מצב הסביבה בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצב הסביבה בישראל נוגע לסוגיות של הסביבה הטבעית, קיימות ושמירת טבע בישראל. כמו גם למודעות ומאבקים חברתיים סביב נושאים אלה ולשינויים במודעות הציבור ובמדיניות.

ההשפעה של האדם על הסביבה בישראל, כמו במדינות רבות אחרות מושפעת מגודל אוכלוסיית ישראל ומטביעת רגל אקולוגית של כל אדם. עם השנים יש עליה במודעות הסביבתית וניסיון להפחית את טביעת הרגל בהיבטים רבים - לדוגמה מחזור, אבל ברוב ההיבטים ההשפעה הסביבתית של תושבי המדינה גדלה בעיקר בעקבות גידול אוכלוסין בישראל. ניתן לחלק את ההשפעה הסביבתית על ידי משוואת I=PAT.

טביעת הרגל האקולוגית (באדום) וההספק-הביולוגי (בירוק) של אזרח ישראלי ממוצע מאז שנת 1961 ביחידות של הקטר לנפש. טביעת הרגל האקולוגית בישראל היא כ-4 הקטר לנפש (40 דונם), אבל היצרנות הביולוגית המקומית היא נמוכה יחסית לממוצע העולמי ועומדת על פחות מ-0.5 הקטר לנפש.

סקירה כללית

בעשורים האחרון התקיימו בישראל מספר שינויים לכיוון סביבתי כמו פיתוח של תחבורה ציבורית, קידום מסויים של אנרגיה מתחדשת, עליה מסויימת במחזור פסולת ועוד. בתחום המאבק בזיהום אוויר היה קידום של מעבר לשימוש בגז טבעי המזהם פחות. מבחינה ציבורית יש מספר מגמות סביבתיות כמו התחזקות התנועה לזכויות בעלי חיים, עלייה בשימוש באופניים ובאופניים חשמליים, עליה במודעות לעירוניות מתחדשת וכן עליה בהכרה בחשיבות של טבע עירוני וגינות קהילתיות. הציבור מודע יותר לבעיות של זיהום אוויר בישראל בכלל וזיהום אוויר באיזור חיפה בפרט.

רוב הציבור, מקבלי ההחלטות והתקשורת, מתעלמים ממושגי יסוד סביבתיים כמו טביעת רגל אקולוגית, ספינת החלל כדור הארץ, מערכת אקולוגית וכן מתעלמים מצמיחה כלכלית וגידול אוכלוסין כ"מנועים" הגורמים להמשך בעיות הסביבה בישראל, ואשר גורמים גם לבעיות חברתיות רבות כמו לדוגמה הגדלת יוקר הדיור בישראל. הממשלה, והכנסת ממשיכים לראות בגידול אוכלוסין דבר חיובי ונמשך הטאבו החברתי מעיסוק בנושא והשלכותיו. מבחינה תפיסה כלכלית, כמעט כל המפלגות דוגלות בכלכלה נאו-קלאסית או כלכלה שמרנית או ליברלית הגורמת להחרפה בבעיות סביבתיות ומאפשרת קיום בהווה על חשבון הדורות הבאים, שאינם מצביעים בבחירות. מנגד, המפלגות מתעלמות מזרמים חדשים יחסית כמו כלכלה התנהגותית וכלכלה אקולוגית.

תחבורה

מצב התחבורה בישראל הולך בעשורים האחרונים לכיוון של הגברת כמות המכוניות, הגברת כמות הנסיעה במכוניות תכנון מוטה מכוניות. מאז שנות ה-2000 נעשים גם שינויים חיוביים בתחבורה, כמו השקעות במטרונית, ברכבת הקלה בירושלים, הרכבת הקלה בגוש דן אך אלה נעשים תוך כדי המשך פרבור בישראל ותכנון מוטה מכוניות שפוגעים ביכולת להשתמש בתחבורה ציבורית ומקשים על מעבר לתחבורה בת קיימא - המשך השקעה במחלפים, כבישים מהירים בעיר, חניה חינם; קידום תחבורת אופניים בישראל נעשה בעצלתיים, ואין תכנית לאומית לקידום תחבורה רכה הכוללת תחבורת אופניים או הליכתיות, אין גם תכנית לאומית לקידום תחבורה בת קיימא.

מדיניות הממשלה בתחום גוררת המשך עליה מאסיבית של קנייה ושימוש במכוניות עם כל השלכות של דבר זה - פקקי התנועה נמצאים במגמת עליה וגובים מחיר יקר יותר ויותר מהמשק. מקרי מוות מתאונות דרכים בישראל נמצאות בעשור האחרון בסטגנציה, ואין תכנית לאומית להתמודדות עם הנושא ואין אימוץ של חזון אפס. זיהום אוויר מתחבורה בישראל נותר ברמה גבוהה ובתחומים שבהם הזיהום יורד זה בעיקר כתוצאה משינויים בטכנולוגיה ולאו דווקא בגלל מדיניות ממשלתית. נוסף לנזקים לבריאות מצד המכוניות (כמו אורח חיים יושבני, זיהום רעש ,תאונות דרכים), יש גם השפעות סביבותיות רבות כולל זיהום אוויר מתחבורה, זיהום מים אובדן קרקעות עקב פרבור וכבישים חדשים, קיטוע שטחי מחיה, פגיעה בעצים בעיר ועוד.

דיור ושימושי קרקע

שילוב של מספר גורמים ובעיקר גידול אוכלוסין, תכנון מוטה מכוניות, פרבור, ואי שיוויון כלכלי גוררים התייקרות של שוק הדירות בישראל. גידול האוכלוסייה מצריך בניה תמידית, בקצב עולה משנה לשנה, רק כדי שהיצע הדירות יהיה דומה לביקוש. יש גורמים נוספים שמחריפים דבר זה - בעוד מדינת ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם רוב הערים בישראל הן לא צפופות במיוחד, ועם הגידול בשימוש במכוניות קשה להגדיל את הצפיפות שכן מדיניות "חניה חינם" לתושבים גוררת "דיור ציבורי חינם" למכוניות על חשבון המחיר והנוחות של דיור, מסחר ותחבורה. אי שוויון כלכלי גדל הוא הן סיבה והן תוצאה של התייקרות הדירות - כך שעשירונים נמוכים יותר מתקשים יותר לקנות דירות ונאלצים לעבור מרחקים גדולים יותר בדרך לעבודה. מדיניות התכנון בישראל גוררת בניה של יותר ויותר "מחסני דירות" ([1] - שכונות שבהם קשה ללכת ברגל, לא נגישות בתחבורה ציבורית ושבהן אין מקומות תעסוקה במרחק הליכה.

תוצאות היבטים האלה הם עליה מתמדת בעיור ושטח לצרכי האדם על חשבון שטחים טבעיים. בישראל נכרתים מדי שנה כ-50,000 עצים והצפי הוא כי דבר זה יגדל ככל שהאוכלוסיה תגדל עוד. המשך המגמה של גידול אוכלוסין ופרבור פרושו שרוב השטח מצפון לקו ירושלים-עזה יהיה שטח פרברי כמעט רציף - עם איים הולכים ומצטמצמים של שטחי טבע או שדות בין הישובים. בין היתר פרוש הדבר כי רוב יערות ישראל יכרתו לטובת שימושי קרקע אחרים. דבר זה גם מייצר בעיה הולכת וגדלה של זיהום מים בישראל עקב פגיעה באקוויפר ההר ואקוויפר החוף.

בריאות

בתחום בריאות הציבור - בבתחום התזונה בישראל יש נטייה להגברת השמנה בקרב ילדים כמו גם מגמה של צריכת יותר סוכר במזון וירידה בצריכת ירקות ופירות. הממשלה לא רק שלא טורחת להתנגד לעישון בקרב בני נוער אלא ממש טורחת לגבות את חברות הטבק. בישראל יש ניסיון כלשהו לעודד אורח חיים פעיל אבל לרוב מאמץ זה הוא על ידי מתן מידע בלבד, ללא מחוייבות אמיתית של מוסדות וללא תכנון עירוני מתאים (הליכתיות, תחבורת אופניים). באופו כללי רוב גורמי הסיכון הבריאותיים בישראל מוזנחים ונמצאים במצב החמרה. יחד עם זה יש הפרטה זוחלת של מערכת הבריאות ובעיות נוספות כמו גידול אוכלוסין והגדלת ההפערים החברתיים- גורמים יחד למשבר במערכת הבריאות בישראל.

אנרגיות מתחדשות

בעוד יש קידום של אנרגיות מתחדשות אין תכנית לאומית רצינית לקידום נושא זה, קידום הפיתוח והשימוש בגז הטבעי נעשה בעיקר משיקולי הון-שלטון ומכוון למכירה מהירה ככל האפשר ורווח לחברות, ללא התחשבות משמעותית בשיקולים של תכנון ארוך טווח. לישראל אין תוכנית ארוכת טווח לאנרגיה וגם לא תכנית ארוכת טווח להפחתת פליטות של גזי חממה.

משק המים

בתחום משק המים בישראל יש שיפור משמעותי בהקשר של הפחתת זיהום בנחלים ושיקומם. עם זאת משק המים כולו מבוסס יותר ויותר על התפלת מים כלומר מבוסס על דלק מחצבי שהוא משאב מתכלה, צריכת המים של ישראל כמו גם טביעת הרגל המימית שלה נמצאת במגמת עליה בעיקר בגלל גידול אוכלוסין.

מוצרים ציבוריים

בתחום המוצרים הציבוריים ישראל נמצאת במשבר הולך ומעמיק - לדוגמה משבר של אמון כלפי מערכת המשפט, המשטרה, הממשלה, הכנסת, התקשורת ועוד. מפלגות רבות נוקטות ברטוריקה של פילוג ושיסוי כדרך לצבור תמיכה. קשרי הון-שלטון בתחום התקשורת נחשפים בצורה יותר ויותר ברורה אבל אין התמודדות מערכתית עם נושא זה. מוצרים ציבוריים מוזנחים כוללים לדוגמה את תחום קידום הבריאות, שמירת טבע בישראל שמירה על נימוס וניקיון ברשות הרבים, מניעת פשיעה, תכנון ארוך טווח, אוויר נקי ועוד. לא רק שיש הזנחה של רוב תחומים אלה, לרוב הם לא נחשבים כמוצר ציבורי או נחלת הכלל שיש להגן עליו ואין כמעט דיון ציבורי בנושאים אלה, וודאי לא ככבעיה של מוצרים ציבוריים. להפך - רוב המפלגות וחלק גדול מהציבור תומכים בשוק חופשי מתוך האמונה (בצורה משתמעת) כי אם השוק טוב באספקת מוצר פרטי אזי לבטח הוא טוב ב"כל דבר" (כולל התמודדות עם מוצר ציבורי והתמודדות עם כשלי שוק אחרים).

ארגונים להגנת הסביבה בישראל

במשך השנים קמו ארגונים שונים למען הסביבה בישראל. ראשונים קמו ארגונים למען שמירת טבע שהבולט בהם הוא החברה להגנת הטבע. בשנת 1968 קמה המועצה לישראל יפה ובשנות ה-70 קמו האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה וכן ארגון הגג חיים וסביבה.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 קמו מספר ארגונים בעלי דגש על סביבתנות או קיימות - אדם טבע ודין, פעולה ירוקה ומגמה ירוקה. ארגוני גרינפיס וידידי כדור הארץ הקימו בישראל סניפים. במשך השנים שעברו קמו ארגונים רבים שהתמחו בנושאי סביבה שונים כמו ארגונים למען תחבורה בת קיימא, בנייה ירוקה, טבע עירוני, עירוניות מתחדשת, חקלאות בת קיימא ועוד. כמו כן קמו ארגונים על בסיס נושאים אזוריים כמו הקואליציה לבריאות הציבור שהתמקדה בזיהום תעשייתי במיוחד בצפון ובחיפה ועוד עשרות התארגוניות מקומיות.

יערות

כלל יערות ישראל העתיקים אינם קיימים עוד למעט מקטעים ספציפיים של יער נחל חרמון בגליל העליון. כלל היערות הקיימים היום בישראל הם יערות אורן-ברוש מלאכותיים אשר זכו לכינוי מדבריות האורן ונטען כי הם מדכאים את שרידי החורש הטבעי הנותר בארץ. נכון לשנת 2023 לא הוצאו לפועל פרוייקטים ליערנות אקולוגית בישראל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים

  1. ^ מושג שטבע המתכנן העירוני יואב לרמן