שעור ישן:ביזור וריכוזיות
ריכוזיות עולמית גדלה
על תופעות הריכוזיות העולמית הגדלה
- כלכלה
- תקשורת
- תרבות
- טכנולוגיה
- פוליטיקה
ממשלה 
מיסוי
מכס מגן
כשל שוק - מוצר ציבורי http://www.hevra.org.il/wiki/images/2/20/Critic-mild.png
אטטיזם בתחפושת של שוק חופשי 
(ביכלר וניצן, חומסקי)
דמוקרטיה ישירה 
השלטת הגלובליזציה של ההון
על אירגוני הגלובליזציה הגדולים: WTO, IMF
קרן המטבע הבינלאומית (באנגלית: International Monetary Fund, בקיצור: IMF) היא מוסד פיננסי בינלאומי אשר יחד עם הבנק העולמי, היא הפכה למפקחת על המערכת הפיננסית העולמית.
היסטוריה
הקרן הוקמה ב-1947 לאחר מלחמת העולם השנייה כחלק מהסכמי יער ברטון. מטרתו של הבנק העולמי הייתה לשקם את אירופה מהריסות המלחמה, ואילו קרן המטבע נועדה במקור להבטיח את היציבות של מערכת המטבעות העולמית שהתבססה על הדולר האמריקני, על הצמדה לזהב ועל שערי חליפין קבועים (בניגוד למערכת הכספים העולמית דהיום שהינה בעלת שערי חליפין משתנים).
הקרן נועדה לספק הלוואת קצרות טווח למדינות הזקוקות לכך, לשם ייצוב ערכן מול הדולר. במשך השנים, ועם התפוררות הסכמי יער ברטון, שינתה הקרן את יעודה והחלה לתת הלוואות ארוכות טווח (בעיקר למדינות עניות), הן לשם "פיתוח כלכלי" והן לשם כיסוי של חובות ישנים יותר מול ממשלות או בנקים פרטיים. כאשר מדינות נמצאות בקשיים, הקרן מתפקדת כמעין כונס נכסים. היא קובעת תנאים להסדרים כספיים בין המדינה לנושים הבין לאומיים.
189 המדינות החברות בקרן (נכון לשנת 2019)[1] משקיעות סכומים מסוימים בקרן המשותפת, וזו משקיעה כספים אלו כהלוואות לטובת שיפור המצב הכלכלי במדינות החלשות.
הכלכלנית הבולגרית קריסטלינה גורגייבה היא ראש הקרן החל מ-1 באוקטובר 2019 והיא החליפה בתפקיד את כריסטין לגארד. בכך הפכה גורגייבה לנציגה הראשונה מעולם של כלכלה מתעוררת שעומדת בראש הקרן. [2]
ביקורת
חלק מהמבקרים את הקרן טוענים שהבעיה עם מוסד זה היא שבתנאי ההלוואות שהיא נותנת למדינות היא מחייבת אותן לקבל תהליכי ליברליזציה מקיפים, המכונים גם "שינוי מבני": קיצוץ מיסים, צמצום המגזר הציבורי, הפרטת חברות ושירותים ממשלתיים, הורדת מכסי מגן ופתיחת השווקים לסחר בין לאומי. לעתים קרובות התרופה גרועה מהמחלה והמדינות שנזקקו להלוואה נקלעות לחובות שמעיקים על הכלכלה, פוגעים בה, ואף חונקים כל אפשרות לצמיחה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אורי פסובסקי, קרן המטבע: העולם נפגע מיישום מוגזם של ניאו־ליברליזם, כלכליסט, 29.5.2016
- "תרבות של שאננות": ביקורת קשה על תפקוד קרן המטבע הבינ"ל, כלכליסט, 30.7.2016
מונופול
מונופול (באנגלית: Monopoly) הוא מצב בו אדם או פירמה מסויימת הוא המוכר היחיד של סחורה מסויימת. לעיתים מכנים מצב זה גם כאשר הפירמה בודדת שולטת בחלק נרחב של השוק. זהו סוג של כשל שוק דומה לאוליגופול או קרטל (שליטה של מעט חברות על השוק), ולמונופסון שהוא המצב של קונה יחיד. כל אלה עומדים בניגוד לתחרות, הנגרמת על ידי ריבוי מוכרים וקונים שהם אחד התנאים לקיום של שוק חופשי ושוק משוכלל.
המילה מונופול מורכבת מהלחם המילים היווניות, מונו (יחיד) ופולין (למכור). מונופולים מאופיינים בהעדר תחרות כלכלית ליצירת מוצרים או שירותים ובעדרם של מוצרים תחליפיים. הפועל "מונופוליזציה" מתייחס לתהליך שבו פירמה משיגה את היכולת להעלות מחירים או לדחוק החוצה מתחרים מהשוק. בתאוריה הכלכלית, מונופול הוא מוכר יחיד. בתחום המשפט, מונופולין הוא יישות משפטית שיש לה נתח שוק גדול, כלומר היכולת להעלות את המחירים.
למרות שמונופולים יכולים להיות עסקים גדולים, גודל אינו דבר הכרחי לשם הפיכה למונופול. פירמה קטנה עשויה להיות מונופול עקב חסמי כניסה שונים עבור מתחרים. חסמים אלה יכולים להיות סביבה גאוגרפית מבודדת (כמו אי, מדינה מבודדת, או יישוב מבודד ומרוחק), תעשייה מבודדת (כשיש מגבלה של ידע, ניסיון, חקיקה או קשרים לכניסת מתחרים), בתחום הפקת משאב טבע מוגבל ונדיר, עקב רגולציה המונעת כניסת מתחרים, עקב קיום של פטנט על מוצרי החברה ועוד.
מונופול ופגיעה ברווחה
על פי התאוריה הנאו-קלאסית מונופולים גורמים לפגיעה ביעילות פארטו, של השוק (צרכנים ויצרנים), ולכן הם מהווים בעיה. מקובל בתאוריה הנאו-קלאסית להגיד שפירמה רגילה רואה את מחיר המוצר בשוק כנתון ואילו המונופול לעומת זאת יכול לשלוט על ההיצע ובכך גם על המחיר של הסחורות בשוק.
על פי הראיה הנאו-קלאסית, הביקוש למוצר מסויים הוא נתון, ואינו תלוי במעשים של המוכרים כמו פרסום, שיווק לובי פוליטי וכו'. לפיכך גם מונופול, לא יכול לשלוט בביקוש, ולכן הוא רואה לפניו קו משתפע של מחירים וביקושים - לכל מחיר שהמונופול יקבע הוא יקבל ביקוש אחר מצד הצרכנים. לפיכך המונופול יכול לדוגמה להעלות את מחיר המוצר, אבל הוא לא יכול לקבוע בה בעת את כמות המוצרים שימכרו. כלומר הוא יכול לקבוע כיעד או את מחיר המוצר או את הכמות שתימכר אבל לא לקבוע את שניהם יחדיו. גם כאשר יש מונופול, אם הוא מעלה את המחיר, פחות צרכנים יקנו את המוצר.
לפי התאוריה, מונופולים ירצו לייצר מעט מוצרים ולמכור אותם במחיר גבוה. כאשר דבר זה מתרחש, מתארים כלכלנים נאו-קלאסיים אובדן של רווחה חברתית שכן לא רק שהצרכנים רואים מחיר גבוה, אלא שהרווחה של הצרכנים יחד עם הרווחה של המונופול היא נמוכה יותר באופן יחסי למצב של שוק חופשי או תחרות משוכללת. לכן התאוריה תומכת בהתערבות ממשלתית בצורות שונות כמו פיקוח על המחיר, פירוק המונופול, ועוד.
היסטוריה של מונופולים
מונופולים היו דבר נפוץ למדי בעבר, בעיקר בזמנים שבהם מלכים יכלו להטיל מונופול על ענף מסויים ולמכור את המוצרים שלו ברווח גדול לציבור. בארצות הברית התפתחה חקלאות ותעשייה של יצרנים קטנים במאות ה-17-19. עם הזמן יתרונות לגודל וקשרי הון-שלטון הביאו לגידול בכוחם של עסקים גדולים. לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 צמחו ה"טראסטים" הגדולים שהיו מונופולים בתחומים שונים כמו רכבות, מכרות ועוד. בעקבות תהפוכות פוליטיות וכלכליות של תחילת המאה ה-20 הוקמו חוקי ה"אנטי-טראסט" ובעברית הגבלים עסקיים, שבמקרים מסויימים אוסרים על קיום של מונופול ובמקרים אחרים מנסים להגביל אותו בצורות שונות.
דוגמה מפורסמת לפירוק של מונופול היא פירוק חברת התקשורת AT&T בארצות הברית. עם זאת מונופול אחר מודרני יותר כמו מיקרוסופט חמק מפירוק דומה ושילם קנס.
מונופולים הם דבר נפוץ למדי בתחומי תעשייה שבהם יש מונופול טבעי - שבו נדרשת השקעה התחלתית גבוה כדי להתחיל להתחרות. הדבר קיים בהולכת חשמל, תחבורה ציבורית, הולכת מים ועוד. כמו כן נכון לשנת 2013 בישראל יש מונופול בתחום תעשיית המלט על ידי חברת נשר, ומונופול בהפקת גז טבעי על ידי החברות דלק ונובל אנרג'י, בהפקת פוספט רותם אמפרט ובהפקת אשלג על ידי מפעלי ים המלח. חברת החשמל לישראל היא מונופול בתחום הייצור של חשמל (למעט תחרות מעטה, אשר צפויה לגדול על פי תוכניות המדינה.) ובתחום הולכה והפצה של חשמל, מקורות היא מונופול בתחום הפקה והולכה של מים ורכבת ישראל היא מונופול בתחום תפעול רכבות.
ראו גם
- מונופסון - קונה יחיד
- אוליגופול - תחרות בין מעטים שיש לה מאפיינים דומים למונופול
- קרטל - קיום של אוליגופול בצורה מתואמת בניגוד לחוקי הגבלים עסקיים
- הגבלים עסקיים
- תאגיד רב לאומי - לעיתים קרובות תאגיד גדול מתנהג באופן דומה למונופול מול לקוחות, עובדים וספקים
- יתרון לגודל
- כשל שוק
קישורים חיצוניים
- מונופול בוויקיפדיה האנגלית
מונופול טבעי http://www.hevra.org.il/wiki/images/2/20/Critic-mild.png
קואליציית הנשק מול קואליציית השלום (ביכלר וניצן)
קוד פתוח ותוכנה חופשית
מנגנוני השפעה על השוק
מונופול
מונופול (באנגלית: Monopoly) הוא מצב בו אדם או פירמה מסויימת הוא המוכר היחיד של סחורה מסויימת. לעיתים מכנים מצב זה גם כאשר הפירמה בודדת שולטת בחלק נרחב של השוק. זהו סוג של כשל שוק דומה לאוליגופול או קרטל (שליטה של מעט חברות על השוק), ולמונופסון שהוא המצב של קונה יחיד. כל אלה עומדים בניגוד לתחרות, הנגרמת על ידי ריבוי מוכרים וקונים שהם אחד התנאים לקיום של שוק חופשי ושוק משוכלל.
המילה מונופול מורכבת מהלחם המילים היווניות, מונו (יחיד) ופולין (למכור). מונופולים מאופיינים בהעדר תחרות כלכלית ליצירת מוצרים או שירותים ובעדרם של מוצרים תחליפיים. הפועל "מונופוליזציה" מתייחס לתהליך שבו פירמה משיגה את היכולת להעלות מחירים או לדחוק החוצה מתחרים מהשוק. בתאוריה הכלכלית, מונופול הוא מוכר יחיד. בתחום המשפט, מונופולין הוא יישות משפטית שיש לה נתח שוק גדול, כלומר היכולת להעלות את המחירים.
למרות שמונופולים יכולים להיות עסקים גדולים, גודל אינו דבר הכרחי לשם הפיכה למונופול. פירמה קטנה עשויה להיות מונופול עקב חסמי כניסה שונים עבור מתחרים. חסמים אלה יכולים להיות סביבה גאוגרפית מבודדת (כמו אי, מדינה מבודדת, או יישוב מבודד ומרוחק), תעשייה מבודדת (כשיש מגבלה של ידע, ניסיון, חקיקה או קשרים לכניסת מתחרים), בתחום הפקת משאב טבע מוגבל ונדיר, עקב רגולציה המונעת כניסת מתחרים, עקב קיום של פטנט על מוצרי החברה ועוד.
מונופול ופגיעה ברווחה
על פי התאוריה הנאו-קלאסית מונופולים גורמים לפגיעה ביעילות פארטו, של השוק (צרכנים ויצרנים), ולכן הם מהווים בעיה. מקובל בתאוריה הנאו-קלאסית להגיד שפירמה רגילה רואה את מחיר המוצר בשוק כנתון ואילו המונופול לעומת זאת יכול לשלוט על ההיצע ובכך גם על המחיר של הסחורות בשוק.
על פי הראיה הנאו-קלאסית, הביקוש למוצר מסויים הוא נתון, ואינו תלוי במעשים של המוכרים כמו פרסום, שיווק לובי פוליטי וכו'. לפיכך גם מונופול, לא יכול לשלוט בביקוש, ולכן הוא רואה לפניו קו משתפע של מחירים וביקושים - לכל מחיר שהמונופול יקבע הוא יקבל ביקוש אחר מצד הצרכנים. לפיכך המונופול יכול לדוגמה להעלות את מחיר המוצר, אבל הוא לא יכול לקבוע בה בעת את כמות המוצרים שימכרו. כלומר הוא יכול לקבוע כיעד או את מחיר המוצר או את הכמות שתימכר אבל לא לקבוע את שניהם יחדיו. גם כאשר יש מונופול, אם הוא מעלה את המחיר, פחות צרכנים יקנו את המוצר.
לפי התאוריה, מונופולים ירצו לייצר מעט מוצרים ולמכור אותם במחיר גבוה. כאשר דבר זה מתרחש, מתארים כלכלנים נאו-קלאסיים אובדן של רווחה חברתית שכן לא רק שהצרכנים רואים מחיר גבוה, אלא שהרווחה של הצרכנים יחד עם הרווחה של המונופול היא נמוכה יותר באופן יחסי למצב של שוק חופשי או תחרות משוכללת. לכן התאוריה תומכת בהתערבות ממשלתית בצורות שונות כמו פיקוח על המחיר, פירוק המונופול, ועוד.
היסטוריה של מונופולים
מונופולים היו דבר נפוץ למדי בעבר, בעיקר בזמנים שבהם מלכים יכלו להטיל מונופול על ענף מסויים ולמכור את המוצרים שלו ברווח גדול לציבור. בארצות הברית התפתחה חקלאות ותעשייה של יצרנים קטנים במאות ה-17-19. עם הזמן יתרונות לגודל וקשרי הון-שלטון הביאו לגידול בכוחם של עסקים גדולים. לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 צמחו ה"טראסטים" הגדולים שהיו מונופולים בתחומים שונים כמו רכבות, מכרות ועוד. בעקבות תהפוכות פוליטיות וכלכליות של תחילת המאה ה-20 הוקמו חוקי ה"אנטי-טראסט" ובעברית הגבלים עסקיים, שבמקרים מסויימים אוסרים על קיום של מונופול ובמקרים אחרים מנסים להגביל אותו בצורות שונות.
דוגמה מפורסמת לפירוק של מונופול היא פירוק חברת התקשורת AT&T בארצות הברית. עם זאת מונופול אחר מודרני יותר כמו מיקרוסופט חמק מפירוק דומה ושילם קנס.
מונופולים הם דבר נפוץ למדי בתחומי תעשייה שבהם יש מונופול טבעי - שבו נדרשת השקעה התחלתית גבוה כדי להתחיל להתחרות. הדבר קיים בהולכת חשמל, תחבורה ציבורית, הולכת מים ועוד. כמו כן נכון לשנת 2013 בישראל יש מונופול בתחום תעשיית המלט על ידי חברת נשר, ומונופול בהפקת גז טבעי על ידי החברות דלק ונובל אנרג'י, בהפקת פוספט רותם אמפרט ובהפקת אשלג על ידי מפעלי ים המלח. חברת החשמל לישראל היא מונופול בתחום הייצור של חשמל (למעט תחרות מעטה, אשר צפויה לגדול על פי תוכניות המדינה.) ובתחום הולכה והפצה של חשמל, מקורות היא מונופול בתחום הפקה והולכה של מים ורכבת ישראל היא מונופול בתחום תפעול רכבות.
ראו גם
- מונופסון - קונה יחיד
- אוליגופול - תחרות בין מעטים שיש לה מאפיינים דומים למונופול
- קרטל - קיום של אוליגופול בצורה מתואמת בניגוד לחוקי הגבלים עסקיים
- הגבלים עסקיים
- תאגיד רב לאומי - לעיתים קרובות תאגיד גדול מתנהג באופן דומה למונופול מול לקוחות, עובדים וספקים
- יתרון לגודל
- כשל שוק
קישורים חיצוניים
- מונופול בוויקיפדיה האנגלית
אוליגופול
אוליגופול (באנגלית: Oligopoly) הוא מצב בו בשוק או בענף תעשייה מסויים יש מספר מועט של מוכרים ש"שולטים בשוק" ומכתיבים בו את התנאים (מחירים והיצע המוצרים). בהעדר שוק משוכלל הדבר יכול להוביל לעלויות גבוהות יותר עבור הצרכנים.
אוליגופול הוא הצורה הנפוצה של תחרות בין מעטים. בעוד שמודלים רבים בכלכלה עוסקים בניתוח של שוק משוכלל, שבו יש מוכרים וקונים רבים, והמוכרים רואים את מחיר השוק כדבר נתון שהם לא יכולים לשנות אותו, ברוב הענפים העסקיים כיום אין תחרות כזו אלא תחרות בין מספר קטן של תאגידים רב לאומיים, שנהנים הן מכוח שוק במסגרת האוליגופול והן מסוגי כוח אחרים, בעיקר כוח פוליטי, תודות לקשרים שלהם מול ממשלות. מקור המילה הוא מיוונית ופירושה: אולי- מעטים, פולי- מכירה, כלומר מוכרים מועטים.
אוליגופסון ואוליגופול דו צדדי
אוליגופסון – הוא מצב שוק נוסף של תחרות בין מעטים - שוק שבו יש מספר קטן של קונים, כאשר מספר המוכרים עשוי להיות גדול. מצב כזה מתרחש בדרך כלל בשווקים שבהם הקונים הם ממשלות או גופים עסקיים גדולים. דוגמה טיפוסית לאוליגופסון הוא השווקים לקניית רכיבים המשמשים לייצור כלי רכב, מטוסים ואניות. לדוגמה מספר גדול (יחסית) של יצרנים של רכיבי משנה מתחרה מול מספר קטן של תאגידי רכב לדוגמה.
שוק שבו יש מוכרים מועטים וקונים מועטים נקרא אוליגופול דו-צדדי.
לעיתים תאגידים רב לאומיים שהן אוליגופול מול הצרכנים, הם קונים מעטים מול קבלני משנה קטנים יותר שעוסקות בהפקת חומרי גלם או מוצרי ביניים.
סוגי אוליגופולים
אוליגופול היא צורה נפוצה של מבנה שוק. כדי לתאר עד כמה שוק הוא ריכוזי, משתמשים לעיתים בשיעור ריכוזיות של 4 החברות, מדד זה מתאר את גודלו של נתח השוק של 4 החברות המובילות בענף כאחוז מתוך כלל השוק. לדוגמה ברבעון האחרון של שנת 2008, 4 חברות AT&T, Sprint, Verizon ו-T-Mobile שלטו יחדיו על 89% משוק הטלפונים הסלולרים בארצות הברית.
תחרות אוליגופולית יכולה להוביל למגוון תוצאות. בחלק מהמקרים, הפירמות יכולות ליישם נהלי סחר מונעים (תאום מחירים (Collusion), חלוקה של השוק וכו') כדי להעלות את המחיר וכדי להגביל את התפוקה, בדומה למונופול. אם קיים הסכם פורמלי לתאום כזה, הדבר ידוע כקרטל. דוגמה מפורסמת לקרטל כזה הוא OPEC קרטל נפט בינלאומי בין המדינות העשירות בנפט שיש לו השפעה עמוקה על מחירי הנפט בעולם. קרטל בין כמה יצרנים באותה מדינה הוא לרוב עבירה פלילית. דבר זה החל מאז חוקקו חוקי ההגבלים העסקיים, האנטי-טראסט, בארצות הברית בתחילת המאה ה-20, ובעקבותיה במדינות רבות בעולם.
פירמות בתחרות בין מעטים יכולות לנסות לבצע תאום מחירים, באופן רשמי או לא, וזאת בנסיון להגדיל רווחים. סיבה נוספת לתאום כזה היא כדי לייצב שווקים בלתי יציבים שבהם המחיר משתנה כל הזמן. ייצוב המחירים מייצב את הסיכונים הכרוכים בשווקים אלה עבור הפירמות בהקשר של השקעות ופיתוח מוצרים. קיימות הגבלות חוקיות על תאומי מחירים כאלה ברוב המדינות. תאומים אלה אינם חייבים להיות מגובים בהסכם רשמי כדי שיתקיים תאום מחירים (אם כי קיום של תקשורת בין חברות חייב להתקיים כדי שפעולה כזו תהיה בלתי חוקית). לדוגמה בכמה תעשיות יש הסכמה בין היצרנים מי הם "מנהיגי השוק" market leader שקובעים, באופן לא רשמי, את המחירים ולמחירים אלה שאר היצרנים מגיבים. מצב זה קרוי הנהגת מחירים Price leadership.
במקרים אחרים, התחרות בין מוכרים באוליגופול יכולה להיות חריפה, עם מחירים נמוכים יחסית וכמות ייצור גבוהה. דבר זה נתפס כדבר קרוב ליעילות כלכלית וקרוב לתחרות משוכללת. התחרות באוליגופול יכולה להיות גדולה יותר כאשר יש יותר פירמות בתחום תעשייה מסויים.
מודלים של אוליגופולים
בגלל שיש מספר קטן של מוכרים, לרוב כל אחד מהם מודע לפעולות האפשריות והממשיות של האחרים ולהשלכות של פעולות אלה על השוק ועליו. ההחלטות של פירמה אחת מושפעות על ידי ההחלטות של פירמות אחרות, ומשפיעות עליהן בחזרה. תכנון אסטרטגי של פירמות אוליגופוליות לוקח בחשבון את התגובות הסבירות של הפירמות האחרות.
בדומה למונופול שבו יש מוכר יחיד, גם באוליגופול, כשיש מספר מצומצם של מוכרים, הם יכולים לשלוט על ההיצע ובהתאם לכך על רמת המחירים של הסחורות בשוק גם ללא תאום ביניהם בפועל על ידי פגישות (קרטל). וזאת על ידי שכל הצדדים שומרים על "סטטוס קוו" מסויים.
בחירת אסטרטגיית פעולה באוליגופול יכולה להתבסס על תורת המשחקים, מאחר שזו מאפשרת מידול של התנהגות השחקנים האחרים בשוק:
- מודל סטקלברג – מודל בו החברות המתחרות פועלות בזו אחר זו. מודל זה רלוונטי למשל בשוק בו יש חברה דומיננטית אחת, ושאר החברות ממתינות להחלטתה כדי לגזור משמעויות ורק אז לפעול.
- מודל קורנו – מודל בו החברות המתחרות בוחרות בו-זמנית את הכמויות, כאשר לשתיהן מעמד שוק דומה. לדוגמה במצב שבו החברות צריכות לתכנן זמן רב מראש מה יהיו הכמויות. דבר כזה קיים לדוגמה בחלק מהתחומים בחקלאות שבה שותלים היום את השתילים כאשר עוד לא יודעים מה יהיה הביקוש העתידי.
- מודל ברטראן – מודל בו החברות המתחרות בוחרות בו-זמנית את המחירים.
מודל קורנו, או מודל קורנו-נאש, הוא המודל האוליגופולי הפשוט ביותר. המודל מניח כי קיימות שתי פירמות שלשתיהן מעמד שוק דומה (אף אחד מהן היא לא חזקה יותר באופן ברור ביחס לרעותה). החברות מתחרות על בסיס של כמויות ולא על בסיס של מחיר. כל אחת מהפירמות מניחה שהתנהגות הפירמה השנייה היא קבועה ולא משתנה. מניחים גם כי עקומת הביקוש היא לינארית וכי העלויות השוליות הן קבועות. כדי למצוא שיווי משקל במצב זה צריך לקבוע כיצד מגיבה כל חברה לשינויים בתפוקה של הפירמה השנייה - זו נקראת "פונקציית התגובה" (Reaction function) שלה - ומניחים שפונקציה זו היא קבועה. הנתיב לשיווי משקל הוא שורה של פעולות ותגובות. דפוס זה ממשיך עד לנקודה שבה אף פירמה לא רוצה לשנות את התנהגותה בהינתן האמונה שלה לגבי דרך התגובה של הפירמה השנייה ביחס לשינוי.
דואופול
צורה מיוחדת של אוליגופול היא דואופול - מצב שבו יש רק 2 חברות בשוק, או תיאור נפוץ יותר, מצב שבו שתי חברות בלבד שולטות ברוב השוק ומכתיבות את התנאים בו, ויש עוד פירמות קטנות בהרבה מבחינת נתח השוק שלהן. הדואופול הוא מודל אוליגופולי שיש לגביו מודלים תאורטיים רבים בגלל הפשטות היחסית שיש במודל.
דוגמאות לדואופול בישראל כוללות את הזכיינות של ערוץ 2, קשת ורשת; יש הטוענים כי גם הבנקאות בישראל היא דואופול שנשלט על ידי בנק הפועלים ובנק לאומי; במשק החלב בישראל שולטות תנובה וטרה (בבעלות חברת קוקה קולה).
גורמים לקיום אוליגופולים
קיימים הסברים שונים לסיבת הקיום של אוליגופולים. הסבר אחד הוא יתרון לגודל של חברות גדולות, וזאת בעיקר בגלובליזציה בשוק עולמי עם מעט חסמים שבו החברות הגדולות נהנות מיתרונות כמו מינוף פיננסי ועלויות נמוכות יותר. דבר זה מוביל למיזוגים ורכישות ומקטין את מספר הפירמות בענף. הסבר אחר, שמקובל בדרך כלל בקרב גורמי הימין הכלכלי, טוען שאוליגופולים נובעים אך ורק מהתערבות ממשלתית בשוק החופשי ושללא התערבות כזו אוליגופולים לא היו מתקיימים.
בעוד שלמוכרים באוליגופול אינטרסים מנוגדים בהקשר של אסטרטגיה מול הצרכנים (כל אחד מהם רוצה לתפוס נתח שוק גדול יותר, על חשבון שאר המתחרים) בדרך כלל יש להם אינטרסים משותפים מול גורמים אחרים - מול ספקים, עובדים, פירמות נוספות קטנות בענף, מתחרים מחו"ל, רגולטורים ומחוקקים, ועדי עובדים, ארגוני לשמירה על הבריאות של הצרכנים או העובדים, ארגוני סביבה, גופי תקינה ועוד. כך מוכרים אלה יכולים לשתף פעולה בהפעלת לובי פוליטי מול מחוקקים ולתאם עמדות גם בהיבטים אחרים של התנהלותם מלבד בנושאי מכירות.
אוליגופולים בעולם
תאגידים רב לאומיים גדולים רבים פועלים במסגרת שוק אוליגופולי עולמי ולא בשוק משוכלל. משק האנרגיה העולמי, שוק הרכב העולמי, שוק האשלג, יצרני תוכנה וחומרה של מחשבים, חברות נשק ועוד. לדוגמה שוק הרכב העולמי נשלט על ידי 18 תאגידי רכב גדולים שמייצרים מעל 80% מכלי הרכב הממונעים (מכוניות, אופנועים, משאיות ואוטובוסים). שני שליש מהשוק נשלט על ידי 10 חברות וחצי ממנו על ידי 6 חברות בלבד, שיש להן גם קשרי בעלות זו עם זו.
|
... והחשוב מכל, מקום שבו מספר החברות הוא קטן - וזוהי תופעה אופיינית לתעשייה המודרנית - הרי התלות ההדדית מוכרת ומכובדת, והחברות נמנעות ממדיניות קביעת מחירים, שיש בה כדי להחריף את חוסר הודאות לגבי כל הענף. | 
|
| -- ג'ון גלבריית, חברת השפע ע' 99 | ||
- ארבע חברות ענק של בתחום ראיית חשבון שולטות על השוק העולמי, וידועות כ-"4 הגדולות" החברות הן PriceWaterhouseCoopers, KPMG, דלוייט וארנסט אנד יאנג.
- שלוש חברות לעיבוד מזון קראפט פודס, פפסיקו ונסטלה שולטות על חלק ניכר משוק המזון העולמי המעובד. שלוש חברות אלה משמשות לעיתים כדוגמה ל"חוק השלוש", שטוען כי שווקים הופכים לרוב לאוליגופול של 3 חברות גדולות.
- בואינג ואיירבוס, הן דואופול עולמי בייצור של מטוסי נוסעים.
- ג'נרל אלקטריק, פרט אנד ויטני ורולס-רוייס שולטות במעל 50% משוק המנועים למטוסים בעולם.
- שלוש סוכנויות דירוג אשראי - סטנדרס אנד פורס, מודיס, ופיץ', שולטות ברוב השוק הזה ומרחיבות את השפעתן לשוק הפיננסי.
- נסטלה, הרשי ומארס, מייצרות את רוב הממתקים בעולם.
- מיקרוסופט, סוני ונינטנדו חולשות על שוק קונסולות המשחקים.
אוליגופולים בארצות הברית
מספר תחומים בתחום הפקת תקשורת והמדיה - הפקת סרטים וסדרות - הם למעשה אוליגופולים:
- שש חברות סרטים ענקיות מקבלות 87% מההכנסות מהפקת סרטי קולנוע בארצות הברית.
- הפקה ושידור תכנים בטלוויזיה וכן שידורי אינטרנט מהירים הוא אוליגופול של 7 חברות: וולט דיסני, CBS, ויאקום, קומסט, הרסט, טיים ורנטר וניוז קורפוריישן.
- שוק שירותי שיחות בטלפונים סלולריים נשלט על ידי 4 חברות ששולטות על 89% מהשוק - AT&T, וירוזון ווירלס, טי-מוביל, וספרינט נקסטל).
- ביטוחי בריאות בארצות הברית נשלטים על ידי מספר חברות ביטוח מעטות ששולטות על אחוזי שוק נרחבים ברוב המדינות. לדוגמה בקליפורניה יש 20 מיליון אזרחים שיש להם ביטוחי בריאות, זו המדינה בעלת התחרותיות הגדולה ביותר בתחום זה מכל המדינות בארצות הברית, אך 44% מהשוק נשלט על ידי 2 חברות ביטוח גדולות Anthem ו-Kaiser Permanente.
- בתעשיית הבירה, Anheuser-Busch ו-MillerCoors שולטות על 80% מהשוק.
- בשנת 2012 פרסם משרד המשפטים האמריקאי כי הוא יתבע שש חברות גדולות בתחום ההוצאה לאור בגלל תאום מחירים במכירת ספרים אלקטרונים. הנתבעות הן אפל, סימון ושוסטר, Hachette Book, פינגווין, Macmillan וHarperCollins.
אוליגופולים בישראל
גם בכלכלת ישראל שווקים רבים פועלים כתחרות בין מעטים: בנזין למכוניות, בנקים, פנסיה וביטוח, תקשורת (קווית, סלולרית, אינטרנט, חו"ל), מדיה (טלוויזיה ועיתונים), מזון (רשתות שיווק ויצרנים), רכב, ועוד, כך לדוגמה בתחום ייצור המזון בישראל קיימות אסם-נסטלה, קבוצת שטראוס ותנובה ששולטות ברוב שוק המזון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אוליגופול בוויקיפדיה האנגלית
- Tim Hyde ,Conspiracies against the public, במה שונים קרטלים אמיתיים מאלו של ספרי הלימוד, גיליון פברואר 2017, American Economic Association
- תורת המחירים: נא להכיר - האוליגופול - תחרות בין מעטים מיכאל תבור, כלכליסט, 2009
- תורת המחירים: האוליגופול - תחרות בין מעטים - חלק ב' מיכאל תבור, כלכליסט, 2009
- ההוכחה שאין תחרות בין תנובה, טרה ושטראוס אורה קורן, דה מרקר, 26.08.2013
קרטל
קרטל (באנגלית: Cartel) הוא איגוד מקצועי המאגד ישויות ארוגניות שונות מסוג מסוים (כגון בנקים) במטרה לתקנן; כלומר, להמציא, לקיים ולפקח על תקנון (רגולציה) בהקשר שיפור רווחים של ישויות אלה.
בהגדרה אחרת, קרטל הוא מצב שבו שמספר מוכרים בשוק מסויים ומתאמים ביניהם את הפעילות הם יכולים לצבור מספיק כוח כדי לשלוט על המחירים או על היבטים אחרים בשוק, בדומה למונופול.
בכדי לתאם את המחירים הפירמות לא חייבות להיפגש במחשכים, מספיק שאחת מהן מעלה את המחיר וסופגת את הזעם הציבורי, כדי שהאחרות יעלו את המחיר בהתאם.
במובן ציני, זהו גוף שכל מטרתו לדאוג שישויות עסקיות מסוג מסוים המאוגדות תחתיו ירוויחו יותר ויותר תוצרת בכלל וכסף בפרט, מן האזרח, גם דרך שחיתות חוקית, המצאת חובות (אם רלוונטי) ורמיסת כבודם וחירותם של "לקוחותיהם".
בישראל
בישראל מכונה קרטל בשם "הסדר כובל" לפי חוק הגבלים עסקיים, הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר.
דוגמה לקרטל שפעל בישראל הוא "קרטל המרצפות" שפעל בישראל בשנים 1983-1997. לפי חוות דעת של הכלכלן ד"ר אשר בלס, הנזק שנגרם לצרכנים עקב פעולות הקרטל הגיע לסכום של 17 מיליון ש"ח בשנה, וסה"כ נזק של 394 מיליון ש"ח. תשע חברות מובילות בענף - שהגדולות בהן היו תשלובת אלוני, נמליט, זהבי, שדות ים, מרצפת ורצף. החברות תיאמו ביניהן לאורך שנים מחירים בענף המרצפות והשיש, ותיאמו הסדרי חלוקת שוק. בחוות הדעת כתב בלס כי כתוצאה מפעילות הקרטל, מרצפות נמכרו לצרכנים במחיר הגבוה ב-17%-11% ממחירן אילולא הקרטל. [3]
קרטל המרצפות מדגים גם כי לא תמיד יש צורך במיעוט מוכרים כדי לקיים קרטל אפקטיבי. בשווקים רבים בישראל ובעולם השוק נשלט על ידי כמות קטנה יותר של חברות. לדוגמה שוק הביטוח בישראל נשלט על ידי 5 חברות, בנקאות בישראל נשלטת על ידי שני בנקים גדולים ועד מספר בנקים קטנים יותר, שוק הרכב העולמי נשלט בידי מעט חברות וכו'.
מקרה מפורסם נוסף שנוגע להסדר כובל בישראל הוא המקרה של ההסדר הכובל בבהפקת גז טבעי בישראל והניסיון לעקוף את הממונה על הגבלים עסקיים בשם אינטרסים ביטחוניים בנושא מתווה הגז. במקרה זה העריך דו"ח שהזמינה רשות החשמל, כי הנזק שיגרם למשק הישראלי מקיום ההסדר הכובל על פני כ-30 שנה הוא בסדר גודל של עשרות מיליארדי שקלים.
הגבלות על קרטלים ועל מונופולים
בדומה למונופול, קיימים מתחילת המאה ה-20 במדינות שונות חוקי ההגבלים העסקיים במטרה להטיל מגבלות על קרטלים, למנוע מיזוג חברות, להטיל עונשים על חברות שתאמו ביניהן פעילות וכו'. עם זאת קשה יותר להוכיח קיום של קרטל ולכן במקרים רבים מתקיים אוליגופול - או תחרות בין מעטים, שבו אין תאום רשמי בין החברות. בניגוד לקרטל שבעקרון אסור לפי החוק, אוליגופול הוא מצב חוקי.
ראו גם
- מונופול
- אוליגופול
- הברונים השודדים - רקע היסטורי לצמיחת "טראסטים" בארצות הברית
- הגבלים עסקיים
- מתווה הגז
קישורים חיצוניים
- Tim Hyde ,Conspiracies against the public, במה שונים קרטלים אמיתיים מאלו של ספרי הלימוד, גיליון פברואר 2017, American Economic Association
מונופסון
מונופסון (באנגלית: Monopsony) הוא מצב בו בשוק מסויים יש 'קונה יחיד' או קניין בודד השולט בחלק נרחב של השוק. המילה "מונו" פירושה יחיד, ו"פסון" פירושה קונה. המונופסון נבדל מהמונופול בכך שמונופול הוא מוכר יחיד. אוליגופסון הוא מצב של מספר מועט של קונים שמכתיבים את המצב בשוק (בדומה לאוליגופול שבו יש מספר מועט של מוכרים). מונופסון הוא דוגמה לכשל שוק משיקולים דומים למתרחש במונופול.
המונופסון יכול לשלוט על הביקוש בשוק ובכך להכתיב את המחיר של הסחורה. בניגוד למונופול שרוצה שיקנו ממנו מעט וביוקר (יחסית למחיר ולכמות שהיו נקבעים על ידי שוק תחרותי) המונופסון רוצה לקנות הרבה ובזול.
דוגמאות בולטות למונופסונים מתקיימות בתחום השיווק -בעיקר שיווק מזון. רשתות שיווק קובעות את התנאים של מחירים ואיכות עבור חקלאים קטנים, כך שעיקר הרווח מהתוצרת מגיע אל רשתות השיווק ולא אל החקלאים. דוגמה מישראל לדבר זה מתקיימת בין המחלבות הגדולות שהגדולה בהן היא תנובה והרפתנים.
מונופסון משתמש בכוחו כדי ללחוץ על הספקים להוריד את המחירים עוד ועוד. כשספק מסויים לא עומד בדרישות של רשתות שיווק הן מסוגלות להסיר את מוצריו מהמדפים ולגרום לו נזק כלכלי כבד. כך הרשתות יכולות להעלות את רווחיהן על חשבון היצרנים הקטנים ששולי הרווח שלהם מצטמקים עוד ועוד.
דוגמה היסטורית למונופסון הייתה חברת נסטלה שפעלה באפריקה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 מול חוואים אפריקאים וקבעה מחירים הולכים ויורדים.
קישורים חיצוניים
- מונופסון בוויקיפדיה האנגלית
קונסולידציה של שווקים
קונסולידציה (באנגלית: Consolidation) היא שם כללי לתהליך שבו דברים רבים מתמזגים לדבר אחד. בתחום העסקים הכוונה לתהליך מיזוגים ורכישות שבהן חברות קטנות רבות (מבחינת אחוז נתח השוק שלהן) מתמזגות למספר קטן יותר של חברות גדולות יותר, כך שמספר המתחרים בשוק מסויים קטן ונוצר אוליגופול, קרטל או מונופול.
מבחינת ראיית חשבון פיננסית, קונסולידציה מתייחסת לסך ההצהרות הפיננסיות של קבוצת חברות. המונח מבחינת מיסוי מתייחס להתייחסות אל קבוצת חברות כאל יחידת מס אחת.
בשוק חדש, בעיקר בשווקים שאין בהן חסמי כניסה טכניים או מוסדיים, מנסות פירמות רבות את מזלן בתחרות חופשית, כך לדוגמה בשוק הרכב העולמי וכן בשוק הצמיגים בארצות הברית היו בתחילת המאה ה-20 מאות חברות שונות. המכירות בשוק חדש דומות לגידול סיגמואידי - בתחילה קשה למכור, המחיר יקר ויש מעט קונים. בהמשך יש ירידה של מחירי המוצרים - עקב יתרון לגודל, שכלולים טכנולוגיים, כניסת מתחרים חדשים ועוד. בנוסף ייתכן ביקוש מושרה שבו הגידול בהיצע מגדיל את הביקוש. עם התבגרות השוק, מתקיים שלב שבו כמות המכירות הכללית נשארת בגודל קבוע או ממשיכה לגדול אבל בקצב איטי יותר (השיפוע הנמוך של עקומת ה-S בסיגמואיד). בשלב זה כניסת עוד חברות חדשות נעצרת, ושולי הרווח נשארים קבועים או נשחקים. כאשר מגיע משבר כלכלי כחלק ממחזור עסקים, חלק מהפירמות נסגרות, נרכשות על ידי מתחרים או עוברות מיזוג עם פירמות אחרות.
בשווקים רבים תהליך זה מגיע למיצוי של מספר מועט של פירמות - אוליגופול שמחזיקות את רוב רובו של השוק. לפעמים קיימות עוד חברות קטנות אחדות המתחרות ביניהן על שוקי נישה ייחודיים שמהווים חלק קטן בהרבה מהשוק. כך לדוגמה שוק המכוניות שהיה בתחילת המאה ה-20 שוק בן מאות יצרנים, נשלט כיום על ידי 5-6 מתחרות כלל עולמיות.
דוגמאות לקונסולידציה ניתן לראות בשווקים שונים בשוק העולמי - ייצור מטוסים, ייצור מכוניות, שוק התקשורת, כימיה, חברות התרופות, שוק הצמיגים העולמי, טבק, דגנים, תוכנה ועוד.
הקיום של שוק עם מספר מתחרים קטן עלול לגרום לתופעות שונות כמו קרטל, קיום של מונופול מקומי, מונופסון מקומי, קשרי הון-שלטון, השפעת ההון על התרבות והתקשורת, על נורמות בשוק העבודה ועוד.
כדוגמה לקרטלים אפשר לציין לדוגמה את קרטל המרצפות וקרטל הביטוח שנתגלו בישראל ופורקו.
תהליך הקונסולידציה מתרחב כאשר חברות רבות הופכות למגה חברות ולחברות אחזקה שבבעלותן חברות בשווקים שונים. כך שקבוצת פירמות יכולה לשלב בין פעילות של פירמות בתחומים שונים.
קונסולידציה אינה תמיד תהליך גלוי לעין כאשר הדבר נוגע לצרכנים. בחלק מהמקרים מחזיקות פירמות שונות או מותגים שונים ויוצרות אשליה של מגוון ושל תחרות. כך לדוגמה בתחום המזון בישראל, קיימות רשתות בעלות שמות שונים ששייכות לאותה קבוצה. ניתן להסתכל על דבר זה כעל סוג של אוליגופול עם הפליית מחירים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קונסולידציה בוויקיפדיה האנגלית
- תיאום מחירים בין הבנקים בישראל - דה-מרקר