רגולציה עצמית
רגולציה עצמית של התעשייה (באנגלית: Industry self-regulation) או רגולציה וולונטרית היא תהליך שבו ארגון או חברה מבצע ניטור של מידת העמידה שלו בדרישות החוק, בהיבטים אתיים, ביחס לבטיחות, בריאות, זכויות אדם, קיימות ועוד. זאת במקום קיום של יישות עצמאית, ממשלתית או התנדבותית שתבקר ותאכוף את התקנים האלה. הרעיון של רגולציה עצמית קרוב לרעיון של אחריות תאגידית.
היתרון ברגולציה עצמית הוא שמי שעוסק בכך הם אנשים מתוך התחום ולכן יש להם ידע מקצועי לגבי ההפרות האתיות שניתן לבצע. החיסרון הגדול של הרגולציה העצמית היא שלעיתים קרובות לפירמות אינטרס עסקי לחזור ולהפר את הרגולציה העצמית כדי להגדיל את הרווחיות, שכן אם הרגולציה הייתה משתלמת לתאגיד הוא היה נוקט בה בעצמו כבר מזמן ללא הזדקקות לפרסום או בדירבון מצד גורמים מבחוץ.
רגולציה עצמית של כל ארגון יכולה ליצור ניגודי אינטרסים. אם יש ביקורת על ארגון כמו ממשלה או תאגיד והם מתבקשים להקטין התנהגות לא מוסרית ופוגענית בקרב הקבוצה שלם, יש להם אינטרס לשנות את התדמית של התנהלות לא מוסרית, במקום לשנות את ההתנהלות עצמה. דבר זה נעשה על ידי הסתרה של בעיות מוסריות במקום חשיפה ותיקון שלהם.
חסרון נוסף של רגולציה עצמית היא חשש ליצירת מצג שווא של פתרון לבעיה. בספר האמת על באמת מתאר הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי מנגנונים פסיכולוגיים שמאפשרים לאנשים לרמות, לעבור על החוק או לפגוע באחרים תוך שהם מספרים לעצמם סיפור לפיו ההתנהגות שלהם היא מוסרית. רגולציה עצמית יכולה לפעול בשני היבטים. מצד אחד היא יכולה להעלות את המודעות לבעיה וליצור נכונות לשינוי בקרב הציבור והתעשייה ושינוי התנהגות על ידי שינוי נורמות. מצד שני היא יכולה ליצור מצב שבו כל אנשי התעשייה מודעים למצג השווא שיש ברגולציה העצמית ודבר זה מעודד אותם להמשיך בכך משום ש"זה מה שכולם עושים".
הרעיון של רגולציה עצמית מקודם על ידי אסכולת שיקגו בכלכלה וגורמים אחרים בימין הכלכלי בניסיון לתת מענה לבעיות ידועות ברגולציה ממשלתית. לפי אנשי האסכולה היות ורגולציה ממשלתית לא יעילה לטיפול בכשלי שוק, עדיף לתת לכלים אחרים כמו רגולציה עצמית של התאגיד או של ארגון ללא מטרת רווח לספק את האכיפה. בצורה זו מונעים בעיות של תופעת הדלת המסתובבת. אם אין די בכך האכיפה תבוצע על ידי צרכנים (לדוגמה חרם צרכנים) ועל ידי תביעות בבתי משפט.
ניתן לראות ברגולציה עצמית סוג של איתות על איכות המוצר. במקרה כזה ייתכן ומדובר בסוג של פילוח של השוק. חלק מהחברות יבצעו רגולציה עצמית, יוכלו למכור את המוצרים שהלן לקהל מתעניין ו/או מוסרי יותר. חלק מהחברות בשוק לא יבצעו רגולציה עצמית. חברות אלה יכולות להיעלם (אם הציבור כולו בוחר לקנות מהחברות המוסריות יותר) או למכור מוצרים זולים יותר לציבור אחר שפחות מתעניין בנושא האתי או הבריאותי ואכפת לו יותר מהמחיר. במקרים רבים הפילוח יהיה לפי הכנסת הצרכנים. צרכנים עשירים יקנו מוצרים יקרים מחברות עם רגולציה עצמית, יזכו במוצר בריא יותר או בסמל סטטוס שמעיד שהם מוסריים ועשירים. לעומתם צרכנים עניים יותר יקנו מוצרים מחברות ללא רגולציה עצמית שמוכרות מוצרים פשוטים ו/או מזיקים יותר במחיר נמוך יותר.
ארגונים לרגולציה עצמית
כאשר יש רגולציה עצמית פנימית, הארגון עצמו מבצע ניטור ומעניש עובדים שלו בעצמו. לדוגמה ארגונים קטנים רבים יכולים לפטר כל עובד על ידי הצבעה של כלל העובדים. דוגמה נוספת נפוצה היא כאשר הארגון מייסד ארגון חיצוני לניטור ואכיפה. עם זאת, ארגון זה נוצר ומנוהל על ידי ארגון-אב, ולכן הוא אינו יכול להיחשב ארגון עצמאי. צורה אחרת היא הקמה של וועדה או מחלקה שנועדה להתוות מדיניות או לפקח על שאר הארגון. וועדת האתיקה היא דוגמה לארגון כזה בכנסת. ארגון הפרקליטים האמריקאי (ABA) מנסח חוקי אתיקה הקשורים למקצועות כמו עורכי דין ויועצים משפטיים, בארגון חברים 410 אלף אנשים.
ביקורת
מבקרים של רעיון הרגולציה העצמית מציינים מקרים רבים שבהם התקיימה לכאורה רגולציה עצמית, אבל אפשר מצג שווא של תיקון במקום שינוי אמיתי. במקרים אלה התיקון המוסרי הנדרש מפירמות הוא גדול מידי והן לא יכולות לבצע אותו בכוחות עצמן שכן פירושו של תיקון כזה הוא פשיטת רגל.
דוגמה אחת לכישלון של רגולציה עצמית היא הכחשת נזקי העישון על ידי חברות הטבק. החברות הכריזו בשנות ה-50 של המאה ה-20 על מחוייבות שלהן לבריאות הצרכנים ולבטיחות המוצרים שלהן אבל מסמכים פנימיים של החברות מצביעים על מאמצי הונאה ודיסאינפורמציה כלפי גופי בריאות ומחקר, גופי תקשורת, ממשל ומול הצרכנים עצמם.
חברות מזון בארץ ובעולם מפרסמות כי הן מורידות את כמות הסוכר שיש במוצרים שלהן כדי להקטין את נזקים בריאותיים של סוכר אבל מבקרים טוענים כי הפחתה כזו היא דבר מבורך אבל אינה יכולה לבוא במקום צעדים אחרים שינקטו על ידי הממשלה, קהילות וגורמים נוספים כמו הסברה על נזקי הסוכר לבריאות, הקטנת פרסום של מוצרים מזיקים לילדים, והימנעות וצמצום צריכת מוצרים שמכילים כמות גדולה של סוכר כמו משקאות ממותקים, מעדני חלב, מאפים מתוקים וממתקים. שום חברת ממתקים לדוגמה לא תעודד צעדים חריפים מדי שיפגעו ברווחים שלה, גם אם אלו ישפרו את הבריאות של הצרכנים. חברות כמו קוקה-קולה ספגו ביקורת לאחר שניסו להשפיע על גורמי מחקר כך שאלו יטשטשו את הקשר בין השמנה ובעיות בריאות אחרות לבין צריכת משקאות תוססים.
בתחום הזיהום והקיימות יש ביקורת ממושכת כלפי הרעיון של רגולציה עצמית. בניגוד לנזקי בריאות הקשר בין הצד הפוגע לבין הצד הנפגע הוא מטושטש יותר וקשה יותר להוכחה. חברות נוקטות בצורות שונות של הכחשת זיהום כדבר שגרתי. הצרכן עצמו לא בהכרח ניזוק ממוצר מזהם. הנזק עצמו הוא בדרך כלל למוצר ציבורי ולאו דווקא מוביל לפגיעה ברורה באדם בודד, כך שקשה יותר לזהות את מקור הנזק הכלכלי. קל יותר להכחיש את הנזק משום זה עלול להיות חלק מתהליך ארוך טווח - כך שעד שהנזק יתגלה עלולים לעבור מספר עשורים - כך לחברה יש אינטרס להתעלם מהבעיה. ראשית בגלל היוון הנזק הכלכלי העתידי האפשרי שעלול להיגרם לה הוא קטן יותר, וכן הפירמה עצמה עלולה להפסיק להתקיים עד לגילוי הנזק. דוגמה אחת לבעיה ברגולציה עצמית היא דיווח שקרי ומכשור טכנולוגי שנועד להטעות בדיקות רכב, של מספר יצרני מכוניות, ביניהן פולקסווגן, לגבי רמות זיהום האוויר שנפלטת מהמכוניות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רגולציה עצמית על ידי התעשייה בוויקיפדיה האנגלית
| תעשיות פוגעניות |
| תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים |
|
רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה |