משאבים מתכלים

זהו מושג בסיסי בכלכלה בת-קיימא

משאב מתכלה (באנגלית: Non-renewable resource) הוא משאב טבעי שלא ניתן לגדל או לייצר אותו, ושדפוסי הצריכה הם בהיקף שאינו בן קיימא. כאשר צורכים משאב מתכלה, הוא מתפרק לחומרים אחרים, והכמות שלו אשר תהיה זמינה בעתיד יורדת. משאבים מתכלים נמצאים בדרך כלל בכמות סופית, וקצב הצריכה שלהם על ידי האנושות גדול בהרבה מאשר הקצב שבו הטבע מסוגל לייצר אותם.

אינדקס מחירי הסחורות של הבנק העולמי. ב-11 השנים מאז שנת 2000, התייקרו חומרי הגלם פי 3 והאנרגיה פי 3.5. בנוסף לעליה במחיר יש גם עליה בתנודתיות המחירים. ההסבר לכך שמחירי חומרי גלם גבוהים גורמים למיתון כלכלי שמוריד את הביקושים להם עד לשלב נוסף של עליה בביקושים ועלייה נוספת של המחירים.

דלק מחצבי כמו פחם, נפט וגז וכן אורניום הם דוגמאות למשאבים מתכלים. לדוגמה על פי הסרט "אין עתיד" נדרשים לטבע 5 מיליון שנים כדי ליצור את כמות הדלק המחצבי שהעולם צורך בשנה אחת.[1]

משאבים מתכלים אחרים הם מרבצים של מחצבים כמו עופרות מתכת בריכוז גבוה, מרבצי חול לבנייה, מרבצי מינרלים המשמשים בין היתר לחקלאות תעשייתית(דשן כימי) ועוד. משאבים מתחדשים לעומת זאת, הם משאבים שהטבע מסוגל לחדש אותם בקצב גבוה יחסית, כמו מוצרי חקלאות (חקלאות בת קיימא), עץ כאשר הוא נלקח באופן מקיים, דייג מקיים ועוד.

בעוד שניתן למחזור מתכות וכך להפוך אותן למשאב מתחדש, חלק מהמתכת הולכת לאיבוד. משאבים אחרים כמו מחצבים המשמשים לשם הכנת בטון, פלסטיק ותרכובות אחרות קשים בהרבה למחזור. בעקרון מינרלים הם משאבים מתחדשים, אבל מחזור של מינרלים הוא דבר קשה וריכוזים של מינרלים (לדוגמה פוספט שהינו חיוני לצמחי חקלאות) הם משאבים מתכלים שכן צריך אנרגיה רבה כדי להשיג אותם כאשר הם בריכוזי נמוך - לדוגמה מומסים במי האוקיינוס.

סוגי משאבים מתכלים

מינרלים ועופרות

מחצבים מינרלים (כמו אשלג, פוספט, גיר ועוד) ועופרות מתכת (ברזל, אלומיניום, נחושת, זהב ועוד) הם דוגמאות למשאבים מתכלים. כרייה של משאבים אלה בידי בני אדם מתרחשת רק במקומות שבהם יש ריכוז גבוה של המינרל או העופרה בקרום כדור הארץ. מקום שם הצטברו על ידי תהליכים גאולוגיים ממושכים שנמשכים עשרות אלפי שנים עד מיליוני שנים (לדוגמה תזוזה טקטוניקת הלוחות, שיקוע טקטוני ומחזור קליפת כדור הארץ). אפשר למצוא רבים מהיסודות האלה גם במקומות אחרים בכדור הארץ כולל בנהרות, באוקיינוסים ובסלעים שונים, אבל בדרך כלל הם נמצאים בריכוזים נמוכים מאוד, דבר שאומר השקעת אנרגיה גבוהה כדי לחלץ יסודות אלה וכן יצירה של כמות גבוהה של פסולת, דבר שפירושו עלות כלכלית גבוהה.

ישנו הבדל חשוב בין מינרלים כמו אשלג, פוספט, גיר ועוד לבין מתכות - לאחר ההפקה ניתן למחזר מתכות שוב ושוב ושוב לאורך מיליוני שנים, בעוד שרוב המינרלים משמשים כיום בתהליכים חד-פעמיים ולאחר מכן הם מתפזרים או מגיעים למצב בלתי שימושי לאדם. למרות שאחוז המחזור של פלדה לדוגמה הוא גבוה, עדיין תהליכים ארוכי טווח כמו גידול אוכלוסין וגידול בצריכה לנפש מביאים לכך שכריית המתכות גדלה עם השנים. [2]

המרבצים של ריכוזי מינרלים ומתכת הנמצאים בסמוך לפני השטח, שניתן לכרות אותם באופן משתלם כלכלית על ידי בני אדם, הם לא משאב מתחדש במונחים של חיי בני-אדם. העופרות הנפוצות ביותר של מתכת נמצאות בכמויות גדולות, באופן שיהיה קשה לכלות אותן, עם זאת השאלה היא לא רק כמות המתכת שיש, אלא גם הריכוז של מלאים אלה והקושי להפיק אותם. למרות שעופרות מתכת הן באופן טכני מתכלות, בדומה לסלעים ולחול, לא סביר שבני האדם יכלו את ההספקה העולמית שלהם בעתיד הקרוב. במובן זה עופרות מתכת נחשבות כקיימות בכמות גבוהה בהרבה יחסית לדלקים מחצביים, אשר מוגבלים לאיזורים שבהם הייתה בעבר הרחוק פעילות של יצורים חיים.

החשש העיקרי לגבי רוב המתכות והמינרלים הוא לא מפני הכילוי שלהן, אלא שהפקתם על ידי כרייה, תהפוך יותר ויותר יקרה ומסובכת מבחינה כלכלית ותגרום ליותר ויותר השפעות סביבתיות, בריאותיות וחברתיות (ראו הסבר בהמשך). [3]

לפי "האגודה הבינלאומית למינרלוגיה" ידועים היום יותר כ-5000 מינרלים שונים,[4] מתוכם כ-100 מוגדרים כנפוצים והיתר נדירים. מינרלים אלה מורכבים מיסודות שונים. מינרלים אלה מורכבים ממספר מצומצם של יסודות בהרכבים שונים. היסודות הנפוצים ביותר בקליפת כדור הארץ הם חמצן (46%) וצורן (סיליקון) (27%), ולאחריהם אלומיניום (8%), ברזל (6%), סידן (5%), מגנזיום (2.9%) נתרן (2.3%), אשלגן (1.5%), טיטניום (0.6%), פחמן (0.18%), מימן (0.1%), מנגן (0.1%) וזרחן(0.1%). המתכות ניקל, אבץ ונחושת נדירות בקרום כדור הארץ פי 100 עד פי 200 יחסית לזרחן, והמתכת כסף נדירה פי 125,000 בקרום כדור הארץ יחסית לזרחן וזהב נדיר בקרום פי 25 מכסף.[5] באטמוספירה יש מאגרים גדולים של חנקן, חמצן ופחמן, בים יש כמויות גדולות של מימן, חמצן, נתרן וכלור. רשימה זו עשויה לתת מושג לגבי נדירות משאבים שונים בכדור הארץ ומושג גם לגבי המחיר הכלכלי של משאבים, לדוגמה זהב וכסף יקרים יותר מאשר ברזל או זרחן. עם זאת ברזל זול בהרבה מאלומיניום, ושניהם יקרים יותר מיסודות כמו זרחן, סידן ואשלגן שמצטברים בתוך בעלי חיים ולכן נפוצים יותר בסביבה היומיומית. כמו כן פלטינה יקרה יותר מהזהב אף שהיא מצויה בכמות גדולה יותר בקרום כדור הארץ.

ישנן מספר מתכות נדירות ויסודות נדירים, שקשה יותר לכרות אותם. במוצרים אלה מורגש בשנים האחרונות מחסור היות ויש להם ביקוש גבוה מצד תעשיית האלקטרוניקה ומצד שני הם מופקים רק על ידי מספר קטן של מדינות.

חשש נוסף קיים לגבי מרבצים מתכלים קיים לגבי פוספט (ובמידה פחותה יותר אשלגן, שנפוץ פי 15 ממנו) שכן אלו משאבים שחיוניים לשם הפקת דשן כימי שחיוני לחקלאות תעשייתית ואין להם תחליף. שיא תפוקת הזרחן מתאר חשש מפני ייקור הזרחות עקב מנגנון שיא תפוקה הרבה לפני כילוי משאבי הזרחן. דבר זה נובע מכך שהריכוזים שהוזכרו קודם של חומרים הם ריכוז ממוצע, בפועל למרות כמות של מיליוני טונות של זרחן לדוגמה, יש בידי האנושות כמות מוגבלת של מאגרי זרחה בעלי ריכוז גבוה. כרייה של מחצבים שיש להם ריכוז זרחן נמוך יותר, תהיה יותר יקרה במונחים של אנרגיה, יצירת פסולת וזמן ולכן גם העלות הכלכלית שלהן תהיה יקרה יותר.

דלקים מחצביים

מכרות חולות הזפת באלברטה שבקנדה, בשנת 2008. נוסף להרס האקולוגי הישיר והברור, לקרקע עצמה ולמערכות אקולוגיות שהיו במקום, מכרות רבים גורמים לזיהום קרקע ארוך טווח שיוצר בהמשך בעיות שונות בחקלאות וזיהום מים.

דלקים מחצביים כמו פחם, נפט וגז טבעי (כמו גם פצלי גז, פצלי נפט ופצלי שמן) מתהווים בטבע במשך אלפי שנים במעבה האדמה, ולא ניתן לייצר אותם בקצב של הצריכה הנוכחית. בסופו של דבר מאגרי מחצבים אלה צפויים להיגמר לגמרי. ועוד לפני כן, המחיר של ההפקה שלהם ילך ויגדל והפקתם תפסק בשל מנגנון של שיא תפוקת נפט - הפקת האנרגיה דורשת בעצמה אנרגיה ולכן לא הגיוני להשתמש במשאבים אלה כמקור אנרגיה כאשר ההפקה תדרוש יותר אנרגיה ממה שהיא מספקת. עוד קודם לכן החזר אנרגטי של דלקים מחצביים צפוי להגיע לרמות של אנרגיה מתחדשת ולכן להיות בלתי כדאי לעומת חלופות אחרות. האנושות תצטרך לנסות להסתדר בלי משאבים אלה ולחפש מקורות אנרגיה אחרים, שיכולים להיות אנרגיה גרעינית (אשר גם היא מתכלה) או סוגים של אנרגיה מתחדשת.

קיימים מרבצים גדולים עוד יותר של הידרו-קרבון כמו מתאן הידראט על קרקעית הים. בעוד שמרבצים אלה גדולים יותר מסך כלל הדלק המחצבי גם יחד, הם עדיין משאב מתכלה, ולא ידועה כיום דרך כלכלית וטכנולוגית להפקה שלהם.

נכון להיום, מקור האנרגיה העיקרי שבני האדם משתמשים בו הוא דלק מחצבי מתכלה. מאז התחלת השימוש בדלקים אלה, במהלך המאה ה-17, הביקוש לדלקים אלה נמצא בעליה מתמדת. למרות התייעלות אנרגטית במוצרים ושירותים שונים, צריכת האנרגיה לנפש, וצריכת האנרגיה הכוללת נמצאת בעליה. בנוסף למגבלות של מקורות, לדלקים מחצביים יש בעיה של כיורים שכן במהלך השימוש בהם נוצרים גזי חממה שגורמים להתחממות עולמית ולהחמצת אוקיינוסים, בעיה נוספת היא סוגים של זיהום אוויר. חלק מזיהום האוויר של דלק מחצבי קשור לפליטת מתכות כבדות לסביבה אשר מסוגלות להפוך בהמשך לזיהום קרקע וזיהום מים ומשם להפוך לזיהום במזון. לדלקים מחצביים יש השפעות סביבתיות רבות כמו גם השפעות חברתיות וכלכליות. השפעות חברתיות וכלכליות של נפט לדוגמה כוללות לא רק את החשיבות העצומה שלו לכלכלה העולמית, אלא גם יצירת תלות של החקלאות העולמית בנפט וגם סיוע של נפט ליצירת תנאים חברתיים המקלים על קיום של משטרים דיקטטורים וטרור.

דלק גרעיני

השימוש באנרגיה גרעינית דורש דלק גרעיני. דלק כזה הוא כיום היסוד אורניום בלבד, ויש תכנונים עתידיים להשתמש בתוריום שנמצא בכמויות גדולות יותר.

עופרות אורניום נמצאות בקרקע בריכוזים נמוכים והן נכרות נכון ל-2014 ב-19 מדינות. אורניום זה משמש בכורים אטומיים לייצור חשמל יחד עם אורניום-235 כדי ליצור חום שמחמם מים ליצירת קיטור לשם סיבוב טורבינה וייצור חשמל. כוח גרעיני מייצר כיום כ-6% ממשק האנרגיה העולמי וכ-13%-14% מסך צריכת החשמל העולמית. הרחבת תעשיית הכורים הגרעיניים נשענת כיום על סובסידיות שונות. מתקני גרעין מייצרים בכל שנה 200 אלף מטרים רבועים של פסולת רדיו-אקטיבית נמוכה ובינונית ו-10 אלף מטרים רבועים של פסולת רדיו-אקטיבית גבוהה בכל שנה.

השימוש בדלק גרעיני והפסולת הרדיואקטיבית של תעשיית הגרעין מסוכנים מאוד לבני אדם ולחיים בכלל. זיהום רדיואקטיבי שנפלט להסביבה הטבעית על ידי שפיכה, תאונה או פיצוץ עלול להיכנס לשרשת המזון ומשם לעבור הצטברות ביולוגית ולהפוך לזיהום במזון. חשיפה חיצונית או פנימית לזיהום רדיואקטיבי עלול לגרום לשבירה מאסיבית של ה-DNA ולגרום למומים בעוברים, סרטן, לנזקים ברקמות ולמוות. ארגון האומות המאוחדות העריך בשנת 2008 כי החשיפה השנתית הממוצעת בקרב בני אדם לקרינה כללה 0.01 מילי-זיוורט (mSv) כתוצאה מניסויים בנשק אטומי שהתרחשו בעבר, 2.0 mSv כתוצאה מקרינה מרדיו-איזוטופים טבעיים ו-0.4 mSv כתוצאה מקרינה קוסמית. כל החשיפות הנ"ל משתנים על פי מיקום. כמה רדיו-איזוטופים בפסולת גרעינית פולטים קרינה מזיקה לתקופות של 4.5 מיליארדי שנים או יותר מכך. אחסון של פסולת גרעינית מצוי בסכנה של דליפה עקב רשלנות, וכן יש אסונות טבע (צונאמי, רעידות אדמה) ואפשרות של טרור גרעיני. אחסון הפסולת, ההשלכות הבריאותיות והסיכונים מדלק גרעיני ממשיכים להיות נושא לוויכוח והופכים את תעשיית הגרעין לשנויה במחלוקת.

שיאי תפוקה וגבולות לצמיחה

חומרי גלם מתכלים הנכרים או נשאבים מבטן האדמה יכולים להתייקר מבחינה כלכלית, אנרגטית, סביבתית וחברתית זמן רב לפני שהם מגיעים לנקודה שבה הם אוזלים לגמרי. הדבר נובע מכך שהריכוז של החומרים אינו זהה בכל המאגרים, וכי מסיבות כלכליות יזמים מעדיפים לנצל ראשית את המאגרים העשירים ביותר ואת המאגרים הקלים ביותר לגישה. ככל שנמשכת ההפקה הולכים למאגרים שהם בעלי ריכוז משאב נמוך יותר, שיש בהם אחוזי פסולת או זיהום גבוהים יותר, ושהפקתם היא יקרה, מסוכנת ומזהמת יותר.

עופרות מתכת ומינרלים עוברים תהליך ארוך טווח של דלדול ריכוז החומר המועיל בעופרה. מגמה זו תועדה על ידי הספר גבולות לצמיחה בשנות ה-70 ואומתה מחדש במאה ה-21. ריכוז המתכת בעופרה יורד מאז אמצע המאה ה-19 לגבי נחושת, עופרת, אבץ, כסף, זהב, אורניום, ויהלומים. פירוש הירידה באחוז העופרה הוא השקעה נדרשת גבוהה יותר של אנרגיה, יצירת פסולת וזיהום בכמות רבה יותר, סיבוך טכני גבוה יותר ועלויות כלכליות גבוהות יותר. עליה כזו היא מעריכית מעבר לנקודת סף מסויימת [6]

מול מגמה זו קיימת גם מגמה אחרת והיא שכלולים טכנולוגיים שונים - הן בשיטות הכרייה והעיבוד, הן בייצור אנרגיה הדרושה לכרייה ולעיבוד והן בחסכון במשאבים נוספים. לדוגמה שימוש בתנורים יעילים יותר יכול לייעל את הפקת המתכת ושימוש בטורבינות גז להפקת חשמל ואנרגיה המשמשים בתהליכי כרייה וזיקוק הוא מזהם פחות יחסית לטורבינות פחם. דבר זה, כמו גם מעבר של מכרות ומפעלי זיקוק ממדינות העולם העשירות למדינות עניות יותר יכול להסביר מדוע ירידה באחוז העופרה לא בהכרח מתבטא מיד במחירי המתכות. כמו כן, חלק מהעלויות הכרוכות בכרייה ובהפקה - כמו זיהום מים וזיהום אוויר הן השפעות חיצוניות שהעלות שלהן היא נסתרת ואינה מגולמת בדרך כלל במחיר חומר הגלם.

אסדה ימית לקידוח נפט. יש צורך בציוד יותר ויותר יקר ובהליכים מסובכים יותר כדי להפיק משאבים כמו נפט. אם בתחילת המאה ה-20 די היה במגדל קידוח קטן ששאב נפט איכותי קרוב לקרקע בטקסס, היום חלק גדול מהנפט נשאב מהים מבארות עמוקות, ונפט זה קשה יותר לזיקוק.

כלכלנים אקולוגיים חוששים כי משאבים מתכלים עלולים להפוך למגבלה על הכלכלה העולמית בהתאם לחוק החבית של ליביג - המשאבים המתכלים שבהן תהיה בעיית כלייה המהירה ביותר, יציבו את המגבלות הראשונות על צמיחה כלכלית ויערערו את היציבות של הכלכלה העולמית. משאבים מתכלים בולטים הם דלק מחצבי ובמיוחד שיא תפוקת הנפט ושיא תפוקת הגז. משאבים בולטים אחרים הקרובים לנקודות כלייה הן מתכות נדירות המשמשות בתעשיית האלקטרוניקה.

דונאלה מדווז ועמיתיה שכתבו בשנת 1972 את הספר גבולות לצמיחה, ביצעו סימולציה בין מספר תתי-מערכות כלכליות ואקולוגיות שבהן צמיחה כלכלית וגידול אוכלוסין נתקלות במגבלות של מערכות טבעיות לצמיחה כזו, לדוגמה בשל סחף קרקע או זיהום. ב"תרחיש הייחוס" שבו אין התייחסות מיוחדת למגבלות אלה, מעבר לצעדים הנדרשים על ידי מחיר כלכלי מיידי, מגבלת המשאבים המתכלים גורמת לקריסה חברתית שמובילה לירידה בתוחלת החיים ולהקטנת הרווחה על פי מדדי האו"ם. במודל עולם 3 של הספר, הדבר מתרחש בגלל שמשאבים גדלים והולכים של המערכת (הון תעשייתי במונחים פיזיים) נדרשים כדי למצות משאבים מתכלים שהפקתם היא דבר קשה יותר ויותר, כך שנשארים פחות משאבים להשקעה בהון תעשייתי לייצור, ולהשקעה בהון לשירותים ולחינוך ולשם הון לחקלאות. על פי מחקר משנת 2008, מאת הפיזיקאי אוסטרלי גראהם טרנר, תרחיש זה נראה כיום הסביר ביותר מבין התרחישים של הספר, שכן הוא מתיישב בצורה הטובה ביותר עם הנתונים שנאספו בין השנים 1972-2002.

משאבים מתכלים בכלכלה נאו-קלאסית

כלכלנים נאו-קלאסיים טוענים כי אין בעיה משמעותית של דלדול משאבים. דלדול כזה, אם יתרחש, יקבל לפי טענתם, מענה מלא על ידי ההשוק. עלייה במחיר המשאב תגרור גילוי מרבצים חדשים שלו, והפקה מרבצים שלא היו כדאיים קודם לכן, וכן העליה במחיר תגרום לתמריץ כלכלי עבור היצרנים והצרכנים - כך שיצרנים יחפשו חומרים חלופיים וצרכנים יקטינו את הצריכה של מוצרים בזבזניים בחומרי-גלם ויחפשו חלופות אחרות.

טיעון המוצר החלופי

לפי טיעון המוצר החלופי, דלדול במשאב טבע יגרור פיתוח מוצרים חלופיים. אם קיים משאב טבע מסויים, שמאפשר יצור של מוצרים מסויימים, הייקור של משאב זה יגרור לפער בין היצע וביקוש ולכן לעליית מחירי המוצרים האלה. הדבר יגדל התמריץ הכלכלי למצוא תחליפים טכנולוגיים למוצרים אלה, שמספקים שירות דומה, אבל עם כמות קטנה יותר מהמשאב הטבעי, או תוך שימוש במשאבים אחרים לגמרי. בגלל התמריץ הגדול יושקע במחקר ובפיתוח זמן וכסף מצד מתחרים שונים. ובסופו של דבר ימצא התחליף הטכנולוגי.

לדוגמה, אם יעלה מחיר הנחושת בגלל ביקוש גדל והיצע קטן, בסופו של דבר ימצאו תחליפים זולים לנחושת או למוצרים שהנחושת מספקת. לדוגמה כבלי תקשורת שדרשו בעבר הרבה נחושת ושקלו טונות לכל מטר כבל. היום כבלי התקשורת עשויים מסיבים-אופטיים, שהם קלי משקל, רבי קיבולת ואינם דורשים נחושת כלל.

לטיעון זה מספר בעיות:

1. פיתוח הכבלים האופטיים נעשה על פי היכולת המדעית ותמריצים להפחתת מחיר העברת השיחות, ללא קשר הדוק לשינוי במחיר הנחושת. פיתוח הסיבים האופטיים לא נעשה כשמחיר הנחושת עלה או בגלל עליה כזו. בכלכלה תחרותית יש תמריץ תמידי להוריד את עלויות הייצור ודבר זה נותן תמריץ לשינוי. אבל ללא פריצת הדרך המדעית, היו נשארים עם אותם כבלי נחושת, יהיה מחירם אשר יהיה.
   לדוגמה, מחיר טונה נחושת עלה מ-1.24 דולר לק"ג בשנת 1986, ל-9 דולר לק"ג בשנת 2011[7], כך שיש תמריץ כלכלי חזק לפתח חלופות לכבלי נחושת להולכת חשמל כבר היום. למרות התמריץ הזה, אין שימוש במתכות אחרות. הסיבה היא מגבלות פיזיקליות וכימיות. מתכות נפוצות הן מתכות קלות- הדבר נובע מדרך ייצור היסודות בליבת כוכבים. אבל אין מתכות נפוצות (קלות) בעלות כושר הולכת חשמל טובה כמו הנחושת (לאלומיניום, ברזל, קובאלט, ניקל, ואבץ יש מקדמי הולכת חשמל נמוכים יותר).
2. הבעיה השניה היא פרדוקס ג'בונס עבור מוצרים אחרים מלבד אנרגיה. הטיעון של ג'בונס הוא ששכלול טכנולוגי שמאפשר להשתמש במשאב בצורה יעילה יותר, לאו דווקא מוריד את השימוש בו בגלל שהדבר גם מוריד את מחיר השימוש ליחידת צריכה. אפילו תחליף כולל עבור תעשייה אחת לאו דווקא פותר את הבעיה, שכן יש גם שימוש גובר במוצרים חלופיים. מרגע שתעשיית התקשורת לא נזקקה לכבלי נחושת יותר, הביקוש להם ירד. כתוצאה מכך, מחיר הנחושת ירד עבור כל שאר הצרכנים של נחושת. הצרכנים האלה (לדוגמה חברות שמייצרות כבלי חשמל) יכלו להוריד מחירים, ולכן הצרכנים הסופיים (גם לפי התאוריה הנאו-קלאסית) הגדילו את הביקוש לנחושת. כך שבסך הכל, על פני זמן נמשכה המגמה ארוכת הטווח של נחושת ושאר מתכות - עליה מתמשכת בשימוש במשאב, תוך התקרבות מתמדת לשיא הכרייה או לשיא התפוקה, בדומה למנגנון של שיא תפוקת הנפט - כלומר שיא תפוקת הנחושת. סביר שהביקוש לנחושת ירד, לאחר שיעלו מחירי הנחושת (בעקבות מעבר שיא התפוקה) ואז נוכל לנצל את הנחושת שתישאר במכרות לצרכים החשובים יותר לאדם. אולם הדבר לא משנה את פרדוקס ג'בונס- שכלול טכנולוגי במיקרו לאו דווקא מוריד את השימוש במשאב במאקרו.
3. הנטייה של הכלכלה הנאו-קלאסית להתמקד במיקרו-כלכלה ובטווח הקצר עלולה להוביל למסקנות מטעות. בסופו של דבר אנו משתמשים במשאבים רבים באופן גדל והולך. בעוד שניתן להחליף לפעמים משאב אחד באחר (נחושת בסיליקון, מתכת בפלסטיק המופק מנפט) הטיעון "כאשר משאב זה יגמר נשתמש בחלופות" נתקל בבעיה כאשר מתחשבים בכלל המשאבים. לדוגמה, המלאים של כלל סוגי עופרות המתכות שנשארו בבטן האדמה יורדים משום שמדובר במשאב מתכלה. מסיבות כימיות לא סביר שלכל המתכות האלה ימצאו תחליפים שכן לכל מתכת יש תכונות כימיות חשמליות ופיזיקליות שונות. יש סוגי יסודות וחומרים שלגביהם לא ידוע כלל על תחליף וספק אם יפותח תחליף שכזה לדוגמה אשלגן וזרחן מהווים יסודות חשובים בביו-כימיה של הצומח, אנחנו לא יודעים על דרך שבה נוכל להחליף את הביו-כימיה של הצמחים (שחלק גדול ממה אנחנו עוד לא מכירים). בה בעת לגבי כל משאב מתכלה מתקרבים לשיא המיצוי שלו - כאשר עלויות נוספות של כרייה וזיקוק עופרות צפויות לעלות בגלל שיקולי אנטרופיה (או תפוקה שולית פוחתת במינוח של כלכלה נאו-קלאסית).

טיעון התייעלות ההפקה ומחזור

טיעון אחר של הכלכלה הנאו-קלאסית הוא שמחיר גבוה יותר של משאבים מתכלים יתן תמריץ לפתח שיטות הפקה יעילות וזולות יותר.

לדוגמה שמחיר גבוה של נחושת יתמרץ את חברות הכרייה וההפקה של נחושת ויגרום לשיטות הפקה יעילות וזולות יותר. כמו כן שיטות אלה יגרמו ליכולת הפקת מכרות בעלי אחוז עופרה נמוך יותר ובכך יגדילו את המלאים המוכחים. בנוסף, אפשר להתמודד עם עליית המחירים על ידי הגדלת אחוז המיחזור של הנחושת. טיעון זה מושמע לדוגמה על ידי הכלכלן הנאו-קלאסי ג'וליאן סימון בהקשר של נחושת.

הבעיה של טיעון זה הוא שכריית הנחושת והפקת נחושת מתוך עופרת הנחושת הם תהליכים עתירי אנרגיה ומשאבים. כריית עופרת הנחושת דורשת עוד אנרגיה ככל שמעמיקים לחפור. הפקת המתכת מהעופרה דורשת עוד אנרגיה ומשאבים ככל שריכוז המתכת בעופרה ירד. דברים אלה לא נובעים ממגבלה טכנולוגית אלא מהחוק השני של התרמודינמיקה. ככל הידוע לנו היום, צריכת האנרגיה בהפקת עופרה עולה באופן מעריכי ביחס הפוך לריכוז העופרה. [8]

כבר היום האנרגיה הגלומה בהפקת מטר מעוקב של נחושת, לדוגמה, עומדת על 630 ג'יגה ג'אול, או 70 ג'יגה ג'אול לטונה. מייבש כביסה ביתי, לשם השוואה צורך 3.2 ג'יגה ג'אול בשנה, כך שצריך לוותר על כמות אנרגיה שתספיק ל-21 מייבשים למשך שנה כדי לקבל טונה אחת של נחושת. ככל שריכוז הנחושת בעופרה יקטן, כמות האנרגיה שנצטרך להשקיע תגדל. אם מתחשבים גם בהתייקרות האנרגיה, המצב בעייתי עוד יותר.

לגבי מחזור, כבר היום מעל 80% מהנחושת כבר ממוחזר. הגדלת האחוז הממוחזר אינה דבר שנעשה בקלות, ויש לה מחיר לוגיסטי וכלכלי בפני עצמו. הדברים כוללים לדוגמה שינוע וריכוז של פסולות (השקעת אנרגיה בהובלה, תאום בין גורמים רבים בצורה ריכוזית או דרך השוק), השקעת אנרגיה בפירוק מוצרים, ובתכנון של מוצרים כך שיהיה קל לפרק אותם ליחידות ברות מחזור (היבטים אלה מתוארים בספר ובשיטת מעריסה לעריסה).

ראו גם

• קללת המשאבים
• שיא תפוקת הנפט
• שיא תפוקת הפחם
• גבולות לצמיחה (ספר)
• פרדוקס ג'בונס
• חוק המינימום של ליביג
• התיישנות מכוונת
• ספינת החלל כדור הארץ
• מוצר משותף
• משאבים מתחדשים
• כשלי שוק ומשאבים א-ביוטיים, פרק מתוך הספר כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים, מאת הרמן דיילי
• מעריסה לעריסה (ספר)
• גבולות מקיימים לתפוקת חומר ואנרגיה

קישורים חיצוניים

• משאב מתכלה בוויקיפדיה האנגלית
• אינדקס מחירי הסחורות של הבנק העולמי
• חובות? באירופה מודאגים מבזבוז משאבי טבע נציב איכות הסביבה באיחוד האירופי מזהיר מפני ייקור הסחורות, ynet, 05.01.12
• מידת הנפוצות של יסודות בקליפת כדור הארץ
• Abiotic Resource Depletion & LCA: Where From Here?, Dr Mohan Yellishetty,מצגת על משאבים מתכלים ומגמות שלהן לפי ניתוח מחזור חיים, נובמבר 2012

קיימות
תחומי מחקר ויישום: אקולוגיה - תרבות מקיימת - כלכלה בת קיימא - כלכלה אקולוגית - חקלאות בת קיימא - פרמקלצ'ר - אנרגיה מתחדשת - עיצוב מקיים - כימיה ירוקה - אקולוגיה תעשייתית - אקולוגיה עירונית - תחבורה בת קיימא - עירוניות מתחדשת - בנייה ירוקה - תעשייה בת קיימא - ייצוב אוכלוסין
מושגים: השפעות סביבתיות - אקסרגיה - I=PAT - מחזור ביוגאוכימי - התפוצצות אוכלוסין - גבולות מקיימים לתפוקת חומר ואנרגיה - משאבים מתכלים - טביעת רגל אקולוגית - מערכת אקולוגית - שיא תפוקת הנפט - עקרון הזהירות המונעת - הכחדה המונית - זיהום - התחממות עולמית - בליית קרקע - דייג יתר - עמידות - סביבתנות - כלכלת מצב יציב
ספרים וסרטים: גבולות לצמיחה - התמוטטות - אנרגיה בת קיימא - ללא האוויר החם - מעריסה לעריסה - קורס בהתרסקות - סיפורם של הדברים - האיש שנטע עצים