גבולות פלנטריים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרטוט של הגבולות הפלנטריים על פי המאמר בנייצ'ר של רוקסטרום ואחרים. האזור האדום דמוי הכוכב מייצג את המצב הנוכחי של התחומים השונים, והגבולות הקיימים בכל תחום מנורמלים כך שהם משיקים לתמונת כדור הארץ. האיור לא מכיל מערכות שלגביהן לא ניתן עדיין לקבוע מהו תחום הפעילות הבטוח.

גבולות פלנטריים הם גבולות של הפרעה למערכות טבעית, שאם תימשך עלולה לגורר הכחדה של המין האנושי. זהו מושג שהוצע לחקר כדור הארץ ולמדעי הסביבה על ידי קבוצת מדענים מתחומי האקולוגיה, מדעי כדור הארץ וחקר הסביבה.

הקבוצה הונהגה על ידי ג'ון רוקסטרום, המנהל של מרכז סטוקהולם לעמידות ו-וויל סטפאן, חוקר אקלים מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה. רוקסטרום וסטפאן שיתפו פעולה עם 26 מדענים בולטים אחרים, כולל Paul Crutzen, זוכה פרס הנובל בכימיה; ג'יימס הנסון מדען האקלים ממכון Goddard לחקר החלל; ו-Hans Joachim Schellnhuber, יועץ האקלים הראשי לקנצלר גרמניה.

המדענים זיהו תשע "מערכות תומכות-חיים פלנטריות" שחיוניות להמשך ההישרדות של המין האנושי וניסתה לכמת מהם תחומי הפעילות שבהם מערכות אלו יתפקדו בצורה טובה. לאחר מכן הם ניסו לזהות מהם הנזקים שנגרמו ל-7 מערכות אלה, וכמה רחוקים בני האדם מפריצה של גבולות אלה, פריצה שתסכן את עצם קיומו של המין. מעבר לגבולות אלה קיים סיכון ל"שינוי סביבתי מהיר ובלתי-הפיך" שיהפוך את כדור הארץ למקום פחות מזמין לקיום חיים, במיוחד של בני אדם.

לפי הערכות החוקרים נראה כי בני האדם פרצו 3 מתוך 7 הגבולות האלה: שינויי אקלים, אובדן של מגוון ביולוגי, והגבול של זרם ביוכימי. הגבולות הם "גסים, הערכות ראשוניות בלבד, ואפופים באי-וודאות ופערי מידע גדולים". הגבולות מקיימים יחסי גומלין מורכבים זה עם זה והם אינם מובנים בצורה טובה. גבולות יכולים לזהות היכן יש מקום להגדרת "מרחב בטוח להתפתחות אנושית", דבר שמהווה שיפור על גישות אחרות שרק מנסות להקטין את ההשפעה הסביבתית של בני האדם על הפלנטה.

הקבוצה הכינה דו"ח שהוגש למועדון רומא באמסטרדם בשנת 2009. סיכום ערוך של הדו"ח הופיע כמאמר מוביל בגיליון מיוחד של מגזין המדע היוקרתי "נייצ'ר". מאמרים דומים פורסמו בירחון "אקולוגיה וחברה", ו"סיינטיפיק אמריקן". נייצ'ר פרסמו גם תגובות ביקורתיות למאמר מאת מדענים מובילים שהוזמנו להגיב על כל אחד מ-7 הגבולות כולל זוכה פרס הנובל לכימיה Mario J. Molina והביולוג Cristián Samper.

המאמר גבולות פלנטריים

גבולות פלנטריים: חיפוש אחר נפח פעילות בטוח עבור האנושות הוא מאמר מאת מספר מדענים בולטים, הדן בגבולות שניצבים בפני הפעילות האנושית על ידי הצורך בתפקוד תקין של מערכות אקולוגיות.

המאמר נכתב על ידי צוות של חוקרים בהנהגת ג'ון רוקסטרום, המנהל של מרכז סטוקהולם לעמידות באותה תקופה, ופרופסור למדעי הסביבה מאוניברסיטת סטוקהולם[1], ופרופסור וויל סטפאן, חוקר אקלים מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה. צוות החוקרים כלל את הכלכלן האקולוגי רוברט קוסטנזה; האקולוג השוודי קרל פולקה; כימאי-האטמוספירה ההולנדי, זוכה פרס הנובל בכימיה לשנת 1995, Paul Jozef Crutzen; הביולוגית הימית הדנית Katherine Richardson; הפיזיקאי הגרמני חוקר האקלים Hans Joachim Schellnhuber, וחוקרים נוספים.

סיכום של המאמר להרצאה ומצגת בעברית הוכנו על ידי ד"ר שחר דולב והוצגו במסגרת כנס של העמותה לכלכלה בת קיימא בשנת 2010.

מדדים לקיימותGreen foot print.png

הגבולות הפלנטריים

המחברים מציעים גישה לקיימות שצריכה לפעול בתוך גבולות פלנטריים בהם האנושות יכולה לפעול בבטחה. חצייה של אחד או יותר מהגבולות האלה עשויה לגרום לנזקים או אפילו להביא למצב קטסטרופלי עקב הסיכון של חציית ערכי-סף שתגרור שינויי סביבה לא לינאריים ומהירים במערכות בסדרי גודל של יבשות או כדור הארץ כולו. הכותבים מבחינים בתשעה גבולות פלנטריים בהתבסס על ההבנה של המדע הנוכחי, ומציעים כימות של שבעה מתוך התשעה. שבעת הגבולות האלה הם:

  • שינויי אקלים (ריכוז פחמן דו חמצני בריכוז פחות מ-350 חלקיקים למיליון.)
  • החמצת אוקיינוסים (ממוצע של מי ים בגובה פני הים במצב סוריטציה ביחס ארגוניט של 80 מעל לרמה הפרה-תעשייתית)
  • אוזון סטרטוספרי (פחות מ-5% הפחתה בריכוז אוזון מלפני המהפכה התעשייתי של 290 יחידות דובסון).
  • מחזור החנקן הביו-גאוכימי (מגבלה של קיבוע חנקן בתעשייה ובחקלאות של N2 עד 35TgN בשנה)
  • מחזור הזרחן (זרם זרחן השנתי שנכנס לאוקיינוסים בכמות שלא תעלה על פי 10 מכמות הבלייה הטבעית של זרחן)
  • שימוש עולמי במים מתוקים (פחות מ-4,000 ק"מ מעוקב בשנה של שימוש צרכני של משאבים מי נגר)
  • שינויים במערכות הקרקע (פחות מ-15% מהשטח היבשתי שאינו מכוסה בקרח נמצא בעיבוד חקלאי)
  • וקצב אובדן של שונות ביולוגית (קצב שנתי נמוך מ-10 הכחדות מינים פר מיליון מינים).

שני גבולות נוספים שבהם לא הצליחו החוקרים לזהות גבול ברור הם זיהום כימי וכמות העמסה של אירוסולים באטמוספירה.

החוקרים מצאו כי האנושות חרגה כבר באופן משמעותי 3 גבולות פלנטריים - אובדן שונות ביולוגית, שינויים במחזור החנקן ושינויי אקלים. בשני תחומי נוספים - החמצת אוקיינוסים ומחזור הזרחן מתקרבים לחצייה של גבולות אלה.

לפי המאמר, הגבולות הפלנטריים קשורים זה בזה, חציה של ערך סף עבור אחד מהגבולות עלולה לשנות את מיקום הגבולות האחרים או לגרום לחצייתם. ההשלכות החברתיות של השגת גבולות אלה היא פונקציה של עמידות של החברות שיושפעו מכך. הגבולות המוצעים הם הערכות ראשוניות וגסות בלבד, שסביבם יש אי וודאות גדולה ו"חורים" בידע האנושי. סתימת הפערים בהבנה זו תדרוש התקדמות משמעותית בתחומי המדע של מערכות כדור הארץ ועמידות.

המושג המוצע של "גבולות פלנטריים" מניח את היסודות לשינוי גישה של ניהול ומדיניות, הרחק מהאנליזה הסקטוריאלית של גבולות לצמיחה שמיועדת להקטין למינימום השפעות חיצוניות שליליות, לכיוון הערכת התחום הבטוח שבו יכולה להתקיים הכלכלה האנושית. הגבולות הפלנטריים הם "מגרש המשחקים הפלנטרי" עבור האנושי אם רוצים להימנע משינויים סביבתיים משמעותיים מעשי ידי אדם ברמה העולמית.

תשע הגבולות

ערכי סף (Threshold), או מבחינה אקלימית, נקודת מפנה (Tipping point) הוא ערך שבו גידול קטן מאוד במשתנה בקרה (כמו כמות הפחמן דו חמצני באטמוספירה) גורר שינוי גדול, אולי קטסטרופלי במשתנה המגיב (התחממות עולמית. היבטים דומים הם תגובת יתר ופונקציית סיגמואיד.

קשה לאתר את נקודות ערכי הסף, היות ומערכת של כדור הארץ היא מורכבת מאוד, כך שבנסיבות מסויימות ערך הסף יהיה במקום אחד ובנסיבות מסויימות הוא יהיה במקום אחר. במקום להגדיר מהם ערכי הסף במדוייק, המחקר קובע תחום וערך הסף אמור לשכון בתוכו. הקצה התחתון של תחום זה מוגדר כגבול (Boundary). לפיכך הגבול מגדיר קצה של תחום בטוח, כך שכל עוד אנחנו מתחת לתחום זה אנו נמצאים מתחת לערך הסף. אם אנו חוצים את הגבול אנחנו נכסים לאזור סכנה.

גבולות פלנטריים[1]
תהליך בכדור הארץ משתנה בקרה[2] ערך
גבול		 ערך
נוכחי		 הגבול נחצה ערך
פרה-תעשייתי		 הערות
1. שינויי אקלים ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה של כדור הארץ (ppm ליחידת נפח)[3]
350
387
כן
280
[4] [5]
לחלופין: הגידול באילוץ הקרינתי (ואט למטר רבוע) מאז התחלת המהפכה התעשייתית (סביב שנת 1750)
1.0
1.5
כן
0
[4]
2. פגיעה במגוון הביולוגי קצב הכחדה (מספר המינים ביחס למיליון מינים בשנה)
10
> 100
כן
0.1–1
[6][7]
3. מחזור ביוגאוכימי א. חנקן שמוסר מהאטמוספירה על ידי פעילות אנושית (מיליוני טונות בשנה)
35
121
כן
0
[8][9]
ב. זרחן שנכנס לתוך האוקיינוסים עקב פעילות אנושית (מיליוני טונות בשנה)
11
8.5–9.5
לא
-1
[8]
4. החמצת אוקיינוסים נקודת הרוויה הממוצעת העולמית של המינרל ארגוניט בפני השטח של מי ים. (יחידות אומגה)
2.75
2.90
לא
3.44
[10][11]
5. שימושי קרקע גודל השטח היבשתי המשמש כשטחי גידולים חקלאיים (אחוז)
15
11.7
לא
low
[12][13]
6. מים מתוקים צריכת המים האנושית העולמית (קמ"ר רבוע בשנה)
4000
2600
לא
415
[14][15][16]
7. הידלדלות שכבת האוזון ריכוז האוזון בסטרטוספירה (יחידות דובסון)
276
283
לא
290
[17][18]
8. ארוסולים באטמוספירה ריכוז החלקיקים הכולל באטמוספירה, על בסיס אזורי
עוד לא נקבע ערך כמותי
[9]
9. זיהום הריכוז של חומרים רעילים, חומרי פלסטיק, משבשים אנדוקריניים, מתכות כבדות, וזיהום רדיואקטיבי בסביבה
עוד לא נקבע ערך כמותי
[19][20][9]

דיון על הגבולות הפלנטריים

מגוון ביולוגי

הערכת המילניום לאקוסיסטמות של שנת 2005 העריכה כי שינויים במגוון הביולוגי עקב פעילויות אנושיות היו מהירים יותר ב-50 השנים האחרונות בהשוואה לכל תקופה אחרת בהיסטוריה של האנושות, דבר שמעלה את הסיכון לשינויים פתאומיים ובלתי-הפיכים במערכות אקולוגיות. הגורמים העיקריים לאובדן חמור של מגוון מינים זה ואשר מובילים לשינויים בשירותי המערכת האקולוגית הם יציבים, או שאין ראיה שהם נחלשים או שהם מתגברים.[21] לפי המחברים, ניתן להאט קצב גבוה כזה של פגיעה במערכות אקולוגיות ובהכחדת מינים על ידי פרוייקטים לשיפור בתי גידול ועל ידי שיפור החיבוריות בין מערכות אקולוגיות, תוך שמירה על פריון חקלאי גבוה שהאנושות צריכה. מבוצע מחקר נוסף כדי לקבוע האם גבול המבוסס על קצב ההכחדה הוא מספיק, וכדי לשפר את הזמינות של מידע אמין כמשתנה בקרה על גבול זה.[21]

לפי הביולוג Cristián Samper, גבול שמתאר את ההסתברות של משפחות מינים להיכחד עם הזמן יתאר בצורה טובה יותר את ההשלכות האפשריות שלנו על החיים בכדור הארץ.

הפרעה למחזור הזרחן והחנקן העולמיים

הפרעות אנושיות למחזור החנקן ולזרימות הזרחן בקנה מידה מקומי עד אזורי הובילו לשינויים פתאומיים במערכות אקולוגיות של אגמים (Carpenter 2005) וימים. לדוגמה אנוקסיה בים הבלטי (Zillén et al. 2008).

אאוטריפיקציה (Eutrophication) היא תהליך בו נוצר מחסור בחמצן בגוף מים עקב התרבותן המהירה של אצות הצורכות את החמצן המומס במים. היא יכולה להיגרם על ידי זרמים של זרחן וחנקן שנכנסים לגופי מים, ואלו יכולים להזיז מערכות אקולוגיות ימיות מעבר לסף תגובה, ולגרום לשינוי פתאומי ולא לינארי. מערכת כזו יכולה לעבור ממים נקיים וצלולים למים עכורים. השינויים בין מצבים יציבים אלה תלויים בקשרים מורכבים בין זרמים של חנקן וזרחן וברקע הביוכימי של המערכת. הידרדרות של מערכות אקולוגיות שנגרמת על ידי גורמים אנושיים (לדוגמה דייג יתר, הרס קרקע) ועליה בזרמים של חנקן וזרחן בסקאלות אזוריות עד לרמה העולמית עלולות לגרום שינוי לא לינארי בלתי רצוי במערכות יבשתיות, מערכות מים מתוקים ומערכות מי ים. בו זמנית הם יכולים לתפקד כפקטור איטי שמשפיע על שינויי אקלים מעשה ידי אדם ברמה העולמית.

המחברים לא יכולים לפסול את האפשרות שמחזורי החנקן והזרחן יהיו גבולות פלנטריים נפרדים בזכות עצמם. שניהם משפיעים, בדרכים מורכבות ובלתי לינאריות על מערכות אקולוגיות שמספקות תפקוד תומכי חיים לאדם ברמות האזוריות, ולשניהם יש השפעות פלנטריות מצטברות ברמה הפלנטרית. דבר שהופך אותם למרכיב מפתח של Anthropocene. הסיבה להשאיר אותם כגבול אחד, במאמר זה במקום כשני גבולות נפרדים, נובעת בעיקר מקשרי הגומלין הקרובים בין זרחן וחנקן כגורמי הזנה ביולוגים מרכזיים שגורמים לשינויים פתאומיים בתת מערכות של כדור הארץ.

ההשפעה של בני האדם על מחזור החנקן היא משמעותית. כיום, בני אדם הופכים מולקולות N2 לצורות ריאקטיביות של חנקן בקצב גדול יותר מאשר כל התהליכים היבשתיים הטבעיים גם יחד. המרות אנושיות של חנקן מתרחשות בעיקר על ידי 4 תהליכים: קיבוע תעשייתי של חנקן אטמוספרי N2 לאמוניה (כ-80 מיליוני טונות לשנה); קיבוע חקלאי של חנקן אטמוספרי N2 על ידי גידולי קטניות (כ-40 מיליוני טונות לשנה); שריפה של דלק מחצבי (כ-20 מיליוני טונות לשנה); ושריפה של ביומאסה (כ-10 מיליוני טונות לשנה); למרות שהמטרה הראשית של רוב החנקן הריאקטיבי הזה היא לשם שיפור תנובת המזון על ידי דשן, חלק גדול מהחנקן הריאקטיבי מגיע בסופו של דבר לאזורי חוף ולמקורות מים וגורם לזיהום, גורם לזיהום אוויר ומצטבר בביומאסה. מאמצים להקטין זיהום חנקן נגעו עד כה לרמה מקומית והאזורית בלבד. לדוגמה על ידי הגבלת ריכוזים של ניטרטים במי תהום או על ידי הגבלת פליטות של ניטראט-אוקסיד באזורים עירוניים.

שימושי קרקע

מפת שימושי קרקע באירופה. מקרא: צהוב - אדמות מעובדות, בירוק בהיר - אדמות מרעה וערבות עשב, ירוק כהה - יערות, חום בהיר - טונדרה וביצות. אזורים ללא צבע - שימושים אחרים לרבות ערים ואזורים מיושבים.

בכל רחבי כדור הארץ הופכים שטחי קרקע שונים לקרקע בשירות האדם. יערות, ביצות ושטחי צמחייה אחרים הופכים בעיקר לשטחי חקלאות. שינוי של שימושי קרקע הוא אחד הכוחות החשובים ביותר בהפחתת המגוון הביולוגי, ויש לו השלכות על משטר זרמי המים ועל מחזורים ביו-גאו-כימיים כמו מחזור הפחמן, מחזור החנקן ומחזור הזרחן. בעוד ששינוי שימושי קרקע מתרחש בדרך כלל ברמה מקומית, ההשלכות המצטברות יכולות להיות בעלות השלכות על תהליכים בכדור הארץ ברמה עולמית. אתגר גדול בהצבת גבול על שימושי קרקע הוא שעליו לשקף לא רק את הכמות המוחלטת של שטחים שעברו שינוי אלא גם את התפקות האיכות והפיזור הגאוגרפי שלהם.[21]

היועץ הסביבתי Steve Bass מעיר כי הקיימות של שימוש קרקע תלויה פחות באחוזים ויותר בגורמים אחרים. לדוגמה ההשפעות הסביבתיות של 15 אחוזים (מהשטח היבשתי של כדור הארץ) של שטחי אדמה מעובדים בצורה אינטנסיבית בבלוקים גדולים תהיה שונה לחלוטים מ-15 אחוזים של אדמות חקלאות שמעובדות בצורות יותר בנות קיימא ואשר יש להם אינטגרציה עם הנוף סביבן. הגבול של 15% שימושי קרקע לחקלאות הוא קו מדיניות לא בשל שמדלל את הגישה המדעית של המחברים. במקום זה הוא מציע להשתמש בגבולות על סחף קרקע או הרס הקרקע כמדד לבריאות הקרקע.[22]

מדען מערכות כדור הארץ Eric Lambin חושב שחקלאות אינטנסיבית צריכה להתרכז באדמות שיש להן את הפוטנציאל הטוב ביותר לכמות יבול גבוהה. ניתן לדעתו למנוע אובדן קרקעות חקלאיות על ידי הפחתת הרס קרקעות, הרס מי תהום ופרבור. דבר זה ידרוש פיתוח של ערים קומפקטיות וכן התאמה של פרקטיות חקלאיות יעילות יותר, במיוחד במדינות מתפתחות. ניתן להפחית את הביקוש לקרקעות חקלאיות על ידי הפחתה של בזבוז מזון, עידוד של הפחתת גידול אוכלוסין, דאגה להקצה שוויוניות יותר של מזון והפחתה דרסטית של צריכת בשר במדינות עשירות.[23]

מים מתוקים

הלחץ של אוכלוסיה אנושית על מערכות מים מתוקים ברחבי העולם הם בעלי השלכות דרמטיות. מחזור המים המתוקים הוא עוד גבול משמעותי שגם מושפע משינויי אקלים. [24] מאגרי מים מתוקים, כמו אגמים ואקוויפרים הם בדרך כלל משאבים מתחדשים שיש להם תהליך טבעי של מילוי-מחדש (הביטוי מים מאובנים משמש לפעמים לתאר אקוויפרים לא מתחדשים). ניצול יתר של משאבי מים מתקיים כאשר שאיבת מים מתרחשת בקצב גדול מיכולת ההתחדשות. רוב טביעת הרגל המימית האנושית היא לצורכי חקלאות. חידוש משאבי המים מתרחש בדרך כלל מנהרות, נחלים ואגמים על פני השטח. בחלק מהמקומות בעולם יערות מסייעים ביכולת התחדשות של אקוויפרים, עם כי יש טענות כי יערות גורמים לדלדול אקוויפרים.

אקוויפרים מדוללים עלולים להזדהם מחנקות או לסבול מנזק בלתי הפיך עקב שקיעת קרקע (הרס המבנה הנקבובי של המאגר) או עקב המלחת מי תהום. דבר זה הופך את רוב מי התהום ואת האגמים למשאבים מוגבלים. קיים ויכוח האם ייתכן שיא תפוקת מים בדומה לשיא תפוקת הנפט. למרות שתאוריית השיא של האברט לא כוונה למשאבים מתחדשים, ניצול יתר שלהם יכול להוביל לשיא בדומה לזה של משאבים מתכלים. הרמן דיילי כתב לגבי נקודת ניצול שיא של יערות. וניתן ליישם עקומת האברט לכל משאב שכורים אותו מהר יותר מיכולת ההתחדשות שלו. [25]

ההידרולוג Peter Gleick מעיר כי - "מעט צופים רציונליים מכחישים את הצורך בגבולות בשימוש במים מתוקים. הגדרה של היכן הגבולות האלה נמצאים או מה הצעדים שאנו צריכים לנקוט כדי לרסן את עצמנו בתוך הגבולות האלה היא יותר שנויה במחלוקת. דרך נוספת לתאר את הגבולות האלה היא שיא תפוקת המים. שלושה רעיונות שונים הם שימושיים. שיא של גבולות מים מתחדשים הם סך הזרמים המתחדשים באזור הקוות מים. רבים מהנהרות הגדולים בעולם מתקרבים כבר לנקודת סף זו- כאשר אידוי ושאיבת יתר מדכאים את יכולת ההתחדשות הטבעית ממשקעים ומקורות אחרים. גבולות "שיא תפוקת משאבים מתחדשים" מתרחשים כאשר השימוש האנושי במים גדול בהרבה מקצב ההתחדשות הטבעי כמו מאגרי מים מאובנים במישורים הגדולים בארצות הברית, לוב, הודו, צפון סין וחלק מהעמק המרכזי בקליפורניה. "שיא תפוקת המים האקולוגיים" הוא הרעיון כי עבור כל מערכת הידרולוגית, הגדלת הצריכה מגיבה לבסוף לנקודה שבה תועלת כלכלית נוספת של לקיחת מים היא בעלת משקל נמוך יותר לעומת הרס אקולוגי נוסף שנגרם עקב כך. למרות שקשה לכמת את הנקודה הזו בבירור, עברנו את הנקודה הזו בברור בכמה אגני מים בעולם שבהם התרחש נזק משמעותי... החדשות הטובות הם כי פוטנציאל החיסכון, ללא פגיעה בבריאות האדם או בפעילות הכלכלית הוא אדיר. שיפורים ביעילות של שימוש במים אפשריים בכל סקטור. ניתן לגדל יותר מזון באמצעות פחות מים (ופחות זיהום מים) על ידי מעבר מהשקייה קונבנציונלית בהצפה לטפטפות או לנתזים, יחד עם ניטור וניהול מדוייקים יותר של הלחות בקרקע. תחנות כוח רגילות יכולות לעבור מקירור במים לקירור יבש, וניתן לייצר אנרגיה באמצעות משאבים שלא צורכים כמעט מים כמו אנרגיית רוח ולוחות פוטווולאים." [26]

ההידרולוג David Molden טוען כי יש צורך בגבול על צריכת המים, אבל הגבול העולמי המוצע של 4000 קילומטרים מעוקבים של לשנה הוא יותר מידי נדיב. [27]

התפתחויות נוספות

בשנת 2012 הכלכלנית האקולוגית, Kate Raworth שעבדה באוקספם, העירה כי המושג של גבולות פלנטריים לא לוקח בחשבון גידול אוכלוסין. היא הציעה לשלב גבולות חברתיים לתוך המבנה של הגבולות הפלנטריים, כמו משרות, חינוך, מזון, גישה למים נקיים, שירותי בריאות ואנרגיה.

האקולוג Steven Running הציע בשנת 2012 להוסיף גבול עשירי, הייצור הראשוני העולמי נטו של כל הצמחים היבשתיים. לטענתו זהו מדד שקל לזהות אותו והוא בעל קשרי גומלין חזקים עם משתנים רבים שמספקים סימן ברור לבריאותן של מערכות אקולוגיות. [28][29][30]

המזכיר הכללי של האומות המאוחדות, בן קי-מון אימץ את המושג של גבולות פלנטריים ב-16 במרץ 2012, כאשר הוא הציג את הנקודות המרכזיות של הדו"ח כשהוא הציג את הנקודות המרכזית של הדו"ח של הפנל לקיימות עולמית בפני המועצה הכללית של האו"ם. המושג שולב ב"טיוטת אפס" של סיכום וועידת האומות המאוחדות לפיתוח בר קיימא בריו-דה ז'נרו, מיוני 2012, אך הוסר לאחר מכן מהטקסט בשל חשש של כמה מדינות עניות מכך שהוא יגרום לפגיעה בהתפתחות כלכלית.

ביקורת

טד נורדהוס, מייקל שלנברגר, ולינוס בלומקיווסט, (שהפכו לימים לחלק מאקומדרניסטים) מבקרים את המאמרים ואת המושג במסגרת פרסום של The Breakthrough Institute. אחת הביקורת שלהם היא ששישה מתוך הגבולות הפלנטריים הם בעצם גבולות מקומיים באופיים. כך לדוגמה מחסור במים באפריקה לא יכול לקבל מענה על ידי חסכון של מים בקנדה. הם מכירים בכך ששינוי אקלים הוא תהליך עם גבולות פלנטריים וטוענים כי החמצת אוקיינוסים הוא דבר פלנטרי בחלקו וכך גם דלדול שכבת האוזון והרמות של מחזור הפוספט. לעומת זאת בתחומים של שינויים בשימושי קרקע, אובדן המגוון הגנטי, מים מתוקים, עומס אירוסולים וזיהום הם טוענים כי אין ערך סף קריטי גלובלי וכי הניצול של התחומים האלה הוא בעל יתרונות וחסרונות כך שה"הערך הכולל" של שינוי סביבתי כלשהו יכול להיות מזיק במקום מסויים ומועיל במקום אחר. הטיעון של העדר גבולות גלובליים הוא נכון חלקי - נכון שיש הבדלים במצוקת המים בין סהרה לבין הולנד, ומדידה אזורית של גבולות יכולה לסייע יותר מגבול פלנטרי, אבל יש גם הקשרים גלובליים למשברים מקומיים - כך לדוגמה רוב המים בשירות האנושות משמשים לחקלאות שמספקת את שוק המזון העולמי, וכן משברים במקום אחד לדוגמה מלחמת האזרחים בסוריה נוטים לגלוש גם למקומות אחרים.

ביקורת מרכזית של המאמר של נורדהוס ואחרים היא שעד כה הרס סביבתי ניכר הוא בעל קורלציה נמוכה עם הרווחה החומרית האנושית. הם טוענים כי הרעיון של גבולות פלנטריים מבוסס על ההנחה כי משתנים סביבתיים קשורים בקשר הדוק לרווחה אנושית, וכתוצאה מכך אובדן של שירותי המערכת האקולוגית או של הון טבעי פירושו פגיעה ברווחה האנושית. הנחה זו לטענתם לא עמדה במבחן המציאות בעשורים האחרונים, שבהם הרווחה האנושית השתפרה באופן משמעותי ברמה העולמית, למרות פגיעה מהותית בשירותי המערכת האקולוגית. אל טענה זו ניתן להתייחס כאל טענת "עד כה לא קרה שום דבר רע" - כל עוד יש מלאים מספיק גדולים של משאב או יתרות של מערכת הפגיעה בה לא תהיה בהכרח ניכרת - טיעון זה מתעלם מבעיה של השהייה בתגובות של מערכות - לדוגמה מישהו שמפרד ברגים של מטוס תוך כדי טיסה יהיה משוכנע בתחילה שאין שום סתירה בין פירוק המטוס לבין המשך הטיסה שלו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Steffen, W.; Rockström, J.; Costanza, R. (May 2011), "How Defining Planetary Boundaries Can Transform Our Approach to Growth", Solutions, 2 (3)
  2. ^ Rockström, J; Steffen, WL; Noone, K; Persson, Å; Chapin III, FS; Lambin, EF; Lenton, TM; Scheffer, M; et al. (2009), "Planetary Boundaries: Exploring the Safe Operating Space for Humanity]" (PDF), Ecology and Society, 14 (2): 32
  3. ^ Recent Mauna Loa CO2 Earth System Research Laboratory, NOAA Research.
  4. ^ 4.0 4.1 Myles Allen (2009), "Planetary boundaries: Tangible targets are critical (commentary) ", Nature Reports Climate Change (910): 114, doi:10.1038/climate.2009.95
  5. ^ Olive Heffernan (2009), "A safe space (blog)", Nature Reports Climate Change (910): 109, doi:10.1038/climate.2009.103
  6. ^ Cristián Samper (2009), "Planetary boundaries: Rethinking biodiversity", Nature Reports Climate Change (910): 118, doi:10.1038/climate.2009.99
  7. ^ Daily, Gretchen (April 2010), Foley, J.; et al., eds., "Boundaries for a Healthy Planet", Scientific American ("Biodiversity Loss")
  8. ^ 8.0 8.1 William H. Schlesinger (2009), "Planetary boundaries: Thresholds risk prolonged degradation (commentary)", Nature Reports Climate Change (910): 112, doi:10.1038/climate.2009.93
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Pearce, Fred (24 February 2010), "From ocean to ozone: Earth's nine life-support systems", New Scientist, no. 2749, pp. 30–35
  10. ^ Peter Brewer (2009), "Planetary boundaries: Consider all consequences (commentary)", Nature Reports Climate Change (910): 117, doi:10.1038/climate.2009.98
  11. ^ United Nations Environment Programme. Division of Early Warning and Assessment (2010), Year Book 2010: New Science and Developments in Our Changing Environment] (PDF), Nairobi, Kenya: United Nations Environment Programme, ISBN 978-92-807-3044-9
  12. ^ Steve Bass (2009), "Planetary boundaries: Keep off the grass (commentary)", Nature Reports Climate Change (910): 113, doi:10.1038/climate.2009.94
  13. ^ Euliss, N. H.; Smith, L. M.; Liu, S.; Feng, M.; Mushet, D. M.; Auch, R. F.; Loveland, T. R. (2010), "The Need for Simultaneous Evaluation of Ecosystem Services and Land Use Change", Environmental Science & Technology, 44 (20): 7761–3, Bibcode:2010EnST...44.7761E, doi:10.1021/es102761c
  14. ^ David Molden (2009), "Planetary boundaries: The devil is in the detail (commentary)", Nature Reports Climate Change (910): 116, doi:10.1038/climate.2009.97
  15. ^ Timmermans, J.; Kwakkel, J.; van de Giesen, N.; Thissen, W. (2011), "Blue limits of the Blue Planet: an exploratory analysis of safe operating spaces for human water use under deep uncertaint (abstract)" (PDF), Geophysical Research Abstracts, 13, EGU2011-7446
  16. ^ Gleick, Peter (April 2010), Foley, J.; et al., eds., "Boundaries for a Healthy Planet", Scientific American ("Freshwater Use")
  17. ^ Mario J. Molina (2009), "Planetary boundaries: Identifying abrupt change", Nature Reports Climate Change (910): 115, doi:10.1038/climate.2009.96
  18. ^ Fahey, David (April 2010), Foley, J.; et al., eds., "Boundaries for a Healthy Planet", Scientific American ("Ozone Depletion")
  19. ^ Handoh, Itsuki C.; Kawai, Toru (2011), "Bayesian Uncertainty Analysis of the Global Dynamics of Persistent Organic Pollutants: Towards Quantifying the Planetary Boundaries for Chemical Pollution"", in Omori, K.; et al., Interdisciplinary Studies on Environmental Chemistry—Marine Environmental Modeling & Analysis (PDF), Terrapub, pp. 179–187
  20. ^ Handoh, Itsuki C.; Kawai, Toru (2014), "Modelling exposure of oceanic higher trophic-level consumers to polychlorinated biphenyls: Pollution ‘hotspots’ in relation to mass mortality events of marine mammals", Marine Pollution Bulletin, 85 (8): 824–830, ISSN 0025-326X, doi:10.1016/j.marpolbul.2014.06.031
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 The nine planetary boundaries, Stockholm Resilience Centre 2009
  22. ^ Steve Bass, Planetary boundaries: Keep off the grass, Nature Reports Climate Change, 23 September 2009
  23. ^ Lambin, Eric (April 2010), "Land Use", in Foley, J.; et al., Boundaries for a Healthy Planet, Scientific American
  24. ^ Stockholm Resilience Centre (17 September 2009), The nine planetary boundaries
  25. ^ Palaniappan, M.; Gleick, P. H. (2008), "Peak Water", in Gleick, P. H.; Cooley, H.; Morikawa, M., The World's Water 2008–2009: The Biennial Report on Freshwater Resources (PDF), Island Press, ISBN 978-1-59726-505-8
  26. ^ Gleick, Peter (April 2010), Foley, J.; et al., eds., "Boundaries for a Healthy Planet", Scientific American ("Freshwater Use")
  27. ^ Molden, D. (2009), "[Molden, D. (2009), "Planetary boundaries: The devil is in the detail [commentary]", Nature Reports Climate Change (910): 116, doi:10.1038/climate.2009.97 Planetary boundaries: The devil is in the detail [commentary]", Nature Reports Climate Change (910): 116, doi:10.1038/climate.2009.97 Planetary boundaries: The devil is in the detail (commentary)]", Nature Reports Climate Change (910): 116, doi:10.1038/climate.2009.97
  28. ^ Steven W. Running (2012) A Measurable Planetary Boundary for the Biosphere Science, 337 (6101): 1458–1459.
  29. ^ Has Plant Life Reached Its Limits? New York Times, 20 September 2012.
  30. ^ Biomass should be tenth tipping point, researcher says SciDev.Net, 27 March 2012.
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=גבולות_פלנטריים&oldid=124379"