אסון מלתוסיאני
קטסטרופה מלתוסיאנית (באנגלית: Malthusian catastrophe) או אסון מלתוסיאני הוא מצב שבו אוכלוסייה אנושית באזור מסויים או בעולם כולו גדלה בצורה מעריכית וחווה פיצוץ אוכלוסין קיצוני- הגעה לגודל אוכלוסייה גדול כל כך עד שהתנובה החקלאית אינה מספיקה כדי להזין את כלל האוכלוסייה. במצב זה נוצר עוני קיצוני, רעב המוני וחזרה לתנאים של קיום בסיסי או פחות מכך. מצב זה מוביל יכול להוביל להגירה המונית החוצה מאזור הרעב, או לפלישה למדינה אחרת, למוות של המוני אנשים על ידי גוויעה ברעב, מגפה, מלחמת אחים או שילוב שלהם. לחילופין יתכן סיוע מבחוץ של מזון, מחסה ותרופות.
ניסוחים מאוחרים יותר לוקחים בחשבון גבולות אחרים לצמיחת האוכלוסייה, מעבר לתפוקה החקלאית כמו גבולות לצמיחה כלכלית ומגבלות סביבתיות של שירותי המערכת האקולוגית או מגבלות משאבים מתכלים כמו שיא תפוקת הנפט. תאוריות של אסון מלתוסיאני קרויות על שם תומס מלתוס שהגה את התאוריה לראשונה.
מלתוס טען כי בגלל שהאוכלוסייה גדלה באופן מעריכי והתנובה החקלאית עולה רק באופן הנדסי, יגיע שלב בו האוכלוסייה תגיע לגודל גדול מידי ולא יהיה מספיק מזון לכלכל אותה. הדעה הרווחת, בעיקר בחוגי כלכלה נאו-קלאסית היא שמלתוס טעה - הוא לא חזה את ההתפתחות הטכנולוגיות בחקלאות כמו פיתוח דשנים, וחומרי הדברה שאיפשרו מהלכים כמו המהפכה הירוקה ואשר מנעו עד כה תרחיש של אסון מלתוסיאני.
נאו-מלתוסיאנים, לעומת זאת, טוענים כי בעוד שהמנגנון של מלתוס אינו מדוייק, וכי כרגע נראה שהוא טעה, ייתכן ויתרחש אסון מלתוסיאני בעתיד, וכי כבר היום קיימים מקרים דומים לאסון מלתוסיאני. כך לדוגמה שיא תפוקת הנפט עתיד להוביל להתייקרות הנפט, אם הדבר יוביל להתייקרות האנרגיה פירוש הדבר התייקרות חומרי הדישון המלאכותיים וכתוצאה מכך התייקרות המזון ואולי גם ירידה בכמות המזון המיוצרת. משבר המזון העולמי 2007-2008 הראה שתרחיש זה אינו בגדר אפשרות תאורטית בלבד.
אסון מלתוסיאני על פי מלתוס
ערך מורחב – מסה על עיקרון האוכלוסייה
הכלכלן תומס מלתוס פרסם בשנת 1798 את הספר מסה על עיקרון האוכלוסייה שזכה לפרסום רב והשפיע הן על התפתחות הביולוגיה והן על הדיונים על דמוגרפיה, חקלאות טכנולוגיה. חלקו העיקרי של הספר הוקדש למה שמכונה כיום "עקרון הברזל של מלתוס על אוכלוסייה", אם כי שם זה ניתן בדיעבד. התאוריה טוענת שגידול אוכלוסין יוביל להגדלת היצע העובדים, דבר שיוביל להקטנת השכר. מלתוס חשש שגידול אוכלוסין מתמשך יוביל לעוני. בשנת 1830, 32 שנים לאחר הגרסה הראשונה, פרסם מלתוס פרסם מהדורה נרחבת בשם "דעה מסכמת על עיקרון האוכלוסייה" (A Summary View on the Principle of Population) שכללה הערות על ביקורת על ספרו העיקרי.
מלתוס הגה תאוריה של מחזורי גידול של אוכלוסיה אנושית. לפי התאוריה שלו כאשר האוכלוסייה גדלה מעבר ליכולת הקיום שלה, מחירי המזון עולים, השכר הריאלי יורד, והצריכה לנפש, במיוחד בקרב העניים צונחת. מצוקה כלכלית לרוב מלווה ברעב המוני, מגפה (עקב החלשות הגוף לעמוד בפני מחלות), ומלחמה. היא גם מובילה לירידה בשיעורי הילודה ועליה בשיעור התמותה. דבר זה מוביל לעליה איטית יותר בגידול האוכלוסייה או אפילו לירידה בכמות האוכלוסייה. דבר זה מאפשר בתורו לאמצעי הקיום להשיג את הגידול של האוכלוסייה. דבר זה גורם להסרת החסמים על רבייה והגידול באוכלוסייה מתחיל שוב, דבר שבסופו של דבר מוביל למשבר אוכלוסין חדש. בעוד שהתאוריות של מלתוס על המשך הגידול האנושי נתונות בוויכוח, התאוריות שלו על מחזורי הגידול אומצו ופותחו על ידי הכלכלן הקלאסי דיוויד ריקרדו. בעקבות הוויכוחים על התאוריה שלו היו היסטוריונים שאספו מידע במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 על גודל האוכלוסייה, תנודות מחירי מזון ונתונים נוספים, ביחס למערב ומרכז אירופה מהמאה ה-12 עד למאה ה-20 לפי היסטוריונים אלה התאוריה של מלתוס וריקרדו התאימה בצורה טובה למדי (יותר מאשר תאוריות מודרניות יותר כמו התאוריה המוניטרית לדוגמה ) לנתונים במאות ה-12 עד ה-19, כאשר במאה ה-19 השינויים הרבים במערכת הכלכלית הובילו לשינוי בדפוסי המחירים ובכלל.[1]
מלתוס טען בנוסף כי אוכלוסיית העולם מכפילה את עצמה כל הזמן, בעוד ייצור המזון גדל לאט הרבה יותר. מלתוס חזה נכונה כי אוכלוסיית העולם תמשיך ותגדל בקצב מהיר. התחזית של מלתוס לאסון, התבססה על הרעיון שגידול בלתי מרוסן של האוכלוסייה גדל בשיעור מעריכי, כאשר אספקת המזון גדלה בשיעור חשבוני. והתוצאה לפי מלתוס תהה צמצום משמעותי של מזון לכל אדם. דבר זה מכונה כיום "אסון מלתוסיאני". משמעות הדבר לפי מלתוס היא, קטסטרופה ורעב גדול אשר בסופו של דבר יובילו לצמצום האוכלוסייה.
מלתוס טען שיש שני סוגים של בקרות או מגבלות שגורמות לאוכלוסייה להישאר במסגרת מגבלות המשאבים שלה: "בקרות חיוביות" שמעלות את אחוז התמותה, ובקרות מונעות שמורידות את קצב הילודה. הבקרות החיוביות כוללות רעב, מחלות ומלחמה, הבקרות המונעות כוללות הפלה, פיקוח על הילודה ואמצעי מניעה, זנות, דחיית הנישואין, והתנזרות. מלתוס הכיר בכך שיש הצעות שונות לשחרור האדם מפני מגבלות אלה, אבל הוא טען כי הצעות אלה מכילות מגוון של פתרונות דמיוניים. לדוגמה הוא ביקר באופן סטירי את הרעיון לפיו שיפורים בחקלאות יוכלו להתרחב עוד ועוד ללא שום גבול.
| אנחנו יכולים להיות בטוחים כי בקרב צמחים, כמו גם בקרב בעלי-חיים, יש גבול ליכולת השיפור, אם כי אנחנו לא יודעים בדיוק היכן הוא נמצא. זה סביר כי הגננים שמתמודדים על פרסים לפרחים מיישמים לעיתים קרובות אמצעים חזקים יותר ללא הצלחה. בו בזמן, זה יהיה יומרני ביותר מצד כל אדם לומר, שהוא ראה את הציפורן או הכלנית הטובות ביותר שאי פעם גודלו. הוא יכול עם זאת לקבוע ללא הסיכוי הקטן ביותר של סתירה על ידי עובדה עתידית, ששום ציפורן או כלנית לא תוגדל אי פעם על ידי טיפוח לגודל של כרוב גדול; ועם זאת ניתן לנקוב בכמויות גדולות בהרבה מזו של כרוב. אין אדם שיכול לומר שהוא ראה את האוזן הגדולה ביותר של חיטה, או את עץ האלון הגדול ביותר שאי פעם יכולים לגדול; אבל הוא יכול בקלות, ובוודאות מושלמת, לנקוב בנקודת גודל, שאליהם הם לא יגיעו. בכל המקרים הללו לכן, יש לבצע הבחנה זהירה, בין התקדמות בלתי מוגבלת, לבין התקדמות כאשר המגבלה בסך הכל אינה מוגדרת. | ||
לתאוריה של מלתוס הייתה השפעה רבה להתייחסות של כלכלנים ואנשי ממשל לטיפול באוכלוסייה: בעבר, פריון ילודה שפירושה מספר רב של ילדים, נחשבה יתרון כלכלי כיוון שהיא הגדילה את מספר העובדים הפוטנציאליים לכלכלה. מלתוס, לעומת זאת, הסתכל על פוריות מנקודת מבט חדשה והצליח לשכנע כלכלנים רבים כי למרות שעובדים רבים מגדילים את הכמות הכוללת של התוצרת הם נוטים להקטין את תוצרת לנפש.
ביקורת על המודל המלתוסיאני
התאוריה של מלתוס, זכתה לביקורת רבה לאורך השנים כיוון שלא הצליחה לחזות התקדמות טכנולוגית, ועקב הפסימיות הרבה בה, אשר טענה לקטסטרופה עולמית. נכון לתחילת המאה ה-21, התאוריה של מלתוס לא התממשה בקנה מידה עולמי ורבים ראו בכך כישלון מוחלט של התאוריה.
רבים מכלכלני המאה ה-20, בעיקר מהזרם כלכלה נאו-קלאסית, כדוגמת ג'וליאן סימון, ביקרו את המסקנות של מלתוס. הם טענו כי למרות התחזיות של מלתוס ונאו-מלתוסיאנים, צמיחה מסיבית בשיעור גאומטרי של האוכלוסייה במאה ה-20, לא יצרה אסון מלתוסיאני.
בשנת 1965 פרסמה אסתר בוסרופ את ספרה "תנאי הגידול החקלאי - כלכלה של שינוי חקלאי תחת לחץ האוכלוסייה" - לפי בוסרופ גידול באוכלוסייה יגרור התעוררות בקרב חקלאים והם יפתחו ויאמצו טכנולוגיות חדישות יותר אשר יאפשרו עלייה בייצור המזון שתספק את גידול האוכלוסייה.
כלכלנים ציינו כי השפעות שמקורן בהתקדמות הטכנולוגית מנעו אסון מלתוסיאני - ובמיוחד המהפכה הירוקה, התקדמות בפיתוחים טכנולוגים של חקלאות, ודברים אלה איפשרו את הגדלת הפריון החקלאי. השכלולים שמנעו אסון מלתוסיאני כללו, בין השאר, פיתוח האגרומכניקה – בעקבות פיתוח המכונות החקלאיות התקצר זמן העיבוד. פעולה זו הכניסה למעגל עיבוד החיטה שטחים קרים בצפון אמריקה ובסיביר המאפשרים גידול חיטת חורף. כמו כן, פותחו דשן כימי וחומרי הדברה שאפשרו גידול בתפוקה החקלאית. בנוסף לכך בעקבות המהפכה הירוקה, פותחו זני חיטה ואורז המניבים כמויות גדולות יותר של תבואה לשטח נתון וגידול של כמות התבואה הכוללת. שכלולים אלה נמשכים גם בזמן המאה ה-21 עם טכנולוגיות שכוללות הנדסה גנטית, צמצום כמות הדשן וחומרי ההדברה הנדרשים על ידי שיטות של הדברה ביולוגית ועוד.
מלתוס לא חזה גם את הירידה בפריון הילודה. בעבר נשים היו יולדות כמות של 4 או 10 ילדים. לפני המאה ה-20 ילדים רבים מתו בזמן הילדות שלהם ומשפחות רצו להוליד ילדים רבים כדי להבטיח את המשך השושלת וכן כדי לסייע בפרנסת המשפחה ולתמוך בהורים בשעת זקנה. עם התפתחות הרפואה הייתה ירדה דרסטית בכמות התמותה ובמשך מספר עשורים היו משפחות עם מספר גדול של ילדים בוגרים והאוכלוסייה גדלה במהירות. במרוצת המאה ה-20 (במקומות שונים בעולם התהליך התרחש בשנים שונות) חלה ירידה מתמשכת של פריון הילודה. הן במדינות מתועשות והן במדינות עניות יותר וחקלאיות (כגון מצרים).
ירידה זו בפריון מוסברת לרוב באמצעות המודל של מעבר דמוגרפי - ירידת הפריון בילודה בגלל עלייה ברמת החיים או בגלל התמחות כלכלית. בנוסף, עקב שכלולים טכנולוגיים והתקדמות הרפואה, גם רמת התמותה של האוכלוסייה באנגליה ירדה, ולא מהסיבות אותן ציין מלתוס. יש ביולוגים הקושרים גם בין הירידה בתמותה לבין מעבר דמוגרפי - עקב כך שיש כמות נמוכה יותר של תמותה בזמן הילדות ועקב חשיבות גבוהה יותר של השכלה לעתיד הילדים משפחות מולידות פחות ילדים.
נאו-מלתוסיאנים
ישנם נאו-מלתוסיאנים אשר טוענים כי למרות ההתקדמות הטכנולוגית יש עדיין רעב גדול בעולם, במיוחד בארצות המתפתחות. מספר הרעבים בעולם עומד בעשורים האחרונים על כ-800-900 מיליון בני אדם. מספר זה נגרם לא עקב מחסור במזון אלא בגלל חלוקת מזון לא שווה עקב אי שוויון כלכלי והיבטים אחרים, וגם עקב קשיי חלוקת המזון עקב מלחמות, אסונות טבע ועוד. ניתן לראות זאת ברבות ממדינות אפריקה הנמצאות על סף רעב, או בהתפרצויות רעב ידועות באתיופיה, צ'אד ועוד.
הכלכלן ג'פרי זאקס טען בשנת 2008, כי לא ברור שמלתוס טעה. זאקס ציין לדוגמה כי היכולת שלנו לגדל עוד מזון לא נובע רק מהיכולת שלנו "לעשות יותר עם פחות" - כלומר להגדיל את הפריון של כל יחידת קרקע, אלא הוא נשען על דלקים מחצביים ועל הגדלת הכרייה של משאבים מתכלים ולפיכך הוא מייצג "לעשות יותר עם יותר".[2].
ביולוגים וחוקרים ממדעי הטבע מצביעים על כך שגידול מעריכי מתמיד באוכלוסיה אינו אפשרי מבחינה פיזית לאורך זמן (וכי למרבה המזל האוכלוסייה אינה גדלה בצורה זו אלא ככל הנראה גדלה בצורת עקומת פעמון). אם מניחים כי האוכלוסייה אכן תגדל ביחס גידול קבוע (נניח של 1% בשנה) הדבר מוביל לגידול מעריכי של הגודל הכולל של האוכלוסייה (הכפלה של האוכלוסייה כל כך וכך שנים). דבר זה יוצר מתנגש עם מגבלות שונות שיותר ויותר קשה לראות איך פותרים אותם באמצעות טכנולוגיה:
- בעוד שניתן לדמיין שטח חקלאי קבוע בעל פריון גדל והולך, השטח החקלאי הוא בסך הכל מאגר, יש צורך בתשומות של זרמים כדי להגדיל את התפוקה לדונם - מים, אור שמש, דשן, אנרגיה וכו'. יש מגבלות לדוגמה על כמות אור השמש שניתן לספק לכל מטר רבוע ודבר זה מגביל את כמות הפוטוסינתזה שצמחים צריכים.
- החקלאות צורכת שירותים של המערכת האקולוגית כגון החדרת מי גשמים למי התהום או מחזור הזרחן ומצד שני משפיעה על זרמים אלה. אפשר להגדיל את החקלאות אבל אי אפשר להגדיל את המערכת האקולוגית. למעשה חקלאות אינטנסיבית יותר פירושה לרוב השפעה גדולה יותר על הסביבה ובעקבותיה מערכת אקולוגית קטנה וחולה יותר, עם יותר השפעות לא צפויות על החקלאות - דוגמה עכשווית לנושא זה היא שינוי אקלים עקב התחממות עולמית.
- גודל האוכלוסייה משפיע בצורות אחרות על הביוספרה ומקטין את היכולת שלה לספק שירותים לכלכלה האנושית ולחקלאות. לדוגמה זיהום תעשייתי או תפיסת שטחים על ידי ערים, כבישים וכו' משפיעים על כמות ואיכות השטחים החקלאיים. בירוא יערות לשם חקלאות ולשם צרכים אחרים (כמו דלק או עץ לבנייה ולרהיטים) מקטין את שטח היערות.
- מעל גודל אוכלוסיה מסויימת מגיעים לגדלי צפיפות שקשה לתפוס אותם. ג'ארד דיימונד בספרו התמוטטות טוען כי אם קצב גידול האוכלוסייה של שנת 2004 ישאר ללא שינוי (גידול מעריכי), בעוד 800 שנה יהיו 10 אנשים למטר רבוע בכדור הארץ כולל כל שטחי האוקיינוס. בצפיפות כזו קשה לראות איך מבוצעים דיור, חקלאות ואקולוגיה.
- דרך אחת להתמודד עם דבר זה היא כמות גדולה מאוד של אנרגיה לנפש - זו תאפשר לדוגמה לבצע תאורה מלאכותית לצמחים בקנה מידה גדול או לבנות ערים צפופות מאוד עם מגדלים גבוהים או מתחת לאדמה. אבל הפקה של אנרגיה בכמות כזו אינה דבר וודאי. בכל מקרה כמות כזו של אנרגיה פירושה גם ניהול אינטנסיבי של הסביבה האקולוגית של כדור הארץ או לחלופין קיום מערכת אקולוגית נפרדת עבור המערכת החקלאית.
- דרך נוספת להתמודד עם הטיעון של אוכלוסיה גדלה היא מושבות בחלל אלא שגם דבר זה כרוך בהגירה המונית, הארצה של מושבות אחרות והיבטים אחרים שכרוכים בהשקעה גבוהה של אנרגיה. בכל מקרה בהמשך של גידול מעריכי, אפילו יישוב של כל מאדים בבני אדם יגרום למילוי כוכב הלכת הנוסף בתוך כמה עשורים.
- בהמשך מגיעים לגבולות עוד יותר מסובכים לפתרון - קצב גידול אוכלוסיית העולם בשנת 2011, עמד על 1.1% בשנה. בקצב זה, האוכלוסייה מכפילה את עצמה כל 66 שנה. אם מתחילים מאוכלוסייה של 7 מיליארד אנשים, ומניחים שקצב הגידול נשאר ללא שינוי, מגיעים לכך שמסת האנושות שווה למסת כדור הארץ תוך 3,250 שנה, למסת השמש תוך 4,000 שנה ולמסת היקום כולו בתוך 10,530 שנה.
כלכלנים אקולוגיים מצביעים על כך שההתקדמות בטכנולוגיה ובמדע בעשורים האחרונים לא רק הגדילו את טווח היכולות שלנו אלא גם באו עם ידע מדעי לגבי המגבלות של חוקי המדע על ההתקדמות הטכנולוגית הזו. לדוגמה גם אם נניח שיש לנו אנרגיה משאבים ידע וטכנולוגיה ליישב כוכבי לכת אחרים, חוקי תורת היחסות של איינשטיין טוענים שלא ניתן לבצע מסע זה במהירות גבוהה ממהירות האור ודבר זה מגביל את יכולת ההתפשטות האנושית. חוקים אחרים לדוגמה החוק השני של התרמודינמיקה קובעים כי לא ניתן להגדיל את הפריון החקלאי ליחידת שטח עוד ועוד בלי להגדיל את כמות האנרגיה הנכנסת לאותו יחידת שטח. עוד קובע החוק כי כמות משמעותית מהאנרגיה הנכנסת חייבת להתבזבז החוצה בצורה של חום.
אסון מלתוסיאני בחברות עתיקות
בספר התמוטטות, מתאר הביולוג ג'ארד דיימונד מספר מקרים של מנגנון "סירות ההצלה המלאות" - מנגנון מורכב יותר מזה של מלתוס ביחס להתמוטטות אוכלוסיה:
- עם גידול האוכלוסייה יש שימוש במשאבים חדשים (עוד שטחי קרקע) או שיטות חדשות (שיטות השקיה מתוחכמות יותר).
- דבר זה מאפשר למנוע התמוטטות בטווח הקצר אבל בדרך כלל גם גורם להמשך גידול של האוכלוסייה.
- הבעיה היא שלעיתים קרובות המשאבים החדשים או השיטות החדשות לא היו בנות קיימא ועם הזמן הפריון יורד - לדוגמה עקב סחף קרקע או עקב תלות גדולה יותר בגשמים - בעיה שמוכרת במערכות מורכבות כהקטנה של באפר לעומת זרם - יש פחות יכולת אגירה שתווסת זמנים של תפוקה נמוכה עקב אסון או מחסור זמני.
- כאשר נוצרה בעיה של מחסור במזון לא נותרו משאבים נוספים ואי אפשר להוריד את האוכלוסייה לרמה הקודמת במהירות.
- הפליטים והרעבים יוצרים מצוקה חברתית נוספת ולחץ גדול יותר על המערכות הקיימות, יש הרס נוסף של מערכות טבעיות.
- דבר זה גורם להתמוטטות חברתית ו/או להתמוטטות סביבתית - רעב, מלחמות, מלחמות אזרחים וכו'.
התהליכים שמתאר דיימונד מכילים לא רק מחסור מוחלט במזון אלא גם היבטים חברתיים נוספים - ייקור המזון, ניהול לא מקיים של משאבי מזון כדי לתת מענה לאוכלוסיה גדלה, חלוקה לא שווה של מזון ולחצים חברתיים שונים.
דיימונד מתאר מקרים מתועדים של התמוטטות עקב שילוב של בעיות סביבה וחברה הקשורים גם לגידול אוכלוסין ותגובת יתר ביחס לחקלאות לגבי תרבות האנסאזי, בני המאיה, איי הפסחא, ההתיישבות הנורדית בגרינלנד ומקומות נוספים.
אסון מלתוסיאני ברואנדה בשנות ה-90
דיימונד טוען גם כי רצח העם ברואנדה לא התרחש רק בגלל שנאה אתנית, אלא גם בגלל פיצוץ אוכלוסין. בטבח שהתרחש בשנת 1994 הרגו בני הוטו כמיליון בני טוטסי. בתגובה פלשו בני טוטסי וכבשו את רואנדה, והדבר גרם לבריחה המונית של שני מיליון פליטי הוטו. דיימונד מציין כי לראייה לפיה מדובר אך ורק ברצח עם על בסיס אתני, יש מספר בעיות. חלק מהטבח כלל גם רצח של בני הוטו בני הוטו אחרים, גם במקום שלא היו בו בני טוטסי, לא תמיד קל לזהות מיהו בן הוטו או טוטסי, וכי גם אוכלוסיית הבושמנים שלא איימה על ההוטו נרצחה.
דיימוד מצטט מחקר של כלכלנים בלגיים, קתרין אנדרה וז'אן-פליפ פלאטו, שחקרו את חלוקת האדמות, סכסוכים על אדמות ואת נסיבות הירצחם של בני הוטו בידי בני הוטו אחרים באזור קנאמה, שלא חיו בו בני טוטסי. האזור פורה מאוד מבחינה חקלאית ודבר זה תרם לכך שהיתה בו צפיפות אוכלוסין גבוהה - 680 אנשים לקמ"ר ב-1988. אוכלוסייה זו גדלה בקצב מהיר, כך שב-1993 הצפיפות עמדה על 800 אנשים לקמ"ר.
דברים אלו התווספו לקשיים אחרים: שימוש בטכנולוגיות חקלאות בסיסיות ולא מקיימות (כמו אי שימוש בטרסות Terrace) כדי למנוע סחף קרקע), כמו גם קשיים בשוק הקפה הבינלאומי הובילו לעוני קיצוני ולסף רעב המוני. בנוסף, גידול האוכלוסייה הוביל לכך שחלקות האדמה, שעליהן מבוססת רוב הפרנסה בחבל ארץ זה, הלכו וקטנו, כך שגודלו של משק חציוני עמד על 3.6 דונם ב-1988, שהיא פיסת אדמה זעירה במונחים חקלאיים. ב-1993 הגודל החציוני של משק היה 3 דונם.
בגלל המצב הקשה צעירים רבים לא יכלו להינשא ולרכוש אדמה משל עצמם והם נשארו בבית משפחותיהם. מספר הצעירים בני 20-25 שנשארו בבית הוריהם עלה מ-71% ב-1988 ל-100% ב-1993. המשקים היו צריכות לפרנס משפחה גדלה והולכת. מספר האנשים במשק עלה בין השנים הללו מ-4.9 ל-5.3, כך שאדם אחד התפרנס מארבע חמישיות הדונם ב-1988 ובפחות מזה ב-1993.
העוני גרם למתח חברתי ולהתפרקות מערכות תמיכה מסורתיות. כתוצאה מכך נבעו סכסוכים רבים בין בני משפחה (הורים וילדים, אחים, משפחות). לדוגמה על פי המסורת, אלמנות צריכות לקבל תמיכה מבני המשפחה של בעלה לשעבר. אלא שאלמנות וילדיהן לא קיבלו סיוע כזה בגלל שפירוש הדבר היה מוות ברעב של המשפחה. במילים אחרות העוני גרם לאובדן של הון חברתי ולפירוק מערכות תמיכה חברתיות.
העוני הגדל, תרם למצב של מלכודות עוני בהן חלק מהמשקים, בעיקר העניים יותר, נאלצו למכור אדמות למשקים "עשירים" יותר שלהם 10 דונם ויותר (גם משק בגודל זה נחשב לרוב לעני מרוד). המשקים ה"עשירים" היו בעלי הכנסה גבוהה יותר והיו להם גם בני משפחה שעבדו בעיר ושלחו כסף. דבר זה הוביל להגדלת אי השוויון ולעוד מתחים חברתיים.
המחקר הבלגי מצא כי באזור קנאמה, לפחות 5.4% מהאוכלוסייה נרצחה במהלך הטבח (בהשוואה ל-11% מהאוכלוסייה שנרצחה בכלל רואנדה). כל הקורבנות מלבד אחד השתייכו ל-6 קטגוריות: בת טוטסי אחת - שהייתה גם בעלת אדמות רבות ולכן השתייכה לקטגוריות אחרות; בעלי אדמות גדולים ומבוגרים שנחשבו "עשירים"; צעירים שיכלו להשתכר שכר גבוה מהעיר; "טיפוסים בעייתיים" שהיו מעורבים בסכסוכי אדמות וסכסוכים אחרים; גברים צעירים וילדים ממשפחות עניות שבגלל העוני נדחפו להשתתף באחת המיליציות הלוחמות; והקטגוריה שבה היו מספר הקורבנות הגבוה ביותר כללה אנשים עניים שסבלו מתת תזונה גרועה במיוחד ושמתו ברעב בזמן תקופת הלחימה.
מכאן הסיקו החוקרים, ודיימונד בעקבותיהם, כי הרציחות בחבל קנאמה היו על רקע גידול אוכלוסייה ומחסור במזון וכן ועל רקע הזדמנות לנסות לבצע חלוקה מחדש של האדמות ו"לסגור חשבונות" על רקע עוני חריף ומידה מסויימת של אי שוויון. או כפי שאחד התושבים אמר: "האנשים שילדיהם נאלצו ללכת לבית-הספר יחפים הרגו את האנשים שיכלו לקנות נעליים לילדיהם".
הרחבת הרעיון לגבולות אחרים
הרחבה של הקטסטרופה המלתוסיאנית היא במושג של גלישה מעבר לגבולות נשיאה, שמופיעה בספר גבולות לצמיחה - האוכלוסייה האנושית אינה זקוקה רק למזון, כי אם גם למים, אנרגיה, חומרי גלם, שרותי סביבה הדורשים מערכת אקולוגית מתפקדת, סביבה נקייה מרעלים וכו'. המחברים של הספר מזהירים מפני סוגים שונים של קריסה אפשרית בעקבות גלישה מעבר לגבולות הקיימים בתחומים אלה.
הביולוג וההיסטוריון ג'ארד דיימונד מציב גבולות רחוקים יותר אך ברורים יותר לגידול אוכלוסין. בספרו התמוטטות הוא מציין כי אם קצב גידול האוכלוסייה של שנת 2004 ישאר ללא שינוי ינבע מכך גידול מעריכי, שכתוצאה ממנו, בעוד 800 שנה יהיו 10 אנשים למטר רבוע בכדור הארץ, בעוד 2,000 שנה תהיה מסת כלל האנושות שווה למסה של כל כדור הארץ, ובעוד 6,000 שנה מסת בני האדם תהיה שווה למסה של כל הייקום המוכר לנו.[1]
ניתן לבצע בקלות חישוב קצר - עם קצב גידול של 1.1% בשנה, קצב גידול האוכלוסייה העולמי לשנת 2011, האוכלוסייה מכפילה את עצמה כל 66 שנה. בקצב זה, אם מתחילים מאוכלוסייה של 7 מיליארד אנשים, מגיעים לכך שמסת האנושות שווה למסת כדור הארץ תוך 3,250 שנה, למסת השמש תוך 4,000 שנה ולמסת הייקום בתוך 10,530 שנה בלבד.[3]
רעיונות דומים
ריבאונד מלתוסיאני
עידון של הרעיון של אסון מלתוסיאני הוא רעיון של "ריבאונד מלתוסיאני" שבו אין אסון מלתוסיאני מלא, אלא תהליך עדין יותר שבו שיפור פריון התבואה החקלאית ו/או הוזלת ייצור המזון בגלל גורם אחר (לדוגמה הקטנת בזבוז המזון) תורמים לגידול אוכלוסין נוסף שמקזז חלק מהגדלת הפריון. כך אם יש המצאה טכנולוגית שתאפשר להגדיל את פריון היבולים ב-10% וכך להגדיל באופן תאורטי את כמות הקלוריות לנפש ב-10%, הריבאונד המלתוסיאני קובע שאותן 10% יגרמו גם להגדלת השימושים במזון לצרכים אחרים מלבד תזונה ישירה (לדוגמה האבסת בעלי חיים ביבולים, הכנת דלק ביולוגי למכוניות וכו'), ו/או יעודדו את גידול האוכלוסייה - כך שבסופו של דבר לא נראה הורדה של 10% ברעב או הגדלה של 10% בכמות הקלוריות לנפש. דבר זה מקביל ל"ריבאונד אנרגטי" שהוא עידון של פרדוקס ג'בונס. הריבאונד המלתוסיאני יכול להביא להקטנת האפקט הטכנולוגי, לאיפוס שלו או אפילו להחמרה במצב התזונתי, כאשר הגעה למצב של קטסטרופה היא מצב לא וודאי שתלוי במשתנים חברתיים, סביבתיים וטכנולוגיים נוספים. ריבאונד מלתוסיאני אינו אומר לנו אם אכן יתרחש אסון מלתוסיאני, אלא רק מקטין את האפקטיביות של צעדי מנע נגד אסון שכזה.
שיפורי טכנולוגיה (לדוגמה דשן), שינוי סביבתי (לדוגמה גילוי אדמות חדשות) או תרבותי (לדוגמה מעבר לתזונה צמחונית יותר) יכולים לגרור לעליה בתנובה החקלאית, או לגידול של כמות הקלוריות לנפש. אבל בעקבות דבר זה יש גידול ברווחה הכלכלית או הורדת מחיר המזון. דברים אלה גורמים לכך שגידול ילדים, לפחות בהיבט של מזון, הוא משימה זולה יותר. בנסיבות מסויימות דבר זה יכול לתרום לכך שיש גידול אוכלוסין. לדוגמה אם השיפור הטכנולוגי מאפשר להגדיל את התנובה של כל דונם ב-20%, גידול האוכלוסייה יקטין את ההשפעה, כך שסה"כ הגידול של קלוריות לנפש יגדל בסופו של דבר רק ב-10%.
בספר רובים, חיידקים ופלדה מתאר ג'ארד דיימונד ריבאונד מלתוסיאני ארוך טווח בהקשר של המהפכה החקלאית. בעוד שתנובת המזון של שטח חקלאי קדום גדולה בהרבה (פי 10 או פי 100) מתנובת המזון בשיטת השגת המזון ציידים לקטים, דיימונד טוען כי המהפכה החקלאית לא הובילה להגדלת כמות המזון לנפש. לפי דיימונד, התרחש במקביל גידול אוכלוסין כך שכמות האוכלוסייה גדלה בקצב מעט גבוה יותר מאשר קצב גידול התנובה החקלאית, דבר שהוביל לכך שבחברה החקלאית כמות הקלוריות לנפש הייתה נמוכה יותר מאשר בחברות של ציידים לקטים.
יש לציין כי גידול האוכלוסייה במעבר לחקלאות לא נבע רק בגלל שכמות המזון הייתה גדולה יותר אלא גם בגלל שינויים נוספים עקב החקלאות. ילד בן פחות משנתיים אינו יכול ללכת בקצב של חברות ציידים לקטים ולכן יש לשאת אותו ממקום למקום. המעבר לישובי קבע ליד השדות שמאפיין את החקלאים, הסיר מגבלה זו דבר שהגביר את פריון הילודה.
יש לשים לב כי הוזלת המזון אינה מובילה בהכרח לגידול אוכלוסין, שכן זה מושפע מגורמים אחרים כמו עלות החינוך ואורך ההכשרה הנדרשים לשם פרנסת משפחה, גורמים תרבותיים ועוד. כך לדוגמה, עד שנת 2000 עלות המזון בעולם הלכה וירדה אבל הפריון של אוכלוסיית אירופה ירד, ובאופן כללי בעולם כולו, האוכלוסייה אמנם גדלה, אבל פריון הילודה ירד.
מיקרו אסון מלתוסיאני
אחת הבעיות בחיפוש אחר אסון מלתוסיאני הוא חיפוש שלו במסגרת נתונים מאקרו-כלכליים של כלל גודל האוכלוסייה, כלל מחירי המזון וכלל נתוני התמותה. זאת במסגרת ניתוח כלכלי הומוגני המניח כי תנאים דומים מתרחשים עבור כלל האוכלוסייה. מלתוס לעומת זאת התמקד בשינויים שעוברים על האוכלוסייה הענייה ו"בקרות" שונות שיכולות להקטין את גודל האוכלוסייה בצורה פחות דרמטית ומורגשת.
הרעיון של מיקרו-אסון מלתוסיאני הוא ירידה בגידול האוכלוסין עקב "בקרה חיובית" (כמו אסון, מחלות וכו') או "בקרה שלילית" (כמו דחיית גיל הנישואין) בקרב חלק מהאוכלוסייה, בעוד שחלק אחר של האוכלוסייה ממשיך לצמוח בקצב אחר. זאת במסגרת ניתוח כלכלי הטרוגני שמניח כי סוכנים שונים או מוצרים שונים נמצאים בתנאים שונים וכי האינטראקציות בין גורמים אלה יוצרים חלק ניכר מהדינמיקה של תהליכים כלכליים וחברתיים.
לדוגמה בספר "סופה בין הדקלים" מתאר הסופר סמי מיכאל כיצד עליית פני החידקל מציפה חלק מהעיר בגדד. שכונת עוני שנבנתה מחוץ לחלק הבטוח של העיר מוצפת במהלך הלילה ואלפי בקתות חימר נסחפות בזרם כך שמאות או אלפי אנשים עניים מתים. בחברות ללא ביטוח לאומי מודגם גם כיצד משפחה עניה מתדרדרת לעוני קיצוני ולמוות כאשר הבן העני של משפחה עניה משתתף בפראות נגד היהודים בניסיון למצוא מזון ומוצא בהן את מותו. מנגנון נוסף הוא גיוס לצבא של צעירים עניים ושחרור משירות זה או שירות כקצין בתנאים נוחים יותר על ידי מעמדות עשירים יותר. באופן כללי עד היום חוקרים מוצאים הבדלים ניכרים בסיכוי למות ובתוחלת החיים בין עשירים לעניים במסגרת הנושא של אי שוויון בריאותי. "מנגנון חיובי" שמגביל את הפריון של תושבים עניים בחברות מסורתיות הוא הצורך לשלם מוהר עבור כלה, דבר שמקטין את הסיכוי של גבר עני להתחתן ולהוליד ילדים. דבר זה יכול להוביל לדחיית גיל הנישואין. מנגנון זה חלש יותר כאשר גבר עשיר יכול להתחתן עם מספר נשים.
ראו גם
- בטחון תזונתי
- התמוטטות (ספר)
- הצעד הטבעי
- עולם מלא, צלחות ריקות
- גבולות מקיימים לתפוקת חומר ואנרגיה
- צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית
קישורים חיצוניים
- אסון מלתוסיאני בוויקיפדיה האנגלית
- Turchin and Nefedov: Secular Cycles, Princeton University Press, 2009
- Solutions for a cultivated planet איך ניתן להאכיל את אוכלוסיית העולם בשיטות של חקלאות בת קיימא, Jonathan A. Foley, Navin Ramankutty ואחרים Nature 478,20 October 2011, 337–342
- האם אנחנו באמת זקוקים לחקלאות התעשייתית כדי להאכיל את העולם?, סרטון קצר, Anna Lappé & Food MythBusters, 2012
- "בדרך לרעב המוני": החלב ומוצריו יתייקרו ב-45%, הבשר ב-30% עמירם כהן, דה מארקר, 12.12.2011
- אוכלוסיית העולם ומסת הייקום חישוב בגיליון נתונים על המשך גידול האוכלוסייה בקצב גידול קבוע (גידול מעריכי).
הערות שוליים
- ^ ג'ארד דיימונד, התמוטטות (ספר), עמ' 451
| אוכלוסין | |
|
מושגים: אוכלוסיית העולם - צפיפות אוכלוסין - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - גידול אוכלוסין - מעבר דמוגרפי - גידול מעריכי - כושר נשיאה - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - ביטחון תזונתי - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית - פיצוץ אוכלוסין - אסון מלתוסיאני - שיא תפוקת הנפט - ייצוב אוכלוסין - כלכלת מצב יציב |
 |
|
סרטים וספרים: פצצת האוכלוסין - גבולות לצמיחה - התמוטטות - כלכלת מצב יציב - אריתמטיקה, אוכלוסייה ואנרגיה - תכנית ב' | |
|
גידול אוכלוסייה בישראל: אוכלוסיית ישראל - גידול אוכלוסיית ישראל - פריון הילודה בישראל - והארץ מלאה - הסיבות לעליית מחירי הדיור בישראל - פקקי תנועה בישראל - משק המים בישראל - הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה | |