משפחות ההון בישראל
משפחות ההון בישראל הן מספר מצומצם של משפחות החולשות על חלק גדול מהפעילות של המשק הישראלי. חלק מהמשפחות הן וותיקות, חלקן חדשות, וחלק מהמשפחות הוותיקות ירדו מגדולתן. בדומה לדינמיקה המאפיינת גם פירמות, נדיר שמשפחה נשארת באותה עמדת כוח במשך עשרות שנים והרכב המשפחות וכוחן היחסי משתנה עם הזמן. משפחות ההון שרויות ביחסי תחרות ושיתוף-פעולה. מצד אחד הן מייצגות פירמות עסקיות שונות המתחרות זו בזו על צרכנים, מרכזים וזיכיונות וגישה לממשלה ולתקשורת. מצד שני לעיתים קרובות יש אינטרסים משותפים או שיתופי פעולה של העסקים ושל האנשים העומדים בראשם מול הממשלה, הכנסת, הציבור או מול חברות אחרות (חברות מחו"ל או משפחות אחרות בארץ).
בשנים האחרונות, עם התקדמות הגלובליזציה וחדירתה לאזור, התרחשו שני תהליכים: הראשון הוא כניסה של תאגידים גדולים לארץ לרוב כשותפים או כבעלים חדשים של פירמות משפחתיות ישנות. עם זאת חלק מהמשפחות סבלו מהחשיפה לשווקי העולם ואיבדו את טובות-ההנאה שהובטחו להם על ידי העדר תחרות מצד תאגידים רב לאומיים בשנים הקודמות. במקרים אחרים העבירו בעלי הון (יהודים) את פעילותם מחו"ל לארץ. תהליך אחר היה יציאה של בעלי ההון המקומיים לעסקים בחו"ל, אם כי במקרים רבים פעילות זו הצליחה במידה מוגבלת. ההרכב המדויק של המשפחות משתנה כאמור במהלך השנים, ועם זאת חלק מהמשפחות שמרו על מעמדן במשך עשרות שנים.
מפות שונות של משפחות חזקות במשק
בפברואר 2006, פרסם מכון המחקר BDI את מדד הריכוזיות במשק ולפיו 18 משפחות חולשות על סכום השווה ל-77% מתקציב המדינה. 18 המשפחות היו: אריסון, בורוביץ', בינו, דנקנר, המבורגר, ויסמן, ורטהיים, זיסאפל, לבייב, סבן, עופר, פדרמן, פישמן, שחר-קז, שטראוס, שמלצר ותשובה.
בינואר 2007 פרסמה חברת דן את ברדסטריט רשימה של 14 קבוצות הון השולטות במשק הישראלי [1]: קבוצת אליהו, קבוצת אריסון, קבוצת בינו, קבוצת ברונפמן, קבוצת נוחי דנקנר, קבוצת המבורגר, קבוצת וייסמן-בירן, קבוצת ורטהיים, קבוצת לב לבייב, קבוצת סבן, קבוצת עופר, קבוצת עזריאלי, קבוצת פישמן, וקבוצת תשובה.
ביולי 2007 פרסמה BDI את מדד הריכוזיות לשנת 2006, ולפיו 19 משפחות שולטות כ-34% (248 מיליארד שקל) מסך הכנסותיהן של 500 החברות המובילות בישראל, שהכנסותיהן מוערכות בכ-772 מיליארד ש"ח. סך הכנסות המשפחות שווה בגודלו לכ-88% מהתקציב הממשלה וכ-54% מתמ"ג הסקטור העסקי ב-2006. לעומת הרשימה הקודמת, הצטרפו 2 משפחות - עזריאלי ואלוביץ, ומשפחת ורטהיימר יצאה ממנה (בעקבות מכירת ישקר לוורן באפט). גם בתוך הרשימה, המשפחות העשירות יותר הגדילו את כוחן בהשוואה למשפחות הפחות עשירות. חלקה של משפחת דנקנר שעומדת בראש הרשימה בעוגת ההכנסות היחסית בין מרכיבי הרשימה עומדת בראשה, עלתה מ-16.3% ל-18.7%. דבר זה השתנה בעקבות המפולת בקבוצת אי.די.בי שהובילה לכך שמשפחת דנקנר איבדה את רוב כוחה ונכסיה.
ביולי 2008 פרסם מגזין דה מארקר, תחת הכותרת מפת השליטים: כך שולטת קואליציית ההון בפוליטיקאים ברגולטורים ובעיתונאים את פרטיהם של 14 האנשים שלפי העיתון הם בעלי ההשפעה על השלטונות הבנקים והעיתונות בישראל. העיתון פרט את הדרכים בהם מפעילים בעלי הון אלה לחצים ומציעים פרסים עתידיים לבנקאים, פוליטיקאים, פקידים, רגולטורים ועיתונאים ועיתונאים. הרשימה כללה את (לפי סדר יורד, שהיה נכון לזמנו): נוחי דנקנר, נוני מוזס, שלדון אדלסון, יצחק תשובה, צדיק בינו, חיים סבן, מוזי ורטהיים, אליעזר פישמן, יוסי מימן, דודי ויסמן, שרי אריסון, לב לבייב, סמי עופר, ארקדי גאידמק, ומכילה פירוט והסבר על הסיבות לכך שאישים אלה נחשבים בעלי השפעה.
בנוסף כולל המוסף מספר אזכורים לפרשיות הון ושלטון מחו"ל כמו ראש ממשלת איטליה ברלוסקוני, סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני, ראש עיריית ניו-יורק בלומברג, תאילנד ועוד.[2]
ריכוזיות הון וקרטלים
ההשפעות הישירות של משפחות ההון על המשק באה לידי ביטוי בכמה מובנים
- מונופולים וקרטלים - ריכוזיות תוך ענפית - שימוש במונופולים וקרטלים כדי לגבות "רווח עודף" (רווח שמשוייך למונופול) מהציבור.
- מספר שחקנים מצומצם ששולט על הרבה נכסים שחקנים אלה פוגשים זה בזה בהזדמנויות שונות כך שיש להם תמריץ נמוך להתחרות אמיתית. יש להם אינטרסים רבים משותפים כך שיש להם תמריץ ואמצעים לשיתופי פעולה מול הממשל והציבור לשפר את מצבם יחד על חשבון שאר השחקנים.
- פירמות דמויות פירמידה - פירמות שבהן בעל ההון הוא בעלים של חלק קטן של קבוצת פירמות אבל שולט בכולן על חשבון הציבור. הכסף של בעל ההון הגדול מאפשר לו לקבל מינוף פיננסי גבוה - כך שרוב הכסף שבפירמה - הכסף שהוא מסכן - אינו הכסף שלו. במקרה של גוף פיננסי כמו בנק או חברת ביטוח, בעל ההון יכול לשלוט על חסכונות והשקעות של כמות גדולה בהרבה יותר אנשים - ולתמרן את הכסף הזה כדי לגרוף רווחים לטובתו.
- קבוצות רבות פירמות ודירקטורים צולבים - יש מקרים בהם בעלי הון מתמרנים את הפירמות שברשותן- לדוגמה מכירה של נכסים מפסידים בין פירמות - כך שהציבור סופג את ההפסדים ובעל ההון מקבל את הרווחים.
- תמרון של הפוליטיקה ושל התקשורת - השפעות אלה דורשות שהממשלה והעיתונות יעצמו עיניים - ולכן המשפחות צריכות לתמרן את המוסדות האלה בשלל אמצעים כמו לובי פוליטי, תביעות השתקה, תרומות לפוליטיקאים, יחסי ציבור בעלות של בעלי הון בתקשורת, לחץ על עיתונות דרך פרסום ועוד.
מנגנוני השפעה בפוליטיקה, בפקידות ובעיתונות
נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, טען כי בישראל כמו במדינות קטנות אחרות בעולם, שולטות מספר מצומצם של משפחות על הכלכלה. פישר מצטט מאמר מהירחון "Journal of Economic Literature ספטמבר 2005 [3]:
| למעט בארצות הברית ובבריטניה, רוב החברות הגדולות בעולם נשלטות על ידי משפחות, שמצליחות לשלוט בכלכלות שלמות באמצעות מבני שליטה דמויי פירמידה. זה מאפשר להן לשלוט בחברות מבלי להשקיע מההון האישי שלהן. באמצעות מבני הפירמידה, שולטת חברת אחזקות משפחתית בכמה חברות ציבוריות, ששולטות אף הן בתורן בחברות ציבוריות נוספות וכן הלאה. חברי המשפחה ממונים לרוב לתפקידים בכירים בארגון. המבנה מאפשר לכמה משפחות עשירות לשלוט בחלק גדול מהמגזר הפרטי במדינות.
כדי לשמר את עמדתן הייחודית, הגדילו המשפחות את יכולת ההשפעה הפוליטית שלהן הרבה מעבר לגודל ההון שלהן, באמצעות השקעה בקשרים פוליטיים. ההשלכות של צעדים כאלה על הכלכלה עשויות להיות חמורות ביותר: קצב חדשנות נמוך, הקצאת משאבים לא יעילה, צמיחה נמוכה, קיבעון כלכלי, שוקי הון שאינם מתפקדים ביעילות ושאפשרויות הכניסה אליהם מוגבלות. |
||
שיטות ההשפעה של משפחות ההון
סיוע כספי
- מתן תרומות באופן ישיר לפוליטיקאים (בזמן הפריימריז) ולמפלגות. לעיתים קרובות הדבר נעשה על ידי סיוע לעמותות. העמותות שוכרות אנשים שמקבלים שכר. בזמנם הפנוי אנשי העמותות עובדים לטובת המפלגה. פרשה מפורסמת של עמותות היא "פרשת העמותות" של אהוד ברק.
- עזרה בארגון של גיוס תרומות מאנשי עסקים מחו"ל ומהארץ - אם על ידי "המלצות" לעמיתים, ואם על ידי ארגון של כנסים, הרצאות במימון נדיב, וארוחות התרמה בחו"ל.
- שכירת פוליטיקאים ש"פרשו" מהפוליטיקה כשכירים, נותני שירותי ייעוץ, נותני הרצאות ועוד שירותים. לעיתים הפוליטיקאים חוזרים בחזרה למערכת הפוליטית. הפוליטיקאים שבתוך המערכת מקבלים איתות שכדאי להם לתת טובה היום ולהבטיח גישה לג'וב בעתיד
- מנגנון השפעה נוסף נוגע לבנקים ולמשפחות השולטות בהן. המפלגות הגדולות (כמו הליכוד והעבודה) חבים לבנקים מאות מיליוני שקלים. הבנקים שולטים על מדיניות החזרת החובות, בעוד הפוליטיקאים שולטים על רגולציה מול הבנקים.
קידום אינטרסים בכנסת ובממשלה
- שימוש בלוביסטים כדי להשפיע על חברי כנסת ושרים. הלוביסטים הן חברות לובי מקצועיות, מקורבים או פעילים במפלגות אשר מקבלים שכר מבעלי ההון כדי לקדם יוזמות ממשלתיות או חוקים הנוחים להם וכדי לבלום יוזמות חקיקה שאינן נוחות. חברות הלובי ובעלי הון יכולים לסייע לחבר כנסת או שר בקידום רפורמה מסוימת שממנה הוא מקבל תדמית טובה, בתמורה לקבלת חוקים אחרים, סיוע בתקציב וכו'.
- שימוש בעורכי דין בכירים המקורבים לשרים, ראשי ממשלה, חברי כנסת ואנשים בכירים במפלגות. עורכי הדין מעורבים מאוד בנושאים רבים הקשורים לענייני מדינה: סגירת עסקאות הפרטה של עסקים מול פקידי המדינה (לדוגמה עסקת השקשוקה להפרטת "צים" לאחים עופר), תיווך בין מפלגות שונות או פוליטיקאים שונים (לדוגמה בזמן הרכבת הקואליציה), ייצוג אינטרסים של העסקים מול המדינה, מתן ייעוץ משפטי לשרים שונים ועוד.
- השפעת הפירמות על מצב המשק. תאגידים גדולים יכולים לקבל החלטות על פתיחת מפעלים בארץ ועל צעדים שונים שיסייעו לכלכלה המקומית. לפי אלחנן הלפמן (חוקר בתחום כלכלה פוליטית) עיקר ההשפעה הפוליטית בארצות הברית לדוגמה, היא על ידי סיוע כספי וכלכלי לפוליטיקאים לאחר הבחירות ולא לפני הבחירות. לדוגמה פוליטיקאי מעוניין להקים מפעל בעיר מסוימת או במחוז מסוים שיסייע לתדמית שלו, לראש עיר שהוא מחויב אליו או לסייע לקהל הבוחרים שלו כדי לחזק את התמיכה בו. הוא סוגר עסקה עם תאגיד מסוים להקמת מפעל (או למניעת סגירה שלו) ובתמורה מסייע לו בדרכים אחרות.
השפעות דרך משרות
- שכירה של פוליטיקאים ופקידים בכירים לשעבר לתפקידי ניהול וייעוץ או כדירקטורים בחברות בבעלות בעלי ההון (לדוגמה בייגה שוחט בחברה לישראל). דבר זה מהווה תמריץ עבור הפוליטיקאים לנקוט בגישה אוהדת כלפי בעלי ההון. לאחר תום הקריירה הפוליטית הם יוכלו להתברג למשרות שיבטיחו להם עתיד כלכלי מפתה.
- העסקה של בני משפחה, חברים ותומכים פוליטיים של פוליטיקאים במשרות בכירות בארגונים. הדוגמאות הבולטות ביותר הן שכירת בן משפחה. אבל יש דוגמאות פחות בולטות שמצליחות לסייע בצורה ניכרת. לדוגמה עשיית עסקים מול חברה עצמאית שנמצאת בבעלות קרוב משפחה. החברה המסחרית תמיד יכולה להגיד שהעסקים עם פלוני הוא בגלל איכות העבודה שלו, וקשה לעקוב אחר דבר זה היות והוא לא שכיר באותה חברה. דוגמה נוספת היא העסקה של פעיל מפלגתי חשוב שמקורב לפוליטיקאי. עבור הפוליטיקאי אדם כזה הוא נכס חשוב היות והוא מביא קולות ומסייע לו בשמירת כוחו בתוך המפלגה. מבחינה ציבורית כל מה שנראה הוא שפוליטיקאי מסויים הוא בעל חברים רבים ביניהם אדם אלמוני שעובד בחברה זו וזו.
- העסקתם של רגולטורים לשעבר, כדי שיעזרו בהתמודדות מול הרגולטורים הנוכחיים ולתפקידי מפתח בחברות. בדומה לגיוס פוליטיקאים הדבר מהווה איתות לרגולטורים המכהנים שאם יתנהגו בצורה נכונה -יקבלו גם הם ג'ובים מכניסים לאחר הפרישה. בצורה דומה מתבצע גיוס של פקידים בכירים (לדוגמה החשב הכללי ניר גלעד שגויס לחברה לישראל).
- העסקת בנקאים לשעבר. שוב, הדבר רומז ליתר הבנקאים כי אם יהיו נחמדים לאילי ההון - גם הם יקבלו אצלם ג'ובים לאחר שיפרשו.
- שכירת בכירים לשעבר בשירות הציבורי, בעיקר מקרב המגזר הביטחוני (כמו הרמטכ"ל דן חלוץ, מפקד חיל האוויר עזר וויצמן או הרמטכ"ל משה וחצי) בין היתר משום שאלה בעלי קשרים בתוך המנגנון הציבורי ובקרב פוליטיקאים.
השפעות דרך התקשורת
- שימוש בתקציבי הפרסום הגדולים של החברות שבשליטתם כדי "לחנך" את כלי התקשורת הניזונים מתקציבים אלה. חלק משמעותי מתקציב כלי התקשורת הוא הכנסות ממודעות פרסומת, ועל ידי רמיזות קלות יכולים בעלי העיתון או העורכים להבין איזה כתבות אסור להם לפרסם, ובאיזה טון כדאי לנקוט. הדבר יכול להתייחס למדיניות כלכלית, למידע על עסקים מסויימים או לגבי פוליטיקאים שהם "בעלי ברית" או "אתרוגים".
- רכישת אחזקות בכלי תקשורת או שליטה ישירה בחברות תקשורת. כמו כן מפעילים בעלי ההון לחצים על פוליטיקאים ופקידים ברשויות הפיקוח על התקשורת לשם מינוי אנשים שנוחים להם.
- הכנת תכנים לעיתונות - העיתונים ניזונים במידה רבה ובאופן גובר והולך על ידי הודעות לעיתונות (קומיניקטים) של משרדי יחסי ציבור של החברות ושל משרדי ממשלה, והכתבים הצעירים מגוייסים לאחר מספר שנים בעיתונות למשרדי יחסי הציבור האלה, כשהם עובדים עם עמיתיהם לשעבר. לכתבים בעיתונות יש אינטרס לשתף פעולה עם משרדים אלה ולעבוד בעתיד בהם או לעיתים נדירות בעסקים עצמם עליהם הם מדווחים.
- מנגנון נוסף הוא גיוס של אנשי תקשורת בכירים להובלת קמפיינים פרסומאים עבור חברות גדולות (כגון יאיר לפיד עבור בנק הפועלים), דבר זה מהווה תמריץ עבור העיתונאים שלא לפגוע בחברות אלה.
דוגמאות
סיוע לטייקונים ביציאה מהמיתון של 2009
העיתונאי גיא רולניק נותן דוגמאות לניסיון של הבנקאים ושל משפחות עשירות אחרות לקבל סיוע ציבורי מצד המדינה כדי להיחלץ מהמשבר הפיננסי של 2009.
רולניק מתאר מקרה בו אחד מהבנקאים הגדולים התקשר לשר האוצר רוני בר און, לקו פרטי של אחד מבני המשפחה, וניסה לשכנע אותו לא למנוע את פתיחת הבורסה ביום שלמחרת מחשש לפגיעה בבנק. לטענת גורם אלמוני באוצר שרולניק מזכיר, היו תוכניות של לווים עשירים ושל הבנקים לקבל הזרמה של 40 מיליארד ש"ח כסיוע, וכשתוכניות אלה לא נענו החלו להופיע כתבות שליליות על שר האוצר בעיתונות. [4]
משפחות ואישים נוספים
בנוסף למשפחות אלו, ניתן להתייחס למשפחות עשירות פחות, שממוקמות בצמתים מרכזיים של המשק הישראלי:
- אישים בעלי קשר לפוליטיקה הישראלית: קובי מימון, אלפרד אקירוב, עקיבא מוזס, שלדון אדלסון[5]
- משפחות התקשורת: משפחת מוזס, משפחת שוקן, ומשפחת נמרודי (בעבר).
- בנקאות: משפחת רקנאטי
- אילי הון יהודים מהעולם שיש להם שותפויות או מהלכים בארץ: פרנק לואי, ג'ק ליברמן, שלדון אדלסון.
- אילי הון יהודים מרוסיה שיש להם שותפויות או מהלכים בארץ: ארקדי גאידמק, מיכאל צ'רנוי
- נוספים: משפחת ורטהיימר, משפחת מימן, משפחת קאהן, משפחת פרופר
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בנק ישראל: עשר משפחות שולטות בשוק הישראלי - יש כאן איום על הדמוקרטיה 20.7.2010, דה מארקר
- 19 משפחות שולטות ביותר משליש מהמשקynet 19.07.2007
- זינוק חד בריכוזיות במשק: חמש משפחות שולטות בהכנסות של 150 מיליארד שקל אורה קורן, 19.07.2007 הארץ
- המשפחות שמנהלות את ישראל דה מארקר, 10.3.2008
- מעטים יותר, עשירים יותר, חזקים יותר נתונים על 19 המשפחות העשירות במשק, מעריב 7.5.2008
- הציבור לא צריך לדעת למה הדחתי את דנקנר סטנלי פישר, TheMarker, 11.6.2009
- מחקר: הדמוקרטיה בסכנה - המשפחות החזקות משתלטות על המשק; מחקר של פרופ' אסף חמדני, הילה רז, TheMarker, 28.12.2009
- דם, יזע, דמעות - ומעט מאוד סיכונים גיא רולניק על המיתוס לפיו מתעשרים באמצעות לקיחת סיכונים, 11.3.2010
- ריכוזיות ותחרות: מדוע הטייקונים נכנסים לעיתונות, אופיר בר-זהר, אמיר טייג, TheMarker, 19.06.2011
- מי שולט בישראל מאמר של דר' חוה עציוני הלוי הסוקר את התפתחות האליטות בישראל בפרספקטיבה היסטורית מקום המדינה ועד היום ואת קשרי האליטות.
- נדן פלדמן, האם הישראלים שונאים את העשירים?, דה מרקר, 17.6.2016
- איתן אבריאל, כך נהפכו חלק מעשירי ישראל למיליארדרים - גם בלי לעבוד, דה מרקר, 13.6.2017
- ערן אזרן, "20 המשפחות ששלטו במשק נחלשו. הטייקון הישראלי הוא לא מה שהיה", דה מרקר, 21.1.2018
- ערן אזרן, "משת"פ או בוגד מתוך הטייקונים הביא להקמת ועדת הריכוזיות; הזדעזעתי מהדברים שסיפר", דה מרקר, 21.1.2018
- שירות כלכליסט, אייל עופר בראש: אלה 21 הישראלים העשירים ביותר בעולם עפ"י פורבס, כלכליסט, 5.3.2019
- איתן אבריאל, מועדון הכסף הגדול: 500 עשירי ישראל - הדירוג המלא, מגזין דה מרקר, דה מרקר, 10.6.2019
- הדס מגן, שלומית לן, משטראוס ועד ורטהיימר: איך מתמודדות המשפחות העשירות בישראל עם שאלת הירושה, גלובס, 27 בנובמבר 2020
- איתן אבריאל, 500 עשירי ישראל שווים 326 מיליארד דולר - ומפוררים את המדינה, דה מרקר, 7 ביוני 2021
