פצלי גז

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרשים סכמטי של קידוח סדיקה הידראולית. ניתן לראות את הקידוח האנכי שיורד מתחת למפלס מי התהום אל שכבות הסלע של פצלי השמן, וכן את הקידוח האופקי שלאורכו מבוצעה סידוק ההידרואלי. ליד הקידוח יש מאגרים של מים להכנת הקיטור, וכן מאגרים לקבלת המים המזוהמים שנוצרו בתהליך.

פצלי גז (באנגלית: Shale gas) הוא גז טבעי הלכוד בתוך שכבות פצלי שמן. הפקת גז הפצלים קיבלה דחיפה משמעותית בעשור הראשון של המאה ה-21 עם הבשלתן של שתי טכנולוגיות הנדרשות להפקה מסחרית: סדיקה הידראולית (Fracking), וקידוחים אופקיים. מאגרים גדולים של פצלי שמן בצפון אמריקה, אירופה וסין, והמחיר הנמוך של גז הפצלים בארצות הברית מעלים תקווה כי הגז יוכל להוות מקור אנרגיה שופע, זול ונקי.

פצלי גז הופכים להיות מקור חשוב להפקת גז טבעי בארצות הברית, החל מתחילת המאה ה-21 והדבר מעורר עניין במאגרי פצלי גז נוספים ברחבי העולם. בשנת 2000 פצלי גז סיפקו רק 1% מתפוקת הגז הטבעי של ארצות הברית, עד שנת 2010 פצלי הגז סיפקו כבר 20%. לפי התחזיות של סוכנות המידע לאנרגיה של ארצות הברית, עד שנת 2035 עד 46% מצריכת הגז הטבעי של ארצות הברית תבוא מפצלי גז.[1]

כמה מומחים צופים כי פצלי הגז ירחיבו מאד את הספקת האנרגיה העולמית.[2] על פי הערכות מאגרי פצלי הגז הגדולים בעולם נמצאים בסין.[3] מחקר שנערך על ידי מכון בייקר למדיניות ציבורית (Baker Institute) מאוניברסיטת רייס, מצא כי הגדלת התפוקה של פצלי הגז בארצות הברית ובקנדה יכולה לסייע למנוע מרוסיה וממדינות המפרץ הפרסי להכתיב מחירים גבוהים יותר לגז שהם מייצאות למדינות אירופה.[4]

עם זאת יש גם חששות מפני השלכות סביבתיות וכלכליות בנוגע לתעשיית פצלי הגז. הפקת הפצלים כרוכה בניצול כמויות גדולות של מים מתוקים ובזיהומים הנובעים משימוש בכימיקלים רעילים ומסרטנים בתהליך. חששות אלה גרמו למספר מדינות אירופאיות ובראשן צרפת לאסור על הפקת פצלי גז בשטחן. חששות נוספים קשורים ליציבות הכלכלית של הענף. הפקת אחוז ניכר מבארות הגז הפוטנציאליות ברחבי העולם עומד בסימן קשיים טכניים שונים שדוחה ומייקר את ההפקה. לבארות פצלי גז יש שיא תפוקה מהיר ולכן יש לקדוח עוד ועוד בארות, החשש הוא מפני חוסר יציבות במחירים וכן מפני ירידה חדה של החזר אנרגטי להשקעה אנרגטית שיוביל לייקור הפקת הגז. יש מומחים המזהירים כי מאגרי פצלי גז רבים הנספרים כעתודות מוכחות הם בעצם פצלי גז שיהיה יקר מאד להפיק אותם. מומחים אחרים מזהירים מפני ספקולציות פיננסיות הקשורות להפקת פצלי הגז.

עתודות פצלי גז בעולם

גז טבעי בישראל

רקע:

בשנת 2011 הוציא משרד האנרגיה של ארצות הברית מסמך הערכה לעתודות פצלי גז שניתן להוציא מבחינה טכנית ב-32 מדינות- מדובר בכמות עתודות מוכחות וכן בעתודות לא מוכחות. סה"כ העתודות עמדו על 6,622 TCF (טריליון רגל מעוקב). סקר שנערך בשנת 2013 כלל מאגרים אפשריים ב-41 מדינות ומצא עתודות לא מוכחות של פצלי גז בגודל 7,299 TCF. ביחידות של מיליארד מטר מעוקב (BCM), סך עתודות פצלי הגז עמדו על 206 אלף BCM, זאת לעומת עתודות גז טבעי רגיל (מוכחות ולא מוכחות) בגודל 440 אלף BCM מתוכן עתודות מוכחות בגודל 190 אלף BCM. עם זאת, חלקן הגדול של עתודות אלה, הן בפצלי גז והן בפצלי נפט הן עתודות לא מוכחות שלא ניתן לדעת מה העלות האנרגטית והכלכלית של הפקה שלהן. TCF, [5]

להלן הערכה של סוכנות האנרגיה של ארצות הברית לגבי פצלי גז ופצלי נפט בארצות הברית לפי הפרדה לכמויות מוכחות ולא מוכחות, נכון לשנת 2013. סה"כ העתודות (מוכחות ולא מוכחות) של גז-טבעי גדלו בכ-30%, ובנפט העתודות כולן עלו ב-.[5] לא ברור כיום מה ההשפעה של הפצלים על העתודות המוכחות, שכן במקומות רבים לא ידוע מה הן אפשרויות ההפקה וכיצד הן ישתנו בעתיד. נכון ל-2013 מדובר בפחות מאחוז וחצי מסך העתודות המוכחות. אם גם מקומות אחרים יפיקו בהצלחה כמו בארצות הברית ניתן לצפות לגידול של עד 44% בעתודות המוכחות (ראו בהמשך). בארצות הברית אחוז עתודות פצלי הגז המוכחות מתוך סך עתודות פצלי הגז עומד על 14%, בכלל העולם מדובר ב-1.33%. אם נניח שפער זה קיים בגלל בעיה טכנולוגית ומחסור בידע ולא בגלל בעיות גאולוגיות, אפשר להניח כי גם בשאר העולם יגיעו לרמה דומה של עתודות מוכחות מתוך כלל עתודות גז הפצלים. פרוש הדבר תוספת של 1,066 TCF, או גידול של 15% בעתודות המוכחות של הגז הטבעי הקונבנציונלי.

מול גידול זה יש לקחת בחשבון ששיא תפוקת גילוי הגז הקונבנציונלי התרחש בשנות ה-70 וכי עקב גידול אוכלוסיית העולם ועקב צמיחה כלכלית צפוי ביקוש לגידול בצריכת האנרגיה העולמית בסדר גודל של עשרות עד מאות אחוזים ביחס להיום. לגידול זה יש להוסיף גידול בצריכת הגז מול דלקים מחצביים אחרים - נפט ופחם.

עתודות גז ונפט בעולם נפט גולמי (מיליארד חביות) גז טבעי (TCF - טריליון רגל מעוקב) גז טבעי (מיליארד מטר מעוקב BCM)
עתודות מוכחות של פצלי נפט\ פצלי גז לא ידוע 97 2,745
עתודות לא מוכחות של פצלי נפט ופצלי גז 345 7,201 203,788
עתודות מוכחות של נפט וגז 1,642 6,741 190,770
עתודות לא מוכחות של נפט וגז 1,370 8,842 250,229
סה"כ עתודות 3,357 22,882 647,561
עתודות פצלי הגז והנפט כחלק מסה"כ העתודות 10% 32%
אחוז עתודות פצלים מוכח מתוך סה"כ עתודות פצלים לא ידוע 1.33%
דלק קונבנציונלי - עתודות מוכחות מסה"כ העתודות 54.52% 43.26%
הגידול בסה"כ עתודות עקב פצלי נפט וגז 11% 47%
הגידול בעתודות המוכחות עקב פצלי נפט וגז לא ידוע 1.44%

פצלי גז בארצות הברית

סוכנות האנרגיה של ארצות הברית העריכה בשנת 2011 את העתודות הלא-מוכחות שניתנות לניצול טכני (ללא התייחסות לעלות כלכלית) של פצלי הגז בגודל של 827 TCF (טריליון מטרים מעוקבים). בשנת 2012 עודכן גודל העתודות הללו, וירד ל-482 TCF בגלל הערכה טובה יותר של שדה הגז הגדול Marcellus. [4] לאחר מכן הערכה זו עלתה מעט ל-567 TCF. זאת בהשוואה לסך העתודות המוכחות והלא מוכחות של ארצות הברית שעומדות על 2,327 TCF.[5]. באותה שנה הודיע נשיא ארצות הברית כי לארצו יש די גז טבעי שיספיק לצורכי ארצות הברית ל-100 שנה.[6]

להלן הערכות של סוכנות האנרגיה של ארצות הברית משנת 2013 אודות העתודות המוכחות והלא מוכחות של פצלי גז-טבעי ונפט וכן של נפט וגז טבעי ממקורות אחרים בארצות הברית. הגידול בעתודות הגז הגיע ל-33% והגידול בעתודות הגז המוכחות של ארצות הברית הגיע ל-44%. [5]

עתודות גז ונפט בעולם בארצות הברית נפט גולמי (מיליארד חביות) גז טבעי (TCF - טריליון רגל מעוקב) גז טבעי (מיליארד מטר מעוקב BCM)
עתודות מוכחות של פצלי נפט\ פצלי גז n/a 97 2,745
עתודות לא מוכחות של פצלי נפט ופצלי גז 58 567 16,046
עתודות מוכחות של נפט וגז 25 220 6,226
עתודות לא מוכחות של נפט וגז 139 1,546 43,752
סה"כ עתודות 223 2,431 68,797
עתודות פצלי הגז והנפט כחלק מסה"כ העתודות 26% 27%
אחוז עתודות פצלים מוכח מתוך סה"כ עתודות פצלים לא ידוע 14.61%
דלק קונבנציונלי - עתודות מוכחות מסה"כ העתודות 15.24% 12.46%
הגידול בסה"כ עתודות עקב פצלי נפט וגז 35% 38%
הגידול בעתודות המוכחות עקב פצלי נפט וגז לא ידוע 44.09%

יש פער גדול בין העתודות המוכחות והלא-מוכחות בארצות הברית, העתודות המוכחות של גז-טבעי עומדות על 303 TCF [7] אשר מתחלקות לכ-200 TCF עתודות גז טבעי רגיל ועוד כ-100 TCF גז טבעי מפצלים. [5] עוד כ-530 TCF הן עתודות הסבירות (Probable), ועוד 678 עתודות בסיווג Possible, עוד 518 הן עתודות בסיווג Speculative. [8]

צריכת הגז טבעי בארצות הברית עמדה בשנת 2012 על 25.4 TCF [9] והיא גדלה משנה לשנה, בגלל גידול אוכלוסין וצמיחה כלכלית וכן בגלל מעבר מפחם ונפט לגז טבעי. אם צריכת הגז בארצות הברית לא תעלה, סך עתודות הלא-מוכחות (גז רגיל ופצלי גז בכל ההסתברויות) יספיקו ל-93 שנה, העתודות המוכחות יחד עם העתודות הסבירות(Probable) שהן בכמות של כ-830 TCF, יספיקו לצריכה מקומית במשך 33 שנה כאשר העתודות המוכחות יספיקו ל-12 שנות צריכה מקומית של גז-טבעי. עם זאת המשך גידול אוכלוסין וצמיחה כלכלית ומעבר מפחם ונפט לגז טבעי פרושן שללא גילוי של עוד עתודות, הגז יספיק לפחות שנים.

סוכנות האנרגיה של ארצות הברית צופה כי עד שנת 2021 ארצות הברית תהפוך ליצואנית נטו של גז טבעי (תייצא יותר משהיא מייבאת). נכון למאי 2013 מדובר בייצוא של כמות קטנה של גז יחסית לשוק העולמי.

פצלי גז במדינות נוספות

ההצלחה הכלכלית של פצלי גז בארצות הברית מאז שנות ה-2000 הביאה לפיתוח מהיר של פצלי גז בקנדה, והובילה לעניין גובר באפשרויות להפקת פצלי גז באירופה, באסיה ובאוסטרליה.

המדינות שבהן עשויה להיות כמות גבוהה של פצלי גז כוללות את סין (1,275 TCF), ארצות הברית (862), ארגנטינה (774), מקסיקו (681), דרום אפריקה (485), אוסטרליה (396), קנדה (388), לוב (290), אלג'יר (231), ברזיל (226), פולין (187), וצרפת (180). [5]

מאז התפרסם הדו"ח כמות המאגרים שניתן להפיק מבינה טכנית בארצות הברית ירדה כאמור פי 2. סין מתקשה להפיק את פצלי הגז שלה. הדבר נובע בגלל מספר סיבות. הסיבה האחת היא ששדות הגז הסיניים נמצאים בתוואי קרקע מורכבים במיוחד שמקשה את הפיכתם לשדות מניבים. סיבה נוספת היא מיקום של שדות הגז האלה במקומות נידחים שקשה להוביל אליהם כמויות גבוהות של מים הנדרשים לתהליך. סיבה נוספת היא מחסור בידע טכני נדרש.[10]. השלטונות הסיניים החליטו נכון למאי 2013 לנסות להפיק לכמות של 60 bcm עד 2020, זוהי כמות מזערית יחסית לשוק העולמי, להשוואה, בארצות הברית יוצרו 150 BCM בשנת 2010 לבדה[11]

השפעות פצלי גז על שוק האנרגיה

השפעות פצלי גז על שוק הנפט והגז הטבעי

מחירי הגז בארצות הברית, אירופה ויפן החל משנות ה-60, בניכוי מגמות אינפלציה, לפי הבנק העולמי. קיימת מגמת התייקרות מואצת בכל השווקים, כאשר בשוק האמריקאי הפצלים הובילו לכך שההתייקרות חזרה למגמה לינארית במקום התייקרות גדלה והולכת

מחירי הגז הטבעי בעולם, שונים בשווקים מקומיים שונים כמו אירופה, ארצות הברית ויפן. בכל השווקים יש מגמה ארוכת טווח שבה מחירי הגז עולים פי 2 כל 20 שנה. בשנים האחרונות חלה החרפה בהתייקרות ברוב השווקים. [6]

יחסית למחירים של 1990 של 1.7$, מחיר הגז בארצות הברית עלו לשיא של כ-9%, או פי 5 בשנת 2005. הפקת פצלי הגז והמיתון בארצות הברית הובילו לירידת מחיר הגז יחסית למחיר שיא זה. עם זאת המחיר הריאלי של גז טבעי בשנת 2011, של 3$ הוא כפול ממחירו הריאלי בשנת 1990. השפעת פצלי הגז עד כה הייתה החזרת מגמת המחירים להתייקרות של פי 2 כל 20 שנה, במקום המשך במגמה העולמית של התייקרות מואצת במחיר הגז.[6] במהלך שנת 2012 המחיר הנומינלי של חוזי עתידיים בגז בארצות הברית עלה פי שתיים.[12].

יש מומחי אנרגיה וכלכלנים החושבים שפצלי הגז הטבעי יובילו לירידה דרמטית במחירי הגז והנפט בעולם. כך לדוגמה חזה 'בנק אוף אמריקה', ביוני 2012, כי מחירי הדלק בעולם יצנחו בתוך שנתיים ב-50% לרמה של 50 דולר לחבית[13], עם זאת נכון לאפריל 2014 מחירי הנפט נשארו ברמה של 100 דולר לחבית מסוג ברנדט [14]

מלבד פצלי הגז שגורמים להגדלת ההיצע, פועלים בשוק האנרגיה גורמים רבים נוספים - לדוגמה ירידה בעתודות הפחם העולמיות, היצע וביקוש לנפט, גידול אוכלוסין וגידול בצריכת האנרגיה לנפש עקב צמיחה כלכלית, בעיקר במדינות מתפתחות כמו סין. לדוגמה, רוב הרכבים נמכרים כיום למדינות מתפתחות. בינתיים מגמות אלה של הגדלת הביקוש חזקות יותר מהגדלת ההיצע ומונעת ירידה במחיר.

בנובמבר 2013 פרסמה סוכנות האנרגיה הבינלאומית תחזית לגבי מחירי הנפט והגז עד 2035, למרות הדעה האופטימית של הסוכנות על פצלי נפט ופצלי גז, היא חוזה עליה מתונה במחירי הגז הטבעי ועליה חדה יותר במחירי הנפט בגלל המשך העליה בביקושים לאנרגיה, ובגלל שההפקה מבארות זולות הולכת ומסתיימת, וההפקה הולכת ומסתמכת יותר ויותר על בארות שקשה ויקר יותר להפיק מהן [15]

השפעת פצלי הגז בארצות הברית על הפקת פחם

יבוא ויצוא של פחם מארצות הברית בשנים 1949-2014

ההפקה והצריכה של פחם בארצות הברית גדלו בהתמדה עד שהגיעו לשיא בשנת 2007. הצריכה עלתה מ-480 מיליוני טונות בשנה בשנת 1949 ל-1,027 מיליוני טונות בשנת 2007. אז שנה זו יש ירדה בהפקה ובצריכה של פחם לרמה של 916 מיליוני טונות נכון לשנת 2014. [16] ניתן לייחס שינוי זה הן למיתון הכלכלי בארצות הברית (פחות צריכת אנרגיה) והן למעבר לצריכת גז טבעי. (יש לשים לב גם שהנתונים הם בטונות פחם וכי פחם אינו מוצר הומוגני - יש בו סוגי שונים באיכויות אנרגיה שונות).

הנתונים על ייבוא ויצוא של פחם מארצות הברית מתארים שינוי של שיא הפקה מקומי שנבלם בעקבות השינויים במשק הגז. עד לשנות ה-80 הייתה מגמת עליה ביצוא הפחם מארצות הברית לרמה של 100 מיליון טונות בשנה. בשנות ה-80 יש הגעה לשיא יצוא וירידה מתונה עד לשנות ה-90. החל משנות 90 יש ירידה דרסטית ביצוא (לרמה של 39 מיליון טונות בשנת 2002) ובמקביל יש עליה דרמטית ביבוא פחם לארצות הברית - שהגיע לשיא בשנת 2006-7 עם יבוא של 36 מיליון טונות בשנה. דבר זה הוביל את ארצות הברית לשפל חסר תקדים מאז החלה המדידות ביצוא-נטו (יצוא פחות יבוא) של הפחם בשנת 2006 עם יצוא נטו של 13 מיליוני טונות - לעומת יצוא נטו של 111 מיליוני טונות בשנת 1981. מגמה זו של מעבר של שיא ביצוא הפחם של ארצות הברית החל משנות ה-80 השתנתה בצורה חדה החל מהשנים 2003-2006 וארצות הברית החלה להגדיל את הייצוא ולהקטין את היבוא- כך שהיצוא נטו הגיע לרמה חסרת תקדים של 116 מיליוני טונות בשנת 2012. [17] הסיבה לשינוי זה היא ככל הנראה מעבר לשימוש בגז מקומי בארצות הברית וכך יצירת עודפי פחם ליצוא והקטנת הביקושים ליבוא פחם.

שיא תפוקה בפצלי הגז

כמות פצלי הגז המופקת בארצות הברית בחלוקה על פי שדות גז שונים. בעוד התפוקה ממשיכה לעלות בשדה הגז הענק מרסלוס ובשדה איגל פורד, שדות אחרים הגיעו למישור (אין עליה בהפקה) והשדות ברנט (בטקסס) וHaynesville עברו את שיא התפוקה שלהם בברור.

ההחזר האנרגטי של גז הפצלים שונה מזה של גז טבעי ושל נפט. לשם הפקת כמות נתונה של גז-פצלים יש להשקיע בשאיבת מים, הולכה שלהם, דחיסה שלהם לקיטור בלחץ גבוה, וכן מערכות לשאיבה מחודשת של המים, והפטרות מהמים המזוהמים. כל אלה דורשים אופרציה מסובכת והשקעה גבוהה יותר של אנרגיה יחסית לקידוח גז טבעי יבשתי רגיל.

גם קצב הדעיכה של באר גז-פצלים הוא מהיר בהרבה מקצב הדעיכה של באר גז טבעי רגילה, כך שיש צורך לקדוח עוד ועוד בארות. בעוד באר גז רגילה יכולה להחזיק מעמד עשרות שנים, באר גז פצלים מחזיקה מעמד שנים ספורות. לא ברור מתי יתרחש שיא תפוקה של גז שמיוצר בשיטה זו, והאם איכות הגז הכוללת תשמר או שאיכות הגז הממוצעת תרד (יותר הוצאות זיקוק) ואיתה ירד גם ההחזר האנרגטי של גז הפצלים.

מחקרים מהזמן האחרון מצביעים על כך שיש ירידה מהירה בתפוקה של חלק מבארות פצלי הגז. דבר זה דורש ביצוע קידוחים נוספים בקצב גבוה, ודורש השקעות הון רב, בקצב הולך וגובר לשם הפקת כמות נתונה של גז. לפי תזה זו האתרים בהם השאיבה הינה פשוטה וזולה יגמרו בקרוב וקידוחים עתידיים יהיו יקרים בהרבה. מגמות אלו מצביעות על כך שעלות הפקת פצלי הגז עלולה לעלות במהירות ולסתום את הגולל על התחזיות לאנרגיה זולה ושופעת.[7][8]

שיא תפוקת פצלי הגז בארצות הברית

לטענת האתר The Oil Drum בשנת 2001 קצב הדעיכה של גז בארצות הברית היה 23% וקצב ההחלפה השנתי היה 12 Bcf/d כאשר סך הצריכה בארצות הברית עמדה על 54 Bcf/d. בשנת 2012 קצב הדעיכה מוערך ב-32% והמשך צריכת הגז פרושה שיש צורך להחליף 22 Bcf/d בכל שנה. לפי מחקר פיננסי של ARC נדרשים 22 מיליארד דולר ברבעון בהשקעות הון לציוד לשם החלפת בארות שעברו דעיכה, ואילו ההכנסות מהגז יורדות, כך שהחל משנת 2010 נוצר גרעון של 10 מיליארד דולר מידי רבעון בקרב 34 החברות הציבוריות המובילות בשוק. כתוצאה מכך חלק מהחברות הודיעו בינואר 2012 כי הם יקטינו את השקעותיהם בפצלי גז בארצות הברית [18]

ביל פאוורס (Bill Powers), מחבר הספר Cold, Hungry and in the Dark טוען שתעשיית פצלי הגז מגזימה ומנפחת את חשיבות הפצלים. לטענתו, בדומה לשיא תפוקת הנפט פצלי גז צפויים לעבור שיא תפוקה רק במהירות רבה בהרבה, וכי שדות פצלי הגז הוותיקים יותר כמו Barnett, Haynesville, Fayetteville ו Woodford נמצאים בירידה. שדה ברנט לדומה ירד משיא תפוקה של 6 BCF (מיליארד רגל מעוקב) ליום, ל-4.6 BCF ביום.[19] נתוני סוכנות האנרגיה של ארצות הברית מצביעים על כך שהשדות ברנט ו-Haynesville עברו את שיא התפוקה שלהם ב-2011 וב-2012 בהתאמה, וכי השדות האחרים נמצאים שפאוורס מזכיר נמצאים במישור (אין עלייה בתפוקה ) במשך חודשים רבים או עברו את שיא התפוקה שלהם בשנת 2012. [20] [21]

שם השדה שנת השיא תפוקה בשיא (מיליארדי רגל רבוע ביום) תפוקה מחצית ראשונה 2014 תפוקה מחצית 2014 ביחס לשיא
Antrim 2000 0.49 0.26 54%
Barnett 2011 5.01 4.41 88%
Fayetteville 2012 2.90 2.82 97%
Haynesville 2012 7.21 4.13 57%
Woodford 2013 1.67 1.61 96%

לטענת פאוורס כאשר שדה הענק מרסלוס (Marcellus) יגיע למצב של האטה בתפוקה שלו, הוא לא יוכל כבר לפצות על התפוקה היורדת מפצלי גז אחרים, ולכן תהיה ירידה בהפקת פצלי הגז בארצות הברית. דבר זה יצטרף לתפוקות יורדות במקורות אנרגיה אחרים של ארצות הברית כמו גז טבעי רגיל, קידוחי נפט וגז בים, ומקורות אחרים שנמצאים אף הם בירידה ארוכת טווח בתפוקה שלהם. מרסלוס וכן השדה Eagle Ford מפותחים בקצב גבוה יחסית לשדות הוותיקים, שכן הידע שנצבר מהשדות הוותיקים יותר מאפשר לפתח אותם בצורה יעילה יותר. לטענת פאוורס התפוקה בחלקים משדה מרסלוס כבר הגיע לשיא, בשדות בדרום פנסילבניה. [22]

אמינות התעשייה

מספר חוקרים ומומחים טעונים כי העתודות שמדווחות על ידי התעשייה הן מנופחות. יש חשש שמדובר בדיווחים מוגזמים כדי ליצור בועה ספקולנטית של השקעות. תחקיר משנת 2011 של ה'ניו יורק טיימס' של דוא"ל ומסמכים פנימיים בתעשיית פצלי הגז, מצא כי היתרונות הכספיים של הפקת פצלי גז עלולים להיות נמוכים יותר ממה שנדמה בגלל נטיה של חברות בתחום להגזים במכוון בגודל תפוקת הבארות שלהם כדי ל"נפח" את הרזרבות ולמשוך משקיעים. [9]

מספר מומחים טוענים כי המחיר הנמוך בארצות הברית של גז הוא עקב מכירה במחירי הפסד, שכן היצרנים מקווים שיותר להם לייצא את הגז לשאר העולם וממהרים לפתח את שדות הגז בציפייה להקדים את המתחרים. לפי מנכ"ל חברת Total לדוגמה, החברה הפסידה כסף על השקעות שבוצעו בתחומי פצלי הגז משום שהניחו כי מחירו יהיה 6 דולר. לטענתו פיתוח מתחת למחיר זה כדאי רק כאשר יש בגז גם נפט (שמחירו יקר בהרבה), כמו במדינת אוהיו [23]. טענה זו מושמעת גם על ידי ביל פאוורס [24]

לפי ביל פאוורס, בשנת 2012 לדוגמה, Chesapeake Corp דיווחה כי העתודות שלה נמוכות ב 4.6 TFC (שהם 130 BCM) מהערכות קודמות לגבי מאגרי Haynesville וברנט. תאגיד Southwestern Energy Co הוריד את התחזית של שדה Fayetteville מ-5 TCF ל-3 BCM. וכך גם רשימה של חברות אחרות. מדובר בעתודות מוכחות שאמורות היו להיות בעלות רמת בטחון של 90% ולספק החזר-השקעה של 10% בהנתן הטכנולוגיות הנוכחיות. לטענתו ולטענת כותבים אחרים, דבר זה אינו נובע רק בגלל מחירי הגז, אלא בגלל ביצועים גרועים של הבארות. לטענת פאוורס, החברות ניפחו את הדיווחים שלהן אודות עתודות הגז הטבעי ב-100% ודבר זה מתחיל להתגלות כיום. [25]

השפעות סביבתיות

שטח נרחב המכוסה על ידי קידוחי פראקינג בארצות הברית.

חשש מפני זיהום מים וקרקע

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - זיהום מים

הפקת פצלי גז כרוכה בשימוש בכמות גדולה של מים ויש חשש מפני בזבוז מים גדול, זיהום מים וזיהום קרקע. חששות אלה הובילו מספר מדינות בארצות הברית, כמו מדינת ניו-יורק, לאסור על שיטת הפקה זו בגלל בעיות אלה.

טכנולוגיית הפראקינג דורשת כמויות גבוהות של מים המוחדרים לקרקע בלחץ גבוה יחד עם כימיקלים רעילים ומסרטנים. כדי לקדוח באר פצלי-גז אחת יש צורך להחדיר לקרקע 18 אלף מטרים מעוקבים של מים. שיעור הכימיקלים הוא פחות מחצי אחוז אבל היות ומדובר בכמות גדולה של מים גם כמות הכימיקלים הנוספת היא בסופו של דבר כמויות של טונות. באר אחת דורשת 283 מטרים מעוקבים של כימיקלים.[10] התהליך גם גורם לפליטה חזרה של מים מזוהמים שיש להיפטר מהם במקום כלשהו.

חלק מהמים המשמשים לפראקינג דולף אל מערכות מי התהום נחלים ומקווי מים. לא תמיד קל להבין לאן המים המוחדרים מגיעים, שכן הקיטור בלחץ גבוה והכימיקלים יכולים להגיע למקומות מרוחקים במעבה האדמה דרך סדקים. בנוסף, מקרי זיהום מים עלולים להתרחש עקב דליפות ותאונות במשאיות המשמשות להובלת הכימיקלים (דבר שכבר התרחש), עקב פיקוח לקוי על פעילות הבארות, תקלות, וכן עקב שפיכה לא מסודרת של המים המזוהמים שיצאו מאתרי הפראקינג. לטענת פעילים נגד הקידוחים אין פיקוח טוב על רוב בארות הקידוח. [10] מספרן של הבארות הפעילות בפנסילבניה לבדה הוא כ-70,000 בארות. [26]

יש תושבים המתגוררים בקרבת בארות פצלי גז מתלוננים על חדירת גז מתאן למי השתייה שלהם ועל כך שמערכת המים הביתית מכילה נוזלים שמנוניים שאינם מאפשרים שימוש בהם גם לצרכים אחרים כמו כביסה או שטיפת כלים.[10] לטענת תושבים, כמות המתאן במים עמדה בעבר על 0.1 מיליגרם לליטר, אך מאז התחלת הקידוחים באיזורם, עלה ריכוז המתאן ל-64 מיליגרם לליטר, כלומר גידול פי 640. [27]

תחת ממשלו של בוש הבן, יצא בשנת 2005, חוק בשם Energy policy act, שמאפשר לחברות הקידוח להתחמק מדיווח על חומרים אלה. בשנת 2010 נענו 8 חברות הפקת פצלי גז לבקשת קבלת מידע מטעם סוכנות הסביבה של ארצות הברית. כדי לשכנע את חברת הליברטון, חלוצה בתחום פצלי הגז, נדרש צו בית משפט. כימיקלים לצרכי פצלי גז מקושרים לסרטן העצמות, סרטן השד וסרטן הכבד כמו גם לשורה של בעיות אחרות כמו בעיות נשימה, בעיות התפתחות במוח ובאיברים רבים נוספים.[10]

בארצות הברית החשש מפני זיהום מים מתבטא בעיקר באיזור פנסילבניה ליד שדה הענק מרסלוס, היות ושם יש כמויות גבוהות של מקווי מים ומעט מקומות להפטרות מהזיהום באופן בטוח. דליפות של כמויות קטנות של כימיקלים ממשאיות גורמות כבר היום לזיהום מאגרי מים עיליים. היות והזיהום הוא בעל השפעה מצטברת החשש הוא שהשפעות הבריאותיות של הזיהום יופיעו עוד 10 שנים.

בשנת 2015 פרסמו החוקרים סוזן נגל וכריסטופר קאסוטיס מאוניברסיטת מיזורי, מטה-מחקר שכלל סקירה של מעל למאה מחקרים שעברו ביקורת עמיתים, שעסק בבחינת קשר אפשרי בין כימיקלים הקשורים לפראקינג לבין התפתחות אנושית. הם טוענים כי יש קשר אפשרי בין קידוחי סדיקה הידראולית לבין חשיפה למשבשים אנדוקריניים דרך זליגה של כימיקלים למי התהום. משבשים אלה, גם בריכוזים קטנים מאד, עלולים בהתפתחות ילדים ובתהליך הרבייה האנושי. הם ממליצים על מחקר נוסף לבחינת השפעת החשיפה לקידוחי פראקינג של תושבים שגרים סמוך לקידוחים אלה, בנוסף למחקרים על השפעה בודדת של כל כימיקל בפני עצמו, זאת הן בגלל שלא תמיד ידועה תערובת הכימיקלים שבסופו של דבר נפלטת והן בגלל שלא ידועה ההשפעה הסינרגטית של חשיפה לתערובות אלה יחד.[28] [29]

חשש מפני זיהום רדיואקטיבי בארצות הברית

יש חשש לזיהום מים בחומרים רדיואקטיביים עקב נוכחות של רדיום ואורניום בשדה הגז הענק מרסלוס בפנסילבניה. השדה מכיל מרבצי אורניום שהתפרקות טבעית שלהם יוצרת רדיום. פעילות הפראקינג גורמת לו להגיע אל מי התהום והנחלים. היות ורדיום הוא חומר רדיואקטיבי ומסרטן החשש הוא מפני הרעלה רדיואקטיבית. לטענת פעילים, הרדיום במי הפסולת של תעשיית הפראקינג, המכונה brine, נמצא בריכוז גבוה פי 200 מרמת הריכוז הבטוחה. פנסילבניה מפנה את המים המזוהמים של קידוחי פראקינג למדינות סמוכות כמו ניו-יורק, אוהיו ומערב וירג'יניה. ניו יורק אינה דורשת בדיקות רדיו-אקטיביות של מים לפני שפיכה שלהם. באופן אירוני ניו-יורק הייתה המדינה הראשונה שאסרה על ביצוע של קידוח פצלי גז בשטחה. [10] יש חשש גם מפני זיהום רדיואקטיבי של מי השתייה של פנסילבניה עצמה.

בשנת 2011 דיווח עיתון ה"הניו יורק טיימס" על קיומם של מסמכים פנימיים של סוכנות הסביבה האמריקאית שמביעים חשש כי מים מזוהמים מבארות, מועברים אל מכוני טיהור שאינם יכולים להתמודד עם זיהום רדיואקטיבי, וכי זיהום זה עובר אחר כך אל נהרות המשמשים כמקור למי שתייה. למרות שמדענים בסוכנות הביעו חשש מפני זיהום כזה, הסוכנות לא התערבה. ולא נערכו בדיקות רדיואקטיביות מאז שנת 2006. [30]

סוכנות פרטית לטיפול בבעיות פסלות רדיואקטיבית טוענת כי יש הסכמה רחבה בין מדענים כי במרסלוס יש קרינה מעל לרמות הרקע, וכי רמות הרדיום בקידוחים באיזור גבוהות פי 32 יחסית לרמת הרקע.[31]. מדגם אחד שנבחן על ידי פקידים בפנסילבניה משנת 2009 היה בעל רדיואקטיביות גבוהה פי 3,600 מסף הבטיחות הפדרלי למי שתייה ופי 300 יותר רדיואקטיבי יחסית לתקנות הפליטה המיועדות לתעשייה. מחקר משנת 2011 של הסקר הגאולוגי של ארצות הברית מצא כי כמות הרדיום בבארות פראקינג הייתה גבוהה בממוצע פי 3 יחסית לבארות קונבנציונלית של גז ונפט[32]

פליטת גזי חממה

ממשל ברק אובמה האמין כי פיתוח פצלי הגז יסייע להקטין את פליטת גזי החממה.[11] כמה מחקרים טענו כי ההפקה והשימוש בפצלי גז יובילו לפליטה גבוהה יותר של גזי חממה יסית לגז טבעי רגיל.[12]

בשנת 2011 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת קורנל מחקר שבדק את היקף דליפת המתאן מקידוחי גז טבעי בשיטת פראקינג. גז טבעי מורכב בעיקר ממתאן, וכ-3% עד 8% מסך המתאן שמקורו בהפקת פצלי הגז דולף לאטמוספירה דרך חורי אירווחו ודליפות שמתרחשות בזמן חיי הבאר. פליטות מתאן אלה גבוהות בכ-30% לפחות לעומת באר גז רגילה. שיעור הדליפה יכול להגיע גם לפי 2 ויותר מבאר רגילה. שיעור הדליפה הגבוה מתרחש כאשר הבארות עוברות סידוק הידראולי. היות ומתאן הוא גז חממה חזק בהרבה לעומת פחמן דו חמצני, הפוטנציאל שלו לגרום התחממות עולמית גבוה יותר מפחמן דו חמצני. מתאן תורם בצורה ניכרת לטביעת הרגל הפחמנית של גז טבעי בטווח הזמן הקצר למשך של כ-20 שנה. טביעת הרגל הפחמנית של פצלי גז גבוהה יותר מזו של גז טבעי רגיל או מנפט רגיל כאשר מסתכלים בכל קנה מידה של זמן אבל במיוחד ב-20 השנים הראשונות. השפעת פצלי הגז גבוהה ב-20% ואולי גבוהה פי 2 לעומת פחם ב-20 השנים הראשונות, והיא דומה לפחם במהלך 100 שנים. ‏[13][33] אנטוני אינגרפיה (Tony Ingraffea), פרופסור להנדסה אזרחית וסביבתית [34] מאוניברסיטת קורנל שהיה אחד החוקרים, טוען שמחזור החיים הכולל של פצלי גז הוא בעצם מזהם לא פחות מחלופות אחרות, לדוגמה במונחים של פליטת גזי חממה, לא פחות מפחם.[10]

חשש מפני רעידות אדמה

ישנו חשש כי החדרת המים בלחץ גבוה, ותזוזה של סלעים ומים עלולה לגרום לרעידות אדמה עקב שינוי הלחץ על שברים תת-קרקעיים.

באוהיו החלו לפעול בשנים האחרונות קידוחי החדרת מי שפכים מקידוחי פראקינג מפנסילבניה. הקידוחים מחדירים את המים עמוק אל תוך הקרקע במטרה להיפטר מהם. בעיירה Youngstown באוהיו מעולם לא נרשמו אירועי רעשי אדמה עד שנת 2011. בתחילת שנה זו החלה לפעול בה קידוח להחדרת מי שפכים מתעשיות פצלי-הגז לעומק האדמה. מאז התחלת פעילות הבאר נרשמו בעיירה 109 רעידות אדמה קטנות. הבאר נסגרה בעקבות רעש אדמה בחוזק 3.9 בסולם ריכטר שהתרחש בדצמבר.[35] [36]

ראו גם

קישורים חיצוניים

כתבות
הוויכוח על גודל מאגרי פצלי הגז בארצות הברית

הערות שוליים

  1. ^ The 'Shale Gas Revolution': Developments and Changes Paul Stevens, August 2012, Chatham House
  2. ^ Clifford Krauss, "New way to tap gas may expand global supplies," New York Times, 9 October 2009.
  3. ^ Staff (5 April 2011) World Shale Gas Resources: An Initial Assessment of 14 Regions Outside the United States US Energy Information Administration, Analysis and Projections, Retrieved 26 August 2012
  4. ^ Rice University, News and Media Relations (21 July 2011): Shale Gas and U. S. National Security, accessed 12 November 2012.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 World Shale Gas Resources: An Initial Assessment of 14 Regions Outside the United States eia, 5/4/2011
  6. ^ 6.0 6.1 מחירי סחורות, הבנק העולמי , מגמות היסטוריות של מחירי הגז 1960-2011, במחירים ריאליים של 2005, לפי הבנק העולמי
  7. ^ David Hughes (May 2011). "Will Natural Gas Fuel America in the 21st Century?" Post Carbon Institute, [1]
  8. ^ Arthur Berman (8 Feb. 2011), "After the gold rush: A perspective on future U.S. natural gas supply and price," The Oil Drum, [2]
  9. ^ Ian Urbina, Insiders Sound an Alarm Amid a Natural Gas Rush, New York Times, 26 June 2011 Ian Urbina, S.E.C. Shift Leads to Worries of Overestimation of Reserves, New York Times, 27 June 2011
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 Fracking Hell: The Untold Story, Link Tv, The Ecologist , 2011
  11. ^ White House, Office of the Press Secretary, Statement on U.S.-China shale gas resource initiative, 17 November 2009.
  12. ^ Shindell DT, Faluvegi G, Koch DM, Schmidt GA, Unger N, and Bauer SE. (2009). Improved Attribution of Climate Forcing to Emissions. Science, 326(5953): 716-718, [3]
  13. ^ Robert W. Howarth, Renee Santoro, Anthony Ingraffea, Methane and the greenhouse-gas footprint of natural gas from shale formations Climatic Change,13 March 2011, DOI 10.1007/s10584-011-0061-5