תומאס מלתוס
תומאס רוברט מלתוס (באנגלית: Thomas Malthus; פברואר 1766 – 23 בדצמבר 1834) היה כומר, דמוגרף אנגלי וכלכלן פוליטי. בציבור הרחב מלתוס ידוע בעיקר עקב תחזיותיו הקודרות, אשר השפיעו רבות על חוקרי מדעי החברה בזמנו. למלתוס השפעה חשובה לפיתוח התאוריה הכלכלית, לפיתוח מדע הדמוגרפיה וחקר האוכלוסייה והוא תרם תרומות חשובות גם לכלכלה קלאסית ורעיונותיו משפיעים על הסטטיסטיקה הלאומית ועל הביולוגיה עד היום.
ביוגרפיה
מלתוס נולד למשפחה אמידה, אביו היה חבר אישי של הפילוסוף דייוויד יום ומכר של ז'אן-ז'אק רוסו. למעשה, מלתוס חונך בביתו עד כניסתו לקולג' ישו (Jesus College) בקיימברידג' בשנת 1784. בקולג' הוא הצליח לקנות השכלה במגוון תחומים, תוך שהוא זוכה בפרסים על נאום באנגלית, לטינית ויוונית. המקצוע הראשי שלו היה מתמטיקה, והוא זכה בתואר המאסטר ב-1791. שנתיים לאחר מכן, נבחר כחבר סגל בקולג'.
מלתוס התחתן ב-1804, לו ואישתו נולדו 3 ילדים. ב-1805, מלתוס הפך לפרופ' הראשון בבריטניה (ויתכן שגם בעולם כולו) בכלכלה פוליטית ב-East India Company College אשר בהרטפורדשייר. בקולג' זה הוא פיתח תאוריה של ביקוש והיצע לא תואמים, לה הוא קרא שפע (glut). על אף שהתאוריה שלו נחשבה מגוחכת בזמנו, היא אושרה לאחר מכן על ידי השפל הגדול ועבודותיו של ג'ון מיינרד קיינס.
מלתוס נפטר ב-1834, ונקבר באנגליה.
עבודתו
אסון מלתוסיאני
ערך מורחב – אסון מלתוסיאני
השקפותיו של מלתוס פותחו במידה רבה כראקציה להשקפות האופטימיסטיות של אביו וחבריו, במיוחד רוסו וויליאם גודווין. ב-1798 מלתוס פרסם את מאמרו המפורסם "על עקרון האוכלוסייה".
מלתוס הגה תאוריה של מחזורי גידול של אוכלוסייה אנושית. לפי התאוריה של כאשר האוכלוסייה גדלה מעבר ליכולת הקיום שלה, מחירי המזון עולים, השכר הריאלי יורד, והצריכה לנפש, במיוחד בקרב העניים צונחת. מצוקה כלכלית לרוב מלווה ברעב המוני, מגפה (עקב החלשות הגוף לעמוד בפני מחלות), ומלחמה. היא גם מובילה לירידה בשיעורי הילודה ועליה בשיעור התמותה. דבר זה מוביל לעליה איטית יותר בגידול האוכלוסייה או אפילו לירידה בכמות האוכלוסייה. דבר זה מאפשר בתורו לאמצעי הקיום להשיג את הגידול של האוכלוסייה. דבר זה גורם להסרת החסמים על רבייה והגידול באוכלוסייה מתחיל שוב, דבר שבסופו של דבר מוביל למשבר אוכלוסין חדש. בעוד שהתאוריות של מלתוס על המשך הגידול האנושי נתונות בוויכוח, התאוריות שלו על מחזורי הגידול אומצו ופותחו על ידי הכלכלן הקלאסי דיוויד ריקרדו. היסטוריונים שאספו מידע במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 על גודל האוכלוסייה, תנודות מחירי מזון ונתונים נוספים מצאו שהתאוריה של מלתוס וריקרדו התאימה בצורה טובה למדי (יותר מאשר תאוריות אחרות כמו התאוריה המוניטרית לדוגמה) לנתונים במערב ובמרכז אירופה מהמאה ה-12 עד למאה ה-19. [1]
מלתוס טען כי אוכלוסיית העולם מכפילה את עצמה כל הזמן, בעוד ייצור המזון גדל לאט הרבה יותר. מלתוס חזה נכונה כי אוכלוסיית העולם תמשיך ותגדל בקצב מהיר. תחזית זו התבססה על הרעיון שגידול בלתי מרוסן של האוכלוסייה גדל בשיעור מעריכי, כאשר אספקת המזון גדלה בשיעור חשבוני. והתוצאה לפי מלתוס תהה צמצום משמעותי של מזון לכל אדם. דבר זה מכונה אסון מלתוסיאני. משמעות הדבר לפי מלתוס היא, קטסטרופה ורעב גדול אשר בסופו של דבר יובילו לצמצום האוכלוסייה.
לתאוריה של מלתוס הייתה השפעה רבה להתייחסות של כלכלנים ואנשי ממשל לטיפול באוכלוסייה: בעבר, פריון ילודה שפירושה מספר רב של ילדים, נחשבה יתרון כלכלי כיוון שהיא הגדילה את מספר העובדים הפוטנציאלים לכלכלה. מלתוס, לעומת זאת, הסתכל על פוריות מנקודת מבט חדשה והצליח לשכנע כלכלנים רבים כי למרות שעובדים רבים מגדילים את הכמות הכוללת של התוצרת הם נוטים להקטין את תוצרת לנפש.
רבים מכלכלני המאה ה-20, בעיקר מהזרם כלכלה נאו-קלאסית, כדוגמת ג'וליאן סימון, ביקרו מסקנות אלו. הם טענו כי למרות התחזיות של מלתוס ונאו-מלתוסיאנים, צמיחה מסיבית בשיעור גאומטרי של האוכלוסייה במאה ה-20, לא יצרה אסון מלתוסיאני. בשנת 1965 פרסמה אסתר בוסרופ את ספרה "תנאי הגידול החקלאי - כלכלה של שינוי חקלאי תחת לחץ האוכלוסייה" - לפי בוסרופ גידול באוכלוסייה יגרור התעוררות בקרב חקלאים והם יפתחו ויאמצו טכנולוגיות חדישות יותר אשר יאפשרו עלייה בייצור המזון שתספק את גידול האוכלוסייה.
כלכלנים ציינו כי השפעות שמקורן בהתקדמות הטכנולוגית מנעו אסון מלתוסיאני - ובמיוחד המהפכה הירוקה, התקדמות בפיתוחים טכנולוגים של חקלאות, ודברים אלה איפשרו את הגדלת הפריון החקלאי. בנוסף, עקב שכלולים טכנולוגיים והתקדמות הרפואה, גם רמת התמותה של האוכלוסייה באנגליה ירדה, ולא מהסיבות אותן ציין מלתוס. מלתוס לא חזה גם את הירידה בפריון הילודה. ירידה זו מיוחסת למעבר דמוגרפי - ירידת הפריון בילודה בגלל עלייה ברמת החיים או בגלל התמחות כלכלית.
השכלולים שמנעו אסון מלתוסיאני כללו, בין השאר, פיתוח האגרומכניקה – בעקבות פיתוח המכונות החקלאיות התקצר זמן העיבוד. פעולה זו הכניסה למעגל עיבוד החיטה שטחים קרים בצפון אמריקה ובסיביר המאפשרים גידול חיטת חורף. כמו כן, פותחו דשן כימי וחומרי הדברה שאפשרו גידול בתפוקה. בנוסף לכך בעקבות המהפכה הירוקה, פותחו זני חיטה ואורז המניבים כמויות גדולות יותר של גרעינים.
התאוריה של מלתוס, זכתה לביקורת רבה לאורך השנים כיוון שלא הצליחה לחזות התקדמות טכנולוגית, ועקב הפסימיות הרבה בה, אשר טענה לקטסטרופה עולמית. למרות זאת, ישנם נאו-מלתוסיאנים אשר טוענים כי למרות ההתקדמות הטכנולוגית יש עדיין רעב גדול בעולם, במיוחד בארצות המתפתחות. מספר הרעבים בעולם עומד בעשורים האחרונים על כ-800-900 מיליון בני אדם. מספר זה נגרם לא עקב מחסור במזון אלא בגלל חלוקת מזון לא שווה עקב אי שוויון כלכלי והיבטים אחרים, וגם עקב קשיי חלוקת המזון עקב מלחמות, אסונות טבע ועוד. ניתן לראות זאת ברבות ממדינות אפריקה הנמצאות על סף רעב, או בהתפרצויות רעב ידועות באתיופיה, צ'אד ועוד.
הכלכלן ג'פרי זאקס טען בשנת 2008, כי לא ברור שמלתוס טעה. זאקס ציין לדוגמה כי היכולת שלנו לגדל עוד מזון לא נובע רק מהיכולת שלנו "לעשות יותר עם פחות" - כלומר להגדיל את הפריון של כל יחידת קרקע, אלא הוא נשען על דלקים מחצביים ועל הגדלת הכרייה של משאבים מתכלים ולפיכך הוא מייצג "לעשות יותר עם יותר".[2].
בדומה לזאקס יש חשש בקרב חוגים התומכים בתאוריית שיא תפוקת הנפט לפי התייקרות הדלקים בעולם תגרור עליה במחירי המזון. דבר זה מייצג את המהפכה הירוקה כנעילה טכנולוגית או כמנגנון של תגובת יתר והתמוטטות - היא איפשרה גידול קצר טווח של האוכלוסייה על ידי שכלול טכנולוגי, אולם כעת לא ניתן לצאת מאותה טכנולוגיה (לדוגמה כדי לחסוך באנרגיה או בזיהום הנוצר מדשן כימי ומחומרי הדברה). החשש הוא שעם ייקור הדלק ייקור המזון יוביל לרעב כבד.
ג'ארד דיימונד מתאר בספר בספר התמוטטות מספר מקרים של מנגנון של "סירות ההצלה המלאות" - מנגנון מורכב יותר מזה של מלתוס ביחס להתמוטטות אוכלוסייה. עם גידול האוכלוסייה יש שימוש במשאבים חדשים (עוד שטחי קרקע) או שיטות חדשות (שיטות השקיה מתוחכמות יותר). דבר זה מאפשר למנוע התמוטטות בטווח הקצר אבל בדרך כלל גם גורם להמשך גידול של האוכלוסייה. הבעיה היא שלעיתים קרובות המשאבים החדשים או השיטות החדשות לא היו בנות קיימא. כאשר נוצרה בעיה של מחסור במזון לא נותרו משאבים נוספים ואי אפשר היה להוריד את האוכלוסייה לרמה הקודמת במהירות. הפליטים והרעבים יוצרים מצוקה חברתית נוספת ולחץ גדול יותר על המערכות הקיימות. דבר זה גורם להתמוטטות חברתית ו/או להתמוטטות סביבתית - רעב, מלחמות, מלחמות אזרחים וכו'. הדברים שמתאר דיימונד מכילים לא רק מחסור מוחלט במזון אלא גם היבטים חברתיים נוספים - ייקור המזון, ניהול לא מקיים של משאבי מזון כדי לתת מענה לאוכלוסייה גדלה, חלוקה לא שווה של מזון ולחצים חברתיים שונים.
דיימונד מתאר מקרים מתועדים של התמוטטות עקב שילוב של בעיית סביבה וחברה הקשורים גם לגידול אוכלוסין ותגובת יתר ביחס לחקלאות לגבי תרבות האנסאזי, בני המאיה, איי הפסחא, התיישבות הנורדים בגרינלנד ומקומות נוספים. הוא גם מתאר מקרים מודרניים יותר כמו התפתחות משבר חקלאי וחברתי, מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה בשנת 1994. מקרה נוסף (שלא מופיע בספר) הוא רקע סביבתי חברתי למלחמת האזרחים בסוריה - שילוב של גידול אוכלוסין מהיר, ניהול לא מקיים של מים וחקלאות (בניסיון להתמודד עם גידול האוכלוסייה ולייצר גם צמיחה כלכלית), שינויי אקלים מדבור ובצורת, יחד עם עוני, דיקטטורה ושלטון מושחת הובילו להתמוטטות חקלאית, נדידה של מאות אלפי איכרים מאדמתם, רעב של מאות אלפי אנשים ולבסוף גם מהומות שהובילו למלחמת אזרחים.
מלתוס כאחד מאבות זרם הקיימות
עבודתו של מלתוס הצביעה על נושא חשוב - הקשר בין אוכלוסין ומזון. ומלתוס הוא אחד ההוגים הראשונים שמתייחס לנושא העוני. בדיעבד היתה לעבודתו השפעה חשובה על הקשרים בין מזון, אוכלוסין וטכנולוגיה.
בנוסף ניתן לראות במלתוס את אחד החלוצים של החשיבה מקיימת בכך שהמנגנון שהוא הציע מהווה בעצם מקרה פרטי של גבול שהטבע מציב בפני בני האדם על גידול של האוכלוסייה ושל הפעילות הכלכלית הפיזית. הד לרעיון זה היה בספר "שאלת הפחם" של ויליאם סטנלי ג'בונס שדיבר על מגבלה בעקבות מגבלה אנרגטית. הרחבה של רעיונותיו של מלתוס, נוצרה בספר גבולות לצמיחה בשנות ה-70 של המאה ה-20, שהרעיון המרכזי בו ששורה של מגבלות טבעיות שונות עלולות לגרום להחטאה מלמעלה ולקריסה של האוכלוסין ו/או של הכלכלה.
מבקריו של מלתוס משתמשים בטיעון לפיו מלתוס טעה, כדי לנגח כל טיעון בדבר מגבלות טבעיים על הצמיחה. לפי עמדה זו כשם שמלתוס שגה, כך שוגים גם הוגים אחרים שהולכים בדרך דומה. מנגד ניתן לטעון שמלתוס לא שגה לגמרי (שכן חלק מהעניים מת מרעב), ושהוא ניתח את המערכת בצורה סטטית, כמערכת פשוטה וללא התחשבות בפיתוחי הטכנולוגיה. בעוד שהתחשבות בשאלות טכנולוגיות נותרה שאלה קשה לפתרון, ההסתכלות הדינמית והמורכבת אפיינה דווקא את ממשיכי דרכו של מלתוס, בניגוד לתאוריה הנאו-קלאסית בעלת ההסתכלות הסטטית והלינארית.
מלתוס והכלכלן האנגלי בן תקופתו דייוויד ריקרדו ניהלו ביניהם מספר ויכוחים עזים. בעוד שריקארדו ראה במעמד האצולה, השולט על האדמות, מעמד פרזיטי שאינו תורם דבר לחברה, מלתוס ראה במעמד זה את אחד התורמים החשובים לכלכלה. הכלכלן הרמן דיילי מציין בספרו לטובת הכלל כי בלהט הוויכוח בין הפועלים התורמים את ידיהם וזמנם לתהליך הייצור, לבין קפיטליסטים התורמים את כספם ובכך מאפשרים קניית מכונות וציוד, נשכח הצד השליש שתרם לייצור - האדמה והטבע, שכן מעמד זה יוצג על ידי האצולה השנואה. הן לפועלים והן לקפיטליסטים היה אינטרס להתעלם מתרומה זו שכן לשניהם היה אינטרס במחירי אדמות, רנטות ומזון נמוכים.
השפעות
כתביו של מלתוס השפיעה על הרפורמות שהנהיגו הויגים (מפלגה בריטית בעלת השפעה בשנות השלושים של המאה ה-19), אשר יצרו את חוק העניים של 1834. התאוריה של מלתוס השפיעה גם על שני המייסדים של תורת האבולוציה – צ'ארלס דרווין ואלפרד ראסל וואלאס.
בספרו הידוע "מוצא המינים" דרווין הצביע על כך שהתאוריה שלו היא יישום הדוקטרינה המלתוסיאנית, באזור שבו הגורם של אינטליגנציה אנושית אינו מעורב. ואילו וואלס טען, כי מדובר בצירוף מקרים מעניין מאו שגם הוא וגם דרווין הובלו לתאוריה של אבולוציה באופן עצמאי, על ידי קריאה של מלתוס.
השפעתו של מלתוס הייתה רבה גם על פרנסיס פלייס, אשר תנועתו הנאו-מלתוסיאנית הייתה הראשונה לתמוך במניעת הריון. הדאגה מהתאוריה של מלתוס עזרה לקדם את הרעיון של מפקד תושבים לאומי בבריטניה, שבעקבותיו באו סקרים דומים במדינות אחרות. על בסיס זה התפתח מדע הדמוגרפיה שמנסה לחזות את גידול האוכלוסייה ולהיערך לכך מבעוד מועד מבחינות של מזון, תשתיות, כבישים דיור ועוד. עד היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בכל מדינה וכן ארגונים בינלאומיים רבים כמו ארגון האומות המאוחדות שמים לב לגודל האוכלוסייה, שיעור פריון ילודה וגידול אוכלוסין ביחס לתחזיות ומגמות שונות כולל בהקשר של פיתוח החקלאות, פריון חקלאי, שוק המזון העולמי, צמיחה כלכלית ועוד.
מבחינה פוליטית מתקיים עד היום זרם של מלתוסיאניזם שדוגל באמצעי בקרה על גידול האוכלוסייה (לדוגמה הקלה על גישה לאמצעי מניעה) ולפעמים גם בייצוב אוכלוסין או בהפחתת האוכלוסייה כדי להתמודד עם אתגרים של עוני, סביבתנות וקיימות. דבר זה בא לידי ביטוי לדוגמה בליגה המלתוסיאנית שפעלה באנגליה בתחילת המאה ה-20. למרות ביקורת מרובה על זרם זה מצד כל הזרמים האחרים - כולל קומוניזם וסוציאליזם, ליברלים, ליברטרים, פמיניסטיות ותומכי זכויות אדם ולמרות שמלתוס לכאורה שגה בהערכות שלו יש אנשים המאמינים כי העקרונות הבסיסיים שתיאר הם נכונים - לפיהם יש קשר בין גידול אוכלוסין ועוני וגידול מתמיד של האוכלוסייה ייצר בעיות כמו בעיות סביבה.
ראו גם
- פריון חקלאי
- אמרטיה סן
- גבולות לצמיחה (ספר)
- התמוטטות (ספר)
- רקע סביבתי חברתי למלחמת האזרחים בסוריה
- ג'פרי זאקס
- אסתר בוסרופ
- שינוי טכנולוגי
קישורים חיצוניים
- תומאס מלתוס בוויקיפדיה האנגלית
- על עקרון האוכלוסייה בפרויקט גוטנברג (אנגלית)
- The International Society of Malthus
- האם התחזיות של מלתוס מ-1798 בדבר מחסור במזון מתגשמות? ג'פרי זאקס, scientific american, 25.8.2008
- Korotayev A., Malkov A., Khaltourina D. Introduction to Social Macrodynamics: Compact Macromodels of the World System Growth. Moscow: URSS, 2006. ISBN 5-484-00414-4 [3].
- Korotayev A., Malkov A., Khaltourina D. Introduction to Social Macrodynamics: Secular Cycles and Millennial Trends. Moscow: URSS, 2006. ISBN 5-484-00559-0 [4].
- Korotayev A. & Khaltourina D. Introduction to Social Macrodynamics: Secular Cycles and Millennial Trends in Africa. Moscow: URSS, 2006. ISBN 5-484-00560-4 [5].