ניכור
ניכור (באנגלית: Alienation) היא תחושה של זרות, חוסר שייכות לסביבה. זו תחושה שהאדם רחוק ממישהו או משהו שנמצא ממש לידו, אבל נותר זר לגמרי. [1] ניכור הוא תחושה שקשורה לבורות, אדישות, חוסר עניין, ולפעמים גם חיפצון, הכחשת אלימות, תיעוב או שנאה. ההפך מניכור היא הכרות, ידיעה, הערכה, אמפתיה, סולידריות, אהבה ולפעמים גם רוגז או כעס (מתוך רצון לתקן - לדוגמה הורה שכועס על ילד שלו).
הניכור יוצר חוסר ביטחון, ומגדיל את אי הוודאות כאשר תחושת הביטחון חיונית ביותר לבריאותו הנפשית של האדם. במקים רבים ניכור מקצין והופך לבדידות - תחושה של ניכור קיצוני וקושי להתחבר לאדם כלשהו גם במקרה והאדם מוקף אנשים. בנוסף, הניכור יוצר הפרדה בין האדם ובין סביבתו. מצב זה פוגע בתחושת האחריות של האדם כלפי החברה בה הוא חי, וכלפי הסביבה הפיזית ובמצב זה עלול האדם לפגוע בסביבתו החברתית או הטבעית מבלי ליחס לכך חשיבות יתרה. הניכור מוקצן על ידי אמונות כמו אנוכיות וקפיטליזם המתארות את האדם כאינדיבדואל שעושרו נובע רק מבעלות על כסף ודרך צריכה של מוצרים שקונים בשוק.
עד לתקופה החקלאית בני אדם היו מחוברים לחבורה או לשבט של ציידים לקטים - הם היו מחוברים הן לסביבה הטבעית בכלל - הכרות של מאות או אלפי זנים של צמחים ובעלי חיים, והן למקומות מסויימים אותם הכירו היטיב. כמו האדם היה מחובר למשפחה ולחבורה והיה תלוי בהם בכל היבטי החיים, דרך קשרים של קרבה גנטית ועקב תלות-הדדית, קשרי מוסר ורשת חברתית ואמונה במיתוסים משותפים.
פעילי סביבה וחברה טוענים כי בני אדם זקוקים לחיבור - חיבור למקום, חיבור לחפצים שיצרו במו ידיהם, חיבור לבית, חיבור לקהילה, חיבור למשפחה המורחבת.[1] ניתן להוסיף לכך חיבור ל"תמונה הגדולה" - רצון להיות חלק מעשייה לטובת הכלל ולהתחבר למשהו גדול מאיתנו, בנוסף ניתן להוסיף חיבורים לעולם במובנים שונים - חיבור לאנשים אחרים בעולם, חיבור לדורות הקודמים או הבאים, חיבור לדרך שבה העולם עובד ולאמת.
הצורך של בני אדם הוא בחיבור מתמשך, שהוא הפוך לניתוק המתמשך של החיים המודרניים. בחיים אלה, במיוחד על רקע המהפכה התעשייתית ועוד יותר מכך תרבות הצריכה ואולי עוד קודם לכן, אין חיבור לשום דבר - העבודה היא מקום זמני שממנה אפשר להתקדם לעבודה או לתפקיד חדש. הדירה היא גם זמנית ואם נמצא דירה טובה יותר נעבור ממנה. השכנים זמניים, היחס אליהם הוא בדרך כלל יחסי הכרות שטחיים, רוב החפצים שיש לנו הם רק סחורה קנויה, שבקרוב נחליף אותה באחרת. [1]
גורמים לניכור
ניכור מתחזק עקב הרס של כלל היחסים בין בני אדם בזירות השונות המעניקות להם זהות וקשרים עם הסביבה ועם אנשים אחרים - בעבודה, ברחוב, בעת ביצוע קניות, במקום הלימודים, ובכל מקום או זירה אחרת. ניכור מתחזק גם עקב הרס היחסים ובורות בין האדם לבין הסביבה הטבעית שבה הוא חי- בורות או אפתיה ביחס לבעלי חיים אחרים, ביחס לצמחים, ביחס לאוויר שאנו נושמים, המים שאנו שותים והמזון שאנו אוכלים. ניכור יכול להתקיים גם בין האדם לבין עצמו - כאשר האדם לא מודע להיבטים שונים הנוגעים לו - בין אם זה המראה שלו, המחשבות שלו, התחושות שלו, הבריאות שלו או תהליכים שמשפיעים עליו.
הוגים מהזרם של כלכלה בת קיימא שמים את הדגש על ניכור כבר במעבר מחברה של ציידים לקטים לחברות חקלאיות בזמן המהפכה החקלאית. דבר זה החל תהליך של מעבר לחברות יותר ויותר גדולות, שבהן אדם מכיר הרבה יותר אנשים ודבר זה מקשה על יחסי קרבה. כבר במעבר לערים, לפני כ-10,000 שנה החל תהליך של התמחות כלכלית והיררכיה של החברה לעבדים, עובדי חקלאות, חיילים, חוואים גדולים, סוחרים, פקידים בכירים ומלכים.
בעוד בכפרים דבר זה היה מתון יחסית עקב הכרות עם כל אנשי הכפר, ככל שתהליך העיור התקדם והחברה הפכה נוקשה והיררכית יותר כך גבר הניכור. במקביל גבר גם הניכור בין האדם לבין הטבע - מהכרות קרובה של מאות ולפעמים אלפי מיני בעלי חיים וצמחים שיש בקרב ציידים - לקטים, להכרות רק עם מספר מועט של צמחים לגידול וראיית כל היתר כאוייבים. מי שחיו בעיר עוד ראו את הטבע אבל לעיתים נדירות יותר ויותר, דבר שהחריף עם תהליכי העיור במאה ה-19 והלאה. השינוי בחוויות מול הטבע הוביל גם לשינויים ביחס המוסרי אל הטבע. בעוד בקרב ציידים לקטים יש תחושה נפוצה של קהילה, ודתות אנימסטיות שבה האדם הוא רק חלק מקהילה גדולה יותר של יצורים חיים, תהליכים טבעיים ורוחות, לדתות שבהן האדם שולט ורודה בטבע, ואף חברה היררכית מבחינת מוסר כמו מודל האב התקיף שבה האל מעל לאדם, המלך מעל לאצולה, האצולה מעל האנשים, גברים מעל נשים, נשים מעל ילדים, אנשים חופשיים מעל עבדים, כל בני האדם מעל חיות.
קרל מרקס טען כי הניכור נגרם עקב ההפרדה בין האדם למושא יצירתו. סנדלר מייצר נעליים וחלק מהזהות שלו הוא המקצוע שלו, ואילו הקפיטליזם הפך את העבודה לסחורה והגדיל את ההתמחות - ככה שאין קשר בין המוצר המיוצר לבין הפועל- שכן אף עובד במפעל לנעליים לא יכול לייצר נעל בעצמו.
רבדים שונים בתרבות הצריכה פועלים להגברת הניכור. חלק מדבר זה נעשה באופן מכוון על ידי מפרסמים ומשווקים, וחלק מזה הוא תוצאות לוואי של תרבות הצריכה עצמה או של המוצרים והשירותים אותם צורכים בתרבות הצריכה. החל מתחילת המאה ה-20 פרסומות עסקו פחות במוצרים והחלו לעסוק יותר ויותר בשאלה מה הם החיים ואיך כדאי לחיות אותם. דבר זה שינה ומשנה את הדרך שבה אנשים תופסים את עצמם, את המוצרים ואת האנשים והסביבה שסביבם. חלק מהפרסומות יוצרות לדוגמה ניכור פנימי על ידי הדגשת הפגמים באדם. פרסום כזה מחולק לשניים - החלק הראשון מציג בעיה כלשהי ומעצים אותה מתוך רצון ליצור חוסר נוחות באדם - לדוגמה בעיה של ריח פה לא נעים, או קמטים, החלק השני של הפרסום נועד להיות הישועה שתפתור את הבעיה - לדוגמה קרם נגד קמטים. פרסומות רבות פועלות להגברת הניכור כדי להגדיל את הצריכה. לדוגמה פרסומות לשוקולד "קליק" שבה פוגעים במישהו כדי להשיג את השוקולד. התנהגות ה"נורמלית" המוצגת בפרסומת (אם כי בהומור) היא שפגיעה באדם אחר הינו דבר לגיטימי אם הדבר משרת את מטרותיך. "המטרה מקדשת את האמצעים".
רובד עמוק יותר של ניכור קיים בתרבות הצריכה על ידי ההדגשה שכל דבר ניתן לפתור על ידי קניה בשוק - לדוגמה בעבר היה מקובל בקרב שכנים בישראל לבקש סוכר מהשכנה אם חסר, כיום כאשר סופרמרקטים פתוחים בכל שעות היממה וקל להגיע אליהם תודות למכוניות נוהג זה הולך ונעלם.
צריכה במרכזי קניות המוניים מחזקת את הניכור היות ואין יחסים קבועים בין מוכר לקונה. הקופאיות בסופר עובדות במשרה זמנית ולא מכירות את מרבית הלקוחות (מספר הלקוחות בסופר גדול מידי לשם כך), מיכון גורם לאבטלה טכנולוגית כך שמוכרים מוחלפים על ידי מכונות. דוגמה נוספת להרס היחסים בין בני אדם הוא הפיכת כל סוגי היחסים למעין חוזה שהוא בעצמו בסיס אפשרי לתביעה משפטית. דוגמה להרסניות של התהליך הזה קיימת ברפואה בתחום של רפואה מתגוננת שבה רופאים מבצעים יותר מידי בדיקות או מסרבים לטפל בחולים מסויימים עקב חשש לתביעה עתידית.
תהליך ארוך טווח נוסף שמתקיים הוא ניכור שלנו ממקורות המזון שלנו. אדם שחי כצייד לקט חייב להכיר מינים רבים של צמחים, פטריות ובעלי חיים, לדעת מה בשל ומתי, מה טעים, מה מזין ומה מסוכן. דוגמה לכך מוצגת בספרו של ג'ארד דיימונד רובים חיידקים ופלדה שבה הוא כחוקר טבע מתקשה להבדיל בין סוגי פטריות שאנשי גינאה החדשה מזהים בקלות. בנוסף להכרות הכללית הזו, אנשים הכירו את הסביבה הקרובה להם - איפה יש עץ שקד טעים, איפה פחות וכו'. עם המהפכה החקלאית החלה "התמחות" בסוגי גידולים מסויימים, עבור רוב האנשים פירוש הדבר היה צמצום מגוון המזונות מה שגרם לעיתים לבעיית בריאות שונות. {{הערה|יובל הררי, [[קיצור תולדות האנושות, הרחבה בערך המהפכה החקלאית}} החל מהמאה ה-18 יש תהליך נוסף של מיכון החקלאות ומעבר הולך וגדל של חקלאות תעשייתית ועיור דבר זה גרם לכך שרק 1% מהתושבים של מדינות מודרניות כמו ישראל או ארצות הברית עוסקים בחקלאות. הדבר גרר חוסר הכרות ואף עויינות בין כלל החברה לבין חקלאים - כך שבעיות של חקלאים כמו בצורת או סחף קרקע לא נתפסות כבעיה רצינית על ידי האוכלוסייה העירונית. אנשים לא יודעים ולעיתים קרובות לא רוצים לדעת מאיפה מגיע המזון שלהם, מה עובר עליו בדרך ומה קרה לאנשים שגידלו את המזונות או הכינו אותם. דבר זה יכול להוביל לפגיעה רצינית הן בעובדים בתעשיות המזון והן בצרכני המזון. דברים אלה הם קיימים הן לגבי מזון טרי כמו פגיעה בעובדי חקלאות עקב שימוש מסוכן בחומרי הדברה, והוא משמעותי יותר במקרים של מזון תעשייתי. הדבר בא לידי ביטוי בספר הג'ונג'ל של אפטון סינקלר שפורסם בתחילת המאה ה-20, הספר מדגיש שני היבטים מרכזיים של הניכור בתחום המזון המתועש - האחד הוא פגיעה בעובדי תעשיית הבשר עקב תנאי עבודה מסוכנים ויחס נוקשה של בעלי המפעלים, והשני הוא רמייה והכנסת סוגי בשר מסוכנים או מקולקלים לבשר מעובד. תהליכי ניכור במזון החריפו עם השנים עם העליה במזון מתועש, כך שאנשים לא רק שאינם יודעים מאיפה מגיע המזון אלא גם מה המזון שהם אוכלים - דבר שמשרת חלק מהתעשייה על ידי הכנסת עודף של סוכר, מלח ושומן במטרה לשפר את הרווחיות גם אם דברים אלה פוגעים בבריאות התזונה.
גורם נוסף לניכור הוא התהליך של עיור- הסביבה העירונית שבה חיים מיליוני אנשים יחד. האדם העירוני מוקף בהמוני זרים ועליו להתעלם מהם (הוא אינו יכול להכיר, או אפילו לברך לשלום כל אדם בו הוא נתקל ברחוב). העדר תחושת קהילה בתוך העיר - בניגוד לכפרים שהיו מבוססים על הכרות הדדית וקהילות, וכן התפוררות הקהילות הישנות שנסמכו על דת כגורם מאחד מחזקות גם הן את הניכור. דבר שמחזק עוד יותר את הניכור הוא שימוש במכוניות - כאשר אנחנו הולכים ברגל לעבודה אנחנו יכולים לעצור, לדבר עם אנשים, להתבונן בסביבה, לעומת זאת נסיעה לעבודה במכונית גורמת לנו שנעבור על פני מספר ישובים והן ביישוב שלנו וביישוב של מקום העבודה בלי אינטראקציה ממשית עם אנשים אחרים ובלי להכיר את הישובים האלה. בדרך אנו עוברים ליד אנשים אחרים אבל מופרדים מהם בגלל המכוניות ולמעשה הם מאיימים על חיינו בגלל השימוש במכוניות ואנו מאיימים על חייהם. שימוש באמצעים אחרים כמו תחבורה ציבורית או אופניים הוא פחות מנוכר לעומת מכוניות אבל עדיין כרוך בתחושת זרות כלפי הנוסעים האחרים באוטובוס, כלפי אנשים אחרים וכלפי הישובים שבדרך. פרבור ותכנון מוטה מכוניות מגדילים עוד יותר את הניכור שכן יש פחות אפשרויות להליכה ופחות הזדמנויות לפגוש שכנים ומכרים. סוג נוסף של ניכור מתרחש במגדלי מגורים - עקב השימוש הגדול יותר במעליות ובניית מגדל בו יש עשרות משפחות ומאות בני אדם - לרוב לא מכירים את כלל המשפחות בבניין נפגשים רק במעלית אם בכלל. בבנייה מרקמית יש הכרות עם השכנים בגלל מפגשים חוזרים ונשנים בחללים ציבוריים, עם כי דבר זה עלול גם ליצור בעיה אחרת של מחסור בפרטיות וגם כן ניכור - דבר זה מוצג בסרטו של היצ'קוק - "חלון אחורי".
תהליכי פרבור וכן יתרונות לגודל של עסקים מחריפות את הניכור - חנויות שהופכות לחנויות ענק מקטינות את היכולת לקשר עם מוכרים או עם קונים אחרים.
פשיעה ודיווחים על פשיעה מחזקים גם את הניכור, היות והחשש מפני הפושעים הופך לחשש כללי מפני כלל בני האדם. זהו חלק מתסמונת העולם האכזר
השפעות
ניכור מגביר צריכה- אדם הסובל ממחסור רגשי כגון בדידות או חוסר שייכות, נוטה למלא חוסר זה על ידי תחליפים פיזיים כגון אוכל וקניות. שיתוף ושכנות טובה מפחיתים את הצריכה, על ידי מענה מיידי לקשיים רגשיים, ועל ידי חלוקת משאבים טובה יותר. לדוגמה, אם מידי פעם אני צריך מברגה חשמלית אני יכול לשאול אותה משכני הטוב, ואין לי צורך לקנות אחת משלי.
