שיא תפוקת הגז

שיא תפוקת הגז (באנגלית: Peak gas) היא נקודה בזמן שבו רמת ההפקה העולמית של הגז הטבעי תגיע למקסימום, שלאחריו הפקת הגז תלך ותרד. גז טבעי הוא דלק מחצבי שנוצר בבטן האדמה מפירוק של חומר צמחי בתהליך שאורך מליוני שנים. ולכן הוא סוג של משאב מתכלה.

המושג של שיא תפוקת הגז נובע מתאוריית השיא של האברט שהיא התאוריה הידועה ביותר עבור שיא תפוקת הנפט. האברט, גאולוג במקצועו, ראה בגז טבעי, פחם ונפט כמשאבים טבעיים שיעברו תהליך של שיא הפקה, ירידה בתפוקה ולבסוף עצירה מוחלטת. תהליך זה מתקיים עבור שדה נפט או גז בודד, עבור איזור המכיל מספר שדות נפט, ועבור מדינות. יש הטוענים כי מנגנון שיא תפוקה כזה יפעל גם ברמה העולמית. מאז התחזית המקורית של האברט משנת 1956, התפתח מאוד המחקר הסטטיסטי וחלק מאי הוודאות בנושא ירדה בזכות מחקרים נוספים בתחום.

שוק הגז העולמי

ערך מורחב – משק האנרגיה העולמי

בניגוד לנפט ולפחם, יש קושי לנייד גז טבעי על פני מרחקים גדולים. לשם ניוד הגז יש צורך בצינורות גז שיכולים להוביל אותו למרחק מוגבל והם פגיעים להתקפות מצד גורמי גרילה וטרור. שיטה אחרת לניוד גז על פני מרחקים גדולים היא הנזלת גז והובלתו באוניות בקירור. שיטה זו מייקרת מאוד את הפקת הגז. מסיבות אלה, שוק הגז העולמי מורכב למעשה ממספר שווקים איזורים (שמשפיעים זה על זה במידה מוגבלת), שבכל אחד מהם יש היצע מקומי וביקוש מקומי לגז טבעי. 3 השווקים העיקריים הם צפון אמריקה, אירופה ויפן\ מזרח אסיה.

מפיקות הגז הגדולות בעולם נכון לשנת 2011 הן על פי הסדר: ארצות הברית עם 19%, רוסיה 18.5%, קנדה 5%, איראן 4%, וקטאר 3%.

עתודות הגז בעולם

לפי סקר האנרגיה של BP, כ-40% מעתודות הגז הטבעי נמצאות במזרח התיכון, כאשר הרוב המכריע נמצא בידי מדינות ערב. 34% נמצאים בידי מדינות ברית המועצות לשעבר ואירופה, 9% באוסטרליה, במזרח הרחוק ובאוקיינוס השקט ועוד 8% באפריקה. 5% נמצאים בצפון אמריקה ו-4% בדרומה ובמרכזה. מבחינת חלוקה למדינות, רוסיה מחזיקה ב-24% מכלל הרזרבות המוכחות בעולם, איראן ב-16%, וקטאר ב-13%. ארצות הברית, שהיא המפיקה הגדולה בעולם מחזיקה רק ב-4% מעתודות הגז המוכחות, ובקצב ההפקה הנוכחי היא עתידה לסיים את העתודות המוכחות שלה בתוך 13 שנים בלבד.

התפלגות עתודות הגז הטבעי בעולם לפי מדינות נכון ל-2013. מעל 90% מהגז נמצא בידי מדינות לא מערביות

לעומת נתונים אלה, הנתונים מתוך ספר העובדות של ה-CIA מצביעים על כך כי רק 8.5% מעתודות הגז נמצאות בידי מדינות מערביות. מעל מחצית מעתודות הגז בעולם נמצאות בידי 3 מדינות בלבד - רוסיה, איראן וקטאר. [1] פירוש הדבר שעוד לפני מחסור עולמי בגז, ייתכן מצב של השפעות גאו-פוליטיות חזקות של המדינות המפיקות גז, במיוחד מדינות ערב ורוסיה.

לפי סקר האנרגיה של חברת BP, יחס עתודות הגז הטבעי המוכחות כלפי ההפקה הנוכחית, נותר במגמה דומה ב-30 השנים האחרונות, ועומד על יחס של 1:60. אם לא יהיה שינוי בצריכה ובעתודות, יספיק הגז הנוכחי לעוד 58 שנים, החל משנת 2010, כלומר עד שנת 2068. יחס העתודות/צריכה יורד בקצב מהיר במזרח התיכון ובאפריקה. בשנת 1980 יחס העתודות צריכה של במזרח התיכון עמד על כ-700 שנה, ואילו ב-2010 היחס עמד על פחות מ-200 שנה.

שיא תפוקת גז במדינות

מספר מדינות עברו את שיא תפוקת הגז שלהן. הן כוללות את איטליה, רומניה, בריטניה, קנדה ואלג'יר.

רוסיה היא המדינה בעלת עתודות הגז הגדולות בעולם. בשנת 1975 רוסיה הפיקה 100 מיליארד קוב בשנה, וכמות זו גדלה באופן חד עד ל-600 מיליארד קוב בשנה בשנת 1990. מאז שנה זו התפוקה הרוסית לא גדלה באופן מהותי, ונכנסה למישור. ניתוח מפורט של שדות הגז ברוסיה מראה כי שלושת השדות הגדולים במדינה,Urengoy ,Medvezhye, ו-Yamburg כבר עברו את השיא שלהם לפני 1990 כאשר שדות אלו תרמו מעל ל-90% מאספקת הגז הרוסית. התפוקה שלהם ירדה בהתמדה ונכון לשנת 2010 הם תורמים רק 50% מהתפוקה הרוסית. פיתוח של מספר שדות חדשים, כולל השדה Zapolyarnoye סייעו לשמור על המגמה הקודמת של ההפקה עם תנודות מסויימות. לא נתגלו שדות בגודל דומה ל-3 השדות העבר הגדולים. השדות של חברת גז-פרום הן בעלות מידע מפורט אבל פחות ברור מצבם של שדות גז שנמצאים בבעלות חברות פרטיות שהן גם קטנות בהרבה מגז-פרום. ייתכנו גילויים חדשים באיזור סיביר והקוטב הצפוני. ייתכן שיא תפוקה באיזור שנת 2030, אך ייתכן כי הערכה זו היא אופטימית מידי. [2]

גילויי עתודות גז חדשות

קצב גילוי מאגרי גז חדשים, בממוצע של 7 שנים, לעומת קצב הפקת המאגרים. הממוצע בוצע בגלל שיש שנים שבהם גילו מאגרי גז גדולים. עם זאת, עם השנים, היחס בין כמות הגז שמוצאים לבין כמות הגז שמפיקים יורד.

על פי David L. Goodstein קצב הגילוי העולמי של עתודות מוכחות חדשות של גז טבעי, הגיע לשיא בשנות ה-60 של המאה ה-20 וקצב הגילוי יורד מאז בהדרגה. [3] סגן נשיא חברת האנרגיה אקסון מוביל, Harry J. Longwell, טען בשנת 2002 כי השיא העולמי של גילויי הגז התרחב בסוף שנות ה-60, וטען כי מאז יש ירידה חדה בקצב גילוי מאגרי גז.[4] קצב הגילוי של מאגרים חדשים ירד מתחת לקצב צריכת הגז בשנת 1980. הפער בין הצריכה וגילויי מאגרי גז חדשים הלך ועלה מאז.

מאז שנות ה-80, לפי סקר האנרגיה של חברת BP, הממוצע הרב שנתי של גילוי עתודות חדשות ביחס לכמות ההפקה ירד מיחס של 2.5:1 ליחס של 1:1 בשנת 2010.

דלדול בקצב גילוי הגז מקדים ומנבא את דלדול קצב הפקת הגז היות שהפקת עוד גז טבעי שלא כרוכה בדלדול מהיר יותר של מקורות הגז יכולה להתרחש רק בעקבות גילויי מאגרי גז חדשים. >

היצע הגז

קשה מאוד לאגור כמות גדולה של גז טבעי, ומאגרים כאלה דורשים מיכלי ענק יקרים לבניה ולתחזוקה. בנוסף, מיכלים אלה רגישים לפיגועים. מסיבה זו, היצע הגז דומה מאוד לביקוש לגז.

המדינות העיקריות שמפיקות גז טבעי הן רוסיה וארצות הברית. שכל אחת מהן מפיקה כמעט רבע מהגז העולמי. לאחריהן עם כמות קטנה בהרבה קנדה. איראן, נורווגיה, אלג'יר, בריטניה, ערב הסעודית, סין וטורקמניסטן מפיקות יחד עוד רבע, ושאר מדינות העולם מפיקות יחד עוד רבע מהגז הטבעי.

ביקוש לגז

צריכת הגז העולמית

נכון לשנת 2004, גז טבעי היווה כמעט רבע (23%) ממשק האנרגיה העולמי. הצריכה של גז טבעי כמעט הכפילה את עצמה ב-30 השנים האחרונות. מ-1,700 מיליארד קוב בשנת 1987, ל-2,900 מיליארד קוב בשנת 2007. עיקר הגידול בביקוש היה בקרב המדינות המפיקות את הגז בכמויות קטנות יחסית לשוק העולמי, וכן בשאר מדינות העולם. סוכנויות האנרגיה המרכזיות בעולם צופות כי הביקוש לגז טבעי ימשיך ויגדל ב-20 השנים הבאות, כאשר עיקר הביקוש צפוי להגיע מהגדלת הביקוש מצד אזרחי המדינות המתפתחות.

הצרכניות הגדולות של גז טבעי הן בראש ובראשונה המדינות המפיקות אותו. ארצות הברית היא הצרכנית הגדולה ביותר של גז טבעי ולאחריה רוסיה כל אחת צורכת כרבע מהצריכה העולמית. גם איראן, קנדה, סין, בריטניה וערב הסעודית הן צרכניות גדולות. עוד צרכניות משמעותיות הן יפן, גרמניה ואיטליה, כך שמדינות אלה צורכות עוד כרבע מהצריכה העולמית ושאר העולם צורך עוד רבע מהגז הטבעי.

מחיר הגז הטבעי

מחירי הגז בארצות הברית, אירופה ויפן החל משנות ה-60, בניכוי מגמות אינפלציה, לפי הבנק העולמי. קיימת מגמת התייקרות מואצת בכל השווקים, כאשר בשוק האמריקאי הפצלים הובילו לכך שההתייקרות חזרה למגמה לינארית במקום התייקרות גדלה והולכת

.

מחירי הגז הטבעי בעולם, שונים בשווקים מקומיים שונים כמו אירופה, ארצות הברית ויפן. בכל השווקים יש מגמה ארוכת טווח שבה מחירי הגז עולים פי 2 כל 20 שנה. בשנים האחרונות חלה החרפה בהתייקרות ברוב השווקים.

יחסית למחירים של 1990 של 1.7$ ליחידת אנרגיה (mmbtu), מחיר הגז בארצות הברית עלו לשיא של כ-9%, או פי 5 בשנת 2005. הפקת פצלי גז בקנה מידה רחב, יחד עם המיתון בארצות הברית הובילו לירידת מחיר הגז יחסית למחיר שיא זה. עם זאת המחיר הריאלי של גז טבעי בשנת 2011, של 3$ הוא כפול ממחירו הריאלי בשנת 1990. השפעת פצלי הגז עד כה הייתה החזרת מגמת המחירים להתייקרות של פי 2 כל 20 שנה, במקום המשך במגמה העולמית של התייקרות מואצת במחיר הגז. במהלך שנת 2012 המחיר הנומינלי של חוזי עתידיים בגז בארצות הברית עלה פי שתיים.[5].

יש מומחי אנרגיה וכלכלנים החושבים שפצלי הגז הטבעי יובילו לירידה דרמטית במחירי הגז והנפט בעולם, כך לדוגמה חזה 'בנק אוף אמריקה', ביוני 2012, כי מחירי הדלק בעולם יצנחו בתוך שנתיים ב-50% לרמה של 50 דולר לחבית[6], עם זאת נכון לאפריל 2012 מחירי הנפט נשארו ברמה של 100 דולר לחבית מסוג ברנט.[7]

מלבד פצלי גז הגורמים להגדלת ההיצע, פועלים בשוק האנרגיה גורמים רבים נוספים - לדוגמה ירידה בעתודות הפחם העולמיות, גידול אוכלוסין וגידול בצריכת האנרגיה לנפש עקב צמיחה כלכלית, בעיקר במדינות מתפתחות כמו סין. לדוגמה, רוב הרכבים נמכרים כיום למדינות מתפתחות. בינתיים מגמות אלה של הגדלת הביקוש חזקות יותר מהגדלת ההיצע ומונעת ירידה במחיר.

ראו גם

• גז טבעי
• שיא תפוקת הנפט
• שיא תפוקת הפחם
• שיא תפוקת הזרחן
• החזר אנרגטי

קישורים חיצוניים

• שיא תפוקת הגז בוויקיפדיה האנגלית
• אתר שיא תפוקת הגז והנפט
• הערכה של זמינות דלקים Feasible Futures for the Common Good, 2012
• מאגרי הגז הטבעי של בריטניה עלולים לאזול בעוד שבועיים בלומברג, 05.03.2013, בדה מרקר