משבר המים העולמי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף משבר מים עולמי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברוא יערות במישורים הגבוהים של מדגסקר הוביל לסחף קרקע נרחב ולזרמים בלתי יציבים של הנהרות באזור.

משבר המים העולמי או משבר המים (באנגלית: The water crisis) הוא מצבם של משאבי המים העולמיים יחסית לדרישה האנושית החל משנות ה-1970 ועד היום[1]. האו"ם ומוסדות עולמיים אחרים משתמשים במונח "משבר מים" כשהם מתייחסים למצב המים העולמי[2][3]. ההיבטים העיקריים של משבר המים העולמי הם מחסור כללי במים מתוקים וזיהום מים.

על פני כדור הארץ ישנה כמות סופית של מים מתוקים, אשר אגורים באקוויפרים, במים על פני השטח, ובאטמוספירה, כל אלה הן חלק מההידרוספרה והתנועה בין המאגרים השונים היא מחזור המים בטבע שהוא דוגמה למחזור ביוגאוכימי. כמות המים המתוקים, וקצב הזרימה של מים בין מאגרים מכתיבה קצב שימוש מקסימלי במים מתוקים - כך שמים מתוקים הם משאב מתחדש אבל בעל קצב התחדשות מוגבל. יש אנשים שחושבים שמי האוקיינוסים הם מים זמינים, אך כמות האנרגיה שיש להשקיע כדי להתפיל מי מלח למים מתוקים מונעת מרוב המדינות לבצע זאת כיום בהיקף נרחב, דבר המסביר מדוע רק אחוז קטן מאוד ממאגר המים המתוקים העולמי מקורו בהתפלה.[4] היות ורוב ההתפלה דורשת אנרגיה ממקורות אנרגיה מחצבית פירוש ההתפלה גם ביסוס משק המים על משאב מתכלה. לחלופין ניתן להתפיל כמות גדולה יותר ויותר של מים, ואף באמצעים של אנרגיה מתחדשת אבל דבר זה כרוך בעצמו באתגרים ובעיות שונות (שכן הוא דורש הגדלה נוספת של צריכת האנרגיה לנפש ועלול להיות כרוך בבעיות בריאות שונות).

כמות השימוש העולמית במים מתוקים נחשבת לאחד מ-9 התחומים שמהווים גבולות פלנטריים אשר פריצתם עלולה לסכן את קיום האנושות. מדענים ממליצים על שימוש בפחות מ-4,000 ק"מ מעוקבים בשנה של שימוש צרכני של משאבים מי נגר עבור כלל האנושות. כיום האנושות צורכת כ-2,600 ק"מ מעורבים של מים מתוקים בשנה היות והצריכה של מים גדלה כל הזמן, האנושות צפויה להגיע לגבול זה באמצע המאה ה-21. כבר היום עקב שאיבה וניצול של מים, כרבע ממערכות הנהרות בעולם לא מגיעות לאוקיינוסים לפחות חלק מהשנה. דבר זה הוא בעל השלכות על המערכות האקולוגיות ועלול להיות בעל השלכות חמורות על החקלאות והחברה האנושית. [2]

משבר המים מתבטא בכמה תופעות עיקריות:

מחלות המועברות במים, ומחסור בסניטציה של מערכות מים מקומיות הן סיבות המוות חשובות בעולם (במיוחד במדינות עניות), וייתכן שהן מובילות לכ-80% מהתחלואה העולמית.[5]

גורמים המשפיעים על משבר המים

כמו בהשפעות סביבתיות רבות אחרות, שלושת הגורמים המרכזיים המשפיעים על כמות המים הזמינה ועל כמות המים הנדרשת על ידי האנושות הם גודל האוכלוסייה, כמות הצריכה לנפש וכן טכנולוגיות שונות המשפיעות לחיוב או לשלילה על מניעת זיהום מים, וטיפול וטיהור מים ברמות שונות או חסכון במים בצריכה החקלאית הביתית או התעשייתית.

הביקוש למים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טביעת רגל מימית

רוב צריכת המים האנושית אינה ישירה. רק 4% מסך צריכת המים הם צריכת המים הביתית. עוד 5% מקורם במים שמזהמים או נצרכים במהלך ייצור מוצרי תעשייה, ו-92% מסך טביעת הרגל המימית מקורם בצריכת מים לחקלאות - כולל גידול צמחים והשקיית חיות המשמשות כמקור למזון מהחי. באופן זה תושבי מדינות צפופות כמו יפן או ישראל יכולים לצרוך חלק ניכר מצריכת המים הכוללת שלהם על ידי ייבוא "מים וירטואליים" - מים במוצרי חקלאות ותעשייה. צריכה זו מכונה טביעת רגל מימית. לדוגמה, מעל 80% מהמים שישראל צורכת - מקורם ב"מים וירטואליים" כאלה ולא מים שנמצאים במשק המים בישראל. נכון לשנת 2011 אדם ממוצע בעולם צורך ומזהם 1,385 קוב מים לשנה. [6]

ניתן לפרק את הגידול בצריכת המים האנושית ל-3 מרכיבים: גידול האוכלוסייה, צמיחה כלכלית, טביעת רגל מימית לכל דולר תוצר. זוהי משוואת I=PAT לכלל המים המתוקים בעולם. שני הגורמים הראשונים מעלים את צריכת המים הנדרשת שכן כל אדם דורש כמות מינימלית של מים לקיומו - הן בצריכה ישירה והן על ידי קיום של חקלאות, תעשייה ושירותים הנדרשים לו. טביעת הרגל המימית של תושבי סין והודו נמוכה מהממוצע העולמי, כ-1,100 קוב מים לשנה, אבל בגלל האוכלוסייה הגדולה של מדינות אלה הן הצרכניות העיקריות של מים בעולם. [6]

ככל שהתוצר לנפש גדל, במונחים של צריכת מוצרים ושירותים רבים יותר, כך גדלה גם צריכת המים לנפש. הדבר נכון בעיקר לגבי צריכת מזון מהחי, בעיקר בשר בקר, וכן לגבי זיהום רב יותר של מים הנגרם עקב צריכת מוצרי תעשייה שונים. באופן זה, תושב ממוצע של ארצות הברית הוא בעל טביעת רגל מימית של 2,842 קוב מים לשנה - כפול מטביעת הרגל המימית ביחס לממוצע העולמי. [6]

שינויים טכנולוגיים יכולים לשחק תפקיד לכאן ולכאן. על ידי התייעלות טכנולוגית ניתן להוריד את צריכת המים המתוקים של תהליכים חקלאיים ותעשייתיים שונים. כך לדוגמה השקיה בטפטפות או בנתזים יכולה להוריד את צריכה מים בחקלאות, אך שינויים טכנולוגים עלולים גם לגרום להגדלת הצריכה של מים או לזיהום מים. כך לדוגמה במדינות עניות מדרך המים לנפש עומד על 500-3,000 קוב מים לשנה - במדינות עניות בעלות טביעת רגל מימית גבוהה הדבר קשור לקשיים בטיפול במים וכן בקושי לנצל אותם בצורה יעילה בחקלאות. [6]

באופן כללי, הביקוש למים מתוקים בעולם הולך ועולה עם השנים. ככל הנראה בגלל הגידול באוכלוסיית העולם והגידול בצריכה בכלל. צריכת בשר ומוצרי מזון מהחי בקרב תושבי מדינות עניות נמצא בעליה, וגורמים אלה הם חזקים יותר, בינתיים, יחסית ליכולות לבצע התייעלות טכנולוגית בצריכת מים.

מסחר ב"מים וירטואליים" מהווה 20% מסך טביעת הרגל המימית של האנושות. מסחר כזה יכול להעלות או להוריד את הביקוש למים. מחד, מסחר כזה יכול לגרום לייבוא מוצרי חקלאות שגודלו בצורה חסכונית יותר, בעיקר בהקשר של ייבוא מזון אל מדינות עניות במיוחד. מאידך, ייבוא כזה של מזון עלול ליצור עליה בביקוש למזון מהחי שגידולו צורך יותר מים.

היצע המים

היצע המים המתוקים תלוי במחזור המים: בכמות ובאיכות של מאגרי מים מתוקים, במשטרי הזרימה בין מקורות המים האלה כולל זרימה בנהרות, משקעים, ובתהליכי אידוי מים. גורם מרכזי המשפיע על הקצב של זרמים אלה הוא יציבות האקלים, כך ששינויי אקלים עלולים לשנות את היצע המים המתוקים הן במונחים של הגדלה או הקטנה שלו, והן בהקשר של שינוי דפוסי ההקצאה של מים למדינות שונות.

היבט חשוב שעלול לצמצם את היצע המים הוא המלחת מי תהום עקב שאיבת יתר וכן זיהום מים שמזהם מאגרי מים ומי תהום. כך לדוגמה אקוויפר החוף בישראל זוהם במשך שנים כך שבחלקים ממנו לא ניתן להשתמש יותר או שיש צורך בשיקום שלהם. גורם נוסף שעלול להשפיע על גודלם של מאגרי מי-תהום הוא עליית מפלס מי הים עקב התחממות עולמית והפשרת קרחוני-יבשה וקרחונים היושבים על מדפי יבשת. הפשרה כזו של קרחוני-יבשה (במדינות כמו הודו) עלולה גם היא לצמצם את מלאי המים המתוקים בעולם.

היבט נוסף הוא טכנולוגיות ונהלים לניצול מים (כמו טכנולוגיית השקיה בטפטפות), שמירה על אקוויפרים מפני המלחת מי תהום, תהליכים וטכנולוגיות הגורמים או מונעים זיהום מים, בירוא יערות הפועלים כספוג ומאפשרים חדירת מים לקרקע וכן הסעת גשמים, מניעת סחף קרקע, וטכנולוגיות טיהור מים והתפלת מים.

חלק ממשבר המים הוא איזורי. כך שעודף מים בקנדה אינו מסייע במיוחד כאשר יש מחסור במים באוקראינה או בסין.

השפעות של משבר המים

התייבשות נהרות ואגמים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התייבשות נהרות ואגמים

בעשורים האחרונים יש תופעה נרחבת של התייבשות נהרות ואגמים במקומות שונים בעולם. הדבר נובע מסיבות שונות ביניהן גידול האוכלוסייה וגידול צריכת המים לנפש וכן עקב התחממות עולמית שמגבירה אידוי ומקטינה ירידת גשמים במקומות מסויימים. גידול האוכלוסייה והגדלת התוצר מובילים להגדלת צריכת המים לחקלאות ולצריכה ישירה על ידי אוכלוסיות במעלה הזרם דבר שמקטין את זרימת המים בנהרות ובאגמים וגורר ירידה בשטחם וכן המחלה שלהם.

מחקר של "המרכז הלאומי למחקר אטמוספרי" (NCAR) בארצות הברית בדק נתונים ומודלים ממוחשבים של 925 נהרות בעולם, שהם כ-75% מכמות המים שזורמת בעולם, בין השנים 1984 ל-2004. המחקר פורסם גם כמאמר בירחון של American Meteorological Society במאי 2009. [3] לפי המחקר, שליש מבין הנהרות האלה חווה שינוי בזרימה, ובקרב רובם (ביחס של 2.5 ל-1), כולל נהר הניגר במערב אפריקה, הגנגס בדרום אסיה והנהר הצהוב בסין - היו עם מגמות התייבשות. אלו הם נהרות גדולים שהמים שלהם תומכים כמים לשתיה, חקלאות ותעשייה של מאות מיליוני אנשים. לעומת זאת בחלק מהנהרות יש גידול בזרימת המים, בעיקר בנהרות בקרבת הקוטב הצפוני שבו הפשרת שלגים וקרח גורמת לזרימה רבה יותר. אבל דווקא אזורים אלה הם בעלי אוכלוסיה דלה ויש בהם חקלאות מעטה.[4] קווי הרוחב הצפוניים של נהרות אלה פירושם גם שטף נמוך של אנרגיית שמש ולכן גם פוטנציאל החקלאות בהם גם בעתיד אינו גבוה. [7] הסיבות להתייבשות נהרות כוללות הקמת סכרים, ושימוש במים לצורכי חקלאות. כמו כן שינויי אקלים גורמים לשינויים בדפוסים של ירידת הגשמים ולהגברת האידוי.[8]

בנוסף לנהרות שמתייבשים יש גם מגמה של התייבשות של ימות ואגמים - חלקם מתוקים וחלקם מלוחים עקב ירידה בזרימת המים אליהם ו/או הגברת האידוי. אלו כוללים את ימת אראל שליד קזחסטן, אגם צ'אד באפריקה, אגם Poopó בבוליביה, אגם אורימה באיראן, אגם פּוֹיָאנְג בסין, אגם מונו בקליפורניה, ים המלח בישראל ואולי גם הכנרת בישראל.

התייבשות נהרות ואגמים פוגעת בתיירות ובדיג, ופוגעת בחיות בצמחים ובמערכות אקולוגיות שנסמכות על המים הטבעיים הללו לשם קיומם. בנוסף המלחה ונסיגה של ימות והפיכתן למלחות עלולה ליצור בעיות נוספות. כמו כן אגמים מתוקים משמשים כ"באפרים" או אוגרים טבעיים שמגדילים את היכולת של מערכת המים להיות עם חוסן גדול יותר - שכן ניתן לאגור מים משנה ברוכה לשנה שחונה. התייבשות אגמים ונהרות מעידה על בעיה נרחבת יותר במערכת מים של איזורים או מדינות.

בטחון תזונתי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בטחון תזונתי

מים מתוקים הם אחד המשאבים המרכזים המהווים חסם על היכולת לגדל יבולים חקלאיים. כמות המים בצמח משפיעה על היכולת שלו לבצע את תהליך הפוטוסינתזה שכן תהליך זה כרוך באובדן מים. לכן צמחים באיזור מוגבל במים (כמו מדבר) חייבים להשתמש במים בחסכנות וגידולם איטי יותר, אף אם יש להם דשן כימי ואור שמש בשפע. היבט זה הוא חלק מחוק המינימום של ליביג המתייחס לצמחים - אין זה משנה כמה משאבים יש לך, תמיד יש גורם אחד שהוא זה המהווה מגבלה על גידול הצמח.

לגבי העולם כולו, יותר מידי מים (כתוצאה מהצפות) או פחות מידי מים מתוקים (כתוצאה ממדבור, שינויי אקלים ועוד) או זיהום מים, גוררים לא פעם פגיעה ביבולים של מדינות ואיתם פגיעה בשוק המזון העולמי. ככל שיידרש גידול של יותר מזון, מגבלות אלה עלולות להחמיר שכן מערכת יעילה יותר היא גם מערכת בעלת חוסן נמוך יותר - היכולת שלה להתמודד עם זעזועים הוא נמוך יותר.

השפעות על הבריאות

על פי הערכות האו"ם, לכ-1.1 מיליארד בני אדם ברחבי העולם אין גישה למים נקיים לשתייה. מלבד זאת מעריך האו"ם כי לכ-2.6 מיליארד בני אדם אין גישה לסניטציה הולמת (לדוגמה, אמצעים להיפטר ממי ביוב). הנושאים קשורים זה בזה היות וללא מים ותשתיות למי ביוב, זיהום מי השתייה במי ביוב לא מטוהרים היא התוצאה ההרסנית ביותר של היעדר הספקת מי שתייה בטוחים.

בעיות סביבתיות

כתוצאה מכך נרשמות רמות גבוהות של הידבקות במחלות ומוות בקרב אוכלוסיות שמשתמשות במים מזוהמים; השפעות אלה מתבטאות בעיקר בקרב ילדים במדינות לא מפותחות. בין 2 ל-10 מיליון איש, בעיקר ילדים, מתים כתוצאה ממים מזוהמים - או לפחות כ-5,000 ילדים ביום. שלשול לבדו, גורם למוות של 3,900 ילדים ביום במדינות העניות [9].

בעוד שמקרי מוות אלה נחשבים בדרך כלל ברי מניעה, המצב מורכב בהרבה. לטענת לסטר בראון לדוגמה, בספרו תכנית ב' 2.0, האנושות כבר עברה את יכולת הנשיאה של כדור הארץ בהקשר של הספקת מים נקיים [10]. פעמים רבות נשמעות הצעות בדבר טכנולוגיה שיכולה להקל על הבעיה, אבל העלויות הנוכחיות של הפתרונות הטכנולוגיים מותירות מספר מדינות ללא יכולת שימוש בפתרונות אלה. אם מדינות עניות יותר יתעשרו, יתרחש תיקון חלקי של הבעיה, אבל פתרונות מקיימים צריכים לכלול בכל אזור איזון של גודל האוכלוסייה ביחס למשאבי המים וניהול של משאבי מים באופן אופטימלי יותר. בכל מקרה כדי להגיע לאיזון עולמי טוב יותר, יש להתייחס לגודלם הסופי של מאגרי המים.

בעוד שמשבר המים משפיע בעיקר על מדינות עניות, ומדינות עשירות יותר יכולות להתפיל מים. עד כה התפלה היא טכנולוגיה יקרה באנרגיה ובכסף ופחות מאחוז אחד ממי השתייה מושגים בדרך זו.[11] גם ערים כמו ניו יורק, או אזורים בבריטניה סבלו ממחסור במים. זיהום מים הוא בעיה גם במדינות העשירות. לפי טענת NRDC לדוגמה, 7 מיליון אמריקאים חולים כל שנה בגלל זיהום במי שתייה שמולכים במערכת הצינורות.[12] התפלה גם דורשת אנרגיה חופשית ודבר זה מגדיל את טביעת הרגל האנרגטית של האנושות. היום וכיום רוב האנרגיה הזו מקורה בדלק מחצבי פירוש הדבר הגדלת התלות של המים והחקלאות במשאבים מתכלים. הספקת מים באמצעות אנרגיה מתחדשת היא גם בעלת מחיר שכן יש צורך להקצות שטחים ומשאבים נוספים לפיתוח אנרגיות מתחדשות.

השפעות על מערכות אקולוגיות ומגוון המינים

צמחים ובעלי חיים תלויים בכמות מספקת של מאגרי מים נקיים. ביצות, ושאר מערכות אקולוגיות מימיות תלויות יותר בהספקה מקיימת של מים נקיים, אבל גם יערות ושאר המערכות האקולוגיות היבשתיות נמצאות תחת איום של שינויים משמעותיים בפרודוקטיביות כאשר זמינות המים יורדת. במקרה של אדמות ביצה (wetland), שטח ניכר פשוט נלקח מהטבע הפראי כדי לספק שטחי מזון ושטחי מחייה לאוכלוסיות אנושיות מתרחבות. אזורים אחרים סבלו מפרודוקטיביות נמוכה עקב ירידה מתמשכת בזרם המים הנכנס, כאשר מקורות מים במעלה הזרם מנותבים לשימוש האדם. בשבע מדינות בארצות הברית, למעלה מ-80% מאדמות הביצה מולאו עד שנות 1980, זמן בו הקונגרס העביר חוק שאסר על אובדן של שטחי ביצה.[13]

אובדן נרחב של שטחי ביצה באירופה הוביל גם הוא לאובדן של מגוון מינים. לדוגמה, ביצות רבות בסקוטלנד יובשו כאשר האוכלוסייה האנושית גדלה והתרחבה.

במישור המרכזי של מדגסקר, התרחש שינוי מאסיבי שחיסל כמעט את כל הצמחייה של היער הסבוך במקום בתקופה בין 1970 עד 2000. חקלאות כרות והבער חיסלה כ-10% מהביומאסה המקומית של המדינה והמירה אותה לאדמת בור שוממה. השפעות אלו נוצרו מפיצוץ אוכלוסין ומהצורך להאכיל אוכלוסייה מקומית ענייה. אך ההשפעות ההרסניות הנוספות כללו סחף של קרקע בערוצי הנחלים שבתורו גרם לנחלים מזוהמים בסחף שצבעם הפך אדום עשורים לאחר ברוא היערות. דבר זה חיסל כמות גדולה של מים נקיים שהיו ראויים לשתייה, והרס גם הרבה מהמערכות האקולוגיות הנחליות של כמה נהרות. מספר מיני דגים הגיעו עד לסף הכחדה וכמה שוניות אלמוגים באוקיינוס ההודי אבדו.

סכסוכים מקומיים

סכסוכים חוצי גבולות מתקיימים לאורכן של 260 מערכות נהרות שונות ברחבי העולם. בעוד שחוקי הלסינקי מסייעים לפרש זכויות מים מקומיות בין מדינות, קיימים מספר סכסוכים מרים מאוד, או שהם קשורים להישרדות בסיסית עד שמתיחות ולוחמה הנם בלתי נמנעים. במקרים רבים סכסוכים על שימוש מים הם רק עוד מימד למתיחות-גבול שכבר קיימת על בסיס בעיות אחרות.

מערכת הנהרות הפרת והחידקל היא דוגמה אחת שבה אינטרסים לאומיים וזכויות שאיבה נמצאו במחלוקת. המדינות איראן, עיראק וסוריה מציגות כולן תביעות לגיטימיות לחלק מהשימוש במים, אבל הדרישה הכוללת למי הנהרות עולה על המגבלות הפיזיות של כמות המים.[14]. בשנת 1974 שלחה עיראק אל הגבול הסורי ואיימה להרוס את הסכר הסורי ב-al-Thawra שעל הפרת.[15]

בשנת 1992, הונגריה וצ'כוסלובקיה הביאו אל בית הדין הבינלאומי לצדק, סכסוך שנגע להטיות של נהר הדנובה והקמת סכרים. מקרה זה מייצג מיעוט מבין הסכסוכים שבהם היגיון ותורת המשפט יכולים להיות נתיב להכרעת סכסוכים. סכסוכים אחרים שבהם מעורבים צפון קוריאה ודרום קוריאה, ישראל והרשות הפלסטינית, אתיופיה ומצרים, עלולים להתגלות כקשים יותר לפתרון.

סכסוכים הנוגעים למים ולמחסור במים לא חייבים להיות בין מדינות. חלק מהתנאים למלחמת האזרחים בסוריה היו בצורת בחלק ניכר משטחה של המדינה שגרמה לגלי פליטים, אבטלה ומצוקה חברתית שסייע לפרוץ המהומות שהובילו למלחמת האזרחים.

חלק מהמדינות בהן יש מחסור מים רציני

טכנולוגיות

מחירי התפלת המים וצריכת האנרגיה הנדרשת להפקתם הולכים ויורדים עם השנים, ככל שטכנולוגיות מים מתפתחות. לצד פתרונות אחרים, ממציאים מרחבי העולם מנסים להשתמש בטכנולוגיות שונות לטיהור מים, בניסיון להקל על הבעיה.

דוגמה למערכת כזו היא אופניים לטיהור מים, שגם זכו בתחרות "innovate-or-die":

הממציא דן קמן, מנסה לפתור את הבעיה עם מכונת ה״סלינגשוט״, ראו: סלינגשוט (סרט), ברזים חכמים יכולים להיות חלק מהפתרון - [5], ועוד.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Ron Nielsen, The little green handbook, Picador, New York (2006) ISBN 0-312-42581-4
  2. ^ United Nations statement on water crisis
  3. ^ UN World Summit on Sustainable Development addresses the water crisis
  4. ^ World Energy Outlook 2005: Middle East and North Africa Insights, International Energy Agency, Paris (2005)
  5. ^ Water Partners International: Global Water Crisis
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 M.M. MEKONNEN, A.Y. HOEKSTRA NATIONAL WATER FOOTPRINT ACCOUNTS: THE GREEN, BLUE AND GREY WATER FOOTPRINT OF PRODUCTION AND CONSUMPTION MAY 2011
  7. ^ ראו דיון בנושא הקשר בין קרבה לקוטב לבין תנובה חקלאית בערכים פריון חקלאי ורובים, חיידקים ופלדה
  8. ^ World's major rivers 'drying up', scidev, 22/04/09
  9. ^ http://www.nrdc.org/international/summit/summit3.asp
  10. ^ Lester R. McJiggers, Plan B 2.0, W.W. Norton & Co, New York (2006) ISBN 0-393-32831-7
  11. ^ סקר אוסטרלי מ-2002 לדוגמה, קובע שהתפלה יקרה מידי כאופציה לערים הסובלות ממחסור במים [1]
  12. ^ NRDC - water
  13. ^ William J. Mitsch, James G. Gosselink Wetlands
  14. ^ Nurit Klio, Water Resources and Conflict in the Middle East, Routledge, Oxfordshire, England (2001)
  15. ^ Contested Environments. edited by Nick Bingham, Andrew Blowers, Chris Belshaw, John Wiley and sons, Chichester, UK (2003)

קישורים חיצוניים

מים

מושגים ורקע: מחזור אקולוגי - משבר המים העולמי - בצורת - טביעת רגל מימית - מים אפורים -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור

מים

זיהום מים ובעיות נוספות: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה - זיהום נהרות - התייבשות נהרות ואגמים

מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל - התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל


חקלאות

רקע: ייצור ראשוני - מחזור הזרחן - מחזור החנקן - קרקע - ציידים לקטים - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - חקלאות תעשייתית - פריון חקלאי - שימושי קרקע - דשן - הומוס - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - חקלאות בישראל

Contour buffer strips NRCS.jpg

אתגרי קיימות בחקלאות: בליית קרקע - מדבור - משבר המים העולמי - התחממות עולמית - חומרי הדברה - דשן כימי - שיא תפוקת הנפט - שיא תפוקת הזרחן - חקלאות כרות והבער - הנדסה גנטית - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - ביטחון תזונתי - נעילה טכנולוגית

חקלאות בת קיימא: חקלאות בת קיימא - אגרואקולוגיה - פרמקלצ'ר - ביו אינטנסיב - טכנולוגיה נאותה - קומפוסט - שמירת זרעים - גידולים משולבים - סיעוף - יערנות חקלאית - קציר מי נגר - מזון אורגני - מזון מקומי - גינה קהילתית - חקלאות נתמכת קהילה - הקרן לביטחון תזונתי - תוכנית אב לחקלאות בת קיימא

ספרים וסרטים: התמוטטות - רובים חיידקים ופלדה - גבולות לצמיחה - תכנית ב' - עולם מלא, צלחות ריקות - מהפיכת הקנה הבודד - הסיוט של דרווין - מלך התירס - עתיד המזון - כוחה של קהילה

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=משבר_המים_העולמי&oldid=123813"