שגשוג ללא צמיחה (ספר)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר "שגשוג ללא צמיחה"

שגשוג ללא צמיחה: כלכלה לעולם סופי (באנגלית: Prosperity without Growth: Economics for a Finite Planet) הוא ספר עיון מאת הכלכלן האקולוגי טים ג'קסון שדן בכלכלת מצב יציב וגבולות לצמיחה לעומת התפיסה הקיימת של צמיחה כלכלית כמזור לפתרון בעיות החברה הורדת אי שוויון כלכלי והגדלת הרווחה החברתית והשגשוג. הספר יצא לאור בשנת 2008, עם הקדמה מאת הרמן דיילי, ביל מק'קיבן ואחרים.

ג'קסון טוען כי בעוד שצמיחה כלכלית היא חיונית עבור מדינות עניות, קיימות ראיות רבות לפיהן המשך הגידול בצריכה במדינות המפותחות מוסיפה רק מעט תועלת או שביעות רצון לתושביהן והיא אף גורמת לפגיעה באושר. מעבר לנקודה מסויימת (של כ-15,000 דולר לאדם לשנה בתיקון PPP) המשך הגידול של תוצר מקומי גולמי לא מוביל להגדלת תוחלת החיים, לירידה בתמותת תינוקות או לעליה ברמת האושר.

חשוב יותר, ג'קסון טוען כי באופן יותר ויותר ברור המערכת האקולוגית שתומכת במערכת הכלכלית העולמית נמצאת בתהליך של קריסה בגלל ההשלכות של הצריכה הגדלה וגידול האוכלוסין.

אם לא תהיה דרך להוריד בצורה דרסטית את השלכות הסביבתיות של הפעילות הכלכלית, ולפי ג'קסון אין שום ראיה לכך שאנו מסוגלים לבצע דבר כזה, עלינו להכין דרך לשגשוג שלא מתבסס על צמיחה מתמשכת.

הספר הוא גרסה מעודכנת ומתוקנת של מחקר שנוי במחלוקת שהכין טים ג'קסון עבור "הנציבות לפיתוח בר קיימא" (the Sustainable Development Commission) גוף המייעץ לממשלת בריטניה. המחקר עצמו הפך לדו"ח פופולרי מאד.

ג'קסון מגדיר את השגשוג, בהגדרה ששואבת השראה מהגותו של הכלכלן אמרטיה סן, באופן הבאה: "שגשוג מורכב מהיכולת שלנו לפרוח כבני אדם, בתוך המגבלות האקולוגיות של פלנטה סופית"

כדי לספק יכולות של אנשים לפרוח יש צורך במימד חומרי: כולל מזון, לבוש ומגן, אבל לשגשוג יש גם יעדים פסיכולוגים וחברתיים, כמו משפחות, חברים, מחוייבות, חברה, השתתפות בחיי החברה הזאת.

גם יעדים אלה דורשים השקעה. השקעה לדוגמה במקומות, מקומות שבהם ניתן להיפגש זה עם זה, להתחבר, מקומות שבהם ניתן להשתתף פארקים ציבוריים, איזורים ציבוריים, ספריות, מוזיאונים, מקומות לחגיגה, מקומות מקומות של מרגוע והרהור, אתרים לעידוד של "אזרחות מתורבתת" השקעה היא קשר בין ההווה לבין העתיד.

אובדן תחושת השגשוג

שביעות רצון מהחיים מול תמ"ג לנפש בדולרים, במדינות שונות. במדינות עניות, גידול בתמ"ג גורם לעליה בשביעות הרצון מהחיים, במדינות עשירות יותר קשר כזה אינו קיים.

ג'קסון מתחיל בסיכום קצר של הביקורת על תוצר מקומי גולמי כמדד לרווחה חברתית.

ראשית, הגידול בתמ"ג לא מתחלק באופן שיוויוני ומייצר פערים גדלים בתוך המדינות המערביות.

שנית שהחל מנקודה מסויימת יש "תועלת שולית פוחתת" מהמשך הגידול בתמ"ג. כאשר משווים בין מדינות שונות, רואים שעבור מדינות עניות כל גידול בתוצר הכלכלי לנפש (מתוקן PPP) מתרגמת בצורה מהירה לשיפור התזונה, החינוך והבריאות וכי יש קשר ברור בין עליה בתוצר לגידול בתוחלת החיים, אושר סובייקטיבי מדווח ופרמטרים נוספים. החל מנקודה מסויימת הקשר הזה נחלש ונעלם. מרמה מסויימת של גודל תמ"ג לנפש, אין שום השפעה להמשך גידול התוצר על תוחלת חיים, אושר מדווח, ועוד פרמטרים לרווחה.

ג'קסון מעיר כי מאז שנות ה-50 יש עליה מתמשכת בתוצר הכלכלי של בריטניה, אולם יש ירידה בפרמטרים מדווחים על תחושה סובייקטיבית - הן במדדים של אושר והן במדדים של תחושת שביעות רצון כללית מהחיים.

ביקורת שלישית היא לגבי היכולת לקיים את הצמיחה הכלכלית למשך זמן בגלל מגבלות סביבתיות וקיימות. ג'קסון מבחין בין 3 גלים או תקופות לגבי הטיעונים של גבולות לצמיחה:

  • הטיעונים של תומס מלתוס מתחילת המאה ה-19, שנתבררו כלא נכונים או לא מדוייקים. ג'קסון מעיר כי מלתוס לא הביא בחשבון לא את הירידה בקצב גידול האוכלוסייה ולא את ההתפתחויות הטכנולוגיות שהביאו לשיפור התנובה החקלאית בפרט ולהגדלת הכלכלה בכלל.
  • הספר גבולות לצמיחה של דונאלה מדווז ועמיתה משנות ה-60 של המאה ה-20, שהתמקדו בעיקר בבעיות של משאבים מתכלים. ג'קסון מעיר כי למרות שלמדווז ולעמיתה לא היתה גישה לנתונים מסודרים בנושאי משאבים יחסית להיום, הצוות חזה כי תהיה התייקרות של חומרי גלם בין העשור הראשון לשלישי של המאה ה-21, דבר שאכן התרחש בעשור הראשון שבין שנת 2000 לשנת 2009.
  • התקופה הנוכחית שבה מצטברות עוד ועוד עדויות להשפעות סביבתיות של הכלכלה האנושית, במיוחד על רקע שיא תפוקת הנפט והתחממות עולמית. ג'קסון אינו מתעכב על פירוט של השפעות אלה ומפנה לשפע של מחקרים וספרים בנושא, כגון הערכת המילניום של המערכת האקולוגית מטעם האו"ם.

הדילמה של הצמיחה

בפרק הרביעי של הספר ג'קסון דן בשאלה האם הצמיחה חיונית ? האם היא חיונית לרווחה החברתית? האם היא שומרת על היציבות החברתית.

ג'קסון טוען כי מעל רמה מסויימת של תוצר אין משמעות לגידול נוסף בתמ"ג. בהקשרים של אושר מדווח, תוחלת חיים, תמותת תינוקות, ועוד, אין השפעה של המשך הצמיחה הכלכלית. ג'קסון טוען כי מבחינה מוסרית, אם מאמצים עמדה הומניסטית, יש לאפשר המשך של הגידול בתמ"ג במדינות עניות, שיכולות להנות מיתרונות משמעותיים מגידול זה - כמו העלאת תוחלת החיים, וצמיחה זו יכולה להתאפשר על ידי זה שמדינות עשירות יותר לא יתאמצו להגדיל את התוצר שלהן.

עם זאת, ג'קסון טוען כי במערכת הקפיטליסטית הנוכחית, צמיחה היא דבר הכרחי לשם שמירה על יציבות חברתית וכלכלית. התייעלות טכנולוגית פרושה שניתן לייצר יותר באמצעות אותה כמות של עובדים, או לייצר את אותה כמות עם פחות עובדים. הקפיטליזם של היום בנוי לצמיחה כלכלית מתמדת. אם הוא מפסיק לצמוח נוצר מיתון שפרושו אבטלה, אי שקט חברתי, משבר פיננסי של הבנקים ומערכות פנסיה, קריסת עסקים, ופשיטת רגל של ממשלות. המערכת הנוכחית אינה יציבה במצבי משבר, וכאשר יש מיתון היא עלולה להיקלע לצרות גדלות והולכות.

מכאן מגיע ג'קסון לדילמה של הצמיחה - מצד אחד המשך הצמיחה הכלכלית אינו בר קיימא ופרוש הדבר שהוא חייב להיפסק בשלב כלשהו. מצד שני הפסקת הצמיחה במערכת הנוכחית מובילה לחוסר יציבות חברתי. המערכת הנוכחית אינה יכולה לתפקד ללא צמיחה. ג'קסון מעיר כי דבר זה נראה בתחילה כמו דילמה שלא ניתן לפתור אותה, וכי זהו המכשול הגדול ביותר בפני קיימות.

ביקורת על הרעיון של "צמיחה ירוקה"

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - דה קפלינג

בפרק השמיני של הספר, "המיתוס של ההפרדה" דן ג'קסון ברעיון של דה קפלינג (או "צמיחה ירוקה") - לפיו ניתן לקיים הפרדה בין המשך צמיחה כלכלית לבין ההשלכות הסביבתיות שלה, הוא טוען כי דרך זו לא עבדה בעשורים האחרונים, אין ראיות לכך שהיא עובדת היום ולא מאד סביר שהיא תעבוד בעתיד.

ג'קסון מבחין בין הפרדה יחסית - כלומר כמות הנזק הסביבתי יחסית לגודל התמ"ג, לבין הפרדה אבסולוטית - כמות הנזק הכוללת מהפעילות הכלכלית. מבחינה כלכלית, ליצרנים יש אינטרס להקטין את עלויות חומרי הגלם ולכן הם מאמצים טכנולוגיות לייעול השימוש בהם, ודבר זה מניעה את הנושא של דה-קפלינג יחסית.

ג'קסון טוען שיש ראיות לכך שפר דולר, השפעות סביבתיות שונות, כמו פליטות של גזי חממה, יורדות עם השנים, אבל ירידה זו אינה מספיק חזקה. הוא מראה שכאשר מסתכלים על סך הנתונים כמו צריכת האנרגיה העולמית או צריכה של מתכות בעשורים האחרונים, רואים שאין דה-קפלינג מוחלט, אלא עליה של כל הגורמים האלה בצורה דומה לעליה בתמ"ג העולמי. בנוסף הוא טוען שבתחומים אלה, לא רק שאין דה קפלינג מוחלט, אלא גם אין דה קפלינג יחסי.

נוסחת I=PAT

ג'קסון אינו מתנגד לרעיון של התייעלות אנרגטית או ייעול ניצול חומרים, אבל הוא טוען כי מגזימים בחשיבות הנושא, על ידי אי הבחנה בין הפרדה יחסית להפרדה מוחלטת, התמקדות בלבדית כמעט בנושא היחסי, ודיבור אמורפי ולא אמפירי. הוא נעזר בנוסחה I=PAT כדי להסביר את הבעיה בחשיבה על דה-קפלינג.

במשוואה זו, ההשפעה על הסביבה, לדוגמה פליטות פחמן דוו חמצני לאטמוספירה בשנה, מיוצגת באות I (ביחידות של ק"ג פחמן לשנה) ומורכבת מ-3 רכיבים - אוכלוסייה (P, ביחידות של אנשים), "עושר" (A, ביחידות של דולרים לאדם לשנה) ו"טכנולוגיה" (T, ביחידות של ק"ג פחמן לדולר). כאשר מדברים על דה קפלינג יחסי - מדברים על הגדלת היעילות לדולר - כלומר הקטנה של הרכיב T במשוואה. אם הרכיבים A ו-P ממשיכים לגדול, על ידי צמיחה כלכלית וגידול אוכלוסין בהתאמה, אזי T צריך להביא לייעול שווה בגודלו לשני רכיבים אלה, כדי להביא להשפעה סביבתית קבועה. T צריך לגרום להקטנה עוד יותר חזקה כדי להגיע לדה-קפלינג אבסולוטי.

דוגמה מספרית בשנים 1990-2007

לשם הדגמת הרעיון, ג'קסון משתמש בדוגמה מספרית של פליטות פחמן. בשנת 1990 מנתה אוכלוסיית העולם 5.3 מיליארד אנשים, וההכנסה הממוצעת עמדה על 4700 דולר. "עצימות הפחמן" (Carbon intensety) - כמה פחמן דו חמצני נפלט לכל דולר של פעילות כלכלית, הייתה 860 גרם פד"ח (פחמן דו חמצני) לדולר. לכן סך פליטות הפחמן היו 5.3 * 4.7* 0.87 = 21.7 מיליארד טונות פחמן דו חמצני.

בשנת 2007, אוכלוסיית העולם מנתה 6.6 מיליארד בני אדם, עם הכנסה ממוצעת של 5,900 דולר, ועצימות פחמן של 768 גרם פחמן לדולר כך שסך הפליטות של פחמן דו חמצני הוערכו ב-6.6* 5.9* 0.77 = 30 מיליארד טונות פחמן דו חמצני. יעד הדוח הרביעי של ה-IPCC הוא להגיע ליעד של 450 PPM פחמן דו חמצני באטמוספירה, דבר שדורש ירידה ל-4 מיליארד טונות פחמן דו חמצני עד 2050.

למרות שבין השנים הייתה התייעלות אנרגטית או דה-קפלינג יחסי בשיטות הייצור, - כך שירדו מ-0.87 ל-0.77 גרם פד"ח לדולר, ירידה זו הייתה קטנה יותר יחסית לגידול בתוצר הכלכלי ובגידול באוכלוסייה - כך שסך המגמה הייתה גידול. סה"כ בין השנים 1990 ל-2007 היה גידול שנתי של כמעט 2% בשנה בפליטות, דבר שהוביל לעליה של 39% במשך 17 שנה.

אם מסתכלים על הפרשי הגידול השנתיים הממוצעים (חוק חיבור לנגזרות) - 2% גידול בשנה בפליטות הם תוצאת החיבור של גידול האוכלוסייה (1.3% בשנה) עם גידול התוצר (1.4%) ועוד החיבור עם השיפור הטכנולוגי (0.7%-). כך ש-2 = 1.3+1.4-0.7.

תחזית לעתיד

ג'קסון משתמש בניתוח העבר כדי לנסות להבין את מגמות העתיד ולבדוק כמה סבירות הן הנחות הדה קפלינג לעתיד. תחזיות האו"ם ל"תרחיש אמצעי" של אוכלוסיית העולם בשנת 2050, עומדת על 9 מיליארד איש עד 2050, או גידול של 0.7 אחוז בשנה. אם ממשיכים בתרחיש "עסקים כרגיל" שבו הצמיחה ממשיכה לגדול בקצב של 1.4% בשנה, ומניחים שהיעילות הטכנולוגית תמשיך להוריד את הפליטות באותו קצב, אז היעילות הטכנולוגית מבטלת את השפעת האוכלוסייה מגיעים לקצב פליטות שגדל בקצב של 1.4% בשנה. כלומר גידול של 80% יחסית למצב היום.

כדי להגיע לקצב ירידה של 4.9% בפליטות, למרות גידול באוכלוסייה ובתוצר הכלכלי, צריך T להביא לירידה של עצימות פחמן לתוצר של 7% בשנה - פי 10 ממה שיש בעשורים האחרונים. עד 2050 כדי לעמוד ביעד של ה-IPCC, על עצימות הפחמן, להגיע ל-40 גרם פחמן דו חמצני לדולר עד 2050 דבר שפירושו שיפור טכנולוגי של פי 21 יחסית להיום.

מאקרו-כלכלה אקולוגית

הפרק השמיני של הספר עוסק במאקרו-כלכלה אקולוגית. בפרקים הקודמים ג'קסון מזהה בעיה לפיה מצד אחד הצמיחה הכלכלית אינה בת קיימא בגלל מגבלות סביבתיות ולא ניתן לבצע צמיחה ירוקה. ומצד שני הפסקת הצמיחה הכלכלית במערכת הנוכחית פרושה חוסר יציבות כלכלי וחברתי. ג'קסון מנסה לנסות לספק תשובות כיצד מייצבים את הכלכלה, בנסיון לפתח סוג אחר של מאקרו-כלכלה, כזה שבו היציבות הכלכלית אינה נשענת על גידול מתמיד של הצריכה ושבו הפעילות הכלכלית נשמרת בתוך מגבלות הגודל של המערכת האקולוגית.

הצורך במודל מאקרו-כלכלי שאינו מתבסס על צמיחה מתמדת זוהה עוד קודם לכן על ידי ג'ון סטיוארט מיל וג'ון מיינרד קיינס.

ראו גם

קישורים חיצוניים

צמיחה כלכלית

מושגים: צמיחה כלכלית - תוצר מקומי גולמי - מחזור עסקים - התיישנות מכוונת - שינוי טכנולוגי - תרבות הצריכה - האדם הכלכלי - הון - הון חברתי - הון טבעי - כלכלת אושר - פרדוקס איסטרלין - אשראי - ספינת החלל כדור הארץ - עקומת קוזנץ הסביבתית - מעבר דמוגרפי - פיתוח בר קיימא - דה קפלינג - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית - גידול מעריכי

צמיחה כלכלית

סרטים וספרים: מחלת השפע - סיפורם של הדברים - שיבוש תרבות - כשתאגידים שולטים בעולם - כסף כחוב - שגשוג ללא צמיחה - גבולות לצמיחה - כלכלת מצב יציב - מעבר לצמיחה - אריתמטיקה, אוכלוסייה ואנרגיה (סרט)

חלופות: מדדים חלופיים לתמ"ג - מד קידמה אמין - המדד הקנדי לרווחה - מדד הפלנטה המאושרת - מדד רווחה כלכלית מקיימת - אושר לאומי גולמי - כלכלת מצב יציב - חמש דרכים לרווחה - צרכים אנושיים בסיסיים - כלכלה בודהיסטית - מעריסה לעריסה

תרבות הצריכה

מושגים: התיישנות מכוונת - שיווק - פסיכולוגיה שיווקית - האדם הכלכלי - השלכות בריאותיות וחברתיות של טלוויזיה - קפיטליזם כתרבות - מיתוס - סדר מדומיין - פסיכולוגיה חיובית - כלכלה התנהגותית - כלכלת אושר - הון חברתי - שביעות רצון מהחיים - מרוץ הנאה - אשראי - צמיחה כלכלית - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית

תרבות הצריכה

סרטים וספרים: הפרסומת והאגו - מחלת השפע - המאה של העצמי - סיפורם של הדברים - אומת המזון המהיר - בלי לוגו - האוטופיה הרומנטית - שיבוש תרבות - הכסף או החיים - לא רציונלי אבל לא נורא - כשתאגידים שולטים בעולם - כסף כחוב

חלופות: פשטות מרצון - שבוע כיבוי הטלוויזיה - יום ללא קניות - יום לתקשורת דמוקרטית - אדבסטרס - עירוניות מתחדשת - סחר הוגן - מזון איטי - עשה זאת בעצמך - פרמקלצ'ר - שגשוג ללא צמיחה - כלכלת מצב יציב - חמש דרכים לרווחה - צרכים אנושיים בסיסיים - כלכלה בודהיסטית - רוחניות חילונית