תעשיית הסיגריות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף חברות סיגריות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צריכת הסיגריות לנפש במדינות שונות בעולם. בעוד שבמדינות המערביות יש ירידה או התייצבות בכמות המעשנים והסיגריות במדינות כמו סין יש עליה משמעותית בכמות המעשנים ובצריכת הסיגריות של מעשנים קיימים. כמו כן ייתכנו הבדלים ניכרים בין גברים ונשים או בגלל רמות הכנסה שונות. בעוד שנזקי העישון הם כיום קונצנזוס במערב ובקרב גופי הרפואה הבינלאומיים ומוטלות מגבלות שונות על שיווק הסיגריות, במדינות אחרות כמו אינדונזיה השיווק הוא חופשי, אין מודעות לנזקים ואם הדבר עולה הוא מוצג כנושא שנוי במחלוקת. על פי הערכות של גופי רפואה בינלאומיים עוד מאות מיליוני אנשים עלולים למות במהלך המאה ה-21 עקב נזקי העישון, בעיקר במדינות לא מערביות.

תעשיית הסיגריות או תעשיית הטבק (באנגלית: The tobacco industry) היא תעשייה המורכבת מחברות הטבק וכן מאנשים וגופים הפועלים למען גידול טבק, ולמען מכירה, פרסום, שיווק, של סיגריות ומוצרי טבק אחרים (כולל סיגרים, מקטרות, נרגילות וטבק-לעיסה). מדובר בתעשייה כלל-עולמית, המובלת על ידי מספר תאגידים רב-לאומיים גדולים שמוכרים את רוב מוצרי הטבק ומפעילים לובי פוליטי חזק בארצות הברית ובמדינות נוספות.

מקורו של צמח הטבק הוא ביבשת אמריקה והיה בעבר אחד מתריסר הגידולים הנפוצים ואחד הגידולים הרווחיים בארצות הברית ובמדינות נוספות. טבק הוא אחד החומרים הממכרים ביותר ומהווה את אחת התעשיות הקטלניות והפוגעניות ביותר בעולם. נכון ל-2016 בכל שנה נפטרים ברחבי העולם כ-6 מיליון בני אדם בטעם עת עקב עישון טבק ומחלות שהוא גורר כמו מחלות לב, שבץ, סרטן ועוד. ‏[1] עישון טבק הוא אחד מ-5 גורמי הסיכון הבריאותיים המרכזיים - ברחבי העולם הוא גורם לכ-9% מסך מקרי המוות. במדינות עשירות, כמו ישראל, הטבק גורם למוות בטרם עת של אחד מכל חמישה בני אדם.‏[2] - יותר מכל גורם סיכון בודד אחד.

מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 יש ראיות רפואיות חד משמעיות להשפעות הקטלניות של סיגריות ומוצרי טבק אחרים. ומאז שנת 1964 הכירו ממשלות וגורמי בריאות מרכזיים בנזקי הבריאות העצומים של מוצרי טבק. דבר זה הוביל לירידה חדה בתמיכה הרשמית ביצור ובהפצה של מוצרי טבק. במדינות רבות קיימות הגבלות על מכירה ושיווק של סיגריות. עם זאת צריכה של סיגריות מתחילה בדרך כלל בגיל צעיר, בעיקר בשכבות חלשות ובקרב אנשים ממדינות עניות בעלי מודעות נמוכה לנזקי העישון ולבריאות באופן כללי. ברחבי העולם מיוצרים בכל שנה כ-6 טריליון סיגריות, עליה של כ-12% אחוז מאז שנת 2000. סין מייצרת כמעט 40% מסך הייצור של הסיגריות. במדינות רבות קיים מס כבד על סיגריות הן במטרה לייצר לממשלות רווח על מוצר קשיח, הן כדי להיות מקור הכנסה להתמודדות עם נזקי הסיגריות והן כדי להרתיע אנשים מלצרוך סיגריות.

קיימים מאבקים ציבוריים בחברות הטבק ובעישון משנות ה-50 של המאה ה-20 ואף משנות ה-30 אבל מאבקים אלה התחזקו בעקבות ממצאים חדשים. משנות ה-90 קיימים מאבקים ציבוריים בין גורמי בריאות לבין חברות הסיגריות בניסיון לחשוף את הציבור לנזקי העישון, לעודד חקיקה להגבלת מכירה והפצה של סיגריות וכן כדי למנוע עישון פסיבי. חלק מהמאבקים חשפו הפצה של דיסאינפורמציה והשפעות של תאגידים על התקשורת ועל האקדמיה והממשלה.

צריכת טבק וסיגריות בעולם

עישון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - עישון

נכון לשנים 2008-2010 כ-3 מיליארד אנשים בעולם צורכים טבק - כ-49% מכלל הגברים בעולם וכ-11% מתוך הנשים. כ-80% מהטבק הנצרך הוא בצורה של עישון טבק.[2] הפער בין נשים לגברים נוטה להיות נמוך יותר בקבוצות גיל נמוכות יותר.[3] וכן כאשר יש עליה במעמד האישה.

מחקר משנת 2014 שבדק את שיעורי עישון ב-186 מדינות, מצא כי אחוז המעשנים שמעשנים סיגריות באופן יומיומי בגילאים מעל 15 שנה, ירד בצורה ניכרת בעשורים האחרונים. שיעור המעשנים היומיומי בקרב גברים ירד מ-41% בשנות 1980 ל-31% בשנת 2012, ובקרב נשים מ-10.6% בשנת 1980 ל-6.2% בשנת 2012. למרות הירידה באחוז המעשנים, גידול אוכלוסיית העולם גרם לכך שמספר המעשנים באופן יומיומי עלה מ-721 מיליון בני אדם ב-1980 ל-967 מיליון בני אדם בשנת 2012. שיעורי העישון משתנים בצורה ניכרת בין מדינות שונות ובהתאם למגדר וגיל. בחלק ממדינות אפריקה פחות מ-5% מהנשים מעשנות באופן יומיומי ואילו בטימור-לסטה באינדונזיה 55% מהגברים מעשנים באופן יומיומי, גם כמות הסיגריות ליום משתנה בצורה ניכרת בין מדינות שונות ולא קשורה תמיד לשכיחות העישון. [3] ברוב איזורי העולם כמות הסיגריות הנמכרת שומרת על יציבות או יורדת בהדרגה, אבל כמות גדלה והולכת של סיגריות נמכרות בסין - מספר הסיגריות שם גדלה מטריליון סיגריות בשנה בשנת 1980 ל-2 טריליון סיגריות בשנה בשנת 2012. [4]

חברות הטבק הגדולות

תעשיית הטבק היא תעשייה חובקת עולם, הנשלטת על ידי מספר מצומצם של חברות. בשנת 2013 עמד הרווח הגולמי המשותף של חברות הטבק הגדולות בעולם על כ-315 מיליארד דולר, לשם השוואה סכום זה זהה לתוצר המקומי הגולמי של דנמרק, המדורגת במקום ה-34 בעולם, דומה לתוצר המקומי הגולמי המצרפי של - למעלה מ-32 המדינות העניות בעולם יחד. ‏[4]

הרווח הנקי המשותף של ששת חברות הטבק - הגדולות בעולם לשנת 2013 מוערך בכ-44 מיליארד דולר, סכום זה שווה לסך כל הרווחים המשותפים לשנת 2013 של החברות הבינלאומיות הבאות: קוקה קולה, גוגל, AT&T, וולט דיסני, ג'נרל מילס, מקדונלד'ס, סטארבקס ופד-אקס. ‏[4]

חברות הטבק הגדולות כוללות את

  • פיליפ מוריס (Philip Morris International) הוקמה בשנת 1900, ומרכזה בניו יורק, ארצות הברית. נכון לשנת 2014, מעסיקה כ-82 אלף עובדים. בעלת הכנסות גולמיות (פדיון) של 80 מיליארד דולר, הרווח הגולמי עומד על 11 מיליארד דולר ורווח נקי של 7.6 מיליארד דולר בשנה. [5] מוכרת מותגים כמו מלבורו, L&M, ועוד. פיליפ מוריס היא חברת הטבק הגדולה בישראל.
  • קבוצת אלטריה (Altria Group, Inc) הוקמה בשנת 1983 ומרכזה בוירג'יניה, ארצות הברית. זוהי חברת האם של of Philip Morris USA, John Middleton, Inc., U.S. Smokeless Tobacco Company, Inc., Philip Morris Capital Corporation, and Chateau Ste. Michelle Wine Estates, פיליפ מוריס הבינלאומית נפרדה מקבוצת אלטריה בשנת 2008. נכון לשנת 2014 החברה מעסיקה 9,000 עובדים, הכנסות החברה עומדות על 24 מיליארד דולר, הרווח הגולמי עומד על 7 מיליארד דולר והרווח הנקי על 5 מיליארד דולר בשנה.[6]
  • אמפיריאל ברנדס (Imperial Brands) - הוקמה בשנת 1901, ומרכזה בבריסטול, בריטניה. נכון לשנת 2015 מעסיקה 36 אלף עובדים. בעלת הכנסות של 25 מיליארד ליש"ט, רווח תפעולי של 1.9 מיליארד ליש"ט, ורווח נקי של 1.7 מיליארד ליש"ט. היא מוכרת סיגריות מסוגי Davidoff, West, Gauloises Blondes, Montecristo, כמו כן היא מוכרת סוגי טבק לגלגול עצמי כמוGolden Virginia [7]
  • בריטיש אמריקן טבקו (British American Tobacco) - הוקמה בשנת 1902, ומרכזה בלונדון, בריטניה. נכון לשנת 2015 הכנסות החברה היו 13 מיליארד ליש"ט (16 מיליארד דולר), הרווח הגולמי והרווח הנקי עמדו על 4.5 מיליארד ליש"ט בשנה. הסיגריות המפורסמות שלה כוללות את Dunhill, Lucky Strike, Kent ו-Pall Mall כמו גם Kool, Benson & Hedges ו- Rothmans.[8]
  • ג'פן טבקו (Japan Tobacco) - הוקמה ב-1949, ומרכזה ביפן. נכון לשנת 2012, מעסיקה 48 אלף עובדים. ההכנסות עומדות על 2 טריליון ין (19 מיליארד דולר), רווח תפעולי של 459 מיליארד ין ורווח נקי של 328 מיליארד ין (3 מיליארד דולר). [9]

היסטוריה

לתרבות המערבית, עישון טבק הגיע בעקבות גילוי אמריקה על ידי האירופאים בסוף המאה ה-15. בתחילה השתמשו בעישון בעיקר לצרכים רפואיים. כ-100 שנים לאחר מכן החלו לעשן טבק במקטרות לשם הנאה. בתחילה הדבר התפתח בבריטניה ומשם התפשט העישון לאירופה ולשאר העולם בעקבות הקולוניאליזם ונתיבי מסחר בינלאומי. בזמנים שונים במדינות שונות החלו המקטרות להידחק לטובת הסנפת טבק ולטובת סיגריות, עד שעישון סיגריות הפכה להיות צורת העישון העיקרית בין שתי מלחמות העולם. ‏[5]

בזכות הסיגריות הפך העישון לתופעה נפוצה יותר ויותר. בארצות הברית, ניתן לראות עליה תלולה בצריכת הסיגריות, מ-54 סיגריות לגבר ממוצע בשנה בשנת 1990 למעל 4,000 סיגריות בשנה באמצע שנות ה-60. בעקבות עליה זו חלה גם עליה חדה במספר מקרי המוות מסרטן ריאות. ‏[6]

בראיה לאחור ניתן להצביע על כך שהראיות הרפואיות על נזק בריאותי של עישון הצטברו במשך 200 שנה, בתחילה בגלל הקשר לסרטן השפתיים והפה, ולאחר מכן בגלל הקשר למחלות לב וסרטן הריאות. רוב הממסד הרפואי התעלם מראיות אלה עד לשנות ה-50 של המאה ה-20. בשנים אלה פורסמו חמישה מחקרים מבוקרים שקישרו את העישון לסרטן הריאה. דבר זה הוביל להגברת המחקר בנושא ומחקרים נוספים ומקיפים יותר (Cohort studies) מצאו קשר לסרטן ומחלות רבות נוספות. התקיים ויכוח לוהט בשנים אלה בשאלה אם עישון אכן גורם לתחלואה העודפת אבל רופאים הגיעו להסכמה רחבה בסוף שנות ה-50 שעישון גורם לסרטן ריאות. בשנות ה-60 וה-70 הגיעו רופאים להסכמה דומה לגבי הקשר הסיבתי בין עישון טבק לבין שורה ארוכה של מחלות נוספות. ‏[5]

הסרת הטאבו מעישון נשים

עד שנות ה-20 של המאה ה-20 היה טאבו חברתי על עישון בקרב נשים בציבור, דבר שהקטין מאד את העישון בקרבן.

עד תחילת המאה ה-20 היה מקובל שעישון הוא נוהג גברי שיש לו גם דימוי גברי. עד היום העישון נמוך יותר בקרב נשים באופן כללי לעומת גברים, והדבר בולט עוד יותר במדינות מתפתחות. עד סוף מלחמת העולם הראשונה, היה טאבו חברתי על עישון נשים בציבור ודבר זה הקטין מאד את מספר הנשים המעשנות.[7] חברות טבק פנו לאדוארד ברנייז, מחלוצי הפסיכולוגיה השיווקית (שימוש בפסיכולוגיה לצורכי שיווק). ברנייז קיבל ייעוץ לפיו הסיגריה היא סמן פאלי, וכי דבר זה מונע מנשים לעשן. הוא הגיע לתובנה כי יש להציג את העישון הנשי כדבר של מרד נגד השליטה הגברית. לאשה "חזקה" יש כביכול "איבר מין זכרי" משלה ולכן היא לא תלויה בגברים. ברנייז שכנע מספר סופרז'יסטיות להחביא סיגריות ואז להצית את הסיגריות שלהן ביחד, באופן מופגן, בזמן תהלוכה מרכזית בניו יורק. ברנייז הציג פעילות זו כ-"הדלקת לפיד החירות של הנשים". הוא גם הדליף את הכוונה למעשה זה לעיתונים ויצר סנסציה תקשורתית בנושא. הצגת העישון כדבר שמקדם את מעמד האישה גרם לדיון ציבורי ער, שבו עישון נשים היה סימן לחופש, והתנגדות לעישון יצרה רושם של התנגדות לחופש. הטאבו על עישון נשים נשבר, וכמות המכירות של סיגריות לנשים עלתה בצורה תלולה בארצות הברית.[8]

ברנייז יצר את הרעיון לפיו אם אישה מעשנת הדבר הופך אותה לעצמית יותר ובעלת כוח רב יותר. רעיון זה ממשיך להתקיים במידה מסויימת גם היום. הרעיון שעישון הפך נשים ליותר חופשיות הוא בלתי רציונלי, אבל הוא גרם להן להרגיש יותר עצמאיות. ברנייז הבין כי ניתן לגרום לאנשים לפעול בצורה לא רציונלית אם מחברים בין תשוקות ורגשות שלהם לבין מוצרים.

שנות ה-50 - פרסום "הצהרה כנה למעשני הסיגריות"

המודעה "הצהרה כנה למעשני הסיגריות" שפורסמה בשנת 1954. המודעה מכחישה את הקשר בין סרטן לבין עישון ומסמנת את קו ההסברה של חברות הטבק מאז ועד היום - יצירת בלבול וספקות בקרב הציבור ביחס לנזקי העישון. חברות הסיגריות מצהירות גם כי בריאות הציבור חשובה להן יותר מאשר מכירת טבק. המודעה יוצרת את הרושם כי אין ממש בחששות הבריאותיים, וכי החברות עצמן צריכות להיות מעורבות במחקר המדעי באשר לבטיחות המוצרים שהן משווקות, וכי רגולציה עצמית ומדע אובייקטיבי יפתרו כל בעיה שעלולה להתקיים

ב-14 בדצמבר 1953, במלון פלזה בעיר ניו יורק, נפגשו המנכ"לים של חברות הטבק הגדולות בארצות הברית, בפגישה שאורגנה על ידי Paul M. Hahn, נשיא חברת American Tobacco Company. המנכ"לים פגשו את חברת יחסי הציבור Hill & Knowlton כדי להבין איך להגיב לפרסומים מדעיים שהצביעו על קשר בין עישון סיגריות לבין סרטן ריאות.[9] כתוצאה מהפגישה הוקמה "הוועדה המדעית של תעשיית הטבק" (Tobacco Industry Research Committee -TIRC). הוועדה נוהלה על ידי חברת יחסי הציבור Hill & Knowlton בשמה של תעשיית הטבק, ושוכנה בבניין האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק בקומה מתחת למשרדי היח"צ.

ב-4 בינואר 1954, פרסמו חברות הסיגריות הגדולות בארצות הברית מודעת פרסומת בשם "הצהרה כנה למעשני הסיגריות" (A Frank Statement to Cigarette Smokers).[10] הפרסומת פורסמה במעל 50 מגזינים חשובים כמו הניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט ועוד,[10] וסה"כ היא פורסמה במעל ל-400 עיתונים ברחבי ארצות הברית ומעריכים כי היא הגיע ל-43 מיליון בני אדם.[11] חברות הטבק המשיכו לפרסם מודעות נוספות שהביעו פקפוק במחקרים מדעיים המקשרים בין מחלות ועישון.

המודעה מאזכרת את המחקר שקושר בין סיגריות לבין סרטן בעכברים ומכריזה כי[10]:

  • המחקר הרפואי של השנים האחרונות מצביע על סיבות אפשריות רבות לסרטן ריאות.
  • אין הסכמה בין הרשויות לסיבות הגורמות לסרטן ריאות.
  • אין הוכחה כי עישון סיגריות היא אחת הסיבות לסרטן ריאות.
  • סטטיסטיקות שמקשרות בין עישון לבין מחלות ניתן ליישם באותה מידה לכל היבט אחר של החיים המודרניים, והתקפות של הסטטיסטיקות עצמן הוא דבר שנתון במחלוקת על ידי מדענים רבים.

מיד לאחר מכן החברות מצהירות כי

יש לנו עניין בבריאות הציבור, ואנו רואים בכך אחריות בסיסית שלנו, העולה על כל שיקול אחר הקשור לעיסוקנו בטבק ומוצריו
.

בתגובה לחששות המתעוררים החברות הודיעו כי הן יתרמו עוד כסף למחקר על טבק ועל בריאות, וכן כי יקימו את הגוף "הוועדה המדעית של תעשיית הטבק" שכביכול ינוהל על ידי מדענים בכירים.

מלבד ההצהרות העובדתיות שיש במודעה (יש חשש לבעיה, אולם הוא חשש מוגזם, ואנו נבדוק אותו), יש בה היבטים "קישוטיים" יותר שמובילים את הקורא לתגובה רגשית. לדוגמה המודעה טוענת כי עישון קיים "יותר מ-300 שנה" וכי אנשים רבים טענו במהלך השנים כי עישון קשור למחלות שונות וכי האשמות אלה נזנחו עקב חוסר הוכחות. מכאן עלול הקורא להרגיש כי מי שיוצא נגד חברות הסיגריות הם בסך הכל מין רופאי אליל או שרלטנים כפי שהיו במאה ה-19. היות ועד כה לא נתגלתה שום בעיה - סימן שבעצם אין מה לגלות. כמו כן החברות נוטעות את הרושם כי הן זהירות מאד ביחס לבטיחות המוצר שלהן - אפילו שסיגריות רק נחשדות כקשורות בסיכון למחלת סרטן גורם לחברות להיות "מודאגות מאד". החברות טוענות כי "הרבה אנשים" שואלים אותן מה הן מתכוונות לעשות בנושא, וכי בתגובה הן ינקטו צעדים כאלה ואחרים. על ידי מיקוד הקורא בשאלה זו (מה החברות צריכות לעשות) לא עולות שאלות אחרות (מי צריך לחקור את בטיחות הסיגריות, האם צריך להגביל את השיווק הפרסום והמכירה שלהן האם הן ממכרות וכו')- גם במסגרת שאלה זו לא עולה כלל האפשרות כי בעצם הדבר הטוב ביותר הוא שחברות הסיגריות לא יהיו מעורבות כלל במחקר המדעי, וכי מי שצריך לספק הגנה על בריאות הציבור הן הרשויות וגופי מחקר עצמאיים. [10]

גילוי נזקי העישון על ידי הממסד הרפואי

בתחילת המאה ה-20 החלו לקום אגודות נגד עישון במספר מדינות, אבל אגודות אלו לא זכו להצלחה למעט בגרמניה. הרופא וחוקר הסרטן הארגנטינאי אנחל רופו (Angel Honorio Roffo)[11] היה כנראה אחד המדענים הראשונים שהצביעו על הקשר בין הזפת (tar) שנוצר עקב עישון טבק לבין סרטן. עד סוף שנות ה-1920 הוא היה משוכנע כי קיים קשר בין עישון לבין סרטן עקב הניסיון שלו עם מספר רב של חולי סרטן. בשנות ה-30 וה-40 רופו פרסם מספר מחקרים על הנושא, בעיקר בשפה הגרמנית ועד סוף הקריירה שלו הוא פרסם מאות מחקרים בנושא. ‏[12] מדענים גרמנים זיהו את הקשר בין עישון לבין סרטן ריאות בסוף שנות 1920 דבר שהוביל לקמפיין הראשון נגד עישון בהיסטוריה המודרנית, אם כי מבצע זה נקטע עם נפילתו של הרייך השלישי בסוף מלחמת העולם השנייה. ‏[5]

בשנת 1954 היו רופאים כמו ד"ר אוורט גרהם, מומחה עולמי לחקר הסרטן, שקשרו קשר סטטיסטי בין עישון לבין סרטן ריאה‏[13] בשנת 1957 פורסם בארצות הברית מחקר ענק שעקב במשך 5 שנים אחר 188 אלף גברים ומצא קשר סטטיסטי בין עישון ומוות בטרם עת. ‏[14][15]. כמו כן רופאים היו מודעים לכך שניקוטין הוא חומר רעיל מאד, וכי עישון מזיק לכלי דם וללב. ‏[16][17]

בתקופה זו התנהל ויכוח בין מומחי הרפואה, והיו שטענו שאין קשר בין עישון וסרטן.‏[18] כך לדוגמה, במאי 1962, פרופסור מילויצקי, מנהל המחלה הכירורגית בבית הספר לרפואה בירושלים, טען שאין קשר בין עישון לבין סרטן הריאה. עם זאת ציין מילויצקי כי עישון, במיוחד עישון רב, לא טוב לבריאות.‏[19]

השינוי בעמדת הממסד הרפואי כלפי עישון החל במחצית הראשונה של שנות ה-60. בעקבות דו"ח של מועצת הרופאים המלכותית, שקבע שיש קשר בין עישון לבין סרטן ריאות, הכריזה ממשלת בריטניה בשנת 1962 כי היא תפעל נגד עישון סיגריות. ‏[20]. בינואר 1964 החלו בארצות הברית ניסיונות להגבלת עישון סיגריות. ‏[21]. בישראל התכנסה ועדה מיוחדת של רופאים, ובינואר 1964, פרסמה גם היא המלצות להפחתת העישון למינימום ולנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת הפרסומות לסיגריות. ‏[22][23] הראיות על הקשר בין עישון וסרטן המשיכו להתפרסם. ‏[24] גופים שונים למלחמה בסרטן החלו בפעילות להגדלת תשומת הלב הציבורית לקשר בין סרטן לבין עישון. לדוגמה בשנת 1965 פעלה האגודה למלחמה בסרטן בישראל כך שחותמות בדואר יאזכרו את הנושא. ‏[25]

למרות המידע הברור נראה שהמאמץ של חברות הסיגריות השתלם לתקופה מסויימת. צריכת הסיגריות בארצות הברית בשנת 1952 ירדה מ-3,800 סיגריות לשנה לגבר, ל-3,500 סיגריות לשנה, בשנת 1954, אבל לאחר מכן החלה שוב עליה בצריכת הסיגריות ובשנת 1959 חצתה צריכת הסיגריות לגבר ממוצע רף של 4,000 סיגריות לשנה. בשנת 1963 הגיעה הצריכה לשיא של 4300 סיגריות לשנה. מאז שנה זו הפסיקה המגמה של עלייה בצריכת הסיגריות אך הירידה לא היתה עקבית או משמעותית. ירידה עקבית בצריכת הסיגריות החלה רק בשנת 1973 כלומר כמעט 20 שנה לאחר התחלת הפרסומים המדעיים רחבי ההיקף וכ-10 שנים לאחר ההזהרות המפורשות של גופי בריאות רשמיים. צריכת הסיגריות נשארה מעל רמה של 4,000 סיגריות עד לשנת 1978. נכון לשנת 2005 צריכת הסיגריות לגבר ממוצע עמדה על 1,700 סיגריות לשנה, יותר מפי 30 לעומת רמת צריכת הסיגריות בשנת 1900. ‏[6]

מבצע ברקשייר

מבצע ברקשייר (Operation Berkshire) הוא כינוי לתוכנית שהחלה לפעול בשנת 1976 על ידי 7 חברות הטבק הגדולות בעולם במטרה לעודד מחלוקת בנוגע לעישון ומחלות. בהזמנת היו"ר של חברת "אפריאל טבקו" נפגשו בחשאי המנכ"לים של החברות הגדולות לכינוס בבריטניה כדי "לפתח אסטרטגיית הגנה על עישון ובריאות, כדי למנוע שהמדינות שלנו או החברות שלו יקטפו אחת אחרי השניה, עם אפקט דומינו". הם הסכימו להקים ארגון בשם "הוועדה הבינלאומית על נושאי עישון", ICOSI ששינה את שמו בשנת 1981 ל-INFOTAB. הארגון פעל בשיתוף פעולה של החברות למנוע רגולציה על הגבלות שימוש בטבק. [12]

הארגון תאם את התגובה של החברות להתקפות עליהם. הוא איפשר לנסח ולפרסם עמדה מוסכמת מצד התעשייה. הוא עקב אחר ארגונים שפעלו נגד חברות הטבק, הוא יצר שירות מודיעין לצבירת ידע ולהטמעה שלו על פעילות נגד עישון. הוא שימוש לזהות ולגייס בני ברית של תעשיית הטבק כדי לקיים ומחקרים שהתוצאה שלהם תהיה מועילה לתעשיית הטבק וכדי להדוף נתונים והאשמות מצד גורמים נגד תעשיית הטבק. הארגון עבד בצורה הדוקה עם "מכון הטבק" (Tobacco Institute) ארגון פרונט שפורק בשנת 1998.

שם הקוד "מבצע ברקשייר" הוצא בתחילה במזכר סודי של נשיא Imperial Tobacco בבריטניה, A. G. (Tony) Garrett אל נשיא חברת פיליפ מוריס הבינלאומית, Hugh Cullman. קשירת הקשר הזאת התגלתה בשנת 1998 כחלק מ"The Master Settlement Agreement" בין תעשיית הטבק לבין התביעה בארה"ב.

חשיפת מסמכים סודיים של תעשיית הטבק

בשנות ה-90 החל מאבק משפטי ופוליטי בין רשות הסמים והמזון בארצות הברית לבין חברות הטבק. כתוצאה מכך החלו גם התארגנויות לתביעות נגד חברות הטבק מטעם רשויות של 46 מדינות בארצות הברית שאספו עדויות נגד החברות. בשנת 1998 נחתם הסכם בשם The Master Settlement Agreement בין חלק מהמדינות בארצות הברית לבין חברות הסיגריות. ההסכם כולל דרישה לתשלום פיצוי של 250 מיליארד דולר במשך 20 שנה, בנוסף לכך ההסכם כלל גם חשיפה של מסמכים מסווגים של תעשיית הסיגריות בפני הציבור.[26]

בשנת 1994 ערך חבר הקונגרס הרי ווקסמן (Harry Waxman) סידרת שימועים בקונגרס בתת הוועדה לסביבה ובריאות. הנשיאים והמנכ"לים של שבע החברות הגדולות בארצות הברית זומנו להעיד בפני הוועדה. ב-14 באפריל 1994 הצהירו המנכ"לים של שבע חברות הטבק הגדולות בארצות הברית תחת שבועה כי הם חושבים כי ניקוטין אינו חומר ממכר.[13][14] הצהרות אלה ניתנו למרות דו"ח של הרופא הכללי של ארצות הברית משנת 1988 שקבע כי "התשובה הקצרה היא כי סיגריות הן ממכרות. התהליכים הפרמקולוגיים וההתנהגותיים שקובעים התמכרות בטבק הם זהים לאלו שקובעים התמכרות לסמים כמו הרואין וקוקאין". [15][16][17]

בעקבות פשיטת רשויות החוק על הנהלות חברות הטבק נתפסו מיליוני מסמכים שונים שנכתבו בתקופה של 50 שנה. מסמכים אלה הועברו לאוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו. על האוניברסיטה הוטל להקים את "ספריית המורשת של מסמכי הטבק", וכן להעלות את המידע לאינטרנט. כ-13 מיליון מסמכים המונים 79 מיליון דפים כבר מוספרו עד שנת 2012, ואחרים מתווספים מדי יום.[26] נכון לשנת 2016 יש 14 מיליון מסמכים בספרייה, וזו שינתה את שמה ל"אמת - מסמכי תעשיית הטבק" [18]

ביולי 2000 פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח בן 260 עמודים בהתבסס על המסמכים של תעשיית הטבק. הדו"ח מתאר כיצד חדרו היצרניות לשורות ארגון הבריאות באמצעות חברות קש ומדענים להם שילמו בחשאי. צעדים אלו נעשו במטרה לעכב את מדיניות ארגון הבריאות העולמי בנושא הפיקוח בתחום הטבק וההגבלים על הסיגריות בפרט. לאחר פשיטת סוכנים פדרליים על משרדי החברות בתקופת ממשל קלינטון, טענה התביעה כי "זה כבר חצי מאה שיצרניות הסיגריות באמריקה מתכננות ומוציאות מהכוח אל הפועל קנוניה רחבה להטעיית הציבור".[26]

פרופסור רוברט פרוקטור, מרצה באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה וחוקר בתחום ההיסטוריה של המדע חקר את המסמכים של תעשיית הטבק במשך 10 שנים וכתב את הספר "שואה מוזהבת" שמתאר בצורה מפורטת את חדירת חברות הטבק לגופי מחקר בארצות הברית ובעולם, לדוגמה מתוך המסמכים עלה כי הממונה על מיון בקשות המחקר ב-National Science Foundation- (הגוף הפדרלי הראשי בארצות-הברית האחראי על מתן מימון למטרות מחקר) קיבל כספים מתעשיית הטבק.[26]

שנות ה-2000 והלאה

נוכח מודעות גדלה והולכת של ארגוני בריאות, גופים ציבוריים, מקבלי החלטות, עיתונאים והציבור הרחב על נזקי העישון ועל התנהלות בעייתית של החברות ננקטים צעדים שונים להצרת השיווק הפרסום והמכירה של סיגריות.

בין היתר מוטלים מיסים כבדים על סיגריות, מופעלות הגבלות נוקשות על פרסום סיגריות, הוספת אזהרות מילוליות על החפיסה ובפרסום, הוספת אזהרה גרפית על האריזה, איסור שיווק של סיגריות במכונות, איסור מכירה לקטינים, קמפיינים למניעת עישון בקרב נוער ועוד. כמו כן מדינות רבות נוקטות צעדים לסיוע לגמילה מעישון.

צעדים נוספים ננקטים כדי למנוע עישון כפוי או עישון פאסיבי כמו הגברת מודעות בקרב אמהות לנזקים אפשריים לעוברים של אמהות מעשנות, איסורי עישון במקומות ציבוריים רבים והקצאת פינות עישון יעודיות, הגברת מודעות לנזקי העישון הפסיבי ועוד.

בחלק מהמדינות ננקטים צעדים נוספים. יש מדינות שבהן יש איסור מוחלט על פרסום סיגריות. צעד נוסף הוא איסור על פרסום הסיגריות בנקודות המכירה והצנעת הסיגריות עצמן (אסור להציג אותן ליד הקופות). צעד נוסף שמדינות מנסות לקדם הוא עיצוב של חפיסה סטנדרטית - או חפיסה ללא עיצוב או חפיסה שמוצגות עליה תמונות גרפיות של נזקי העישון.

יחד עם זאת צעדים אלה אינם ננקטים בכל מדינות העולם והחברות מנסות להשיב מלחמה נגד הרגולציה. התמקדות מרכזית של החברות היא מכירה במדינות מתפתחות ומדינות מזרח אירופה היכן שיש פחות מגבלות על שיווק סיגריות. במדינות כמו אינדונזיה אין מגבלות על פרסום סיגריות ונזקי העישון לא ידועים לציבור או שהם מוצגים כדבר שנתון במחלוקת.

נכון לשנת 2015 בישראל אפשר לפרסם סיגריות בעיתונות ובאינטרנט, וחברות הסיגריות מרכזות מאמץ לפרסום באינטרנט כדי למשוך צעירים. סך השיווק של חברות הסיגריות מגיע לכ-60 מיליון ש"ח בשנה. חברות הסיגריות הצליחו לבצע מהלך לובי פוליטי מוצלח יחד עם מרבית המו"לים של עיתונים בישראל למנוע איסור פרסום גורף של תעשיית הסיגריות. בשנת 2014 נאסרה מכירת סיגריות במכונות בישראל.

מאבק משפטי בארצות הברית בגין קשירת קשר

היחס הציבורי ומשפטי לתעשיית הטבק במדינות שונות בעולם משתנה לאיטו בעקבות חשיפת השקרים של חברות הטבק. בשנת 1999 הגיש משרד המשפטים האמריקאי תביעה כנגד מספר חברות טבק בגין הונאה, התנהגות לא חוקית ודרישה לשיפוי של ארה"ב בגין ההוצאות של מערכת הבריאות לטיפול בנזקי העישון.‏[4]

בית המשפט דחה את דרישת השיפוי, אולם הוא התיר למשרד המשפטים לטעון תחת חוק RICO (Racketeer Influenced and Corrupt Organizations Act)) שעוסק בפשע מאורגן וגריפת רווחיים עקב פעילות לא חוקית. משרד המשפטים האמריקאי הגיש תביעה כנגד חברות הטבק על כך שהן פעלו במשך עשרות שנים במזימה מורכבת שכללה - הטעיה של ציבור על נזקי העישון, על נזקי העישון הכפוי, הסתרת ההשפעה הממכרת של הניקוטין, ביצוע התערבויות מכוונות לשינוי יכולת הסיגריות לספק ניקוטין, שיווק סיגריות תחת שמות מטעים - סיגריות קלות (כגון light ו-low tar) למרות שידעו שסיגריות אלו מסוכנות לפחות כמו סיגריות רגילות, כיוון שיווק הסיגריות שוק בני הנוער, וכן שלא פעלו לייצור סיגריות בטוחות יותר.‏[4][27]

בשנת 2005 פסק בית הדין לערעורים של וושינגטון הבירה שהסעד המבוקש של קבלת כספים שתעשיית הטבק הרוויחה מפעילותה הלא חוקית בעבר אינו אפשרי, מאחר שאינו מונע או מגביל את התנהלותה העבריינית העתידית של תעשיית הטבק. כחצי שנה לאחר קביעה זו, נעתר בית המשפט לבקשות של מספר ארגוני בריאות הפעילים בתחום המאבק בעישון, להתערב ולהשמיע את דעתם בעניין הסעדים והפיצוי הראוי שעל בית המשפט לפסוק. באוגוסט 2006 פרסמה השופטת קסלר (Kessler) את חוות דעתה על פני 1,683 עמודים וקבעה שתעשיית הטבק אשמה בהפרת חוק RICO בכך שהסתירה במרמה את נזקי הבריאות הנגרמים מעישון, ושיווקה את מוצריה לבני נוער. ‏[4]

כפי שעולה ממסכת העובדות שנפרסה, ישנם ראיות משמעותיות המבססות את הטענה שתעשיית הטבק פעלה והוציאה לפועל ועדיין פועלת ומוציאה לפועל מזימה הנמשכת 50 שנה להונות את הציבור, כולל –צרכני סיגריות, תוך הפרה של חוק RICO.

תעשיית הטבק ערערה לבית המשפט לערעורים על פסיקה זו, אך בית המשפט, בהרכב של שלושה שופטים, אישר פה אחד את הפסיקה והותיר על כנם את מרבית הסעדים שהיא פסקה. אם זאת בית המשפט ביטל סעדים נוספים שנתבקשו על ידי משרד המשפטים וארגוני הבריאות שהתערבו. בית המשפט פסק גם שהתיקון הראשון בחוקה (חופש הביטוי) אינו מגן מפני הצהרות שקריות, וקבע שתעשיית הטבק ידעו בזמן השמעת הטענות שהן שקריות ופרסמו אותן תוך כוונה להטעות ולכן המקרה המדובר אינו בגדר טעות מקרית או ניסיון כנה לשכנע. אחד הסעדים שנקבעו על ידי השופטת קסלר היה חיוב של תעשיית הטבק בסימון מוצרי הטבק בהצהרות מתקנות הנוגעות להתנהלותם ותכונות המוצר, שיופיעו כחלק מסימון מוצרי הטבק וכן במסעות פרסום בעיתונות, בטלוויזיה ובאתרי האינטרנט של חברות הטבק, ובעקבות זאת החל מאבק משפטי ארוך על נוסח ההצהרות ואופן פרסומן.‏[4]

במאי 2015 בית משפט לערעורים דחה חלקית את ערעור תעשיית הטבק אך כן קיבל את דרישתם לבטל חלק מההצהרות שנדרשו בפסק הדין המקורי. עיקר הדיון בערעור עסק בשאלת החוקיות של הצהרות הנוגעות להתנהלות תעשיית הסיגריות בעבר לעומת הלגיטימיות של הצהרות הנוגעות בצורך למנוע התנהלות עתידית דומה ויידוע הציבור על נזקי העישון. בית המשפט לערעורים אישר הצהרות כגון "חברות הסיגריות תכננו במכוון את הסיגריות עם כמות ניקוטין שתיצור ותשמר התמכרות" וכן "חברות הסיגריות שולטות ומשפיעות על רמות הניקוטין העוברות למעשן בדרכים רבות, כולל תכנון הפילטרים והניירות בהן מגולגלות הסיגריות, כך שיאפשרו ספיגה מקסימלית של ניקוטין, וכן באמצעות הוספת אמוניה שמחלישה את טעמה החריף של הסיגריה, וכן שולטים בעיצובם ותכולתם הכימית של מותגי הסיגריות השונים".‏[4]

השפעות בריאותיות של תעשיית הסיגריות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - השפעות בריאותיות של עישון טבק

בשנת 2004 העריך ארגון הבריאות העולמי כי עישון גורם למוות מוקדם של 5.4 מיליוני בני אדם בשנה[28] וכי 100 מיליון בני אדם מתו בטרם-עת במהלך המאה ה-20 עקב עישון.[29] המרכז לבקרת מחלות של ארצות הברית מעריך כי עישון טבק הוא "גורם הסיכון הניתן למניעה החשוב ביותר לבריאות האנושית במדינות מפותחות וגורם חשוב למוות מוקדם ברחבי העולם כולו".[30] עבור רוב המעשנים הפסקת עישון היא הפעולה הרפואית המשמעותית ביותר להארכת חייהם ושיפור מצבם הבריאותי. עישון הוא גורם סיכון משמעותי למחלות לב וכלי דם, כולל מחלת לב כלילית ושבץ; למספר רב של מחלות סרטן כולל סרטן הריאה וסרטנים אחרים של הפה, הוושט ומערכת השתן והעיכול וסרטן הדם; למחלות של מערכת הנשימה; ולמחלות ובעיות נוספות הקשורות למערכת הרבייה וללידה.

רשויות הבריאות בבריטניה העריכו כי נכון ל-1995 מתו במדינה 121,000 אנשים בכל שנה כתוצאה מעישון. התפלגות סיבות המוות שעישון גרר הן 38% מקרי מוות מסרטן (מתוכם מתו שני שליש מסרטן ריאות), 34% מחלות לב וכלי דם, ו-28% מחלות נשימתיות. שיעור תמותה זה גבוה פי 6 לעומת סך כל סיבות התמותה הבאות שהיו במדינה באותו זמן (יחד 19,892): תאונות דרכים (3,647), הרעלות ומינון יתר (1,071), תמותה עקב כל סוגי התאונות האחרות (9,974), רצח והריגה (448), התאבדויות (4,175) ואיידס (577)[31]

מתוך המעשנים שמעשנים במשך שנים רבות, אחד מתוך שניים ימות כתוצאה מעישון, חצי מתוכם אלה - רבע מהמעשנים ארוכי הטווח, ימותו בגיל המעבר.[32][31] לעומת לא מעשנים, גברים מעשנים חיים בממוצע 13.2 שנים פחות ונשים מעשנות חיות בממוצע 14.5 שנים פחות.[33] לפי מחקר משנת 2000, באופן ממוצע, כל סיגריה שמעשנים מקצרת את החיים ב-11 דקות. [34] הסיכון היחסי (Relative Risk) לתמותה ותחלואה עקב כל סוגי המוות הוא פי 2.3 בקרב גברים מעשני סיגריות ופי 1.9 בקרב נשים מעשנות סיגריות לעומת לא מעשנים.[35]

על פי הערכת המרכז לבקרת מחלות, עישון היא הסיבה המרכזית ללפחות 30% ממקרי המוות עקב סרטן, לכ-80% ממקרי המוות עקב מחלת ריאות חסימתית כרונית ולמקרים רבים של התקפי לב בארצות הברית. בשנים 2000-04, בארצות הברית בלבד, חשיפה לטבק גרמה בכל שנה למוות מוקדם של מעל 443 אלף איש, אובדן של 5 מיליון שנות חיים ולהוצאות של 96 מיליארד דולר עקב אובדן פריון ואובדן שעות עבודה. [36]

עישון סיגריות ומוצרי טבק אחרים הם מסרטן וודאי בבני אדם. עישון סיגריות תורם לתחלואה ולמוות בלמעלה מ-10 סוגי סרטן שונים: מעשנים נמצאים בסיכון של פי 22 לחלות בסרטן הריאה, אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר כיום. 84% ממקרי סרטן הריאה בגברים ו-77% בנשים קשורים בעישון. עישון הוא הגורם העיקרי לסרטן חלל הפה, הלוע והוושט; 43% מסרטן שלפוחית השתן אצל הגברים ו-36% אצל הנשים נגרם בעקבות עישון סיגריות; עישון הוכח כגורם סיכון לסרטן הכליה, סרטן הלבלב, סרטן הכבד, סרטן הקיבה, לוקמיה מסויימת ומיאלומה נפוצה; 19% מהמקרים של סרטן צוואר הרחם ו-40% מסרטן הפות מיוחסים לעישון; 30% ממקרי סרטן הפין מיוחסים לעישון; 48% מסרטני האנוס בגברים ו-41% בנשים נגרמים כתוצאה מעישון. מעשנים סובלים מסרטן ערמונית אגרסיבי יותר עם שיעורי תמותה גבוהים יותר. אצל נשים שחלו בסרטן השד וטופלו, ונמצאו במעקב לאורך זמן, נמצא כי יש שיעורי תמותה גבוהים יותר מכל המחלות ומסרטן השד בקרב המעשנות לעומת הלא מעשנות. [37]

נשים מעשנות הן בעלות סיכון יחסי (Relative Risk) לחלות ולמות מסוגי סרטן שונים שגדול פי 1.4 עד פי 17 לעומת נשים לא מעשנות. גברים מעשני סיגריות, לעומת לא מעשנים, הם בעלי סיכון יחסי במחלות סרטן רבות שנע בין פי 2 עד פי 27. בקרב גברים מעשני סיגריות, הסיכון לסרטן הלבלב גדל פי 2, הסיכון לסרטן הכליה ואיברי מערכת השתן גדל פי 3, הסיכון לסרטן הוושת גדול פי 7, הסיכון לסרטן הלוע גדל פי 10.5, הסיכון לסרטן הריאה גדל פי 22, הסיכון לסרטן שפתיים, חלל הפה, גרון בקרב גדל פי 27.[35]

סוגיות ציבוריות הנוגעות לתעשיית הטבק

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הכחשת נזקי העישון

יש מספר סוגיות ציבוריות שנוגעות לחברות העישון. בכל הסוגיות האלה יש פערים גדולים בין העמדות הפומביות והרשמות של החברות הפומבית לבין מידע שנתפס עקב החרמה או הדלפה של תכתובות פנימיות של החברות. כמו כן יש פער גדול בין עמדת חברות הטבק לבין ארגוני בריאות ומדענים.

השפעת הסיגריות על הבריאות - באופן פומבי החברות הכחישו בעבר וממשיכות להכחיש כיום כי יש קשר ברור בין עישון לבין סרטן ריאות. עם זה ממסכמים פנימיים של חברות הטבק מתברר כי התעשייה עצמה הבינה כי הסיגריות הן גורם מסרטן כבר בשנות ה-50. לטענת ארגון הבריאות העולמי עמדת החברות על עישון ובריאות נקבעת בעקבות שיקולים של יחסי ציבור ועריכת דין. [31]

התמכרות לניקוטין - עד לשנים האחרונות התעשייה הכחישה כי סיגריות ומוצרי טבק הם חומר ממכר. בזמן האחרון התעשייה משתמשת במונח "ממכר" בצורה רחבה מאד כך שניתן להכיל אותו באותה מידה גם על קניות וגם על האינטרנט. ממסמכים פנימיים עולה כי מאז שנות ה-60 חברות הסיגריות הבינו כי נקודת החוזקה העיקרית שלהן היא תלות כימית של הצרכנים במוצר. ללא התמכרות לניקוטין לא תהיה תעשיית טבק. המודעות להתמכרות לניקוטין הורסת את העמדה המשפטית ואת יחסי הציבור של החברות לפיה עישון הוא עניין של בחירת הצרכן.[31]

שיווק סיגריות לילדים החברות מכחישות שהן מכוונות את הפרסום והשיווק שלהם לאנשים צעירים. המסמכים חושפים כי שוק הצעירים הוא בעל חשיבות עליונה לתעשייה. מסמכים רבים חושפים את העיסוק הרב של החברות בבני נוער ובילדים ואת השיטות שהם נוקטות כדי להשפיע על התנהגות עישון בגילאים אלה.[31]

פרסום מוצרי טבק תעשיית הסיגריות טוענת כי פרסום משמש רק כדי לצורכי מאבק בין מותגי העישון במותגים אחרים לשם הגדלת נתח שוק במסגרת ביקוש כללי קבוע, וכי הפרסום לא מגביר את צריכת הסיגריות. מחקרים מדעיים מראים תמונה אחרת. המסמכים מראים כי פרסום סיגריות הוא חלק חיוני בטיפוח המוטיבציה לעשן על ידי יצירה או חיזוק של ערכים חיוביים כמו עצמאות, גבריות, זוהר, בגרות או חוכמה, ולקשר אותם באופן מוטעה למוצרי הטבק. [31]

עיצוב הסיגריות מסמכים מראים כי בתחילה החברות קיוו לייצר סיגריות בטוחות יותר, אבל הן זנחו את הקו הזה כאשר הן הבינו כי הדבר יחשוף את המוצרים הקיימים שלהם כבלתי בטוחים. החברות קידמו במכוון "סיגריות קלות" (low-tar) מתוך ידיעה כי דבר זה יספק ביטחון מוטעה ללא כל השפעה על הבריאות. החברות ביצעו מניפולציות על הניקוטין והכניסו תוספים כדי לשנות את מנגנוני המסירה של ניקוטין לגוף, בכך החברות הכירו בכך שהסיגריות הן אמצעי להחדרת סמים לגוף.[31]

עישון פסיבי העיסוק בעישון שנכפה על אנשים בסביבת המעשן מאתגר את תעשיית הטבק בשתי דרכים. ראשית אמצעים להגן על לא-מעשנים מקטינות את ההזדמנויות לעשן ותורמות לאי-מקובלות חברתית של העישון. שנית, טיעונים של "חופש לעשן" הופכים להיות בעייתיים יותר אם לא מעשנים נפגעים מעישון. התעשייה סירבה להכיר בקונצנזוס שקיים בקרב מדענים וגורמי בריאות ביחס לנזקי עישון כפוי, תחת זאת התעשייה עוסקת בהכחשה ובערפול וניסתה להשפיע על הדיון על ידי ניסיון רחב מידה לקנות מדענים ולהשפיע על המחקר.[31]

שווקים מתעוררים עקב ירידה בכמות העישון במערב, החברות הפנו את מאמצי השיווק שלהן בצורה אגרסיבית למדינות מתפתחות ולמזרח אירופה. [31]

לגיטימיות של המשך פעילות חברות הטבק - קיימים פעילים, רופאים ואף מהלכים משפטיים ומדיניים המנסים להצר את פעילות החברות ולהפסיק את פעילותן כליל בתהליך מדורג. חלק מהביקורת היא על השקרים שחברות הטבק ביצעו בעבר וחלקה על המשך פעילות החברות כיום בשיווק סיגריות לילדים ולנוער שמהווה נדבך הכרחי להמשך קיום החברות.

פרסום ודימוי של סיגריות ומוצרי טבק

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - פרסום ושיווק של סיגריות ומוצרי טבק

לחברות הטבק היו יחסים ממושכים והדוקים עם תעשיית הבידור. בתקופת הסרט האילם, תאורה על עשן ברקע שימשה יוצרי סרטים כדי ליצור אווירה של מיסתורין וחושניות בסצנות. מאוחר יותר סיגריות הושמו במכוון בידיים של כוכבי הוליווד כאחד השלבים המוקדמים של פרסום סמוי על ידי Product placement. דבר זה נמשך עד שרשויות הבריאות בארצות הברית הידקו את התקנות נגד פרסום של מוצרי טבק בקולנוע ובטלוויזיה וכן כחלק ממאמץ של קבוצות נגד עישון שלחצו על שחקנים ומנהלי אולפנים למנוע טקטיקה כזו.

לפני שנת 1964 חברות סיגריות רבות פרסמו את המוצרים שלהם תוך רמיזה כי הסיגריות שלהם בטוחות. דוגמאות כוללות "Play safe with Philip Morris" או "יותר רופאים מעשנים קאמל". טענות כאלו נועדו הן כדי לעודד מכירות של המוצר עצמו והן כדי להלחם במודעות גוברת של הציבור לנזקים בריאותיים של הטבק. [38]

חברות הטבק השקיעו סכומים גדולים בתקציבי פרסום בעבר. לפי לשכת המסחר בארצות הברית (The Federal Trade Commission) חברות הסיגריות במדינה השקיעו 8.24 מיליארד דולר בפרסום ושיווק בתוך ארצות הברית בשנת 1999, התקציב הגבוה ביותר עד אז. הלשכה העריכה כי בשנת 2003 החברות השקיעו 15.12 מיליארד דולר בפרסום ושיווק. בשנת 2005 סכום זה ירד במקצת ל-13.11 מיליארד דולר, אבל הוא כפול לעומת הסכום שהוקצב לנושא בשנת 1998. הגידול בהוצאות הפרסום שנעשה למרות המגבלות על פרסום שקיימות ברוב המדינות נועד להגיע לקהלים צעירים יותר וכלל הצעות לקניית מספר מוצרים וכן מוצרי "מתנה" כגון כובעים, מציתים וכו', וזאת יחד עם פרסום מסורתי יותר במגזינים ובחנויות.[39]

סוכנות השיווק ACNielsen טענה כי בתקופה שבין ספטמבר 2001 לאוגוסט 2002 חברות הטבק שפרסמו בבריטניה השקיעו 25 מיליון פאונד, לא כולל מתן חסויות ופרסום לא ישיר. סכומים אלה התחלקו ל-11 מיליון פאונד לפרסום בעיתונות ומוצרי דפוס. 13.2 מיליון פאונד ללוחות מודעות, 714 אלף פאונד לפרסומות ברדיו, 106 אלף פאונד לפרסום בדיוור ישיר.[40]

הפרסום בבריטניה בסך 25 מיליון פאונד מייצגים פרסום של כ-0.6 דולר לאדם בשנת 2002. לעומת זאת פרסום של 15 מיליארד דולר בארצות הברית בשנת 2003 מייצג פרסום של 45 דולר לכל תושב ארצות הברית (כמעט פי 100 לעומת בריטניה), או פרסום של 36 מיליון דולר ליום או פרסום של 290 דולר לכל מעשן מבוגר.

סרטי עלילה שהתמקדו בחברות הטבק הגדולות כוללות סרטי דוקו-דרמה כגון The Insider (1999) ו"תודה שעישנתם" (Thank You For Smoking משנת 2005). סדרה נוספת שהציגה את הנושא היתה "מד-מן" (בפרק "Smoke Gets In Your Eyes" ו-"Waterloo")

שיווק ופרסום של סיגריות ומוצרי טבק לילדים ולנוער

מחקרים עצמאיים כ-60% מבין המעשנים עישנו את הסיגריה הראשונה לפני גיל 13 וכי 90% מהמעשנים החלו לעשן לפני גיל 20. דבר זה מהווה הפרדוקס של חברות הסיגריות - מבחינה חוקית וחברתית במדינות מערביות אסור לפרסם מוצרי טבק לילדים ולנוער, אבל כדי לשרוד התעשייה חייבת לעשות זאת [31]

ארגון הבריאות העולמי מצביע על כך שמסמכים של חברות הטבק מדגימים את הנקודות הבאות:[31]

  • מחקרים של חברות הטבק בדקו ילדים בגיל צעיר מאד - כולל ילדים בני 5, חלק מהמחקרים אפילו לא הציבו רף מינימלי לגיל. כמו שהצהיר מנהל אחד "אם יש להם שפתיים, אנחנו רוצים אותם".
  • חברות טבק שקלו שימוש בדבש ובקומיקס בנוסף לפרסום כדי לעודד צעירים לעשן.
  • חברות טבק בדקו דרכים למנוע מבני נוער להפסיק לעשן.
  • חברות טבק ביצעו מחקרים כיצד לבצע מניפולציות על ילדים לפני גיל ההתבגרות ועל נערים כדי לעורר אותם להיות עצבניים או מודאגים כך שיעשנו. החברות בחנו את הגישה, השאיפות ואורחות החיים של צעירים במטרה לנצל היבטים אלה.
  • מנהלי שיווק של חברות טבק ניסו להציג סיגריות כחלק מטקסי החניכה לבגרות - תענוג אסור, שבדומה למין הוא אחד מטקסי החניכה לתוך עולם המבוגרים.
  • פרסומות ניסו להפוך סיגריות לסמל למרד, ביטוי-עצמי, ביטחון-עצמי, חופש, זהות מבוגרת, גבריות לבנים ונשיות לנשים.
  • שניים מבין מסעות הפרסום המפורסמים ביותר לעישון - הקאובואי של מלבורו וג'ו קאמל כיוונו את המאמצים שלהם ישירות לנוער.
  • חברות טבק מפרסמות באירועי ספורט ובמירוצי מכוניות, וערוצי פרסום אלה משמשים דרך להגיע לנוער.

חלק גדול מהפרסום של סיגריות מכוון לילדים ולנוער. חברות סיגריות גדולות פרסמו בשנות ה-60 את המוצרים שלהם בסדרות טלוויזיה כמו "משפחת קדמוני" (The Flintstones הפלינגסטונס), ו-The Beverly Hillbillies שנצפו על ידי ילדים ונוער.[41][42]

בשנת 1964, לאחר לחץ ציבורי משמעותי נוצר "קוד הפרסום לטבק" שלכאורה אסר על פרסום שמכוון לנוער.[38] עם זאת פרסום כזה נמשך בחלק מהמדינות הלא מערביות שבהן אין מגבלה על שיווק לנוער. חברות השתמשו בשחקנים מפורסמים (כגון רונלד רייגן שהפך מאוחר יותר לנשיא ארצות הברית) כדי לפרסם את הסיגריות למבוגרים ולנוער. הרגשות והערכים בפרסום סיגריות כוללות נעורים, עצמאות, בטחון עצמי, מרדנות, חופש, אותנטיות, מיניות ובריאות. דוגמה למסר של עצמאות, חופש ואינדיבידואליזם שכיבול קיים בסיגריות היא "איש המלבורו" שמייצג את המעשן כבוקר קשוח על גבי סוס. המגזין שנועד לשחורים בארצות הברית Ebony נהג לפרסם סיגריות באמצעות ספורטאים. [43]

לדוגמה, מסמך של חברת הטבק השנייה בגודלה בארצות הברית, R. J. Reynolds Tobacco Company (RJR-T), תכנן את הנחות היסוד של החברה לשנים 1976-86: [31][44]

"יש כעת רעיות שמצביעות על כך שקבוצת בני ה-14-18 הם סיגמנט גדל מבין אוכלוסיית המעשנים. RJR-T חייבת לבסס במהרה מותג חדש בשוק זה, כדי לשמור על המעמד שלנו בתעשייה בטווח הארוך."

מחקר רפואי משנת 1987 על פרסום וצריכה של סיגריות טבק טען כי: "כ-60% מבין המעשנים מתחילים עד גיל 13, ו-90% מתחילים לפני גיל 20. סטטיסטיקות אלה מתרגמות לצורך של מעל 5,000 ילדים ובני נוער שיתחילו לעשן מדי יום, כדי לשמור על הגודל הנוכחי של אוכלוסיית המעשנים". ‏[45] [31]

מסמך של חברת סיגריות קנדית (Imperial Tobacco’s) משנת 1987 טען כי התעשייה נשלטת על ידי חברות שמגיבות לצרכים של "מעשנים צעירים". וקרא להסב את המאמצים לכיוון של מעשנים אלה. המסמך מכוון מותגים של סיגריות עבור "גברים בגיל 12-17" ו"נשים וגברים בגיל 12-34". ‏[46] [31]

שיטות פעולה של חברות הטבק

לחברות הטבק יש מגוון דרכים כדי להשפיע על הציבור, העיתונות ומקבלי החלטות כדי ליצור לעצמן תדמית אוהדת וכדי למנוע חקיקה נגדן.

  • לובי פוליטי - הפעלת לובי פוליטי ישיר מול חברי פרלמנט, שרים. בין אם על ידי מועסקים על ידי חברות הטבק ובין עם אל ידי לוביסטים מקצועיים. [19]
  • לובי פוליטי עקיף - דרך נוספת לביצוע לובי פוליטי היא השפעה על גורם שלישי (לדוגמה פעיל מפלגה, איש עסקים, מו"ל של עיתון) כדי שישפיע על הפוליטיקאים. בנוסף לביצוע לובי כזה קיים סוג נוסף של לובי עקיף עוד יותר - השפעה על גורמים שונים כמו מכונים וארגונים שישפיעו בתורם על מקבלי ההחלטות. לאחרונה החלו חברות הטבק לנסות להשפיע על חקיקה דרך השפעה על מדינות עניות. לדוגמה בזמן הדיונים על איסור פרסום טבק בישראל בשנים האחרונות חברות הטבק יזמו פניה בנושא של מדינות עניות כדי להתנגד לחקיקה.
  • אחריות תאגידית - החברות מנסות לצייר את עצמן כחברות שתורמות לחברה על ידי תרומות ועל ידי שיתופי פעולה עם ארגונים שונים שעשויים להראות ניטרליים, אבל בפועל מקבלים תרומות מחברות הטבק, ו"מעידים" על התרומה של חברות הטבק. [20] לדוגמה ארגון Institute of Business Ethics בבריטניה, שהיה במקור ארגון עם רקע נוצרי -קתולי ומעיד על עצמו שהוא "מעודד סטנדרטים של התנהגות עסקית המבוססת על ערכים מוסריים" הוא ארגון שיש לו קשרים עם תעשיית הטבק. [21]
  • השפעה על מחקרים מדעיים מבוצעת דרך מספר אפיקים - יצירת ספק הנוגע לראיות מדעיות שהוצגו; הזמנת דוחות ומחקרים מטעם חברות הטבק; "כתיבת רפאים" (Ghost Writing) - כתיבת דוחות אשר הקרדיט שלהם מוענק למישהו אחר ולא למי שכתב אותם; מימון של מדענים, מרכזים מדעיים וירחונים; ומניעה של ביצוע מחקרים. [22]
  • שימוש בצד שלישי (Third Party Techniques) - העברת המסרים של חברות הטבק דרך מישהו אחר שנתפס על ידי הציבור כניטרלי, אמין או לא מעורב.[23] הדבר כולל תשלום לאנשי מקצוע ול"צוותי חשיבה" שיכולים לפרסם דברים בשמם[24], מימון של "ארגוני קש" או "קבוצות חזית" (Front groups) שמציגות לעולם מטרה אחת בעוד שיש להן מטרה נסתרת הקשורה לשירות של המממן העיקרי שלהן. [25], ו-"Astroturfing" - ארגון "מחאה שורשית" יחד עם קבוצות חזית שבעצם מקורה בפעילות של חברות הטבק. [26] דוגמאות לארגונים בולטים הם מכון הטבק ומכון הארטלנד.
  • פרסום ושיווק של מוצרי טבק. הפרסום נועד הן כדי להגדיל מכירות של מוצר מסויים, אבל גם כדי להגדיל את קהילת המעשנים. בעבר חברות וארגוני צד שלישי השתמשו בפרסום כדי להעביר מסרים לציבור. לדוגמה "מילה למעשנים" ו"מילה ללא מעשנים" - מועדות משנת 1979 מטעם מכון הטבק שנועדו להלחם ברגולציה נגד עישון כפוי במטוסים, במסעדות ובמקומות ציבוריים נוספים.
  • צעדים משפטיים - הדבר כולל הגשת איומים משפטיים נגד בכירים לשעבר בחברות הטבק שרצו להעיד על פעילות החברות (דוגמה אחת מוצגת בסרט "המקור"). וכן התנגדות משפטית לצעדי חקיקה של מדינות שונות - לדוגמה הגשת התנגדות לחקיקה של "חפיסה פשוטה" באוסטרליה. [27]
  • מעקב או מתקפות נגד מתנגדי תעשיית הטבק - בין אם מדובר ברופאים, בפעילים או במדענים. דוגמה מהעבר נוגעת ל"מבצע ברקשייר" של רשת מודיעין על פעילים נגד טבק. דוגמה מאוחרת יותר היא מתקפה נגד עבודתה של Linda Bauld, פרופסורית לבריאות מאוניברסיטת Stirling [28]
  • קשרים בתקשורת - דרך פרסום, השפעה על מוציאים לאור של עיתונים, קידום של טורי דעה בעיתונות ועוד. [29]

לובי פוליטי של תעשיית הטבק

החל משנת 1999 הוציאו חברות הטבק בארצות הברית כ-20-30 מיליון דולר בשנה כתשלום ללוביסטים מקצועיים כדי שאלו ייצגו את התעשייה בקונגרס. יש לשים לב כי בנוסף לובי משמעותי יכול להתבצע על ידי עובדים של התעשייה וכי הוצאות אלה לא כוללות לובי פוליטי בגופים אחרים (כגון גופי בריאות, גופי ממשל מקומי וכו') והוצאות לובי במדינות רבות אחרות. סכומים אלה הם נמוכים לעומת הוצאה של כ-60 מיליון דולר שהוציאה התעשייה על לובי בשנת 1998. [47]

חברות טבק מרכזיות שהפעילו לובי פוליטי בארה"ב כללו את פיליפ מוריס, ר.ג'י. ריינודס טבקו, ולורילארד טבקו. לובי הטבק בארה"ב איבד חלק מכוחו בעקבות תביעה של איגוד הפרקליטים הלאומי (NAAG) נגד קבוצת לובי בשם Tobacco Institute.

חברות הטבק בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - עישון בישראל

במהלך שנת 2015 הוציאו משקי הבית בישראל כ-8.1 מיליארד ש"ח על צריכת סיגריות. -להמחשת גובה הסכום, היקפי מכירות של מוצרי החלב בישראל (חלב, גבינות וכו') היה היה 7.6 מיליארד. שוק החיתולים לתינוקות גלגל כ-600 מיליון ש"ח בשנה, ושוק דגני הבוקר הסתכם בכ-619 מיליון ש"ח - כלומר נמוך פי 13 לעומת שוק הסיגריות. מתוך סכום הכולל כ-6.4 מיליארד ש"ח (79%) הולכים כמיסים לממשלה. מכאן שחברות הסיגריות מקבלות הכנסות של 1.7 מיליארד ש"ח בשנה (21%). לעומת זאת שוק הסיגריות גורר השפעות חיצוניות שליליות על החברה - שריפות, עישון פסיבי, ועלויות של טיפולים רפואיים ואובדן ימי עבודה במשק - סה"כ עלויות אלה מגיעות לכ-13 מיליארד ש"ח - לחישוב זה לא מוכנסים עלויות סבל ואובדן של 7,247 מקרי מוות הנגרמים כתוצאה מעישון אקטיבי, וכן לא נכללות עלויות של נטל תחלואה הנגרם למעשנים.‏[48]

בשנת 2012 פעלו בישראל 3 חברות סיגריות גדולות שחולשות על רוב השוק. ‏[49]

  • חברת פיליפ מוריס הבינלאומית היא החברה הגדולה ביותר בשוק עם נתח כספי של 56.7%. הנתח הכמותי של החברה נמוך יותר (52%) בשל תמהיל מוצרים יקר יחסית. פיליפ מוריס מחזיקה בארבעה מבין עשרת מותגי הסיגריות הנמכרים ביותר מבחינה כמותית: מרלבורו, LM, נקסט ופרלמנט. בשנת 2012 הוציא הצרכן הישראלי 4 מיליארד שקל על מותגיה של החברה.
  • חברת גלוברנדס היא החברה השנייה בגודלה בשוק הסיגריות בישראל, ובשנת 2012 החזיקה נתח שוק של 26.2% לצד נתח שוק כמותי גבוה יותר (27%), בשל תמהיל מוצרים זול יחסית. גלוברנדס מחזיקה בשלושה מבין עשרת המותגים הנמכרים ביותר כמותית: פאל מאל, כאמל וקנט. מותגי החברה LD, קנט ולאקי סטרייק מדורגים במקומות 11-13. היא מוכרת גם את סיגריות וינסטון. בשנת 2012 הוציא הצרכן הישראלי 1.86 מיליארד שקל על מותגי החברה.
  • דובק היא היצרנית הוותיקה של סיגריות בישראל ומחזיקה נתח כספי של 16% מהשוק (ו-20% מהמכירות). מכירות החברה נמצאות בדעיכה. דובק מחזיקה אמנם בשלושה מתוך עשרת המותגים המובילים - טיים, נובלס וגולף, אך המעמד של שלושתם בקרב המעשנים נשחק והם רושמים ירידה של 10%-12% במכר הכמותי.

בשנת 2013 חברות הטבק הפעילו לובי פוליטי משותף עם מספר בעלי עיתונים גדולים והצליחו לטרפד ניסיון של משרד הבריאות למנוע פרסום סיגריות באינטרנט ובעיתונות. חברת פוליסי, חברת הלובי הגדולה בישראל, אשר נמצאת בבעלות בוריס קרסני, מייצגת את חברת פיליפ מוריס ובמקביל היא מייצגת גורמי בריאות שונים כמו לדוגמה מכבי שירותי בריאות. חברות הטבק בישראל מגבירות את הפרסום שלהן באינטרנט שמכוון לצעירים. כמו כן שוק הטבק לגלגול עצמי גדל בהיקפו במענה להתייקרות מחירי הסיגריות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הכחשת נזקי העישון
תעשיית הסיגריות בישראל


פרסומות ישנות לסיגריות בישראל
ידיעות היסטוריות על נזקי העישון בישראל

הערות שוליים

  1. ^ World No Tobacco Day 2017, ארגון הבריאות העולמי
  2. ^ גורמי סיכון עולמיים, ארגון הבריאות העולמי, 2009
  3. ^ Ng M, Freeman MK, Fleming TD, et al. Smoking prevalence and cigarette consumption in 187 countries, 1980-2012. JAMA. 2014 Jan 8;311(2):183–92.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 דו"ח שר הבריאות על עישון, 2015
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Doll R., Uncovering the effects of smoking: historical perspective, Stat Methods Med Res. 1998 Jun;7(2):87-117, PMID: 9654637
  6. ^ 6.0 6.1 Elizabeth Mendes, The Study That Helped Spur the U.S. Stop-Smoking Movement, the American Cancer Society (ACS), January 9, 2014,
  7. ^ עד היום, עישון סיגריות נפוץ יותר בקרב גברים. עישון בקרב נשים בחברות מסורתיות הוא נדיר בהרבה יחסית לנשים חילוניות. ראו פירוט באי שוויון בריאותי בישראל, ובפרק אפידמיולוגיה של עישון.
  8. ^ The Century Of The Self 1 of 4 One: Happiness Machines Adam Curtis, 2009
  9. ^ R.N. Proctor, Golden Holocaust: Origins of the cigarette catastrophe and the case for abolition, 2011. Berkeley: University of California Press
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 A FRANK STATEMENT TO CIGARETTE SMOKERS 04/01/1954, Truth Tobacco Industry Documents
  11. ^ Daily Doc: The "Frank Statement" of 1954 tobacco.org
  12. ^ Robert N Proctor, Angel H Roffo: the forgotten father of experimental tobacco carcinogenesis, Bulletin of the World Health Organization, vol.84 n.6 Genebra Jun. 2006
  13. ^ הוכח הקשר בין עישון וסרטן הריאה, מעריב, 19.05.1954
  14. ^ עישון סיגריות ומוות, חרות, 06.06.1957
  15. ^ "סטאטיסטית הוכח קשר העישון והסרטן", לפי ראש המחלקה לביולוגיה ניסויית במכון ויצמן, פרופ' יצחק ברנבלום, דבר, 03.11.1961
  16. ^ א. סוקר, חידושים - תגליות - אמצאות, דבר 25.04.1960
  17. ^ ד"ר אליהו סגל, רגל בעד סיגריה - האם זה כדאי?, חרות, 19.08.1960
  18. ^ העישון לא גרם לסרטן - זיכוי חברת טבק מתביעת נזיקין מעריב, 13.05.1960
  19. ^ פרופ' מילויצקי: אין קשר בין עישון סיגריות לסרטן־הריאה דבר, 20/05/1962
  20. ^ ממשלת בריטניה תפעל לריסון עישון הסיגריות, חרות, 14.03.1962
  21. ^ פעולה תחוקתית בארה"ב להגבלת עישון סיגריות, חרות, 13.01.1964
  22. ^ ועדה מיוחדת של רופאים יצאה בקריאה נגד עישון סיגריות, דבר, 27/01/1964
  23. ^ ההמלצה: הפחתת העישון עד למינימום ועדת מומחים ישראלית קורא לנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת פרסומות לסיגריות מעריב, 27.01.1964
  24. ^ יש קשר ברור בין סרטן ועישון קובעים מלומדים שבדיים, חרות, 09/07/1965
  25. ^ חותמת דואר נגד עישון , חרות, 10.11.1965
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 הסודות האפלים של תעשיית הטבק נחשפים כתבת 'לה מונד' על הספר "השואה המוזהבת", הארץ, 01.03.2012
  27. ^ United States v. Philip Morris (D.O.J. Lawsuit), 2016 Public Health Law Center
  28. ^ World Health Organization (2008). The Global Burden of Disease (2004 Update ed.). Geneva: World Health Organization.
  29. ^ "WHO Report on the Global Tobacco Epidemic". World Health Organization. 2008.
  30. ^ "Nicotine: A Powerful Addiction", Centers for Disease Control and Prevention.
  31. ^ 31.00 31.01 31.02 31.03 31.04 31.05 31.06 31.07 31.08 31.09 31.10 31.11 31.12 31.13 Tobacco Explained האמת על תעשיית הטבק, במילים שלה עצמה, ארגון הבריאות העולמי
  32. ^ R. Peto, A. Lopez, J. Boreham et al. Mortality from Smoking in Developed Countries 1950-2000, Oxford, ICRF and WHO. OUP, 1994. Updated 1997.
  33. ^ Centers for Disease Control and Prevention (CDC) (April 2002). "Annual smoking-attributable mortality, years of potential life lost, and economic costs--United States, 1995-1999". MMWR Morb. Mortal. Wkly. Rep. 51 (14): 300–3
  34. ^ "Time for a smoke? One cigarette reduces your life by 11 minutes", BMJ 2000;320:53
  35. ^ 35.0 35.1 Burns DM. Nicotine Addiction. Harrison’s Principles of Internal Medicine. 15th edition, pp 2575
  36. ^ Smoking-attributable mortality, years of potential life lost, and productivity losses--United States, 2000-2004. Centers for Disease Control and Prevention (CDC). MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2008 Nov 14;57(45):1226-8.
  37. ^ פרופ' חוה טבנקין, ד"ר אמנון להד, נזקי העישון והדרכים למניעה ולגמילה הנחיות קליניות, המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא קידום בריאות ורפואה מונעת, נספח מס' 12 - נזקי העישון והדרכים למניעה ולגמילה, ההסתדרות הרפואית בישראל, איגוד רופאי המשפחה בישראל, מהדורת 2013
  38. ^ 38.0 38.1 John W. Richards, Jr., Joe B. Tye and Paul M. Fischer, "The Tobacco Industry's Code of Advertising in the United States: Myth and Reality", Tobacco Control, Vol. 5, (Winter 1996), pp. 297
  39. ^ Statement: Surgeon General's Report on Women and Tobacco Underscores Need for Congress to Grant FDA Authority Over Tobacco (Campaign for Tobacco-Free Kids). Tobaccofreekids.org.
  40. ^ www.ash.org.uk
  41. ^ Richard W. Pollay, "Promises, Promises: Self-Regulation of US Cigarette Broadcast Advertising in the 1960s", Tobacco Control, Vol. 3, (Summer 1994), pp. 141-142
  42. ^ בפרק של משפחת קדמוני ניתן לראות בסדרה את פרד ואת וילמה קדמוני מעשנים. בכל הסצנות מודגש המותג של סיגריות וינסטון. [1]
  43. ^ Richard W. Pollay, Jung S. Lee and David Carter-Whitney, "Separate, but Not Equal: Racial Segmentation in Cigarette Advertising", Journal of Advertising, Vol. 21, (Mar. 1992), pp. 55-56
  44. ^ RJ Reynolds, Tobacco Company Research Department, Secret Planning Assumptions and Forecast for the Period 1976-1986, 1976, 15 March
  45. ^ J. Tye, K. Warner, S. Glantz Tobacco Advertising and Consumption: Evidence of a Causal Relationship, Journal of Public Health Policy, 1987, Winter, p492-508
  46. ^ Imperial Tobacco, Overall Market Conditions – F88, (Exhibit AG-214, RJR-Macdonald v. Canada (Attorney General)); Quoted in R. Cunningham, Smoke and Mirrors, The Canadian Tobacco War, International Development Research Centre, 1996, p170
  47. ^ Lobbying Spending Database, Tobacco 2015". OpenSecrets.org.
  48. ^ דו”ח שרת הבריאות על העישון בישראל 2015, משרד הבריאות באתר העין השביעית
  49. ^ אילנית חיות, מכירות הסיגריות בישראל בירידה: "זה כבר עסק יקר לעשן", גלובס, 05.03.2013
רפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - בשר מעובד - מלח - מזון אורגני - דגנים מלאים
נורמות והרגלי חיים: עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אורח חיים יושבני - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
בטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - איזור ידידותי להולכי רגל - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - התמכרות למשחקי מחשב - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל
תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הסיגריות - תעשיית הנשק החם - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית מוצרי הסוכר - תעשיית התרופות

רקע ושיטות פעולה: קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - Phishing for Phools - לובי פוליטי - קשרי הון שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה