דוקטרינת ההלם
דוקטרינת ההלם - עליית הקפיטליזם של האסון (באנגלית: The Shock Doctrine: The Rise of Disaster Capitalism) הוא ספר עיון מאת העיתונאית והכותבת הקנדית נעמי קליין שיצא לאור בשנת 2007.
הטענה המרכזית בספר היא כי מדיניות נאו-ליברלית או "שוק חופשי" מבית מדרשו של מילטון פרידמן, הושגה על ידי דחיפת מדיניות זו כאשר האזרחים ניסו להתאושש מאסון או תהפוכות. נרמז בספר כי מספר משברים מעשי ידי אדם, כמו מלחמת פוקלנד, נוצרו אולי במטרה לקדם רפורמות בלתי-פופולריות כאלה.
בספר יוצאת קליין נגד תזה מקובלת על פיה שוק חופשי עולמי, והאידאולוגיות התומכות (ליברליזם, קפיטליזם) בו קודמו תמיד בדרכי שלום או בדרכים דמוקרטיות, ותוך שמירה וקידום זכויות אדם.
הספר יצא לאור בעברית בשנת 2009, בהוצאת אנדלוס, בתרגומה של דבי אילון.
תזה מרכזית
דוקטרינת ההלם, על פי קליין היא השימוש באובדן העשתונות של הציבור בעקבות משברים חברתיים, כמו אסונות טבע, מלחמות, או התקפות טרור, כדי לקדם אג'נדה כלכלית ימנית או כדי לגרוף רווחים פרטיים קלים למקורבים לשלטון על ידי מכירת נכסים ציבוריים בצורה זולה. זהו "ההלם הכלכלי". לעיתים משתמשים גם ברצח מתנגדי המשטר, מאסרים ועינויים כדי לשבור התנגדות למדיניות זו.
הרעיונות המרכזיים בספר הם:
- תומכי דוקטרינת ההלם שואפים להשיג "לוח חלק" עליו הם יכולים לבנות את השוק של הכלכלה החופשית האידאלית שלהם, דבר שדורש בדרך כלל הרס אלים של הסדר הכלכלי הנוכחי.
- הדמיון בין דוקטרינת ההלם הכלכלית לבין ה"ריפוי בהלם" המקורי - טכניקה פסיכיאטרית שבה ניתן שוק חשמלי לאנשים בעלי הפרעות נפשיות.
מבנה הספר
הספר מכיל הקדמה, חלק מרכזי ומסקנה המחולקים ל-7 חלקים ובסה"כ 21 פרקים.
ההקדמה מכילה רישום מהיר של ההיסטוריה של 30 שנה שבהן יושמו "דוקטרינות הלם" כלכליות ברחבי העולם, מדרום אמריקה בשנות ה-70, ועד ניו-אורלינס לאחר הוריקן קתרינה.
לאחר מכן קליין מציגה את הרעיונות המרכזיים בספר.
בהמשך קליין מתארת בצורה מפורטת יותר הכנסה של מדיניות כלכלית ימנית של הפרטה, דה רגולציה, שבירת ארגוני עובדים, איסור שביתות ועוד.
תיאורים המקרים של ההפיכה נגד סלבדור איינדה בצ'ילה, תוך ניצול ההפיכה לקידום מדיניות נאו-ליברלית קיצונית יחד עם עינויים של מתנגדי המשטר והמדיניות הכלכלית שלו. בצד תיאור מהלכי המשטר, מתארת קליין את השורשים האידאולוגיים של תלמידים שלמדו באוניברסיטת שיקגו ואיישו מאוחר יותר תפקידים בכירים במשטרו של פינושה.
קליין מתארת את דוקטרינת "ריפוי בהלם" ברוסיה, בפולין ובמזרח אירופה לאחר המשבר הכלכלי של 1997. ותיאור "ריפוי בהלם" שהתקיים בעיראק לאחר כיבושה על ארצות הברית. קליין מתארת את מכירת עתודות הנפט של עיראק לידי חברות הנפט של ו-BP, את העברת ניהול "המלחמה בטרור" של ממשל בוש לאחר פיגועי 11 בספטמבר למיקור חוץ בידי החברות "האליברטון" ו"בלאקווטר".
לפי קליין, מכות טבע כמו רעידות אדמה, או סופות הוריקן הן מצב של "ניצול הזדמנות" עבור חברות גדולות, ועבור ההון לקנות נכסים זולים ולנצל את העוני והמצוקה כדי לקבל כוח עבודה זול בלי התנגדות חברתית. באופן זה, מופרטים שירותי החינוך והדיור הציבורי של ניו אורלינס לאחר ההוריקן שבה, וחופים רבים נמכרים במחיר נמוך לאחר סופת הציקלון בדרום מזרח אסיה.
בספר מנסה קליין להצביע מקורות התכנון, זרימת המזומנים וההשפעות של גורמים באליטה הכלכלית והפוליטית האמריקאית והתאגידית, המנצלים משברים כדי לקדם מדיניות של מכירה זולה של משאבי טבע או הפרטת שירותים חברתיים לידי תאגידים רב לאומיים.
קליין תוקפת בספר באופן מיוחד את הכלכלן מילטון פרידמן שכתב את קפיטליזם וחירות. היא טוענת כי בניגוד להבטחות של חופש כלכלי, המדיניות שמתבצעת בפועל היא של פרוטקציוניזם שבו אליטה כלכלית מקבלת הנחות מצד אליטה פוליטית ובתמורה תומכת בפוליטיקאים אלה.
תגובות לספר
הספר זכה לקשת רחבה של תגובות, החל מתגובות אוהדות כמו זו של הכלכלן ג'וזף שטיגליץ ועד לביקורות שדחו את התזות של קליין בבוז, תוך טענה שקליין מציגה את הדברים בצורה שטחית מידי, או מתעלמת מהיתרונות שהביא הקפיטליזם, מצד אנשי הימין הכלכלי.
חלק מהביקורת על הספר היא שהוא מציג רק את הצדדים הכוחניים של קידום מדיניות קפיטליסטית, של ניצול אסונות כדי לקדם מדיניות ימנית, בעודו מפחית מהחשיבות של קידום מדיניות קפיטליסטית על ידי הבטחות, שכנוע, תרבות הצריכה ומחסור בחלופות מצד השמאל הכלכלי.
מאמר של דני גוטווין, בירחון "פיגומים" 2022) מציג שלוש בעיות בתזה של קליין. הראשונה היא כי הנאו-ליברלזים מנצל גם את התרדמה והנוחות של אנשים כדי לקדם את סדר היום שלו - בכך שאנשים רדומים ושאננים ואינם מתעניינים במיוחד בפוליטיקה. שנית במצבים חירום מסויימים כמו הקורונה דווקא היתה גם סולידיריות שגרמה להעברת כסף לעובדים בגישה קיינסינית ולא ברוח פרדימן. שלישית הטענה של קליין היא טיפוח תחושה של דכסוך ופאטליזם כאילו הדרדרות היא מצב בלתי נמנע. גוטווין מצטט את המאמר של דייוויד גרייבר "הלם הנצחון" כי "הבעיה הגדולה ביותר שבפניה ניצבות תנועות של פעולה ישירה היא שאיננו יודעים להתמודד עם הנצחון". השאלה היא כיצד לשבור מעגל של התעלות ויאוש ולהציע כמה חזונות אסטרטרגיים של נצחונות הבנויים זה על גבי זה. כדי ליצור תנועה מצטברת לעבר חברה חדשה. [1] תמיכה ברעיון זה מוצגת גם בספרה של ארנה קזין איך להתנגד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דוקטרינת ההלם בוויקיפדיה האנגלית
- דוקטרינת ההלם הספר בהוצאת אנדלוס
- אבירמה גולן, אסון במחיר הזדמנות | "דוקטרינת ההלם", הארץ, 02.09.2009
- צבי בן-דור, המצפון הנרשע והמזימה הרעה: דוקטרינת ההלם, העוקץ, 15.09.2009
הערות שוליים
- ^ נעמי קליין והכשל של דוקטרינת ההלם, דני גוטוויין, פיגומים, 15.2.2022