דיכאון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף דכאון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיכאון (Depression) היא הפרעה נפשית נפוצה, המסווגת כהפרעת מצב רוח, ומתאפיינת במצב מתמשך של חוסר אושר, הערכה עצמית נמוכה ושקיעה לתוך עצבות וייאוש עמוקים. לעתים הדיכאון כולל גם אובדן עניין והנאה ברוב תחומי החיים ואף תחושת אובדנות. אנשים מדוכאים חווים רגשות שליליים לרוב, בין אם בתחושתם כלפי עצמם (מרגישים שאינם בני אדם בעלי ערך) ובין אם כלפי אחרים (סבורים שהזולת לא אוהב אותם ולא חפץ בקרבתם). בנוסף לביטוי הנפשי, לדיכאון ביטויים גם בתפקוד הפיזיולוגי וכן שינויים נוירו-פיזיולוגיים במוח. על פי המקובל, דרושים לפחות שבועיים של ירידה קשה במצב הרוח לצורך הגדרת דיכאון, זאת על מנת להבדיל אותו מדכדוך שהוא רגש זמני של מצב רוח ירוד.

דיכאון קליני (Clinical depression או Major depressive disorder, בקיצור MDD), הוא דיכאון שאיננו דיכאון חולף או דיכאון קל, ואשר יש גם להבדילו מדיסתימיה, הוא הפרעה נפשית שההתמודדות עמה קשה ביותר ולרוב דורשת טיפול.

אפידמיולוגיה

שנות אדם בהשפעת המחלה (שנים במצב חולני ושנים שעבדו עקב תמותה DALY) עקב דיכאון קליני בין מדינות שונות, ל-100,000 תושבים, בסטנדרטיזציה של גיל

הדיכאון היא אחת ממחלות הנפש הנפוצות יותר, וסיבת מוות מרכזית ברחבי העולם. תופעת הדיכאון היא כלל עולמית (הממוצע העולמי עומד על 4.4%), כאשר שיעור הסובלים ממנה משתנה מארץ לארץ. מ-3% ביפן ועד 17% בארצות הברית. ברוב המדינות מספר האנשים שלקו בדיכאון במהלך חייהם נע בין 8%-12%. בצפון אמריקה, הסיכוי לסבול מדיכאון קליני בשנה האחרונה הוא 3%-5% לגברים ו-8%-10% לנשים.

שיעור הנשים הלוקות בדיכאון קליני בקרב אוכלוסייה כללית הינו כפול מאשר גברים. אם כי לא ברורה הסיבה לדבר. הסבר אחד להבדל בין המינים הוא שיש הבדלים פיזיולוגיים והורמונליים. נמצא כי הדיכאון מתבטא בקרב נשים בעיקר בתחושות חוסר אונים והעדר תקווה, ואילו בקרב הגברים בתחושות רוגז ועצבנות- ובשל כך ישנו קושי באבחון.

מספר מחקרים רחבי-היקף מראים כי שיעורי הדיכאון גברו בעולם בעשורים האחרונים, וכ-16% מכלל האוכלוסייה יסבלו מדיכאון במהלך חייהם‏[1]. בנוסף, ההתבטאות של הדיכאון בדורות האחרונים היא בגילאים צעירים יותר. החוקרים הציעו סיבות רבות לממצאים אלו, כמו למשל שינויים במבנה המשפחה, עיור, וההפחתה בהשפעות תרבותיות ודתיות‏‏. עוד נמצא, כי התופעה שכיחה יותר בקרב אנשים שחיים ללא בני זוג.

אצל ילדים תופעת הדיכאון איננה נפוצה וגם אם יש חשש לדיכאון, קשה לאבחן אותו. ההתנהגות המשתנה אצל ילדים גורמת לחוסר וודאות האם זהו דיכאון או משבר קטן וטבעי שחולף. אצל מתבגרים לעומת זאת, בגלל קשיי גיל העשרה והשינויים החלים עליהם, תופעת הדיכאון במגמת עלייה. כמו אצל המתבגרים, גם הזקנים לוקים בהפרעה באופן שכיח בשל העובדה שהם נמצאים בחלק האחרון של חייהם, דבר שיכול להוביל לעיסוק מוגבר במוות ובדכדוך מתמשך. יש עליה בשכיחות הדיכאון עם הגיל, אבל הדבר לא קשור לגיל כרונולוגי אלא להתפתחות של ההפרעה. אין הסכמה בין החוקרים בקשר לשכיחות גבוה יותר בקרב מבוגרים, אבל רוב הנתונים מראים שיש ירידה בדיכאון בקבוצת גיל זו. הדבר שונה בין מדינות, כאשר בארצות הברית לדוגמה התחלואה בדיכאון גבוה יותר בקרב צעירים, ובישראל הדבר פחות מובהק.[2]

בני אדם צפויים לסבול מהופעת הדיכאון הראשון שלהם בין גיל 30 ל-40, ויש שיא קטן יותר של התרחשות ההפרעה בין גיל 50 ל-60. דיכאון קליני הוא נפוץ יותר בסביבה עירונית יחסית לכפרית, וכן באוכלוסיות בעלות בעיות סוציואקונומיות כמו חסרי בית.

דיכאון בישראל

לפי טענה אחת, בישראל סובלים מדיכאון כ-5.5% מהאוכלוסייה (6.9% בקרב נשים לעומת 4.1% בקרב גברים)‏‏[3]. לעומת זאת לפי ד”ר דפנה לוינסון, ממשרד הבריאות 10% מקרב האוכלוסייה הבוגרת חוותה דיכאון קליני לפחות פעם בחיים ו-6% חוו דיכאון כזה בשנה האחרונה. כמו כן 16% מהבוגרים חוו דיכאון או חרדה במהלך חייהם, ו-10% חוות זאת במהלך השנה האחרונה. [2]

סקר שנערך בישראל בשנת 2007 בנושא תחושת דיכאון (לאו דווקא דיכאון קליני) מצא כי 16% מכלל האוכלוסייה הבוגרת דוברת העברית העידו כי חשו "דיכאון" או "תחושת דיכאון" במהלך השנה האחרונה. מתוכם, 53% שציינו שסבלו מדיכאון ציינו כי היה זה לתקופה של עד שבוע, 12% שבועיים-שלושה ו-34% לפרק זמן של חודש ומעלה.[1]

ברוב המדינות אחוז הלוקים בדיכאון גבוה פי 2 בקרב נשים לעומת גברים. עם זאת, על פי מחקר שעשו מירנה וייסמן ועמיתיה, נמצא כי בקרב היהודים שיעור הנשים הלוקות בדיכאון דומה לאלו שאינן יהודיות, לעומת אחוז הגברים היהודים הלוקים בדיכאון שהינו כפול לעומת גברים שאינם יהודיים, ודומה לאחוז הנשים היהודיות‏[4].

36% מהנשאלים בישראל ציינו כי הסיבה לדיכאון היא בעיה בזוגיות ובחיי המשפחה. אצל 35% היתה בעיה כלכלית, 22% בעיות בעבודה, 27% בעיה בריאותית, ו-20% חשו דיכאון עקב המצב הביטחוני.[2]

סיבות לדיכאון

לדיכאון סיבות שונות, אשר אינן מובנות במלואן, ביניהן: נטייה משפחתית תורשתית, מתח נפשי ומשברים אישיים, גורמים חברתיים-כלכליים כגון עוני, שימוש בסמים, מבנה האישיות, חוסרים תזונתיים, תחלואה, תופעות לוואי של תרופות ועוד.

לעיתים קרובות יש שילוב בין מספר גורמים. לדוגמה מתח נפשי הנובע מהאירועים מלחיצים או לחץ כרוני עלול לעודד התפתחות דיכאון בקרב אנשים רגישים לכך. האנשים הרגישים יכולים להיות אנשים בעלי נטיה גנטית, מי שסובלים כאבים מתמשכים או מי שבעבר חוו דיכאון. אותו אירוע עבור אנשים אחרים לא יגרור דיכאון.

גנטיקה ומין

ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון גדולה כפליים בקרב נשים מאשר בקרב גברים. נראה שבקרב יהודים השכיחות בגברים גבוהה יותר, עד כדי שוויון עם הנשים [5]. מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. אחוז התאימות בקרב תאומים זהים הוא כ-50 אחוזים, ואחוז התאימות בקרב תאומים לא זהים הוא בין 10 ל-25 אחוזים. עד כה אותרו מספר גנים הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים.

הסבר נוסף לדיכאון הינו דיכוי יתר של אזור ה-MTL במח על ידי אזור ה-MPFC, וכן פגיעה או צמצום בגודלו של איבר ההיפוקמפוס.

התרחשויות פסיכולוגיות וחברתיות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מתח נפשי

התפתחות דיכאון קשורה לא פעם בסיבות פסיכוסוציאליות כמו אירועי דחק או התעללות בילדות, אירועים טראומטיים חריפים או אובדן של אדם קרוב. מחקרים חדשים מצביעים על קשר בין נטייה גנטית לבין אירועי דחק, כלומר: הסיכון להתפתחות של דיכאון בעקבות אירועי החיים תלוי גם בנטייה הגנטית. אנשים הסובלים מהפרעת קשב, או מהפרעות אישיות כמו הפרעת אישיות גבולית, הפרעה טורדנית-כפייתית או תסמונת בתר חבלתית סובלים מדיכאון בשכיחות גבוהה יותר. מספר תאוריות פסיכואנליטיות להסבר הדיכאון הוצעו על ידי פרויד, אברהמס, קליין ואחרים.

חשיפה להתעללות מינית או גופנית בילדות מהווה גורם סיכון משמעותי להפרעות דכאון וחרדה בחיים הבוגרים. כאשר מנטרלים את המשתנים גיל, מין, השכלה, עליה, מצב משפחתי, דתיות וחשיפה לארועים תלויי גורל בבגרות, נמצא כי בישראל, התעללות מעלה את הסיכוי לדיכאון בבגרות פי 1.7 כאשר היא בילדות, ופי 1.4 כאשר היא בגיל הנעורים. אירועים שליליים בילדות ובנעורים העלו את הסיכון לדיכאון פי 1.5.[2]

מתח נפשי הוא סיבה חשובה לדיכאון. [3] הדבר נכון הן לגבי מתח כרוני והן לגבי מתח כרוני.[6]

מתח כרוני מתרחש עקב גירוי מתמשך (לרוב גירוי בינוני או נמוך) - לדוגמה עקב דאגה להורה שיש לו אלצהיימר, מתח אקוטי הוא מתח עקב אירוע חזק וחד-פעמי -לדוגמה עקב מוות של אדם קרוב, או אובדן מקום עובדה. שני סוגי המתח יכולים לגורר הפעלת יתר של מנגנון "ברח או הילחם" בגוף, ודבר זה יכול להוביל להגברת הסיכון לדיכאון אצל אנשים רגישים לכך. [6]

מתח נפשי, בעיקר מתח נפשי כרוני מוביל להפרשת הורמוני-מתח כגון קורטיזול, ומקטין את ההפרשה של הורמונים המשמשים כמוליכים עצביים במוח כגון סרטונין ודופמין, דבר שמקושר לדיכאון. כאשר מערכות כימיות-עצביות אלה עובדות בצורה תקינה הם משפיעות על הרגולציה של תהליכים ביולוגיים כמו שינה, תיאבון, דחף מיני ומאפשרים ביטוי של רגשות ומצבי רוח נורמליים. כאשר תגובות מתח יתר מתמשכות יתר על המידה ולא נסגרות לאחר התרחשות של מצב בעייתי, זה יכול להוביל לדיכאון עבור אנשים הרגישים לכך. שינויים רבים במוח המתרחשים במהלך אפיזודות של דיכאון הם דומים לשינויים המתרחשים בזמן מתח-יתר ממושך וחזק.[6]

אובדן של אדם קרוב יכול להוביל לתקופת אבל ודבר זה הוא נורמלי. אבל התמשכות של תקופה כזו עלולה להתדרדר לדיכאון. [6]

הקשר בין מתח נפשי לבין דיכאון הוא מסובך ומעגלי. אנשים לחוצים בדרך כלל מזניחים הרגלי חיים המגבירים בריאות. הם עלולים לעשן, לשתות יותר מידי אלכוהול, ולהזניח פעילות גופנית. לפי ד"ר Bruce McEwen, המתח יכול להוביל לדפוסי התנהגות שבתורם מגדילים את הסיכוי למתח-יתר כרוני ואת הסיכוי לדיכאון מג'ורי.[6] כמו כן יש אנשים בעלי נטיה גדולה יותר להכניס את עצמם למצבים מלחיצים ואנשים אלה יכולים להיות בעלי נטיה לדיכאון. לפי מחקר אחד משנת 1999 שנערך על תאומים, למרות שאירועים מלחיצים יכולים לעודד דיכאון, שליש מהקשר הזה נובע מכך שאנשים מסוימים הם בעלי נטיה גנטית להכניס עצמם למצב מלחיץ. [4]

אובדן של עבודה יכול להוביל למתח ולדיכאון - הדבר נובע ממגוון סיבות - עקב דאגות כלכליות לעתיד, עקב פגיעה בדימוי העצמי, פגיעה ביחסים עם קרובים ומתחים במשפחה וכן פגיעה בקשרים חברתיים שיכולים להיות מעין כרית אוויר נגד דיכאון.[6]

דיכאון עלול להוביל להשלכות בריאותיות נוספות היות והוא מגדיל את ההסתברות לתחלואה במחלות לב ולניסיונות התאבדות. דיכאון הוא גם גורם מרכזי בגרימת נכות ולקויות.

אנשים שנאבקים מול דיכאון כרוני מתמשך, עלולים להיות רגישים יותר להשפעה שלילית של לחץ נפשי. אירוע כמו אובדן מקום עבודה או מוות של אדם קרוב עלול להוביל לאפיזודה ראשונה או שנייה של דיכאון קליני. לאחר מכן ייתכנו מספר אפיזודות של דיכאון באופן ספונטני, גם ללא אירועים מלחיצים. לא ברור מדוע מתח מוביל לדיכאון בצורה כזו. קיימות תאוריה המכונה "kindling effect" או "kindling-sensitization hypothesis" (מאת R. M. Post). לפי התאוריה אירועי דיכאון קודמים עלולים לגורר שינויים בכימיה של המוח ובמערכת הלימבית, דבר שהופך אותם לרגישים יותר לאפיזודות של דיכאון. דבר זה דומה לשימוש בעצי הצתה כדי לגורר התלקחות של מדורה. אירועים קטנים ומוקדמים של דיכאון עלולים לגורר דיכאון קליני גם בעקבות אירועי לחץ קטנים. [7] מטה-אנליזה של 13 מחקרים משנת 2008 מצאה חיזוק לתאוריה זו, אם כי היא חלשה יותר בקרב נשים ואנשים צעירים. [5]

גורמים חברתיים

סקר הבריאות הלאומי שנערך בשנת 2006 מצא קשר בין המצאות של אירועי דיכאון וחרדה לבין הכנסה חודשית וכן עם מספר שנות הלימוד.

בקרב מי שהרוויחו פחות מ-3000 ש"ח בחודש הסיכוי להמצאות דיכאון או חרדה גבוה פי 2 לעומת אלו שהרוויחו מעל 20,000 ש"ח בחודש, בהכנסה של 1,5000 ש"ח בחודש הפער היה גדול פי 3. בקרב מי שלמדו 0-6 שנים אירועי דיכאון או חרדה גדולים פי 2 לעומת אלו שיש להם 16 שנות לימוד או יותר. [8] הסבר אפשרי לפערים אלה יכולים להיות מוסבר דרך המצאות שונה של אירועי מתח נפשי, עומס נפשי כולל, או דרכי טיפול שונות למתח נפשי (דרך פעילות גופנית או דרך עישון לדוגמה). הסבר נוסף יכול להיות דרך אי שוויון בריאותי בישראל שגורר סיכויי תחלואה שונים לאוכלוסיות שונות. היות ותחלואה וכאבים יכולים לגרור דיכאון.

תחלואה וסיבות פיזיולוגיות

בנוסף לגורמים בעלי אוריינטציה פסיכולוגית, דיכאון יכול להיגרם גם כתוצאה מסיבות פיזיולוגיות. ביניהן נמנה מחסור בוויטמינים (כגון ויטמין B6 ו-ויטמין B12), חוסר איזון ביוכימי במוח (רמות נמוכות של סרוטונין, נוראדרנלין ולפעמים דופמין שחל בעיקר כלל אצל חולי פרקינסון), וחוסר איזון הורמונלי (בבלוטת יותרת הכליה\בלוטת התריס), מקרים בהם טיפול הורמונלי יכול לעזור.

דיכאון הוא לעתים קרובות סימפטום נלווה לפיברומיאלגיה ולתסמונת התשישות הכרונית כמו גם לסרטן. הסיכון לדיכאון קליני גדל בעקבות בעיות נוירולוגיות כמו שבץ, מחלת פרקינסון, או טרשת נפוצה, ובמהלך השנה הראשונה לאחר הלידה. הדיכאון נפוץ יותר גם לאחר מחלת לב-וכלי דם, ומקושר יותר לאירועים חמורים מאשר קלים.[2]

הקשר בין דיכאון וחרדה לבין מחלות כרוניות וכאבים הוא דו כיווני (שכן דיכאון עלול גם לעודד חלק מהמחלות). תחלואה גופנית ממושכת ובפרט כאבים ממושכים ומחלות לב, קשורה בעליה בהסתברות לנוכחות הפרעות נפשיות. דבר זה נתגלה בכל מדינות סקר בריאות הנפש בעולם (The World Mental Health Survey Initiative). אם מנטרלים היבטים של גיל ומין, דלקת פרקים מעלה את הסיכוי להתפתחות דיכאון מג'ורי בשנה האחרונה פי 1.8, מחלות לב מעלות את הסיכוי להתפתחות דיכאון מג'ורי בשנה האחרונה פי 2, כאבי גב וצוואר מגדילים את הסיכוי פי 2.3, כאבי ראש מגדילים את הסיכוי פי 2.7. גם אסתמה יכולה להעלות את הסיכוי לדיכאון ובמידה מסויימת גם סוכרת והשמנה. [2]

הפרעות דכאון או חרדה שאינן מלוות בתחלואה גופנית הן היוצא מהכלל. בכל המדינות בסקר בריאות הנפש העולמי, הפרעות דכאון או חרדה אשר מלוות בכאבים ו/או בתחלואה גופנית היו שכיחות הרבה יותר מהפרעות דכאון או חרדה שאינן מלוות בתחלואה גופנית. ביחס של שני שליש לשליש לפחות.[2]

השפעות של דיכאון וחרדה

תחלואה במחלות כרוניות וכאבים

הקשר בין דיכאון לבין תחלואה הוא דו כיווני. תחלואה וכאבים תורמים לדיכאון, וככל הנראה דיכאון תורם לתחלואה.

שיעור המדווחים בישראל על תחלואה גופנית ממושכת כלשהי בקרב הסובלים מהפרעות דכאון או חרדה היה 66%. להשוואה, בקרב מי שלא סבלו מהפרעות דיכאון או חרדה דיווח רק 46% בקרב אלה מי סבלו מהפרעות דכאון או חרדה. תחלואה גופנית ממושכת כוללת - מחלות לב (התקף לב, שבץ או מחלת לב, לחץ דם גבוה),מחלות נשימה (אסטמה,COPD אמפזימה שחפת, או מחלת ריאות אחרת), סכרת, מחלת כליות, סרטן, מחלות מאורולוגיות, מחלה בבלוטת התריס,כאבים ממושכים (כאבי פרקים, כאבי צוואר-גב, כאבי ראש או כאבים כרונים אחרים). תחלואה נפשית מעלה את השכיחות של כאבים ממושכים ומחלות לב. [2]

תחלואה בהפרעות נפשיות אחרות

בסקר הנפשי העולמי נמצא כי יש דיכאון מעלה את הסיכוי להפרעות נפשיות אחרות. הפרעת דכאון מעלה את הסיכוי להפרעות כמו פוסט טראומה פי 25 ולהפרעה נפשית כלשהי אחרת פי 10. נמצא חיזוק מסויים גם לצריכת יתר של אלכוהול, וגידול בהפרעות חרדה כלשהי והפרעות חרדה מוכללת פי 14. בישראל, כ-30% מהסובלים מהפרעות דכאון סובלים גם מהפרעות נפשיות אחרות (בעיקר הפרעות חרדה)[2]

נכות ומוגבלות

הדיכאון הקליני מהווה גורם ראשוני לנכות בארצות הברית ובמספר מדינות נוספות. לפי ארגון הבריאות העולמי, התחזית היא שעד שנת 2020 הדיכאון יהפך לסיבה השנייה בעולם לנכות, אחרי מחלות הלב [9]. לנכות יש השפעות כלכליות בריאותיות וחברתיות רבות כגון קשיי תעסוקה, הגברת העוני, הגברת תחלואה בסוכרת, מחלות לב ועוד.

הפרעות דכאון או חרדה גורמות למוגבלות בעיקר בתחומים של יחסים חברתיים ויחסים בין אישיים ובמידה פחותה בתחומים כמו עבודה, ועובדות בבית. לדוגמה מעל 25% מבין אלו שיש להם בעיית דיכאון או חרדה גבוה, דיווחו על בעיות ביחסים האישיים והחברתיים, זאת לעומת 10-13% מבין אלו שיש להם הפרעה גופנית חמורה. בתחומים של עבודות הבית או עבודה מחוץ לבית, אחוז המדווחים על מוגבלות גבוהה מסיבות נפשיות דומה לאחוז המדווחים על מוגבלות גבוהה מסיבות גופניות - ברמות בינונית או חמורות של הפרעה מדובר על כ-20% המדווחים על מגבלות בעבודות בבית ובעבודה.[2]

אובדן ימי עבודה

16% מהישראלים שהעידו כי חשו בדיכאון, הפסידו בשל כך 2.84 ימי עבודה בשנה. ולמשק כולו, הדיכאון גורם לאיבוד של 170 אלף ימי עבודה בשנה. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלות אובדן יום עבודה למשק הישראלי עומדת על כ-593 ש"ח. לפיכך דיכאון גורם למשק הישראלי הפסדים של למעלה ממיליארד ש"ח בשנה.[6]

נטל התחלואה

לפי פרסום של מכון טאוב משנת 2014, אף כי דיכאון לא נחשב כגורם מוות מהותי, יש לו השפעה עצומה על נטל התחלואה של החברה בישראל, כלומר על כמות השנים שבהם אנשים חווים סבל. לפי המחקר, דיכאון הוא הסיבה השלישית בחשיבותה לנטל התחלואה (לאחר בעיות גב ו[[מחלת לב כלילית) והוא גורם 4.8% מנטל התחלואה בישראל- גורם מהותי יותר לנטל התחלואה לעומת סוכרת, סרטן ריאה או תאונות דרכים. באופן כללי מחלות נפשיות משפיעות בצורה חזקה על נטל התחלואה ביחס למשקל שלהן בנושא תמותה בלבד. ההשפעה על נטל התחלואה של מחלות נפשיות חזקה יותר בגילאים צעירים יותר. הן מהוות 24%-30% מנטל התחלואה בגילאים 10-39 ומהוות 20%-13% מנטל התחלואה בגילאים 40-54.[10]

אובדנות

כ-60% מניסיונות ההתאבדות נובעים מדיכאון, כאשר מתוכם 15% מצליחים ליטול את חייהם.

15% מתוך מי שמאובחנים כבעלי דיכאון קליני מתים כתוצאה מהתאבדות.[11].

מניעה וטיפול

באופן כללי, במדינות רבות בעולם שיעורי הפניה לטיפול נפשי בקרב מי שזקוקים לו נמוכים מאוד בהשוואה לשיעורי הפניה לטיפול בתחלואה גופנית. במדינות מתפתחות יש חסמים שונים כגון קיום של סטיגמה וגם פחות רופאי נפש ופחות מודעות בקרב החולים עצמם, קרובי משפחה ורופאים לחשיבות הטיפול ולכן אחוזי הפניה לטיפול נמוכים עוד יותר בהשוואה למדינות מפותחות. במדינות מפותחות אחוז הפונים לטיפול נפשי מבין אלו שיש להם דיכאון (ללא תלות בחומרת המחלה) עומד על 29%, לעומת זאת במדינות מפותחות אחוז הפונים לטיפול עומד על כ-7% בלבד. נתונים דומים מאד קיימים לגבי בעיות נפשיות אחרות כגון פוסט-טראומה, פאניקה, והפרעה דו-קוטבית. זאת בהשוואה למחלות כמו סרטן, מחלות לב, סוכרת, כאבי צוואר וגב שבהן אחוז הפונים לטיפול עומד על מעל 50% בכל המדינות ובמספר מחלות (כאבים, מחלות לב, לחץ דם, וסוכרת) אחוז הפונים לטיפול עומד על מעל 70% במדינות המערביות.[2]

בישראל 49% מתוך הסובלים מדיכאון פנו לעזרה כלשהי, 35% פנו לעזרה לא מקצועית כגון חברים ומשפחה, ו – 28% לעזרה מקצועית כגון רופא פסיכולוג פסיכיאטר וכדומה. 74% מהנשאלים שסובלים מדיכאון ציינו כי הם אינם משתמשים בתרופות לטיפול בדיכאון – כאשר בקרב 28% מתוכם הסיבה היא חשש מתופעות לוואי.[7]

דיכאון שאינו מטופל יכול להמשך במשך שבועות, חודשים ושנים. עם הזמן דיכאון לא מטופל עלול להחריף וטיפול בו יהיה קשה יותר. דיכאון לא מטופל עלול גם להוביל להתאבדות.

יש גופים וארגונים שונים שיכולים לספק שירותי טיפול או להפנות לטיפולים כאלה:[11]

  • רופאי משפחה ורופאים כלליים.
  • אנשים במקצועות רפואת הנפש - פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, יועצים פסיכולוגיים.
  • מרכזי בריאות נפש קהילתיים.
  • בתי חולים פסיכיאטרים.
  • תוכניות סיוע מטעם מקום העבודה.
  • ארגונים ללא מטרת רווח ומתנדבים כגון ארגון ער"ן.

הפרעות דיכאון גורמות להרגשה של תשישות נפשית, העדר ערך-עצמי, חוסר-תקווה והרגשה שלא ניתן לקבל סיוע. מחשבות ורגשות שליליות כאלה גורמים לאנשים להרגיש שעליהם לוותר. חשוב להבין שנקודות מבט אלה הם חלק מהדיכאון ובדרך כלל לא משקפות בצורה מדוייקת את המצב. מחשבות שליליות נוטות להיעלם כאשר הטיפול מתחיל להשפיע. מי שלוקה בדיכאון יכול לנסות לסייע לעצמו על ידי:[11]

  • הצבה של יעדים ריאליים ולקיחת אחריות הגיונית.
  • שבירת משימות גדולות למשימות קטנות יותר, והצבת תעדופים על מה לעשות ומה לוותר.
  • לנסות להיות בחברת אנשים אחרים ולבטוח במישהו, זה בדרך כלל עדיף מאשר להיות לבד.
  • להשתתף באירועים שמסייעים לו להרגיש טוב יותר.
  • ביצוע של פעילות גופנית מתונה, הליכה לסרט, לצפות במשחק, או השתתפות בפעילות חברתית, דתית או קהילתית אחרת יכולה לסייע.
  • יש לצפות כי השיפור במצב הרוח יתרחש בהדרגה, לא באופן מיידי. לעיתים נדירות אנשים יוצאים מהדיכאון באופן מהיר, בדרך כלל מדובר בשינוי קטן לטובה מיום ליום.
  • כדאי לנסות לדחות החלטות חשובות עד לאחר שהדיכאון נחלש. לפני שמקבלים החלטות חשובות בחיים - שינוי בעבודה, נישואין או גירושים, כדאי לדבר על כך עם אנשים אחרים שמכירים אותך היטב ויש להם ראיה אובייקטיבית יותר של המציאות.
  • כדאי לתת למשפחה ולחברים לסייע.


ראו גם

קישורים חיצוניים

היקף וגורמים לדיכאון
השפעות של דיכאון
טיפול


הערות שוליים

  1. ^ קפלן וקפלן,"סקירה מקיפה על דיכאון" באתר psychologia.co.il
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 2.9 הפרעות דכאון וחרדה בישראל: ממצאים עיקריים מסקר בריאות הנפש בעולם ד”ר דפנה לוינסון, משרד הבריאות, מרץ 2012
  3. ^ ‏מיכל שפירא, חדש בישראל: תרופה צמחית נגד דיכאון, אתר nrg‏
  4. ^ יורם יובל, "סערת נפש", עמ' 252
  5. ^ Levav I, Kohn R, Golding JM, Weissman MM, "Vulnerability of Jews to affective disorders", Am J Psychiatry. 1997 Jul;154(7):941-7.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 Stress and Depression, Karen Bruno, WebMD.com. Reviewed by Laura J. Martin, MD
  7. ^ Stress and Depression Dr. Prentiss Price-Evans, AllAboutDepression.com
  8. ^ פרופ' ליאון אפשטיין ואחרים אי-שוויון בבריאות בישראל, ההסתדרות הרפואית בישראל, 2008
  9. ^ Murray, C.J.L., Lopez, A.D. (1997). "Alternative projections of mortality and disability by cause 1990-2020: Global Burden of Disease Study". Lancet 349: 1498�1504.
  10. ^ דב צ'רניחובסקי, ליאורה בוורס, מצב הבריאות ותקצוב המערכת בישראל בראי שיטת ה-DALYS מרכז טאוב, 17.12.2014
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Getting Help for Depression Dr. Prentiss Price-Evans, AllAboutDepression.com
רפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - בשר מעובד - מלח - מזון אורגני - דגנים מלאים
נורמות והרגלי חיים: עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אורח חיים יושבני - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
בטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - איזור ידידותי להולכי רגל - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - התמכרות למשחקי מחשב - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל