קשרי הון-שלטון
קשרי הון-שלטון הם קשרים ואינטרסים בין עשירים בעלי הון, אנשי עסקים, מנכ"לים של תאגידים, או ראשי ארגוני עובדים לבין פוליטיקאים, פקידים ומקבלי החלטות במערכת הפוליטית. במסגרת קשרי הון-שלטון פוליטיקאים או פקידים עושים שימוש בשררת השלטון כדי להטיב עם אנשי העסקים בתמורה לטובת הנאה מסוימת - כלכלית, תקשורתית או פוליטית. קשרים אלו מתווכים פעמים רבות על ידי שדלנים או עורכי דין הנשכרים לצורך זה. רבים רואים בקשרים אלה סוג של שחיתות, שכן הדבר גורר קבלת החלטות פוליטיות הנוגעות לכלכלה, מדיניות חוץ, מדיניות בטחון, סביבה ועוד, שנועדו לקדם את האינטרס של קבוצה קטנה של אנשים, ולא דווקא את האינטרס של כלל הציבור.
קשרי הון-שלטון יכולים לגרור נזקים כבדים מאוד לציבור - בגלל טיפול לא טוב בכשלי שוק ואף טיפוח שלהם - כמו שמירה על מונופולים, הכחשה והסתרה של זיהום סביבתי, פגיעה בבריאות הציבור (לדוגמה הכחשת נזקי העישון), הזנחה של מוצרים ציבוריים, שחיתות בכספי ציבור ועוד. הנזק לציבור הוא דרך אפיקים שונים - נזק סביבתי הפוגע בציבור היום ומסכן את דורות העתיד, מדיניות חוץ או בטחון בעייתית המגבירה סיכונים של מלחמה, הגברה של בעיות עוני, אי שוויון, גזענות ושנאה עקב פגיעה מוגברת בעניים, הסטת אשמה למיעוטים וטכניקות של הסתה, נזקים בריאותיים על ידי הגברה של גורמי סיכון בריאותיים, ונזקים כלכליים בגלל הוצאות מיותרות לציבור כצרכן וכן ניצול לא מיטבי של תקציב המדינה.
שילוב אינטרסים בין הון לשלטון
מבחינתו של איש העסקים, מנכ"ל או בעל מניות גדול בתאגיד, קשרים עם אנשי השלטון עשויים להניב רגולציה נוחה לבעל ההון, כגון חקיקה המקלה עם פעילותו העסקית, הפרטה המאפשרת לו לרכוש נכסי מדינה, הטיית מכרזים או פטור ממכרזים של חברות ציבוריות וגופים ממשלתיים כמו הצבא מערכת החינוך או מערכת הבריאות, השתלטות על משאבי טבע כמו גז טבעי, קרקע או אשלג, השפעה על מדיניות חוץ והסכמי סחר וחשיפה לייבוא ותנאי ייצוא, הקלות במיסים, קבלת סובסידיה, וכן הטיה של המדיניות לפי השקפת עולמו, גם בתחומים שבהם לא צומחת לו תועלת עסקית. לממשלה יש השפעה גבוהה על עסקים לא רק דרך ההוצאות הכספיות שלה אלה גם דרך התערבות או אי התערבות שלה במצבים של כשלי שוק שבהם הפרימה העסקית עשויה להנות מרווחים על חשבון הכסף, הבריאות או החיים של ציבורים אחרים כמו עובדים, לקוחות, ספקים, שכנים ועוד.
מבחינתו של הפוליטיקאי או הפקיד, קשרים עם אנשי עסקים חשובים כדי לקבל כסף או טובות הנאה כלכליות שונות או כדי לקבל סיוע פוליטי על ידי קבלת טובות הנאה לחברים, משפחה או שותפים פוליטיים. לדוגמה - מימון ותמיכה בפריימריז, לסדר טובות הנאה לקרובי משפחה או לתומכים שונים, לקבל סיקור אוהד בעיתונות, למנוע תחקירים מביכים בעיתונות, לקבל טובות הנאה ושוחד בדרכים חוקיות או בלתי חוקיות, לזכות ב"פנסיה" בדירקטוריונים של בעלי העסקים (דלת מסתובבת) ועוד.
פוליטיקאים בדמוקרטיה נמצאים בעמדה רגישה, בשל הצורך לקבל חשיפה תקשורתית והצורך לחזר אחר תרומות כספיות עבור מסעי הבחירות שלהם בבחירות מקדימות. גם המפלגה צריכה סיוע כספי לבחירות. היבט נוסף הוא השקעות של פירמות באיזורים שונים - כמו הקמת מפעל - באיזורים שנוחים לפוליטיקאי. יש מדינות, כמו ארצות הברית, שבהם תאגידים עסקיים גדולים נוהגים לתמוך בכל המפלגות או המתמודדים העיקריים, לעתים תוך מתן יחס מועדף לאחד על פני השאר. בישראל אסור לתאגידים לתמוך במועמדים בכסף.
מנגנוני השפעה של ההון על השלטון
נגיד בנק ישראל לשעבר, סטנלי פישר, טען כי במדינת ישראל כמו במדינות קטנות אחרות בעולם, מספר מצומצם של משפחות שולטות בכלכלה באמצעות חברות פירמידה. פישר מצטט מאמר מהירחון "Journal of Economic Literature ספטמבר 2005 [1]:
| למעט בארצות הברית ובבריטניה, רוב החברות הגדולות בעולם נשלטות על ידי משפחות, שמצליחות לשלוט בכלכלות שלמות באמצעות מבני שליטה דמויי פירמידה. זה מאפשר להן לשלוט בחברות מבלי להשקיע מההון האישי שלהן. באמצעות מבני הפירמידה, שולטת חברת אחזקות משפחתית בכמה חברות ציבוריות, ששולטות אף הן בתורן בחברות ציבוריות נוספות וכן הלאה. חברי המשפחה ממונים לרוב לתפקידים בכירים בארגון. המבנה מאפשר לכמה משפחות עשירות לשלוט בחלק גדול מהמגזר הפרטי במדינות.
כדי לשמר את עמדתן הייחודית, הגדילו המשפחות את יכולת ההשפעה הפוליטית שלהן הרבה מעבר לגודל ההון שלהן, באמצעות השקעה בקשרים פוליטיים. ההשלכות של צעדים כאלה על הכלכלה עשויות להיות חמורות ביותר: קצב חדשנות נמוך, הקצאת משאבים לא יעילה, צמיחה נמוכה, קיבעון כלכלי, שוקי הון שאינם מתפקדים ביעילות ושאפשרויות הכניסה אליהם מוגבלות. |
||
ההשפעה של בעלי ההון על הפוליטיקאים ומקבלי החלטות כוללת מספר דרכי פעולה:
סיוע כספי ישיר
- מתן תרומות לפוליטיקאים למימון הוצאות פריימריז ולמימון מפלגות. בבחירות 2006 נמצא שיש אנשים עסקים שמעדיפים לתרום למתמודדים במפלגות שונות. איש העסקים שלמה אליהו לדוגמה תרם 40 אלף שקל לח"כ סילבן שלום מהליכוד, ותרם גם 35 אלף שקל לשר בנימין בן-אליעזר מהעבודה. יוסף חכמי תרם לאהוד ברק, שהתמודד ביוני 2007 בעבודה, 40 אלף שקל. בבחירות על ראשות הליכוד שנערכו באוגוסט 2007 תרם חכמי לבנימין נתניהו 39,900 שקל.[2]
- תרומות לעמותות. חוק מימון מפלגות מגביל את התרומות לפריימריז ולמפלגות. בניסיון לעקוף את החוק מבוצעות תרומות לעמותות. העמותות שוכרות אנשים שמקבלים שכר. בזמנם הפנוי אנשי העמותות עובדים לטובת המפלגה. פרשה מפורסמת של עמותות היא "פרשת העמותות" של אהוד ברק. לצורך מימון מסע הבחירות האישי שלו לראשות הממשלה, השתמש מטה ברק במספר עמותות לצורך גיוס תרומות בהיקף של מיליוני שקלים. מקצת מן העמותות הוקמו סמוך למועד הבחירות ופעלו תקופה קצרה בלבד, בעוד עמותות אחרות היו ותיקות יותר וגויסו לצורכי הקמפיין. העמותות מומנו על ידי תרומות מקרנות מחו"ל ומגורמים פרטיים והן נטלו חלק פעיל בקמפיין. [3]
- סיוע בגיוס תרומות מאנשי עסקים מחו"ל - על ידי "המלצות" לעמיתים, על ידי ארגון של כנסי תומכים ומתרימים בחו"ל, הרצאות בתמורה לשכר גבוה מאוד לפוליטיקאי המרצה, וארוחות התרמה בחו"ל.
- שכירת פוליטיקאים שפרשו מהפוליטיקה כספקים של "שירותי ייעוץ". לעיתים הפוליטיקאים חוזרים בחזרה למערכת הפוליטית.
- חובות לבנקים המפלגות חייבות לבנקים מאות מיליוני שקלים. ב-2008 מפלגת העבודה הייתה חייבת לבנקים מעל 118 מיליון ש"ח וסך החובות במפלגות הגיעו ל-200 מיליון ש"ח, ונגעו לכל המפלגות מלבד מפלגת הגימלאים. [4] ב-2009 הסתכמו חובות המפלגות לבנקים מעל 200 מיליון ש"ח: מפלגת העבודה עם חובות של מעל 80 מיליון ש"ח, ליכוד עם חובות של מעל 35 מיליון ש"ח, למרצ חוב של 12 מיליון ש"ח, לש"ס חובות של כ-8 מיליון ש"ח, ולקדימה חוב של מעל 5 מיליון ש"ח.[5]. לפי דו"ח מבקר המדינה הסתכמה יתרת חובות המפלגות בסוף 2010 בסך כולל של 165 מיליון שקל: לעבודה חוב של 54 מיליון שקל, לקדימה חוב של 34 מיליון שקל. לליכוד חובות של כ-29 מיליון שקל. לישראל ביתנו חובות של כ-2 מיליון שקל ולש"ס רק כ-300 אלף שקל. למרץ חוב של 6 מיליון ש"ח. [6]. מספר משפחות מצומם שולט בבנקאות בישראל, הבנקים שולטים על מדיניות החזרת החובות, הפוליטיקאים שולטים על רגולציה מול הבנקים.
קידום אינטרסים בכנסת ובממשלה
- לובי פוליטי שימוש בלוביסטים כדי להשפיע על חברי כנסת ושרים. הלוביסטים שייכים לפעמים לחברות לובי מקצועיות, מקורבים או פעילים במפלגות אשר מקבלים שכר מבעלי ההון כדי לקדם יוזמות ממשלתיות או חוקים הנוחים להם וכדי לבלום יוזמות חקיקה שאינן נוחות. לובי פוליטי רב מבוצע באפיקים לא רשמיים - דרך פגישות של מנהלים בפירמות עם פוליטיקאים וכן דרך פגישות עם חברי מפלגה, עוזרים ויוצרים שמקיפים את הפוליטיקאי.
- שימוש בעורכי דין בכירים. עורכי הדין הבכירים מקורבים לשרים, ראשי ממשלה, חברי כנסת ואנשים בכירים במפלגות. עורכי הדין מעורבים מאוד בנושאים רבים הקשורים לענייני מדינה: סגירת עסקאות הפרטה של עסקים מול פקידי המדינה (לדוגמה עסקת השקשוקה להפרטת "צים" לאחים עופר, תיווך בין מפלגות שונות או פוליטיקאים שונים (לדוגמה בזמן הרכבת הקואליציה), ייצוג אינטרסים של העסקים מול המדינה, מתן ייעוץ משפטי לשרים שונים, מתן חוות דעת לחברות ממשלתיות ועוד.
- השפעת הפירמות על מצב המשק. תאגידים גדולים יכולים לקבל החלטות על פתיחת מפעלים בארץ ועל צעדים שונים שיסייעו לכלכלה המקומית וישפיעו על מצב האבטלה. דבר זה נכון לכלל המדינה ובמיוחד בהקשר של מפעלים באיזורים מרוחקים יותר מהמרכז כמו מפעלים בנגב ובצפון הארץ. לפי הכלכלן אלחנן הלפמן (חוקר בתחום כלכלה פוליטית) עיקר ההשפעה הפוליטית בארצות הברית לדוגמה, היא על ידי סיוע כספי וכלכלי לאחר הבחירות ולא לפני הבחירות.
השפעה דרך משרות וטובות הנאה
ערך מורחב – שיטת הדלת המסתובבת
- העסקת פוליטיקאים ופקידים בכירים לשעבר בתפקידים בכירים - הדבר כולל העסקת פוליטיקאים לשעבר לתפקידי ניהול, ייעוץ או כדירקטורים בחברות בבעלות בעלי ההון. דוגמה לכך היא כהונת בייגה שוחט, מי שהיה שר האוצר בחברה לישראל. דבר זה מהווה תמריץ עבור הפוליטיקאים לנקוט בגישה אוהדת כלפי בעלי ההון. אם ינקטו גישה אוהדת לחברות, יוכלו לאחר תום הקריירה הפוליטית להתברג למשרות שיבטיחו להם עתיד כלכלי מפתה.
- העסקתם של רגולטורים לשעבר, כדי שיעזרו בהתמודדות מול הרגולטורים הנוכחיים ולתפקידי מפתח בחברות. בדומה לגיוס פוליטיקאים הדבר מהווה איתות לרגולטורים המכהנים שאם יתנהגו בצורה נכונה -יקבלו גם הם ג'ובים מכניסים לאחר הפרישה. בצורה דומה מתבצע גיוס של פקידים בכירים. דוגמאות בולטות כללות את החשב הכללי באוצר ניר גלעד שגויס להיות מנכ"ל החברה לישראל לאחר עסקת השקשוקה בצים, מספר גדול של מפקחים על הבנקים ובכירים באוצר שעברו למשרות בכירות בשוק הבנקאות בישראל ומספר גדול של בכירים באוצר וברגולציה - בתחום של הגבלים עסקיים שעברו לענף הגז הטבעי בישראל ובמיוחד לחברת דלק בשליטת יצחק תשובה.
- העסקה של בני משפחה ומקורבים של פוליטיקאים במשרות בכירות בארגונים עסקיים שונים. העסקה יכולה להיות בחברה ציבורית של בעלי ההון, או בחברה שמספקת שירותים לבעלי ההון. לדוגמה התמחות של בני משפחה של פוליטיקאים בחברות יוקרתיות של עורכי דין שמספקות שירותים לחברות הגדולות במשק, או כהונה של בני משפחה בדירקטוריונים של החברות.
- העסקת בנקאים לשעבר שוב, הדבר רומז ליתר הבנקאים כי אם יהיו נחמדים לאילי ההון - גם הם יקבלו אצלם ג'ובים לאחר שיפרשו.
- שכירת בכירים לשעבר בשירות הציבורי בעיקר מקרב המגזר הביטחוני (כמו הרמטכ"ל דן חלוץ, מפקד חיל האוויר עזר ויצמן או הרמטכ"ל משה וחצי) בין היתר משום שאלה בעלי קשרים בתוך המנגנון הציבורי ובקרב פוליטיקאים.
החלטות השקעות ותרומות של חברות
חברות מבצעות מידי פעם החלטת לגבי הקמה או הרחבה של מפעלים, מתן תרומות, קיום מיזמים שונים עם עיריות או משרדי ממשלה. דברים אלה יכולים לסייע לפוליטיקאים במגוון צורות:
- הקמת מפעל במדינה או מחוז בחירה מסויים - לדוגמה במחוז בחירה של הפוליטיקאי. הפוליטיקאי יכול לגזור גם קופון דרך החלטה של סיוע של המדינה להקמת המפעל או דרך הבלטת ההשפעה שלו על בחירת הפירמה להקים את המפעל דווקא במקום זה. בדרך זו הוא יכול לטעון בפני הבוחרים שלו שהוא סייע למאבק באבטלה. הדבר מבוצע או על חשבון משלם המיסים או במתן טובות רגולטוריות של הפוליטיקאי או שותפים שלו לאותו תאגיד.
- סיוע כלכלי לראשי רשויות תומכים - לדוגמה ראש עיר שנזקק להשקעות בעיר - מסייע לפוליטיקאי ברמה הארצית, הפירמה מקימה את המפעל בעיר שלו ולא בעיר אחרת.
- תרומות לעמותות - פירמות תורמות לעמותות שמסייעות לראש העיר, וראש העיר תומך בפוליטיקאי.
- הפרימה מקימה מיזם משותף יחד עם העיריה או משרד ממשלתי כלשהו - בדרך כלל גם הפירמה זוכה בסיוע ממשלתי או עירוני וגם הפוליטיקאי נהנה מתדמית חיובית.
מנגנוני השפעה של וועדים גדולים
וועדים גדולים, וכן עובדים בעיריות יכולים לספק סיוע לוגיסטי בזמן הבחירות הכלכליות ובזמן הבחירות לפריימריז, וכן הם יכולים להתפקד למפלגות כדי להשפיע על תוצאות הפריימריז. דבר זה מתחזק על ידי "דילים" - מועמד אחד שיש לו "חיילים" סוגר דיל עם מועמד אחר, כך שהפקודים של מועמד אחד מצביעים גם למועמד השני. כך מועמד עם "מתפקדי ברזל" שהשפעתו עליהם בטוחה יכול לסגור דילים עם 5-6 מועמדים אחרים ולמנף את כוחו במידה רבה.
הסיוע הלוגיסטי חשוב למועמדים גם בהכנות לפריימריז (לדוגמה תליית כרוזים, שיחות עם בוחרים) ובבחירות לכנסת, הסיוע חשוב במיוחד ביום הבחירות לפריימריז וביום הבחירות לכנסת. אז חשוב להתקשר לרשימות תומכים ידועים ולעודד אותם ללכת ולהצביע.
הון-שלטון-עיתון
- ערך מורחב – קשרי הון-שלטון-עיתון
קיימים גם קשרי הון-שלטון-עיתון. בקשרים אלה עיתונים גופי תקשורת ועיתונאים נמצאים בקשרים עם בעלי הון ותאגידים גדולים או עם פוליטיקאים ודבר זה גורם לסיקור מוטה. אפיקי ההשפעה הם רבים - עיתונים וגופי תקשורת שייכים לבעלי הון גדולים במשק, ואלו מכתיבים לעיתון את קו המערכת. בנוסף גם מפרסמים גדולים, ומשפחות הון שקשורות לבעל העיתון משפיעים על העיתון. העיתון או ערוץ הטלוויזיה ימנע מלתקוף פוליטיקאים שנמצאים בקשרים עם בעלי העיתון ובכל מקרה לא יחשוף קשרים בין עיתונות או בעלי הון לבין פוליטיקאים. היבט אחר הוא "קבירה" של תחקירים על פוליטיקאים על ידי שתדלנים של הפוליטיקאים, אם על ידי איום על העיתון ואם על ידי קשרים עם בעלי הון שיש להם השפעה על העיתון. מהצד השני, תחקירים כאלה מהווים לחץ על פוליטיקאים שיפעלו לפי האינטרס של בעל השליטה בעיתון או בעלי הון גדולים שהוא חפץ ביקרם.
בשנים האחרונות קיים משבר כלכלי בשוק התקשורת (כולל בשוק התקשורת בישראל) עקב אובדן הכנסות לטובת האינטרנט בגלל נדידת פרסום, ומודעות לאתרי אינטרנט, מנועי חיפוש ורשתות חברתיות ובגלל קושי להחזיק מנויים קבועים. דבר זה גורר מצב שבו ערוצי טלוויזיה הופכים יותר ויותר תלויים בסיוע ממשלתי ודבר זה גורר השפעה חזקה יותר של הממשלה על התקשורת ומניעת סיקור הוגן וחופשי. בעיתונות הכתובה ובאתרי אינטרנט מצב זה עלול לגרור סיקור מוטה גם של עסקים בגלל השפעה חזקה של מפרסמים או של בעל העיתון.
השפעות ההון על המדיניות ועל פוליטיקאים דרך התקשורת כוללת את הדרכים הבאות:
- שימוש בתקציבי פרסום - בעלי החברות יכולים להשתמש בתקציבי פרסום הגדולים של החברות שבשליטתם כדי "לחנך" את כלי התקשורת הניזונים מתקציבים אלה. חלק משמעותי מתקציב כלי התקשורת הוא הכנסות ממודעות פרסומת, ועל ידי רמיזות קלות יכולים בעלי העיתון או העורכים להבין איזה כתבות אסור להם לפרסם, ובאיזה טון כדאי לנקוט. הדבר יכול להתייחס למדיניות כלכלית, למידע על עסקים מסויימים או לגבי פוליטיקאים שהם "בעלי ברית" או "אתרוגים" (שעליהם אסור למתוח ביקורת).
- קיום כנסים משותפים - דרך נוחה להעביר כסף לעיתון הוא קיום של כנס משותף עם חברות עסקיות. החברות יכולות לתרום את רוב הכסף לקיום הכנס, העיתון מקבל פרסום ויכול לקבל את ההכנסות מהכנס שנובעות מגביית כסף מבאי הכסף וכן מחברות קטנות שרוצות להשתתף בו גם.
- רכישת אחזקות בכלי תקשורת או שליטה ישירה בחברות תקשורת.
- קיום קשרים עסקיים ופיננסים עם בעלי השליטה של העיתון - לדוגמה הענקת הלוואות מצד בנקים, שיתופי פעולה בין חברות, קיום כנסים משותפים עם העיתון, מינוי דירקטורים צולבים (מועסקים או מקורבים של בעל הון אחד שמשמשים כדירקטורים או יועצים עבור בעל הון אחר) ועוד.
- הפעלת לחצים על פוליטיקאים ופקידים ברשויות הפיקוח על התקשורת לשם מינוי אנשים שנוחים לבעלי ההון.
- הכנסת תכנים לעיתונות - העיתונים ניזונים במידה רבה ובאופן גובר והולך על ידי קומוניקטים של משרדי יחסי ציבור של החברות ושל משרדי ממשלה, הכנת ידיעות לכתבים חוסכת להם עבודה. קיום של בלעדיות לכתבים פירושה יותר סקופים וחשיפה לעיתון.
- שיטת הדלת המסתובבת בעיתונות חלק מהכתבים הצעירים או העיתונאים הוותיקים מגוייסים לאחר מספר שנים בעיתונות למשרדי יחסי הציבור, כשהם עובדים עם עמיתיהם לשעבר. לכתבים בעיתונות יש אינטרס לשתף פעולה עם משרדים אלה ולעבוד בעתיד בהם או לעבוד כדוברים בעסקים עצמם עליהם הם מדווחים.
- הכנסות מהצד - מנגנון נוסף הוא תשלום לאנשי תקשורת עבור שירותים שונים - לדוגמה הנחיית פאנלים ואירועים שמארגנות החברות, העברת הרצאות מטעמן או במיזמים שהן שותפות אליהן, גיוס של אנשי תקשורת בכירים להובלת קמפיינים פרסומאים עבור חברות גדולות (כגון יאיר לפיד עבור בנק הפועלים), דבר זה מהווה תמריץ עבור העיתונאים שלא לפגוע בחברות אלה או לתת להם כיסוי תקשורתי מחמיא.
חקיקה וצעדי נגד
במדינות רבות ובכללן ישראל מנסה שלטון החוק להתמודד עם בעייתיות זו באמצעות חקיקה מסוג חוק מימון מפלגות, שתפקידו להסדיר ולהגביל את גובה ואופן התמיכה הכספית של גורמי הון במתמודדים. זאת במטרה למנוע "קניית" מועמדים בידי גורמים בעלי עניין, או אף מראית עין של השפעה כזו. הצלחת חקיקה מסוג זה בהשגת היעד היא חלקית ומוגבלת.
הימין הכלכלי מתחלק למספר זרמים ביחס שלו להון-שלטון.
- יש הטוענים כי כלל אין בעיה עם קשרי הון-שלטון - כי מה שטוב לחברות הגדולות הוא בדרך כלל טוב גם לכלל החברה. רונלד רייגן טען לדוגמה "מה שטוב לג'נרל אלקטריק טוב לארצות הברית". עמדה כזו מנוגדת אפילו לתאוריה הנאו-קלאסית השמרנית, שמצביעה על מסר כשלי שוק שמתקיימים לעיתים קרובות כך שאין יעילות פארטו.
- עמדה דומה לכך היא שבקפיטליזם או שוק חופשי כסף מהווה מעין המשך של חופש הביטוי. אנשים בוחרים בבחירות ויש להם חופש פוליטי לבחור בדעות ובאנשים שונים. בשוק חופשי אנשים מצביעים באמצעות הכסף - בין אם הם בוחרים בין מוצרים שונים ובין אם הם תומכים במועמדים פוליטיים שונים. עמדה זו סובלת מארבע בעיות מרכזיות - האחת היא שבדמוקרטיה לכל אדם יש קול שווה ואילו בשוק ההשפעה מתקבלת לפי כמות הכסף - לאדם אחד יש מיליארד שקל ולאדם אחר יש אלף שקל - ולכן ההשפעה היא פי מיליון. הבעיה השנייה של טיעון זה היא שבדרך כלל אנשים עשירים שולטים על כסף של אחרים דרך חברות פירמידה או דרך מינוף פיננסי וכך השפעתם גבוהה אפילו יותר. בעיה שלישית היא שהשפעה זו יכולה להיות לא לינארית - הפוליטיקאי נפגש עם כמות מסויימת של אנשים ביום ואם יש מפסיק תומכים של קבוצה של עשירים הפוליטיקאי מוקף רוב הזמן באנשים אלה וכמות הזמן שהוא נפגש או מקבל דעות אחרות היא נמוכה בהרבה. אנשים עניים רבים לא בהכרח מודעים לאינטרס הפוליטי שלהם - לדוגמה במניעת שיווק סיגריות לילדים או מניעת נזקי סוכר (בעיית מחסור במידע משותף). בעיה אחרונה של טיעון זה היא שחלק גדול מהעושר של העשירים נובע כבר מניצול של קשרי הון-שלטון שמאפשר להם לנצל לרעה ולפגוע בציבורים אחרים. לדוגמה חברות סיגריות מנצלות את הכסף שלהן כדי להשפיע על פוליטיקאים, כדי שיוכלו להמשיך לשווק סיגריות לילדים ונוער, לבלבל את הציבור לגבי נזקים של נרגילות, וכך להמשיך את הדור הבא של מכורים לסיגריות שימשיך להזרים להם כסף.
- עמדה שלישית היא שהתרופה לבעיות של הון-שלטון היא דרך "הקטנת הממשלה" - אם הממשלה היא קטנה פירוש הדבר שיש לה תקציב קטן ולכן היא פחות יכולה לבזבז כספי ציבור ופחות יכולה לעוות את השוק. הקושי של טיעון זה הוא שהממשלה משפיע על זכויות קניין ועל התנהלות השוק דרך אפיקים רבים אחרים שאינם קשורים לתקציב - לדוגמה חובת סימון ערים תזונתיים על המזון או איסור מכירת סיגריות לקטינים. יש ליברטרים הטוענים כי גם את החקיקה והרגולציה יש לבטל ככל האפשר וכי שוק חופשי ללא רגולציה יהיה מנגנון אידאלי. דבר זה מתנגש עם התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית ועם זרמים אחרים בכלכלה המצביעים על דרכים רבות שבהן חברות יכולות להפעיל אלימות או לפגוע בציבור גם ללא סיוע מצד ממשלות - לדוגמה מכירת מוצרים ממכרים ומזיקים (כמו אופיום, סיגריות), שכירת צבאות או שכירי חרב (תאגידים ששכרו צבאות, מאפיה, שכירת שכירי חרב במערב הפרוע ועוד), שיחוד של שופטים ובאופן כללי חוסר יכולת של המערכת המשפטית להתמודד לבדה עם הכוח של חברות גדולות.
ראו גם
- קשרי הון-שלטון-עיתון
- השפעות ההון על העיתונות
- קפיטליזם של מקורבים
- מוצר ציבורי
- שחיתות
- כיצד להבחין בין קונספירציה לתאוריית קונספירציה
- דלת מסתובבת בין תאגידים לממשלה
- הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)
- לובי פוליטי
- קשרי הון-שלטון במשק הגז הטבעי בישראל, הכחשת נזקי העישון, בנקאות בישראל, הכחשת זיהום
- משפחות ההון בישראל
- פרוייקט זרקור על משפחות ההון
- שחיתות
- לובי בישראל
- הסדנא לידע ציבורי
- העמותה לדמוקרטיה מתקדמת
קישורים חיצוניים
- קורני קפיטליזם בוויקיפדיה האנגלית
- חברות נדל"ן ואנרגיה מובילות בתשלומי שוחד בעולם, ynet 09.12.2008
- פעילות
- התנועה למען איכות השלטון בישראל
- העמותה לדמוקרטיה מתקדמת
- שקיפות בינ"ל ישראל
- הסדנא לידע ציבורי
- המשמר החברתי
- צדק חברתי- חדר מצב
– דף ברשת החברתית פייסבוק - הון-שלטון תקשורת – דף ברשת החברתית פייסבוק
- קשרי הון-שלטון בישראל
- תגית הון-שלטון בעיתון דה-מארקר.
- בנק ישראל: עשר משפחות שולטות בשוק הישראלי - יש כאן איום על הדמוקרטיה 20.7.2010, דה מארקר
- העמותה לדמוקרטיה מתקדמת להחלשת הקשרים בין הון, שלטון ועיתונות.
- 19 משפחות שולטות ביותר משליש מהמשקynet 19.07.2007
- זינוק חד בריכוזיות במשק: חמש משפחות שולטות בהכנסות של 150 מיליארד שקל אורה קורן, 19.07.2007 הארץ
- המשפחות שמנהלות את ישראל דה מארקר, 10.3.2008
- מעטים יותר, עשירים יותר, חזקים יותר נתונים על 19 המשפחות העשירות במשק, מעריב 7.5.2008
- הציבור לא צריך לדעת למה הדחתי את דנקנר סטנלי פישר, TheMarker, 11.6.2009
- מחקר: הדמוקרטיה בסכנה - המשפחות החזקות משתלטות על המשק; מחקר של פרופ' אסף חמדני, הילה רז, TheMarker, 28.12.2009
- דם, יזע, דמעות - ומעט מאוד סיכונים גיא רולניק על המיתוס לפיו מתעשרים באמצעות לקיחת סיכונים, 11.3.2010
- מי שולט בישראל מאמר של דר' חוה עציוני הלוי הסוקר את התפתחות האליטות בישראל בפרספקטיבה היסטורית מקום המדינה ועד היום ואת קשרי האליטות.
- מפלגת ההון-שלטון והז'יטון היא המפלגה השלטת בישראל גיא רולניק, 22.4.2010 דה מרקר
- גורם בכיר בממשלה: החיבור בין ועדי העובדים לטייקונים - הרסני; הם יחסלו את ששינסקי על תפקידם של וועדי עובדים בפוליטיקה, צבי זרחיה, דה מרקר, 17.3.2011
- דר' ירון זליכה - האם מדינת ישראל מושחתת? הרצאה ביוטיוב,מרץ 2010, שעה וארבעים
- "הצרה היא לא השלטון אלא בעלי ההון - זה גרוע יותר משוחד" ראיון עם ד"ר דורון נבות, בעקבות ספרו "שחיתות פוליטית בישראל", דה מרקר, 03.02.2012
- בעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי ראיון עם אלדד יניב על תפקידו בקשרי הון-שלטון בישראל, גידי וייץ, 18.04.2012
- הון, שלטון והפרטות. כך זה נראה מבפנים, ראיון עם ירון יעקובס, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות בעברו, גידי וייץ, הארץ, 22.06.2012
- מי יעמיד לדין 12 אלף עובדי ציבור? על מלחמתה של הונג קונג בשחיתות, איתן אבריאל, דה מרקר, 08.12.2012
- אלדד יניב: "הקאסטה של הון-שלטון היא משפחת פשע לכל דבר ועניין" ראיון של יניב אם גיא רולניק, דה מרקר, 28.12.2012
- הקריירה השנייה של נערי האוצר אצל הטייקונים מוטי בסוק, חגי עמית, צבי זרחיה, דה מרקר 07.12.2012
- עתירה לבג"ץ: "נבחרת הדירקטורים מקצינה את הקשר בין הון לשלטון" אבי בר-אלי, דה מרקר 12.06.2014
- קשרי הון-שלטון וקשרים לתקשורת
- הכוחות הנסתרים שמניעים את עולם התקשורת הישראלי נופר סיני, דה מארקר, 2011
- ריכוזיות ותחרות: מדוע הטייקונים נכנסים לעיתונות, אופיר בר-זהר, אמיר טייג, TheMarker, 19.06.2011
- אפקט הפלורסצנט על מנהג העיתונאים בישראל להתעלם מנורמות של שחיתות. אבישי עברי, העין השביעית, 01.06.2008
- האלדד יניבים של היום - המאעכרים שמחברים בין ההון-שלטון-עיתון שוקי שדה, עידו אפרתי, דה מרקר 18.01.2013,
- ההוראה: בלי כתבות על גולן טלקום, ובלי תמונות של דפני ליף כך התערב ניר חפץ בתוכני מעריב לטובת נוחי דנקנר, נתי טוקר, דה מרקר, 02.03.2016
| תעשיות פוגעניות |
| תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים |
|
רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה |