רעב המוני

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף רעב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אחוז האנשים באוכלוסייה שסובלים מתת תזונה במדינות שונות בעולם. במדינות העשירות תת תזונה היא נחלתם של פחות מ-2.5% ובמדינות העניות ביותר, בעיקר באפריקה, ובהודו ומדינות נוספות הנתון מטפס ל-20%-35% ויותר מכך.

רעב המוני הוא מצב של מחסור חמור במזון בקנה מידה רחב. רעב המוני יכול להיגרם בגלל סיבות שונות כמו כישלון יבולים עקב מחלה חקלאית, בעיית אקלים, מזיקים או אסון סביבתי, פיצוץ אוכלוסין או בעקבות מדיניות ממשלתית או מגפה או מלחמה. רעב המוני בא יחד עם תת תזונה איזורית, מוות מרעב וממחלות תת-תזונה, מגיפות, ועליה כללית בתחלואה, תמותה, ומשבר כלכלי וחברתי עמוק.

מקרים של רעב המוני בקרב בני אדם התרחשו בכל יבשת בעולם והם כוללים מקרי רעב היסטוריים כמו הרעב הגדול בסין (בשנות ה-50), הרעב הגדול בברית המועצות (בשנות ה-30), רעב תפוחי האדמה באירלנד (באמצע המאה ה-19), ומקרי רעב רבים ונוספים באסיה, בהודו, ובאפריקה. ברוב המקרים האלה מדובר על כשל של מדיניות ממשלתית, או על אסונות טבע. מקרי רעב קדומים יותר התרחשו בציביליזציות שהתמוטטו כמו איי הפסחא, האנסזי, המאיה, ההתיישבות הנורדית בגרינלנד ועוד, ונבעו בדרך כלל מהתמוטטות עקב שילוב של בעיות סביבה עם תנאים חברתיים שהחריפו בעיות אלה.

נכון לשנת 2010 מוערך כי קיימים 925 מיליוני אנשים רעבים בעולם, שהם 13% מאוכלוסיית העולם. המונח "רעבים" מתייחס לאנשים שסובלים מתת תזונה כרונית של חלבון וקלוריות. רוב המצבים של תת תזונה מתמשכת ורעב המוני מתרחשים כיום בדרום מזרח אסיה ובאוקיינוס השקט (578 מיליון רעבים) ובאפריקה מדרום לסהרה. מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, מספר הרעבים בעולם ירד מ-900 מיליון אנשים ל-850 מיליון בשנות ה-90 וירד לשפל של פחות מ-800 מיליון רעבים בשנים 1995-1997. מאז קיימת מגמת עלייה במספר הרעבים, כאשר בעקבות משבר המזון העולמי 2007-2008 היו בעולם מעל מיליארד אנשים רעבים. עקב גידול אוכלוסיית העולם פירוש הדבר הוא ירידה איטית באחוזי האוכלוסייה העולמית שסובלת מרעב.

ביולי 2017 נערך כינוס של האגף למזון ולחקלאות של ארגון האומות המאוחדות. בכנס הודיע ראש האגף שהמגמה החיובית לצמצום מספר הרעבים בעולם בשנים האחרונות שעוד הייתה ב-2015 התהפכה בשנתיים האחרונות. מספר הרעבים בעולם החל שוב לגדול. שתי הסיבות העיקריות לדעתו הן שינויי אקלים ומלחמות. האגף מנה 19 מדינות עם בעיית רעב כבד. בכולם יש מלחמות ורבים נתונים תחת השפעה כבדה של שינויי אקלים. מדובר במדינות כמו ניגריה, סודן סומלי, תימן ועוד. לטענתו 60% מהאנשים הרעבים בעולם חיים במקומות בהם יש סכסוך והשפעות חזקות של שינויי אקלים. מספר האנשים שנהפכו לפליטים גדל פי 2 מ-2007 עד 2015 והגיע ל-60 מיליון[1] [2]

אמצעים מודרניים של סיוע חירום למקרי רעב המוני פתאומי וחריף כוללים הספקת חומרי מזון עשירים וכן ויטמינים ומינרלים. קיים מודל חילוץ מודרני מרעב שקורא להעניק כסף מזומן או וואצ'רים לרעבים כדי שאלה יוכלו לשלם לחוואים מקומיים במקום המודל הקודם של קניית מזון ממדינות תורמות, דבר שפעמים רבות נדרש על פי החוק. דבר זה מקטין את בזבוז הכסף שכרוך בהוצאות התובלה בהסעת מזון אל איזור הרעב, וחשוב מכך הוא מונע התחלת לולאת משוב של הסתמכות על סיוע חוץ ומסייע להקמת יציבות מקומית על ידי שפע חקלאי מקומי. עם זאת, יציבות כזו תלויה בתנאים מקומיים לחקלאות בת קיימא כמו מצב הקרקע, המים, האקלים וכו'.

מאמצים לטווח הבינוני למניעת רעב כוללים השקעות בשיטות חקלאות תעשייתית כמו שימוש בדשנים ובהשקייה שמובילים להגדלת הייבולים החקלאיים. עם זאת, בטווח הארוך חקלאות תעשייתית עלולה להוביל להמלחת קרקעות, זיהום מים בליית קרקע ותלות בייבוא דשן כימי וחומרי הדברה ועוד היבטים של חקלאות בלתי מקיימת.

הוגי קיימות רבים כגון ג'ארד דיימונד ולסטר בראון מביעים חשש מכך שהמזון הוא "החולייה החלשה" ברשימת איומי הקיימות על האנושות או על חלקים ממנה, וכי כמו ציביליזציות אחרות (לדוגמה שומר) שילוב של נסיבות סביבתיות וחברתיות עלול להוביל לאסון מלתוסיאני או משבר אחר בחקלאות שיוביל לרעב המוני בקנה מידה גדול. בין האיומים הסביבתיים נזכרים שיא תפוקת הנפט, משבר המים העולמי ואובדן קרקע וכן פגיעה בשירותי המערכת האקולוגית.

הגדרות

גם אם יש מצב של תת תזונה נרחב, האו"ם לא בהכרח מכריז על מצב של רעב המוני. לפי האו"ם, רעב המוני מוכרז כרק כאשר מתקיימים שלושת התנאים הבאים:

  • לפחות ב-20% ממשקי הבית עומדים בפני מחסור חמור במזון, עם מגבלות חמורות לתפקוד. צריכה כזו מוגדרת בצריכה קלורית ממוצעת לאדם של פחות מ-2,100 קלורית ביום. [1]
  • תת תזונה חמורה בקרב ילדים מגיעה ליותר מ-30%.
  • שיעור המוות עולה על שני אנשים למאה אלף בכל יום.

הכרזה כזו של האו"ם לא מחייבת את המדינות החברות בו לפעולה. אבל היא כן יכולה לסייע במיקוד תשומת הלב העולמית בבעיה שקיימת במדינה או באיזור מסויים. [3]

גורמים לרעב המוני

הגורמים לרעב המוני הם עקב גידול אוכלוסין, שנות בצורת, הצפות, אסונות סביבתיים, שינויי אקלים, מגיפות, מחלות של צמחים או בעלי חיים, מלחמות, מיסוי כבד, מדיניות חקלאית שגוייה, עוני ואי שוויון. תנאים אלה מחזקים זה את זה במקרים רבים. לדוגמה מלחמות גורמות לשליטים להתמקד בניהול המלחמה, לגייס איכרים לסיוע בלחימה ולכך שאיכרים נוטשים אדמות עקב ביזה ואלימות מצד חיילים (הן מהצד שלהם והן מצד חיילי אויב). מלחמות הן גם מקור תדיר לפריצת מגפות עקב שילוב של ריכוז גדול של בני אדם ותנאי היגיינה גרועים.

גידול אוכלוסין גורם לעליה בביקוש למזון. בד בבד הוא גורם גם להיבט אחר - כדי לספק את הביקוש הגדל איכרים או ממשלות עשויים לנקוט בצעדים חריפים יותר של עיבוד הקרקע או של עיבוד של "חקלאות זמנית" - חלקות אדמה או שיטות עיבוד שמניבות בתחילה יבול גדול אבל גורמות לאובדן קרקע - הרס הפוריות של הקרקע או בעיה אחרת שפוגעת ביכולת הקיום של החקלאות. לאחר תקופה מסויימת, בדרך כלל של מספר שנים, צריך לנטוש את האדמות או את שיטות העיבוד האלה והתוצאה היא מצוקה חזקה ו/או פתאומית יותר של מחסור במזון.

עוני, אי שוויון, צפיפות אוכלוסין גבוהה, חלקות קטנות, שימוש בגידול יחיד (מונוקולטורה), עיבוד אינטנסיבי של חלקות חקלאיות, מחסור ממושך במים הם תנאים שגורמים לעלייה ברגישות להפרעות - או במילים אחרות גורמים לירידה בחוסן - כלומר ביכולת של מערכת להתמודד עם משבר. אותו משבר ללא תנאים אלה אולי היה גורם לנזק קטן בהרבה. לדוגמה בזמן רעב תפוחי האדמה באירלנד החקלאים היו עניים, בעלי חלקות קטנות והסתמכו על גידול תפוחי אדמה בלבד. גידולים אחרים היו בעלי תנובה נמוכה יותר ולא יכלו לתמוך בקיום של החלקות הקטנות שנוצרו. כאשר הכתה מחלה בתפוחי האדמה חקלאים לא יכלו לעבור לגידולים אחרים וחלק גדול מהמזון נעלם. מגוון ביולוגי בגידולים הוא אולי פחות יעיל מבחינה כלכלית או רווחי ליצרן הבודד, אבל הוא מהווה מוצר ציבורי שכן הוא מעין ביטוח או "באפר" נגד אסונות כאלה. עוני, בצורת או צפיפות גבוהה גורמים בדרך כלל לשחיקה של באפרים כאלה.

פעמים רבות מדיניות של החקלאים עצמם או של הממשלה גורמת להשפעה סביבתית שאינה גלויה במיוחד ועובדת כתהליך ארוך טווח שפוגע במערכות אקולוגיות ובפריון החקלאי של הקרקע. תהליך כזה יכול לפעול ככלכלת אוברדפט - המערכת החקלאית מתפקדת לכאורה אבל היא תלויה במשאבים ובשירותים אקולוגיים שהולכים ונשחקים עם הזמן.

במקרים רבים רעב אינו תוצאה של תנאים טבעיים בלבד וגם לא של כמות המזון בלבד - תנאים חברתיים יכולים להחריף או להוות את רוב הסיבה לרעב. במצבים של אי שוויון חלק מהאוכלוסייה ניזון היטב (בדרך כלל המעמדות העליונים) ואילו אחרים גוועים ברעב בגלל חוסר יכולת כלכלית להשיג מזון. במקרים מודרניים יש ממשלות שמנהיגות משטר צנע וקיצוב מזון כדי למנוע חלוקה לא שוויונית מדי של המזון דבר שיגרום רעב.

אחת הסיבות המרכזיות לרעב היא מלחמה ומגפות. מלחמות רבות בהיסטוריה גרמו נזק לא רק דרך הרג אנשים בשדה הקרב אלא גם ובעיקר דרך התפרצות מחלות ומגיפות, כאוס חברתי ורעב. דוגמאות כלולות

  • התמוטטות החקלאית של בני המאיה על רקע מחסור במים ומלחמות בין הנסיכויות.
  • הרעב ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה [2]
  • הרעב בישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה. [3] ,
  • מלחמת האזרחים בביאפרה בשנים 1967-1970 [4]
  • הרעב בדרום סודן על רקע מלחמת האזרחים שם [5]

רעב המוני הוא לא פעם זרז למהפכות, מרידות, מלחמות אזרחים ועוד - דוגמאות לכך כוללות את המהפכה הצרפתית, [6], המהפכה ברוסיה (בעקבות הרעב שנבע בין היתר עקב מלחמת העולם הראשונה), רצח העם ברואנדה, "האביב הערבי" באלג'יר, מלחמת האזרחים בסוריה, ועוד.

דוגמאות

דוגמאות מלפני המהפכה התעשייתית

בתקופה שלאחר המהפכה החקלאית כלומר במשך אלפי השנים האחרונות היו מקרים רבים של רעב המוני. חלק מהם נבעו מהשפעה של הפעילות האנושית על המערכות האקולוגיות שתומכות במערכות החקלאיות. חלק מדוגמאות אלה מודגם בספר התמוטטות.

רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד

רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד או "הרעב הגדול" (בגאלית אירית: An Gorta Mór; באנגלית: Great Irish Famine) הוא השם שניתן לרעב ההמוני ששרר באירלנד בין השנים 1846 ו-1849.

התנאים לקיומו של רעב במדינה מערב אירופית באמצע המאה ה-19 נוצרו בחמישים השנה שקדמו לרעב, ומחולליהם היו המדיניות הכלכלית של ממלכת בריטניה הגדולה (אשר אירלנד הייתה חלק ממנה באותה תקופה) שיצרה אי שוויון כלכלי וניצול, עוני ושיטות חקלאיות כושלות, הסתמכות על משק מונוקולטורי (גידול יחיד), והופעת הכימשון (Phytophthora infestans), פרוטיסט שהרס את יבול תפוחי האדמה שהיה מקור מחייתם של רוב תושבי האי. תוצאותיו המיידיות של הרעב נמשכו עד 1851, ובשנים שבין 1846–1851 מיוחסים לרעב בין כמיליון מקרה מוות, ומספר דומה של אנשים היגרו מן האי לאנגליה, לארצות הברית, לקנדה ולאוסטרליה ויצרו שם פזורה אירית. [4] כך שאוכלוסיית אירלנד ירדה באותה תקופה ב-20%-25% [5]

אי צדק חברתי, ומדיניות של הפליה וניצול שהביאו לעוני היו חלק מהתנאים החברתיים שאיפשרו את הרעב - במשך שנים רבות הייתה אירלנד תחת שלטון אנגליה, אשר הפלה לרעה את תושביו הקתולים של האי, והעביר נחלות גדולות באי לידי אצילים פרוטסטנטים ומתיישבים פרוטסטנטים שהיגרו אליו, בעיקר לחלקו הצפוני. אירלנד נשארה החצר האחורית של בריטניה ונהנתה אך מעט מהשגשוג הכלכלי של בריטניה במאה ה-19.אזורים נרחבים של אדמה פורייה באירלנד נשארו בבעלות אצילים אנגלים, אשר החכירו את האדמות לחקלאים האירים שעיבדו אותן. האירים שילמו סכומי עתק לבעלי האדמות, שלרוב חיו באנגליה ומעולם לא ביקרו באדמותיהם. החוכרים חיו חיי עוני והסתפקו בקיום בסיסי בלבד. שיטות חלופיות למציאת מזון, כציד וכדיג, היו אסורות על פי החוק, שכן בעלי החיים שעל אדמת האחוזות היו רכושו הבלעדי של בעל האחוזה. אי-תשלום דמי החכירה השנתיים הוביל בדרך כלל לנישול החקלאי מאדמתו. דין וחשבון בריטי שניתן לממשלה זמן קצר לפני הרעב הראה כי העוני הגיע לממדים כאלה, עד ששליש מכל בתי האב באירלנד לא יכלו לספק מזון למשפחתם, לאחר תשלום דמי החכירה לאדון האנגלי, אלא באמצעות יציאה לעבודה כפועלים עונתיים נוודים באנגליה ובסקוטלנד.

נוסף על כך, עקב המנהג האירי לחלק את האחוזה של הנפטר בין כל בניו הזכרים, מנהג שקיבל תוקף חוקי בשנת 1703, וכן בגלל חוקי קרקעות מפלים אשר הקשו על הקתולים רכישת קרקעות ואיחוד חלקות, היו רוב החוות באירלנד קטנות מאוד. ב-1845, לדוגמה, היו כ-24% מכל החוות האיריות בגודל של בין 4 ל-20 דונם, ו-40% מהן היו בגודל שבין 20 ל-60 דונם.

למרות הקשיים האלה, הביא השגשוג הכלכלי של המאה ה-19 לעלייה בתוחלת החיים ובגידול אוכלוסין בכל רחבי הממלכה, אך מחירי התוצרת החקלאית ירדו, ואירלנד, שהייתה בפריפריה של הממלכה, נהנתה בקושי מפירות התיעוש, וכלכלתה התבססה במידה רבה על גידול תפוחי אדמה.

משטר הקרקעות באירלנד בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה היווה כשלעצמו בעיה חמורה. רבות מן האחוזות היו ממושכנות, כתוצאה מכישלונות חקלאיים קודמים. חוות רבות הוחכרו בדמי חכירה מופקעים, רבות מהן היו כה קטנות עקב החלוקה ליורשים עד שגם בשנים טובות נאבקו בעליהן כדי להתפרנס מהן. הן היו תלויות לחלוטין בתפוח האדמה, הירק היחיד בעל ערך תזונתי שניתן לגדל על אדמה זו. יתרה מכך, ניסיונות החקלאים להגדיל את פוריות אדמתם נתקלו באיום שהדבר יגדיל את ערך הקרקע ויגרום להעלאה של דמי החכירה ובסופו של דבר לנישולם מן הקרקע. הירידה בגודל החלקות יחד עם פריון חקלאי גבוה יחסית של תפוח האדמה שהיה קיים באותה עת (לעומת גידולים אחרים) דחפו את האיכרים למונוקולטורה - הסתמכות על גידול אחד ויחד שהוא המניח ביותר. דבר זה גרם לבעיית חוסן בהמשך - כאשר נכשל גידול זה, כל הגידולים האחרים הניבו הרבה פחות מזון.

ההשפעה המיידית של הרעב על אירלנד הייתה הרסנית, והתוצאות לטווח הרחוק היו בעלות משמעות כבדה. הן גרמו לשינוי של קבע בתרבות האירית ובמסורת האירית עד היום. רעב תפוחי האדמה הגדול נבע מהצטברות של גורמים סוציאליים, ביולוגיים, פוליטיים וכלכליים, הן ממקור אירי והן ממקור אנגלי.

הרעב בסין עקב "הקפיצה הגדולה" והדברת הדרורים

דרור העצים האירופאי-אסייתי. הוא היה המטרה העיקרית של הקמפיין בסין ב-1958-1960. לאחר מכן, היה צריך לייבא דרורים בדחיפות ממדינות אחרות כדי למנוע רעב.

בשנים 1958-1961 שרר רעב המוני קשה בסין. לפי הנתונים הרשמיים של ממשלת סין מתו מהרעב כ-15 מיליון בני אדם. לפי הערכות של ארגונים אחרים מספר הנספים ברעב גבוה יותר 20 מיליון ועד 45 מיליון. הסיבות לרעב היו צעדים במסגרת "הקפיצה הגדולה" בסין - הכרזה על תיעוש טוטלי שבמסגרתה הממשלה מכרה לחם תמורת מכונות.[7]

הסיבות לרעב ההמוני היו בעיקר צעדי מדיניות מוטעים או אכזריים מטעם השלטונות, סיבה משנית לרעב הייתה החמרת המצב עקב מזג אוויר קשה.

במסגרת "הקפיצה הגדולה" החקלאות אורגנה בקומונות ונאסר עיבוד של חלקות פרטיות. הממשלה ראה בתעשיות הפלדה והברזל כמנוע עיקרי לקדמה כלכלית, כך שמיליוני איכרים קיבלו הוראות לעזור את החקלאות ולעבור לעבוד בתעשיות המתכת. בשנת 2008 תאר Yang Jisheng את ההשפעה של אדישות הממשלה לסבל התושבים - אנשים רעבו בפתח של מחסן תבואה גדול. [6]

הממשלה המרכזית בסין החליטה גם על מספר שינויים בחקלאות, בהתבסס על רעיונות של פסאודו-מדען Trofim Lysenko. [7] אחד הרעיונות היה זריעה צפופה, שבה כמו הזרעים נזרעה בצורה גדולה פי שלוש ולאחר מכן פי שש. בתאוריה צמחים מאותו מים לא היו אמורים להתחרות זה בזה. בפועל הם דווקא כן דבר שפגע בצמיחת הצמחים והוביל ליבול נמוך.

רעיון נוסף שנוסה באותה עת היה של Terentiy Maltsev שעודד איכרים ברחבי סין להימנע מחריש רגיל של 10-15 ס"מ ולחרוש לעומק גדול הרבה יותר 1-2 מטרים. "תאוריית החריש העמוק" הצהירה כי הקרקע הפוריה ביותר נמצאת עמוק בתוך האדמה וכי חריש עמוק יאפשר לחזק את השורשים. למעשה, החריש העמוק הוביל להעלאת קרקע לא פורייה, סלעים, חול וקבירה של החלק הפורה של הקרקע דבר שהוביל לפגיעה בפוריות הקרקע.

אחת הסיבות המרכזיות לרעב הייתה השמדת הדרורים. השמדת הדרורים החלה ברמה המקומית עוד בסוף 1955. לאחר תחילת הקמפיין התחיל ויכוח בעיתונות ובין המדענים, כאשר חלק מהמדענים יצאו נגד הקמפיין. ב-1957 העיתון הראשי בסין ג'נמין ג'יבאו אמר שלא צריך להשמיד את הדרורים ביערות ובערים. אבל ב-1958 הממשלה הסינית הכריזה על קמפיין- מלחמה ב-4 המזיקים: חולדות, יתושים, זבובים ודרורים. הדרורים נכנסו לרשימה כי הם אכלו חלק מהזרעים שנטעו האיכרים- כל דרור אכל 4.5 קילוגרם לשנה. ב-18 במרץ 1958 קרא מאו דזה-דונג להשמיד את 4 המזיקים. הקמפיין מול הדרורים זכה להרבה יותר הצלחה מהקמפיין נגד שלושת המזיקים האחרים, כי היה קל יותר לצוד אותם. הסינים החלו להשמיד את הדרורים בכל הארץ כאשר הנלהבים ביותר השמידו גם את שאר הציפורים הקטנות. לאחר כשנה מספרם של הדרורים פחת דרסטית, היבול גדל במידת מה והמפלגה הקומוניסטית הסינית דיווחה על הישגים. אבל, מלבד הזרעים אכלו הדרורים גם חרקים כמו ארבה- הם סיפקו שרות אקולוגי חינמי של הדברה ביולוגית. כאשר פחת מספרם של הדרורים בצורה משמעותית גדלה אוכלוסיית הארבה בצורה דרסטית ולאחר עוד שנה היבול החל להיעלם ובמדינה החל רעב המוני, קשה מאוד. הארבה אכל את האורז הרבה הרבה יותר משאכלו אותו הדרורים והותיר את האיכרים בסין ללא מזון.

לאחר שנתיים בדיוק ב-18 במרץ 1960, מאו דזה דונג הכריז על סיום הקמפיין נגד הדרורים, והסינים החלו באופן דחוף לייבא דרורים חיים מקנדה ורוסיה. בתחילת המאה 21 הסינים פתחו בקמפיין להגנת הדרורים. [8][9][10].

תנאי מזג האוויר החריפו את המשבר - הצפה של הנהר הצהוב במזרח סין ב-1959 גרמה להרג ישיר וכן לרעב עקב פגיעה ביבולים. דבר שהוביל למוות של כ-2 מיליון בני אדם. Frank Dikötter טוען כי רוב השיטפונות לא נבעו מאסון טבע אלא מתכנון וביצוע גרועים של מערכות השקיה במסגרת "הקפיצה הגדולה". בשנת 1960 התקיימה בצורת קשה ו-60% מהאדמות החקלאיות בצפון סין לא קיבלו גשם כלל. בנוסף לכך היו תנאי מזג אוויר קשים בשנת 1962 שכללו כמות גדולה או קטנה מידי של גשם.

הרעב ורצח העם ברואנדה

הביולוג ג'ארד דיימונד טוען בפרק בספר "התמוטטות כי רצח העם ברואנדה לא התרחש רק בגלל שנאה אתנית, אלא גם בגלל פיצוץ אוכלוסין או אסון מלתוסיאני שהוביל לכשל חקלאי ורעב המוני. בטבח שהתרחש בשנת 1994 הרגו בני הוטו כמיליון בני טוטסי. בתגובה פלשו בני טוטסי וכבשו את רואנדה, והדבר גרם לבריחה המונית של שני מיליון פליטי הוטו. דיימונד מציין כי לראייה לפיה מדובר אך ורק ברצח-עם על בסיס אתני, יש מספר בעיות. חלק מהטבח כלל גם רצח של בני הוטו בני הוטו אחרים, גם במקום שלא היו בו בני טוטסי, לא תמיד קל לזהות מיהו בן הוטו או טוטסי, וכי גם אוכלוסיית הבושמנים שלא איימה על ההוטו נרצחה.

דיימוד מצטט מחקר של כלכלנים בלגיים, קתרין אנדרה וז'אן-פליפ פלאטו, שחקרו את חלוקת האדמות, סכסוכים על אדמות ואת נסיבות הירצחם של בני הוטו בידי בני הוטו אחרים באיזור קנאמה, שלא חיו בו בני טוטסי. האיזור פורה מאוד מבחינה חקלאית ודבר זה תרם לכך שהייתה בו צפיפות אוכלוסין גבוהה - 680 אנשים לקמ"ר ב-1988. אוכלוסייה זו גדלה בקצב מהיר, כך שב-1993 הצפיפות עמדה על 800 אנשים לקמ"ר. דברים אלו התווספו לקשיים אחרים: שימוש בטכנולוגיות חקלאות בסיסיות ולא מקיימות (כמו אי שימוש בטרסות Terrace) כדי למנוע סחף קרקע), כמו גם קשיים בשוק הקפה הבינלאומי הובילו לעוני קיצוני ולסף רעב המוני. בנוסף, גידול האוכלוסייה הוביל לכך שחלקות האדמה, שעליהן מבוססת רוב הפרנסה בחבל ארץ זה, הלכו וקטנו, כך שגודלו של משק חציוני עמד על 3.6 דונם ב-1988, שהיא פיסת אדמה זעירה במונחים חקלאיים. ב-1993 הגודל החציוני של משק היה 3 דונם. חקלאים יכלו לקוות להתפרנס מגודל חלקה זעיר כזה בזכות כך שהאדמה באיזור עשירה במיוחד, אבל גם עושר זה לא סיפק מספיק מזון.

בגלל המצב הקשה צעירים רבים לא יכלו להינשא ולרכוש אדמה משל עצמם, והם נשארו בבית משפחותיהם. מספר הצעירים בני 20-25 שנשארו בבית הוריהם עלה מ-71% ב-1988 ל-100% ב-1993. המשקים היו צריכות לפרנס משפחה גדלה והולכת. מספר האנשים במשק עלה בין השנים הללו מ-4.9 ל-5.3, כך שאדם אחד התפרנס מארבע חמישיות הדונם ב-1988 ובפחות מזה ב-1993.

העוני גרם למתח חברתי ולהתפרקות מערכות תמיכה מסורתיות. כתוצאה מכך נבעו סכסוכים רבים בין בני משפחה (הורים וילדים, אחים, משפחות). לדוגמה על פי המסורת, אלמנות צריכות לקבל תמיכה מבני המשפחה של בעלה לשעבר. אלא שאלמנות וילדיהן לא קיבלו סיוע כזה בגלל שפירוש הדבר היה מוות ברעב של המשפחה. במילים אחרות העוני גרם לאובדן של הון חברתי ולפירוק מערכות תמיכה חברתיות.

העוני הגדל, תרם למצב של מלכודות עוני בהן חלק מהמשקים, בעיקר העניים יותר, נאלצו למכור אדמות למשקים "עשירים" יותר שלהם 10 דונם ויותר (גם משק בגודל זה נחשב לרוב לעני מרוד). המשקים ה"עשירים" היו בעלי הכנסה גבוהה יותר והיו להם גם בני משפחה שעבדו בעיר ושלחו כסף. דבר זה הוביל להגדלת אי השוויון ולעוד מתחים חברתיים.

המחקר הבלגי מצא כי באיזור קנאמה, לפחות 5.4% מהאוכלוסייה נרצחה במהלך הטבח (בהשוואה ל-11% מהאוכלוסייה שנרצחה בכלל רואנדה). כל הקורבנות מלבד אחד השתייכו ל-6 קטגוריות: בת טוטסי אחת - שהייתה גם בעלת אדמות רבות ולכן השתייכה לקטגוריות אחרות; בעלי אדמות גדולים ומבוגרים שנחשבו "עשירים"; צעירים שיכלו להשתכר שכר גבוה מהעיר; "טיפוסים בעייתיים" שהיו מעורבים בסכסוכי אדמות וסכסוכים אחרים; גברים צעירים וילדים ממשפחות עניות שבגלל העוני נדחפו להשתתף באחת המיליציות הלוחמות; והקטגוריה שבה היו מספר הקורבנות הגבוה ביותר כללה אנשים עניים שסבלו מתת תזונה גרועה במיוחד ושמתו ברעב בזמן תקופת הלחימה.

מכאן הסיקו החוקרים, ודיימונד בעקבותיהם, כי הרציחות בחבל קנאמה היו על רקע גידול אוכלוסייה ומחסור במזון וכן ועל רקע הזדמנות לנסות לבצע חלוקה מחדש של האדמות ו"לסגור חשבונות" על רקע עוני חריף ומידה מסויימת של אי שוויון. או כפי שאחד התושבים אמר: "האנשים שילדיהם נאלצו ללכת לבית-הספר יחפים הרגו את האנשים שיכלו לקנות נעליים לילדיהם".

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Food and Agrficulture organization of the United Nations A statement by FAO Director-General José Graziano da Silva 03.07.2017
  2. ^ Tharanga Yakupitiyage Progress on World Hunger Has Reversed 03.07.2017 Inter Press Service News Agency.
  3. ^ South Sudan declares famine in Unity State, BBC, 20 February 2017
  4. ^ Ross, David (2002), Ireland: History of a Nation, New Lanark Geddes & Grosset, ISBN 1-84205-164-4
  5. ^ Kinealy, Christine (1994), This Great Calamity, Gill & Macmillan, ISBN 0-7171-1881-9
  6. ^ "A hunger for the truth: A new book, banned on the mainland, is becoming the definitive account of the Great Famine." Archived 10 February 2012 at the Wayback Machine., chinaelections.org, 7 July 2008 of content from Yang Jisheng
  7. ^ Lynch, Michael (2008). The People's Republic of China, 1949–76 (second ed.). London: Hodder Education. p. 57.
  8. ^ שחר שלוח כשההתערבות בטבע יוצאת משליטה 20.05.2017, זווית סוכנות הידיעות למדע וסביבה
  9. ^ ויקיפדיההרעב הגדול בסין
  10. ^ ויקיפדיהУничтожение воробьёв
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=רעב_המוני&oldid=123919"