במספר אזורים. הוא הגיע למסקנה חד-משמעית שקיימת קרינה רדיואקטיבית מסוכנת במי הגשמים. ספציפית באזור לייק לואיז רמת הקרינה בגשם הייתה מסוכנת ביותר, והצביעה על כך שצריך לפנות את האזור. הבדיקה נערכה ביולי 2011.[34] בתאריך 6 באוגוסט דגם הבלוגר את הקרינה בגשם הראשון באוקלהומה לאחר תקופת יובש. במים התגלתה קרינה מסוכנת ברמה של 1.5 מיליסיוויריט.[35]

הבלוגר אלקטרוסיל מדד את הקרינה בפאנלים הסולריים בטורונטו. המדידה בוצעה לאחר סערת גשמים. הבלוגר ניקה את הפאנל לפני סערת הגשמים. להפתעתו הוא גילה קרינה גבוהה מאוד של 20,000CPM למ"ר. לפי בדיקה פשוטה נראה שהקרינה היא בעיקר מחלקיקי אלפא.[36] הבלוגר אינו יודע את מקור הקרינה, פוקושימה היא השערה למקור אפשרי.

תחלואה ותמותה

העיתון The Japan Times פרסם כתבה שהראתה כי 45% מהילדים במחוז פוקושימה סובלים מזיהום רדיואקטיבי של בלוטת התריס. הבדיקה נערכה על 1,080 ילדים במגוון גילאים, כשהקטנים ביותר ילודים והמבוגרים בני 15. הקרינה שנמצאה נעה בין 0.04 ל-0.1 מילי-סיוויריט. הזיהום הגדול ביותר שקול לקרינה של 50 מילי-סיוויריט לשנה. לפי דו"ח משנת 2012 שערך מכון המחקר לקרינה רדיואקטיבית בפוקושימה, מתוך 38 אלף ילדים בעיר פוקושימה שנבדקו כשנה לאחר הדליפה, בקרב למעלה משליש מהם אובחנו גידולים שונים בבלוטות התריס. גידולים אלה, שהם דבר חריג בקרב ילדים, נתגלו גם בקרב ילדים שגרים במרחק 100 ק"מ ממקום התאונה. [37]

לפי סטטיסטיקה של משרד למניעת מחלות האמריקאי (CDC), חלה עלייה של 35% בתמותת תינוקות, בשבועות לאחר קרות התאונה הגרעינית בערים בצפון מערב ארצות הברית. יצוין שבשל מגבלות המידע ההשוואה נעשית בין 4 השבועות לפני ה-19 במרץ, לעומת עשרת השבועות לפני 25 במאי (שכוללים גם 4 שבועות לפני האסון). העלייה ברמת התמותה בעלת משמעות סטטיסטית. ד"ר ג'אנט ד. שרמן, וג'וזף מאנגאנו שניתחו את הנתונים, מעלים את ההשערה שהזיהום הרדיואקטיבי הביא לעלייה בתמותה באוכלוסיית הילודים שהם בעלי רגישות גבוהה ביותר לזיהומים שונים. [38]

לפי כתבה בעיתון מקומי ביפן, ילדים בעיר קוריאמה, במחוז פוקושימה, מרחק 50 ק"מ מהכורים הפגועים בדאיצ'י, סבלו מדימומים מהאף, שלשולים, וחולשה מאז האסון.[39]

לפי כתבה בעיתון The Japan Times השתן של 15 אנשים בגילאים 4-77 שגרים במרחק 30-40 ק"מ מהכורים הפגועים בכפר ליטאט ובעיר קאיאמאטה, נבדק בשני סבבים. צזיום רדיואקטיבי נמצא בכל הדגימות. יוד רדיואקטיבי נמצא ב-6 דגימות שיצר קרינה ברמה של כ-3 מיליסיווראט. הנתונים הראו קרינה מצטברת בערך של 4.9-13.5 מיליסיווראט בחודשיים. הגבול המוגדר לקרינה מצטברת על ידי השלטונות הוא 20 מיליסיווראט לשנה.

ארגון בשם רשת האזרחים להגנת הילדים מקרינה בעיר פוקושימה, פרסם עצומה בה התבקשו השלטונות לבצע מספר צעדים, ביניהם פינוי הילדים והנשים ההרות מהעיר פוקושימה. לדברי הארגון, הילדים עד כה ספגו פי כמה מגבול החשיפה שהוגדר - 1 מילי סיוויריט.[40]

האתר CBCNews מדווח על עלייה חריגה במקרים של מוות בעריסה במדינת קולומביה הבריטית (שבקנדה). עד תחילת יולי נרשמו 21 מקרים של מוות בעריסה, בעוד לאורך כל 2010 נרשמו רק 16 מקרים כאלה.

הסתרה וטיוח

ערך מורחב – הסתרת זיהום

הסתרה וטיוח ביפן

ככל שחולף הזמן מתחילת המשבר, מתברר שממשלת יפן וחברת TEPCO מסרו מידע לא מדויק שיצר מצג שווא המקטין את מימדי האסון ועוצמת הזיהום הרדיואקטיבי. ראש ממשלת יפן מסר ב-20 במאי בפרלמנט, "מה שאמרתי לציבור, באופן מהותי אינו נכון" בהתייחסו להערכת המצב שהבהירה שהכורים יציבים והמצב תחת שליטה לאחר ה-11 במרץ. בנוסף הוא מסר "הממשלה נכשלה בתגובתה להערכה המוטעית של TEPCO ועל כך אני מצטער עמוקות". גושי הונסו, יועץ ראש ממשלת יפן מסר ש- TEPCO מסתירה מידע באשר להיקף הקרינה. הונסו הורה למפעילי המתקן לשחרר כל מידע בנושא. לחברת TEPCO לקח חודשיים להודות ששלושה כורים הותכו, ומיכל הכלה אחד דולף. [41]

יאן וואן דה-פוט, מומחה לבטיחות גרעינית באוניברסיטת דלפט בהולנד מסר שהקרינה המסוכנת התפשטה הרבה מעבר לחגורה סביב פוקושימה שפונתה, וממשלת יפן מודעת היטב לבעיה, למרות שאינה נוקטת בצעדים הדרושים. [42] לדעת ארנולד גנדרסון, ה-NRC (הוועדה לפיקוח על האנרגיה האטומית) ידעה על האסון המתרחש ולא דווחה על כך לציבור.

כריסטופר באסבי ביקר ביפן בחודש יולי 2011[43], במחוז פוקושימה, בשיבה ובטוקיו וקיים מסיבות עיתונאים בביקורו. הוא הציע ליצור מערכת בלתי תלויה לניטור הזיהום הגרעיני. בנוסף הוא הציע לבדוק השיער של קורבנות סרטן על מנת לזהות האם יש עדויות לזיהום רדיואקטיבי. באסבי טען שאין לסמוך על המוסדות הרישמיים. במידה וימצא עדויות להרעלה רדיואקטיבית, באסבי מציע לתבוע את המדענים שאמרו שאין סכנה בתקלה זו. באסבי מסר שאנשים היו צריכים לברוח מאזור האסון, אולם בשל דברי הרגעה של השלטונות, הם נפגעו. לטענת באסבי הקהילה המדעית שממומנת היום, היא מעין מאפיה גלובלית של דיסאינפורמציה![44]. לדעתו של באסבי ממשלת יפן מבצעת פשע וגורמת להקרנה של ילדים בכך שהם העלו את סף הקרינה המותר מ-1 מיליסיוויראט ל-20 מיליסיוויראט.[45]

הסתרה וטיוח בארצות הברית

למרות הצהרת הנשיא אובמה כי קרינה מזיקה לא תגיע לארצות הברית[46], ישנם מקורות המדווחים שכבר בחודש מרץ הגיע קרינה מזיקה לחופי ארצות הברית. ראו בפרק השלכות האסון. לטענת ארנולד גנדרסון לאחר האסון ה-EPA כיבה את חיישני הקרינה הרדיואקטיבית בארצות הברית.[47]

ב-17 באפריל 2011 מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) טען שאין צורך לבצע בדיקות בדגה ופירות הים מהאוקיינוס השקט. לגבי פירות ים מיובאים מיפן, לדברי דובר ה-FDA, חלק מהפירות נבדקים, והם נמצאו בטוחים.[48]

הארי ג'אב פיזיקאי מומחה לאנרגיה גרעינית (בעל תואר מאסטר בפיזיקה וניסיון מעשי בתחום האנרגיה הגרעינית), מציין שהתכה מלאה של כור גרעיני מהסוגים המצויים בפוקושימה מתרחשת שעות מעטות לאחר כישלון מערכת הקירור.[49]. בנוסף לדעתו של הארי ג'אב, אחד הפיצוצים שהתרחשו בפוקושימה נראה לפי מהירות גל ההדף כפיצוץ גרעיני ולא כפיצוץ מימן (שהצטבר כתוצאה מתהליך ההתכה). אולם לדבריו נדרשות עדויות נוספות על מנת לוודא שמדובר בפיצוץ גרעיני. הארי ביצע בעצמו מדידות את קרינה כשבוע לאחר רעידת האדמה (פרק הזמן בו מוסעים החלקיקים הרדיואקטיביים בזרמי האוויר). במדידה של הרקע, הוא לא מצא עלייה בקרינה. לאחר מכן ב-25 במרץ הארי בדק את פילטר האוויר במחמם הביתי שלו וגילה כי הקרינה עולה פי 7 על קרינת הרקע. בדיקות נוספות העלו שהקרינה מורכבת מקרני גמא וביתא [50]. הארי ביצע את הבדיקות בקליפורניה.

מאמצים לבלימת התפשטות הזיהום

האתר WNN- World Nuclear News פרסם שחברת TEPCO החלה בבניית כיסוי לכור מספר 1. הכיסוי מתוכנן להיות קל במשקלו, עמיד נגד פגעי מזג האוויר, וחסין אש. חברת TEPCO טוענת שהשלמת כיסוי של כור מספר 1 מתוכננת לספטמבר 2011.

לקחים לתעשיית הגרעין מהאסון בפוקושימה

המהנדס ארנולד גנדרסון מפרט שורה של ליקויים שהוסקו עוד לפני פוקושימה והוכחו כמאוד בעייתיים בפוקושימה[51]:

1) היערכות לצונאמי וגלי ענק - המתקן בפוקושימה תוכנן להיות מוגן בפני גאות בגובה 5.7 מטר בעוד שגובה הצונאמי היה 15 מטר. בקליפורניה ישנם שני מתקנים גרעיניים בחוף האוקיינוס השקט סאן-אונופרי, ודיאבלו קניון.[52] המתקנים מתוכננים לחסום גלים בגובה 10 מטר, אולם הצונאמי ביפן היה בגובה 15 מטר. קליפורניה ממוקמת בטבעת האש, וצונאמי אפשרי באזור זה. בפלורידה קיימת סכנת גלי ענק מהוריקן. המתקן בטורקי פוינט עלול להיפגע מכאלה גלים.[53]

2) רעידות אדמה - לפי המידע הידוע כורים 1 ו-4 בפוקושימה כשלו עוד לפני הצונאמי. אומנם רעידת האדמה הייתה בעוצמה גבוהה מאוד של 9 בסולם ריכטר, אבל הכורים בפוקושימה תוכננו לעמוד בעוצמה זו. ארנולד מסיק שהידע והתכנון הקיימים אינם מספיקים על מנת לחזות את עמידות הכורים ברעידות אדמה.

3) תוכניות הפינוי של תושבים מאזורים הסמוכים למתקן גרעיני מוגבלות ל-10 מייל. האזור המזוהם בפוקושימה הוא מעבר ל-50 מייל סביב למתקן.

4) מתקנים מרובי כורים - בפוקושימה נלמד הלקח שתקלה בכור אחד מגבילה מאוד את היכולת לטפל בשאר הכורים, כתוצאה כל הכורים עלולים לצאת מכלל פעולה. ברחבי העולם ישנם אתרים רבים מרובי כורים. בפאלו וורדה אריזונה ניתן אישור בחודש מאי 2011 למתקן עם שלושה כורים להמשיך ולפעול לעוד 20 שנה.

5) מאווררי הכורים - המאווררים לא תוכננו במקור אלא הוסיפו אותם לאחר הבנייה לאחר זיהוי כשל תכנוני. כעת מתברר בפוקושימה שהמאווררים נכשלו לחלוטין בשלושה כורים 1,2,3 (לראיה נגרם פיצוץ בכורים). כורים בעלי תכנון דומה של אוורור קיימים בגרמניה וארצות הברית.

6) מיכלי ההכלה של הכור - בחלק ממיכלי ההכלה של הכורים בארצות הברית יש סדקים וכשלים כבר כיום, בפוקושימה נכשלו כל מיכלי ההכלה לאחר התקלה.

לדעתו של הארי ג'אב, האנרגיה הגרעינית אינה בטוחה מספיק לשימוש:"כדור הארץ אינו מתאים אפילו לכור גרעיני יחיד".[54]

לקחים לכור הגרעיני בדימונה

הפרופ' עוזי אבן מציין שגם הכור בדימונה מאוד ישן ונבנה לפני כ-50 שנים. לדבריו הפעלת הכור לזמן ארוך כל כך מחלישה את מעטפת הכור, וגורמת לפריכות ולסדקים במתכת. לפיכך הסיכון לדליפה של נוזל הקירור כתוצאה מתקלה או חבלה במזיד גדול. השבתת הכור לא תמנע את המשך הצורך בקירור רב עוצמה על מנת למנוע התחממות יתר והתכה כפי שהתרחש בפוקושימה.[55]

קישורים חיצוניים

• התאונה הגרעינית בפוקושימה בוויקיפדיה האנגלית
• בלוג "עדכון מהאסון הגרעיני בפוקשימה" של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית
• האסון הגרעיני בפוקושימה עדכונים בנושא, גרינפיס
• פרופ' עוזי אבן בראיון לאחר האסון 15.03.2011
• "ניקוי הכורים הגרעיניים בפוקושימה ייקח כמה עשורים" כלכליסט, 09.07.2011