השפעות גאופוליטיות של נפט וגז טבעי

בית זיקוק לנפט בכווית

נפט וגז טבעי הם מחצבים בעלי השפעות חברתיות וכלכליות רבות, חלק מהשפעות אלה הן ההשפעות גאו-פוליטיות - הן ההשפעה שלהן על צורות משטר מסויימות (נטייה לדיקטטורה והשפעה לרעה על דמוקרטיה) ועל יציבות המשטר והן בהשפעה שלהן על יחסים בין מדינות שונות. ההשפעות של הנפט והגז הטבעי נובעות מצורות ההפקה, ההפצה והתובלה שלהם והן מהסתמכות עליהם כמקורות אנרגיה.

השפעות הגאו פוליטיות של הגז והנפט כוללות עידוד של צמיחת משטרים לא דמוקרטים, עידוד של שחיתות הן במשטרים במדינות המפיקות והן במדינות הצרכניות, סכסוכים מדיניים וצבאיים הנוגעים לשדות גז ונפט, למתקני זיקוק ולצינורות הובלה של גז ונפט, לובי פוליטי של חברות גז ונפט (בעיקר במשטרים דמוקרטיים), פיתוח תחבורה שמעודד שימוש בנפט (לדוגמה על ידי פרבור ופיתוח מוטה רכב פרטי).

גז טבעי ונפט הם שני מקורות אנרגיה שחלק ניכר מתכונות ההפקה שלהם דומות. לעיתים קרובות שדות גז טבעי מכילים גם נפט או להפך, וכן בהפקה של גז טבעי יכולים להתקבל נוזלי נפט שונים. חלק מהשפעות של גז טבעי ונפט נוגעים גם לפחם ומרביתן נכון גם לגבי פצלי גז, פצלי נפט ופצלי שמן, חלק מההשפעות נוגעות באופן כללי למשאבי טבע דבר המכונה "קללת המשאבים".

השפעות הנפט והגז על המדינות המפיקות

נפט כמקור לעוצמה כלכלית ופוליטית

בטווח הקצר והבינוני, נפט במדינות עתירות נפט גורם להתעשרות כלכלית וכתוצאה מכך יכולת קנייה של כוח צבאי והשגת כוח פוליטי. דוגמה בולטת לכך היא ההתחזקות של מדינות ערב כתלות במחירי הנפט העולמיים. בשנים של התייקרות הנפט בעשור מאז שנת 2000, איראן לדוגמה היא בעלת הכנסות שנתיות של 100 מיליארד דולר מיצוא נפט וגז טבעי.

• המדינות המזרח-תיכוניות מייצאות הנפט הרוויחו ב-2006 כ-600 מיליארד דולר מנפט וגז. בשנים 2003 עד 2006 הסתכמו ההכנסות מייצוא של מדינות אלו בכ-2,100 מיליארד דולר.
• בשנת 2007 הכנסות המדינות הערביות הגיעו ל-700 עד 800 מיליארד דולר, וב-2008 צפוי שהן יחצו קו ה-1,000 מיליארד דולר.
• רזרבות מטבע החוץ האמיתיות של העולם המוסלמי צפויות להגיע בשנים הקרובות ל-1,500 מיליארד דולר.
• חלוקת הכנסות - ערב הסעודית מקבלת כ-250 מיליארד דולר בשנה, נסיכויות המפרץ כ-180 מיליארד, איראן היא בעלת הכנסות של 100 מיליארד דולר בשנה מייצוא נפט, גז ותזקיקים. הכנסות איראן מייצוא הנפט והגז של בשש השנים שחלפו: לפחות 350 מיליארד דולר. [1]

דוגמה נוספת למדינות שהתעשרו מנפט כוללות "נסיכויות נפט" שונות ברחבי העולם כמו טרנידד-טובוגו, סעודיה, קטאר, וכן את רוסיה. חלק מהותי מעוצמתה של ארצות הברית במאה ה-19 וה-20 היו מקורות הנפט, הגז הטבעי והפחם הפנימיים שלה, ואיפשרו לה לפתח תעשייה, צבא וחקלאות ללא תלות במקורות זרים, במחצית השנייה של המאה ה-20 מגמה זו השתנתה כאשר היא נאלצה לייבא יותר ויותר נפט מבחוץ.

הגדלת הריכוזיות הכלכלית במדינות מפיקות נפט וגז

נפט וגז טבעי, כמו משאבי טבע יקרים ונדירים נוספים (לדוגמה יהלומים, המתכת כסף וזהב) הם דברים שיכול להגדיל את הריכוזיות הכלכלית של מדינה על ידי מסירת זיכיון ההפקה שלהם או הפיכתם לרכוש פרטי בבעלות של אדם אחד או קבוצה קטנה מאוד של אנשים. דבר זה נובע ממספר מאפיינים של הנפט והגז הטבעי:

• נפט וגז טבעי מרוכזים בשטח גאוגרפי מצומצם למדי - רק בשדות נפט. גם בתוך שדות אלה יש חשיבות גדולה לשאלה איפה קודחים ואיך וזאת בניגוד לחקלאי, עסק המוכר מחשבים או מכולת שניתן להקים בכל מקום. רק מי שיש לו גישה לשטח הזה יכול להתחרות, ודבר זה פירושו חסם מפני תחרות, שכן הסדרי קרקע ושימושי קרקע מסודרים תמיד דרך השלטון המרכזי.
• בהפקה בזיקוק ובהובלה של נפט וגז יש חשיבות רבה לגישה להון תעשייתי והון פיננסי. בכל הדברים האלה יש צורך בהשקעה משמעותית של כסף ויש יתרונות לגודל וחשיבות ליכולת לבצע מינוף פיננסי. בתחומים אלה יש יתרונות לחברות ממשלתיות, לתאגידים רב לאומיים, לבנקים ולאנשים עשירים.
• גילוי של שדות נפט וגז חדשים, הפקה וזיקוק נפט וגז, הובלה שלהם - כולן דורשת ידע והון אנושי ייחודי. חברות המפיקות גז ונפט, הן בעלות ידע וניסיון מקצועי ולכן יחסים איתן (במיוחד עם ה"מייג'ורס" - תאגידי הנפט הגדולים בעולם) הם גם בעלי חשיבות גדולה, וגם כן יכולים להוות מחסום כניסה בפני שחקנים חדשים בשוק.
• יש השפעה חזקה של מקבלי החלטות פוליטיים על הזיכיונות, ההפקה וההובלה של הנפט והגז. הן בגלל היות הקרקע ואוצרות הטבע במדינה נתונים בסמכות חלוקה של המדינה (ברוב המדינות אי אפשר פשוט לקדוח נפט - יש צורך בזיכיון מטעם המדינה). בנוסף לכך לנפט ולגז יש השפעות רבות על הסביבה הטבעית על הבריאות ובהיבטי בטיחות - כגון סכנת פיצוץ של מתקני גז ושל בתי זיקוק, סכנת זיהום מי תהום בגלל שאיבה, הובלת דלק ואחסנתו, וכן היבטים נוספים כגון קיטוע שטחי מחייה וזיהום קרקע. מסיבות אלה יש מעורבות גדולה בכל המדינות של המחוקקים ושל הממשלות בעסקי הנפט והגז הטבעי. גם דבר זה מגביל כניסה של שחקנים חדשים. פירוש הדבר הוא שנפט וגז הם מוצר פוליטי מאוד- לשלטון יש השפעה חזקה בשאלה מי יקבל זכויות הנוגעות לנפט ומי לא יקבל.

מסיבות אלה בדרך כלל רק קבוצה קטנה של יזמים עשירים ו/או מקושרים לשלטון (ובמדינות אחדות אנשי השלטון עצמו) משתלטת על חלק גדול מסך נכסי הנפט והגז במדינה. לעיתים נדירות יש שוק משוכלל של הרבה מוכרים במדינה. כאשר הגז והנפט הם חלק חשוב מהכנסת המדינה יש סיכוי טוב שעוצמה כלכלית כזו תתרגם להשפעה פוליטית על המדינה עצמה בגלל השפעה על עובדים בתעשיות הנפט, השפעה על הכנסות המדינה וכן לובי פוליטי והשפעה על פוליטיקאים מקומיים.

דוגמאות לריכוזיות כלכלית של ושוק אוליגופולי או מונופוליסטי של הפקת הנפט והגז הטבעי יש בסעודיה, קטאר ומדינות ערביות נוספות שבהם הפקת הנפט מבוצעת על ידי חברות בבעלות הממשלה או חברות הנשלטות על ידי בני משפחת המלוכה/ השלטון. דוגמה נוספת קיימת גם ברוסיה. דוגמה נוספת של ריכוזיות כלכלית בהפקת הנפט הייתה בתחילת המאה ה-20 בארצות הברית. הגז הטבעי בישראל מספק דוגמה נוספת לכך שעסקי הגז הטבעי לא מתנהלים בצורה של שוק חופשי אלא של קבוצה קטנה של אנשים שיש להם קשרי הון-שלטון חזקים. כמעט כל זיכיונות הגז הטבעי של ישראל נמצאים בידי קבוצת דלק בראשות יצחק תשובה והשותפה נובל אנרג'י שדואגת לצד המקצועי של המאגרים. דווקא מי שגילה את מאגרי הגז בישראל - הגאולוג יוסי לנגוצקי - לא לקח בסופו של דבר חלק מהותי בפיתוח שלהם ולא מחזיק נכסים בתחום בגלל הנושא של מגבלות על גישה לאשראי. תחום הגז הטבעי בישראל מהווה מונופול למרות ניסיונות רבים של הממשלה להפוך אותו לתחרותי.

תרומת הנפט לסיאוב והתפתחות משטר דיקטטורי

השפעה חשובה של פיתוח כלכלת נפט וגז טבעי, ובמיוחד ייצוא נפט וגז היא הגדלת הסיכוי לשחיתות, סיאוב שלטוני והתפתחות משטר דיקטטורי. דבר זה חזק יותר ככל שהמסורת הדמוקרטית במדינה חלשה יותר וככל שפיתוח הנפט והגז הם חלק מהותי יותר בכלכלה.

הסופר תומס פרידמן בספר חם שטוח וצפוף מתאר מנגנון של דיכוי הדמוקרטיה משום שהשלטון אינו נזקק למיסים מהציבור. המוטו של המהפכה האמריקנית היה: "אין מיסוי בלא ייצוג". המוטו של מדינות הנפט האוטוריטית הוא "אין מיסוי, ולכן גם אין ייצוג". משטרים הנשענים על נפט, יכולים פשוט לקדוח באר ולמכור את הנפט בחו"ל הם בעלי הכנסה גבוהה, ולכן הם לא נדרשים להטיל מיסים על האזרחים אבל פירוש הדבר הוא גשם שהם אינם צריכים להקשיב גם לבני עמם או לייצג את רצונותיהם.

הריכוזיות הכלכלית שהנפט והגז הטבעי תורמים לה, אינה מסייעת לשמירה על דמוקרטיה. במדינות מפיקות נפט הריכוזיות הכלכלית מאפשרת לשלטון לשמור על מעמדו לא רק דרך איום בכוחם של המשטרה והצבא, אלא גם דרך העוצמה הכלכלית של הנפט במדינה - הן על ידי שוק העבודה והן על ידי סבסוד של האזרחים. לדוגמה אפשר לסדר "ג'ובים" לאנשי מנגנון במפלגה בתעשיות הנפט ובכך להשתיק תמיכה מצד אופוזיציה ולהבטיח תמיכה של תומכים מקומיים. אפשרות אחרת היא חלוקת משרות ממשלתיות שמתקיימות באמצעות מיסוי הנפט. דרך שלישית היא סובסידיות לבני המעמד הבינוני לדוגמה סיבסוד של משכילים על ידי משרות ממשלתיות ו/או על תוכניות סיוע ממשלתיות.

מנגנון נוסף נוגע לחשיבות השמירה על זכויות הפרט, זכויות קניין וחופש הדיבור לשם צמיחה כלכלית. מדינות רגילות שרוצות לייצא מוצרים או שירותים למדינות אחרות, צריכות לשמור איתן על יחסים דיפלומטיים טובים. בנוסף, כדי להיות מסוגלות להתחרות במתחרים מהעולם, על המדינות לשמור על יתרון טכנולוגי שדורש מחקר ופיתוח. הללו דורשים מחקר אקדמי, שבתורו דורש פתיחות מחשבתית וחופש דעה. (ראו המהפכה המדעית לפירוט). הכלכלן המוסדי דרון אסמוגלו כתב על חשיבותם של מוסדות לשמירה על זכויות הקניין. מכירת נפט לעומת זאת אינה דורשת פתיחות כזו ואינה דורשת כיבוד של זכויות אדם. מסיבה זו מדינות רבות שהן יצואניות של נפט לא נדרשות לעבור שינוי בדומה למדינות אחרות, ורבות מהן שומרות אל משטר דיקטטורי או מתדרדרות אליו.

במדינות שבהן עיקר ההכנסה של המשק נובע מנפט או גז טבעי הריכוזיות הכלכלית והמחלה ההולנדית (ראו בהמשך) פירושן שעסקי הנפט משפיעים במידה רבה על המדיניות הכלכלית של המדינה. לכן השליטים פחות נכונים להתחשב בלחצים מצד בעלי עסקים גדולים אחרים ומצד עשירים אחרים. המאבקים בין בעלי הון שונים עשויים להחליש את שני הצדדים ולחשוף מידע חשוב לציבור. כאשר רוב תעשיית המדינה תלויה בסוג מסויים של מגזר עסקי ומגזר זה נשלט על ידי חבורה קטנה, הסיכוי ללחץ נגדי מצד בעלי הון אחרים קטן יותר. במדינות מפיקות נפט רבות החברה המפיקה נפט היא חברה ממשלתית או נשלטת על ידי הממשלה ודבר זה מקטין את הכוח של המגזר העסקי מול הדרג הפוליטי. רוב העסקים במדינה תלויים במשטר לא רק בגלל האיום שתופעל נגדם אלימות אלא גם בגלל שהמשטר מחזיק את רוב הכוח הכלכלי במדינה.

דוגמאות בולטות למדינות בעלות הסתמכות רבה על ייצוא נפט וגז ומשטר ריכוזי ואף דיקטטורי כוללות את מדינות ערב, איראן ורוסיה.

יש מדינות מערביות ודמוקרטיות שמפיקות נפט וגז טבעי ואף מייצאות אותו או ייצאו אותו לדוגמה ארצות הברית, אוסטרליה, הולנד, בריטניה ונורווגיה. מדינות אלה מאופיינות בחלק מהדברים שהוזכרו אבל לא בעוצמה דומה. לדוגמה בארצות הברית הייתה כלכלת נפט מפותחת, אבל כוחם של בעלים של תעשיות הנפט הגדולות אוזן על ידי תעשיות אחרות שהתחרו בהן והיו להן אינטרסים אחרים (גם אם לפעמים אינטרסים אלה מתלכדים) - כגון תעשיות הרכבות, בנקאים, יצרני רכב ועוד. תעשיות הנפט והגז התפתחו לאחר קיומה של תרבות דמוקרטית והון אנושי משמעותי ששמרו על הדמוקרטיה. כמו כן הנפט היווה רק חלק מהייצוא וההכנסה במדינות אלה כך שנשמרה החשיבות של שמירה על פתיחות למסחר ושמירה על חופש הדעה.

קללת המשאבים - שימוש בכספי הנפט לשם שיחוד תומכים מקומיים

ערך מורחב – קללת המשאבים

דרך נוספת שבה משאב טבע ריכוזי ורווחי כמו נפט עלול לגרום הן לשחיתות פוליטית והן לאי-יעילות כלכלית של הממשלה מתאורת בספר מדוע אומות נכשלות על ידי הכלכלנים המוסדיים דרון אסמוגלו וג'יימס רובינזון, כהסבר אפשרי לתופעה (שאין בטחון מתי ואיך היא מתקיימת בדיוק) של קללת המשאבים.

אסמוגלו ורובינזון טוענים כי בחלק מהמקרים יש מדינות שבהן מציאת נפט הזיקה לכלכלה. לטענתם שליטים בדרך כלל צריכים לתחזק בריתות עם קבוצות באוכלוסיה ועם מנהיגים מקומיים שיתמכו בהם. מנהיג לא מוכשר במדינה רגילה (דיקטטורית או דמוקרטית) יתקשה לבצע זאת בגלל שהתנהלות לא מוצלחת פירושה בעיות כלכליות שונות. לעומת זאת שליט לא מוכשר במדינה שמצאה כמות ניכרת של נפט (או משאב טבע רווחי אחר כמו זהב) יכול להשתמש ברווחים הקלים מהמשאב הזה כדי לתמוך כלכלית בתומכים שלו על ידי השקעות ממשלתיות, ג'ובים בממשלה וכו'. לטענת אסמוגלו ורובינזון דבר זה מייצר גופים ממשלתיים לא יעילים ומנופחים במקורבים לשלטון ואלו מקבלים החלטות לא חכמות. בנוסף גם השליט יכול להמשיך לבצע השקעות מיותרות או להסתבך בצרות פיננסיות בלי שדבר יפריע במיוחד לאוכלוסיה. דוגמה לדבר כזה היא קמרון שגילתה נפט בשטחה אבל כלכלתה התדרדרה מאוד בגל צרוף של שחיתות, השקעות ב"פילים לבנים" והחלטות לא חכמות.

סבסוד העניים ותעשיות על ידי הוזלת מחיר האנרגיה

השפעה נוספת של הנפט על כלכלות מדינות נפט היא הסבסוד של העניים על יד סבסוד מחירי האנרגיה, מחיר הדלק לתחבורה, ולעתים קרובות גם של המזון באמצעות כספי הנפט. דבר זה היה מקובל במדינות רבות כמו מצרים, סוריה, לוב וערב הסעודית, גם ארצות הברית מוזילה את השימוש בדלק בתחבורה על ידי סבסוד שלו, וכן מסבסדת גם את החקלאות שלה.

הדבר הזה מחריף את המחלה ההולנדית שכן הוא מעודד תת-השקעה בהון אנושי, ובזבוז אנרגיה. כמו כן הוא יוצר תלות של המדינה ביכולת לצמצם פערים בכספי הנפט. במדינות כמו מצרים לא רק שהפסקת מכירת הנפט פגעה בהכנסות המדינה ועודדה אבטלה, היא גם הקטינה את היכולת של המדינה לתמוך בעניים ולהקטין פערים. במובן זה תמיכה בעניים על ידי רווחי נפט וסובסידיות מנפט הן גורם שגורם לפגיעה אנושה בחוסן והתמודדות עם משבר אנרגיה, שכן בזמן המשבר לא רק שסובלים מהעליה במחירי האנרגיה, אלא גם מאובדן הגנות שמכירת האנרגיה סיפקה, בנוסף היא גם מקדמת את התפתחות משבר אנרגיה כזה שכן עם נפט מוזל קל יותר להתנהל בצורה בזבזנית.

נפט כגורם מעצב של הכלכלה והמחלה ההולנדית

ערך מורחב – המחלה ההולנדית

השפעה כלכלית ארוכות טווח בקרב מדינות שמייצאות נפט היא התפתחות המחלה ההולנדית - תת השקעה בענפים אחרים שאינם ייצוא של משאבי טבע. אפיקים כלכליים אחרים ושל חינוך והון אנושי מוזנחים בגלל הסתמכות יתר של המדינות על הכנסות מנפט. פגיעה נוספת בענפים אחרים מתרחשת בגלל ייקור המטבע המקומי ביחס למטבעות אחרים עקב זרימת מטבע זר שנועד לקנות את הנפט.

הדוגמה המקובלת ביותר להתפתחות המחלה ההולנדית היא הולנד שגילתה מרבצי גז טבעי ונפט בים הצפוני. כלכלנים רבים טוענים שכתוצאה מייצוא מהיר של הנפט נפגעה כלכלת הולנד. העיתונאי תומס פרידמן מדבר על היבט זה בספר חם שטוח וצפוף. לטענתו בחריין הגיעה לשיא תפוקת הנפט שלה ב-1998 ומאז היא מובילה ברפורמות. כשקל לשאוב נפט מהאדמה לא משקיעים ביצרנות.

מדינות כמו קטאר, לוב וערב הסעודית מנסות לשנות מצב זה על ידי השקעות בתחומים כמו תיירות, קלינטק, חינוך, חקלאות ועוד.

השפעות הנפט והגז על מדינות שמייבאות נפט ועל מדיניות חוץ

התפלגות עתודות הגז הטבעי בעולם לפי מדינות נכון ל-2013. מעל 90% מהגז נמצא בידי מדינות לא מערביות

נתונים מתוך ספר העובדות של ה-CIA מצביעים על כך כי רק 8.5% מעתודות הגז נמצאות בידי מדינות מערביות. מעל מחצית מעתודות הגז בעולם נמצאות בידי 3 מדינות בלבד - רוסיה, איראן וקטאר. [2]. נתונים דומים קיימים בתחום הנפט שבו עשר המדינות בעלות העתודות הגדולות ביותר הן מדינות לא מערביות.[3] פירוש הדבר שעוד לפני מחסור עולמי בגז, או שיא תפוקת הגז, ייתכן מצב של השפעות גאו-פוליטיות חזקות של המדינות המפיקות גז טבעי, במיוחד מדינות ערב ורוסיה.

השפעה הנפט על הרכב ותפקוד של צבאות מודרניים

לנפט (אך לא לגז טבעי) השפעה חשובה מאוד על הדרך שבה מתנהלים צבאות מודרניים, ועל אופי הלחימה. צבא מודרני המוגבל בגישה לנפט הוא צבא חלש ומוגבל וללא גישה לנפט בכלל צבא כזה יהיה משותק.

השפעה חשובה של הנפט על הצבאות המודרניים היא שימוש במשאיות (שהיתה קיימת לדוגמה בתקופת מלחמת האזרחים בספרד) לשם הובלת נשק, חיילים והספקה ממקום למקום. לפני הנפט היה צריך להשתמש ברכבות המונעות בקיטור או בספינות ומשם להוביל את הציוד בפרדות משא או בגמלים. לפני כן צבאות הלכו ברגל. לדבר זה יש השפעה חשובה שכן באופן כזה הנפט אפשר לגנרלים לנייד כוחות וציוד ממקום למקום.

השפעה נוספת של הנפט על הלחימה הוא שימוש בכלי נשק יבשתיים מתניידים כגון זחל"ם, תותח מתנייע ובראש ובראשונה טנקים. (דבר שהחל בסוף מלחמת העולם הראשונה).

שימוש חשוב מאוד של נפט הוא פיתוח מטוסים צבאיים ולוחמה אווירית, והשגת עלויות צבאית של צבאות עשירים ומתקדמים על פני צבאות גדולים יותר של מדינות עניות יותר. דבר זה החל במלחמת העולם השנייה, ותפס תאוצה בימי מלחמת האזרחים בספרד, ומלחמת העולם השנייה. הדגמת חשיבות הכוח האווירי באה במערכות שונות שבהם נלחמה ישראל וכן במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. דוגמה לחשיבות הנפט קיימת במלחמה נגד המדינה האיסלמית שם כוחות הלוחמים במדינה האיסלמית קונים ממנה במקביל נפט. [4]

הניצים הירוקים מובילים את צבא ארצות הברית לנסות לפתח מטוסים צבאיים שמסוגלים לטוס על תערובת של נפט עם דלק ביולוגי.[5] כיוון אחר הוא פיתוח של כלי מלחמה זעירים וכלי מלחמה רובוטיים (כגון מטוס ללא טייס, ספינה זעירה רובוטית וכו') שהם חסכוניים יותר באנרגיה משום שאינם צריכים לשאת טייסים וחיילים.

הנפט כיעד צבאי ולאומי

בגלל החשיבות הגדולה של הנפט לכלכלה, הן למדינות המייצאות והן למדינות מייבאות (ראו השפעות כלכליות וחברתיות של נפט לפירוט ההשפעות הכלכליות). ובגלל החשיבות הגדולה של נפט על הצבא, לגישה לנפט יש השפעה רבה על המדיניות הצבאית והלאומית של מדינות.

הדבר בא לידי ביטוי בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר הגרמנים והרוסים נאבקו על השליטה על מאגרי נפט בצפון-מערב אסיה ובאירופה. חלק מקשיי התפקוד של הצבא הגרמני בשלהי מלחמת העולם השנייה נבע ממחסור בנפט.

בגלל החשיבות העצומה של נפט לכלכלה כל המדינות מבטיחות שיש להן מקורות הספקה לנפט. אם זה על ידי כיבוש של מקורות נפט (לדוגמה כיבוש של האימפריה הבריטית את עירק, כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית), אם על ידי שוחד למשטרים וניהול משטרי חסות (לדוגמה יחסי סעודיה וקטאר עם ארצות הברית) ואם על ידי השפעה דרך חברות נפט גדולות על משטרים מקומיים, ואם על ידי מסחר.

לעומת נפט, לגז יש השפה מדינית פחותה יותר היות ואין לו השפעה צבאית מיוחדת. לפי עדותה של פרופ' ברנדה שפר בוועדת צמח, מדינות שמייצאות גז לא מצליחות להשתמש בו כמקור לעוצמה מדינית וכן הייצוא של גז לאו דווקא מביא שלום. נפט וגז יכולים להיות מקור לסכסוכים מדיניים וצבאיים - ראו פרוט בהמשך.

סובלנות ותמיכה בדיקטטורות מצד מדינות אחרות

כאשר מדינה רגילה מתנהגת בצורה תוקפנית או מפרה זכויות אדם. מדינות אחרות, תאגידים רב לאומיים, משקיעים וצרכנים יכולים להשתמש במנגנון השוק ומדיניות החוץ כדי להפעיל עליה לחץ להשתנות. דבר כזה קשה יותר לבצע מול מדינות שמייצאות נפט - שכן זהו משאב שקשה מאוד להחליף אותו, והוא מצוי בשפע רק במספר מצומצם של מדינות. צרכנים יתקשו להחרים קניית נפט ממדינה מסויימת, ותודות להכנסות הקלות מהנפט, קל (או לפחות נסבל) למדינות המייצאות הנפט להסתדר ללא השקעות זרות.

העיתונאי תומס פרידמן מדבר על היבטים אלה בספרו חם שטוח וצפוף: "אנו מממנים את צבאותיהם של אויבנו באותה מידה שאנו מממנים את צבאנו אנו. מכספי המיסים שלנו אנו מממנים את הצי, את חיל האוויר ואת חיל הנחתים האמריקניים, וברכישות האנרגיה אנו ממנים בעקיפין את אל-קאעידה, את חמאס, את חיזבאללה והג'יהאד האסלאמי".

פרידמן טוען שהמקור לעושרו של אוסאמה בן-לאדן הוא חברת הבניה המשפחתית, שעשתה את הונה מחוזים ממשלתיים ממומנים בכספי נפט. נסראללה מבטיח פיצויים לנפגעי מלחמת לבנון השנייה מכספי איראן (מפיקת הנפט השנייה בגודלה באופ"ק). פרידמן טוען שגם קונדוליסה רייס, שרת החוץ בממשל בוש, מספרת כיצד הפוליטיקה של האנרגיה מעוותת את הדיפלומטיה ברחבי העולם.

פרידמן טוען שקיים גם איום עתידי, כשמחיר הנפט יעמוד על 200 דולרים לחבית אופק יוכל לקנות את בנק אוף אמריקה ברווחי חודש, את אפל בשבוע, ואת ג'נרל מוטורס ברווחי יומיים.

מלבד פרידמן מודאגות ממצב זה גם קבוצות אחרות. דוגמה אחת היא "הניצים הירוקים" - קבוצה של גנרלים ואנשי מודיעין מארצות הברית שמודאגים מהתלות של ארצות הברית בייבוא נפט.

מעורבות מעצמות במזרח התיכון ובאזורים עם עתודות נפט גבוהות

למעצמות הגדולות היסטוריה של מעורבות במזרח התיכון בגלל שפע הנפט באזור. הדבר כולל את מעורבות הבריטים והצרפתים בתחילת המאה ה-20.

החל מסוף מלחמת העולם השנייה יש מעורבות אמריקאית צבאית ומדינית גבוהה באזור המזרח התיכון - הקמת בסיסים בסעודיה, עיראק, טורקיה, וקטאר, ושיתופי פעולה עם מדינות נוספות באזור כמו מצרים, ישראל, נסיכויות המפרץ. ארצות הברית מחזיקה את הצי השישי בכוננות באזור.

גם מדינות אחרות מגלות מעורבות באזור כולל רוסיה - בעיקר כדי לאזן את השפעת האמריקאים. מקומות נוספים בעולם שבהם יש מעורבות צבאית ופוליטית גבוה של מעצמות על רקע נפט כוללים את צפון מערב אסיה (אזרבייג'ן וכו') ודרום אמריקה.

לובי פוליטי של חברות נפט

בספר חם שטוח וצפוף מתאר העיתונאי תומס פרידמן את הלובי הפוליטי שמפעילות חברות נפט מול הממשל בארצות הברית כנגד שינויים שאינם רצויים להן. החל מהתנגדות לפיתוח אנרגיות מתחדשות, עבור בהתנגדות למדיניות לקידום חסכון אנרגיה וכלה בהתנגדות למכוניות חסכוניות יותר או שימוש בתחבורה ציבורית.

קיים לובי פוליטי חזק של נפט ורכבים בוושינגטון. באופן כללי בעולם יש שיתופי פעולה בלובי פוליטי בין תעשיות המכוניות ובין חברות הדלק והנפט שכן מדובר במוצר משלים - ככל שיש סבסוד גדול יותר של מחירי הדלק כך אנשים נוסעים יותר במכוניות, ומצד שני תכנון מוטה רכב פרטי ופרבור מגדילים מאוד את צריכת הנפט של המדינה.

ביכלר וניצן טוענים כי יש זהות אינטרסים ושיתופי פעולה בין חלק מעסקי הנפט (בעיקר בארצות הברית) ועסקי הנשק שם שכן מחירי נפט גבוהים מאפשרים למדינות במזרח התיכון לקנות נשק רב, ומצד שני סכסוכים ומתיחות צבאית בין מדינות המפיקות נפט מעלה את מחיר הנפט.

שנים של סכסוכים במזרח התיכון והכנסות גבוהות מנפט גרמו לכך שהאזור הפך להיות אחד המרכזים הגדולים לייבוא של נשק מהעולם ובעיקר מתעשיות הנשק של ארצות הברית. צרכניות גדולות של נשק מתוחכם אמריקאי כוללות את ישראל, סעודיה, קטאר ומצרים. (נתונים נוספים אצל ביכלר וניצן)

השפעות הלובי הפוליטי של חברות נפט (ונשק) הן לא רק ברמה הלאומית אלא נוגעות גם ליחסים בין מדינות ולמדיניות החוץ של מדינות.

סכסוכים הקשורים לנפט וגז טבעי

סכסוכים הנוגעים לגישה לשדות נפט

נפט וגז טבעי יכולים להיות לא רק יעד חשוב במסגרת מלחמה או קמפיין מדיני, אלא גם מקור לסכסוכים. דוגמה בולטת היא הכיבוש של כווית על ידי סאדם חוסיין בשנת 1991 ומלחמת המפרץ הראשונה.

דוגמה בולטת אחרת היא הטענה כי הסיבה העיקרית, או לפחות סיבה חשובה לכיבוש עיראק בידי ארצות הברית ב-2003 היה השתלטות של ארצות הברית על מקורות הנפט של עיראק בטווח הקצר וההבטחה לרגולציה והשפעה על מקורות הנפט של עיראק בטווח הארוך.

סכסוכים הנוגעים לגישה לצינורות גז ונפט

צינורות גז ונפט יכולים להיות מקור לבריתות או לסכסוכים. יש מומחים מכנים את צינורות הנפט בשם "הנשק הפוליטי החדש" - בעקבות סדרת משברי אנרגיה והתבטאויות חריפות שנרשמו באחרונה ברחבי הגלובוס.הערכה היא כבמערב ובמזרח כאחד הולכים ומבינים כי למדינה שהיא יצרנית נפט, יש כיום השפעה אדירה על מדינות אחרות. מי ששולט בברזים, ידו היא על העליונה.

צינורות הגז בין רוסיה לאירופה

דוגמה בולטת לסכסוך כזה היא המתיחות בין רוסיה לבין אוקראינה שכן צינורות הגז של רוסיה לאירופה, עוברים דרך אוקראינה. גז ונפט הם מקורות הכנסה חשובים לרוסיה ולכן הגנה עליהם הוא אינטרס חשוב לה. מצד שני סכסוכים עם אוקראינה השכנה גורמים למתיחות סביב צינור הגז.

בעקבות סכסוך מחירים על גז בין רוסיה לאוקראינה, החליטו בקרמלין בשנת 2006 לנתק לחלוטין את אספקת הגז לאוקראינה בשיא החורף. סכסוך זה בין שתי המדינות, גרם לפניקה דווקא באירופה. זאת, מאחר ש-80% מהצינורות שמובילים גז מרוסיה למערב אירופה עוברים דרך אוקראינה, והחלטת שלטונות מוסקבה הביאה לצניחה באספקת האנרגיה ליבשת. בסופו של דבר הושגה פשרה, ואוקראינה הסכימה לשלם יותר עבור הגז, שרוסיה סיבסדה עד אז.

הבמאי מייקל מור טוען בסרט, "פרנהייט 9-11" היא כי פלישת ארצות הברית לאפגניסטן נועדה כדי לאפשר לה גישה לצינורות של גז טבעי.

צינורות גז בדרום אמריקה

צינורות גז עשויים לעודד יצירת בריתות פוליטיות. צינורות גז נבנו בדרום אמריקה, במזרח התיכון, ברוסיה ובאפריקה, ויצרניות הנפט משתמשות בתוכניות אלה כדי לכרות בריתות פוליטיות. נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, שיכנע את המדינות השכנות לבחון הקמת צינור באורך של 9,600 ק"מ, שיחבר את המדינה שלו לברזיל ולארגנטינה. הוא קורא לו "צינור הגז הגדול של הדרום".

יש הטוענים כי ההצעה לבנות את הצינור בין ונצואלה, ברזיל וארגנטינה, שעלותה מוערכת ב-23 מיליארד דולר, לא הגיונית מבחינה כלכלית: יהיה הרבה יותר זול לבנות מסופים ולשלוח את הגז במיכליות. התוכנית של צ'אווס היא לא רק לשלוח גז; יש לה גם מסר פוליטי. על-פי Petroleos, חברת הנפט הממשלתית של ונצואלה, יש להחשיב את הצינור "כאחד מהצעדים המרכזיים לאינטגרציה של דרום אמריקה".

צינור גז מאיראן להודו ולסין

בשנת 2006 איראן הביעה רצון לבנות צינור גז טבעי להודו, ואולי עד עד סין. הצינור האיראני חייב לעבור בפקיסטן, דבר המדאיג את הודו בהתחשב ביריבות בין המדינות. ובעוד שמנהיגי פקיסטן מברכים על התוואי המתוכנן, מפני שגם הם יהנו מהגז האיראני, הצינור יוכל לתת לממשלות העתידיות כלים להפעלת לחץ על הודו. פרויקט הצינור בין איראן להודו, ייבנה לאורך כ-2,500 ק"מ במחיר של 7 מיליארד דולר, יספק לאיראן שוק גדול למאגרי הנפט המשמעותיים שלה, ויסייע להודו לענות על צורכי האנרגיה שלה. הצינור, יתרום להשפעה הפוליטית של איראן.

ארצות הברית מתנגדת לצינור האיראני בחריפות. "הדבר האחרון שארצות הברית רוצה זה שהודו תהיה חייבת לאיראן", אמרה אן קורין, מנהלת ה"מרכז לניתוח ביטחון עולמי", מרכז מחקר שבסיסו בוושינגטון. הממשל בארצות הברית במהלך שנות ה-90, תמך בהקמתו של צינור שיוביל נפט מהמאגרים העצומים של אזרבייג'ן, קזחסטן ואוזבקיסטן דרך טורקיה. התוואי לא עובר ברוסיה בצפון, וגם לא באיראן, למרות ששם הוא היה הקצר ביותר.

צינורות גז ונפט וטרור

צינורות גז ונפט הם מטרה קלה לטרוריסטים. בעיראק, מאות פיגועים הקפיאו את היבוא משדות כירכוכ. בקולומביה, צינור אחד, שמשתרע מהצפון לנמל קובנאס המזרחי, נפגע מכל כך הרבה התקפות עד שמכנים אותו "החליל". גם צינור הגז ממצרים לישראל שעבר דרך סיני היה יעד לטרור מספר פעמים עד שההזרמה בו הופסקה.

צינורות גז ונפט אל ומישראל

התוכנית של ישראל לייצא גז לטורקיה בצינור בשנים 2012-2014 היה לחץ כלכלי על שתי המדינות להתפייס ולנסות לאחות את הקרע שהחל בעקבות תקרית המרמרה. יחד עם זאת ייצוא הגז בין מצרים לישראל בצינור היה גם עילה למתיחות בין המדינות ובסופו של דבר שילוב של טרור וביקורת פנימית במצרים הביאו להפסקת הזרמת הגז.

השפעות סכסוכים וטרור על מחירי הנפט

סכסוכים ומתיחויות בבמזרח התיכון ובמדינות שמייצרות נפט גורמים לאי-וודאות בשווקים העולמיים וגורמים לכך שמחירי הנפט עולים בתוך תקופה קצרה. דוגמאות בולטת לכך היא משברי הנפט של 1973 ו-1978. וכן עליית מחירי הנפט בשנים 2003-2007 שמיוחסת בין היתר למלחמה בעיראק, המתיחות בין ארצות הברית לאיראן, ולאיומי טרור על שדות נפט ומתקני זיקוק בסעודיה ובניגריה.

יש חוקרים בתחום של כלכלה פוליטית, (לדוגמה בספר מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום) שטוענים שיש שיתוף פעולה בין חברות נפט לבין חברות נשק - לשתי המגזרים יש אינטרסים במחירי נפט גבוהים למדי. לחברות הנפט האינטרס במחירי נפט גבוהים הוא ברור שכן מחיר כזה מעלה בדרך כלל את רווחיות החברות על ידי הגדלת המרווח (הפער בין מחיר המכירה למחיר ההפקה). חברות הנשק מכרו לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 חלק גדול מהתוצרת שלהן למדינות במזרח התיכון (כגון סעודיה, עיראק, איראן, לוב, מצרים וישראל) והיות והכנסה של מדינות רבות מהאזור תלויה ברווחי נפט יש גם להן אינטרס במחירי נפט גבוהים. לפי התאוריה, חברות אלה עסקו לא פעם בליבוי סכסוכים ומתיחות מדינית, ואווירה של סכסוך במזרח התיכון - דבר שסייע לשמור על ביקוש לנשק וכן לאיום על הספקת הנפט ולכן העלה את מחירי הנפט.

השפעות תעשיית הנפט על מדיניות האקלים

ערך מורחב – הכחשת אקלים

למדינות ותאגידים גדולים שעוסקים במכירת נפט, גז טבעי ופחם יש אינטרס שלא להכיר באיום מצד התחממות עולמית שעלול לקדם חלופות לנפט ודלקים מחצביים אחרים ומגבלות על פליטת גזי חממה. באופן מסורתי מדינות כמו אוסטרליה, ארצות הברית, רוסיה, קנדה ובמיוחד תאגידי נפט במדינות אלה נוקטים ומעודדים מדיניות של הכחשת אקלים ומצליחים לעכב דיון ציבורי אפקטיבי בנושא של התחממות עולמית, ההשפעות הכלכליות שלה וכן לעקב צעדים להתמודדות עימה כמו מעבר לאנרגיות מתחדשות. בדומה לחברות הטבק שעסקו במשך שנים בהכחשת נזקי העישון חברות אנרגיה גדולות עוסקות בהכחשת אקלים בטקטיקות דומות של הפצת דיס-אינפורמציה ונטיעת ספק בציבור לגבי דברים שהקהילה המדעית כבר הכריעה לגביהם.

תלות של מדינות מערביות בנפט ובגז טבעי

יש חשיבות רבה לתלות של ארצות הברית ושל מדינות אירופה בנפט ובגז טבעי. הדבר נובע מכך ששני גופים אלה מהווים מעצמות עולמית מבחינה כלכלית, צבאית ופוליטית ולכן היא מובילים או מעכבת מהלכים רבים של מדיניות בינלאומית כדוגמת אמנת קיוטו, השפעתה על ארגון האומות המאוחדות ועוד. גם סין, הודו ויפן מושפעות משאלות הנוגעות לגז ונפט והדבר משפיע על מדיניות שלהן בתחומים רבים.

התלות הגדלה של ארצות הברית בנפט במחצית השנייה של המאה ה-20 גרם לה לעניין רב במזרח התיכון. דבר זה היה במקביל לעניין מצד מדינות נוספות כגון מדינות אירופה ורוסיה, שמעוניינות בהשפעה באזור מסיבות דומות. ייתכן שעניין זה דועך בעשור האחרון בגלל האמונה של רבים בארצות הברית על יכולת עצמאות אנרגטית בגלל פצלי גז ופצלי נפט במדינה.

מתחילת המאה ה-21 לפחות, הממשל האמריקאי מודאג מהתעצמות כוחן של ספקיות הנפט, במיוחד אלה שהן יריבות מובהקות שלו כגון רוסיה ואיראן: "אם אתה מודאג שמדינות כמו רוסיה משתמשות באנרגיה ככלי פוליטי, אחת הדרכים הטובות ביותר להגן על עצמך היא ליצור דרכים חלופיות להעברת אנרגיה לשווקים", אמר סטיבן פיפר, סגן עוזר לשר החוץ האמריקאי לענייני אירופה ואסיה בין 2001 ל-2004.

בעקבות משבר הנפט של 1973 אירופה חיפשה מקורות אחרים של אנרגיה ומצאה נפט וגז בים הצפוני. למשך זמן מה מאגרים אלה סיפקו לאירופה עצמאות אנרגטית. עם זאת כיום אירופה מייבאת חלק גדול מהגז שלה מרוסיה ונפט ממקורות שונים עקב שיא תפוקת נפט של רוב המאגרים בים הצפוני, ירידה בכמות ובאיכות של הנפט והגז ועליה בעלויות ההפקה. רוסיה משתמשת בגז הרוסי שלה כמקור לחץ על מדינות אירופה ויש תחרות גלויה וסמויה בינה לבין ארצות הברית, ובינה לבין מדינות מפיקות נפט אחרות, על בעלות על מקורות נפט וגז בעולם ודרכם על השפעה פוליטית.

מדינות אירופה מנסות להקטין את התלות שלהן בגז הרוסי וזאת בכמה אפיקים עיקריים - השקעה באנרגיות מתחדשות, השקעות ומחקר בתחום של אנרגיה גרעינית ויבוא של גז ו/או נפט ממדינות אחרות בעיקר דרך מדינות ערב כגז נוזלי. יש רצון של מדינות אירופה להתחבר לצינורות גז של קטאר ושל איראן והיו מספר תוכניות כאלה, אבל מלחמת האזרחים בסוריה משבשת תוכניות אלה. באופן כללי יש מאבקים של רוסיה ושל בעלי בריתה לבין ארצות הברית ובעלות בריתה, על השליטה במקורות גז ונפט במזרח התיכון ועל ההולכה של מקורות אלה, וכן ישנם מאבקים הקשורים לסכסוכים בין מדינות (לדוגמה על רקע יריבות בין סונים לשיעים) שמעורבים בשיקולים על פרוייקטים של ייצוא גז טבעי מהמזרח התיכון.

במקביל יש נסיון באירופה ובארצות הברית להפחית את התלות בנפט בעיקר על ידי הפחתת שימוש במכוניות בין היתר על ידי קידום עירוניות מתחדשת, תכנון מוטה תחבורה ציבורית ועוד. אפיק אחר הוא קידום של מכונית חשמלית. חשמל מופק בעיקר מפחם וגז טבעי ובעתיד אולי גם מאמצעים נוספים כמו אנרגיות מתחדשות.

ראו גם

• אקולוגיה פוליטית
• השפעות חברתיות וכלכליות של נפט
• קללת המשאבים
• חם שטוח וצפוף
• הניצים הירוקים
• דרון אסמוגלו
• מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום
• הכחשת אקלים
• שיא תפוקת הנפט
• גז טבעי בישראל
• מתווה הגז
• אנרגיה ויחסים בינלאומיים
• מה השתבש? ספרו של המזרחן ברנרד לואיס.

קישורים חיצוניים

• סקירת משקי אנרגיה של מדינות שונות בעולם, סוכנות האנרגיה של ארצות הברית
• אדם רז, נותנים גז על האינטרסים של רוסיה, קטאר ואירופה בגז במזרח התיכון ובישראל. "מערכות", צה"ל, גיליון 459, פברואר 2015
• רשימת מדינות לפי הרכב התמ"ג מסקטורים שונים בוויקיפדיה האנגלית, כולל טבלה של אחוז התמ"ג שמקורו במשאבי טבע כמו נפט
• ג'אד מועוואד, כך הפכו צינורות הנפט והגז ל"נשק הפוליטי החם ביותר" 16.05.2006, ניו יורק טיימס, 2006
• אייל להמן ורועי קייס, קטאר, מסע למעצמה הקטנה בעולם על העוצמה הפוליטית של קטאר, ynet, 28.07.2014
• פרופ' מאיר זמיר, חשיפה: המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב–1948 מוסף הארץ, 12.09.2014
• מומחה מסטנפורד בהרצאה בטכניון: קיים סיכון גבוה לעימות בין ארה”ב לסין בשל המחסור בנפט, סיכום הרצאה של עמוס נור, מהמחלקה לגאופיזיקה בסטנפרוד. 2016

טרור ונפט

• ארגון הטרור הכי עשיר: מיליון דולר ביום מנפט ynet 24.10.2014
• כלכלת עורפי הראשים: איך הפך דאעש לארגון הטרור העשיר בעולם - ומה פוגע בו עכשיו נדן פלדמן, the marker 14.11.2015
• נפט וטרור: המדינה האיסלמית וכלכלת המזרח התיכון investopedia.com, Ravi Srikant, אוקטובר 2014
• משולש הנפט: נפט גלובליזציה וטרור סקירת ספרו של Steve A.Yetiv בשנת 2012
• היוזמה לנפט חופשי מטרור קבוצה צרכנית שפעלה בארצות הברית
• Fueling Terror על כספים סעודים שממהווים תשתית לצמיחת קבוצות טרור כמו אל-קעידה. The Institute for the Analysis of Global Security (IAGS)
• Terror's next target על מתקפות ארגוני טרור נגד מתקני נפט, The Journal of International Security Affairs, 2003