פעולה ירוקה

פעולה ירוקה היתה עמותה בישראל שפעלה לקידומו של שינוי חברתי אקולוגי. העמותה הוקמה על ידי מספר פעילים למען איכות הסביבה בשנת 1994. דרכי הפעולה של 'פעולה ישירה' היו פעולה ישירה לא אלימה, עבודה קהילתית והעצמת נוער וצעירים. העמותה פעלה בעיקר בשנות ה-90 עד תחילת שנות ה-2000.

פעולה ירוקה היתה ארגון קטן יחסית , שהאג'נדה שלו לא היתה מקובלת בקרב הציבור הרחב או רוב הארגונים הסביבתיים האחרים, עם זאת היא השפיעה במספר תחומים. דרך פעפוע רעיונות על ארגוני סביבה ובהמשך גם ארגוני חברה, הפכו מושגים רבים (כמו פרבור, צדק סביבתי, פעולה ישירה, תרבות הצריכה ועוד) שהיו בעבר נחלתם של קומץ אנשים בארץ, לרעיונות מוכרים או מקובלים בתוך הארגונים הסביבתיים בארץ ולעיתים גם בקרב אוכלוסייה רחבה יותר.

במרוצת השנים, היה הארגון מעורב במספר מאבקים וקמפיינים, דוגמת המאבק לעצירת כביש חוצה-ישראל (1994-2000), מאבק נגד בנייה בחופים (כמו המאבק נגד פרויקט "סי אנד סן" ובחופי חיפה ב1998 ונגד הבנייה בחוף הבננה ביץ' באביב 1999), השתתפות אקטיבית בחזית הולכי-הרגל (אביב 1999), המאבק נגד כביש 80 (אביב 1999), המאבק נגד העברת קרקעות-המדינה לידי-החקלאים (1999), תמיכה בחקיקתו של חוק המיחזור (1999–2000), המאבק באנטנות-הקרינה ביישוב צורן שבשרון (אוגוסט 2000, בשלהי ימי הארגון), ציון "יום ללא קניות" ו"יום כדור הארץ" ועוד. אחד המאמצים החשובים של הארגון היה חיבור בין ארגונים שפעלו בתחומים שונים כמו סביבה, צדק חברתי, זכויות אדם, שלום, להט"ב, זכויות בעלי חיים למפגשים משותפים במסגרת פסטיבל אקטיביזם שהארגון החל לקדם בשנת 2002 וגדל בהמשך עד לשנת 2011 עם מעורבות של יותר ארגונים.

על הפעילים המרכזיים בארגון, נמנו צ'אד לנצ'נר (שהיה גם מנכ"ל הארגון בהמשך), רותם שפע (פעילה בתחום החופים) , שגית טריסטר, רוני ערמון (הקים בהמשך את סלון מזל), ארבל גל (שהיתה חלק מכמה חברי שנת שירות שהתנדבו בארגון עד למותה הפתאומי בגלל מחלה) דניאל קלטי, מירה אסאו ועוד.

במשך מספר שנים, שכן הארגון בשכונת כרם התימנים בפינת הרחובות נג'רה הלל הזקו, ובתחילת שנת 2000, עבר לשכונת פלורנטין.

אידאולוגיה

פעולה ירוקה מאמינה כי בעיות סביבה לא מתרחשות עקב חוסר תשומת לב, אלא נגרמות בעקבות אינטרסנטים אנושיים. פוליטיקאים צרי אופקים ותאגידים כלכליים הם האחראים להרס הרב בארץ, כמו גם בעולם כולו. ההרס האקולוגי הוא רק עוד פן של ניצול של אנשים ויצורים חלשים יותר. ככזה הוא מצטרף לשורה ארוכה של עוולות אנושיות כגון אי-שוויון וחברתי, אבטלה ומצוקה. שיקולי רווח, והם בלבד, הם הקובעים את ההחלטות המעצבות את פני החברה, כמו גם את פני הארץ.

הנפגעים הראשונים מבעיות סביבה הם אוכלוסיות חלשות ומי שיכולתם הכלכלית מוגבלת. לדוגמה אנשים עניים יותר אינם יכולים לשלם עבור מי שתייה נקיים בבקבוקי מים מינרלים, ואינם יכולים לנסוע להרשות לעצמם חו"ל לחופשה. דוגמה נוספת הם אנשים זקנים אשר צריכים לגור במרכז עירוני כדי להיות קרובים לשירותי בריאות, או מי שאינם יכולים להרשות לעצמם לנהוג באוטו (קשישים, ילדים, עיוורים, עניים) ולכן זקוקים גישה לתחבורה ציבורית, אבל כתוצאה מכך נחשפים לזיהום האוויר שבמרכז העיר ובעל כורחם מסכנים את בריאותם.

האידאולוגיה של פעולה ירוקה יונקה ממגוון של זרמים כמו אקולוגיה עמוקה, צדק סביבתי, התנועה נגד תאגידים, צדק עולמי, אנרכיזם, דמוקרטיה ודמוקרטיה ישירה, קהילתיות, בודהיזם (אי אלימות) פשטות מרצון, פמיניזם, תנועות שלום ושמאל ועוד.

פעילות

פעילים הקשורים לפעולה ירוקה (כגון רותם שפע) קיימו פעולות של פעולה ישירה במספר תחומים כמו הבניה בחופי חיפה, זיהום נחל הקישון, רמת חובב או כביש חוצה ישראל וכן פעולות של הגברת המודעות לנושאי הגנת הסביבה (כגון הבאת יום כדור הארץ לישראל). עם זאת, לקח זמן עד שפעילות ספורדיות אלו, התגבשו לכדי מאבקים ממושכים ומאורגנים יותר, תוך העלאה מתמדת של העלאת הנושא בתקשורת, פעילות ציבורית ושיתופי פעולה עם ארגונים נוספים.

פעולה ירוקה הייתה פעילה מאד במאבקים שונים, יחד עם ארגונים וקבוצות שונות שפעלו בארץ בסוף שנות התשעים. למרות שרוב ארגוני הסביבה בדרך כלל ראו בארגון קבוצה שולית, הצליח הארגון להביא לשינוי תודעתי בתוך הארגונים, ובעקבות כך לגרום למאבק או לשינוי ציבורי נרחב בהרבה, שלעיתים אף זכה להצלחות.

פעולה ירוקה פעלה להגברת המודעות לנושאי הגנת הסביבה ובשנת 1995 נחגג לראשונה בישראל יום כדור הארץ בפסטיבל שהקימה העמותה בנמל תל אביב.

המאבק נגד הבנייה בחופים

"פעולה ירוקה" הייתה מעורבות המאבק נגד הבניה בחופי הים - בעיקר בחיפה ובתל אביב (חוף סי אנד סן, והמרינה בהרצליה). עד לאותו זמן ארגון אדם טבע ודין עתר לבתי המשפט בשורה של מקרים אולם השופטים נטו להתעלם מטענות הארגון ואישרו את חריגות הבניה בחופים. בשנת 1998 פעילים של מגמה ירוקה הפגינו במקום במטרה לעורר תשומת לב ציבורית כי הבניה במקום אינה חוקית, זאת משום שהמלון היה במרחק של 65 מטרים מקו החוף ואילו תמ"א 13 דרשה שמבנים יהיו במרחק מאה מטרים מהחוף. המפגינים בנו "מטר" גדול באורך מאה מטרים והדגימו כי המרחק לגדר המלון קצר יותר. באותו זמן לא היו רשתות חברתות והדבר זכה לתמונה בעיתון ידיעות. באפריל 1998 פעילים של פעולה ירוקה וממגמה ירוקה טיפסו על מנופים בחוף סי-אנד סן, והתבצרו בהם, במשך מספר ימים כדי לעורר את דעת הקהל. בעקבות הפעולה הופסקו העבודות באתר וכוחות משטרה הוזרמו למקום. המפגינים דרשו להפגש עם ראש עיריית תל אביב אולם הוא סירב. חבר הכנסת דדי צוקר נפגש עם המפגינים וניסה להעביר את דרישותיהם עיתון "העיר" פרסם כתבת שער בנושא וערך רעיונות עם המפגינים. פעולות אלו הביאו לזעקה ציבורית על הבניה בחופים. שלושה שבועות מאוחר יותר, בסוף מאי 1998, התבצרו פעילי פעולה ירוקה במגדלי חוף הכרמל" בחיפה במחאה על המשך הבניה במקום שהיתה לטענתם בלתי חוקית. 3 שלושה פעילים עלו על מנוף באתר והתבצרו בו. 17 פעילים אחרים כבלו עצמם בשלשלאות לגדרות המקיפות את אתר הבנייה. כוחות משטרה הגיעו למקום בשעות הבוקר, שיחררו את הכבולים לגדרות ועיכבו שמונה מהם לחקירה. הפעולה , יחד עם פעולות מחאה נוספות בוצעה לקראת דיון במועצה הארצית לתיכנון ובנייה בפרוייקט המרינה בבת גלים בחיפה. הפעולות תרמו לעצירת הרחבה והקמה של פרוייקטים נוספים בעקבות שינוי בקו השיפוט. בין היתר כוונה להקים עוד מלונות ועוד עשרות מרינות לאורך חופי הים התיכון. בסופו של דבר העליה במודעות תרמה לחקיקתו של חוק חופים.

יום ללא קניות

תחום נוסף בו הייתה פעולה ירוקה בולטת במיוחד הייתה תרבות הצריכה ו"יום ללא קניות". ב-1998 היה אירוע לכבוד היום שאורגן על ידי עמותת אנונימוס, אבל האירוע לא עסק כמעט בתרבות הצריכה, אלא בתכנים "רגילים" של אנונימוס באותה תקופה - כלומר בזכויות בעלי חיים. יום ללא קניות הראשון בארץ אורגן על ידי פעילים של פעולה ירוקה בשנת 1999, פעילות זו, יחד עם פעילות בעולם וכתבה של ארנה קזין מעיתון 'הארץ' ("צרכני כל העולם התאחדו") הובילה לפריצת הנושא לתחום התודעה של הציבור בכלל ושל הארגונים הסביבתיים בארץ (במיוחד מגמה ירוקה) בפרט. במשך מספר שנים צוין היום בהפגנות ואירועים כולל לדוגמה ימין עיון במכללת "עלמה" בתל אביב וכרזות שעיצב האמן גיא מורד.

המאבק בכביש חוצה ישראל

אחד המאבקים הבולטים היה המאבק נגד כביש חוצה ישראל ולשם קידום תחבורה ציבורית בישראל. בעקבות ההתנגדות הגורפת של פעולה ירוקה לכביש ולתפיסה התחבורתית-חברתית-סביבתית שהוא ייצג (השענות על המכונית הפרטית כאמצעי תחבורה מרכזי), וחיזוק הפרבור הצטרפו גם ארגונים אחרים כמו החברה להגנת הטבע ומגמה ירוקה. בשנת 2000 אחד הפעילים בארגון הקים אוהל טיפי סמוך לתל חדיד והמקום הפך למרכז מאבק בכביש. במשך תקופה פעילי סביבה הגיעו כל יום, נקשרו לדחפורים מתוך ידיעה כי הם יעצרו ובתקווה כי מעצרם יעורר דיון ציבורי על הכביש. במאבק זה היו מעורבים גם פעילי מגמה ירוקה.

פעילות בנושא גלובליזציה

בעקבות ההצלחה של יום ללא קניות נכנסה פעולה ירוקה לתחומים אחרים הקשורים בסביבה, פוליטיקה וכלכלה כמו התנגדות לארגון הסחר העולמי והתנגדות לאזורי סחר חופשי בישראל (יחד עם סניף ידידי כדור הארץ במזרח התיכון), חינוך בנושא אחריות של תאגידים רב לאומיים למשבר הסביבתי חברתי והתנגדות להשתלטות תאגידים על המרחב הציבורי ועל הפוליטיקה. ולאחר מכן גם נושא פרסום במרחב הציבורי וסחר הוגן. ב-29 בספטמבר בשנת 2000 פעילים בארגון יחד עם ארגוני סביבה, חברה ושלום קיימו צעדה למען צדק חברתי ונגד הסכמי סחר בעקבות הסכם MAI ומחאות בעולם שכונו "אנטי גלובליזציה". בהפגנה השתתפו כאלף איש מכ-20 ארגונים. באותו יום עלה שרון על הר הבית והחלה האינתיפדה השנייה. תשומת הלב הציבורית שבשנות ה-90 החלה לעסוק יותר בנושאי חברה וסביבה התמקדה מעתה בפיגועים ובאירועים בטחוניים. החזון ש"פעולה ירוקה" ניסתה לקדם של חברה צודקת יותר, סביבתית יותר, חותרת לשלום עם הפלסטינים ומדינות ערב ופועלת גם למען זכויות בעלי חיים ותפיסה הוליסטית יותר נראה פחות רלוונטי ורק מתרחק.

בתחילת ה-2000 הארגון נקלע בעבר לקשיים תקציביים עקב פעילות של פעילים רבים מידי בשכר, וכמו כן הוא נפגע פרוץ האינתיפאדה השנייה והחלשות העניין הציבורי והעיתונות בנושאי סביבה או בנושאי חברה. בעקבות האינתיפאדה הארגון החל לשתף פעולה עם ארגוני שלום, כגון ייבוא של שמן מסחר הוגן שנקנה מפלסטינים במטרה לסייע להם כלכלית. עם זאת הארגון פעל כנראה לפחות עד שנת 2004 בפעילות סביב פסטיבל אקטיביזם.

מאבק נגד שלטי חוצות באיילון

לאחר המשבר הכספי החל אבי לוי לנהל את הארגון. בשנת 2004 הארגון פעל במאבק נגד תרבות הצריכה בחזית של פרסום במרחב הציבורי, במיוחד על ידי שלטי פרסום שמעודד צריכה. הארגון טען כי החשיפה לפרסום נכבפית על הציבור שלא יכול להמנע מחשיפה זו כמו כן נטען כי מטרת השלטים למשוך תשומת לב, וכי הדבר מגביר את הסיכון לתאונות, טענה שגובתה על ידי מומחי בטיחות בתחבורה. פעילי הארגון התייעצו עם דב חנין, ששימש בתחילת הקמפיין, עורך דין במשרדו של עו"ד אמנון זכרוני, וונעזרו במתנדבים שהגיעו מתכנית אוורט של שתי"ל. לאחר בדיקת הנושא הוחלט להתמקד במאבק בשילוט הפרסום שמוצב בצידי נתיבי איילון. בדצמבר 2006 הציעו חברות הפרסום לבית המשפט פשרה שלפיה יסירו את השילוט תוך שנה. ואמנם השילוט הוסר בדצמבר 2007. עם זאת בהמשך אושרה הצעת חוק של יורם מרציאנו, להתרת הצבת שלטי חוצות לאורך איילון.

פסטיבל אקטיביזם

פסטיבל אקטיביזם, החל את דרכו כמפגשים של פעולה ירוקה, שהחלו לגדול הן בהיקף המשתתפים והארגונים שהשתתפו בהם. בשנת 2002 ארגנו פעילי הארגון את הפסטיבל הראשון בחולות ניצנה. בתחילה השתתפו רק ארגוני סביבה הגיעו גם בהמשך גם ארגוני שלום וצדק חברתי. כמו כן מגוון הנושאים בו עסקו הכינוסים התרחב. יוזמת הפסטיבל הייתה של עמותת פעולה ירוקה. אך מדי שנה ההפקה נעשתה ביוזמת פעילים חברתיים שלקחו עליהם באופן ספונטני את האחריות. מאז הפסטיבל הרביעי בלוד, שנערך ב-2005 אף אחד לא לקח את האחריות לקיים פסטיבל נוסף, וניתנו לכך הסברים אחדים. אחד מהם הוא הכישלון שביצירת כנס סיום. הסבר אחר שנפוץ בקרב קהילת השמאל הרדיקלי בישראל הוא שהפסטיבל שיקף תקופה מסוימת שעברה על הקהילה, ושכיום הפסטיבל פחות רלוונטי.

בפסטיבל החמישי שהתקיים בשנת 2010, ייתכן עם מעורבות פחותה של פעולה ירוקה אך הארגון קיבל הוקרה בארגון הכנסים הקודמים. בפסטיבל השתתפו מעל 180 ארגונים, העוסקים במגוון נושאים שונים, ובהם: אנימלס, אחותי - למען נשים בישראל, מגמה ירוקה, גוש שלום, רבנים למען זכויות אדם, טבע עברי, הקשת הדמוקרטית המזרחית, השומר הצעיר, שלום עכשיו, זוכרות, אדם טבע ודין, יש גבול, ככר הלחם, פרופיל חדש, סדאקה-רעות, בנק"י, מאבק סוציאליסטי, זנגביל - מרכז קהילתי לצמחונות ואחרים, כוח לעובדים, לוחמים לשלום, הטלוויזיה החברתית, המכון לחינוך דמוקרטי, המכללה החברתית כלכלית, העמותה לכלכלה בת קיימא, האגודה לזכויות האזרח בישראל, האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, הבית הפתוח לגאווה וסובלנות, הגרעין הקהילתי בגדרה, הועד הציבורי נגד עינויים בישראל, גריניפיס ישראל ועוד.

מורשת

פעילים רבים שהיו פעילים בארגון החלו לעבוד במסגרות רדיקליות ובארגוני סביבה עשירים ומקושרים יותר. חלק מהפעילים עברו לפעול במסגרת פעולה עממית, אינדימדיה, אנרכיסטים נגד הגדר, סלון מזל, בוסתן לשלום, באופן טבעי וחלקם פנו להמשך פעילות במסגרת פעולה ירוקה ישראל בשביל האופניים ועוד. מבחינה עיונית, מרכז השל הפך להיות מוקד של העצמה של החשיבה הסביבתית בארץ, וסלון מזל הפך למוקד מפגש לפעילים רדיקליים יותר (עד לסגירתו מספר שנים לאחר מכן). מרכזים אלו הקטינו את ההשפעה הישירה של פעולה ירוקה על פעילי סביבה וחברה, אם כי במובנים אידאולוגיים הם ירשו והרחיבו (אם כי לא בכל המקרים) במישורים רבים את האג'נדה של פעולה ירוקה.

שיטות הפעולה של פעולה ירוקה, שכללו התנגדות לא אלימה נמשכו בחלקן על ידי ארגון גרינפיס ישראל ושנים מאוחר יותר גם על ידי ארגוני זכויות בעלי חיים והמרד בהכחדה. רעיונות כמו התנגדות לפרבור בשראל וקידום עירוניות מתחדשת נמשכו בקבוצות פייסבוק גדולות כמו "עירוניות מתחדשת בישראל" וקודמו על ידי ארגונים כמו מרחב - התנועה לעירוניות בישראל.

פרוייקטים

• הנדסה גנטית
• סחר הוגן
• תרבות הצריכה
• אנטי גלובליזציה
• מיליטריזם וסביבה
• פרסום במרחב הציבורי
• פסטיבל האקטיביזם

ראו גם

• מגמה ירוקה
• זכויות בעלי חיים
• קיימות
• פרבור בישראל
• המאבק על החופים במדינת ישראל
• המאבק נגד כביש חוצה ישראל

קישורים חיצוניים

• פעולה ירוקה – דף ברשת החברתית פייסבוק
• זהבה דברת, מפגינים מתבצרים על מנוף בסי אנד סאן נגד הבנייה על חופי ת"א, גלובס, 23.04.1998
• דוד חיון, אנשי "פעולה ירוקה" מתבצרים על מנוף מול מגדלי חוף הכרמל בחיפה, גלובס, 28.05.1998
• קמפיין פעולה ירוקה נגד שילוט חוצות, באתר אנו
• ניר גירון על פסטיבל אקטיביזם 2010, הטלוויזיה החברתית, 23.3.2010
• בעקבות המחאה: עולם הפרסום חוזר לעממיות, גיא ויינברגר, ynet, 21.09.2011
• העמק הירוק תמיד, סיגל ארביטמן, ישראל היום, 03.04.2015
• שר התחבורה: שלטים מהווים סכנה בטיחותית שחר הזלקורן, ynet 30.11.2011