עוני
עוני (באנגלית: Poverty) הוא מצב שבו אדם, משפחה או קבוצת בני אדם המהווים יחידה כלכלית אחת נמצא במחסור של משאבים חומריים או של כסף. עוני הוא סוג של מחסור. עוני מוחלט הוא מצב בו אין די אמצעים להספקת צרכים אנושיים בסיסיים שכוללים בדרך כלל מים נקיים, מזון, רפואה בסיסית, חינוך, ביגוד ומחסה. על פי הערכה כ-1.7 מיליארד אנשים חיים כיום בעוני מוחלט. עוני יחסי הוא מצב בו יש חוסר יכולת להגיע לרמה מקובלת מבחינה חברתית של משאבים או הכנסה המקובלים בחברה מסויימת או במדינה מסויימת.
הגדרות לעוני
| באופן בסיסי, עוני הוא שלילה של אפשרויות והזדמנויות, חילול של כבוד האדם. פירושו חוסר היכולת הבסיסית להשתתף בצורה אפקטיבית בחברה. פירושו שאין מספיק כדי להאכיל ולהלביש את המשפחה, אין אפשרות ללכת לבית ספר או למרפאה, אין אדמה כדי לגדל מספיק מזון או שאין עבודה שיכולה לספק פרנסה נאותה, העדר גישה לאשראי. פירושו חוסר בטחון, חוסר אונים והדרה של יחידים, משקי בית וקהילות. זה אומר רגישות לאלימות ולעיתים קרובות פירוש הדבר חיים בסביבות בשוליים או שבירות ללא גישה למים נקיים או לסניטציה. | ||
| -- ארגון האומות המאוחדות | ||
| עוני בא לידי ביטוי על בחסך ברווחה, וכולל מימדים רבים. הוא כולל הכנסות נמוכות ואת חוסר היכולת להשיג מוצרים ושירותים בסיסיים החיוניים לשם קיום בכבוד. עוני מקיף גם רמות נמוכות של בריאות וחינוך, גישה נמוכה למים נקיים ולסניטציה, בטחון פיזי בלתי הולם, העדר קול ציבורי ויכולת והזדמנות בלתי מספיקות כדי לשפר את החיים של עצמך. | ||
| -- הבנק העולמי | ||
שתי ההגדרות הללו מדגישות גישת ה"יכולת" שפותחה על ידי הכלכלן ההודי אמרטיה סן. סן טען כי משבר רעב לא נובע ממחסור במזון אלא מאי-שוויון במנגנוני הכנסה וחלוקת מזון, ולעבודתו הייתה השפעה ניכרת על דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם. על פי גישת היכולת, יש למדוד חברות לפי היכולות הקונקרטיות של אזרחיהן. לדוגמה, בארצות הברית לאזרחים יש "זכות" היפותטית להצביע בבחירות. לפי סן, מושג זה הינו ריק למדי. הוא שואל האם כל התנאים ההכרחיים מתקיימים כך שלאזרחים יש יכולת להצביע. תנאים אלו יכולים להתפרס מהתחום הרחב ביותר, כמו הזמינות של חינוך, אל התחום הצר ביותר, כמו תחבורה אל הקלפי. רק כאשר מוסרים מחסומים כאלו, ניתן להגיד כי האזרח פועל באמת מתוך ברירה אישית. על החברה הספציפית עצמה לספק רשימה של יכולות מינימום שמובטחות על ידי אותה חברה.
רקע היסטורי
ערך מורחב – מחסור ועודף
במשך רוב ההיסטוריה המתועדת הרבה מנהיגים ואידאולוגיות טענו שהעוני הוא בלתי נמנע - כדבר שנקבע על ידי האל, על ידי מוצא משפחתי או גורל. היום אידאולוגיות רבות טוענות שהעוני שהיה בעבר הוא בגלל שאמצעי הייצור המסורתיים התקשו לספק לכלל האוכלוסייה חיי רווחה, בוודאי במושגים מודרניים.
- עוני בחברת ציידים לקטים
עוני בא לידי ביטוי בצורות שונות בהקשרים של חברות שונות. בחברה של ציידים לקטים עוני הוא בדרך כלל של החבורה או השבט כולו. ייתכנו הבדלים בין מנהיג הקבוצה לאחרים או אזרחים מעוטי זכויות. בכל מקרה היות והשבט מתפקד כיחידה אחת שיש לה ערך הישרדותי רב ליחיד קשה לשמור על הבדלי מעמדות לאורך זמן. המשמעות של מחסור במשאבים בקרב שבטים כאלה יובילו בדרך כלל למלחמת-קיום עם שבטים או חבורות שכנים הנמצאים בשכנות (ראו לדוגמה טיפוקיה). אם יש בעיה של מחסור במזון, לדוגמה בגלל בצורת הדבר בדרך כלל גורר הכחדה של חלק מהחבורות. דבר זה דומה למנגנון של ברירה טבעית בקרב בעלי חיים וצמחים.
- עוני בחברות חקלאיות
לאחר המהפכה החקלאית, דפוסי העוני השתנו. רוב האנשים עבדו בחקלאות וחלק קטן היו סוחרים, עובדי תעשייה זעירה (כמו סנדלרים, אורגים) לוחמים או מנהיגים. ברוב החברות האלה הייתה היררכיה מעמדית, כאשר השליטים העומדים בראש הפירמידה, לוקחים מיסים כדי לממן לוחמים כדי להגן או להרחיב את גבולות הממלכה. ערים וממלכות זעירות התחרו זו בזו על שליטה. שליט יכול היה לקבל יתרון על ידי מיסוי גבוה יותר (והחזקת צבא חזק יותר). ארמונות וטקסים שיפארו את שלטון השליט הם לכאורה בזבוז משאבים, אבל תחת שלטון אבסולוטי יחיד הם יכלו לשמור על סדר חברתי יציב (ללא מרידות ומלחמות אזרחים). רק לעיתים נדירות שליטים יכלו או רצו לשפר את מצבם של העניים ביותר. במקרים רבים הם היו תלויים גם באצילים מקומיים שגם שלטונם ויוקרתם הובטחה על ידי מיסים גבוהים. היבטים אלה יצרו מצב שבו רוב האוכלוסייה חיה בעוני מרוד, לרוב בכפרים קטנים, כאשר אם חלק גדול מכלכלה היא משק אוטרקי וחלק גדול מהעודף אם יש כזה מועבר לשליטים. מיסוי גבוה, מגיפות ושחיתות היו סיבות נפוצות לעוני בחברות כאלה. מלחמות החריפו עוני בגלל מספר מנגנונים בהן גיוס נערים וגברים למלחמה, יצירת מס אינפלציה והעלאת מיסים על ידי השליטים למימון המלחמות, בגלל כיבוש והרס של המלחמות עצמן וכן בגלל הפרעה למסחר.
בחברות רבות כאלה העוני בא לידי ביטוי בריבוד או אי שוויון כלכלי ואי שוויון חברתי קיצוני. רוב האוכלוסייה הייתה עניה, כאשר מתוך קבוצה זו היו אנשים מוכי גורל עוד יותר (חולים במחלות שונות, קבצנים, מצורעים וכו'). בחלק גדול מהחברות הייתה גם עבדות - אם בשל חובות שלא הוחזרו ואם עקב כיבושים ומלחמות. בתקופות מאוחרות יותר איכרים יותר היו בגדר צמיתים - שחיו חיי עוני מרוד. שכבה דקה וקטנה היו של סוחרים עמידים, איכרים בעלי משקים גדולים, אצילים, כהנים וכמובן המלכים אלו היו לא בהכרח עשירים במונחים של ימינו (לדוגמה גישה לשירותי רפואה או יכולת ביצוע מסעות) אבל עשירים בהרבה ובעלי פריבילגיות חברתיות רבות מול העניים (אי שוויון פוליטי). בתווך הייתה עוד שכבה קטנה של "מעמד בינוני" שהייתה מורכבת מאיכרים מצליחים, סוחרים קטנים, אנשי תעשייה זעירה, רופאים, פקידים ועוד.
היאוש והכעס מפני העוני תועל לעיתים לשנאה למעמדות עשירים יותר, שנאת זרים (אנטישמיות), כלפי עמים שכנים ועוד. זעם זה התפרץ מידי פעם במרידות איכרים. מצב זה נמשך כמה אלפי שנים ברוב החברות האנושיות שעברו מהפכה חקלאית. בחלק מהחברות השלטון או מוסדות אליטה אחרים השתמש ביכולות שלו כדי לארגן מוצרים ציבוריים כדי להגן מפני פגעי הטבע או מפני רעב. דוגמה אחת היא הקמת התעלות באיזור מסופותמיה, דוגמה אחרת היא הקמת ממגורות תחת השלטון המצרי, דוגמה נוספת היא מוסדות צדקה מצד כוהנים יהודים וכמרים נוצרים. גם הדתות הכילו מנגנונים שונים בניסיונות להקלה על עוני כמו שמיטה, מצוות לקט פאה ושכחה ועוד.
חברות חקלאיות התאפיינו בצמיחה כלכלית איטית מאוד, כאשר חלק גדול מהאוכלוסייה מת בגלל צירוף של מחלות, מגפות, רעב, מלחמות, ועוד. שיעורי תמותה גבוהים אלה היוו מנגנון וויסות לעוני. רוב החברות שילבו בין "מציאות מעניינת" מחד לבין סטגנציה חברתית וכלכלית. מחד החיים היו סוערים בשל פלישות, מלחמות, מגיפות, תנאי מזג אוויר קשים ועוד. מאידך התנאים החברתיים היו ללא שינוי. רוב האנשים מתו באותו מעמד חברתי בו נולדו, וכך גם ילדיהם. בחברות שונות היו תהליכי ריבוד שבהם יש איסורי מגע, מפגש וכמובן חתונה בין מעמדות שונים. דבר זה בולט במיוחד בשיטת הקסטות של הודו ובאצולה באירופה.
- עוני בחברות תעשייתיות
כבר בימי הביניים, צמיתים איכרים ופליטים אחרים ברחו לערים. הערים מתוקף תפקידן היו מקומות עם יותר ניידות חברתית וכלכלה משגשגת יותר. עם הזמן החלה בערים מגמות של צמיחה כלכלית וטכנולוגית כולל היווצרות התמחויות כלכליות, השכלה רבה יותר, מהפכת הדפוס ועוד. העיר היא מקום שבו לעיתים קרובות היה צורך ביותר ידיים עובדות במגוון מלאכות שונות, בעיקר של עובדים לא מיומנים. עוני בתוך העיר הוא שונה מעוני בכפר - בין היתר בגלל שהדיור בערים הוא יקר, והעיר בהיותה מקום מפגש של הרבה בני אדם יצרה מפגעי לכלוך והיגיינה רבים יותר לעומת הכפר. איכרים עניים היו יכולים לגנוב תבואה, לנסות לצוד או לנסות לעבוד אצל איכרים שכנים, אם לא היה רעב המוני הם יכלו לקבל סיוע במזון מצד שכנים. בעיר לעומת זאת רעב היה איום תמידי ופשיעה או קיבוץ נדבות מכוונים להשגת כסף או סיוע של מוסדות צדקה.
לאחר המהפכה התעשייתית, התמחות כלכלית וייצור המוני במפעלים גרמו להפצת שפע של מוצרים וגרמו לכך שעושר חומרי הפך דבר נפוץ ומקובל יותר. ההשקפה המודרניסטית והוויקטוריאניות שחשבו שהעוני יעלם רק על ידי עוד מחרשות שייצרו עוד לחם - כלומר שעוד טכנולוגיה והוזלת ייצור המזון תפתור לבדה את בעיית העוני, אינה מקובלת היום בקרב רוב החוקרים. הספקת מזון גדולה יותר, או שיפור סיכוי השרידה של תינוקות עקב היגיינה ושיפור הבריאות הציבורית, גוררת פיצוץ אוכלוסין שיכולה להוביל לדפוסי עוני חריפים יותר דבר. כך במהלך המאה ה-19, למרות טכנולוגיה משופרת וכמות הון תעשייתי גדולה יותר חוו מיליוני אירופאים עוני מחפיר ואחוזים גבוהים מהם מתו ממחלות, תזונה לקויה, קור ופשיעה.
בעקבות הגדלת הכלכלה ושינויים חברתיים נוספים, גם שירותים כמו חינוך, רפואה, תחבורה ציבורית הפכו למקובלים יותר והעלו את רמת החיים. דבר זה נתאפשר בעיקר עם כינון משקים מעורבים ומדינות סוציאל-דמוקרטית וכן הדרישה לעובדים מומחים העלו את יכולת ההשתכרות ואת רמת החיים. חשיבות גדולה נודעה לתיעוש ומודרניזציה של החקלאות כמו שימוש בדשן כימי דבר שאיפשר הוזלה של התוצרת החקלאית יחסית לשכר של עובדי תעשייה ושירותים. יש לציין עם זאת שהגדלת הכלכלה והדשן הכימי גרמו לבעיות סביבתיות כמו שינויי אקלים שבעצמם תורמים לעוני על ידי תהליכים כמו מדבור.
ישנה גישה האומרת שלפני המהפכה החקלאית המחסור באמת נבע לרוב ממחסור בטכנולוגיה, אבל, לאחר מכן, העוני נובע דווקא מייצור יתר ואי צדק חברתי. החל משנת 3,000 לפני הספירה בערך, שכבת האליטה לקחו בכוח מוצרים משכבות אחרות כדי לייצר יותר ממה שהם צריכים ללא פעילות גופנית. הדבר גרם להיווצרות עודף אצל שכבות אלה ומחסור אצל שכבות אוכלוסייה אחרות. אחרי המהפכה התעשייתית למען אותה המטרה בנו הרבה מכונות. המכונות האלה יצרו הרבה עודף אצל חלקים מהאוכלוסייה (לדוגמה השמנה) ומחסור אצל חלקים אחרים בגלל גזי החממה הנפלטים ממכונות אלה, הגורמים לתהליכים כמו שינויי אקלים.
יש לציין שלפחות עד תחילת המאה ה-21 הניסיון ההיסטורי מלמד שאפשר פעמים לייצר את כמות המוצרים הנחוצה לאדם ללא ניצול ופגיעה בטבע. לעומת זאת כדי לייצר יותר ממה שהאדם צריך נחוצים או דיכוי ולקיחה בכוח מבני אדם אחרים (לפני המהפכה התעשייתית) או פגיעה בטבע (אחרי המהפכה התעשייתית). כמו כן, נכון לתחילת המאה ה-21 האנושות מייצרת יותר מזון מאשר היא צריכה (שליש עד חצי מהמזון נזרק) ומכאן אפשר להסיק שהסיבה היא לא מחסור במוצרים אלה חלוקה לא שווה.
השפעות של עוני
תחלואה נכות ומוות
- ערך מורחב – אי שוויון בריאותי
ברוב החברות האנושיות, עוני מגביר את הסיכון לתחלואה, נכות ומוות. דבר זה נכון הן ביחס של מדינות עניות מול מדינות עשירות (לפחות ברוב המקרים) והן בהקשרים של עוני בתוך החברה. הבדלים אלה הם חלק חשוב מנושא של אי שוויון בריאותי.
עוני בקרב מדינות עניות מול חברות עשירות מייצר הבדלים גדולים בתוחלת החיים. כפי שאפשר לראות בתרשים משמאל.
פערים גדולים בהכנסות, ביכולות ובתנאי החיים של עשירים מול עניים בתוך מדינה משפיעה על הבדלים בתוחלת החיים בלידה (וכן בגילאים אחרים), בתחלואה ועוד של עשירים מול עניים. דבר זה נקרא Social gradient in health. ההבדלים בתוחלת החיים יכולים לנבוע מכך שעניים הם בהרבה מקרים חשופים יותר לגורמי סיכון ביחס לשאר האוכלוסייה. גורמים הבדלים בעישון צריכת אלכוהול או סמים, הבדלים ברמת ההפעילות הגופנית, באיכות התזונה, מתח נפשי, בזמינות ובאיכות הטיפול הרפואי ועוד. בספר The Spirit Level נסקרים מחקרים רפואיים רבים המצביעים על כך שאי שוויון כלכלי גבוה יותר בתוך מדינות נמצא בקורלציה עם אי שוויון בריאותי גבוה יותר במגוון רחב של גורמים המשפיעים על הבריאות (וגם בתוחלת החיים).
לפי הבנק העולמי, בשנת 2010 מדד ג'יני בפינלנד עמד על 27.9. בשנת 2003, תוחלת החיים הממוצעת בפינלנד עמדה על 75.1 לגברים ו-81.8 לנשים. תוחלת החיים של גבר שעובד בעבודות צווארון לבן בגיל 35 ארוכה בממוצע ב-6 שנים לעומת גבר פועל, בקרב נשים ההבדל בתוחלת החיים בין עשירים ועניים עומד על 3.2 שנים. הסיבות המשמעותיות ביותר שהרחיבו את פערי הבריאות בין גברים בעלי הכנסות שונות היו תמותה ממחלות הקשורות באלכוהול, מחלות סרטניות וירידה איטית יותר בתמותה עקב מחלת לב כלילית. [1]
לפי הבנק העולמי בישראל מדד ג'יני עמד על 42.8 בשנת 2010. תוחלת חיים בלידה, בישובים המונים 50,000 תושבים ומעלה בשנים 2005-2009 משתנה בין ישובים עניים ועשירים (עם יוצאים מהכלל בישובים חרדיים). בזמן הלידה תוחלת החיים הממוצעת ברעננה עומדת על 85.5 שנה, גבוה ב-8.5 שנים לעומת תוחלת החיים הממוצעת ברהט (77.1) וב-7.5 שנים לעומת נצרת (77.9). הישוב היהודי בעל תוחלת החיים הממוצעת הנמוכה ביותר היה קריית אתא עם 79.1 שנים, נמוך ב-6.5 שנים לעומת רעננה.[1] תוחלת החיים של גברים ברמת גן, גבוהה ב-9 שנים לעומת גברים מבאר שבע.
מצוקה נפשית
אנשים שחווים עוני, במיוחד בתקופת הילדות ולתקופה ממושכת, נמצאים בסיכון להשלכות בריאותיות והתפתחויות שונות במשך חייהם. עוני בזמן הילדות מקושר להישגים נמוכים יותר בבית הספר; הישגים נמוכים יותר במבחנים קוגניטיביים, התנהגותיים וחלוקת קשב; שיעורים גבוהים יותר של עבריינות, ובעיות של דיכאון ועודף מתח נפשי. ושיעורים גבוהים יותר של כמעט כל בעיה נפשית מוכרת בזמן הבגרות. עוני בזמן הבגרות מקושרת לדיכאון, עודף מתח נפשי, מצוקה נפשית והתאבדות. [2]
עוני מול פשטות מרצון
לעיתים קרובות יש בלבול בין עוני לבין פשטות מרצון. בפשטות מרצון יש אפשרות לעבוד יותר, לבזבז יותר אבל בוחרים באפשרות אחרת. בעוני לעומת זאת אין אפשרות כזו ללא כניסה לחובות. הבדל מהותי בין עוני לבין פשטות מרצון הוא קיום של גישה להון - למרות שהן אדם עני והן אדם עם פשטות מרצון צורכים מעט ומרווחים מעט, בפשטות מרצון קיים בדרך כלל הון משמעותי (הון חברתי בדמות קהילה, הון אנושי של השכלה, הון כספי של כספים וכו') שניתן לנצל אותו כדי להתמודד עם רגעי משבר - יש לו חוסן שלא קיים אצל העני. העני עלול להתדרדר לתנאים מסכני חיים עקב משבר כלשהו. אם עוני נמדד במונחים של זרם של הוצאות, ניתן להמשיל הן את העני והן את העני למי שנוסע לאט באופניים. אבל בעוד העני נמצא במהירות זו עקב מאמץ מהותי לשרוד. ואילו בפשטות מרצון הדבר נובע מבחירה של השקעת פחות אנרגיה.
גישות ופתרונות לעוני
בחברות מסורתיות עוני לא תמיד נתפס כבעיה, ולפעמים יש אפילו אידאל של עוני. במיוחד הדבר בולט בדת הנוצרית הקתולית. ניתן לראות בגישות אלה הסתגלות של התרבות לתכתיבים כלכליים. היות ורוב האוכלוסייה הייתה ענייה, ונזקקה לנחמה כלשהי, הדת הללה את ההיבטים הלא חומריים בחיים ואת ההסתפקות במועט. לעומת זאת בנצרות פרוטסטנטית יש מצד אחד דגש על צניעות ומצד שני רעיון לפיו עושר חומרי הוא אות לברכה מצד האל ואין בו פסול. הגישות האלה דומות יותר לגישה הקפיטליסטית שמדגישה את העוני כתופעה אישית - מי שעובד יותר לא יהיה עני, ומי שעובד פחות או לומד פחות - תורם פחות לחברה כביכול - יהיה עני.
שתי הגישות המרכזיות להקטנת העוני כיום מתרכזות בהוזלת מוצרים חיוניים והוזלת היבטים מיוקר המחיה מחד, ובהגדלת ההכנסה של שכבות עניות מאידך. במדינות רבות המדינה גובה מיסים, בעיקר מהשכבות העשירות יותר (מס פרוגרסיבי) כדי לסבסד מוצר ציבורי מוצרים ציבוריים כמו שיטור, עזרה סוציאלית, רפואה וחינוך במטרה להנגיש אותם גם לשכבות העניות. דבר זה יכול להפחית מלכודות עוני שהם מנגנונים ששומרים על ריבוד חברתי ומקשים על העניים להיחלץ מעוני בגלל עוניים. צורה אחרת היא סבסוד של מוצרי יסוד כמו מים, לחם, חלב, ועוד מספר מוצרים בסיסיים. ההספקה של מענים לצרכים מיידיים יכולה להיות מוגבלת בגלל היבטים כמו שחיתות בממשלה, חוב ממשלתי ובגלל ייקור מערכות הרפואה והבריאות. אסטרטגיות להגדלת השכר כדי להקטין את העוני כוללות תשלומי העברה (צעדים כמו תשלום קצבאות, מס הכנסה שלילי, דמי אבטלה ועוד), שכר מינימום, חיוב של הפרשת דמי פנסיה וביטוח בריאות כדי למנוע עוני בעת הזקנה או בגלל מחלה או תאונה.
קיימות אסטרטגיות מורכבות יותר שמנסות להתייחס לעוני כאל תופעה חברתית-כלכלית סביבתית מורכבת בעלת היבטים דינמיים. באסטרטגיות אלה השאיפה היא להביא לייצוב האוכלוסייה, להגדיל את ההשקעה של משפחות בחינוך והשכלת ילדים; ובהגדלת הון טבעי הון חברתי הון אנושי והון כלכלי לנפש וכן בפתרון של מלכודות עוני. צעדים אלה כוללים לדוגמה פיתוח של עירוניות מתחדשת שמאפשרת תחבורה ציבורית זולה ויעילה לציבור כולו. במקום העברת כסף מהעשירים לעניים, או סבסוד מוצרים, מדובר בשינוי מערכתי שמוריד את הפערים ומוזיל את עלויות המחיה לכלל התושבים.
הפחתת עוני, בעיקר במדינות העניות, היא כיום מטרה מוצהרת ונושא ששב ועולה בארגונים בינלאומיים רבים כמו ארגון האומות המאוחדות והבנק העולמי, מצד מדינות עשירות כמו ארצות הברית וארגונים ללא מטרת רווח כמו אוקספם.
היקפי עוני וניסיונות התמודדות עולמיים
- ערך מורחב – מיגור העוני על כל צורותיו
מיגור העוני על כל צורותיו נבחרה להיות היעד הראשון והראשי של יעדי פיתוח הבר קיימא של האו"ם בשנת 2015 (SDG's).[3] זו המטרה המשמשת מפתח לכל שאר מטרות הפיתוח וקשורה בצורה הדוקה למימושן.
לפי ארגון האומות המאוחדות, שיעור העוני העולמי ירד במחצית מאז שנת 2000. היעד שנקבע לשנת 2030 בוועידת האו"ם 2015, נבנה על הצלחה זו של יעדי המילניום, ומבקש לסיים את העבודה אשר החלו. לפי האו"ם נדרשים מאמצים מוגברים כדי להגדיל את רמת ההכנסה לאדם, להקל על הסבל ולבנות את עמידותם של אותם אנשים החיים עדיין בעוני קיצוני, במיוחד באפריקה שמדרום לסהרה. מאז שנת 1990 ירד העוני הקיצוני בחצי. עם זאת יותר מאדם אחד מכל חמישה חי מתחת לקו מטרה של 1.25 דולר ביום. לפי האו"ם ייתכן ייתכן שצריך להעלות את קו העוני האבסולוטי העולמי ל-5 דולר ליום. עוני הוא יותר מאשר מחסור בהכנסה או במשאבים. אנשים שחיים בעוני אם הם חסרים שירותים בסיסיים כמו טיפול רפואי, בטחון וחינוך. הם גם חווים רעב, הפלייה חברתית והדרה מתהליכי קבלת החלטות.
ילדים מהווים את רוב מי שחי בעוני קיצוני - יותר מחצי מהעניים האלה. בשנת 2013 הוערך כי 385 מיליוני ילדים חיים בתקציב של פחות מ-1.9 דולר ליום. עם זאת, נתונים אלה הם בלתי אמינים בגלל פערים גדולים במידע על מצב הילדים בעולם. באופן ממוצע, 97% מהמדינות הן בעלות נתונים לא מספקים כדי לקבוע את מצב הילדים העניים וכדי לבצע הערכות על מטרה אחת. ב-63% מהמדינות אין בכלל נתונים על עוני של ילדים מכל סוג שהוא. [4]
אי שוויון מגדרי מהווה תפקיד מפתח בקיום של עוני מתמשך ובסיכונים הנובעים ממנו. נשים עומדות בפני סיכונים כמו הריון מוקדם והריונות תכופים. דבר זה יכול להוביל לאובדן תקווה לחינוך טוב יותר ולהכנסה טובה יותר. עוני משפיע בצורה שונה על קבוצות גיל שונות, כאשר ההשלכות החמורות ביותר הן על ילדים. העוני פוגע בחינוך, בבריאות, בתזונה ובביטחון של הילדים ומשפיע על ההתפתחות הנפשית והרוחנית שלהם.
לפי האו"ם, גורמים שמפריעים להשגת מטרת מיגור העוני כוללים אי שוויון גדל, שבריריות במעמדן של מדינות, והשלכות של התחממות עולמית.[5]
ראו גם
- מחסור ועודף
- מלכודת עוני
- מיגור העוני על כל צורותיו
- אי שוויון- אי שוויון כלכלי, אי שוויון בריאותי, אי שוויון בינלאומי, אי שוויון פוליטי
- משבר החוב של העולם השלישי
- צרכים אנושיים בסיסיים
- מדד המצוקה החומרית
- אמרטיה סן
- תומאס מלתוס, גידול אוכלוסין
- צמיחה כלכלית
- קץ העוני (ספר)
- כלכלת עוני (ספר)
- טכנולוגיה נאותה
- כסף
קישורים חיצוניים
- עוני בוויקיפדיה האנגלית
- מה רע במערכת המזון שלנו פוסטר של אוקספם על הסיבות והפתרונות לרעב במדינות העניות, 2012
- העוני והמדיניות לצמצומו פרק ח' 1 - בנק ישראל, דין וחשבון 2008
הערות שוליים
- ^ מצגת - פרופיל בריאותי חברתי של הישובים בישראל 2005 -2009 עו"ס שלומית אבני, מצגת - פרופיל בריאותי חברתי של הישובים בישראל 2005 -2009, משרד הבריאות, נובמבר 2013
- ^ Kevin M. Simon, MDMichaela Beder, MDMarc W. Manseau, MD, MPH, Addressing Poverty and Mental Illness, Psychiatric Times, Jun 29, 2018
- ^ Goal 1: No poverty, UNDP
- ^ Progress For Every Child in the SDG Era, UNICEF
- ^ Programmes for the poorest of the poor,D+C, development and cooperation , 29 April 2017
