פעילות גופנית בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פעילות גופנית בישראל כוללת את מגוון הפעילות הגופנית שמבצעים תושבי ישראל.

בדצמבר 2012, ערכו משרד הבריאות ומשרד החינוך סקר הרגלי הפעילות הגופנית בקרב תושבי ישראל מעל גיל 21. הסקר מצא כי רק כשליש מאוכלוסיית ישראל בגילאי 21 ומעלה, עומדים בהמלצות ארגון הבריאות העולמי לביצוע פעילות גופנית בכמות שתמנע נזקים בריאותיים עקב אורח חיים יושבני.

המחסום העיקרי לעיסוק בפעילות גופנית הוא חוסר זמן- גורם זה מגביל את העיסוק בפעילות גופנית אצל כ-43% ממשתתפי הסקר. הגורם הבא אחריו הוא "עצלות" והוא מגביל את העיסוק בפעילות גופנית אצל 10% מהמשיבים. [1] דבר זה יכול להיות קשור לתכנון מוטה רכב פרטי שיש בישראל שמחד מקשה על השימוש בתחבורת אופניים, תחבורה רגלית ותחבורה ציבורית ומאידך גורם לשעות רבות בפקקי תנועה וכן לשעות עבודה ארוכות הנהוגות בישראל ולצפייה בטלוויזיה, ובמחשב בבית במשך שעות רבות.

לפי סקר משרד הבריאות משנת 2012 רק 22% מהציבור ידעו שמשרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי ממליצים על ביצוע של 150 דקות פעילות בשבוע כדי לשפר את הבריאות. 9% חשבו שההמלצה היא כמות נמוכה יותר של דקות והיתר אמרו שהם לא יודעים. לפי הגדרות עצמיות, 13% מהציבור לא מבצע פעילות גופנית ומרוצה ממצב זה, עוד 1.4% מבצעים פעילות גופנית ומרוצים מכמות הפעילות, 52% טוענים שהם מבצעים פעילות גופנית כיום אבל רוצים יותר פעילות, ו-33% אומרים שהם לא עושים פעילות גופנית ורוצים יותר - כלומר 85% מהציבור רוצים להגביר את כמות הפעילות הגופנית שהם עושים.[1]

לפי הערכת ארגון הבריאות העולמי משנת 2009, מחסור בפעילות גופנית תורם ל-7.7% מסך התמותה במדינות עשירות. ‏[2] היות ובישראל נפטרו בשנת 2012 כ-40 אלף איש בשנה,‏[3] ניתן להעריך באופן גס את כמות התמותה בישראל כתוצאה ממחסור בפעילות גופנית בכ-3,000 איש בשנה.

עבודת תזה של Aliza Matusevich מהאוניברסיטה העברית ומבית הספר לבריאות של הדסה, שהוגשה בשנת 2009, טוענת כי אצל אדם בריא ממוצע בן 40, שיבצע פעילות גופנית מספקת, ניתן להפחית כ-117,000 דולר מההוצאות הרפואיות לאורך ימי חייו, לעומת תרחיש של העדר פעילות. אם כל הקוהורט (Cohort– קבוצת פרטים באוכלוסייה שגילם זהה) היו עוסקים בפעילות גופנית, ניתן להגיע לחסכון לאורך חיי האדם של כ-9.5 מיליארד דולר.[4]

אם מניחים שנתונים אלה נכונים לכלל האוכלוסייה בישראל בגילאים 20-65, מגיעים לכך שאם כל האוכלוסייה הזאת תבצע פעילות גופנית החיסכון השנתי למשק יגיע לכ-10 מיליארד דולר בשנה (כ-36 מיליארד ש"ח בשנה). השקעות של המשק בסך 90 מיליון דולר בשנה (324 מיליון ש"ח) שיניבו עליה של 1% בפעילות הגופנית עדיין תהיה חסכונית למשק.[4]

פעילות גופנית בקרב ילדים ובני נוער

מעקב אחר דפוסי פעילות גופנית בקרב ילדים ובני נוער בכיתות ו עד י"ב, נערך באופן שוטף במסגרת תכנית המחקר הבינלאומי על רווחתם ובריאותם של בני הנוער (HBSC) המתבצע על-ידי בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר- אילן. תוצאות הסקר משנת 2014 מצביעות כי רק 11% מבין בני הנוער בישראל עומדים בהמלצות ארגון הבריאות העולמי לגיל זה של ביצוע פעילות גופנית מאומצת או מתונה במשך לפחות שעה ביום. המצב בישראל גרוע יותר לעומת מדינות אחרות בעולם - 20% מהתלמידים בגילאים אלה לא ביצעו כל פעילות גופנית בשבוע האחרון. בכיתות ח' וי' ישראל מדורגת במקום הראשון של אי קיום פעילות גופנית בשבוע האחרון, בכיתות ו', ח' ו י' ישראל מדורגת במקום הלפני האחרון בביצוע פעילות גופנית לפחות שעה ביום. ‏[5]

לפי הסקר, תלמידים מהמגזר הערבי ומהמגזר הדתי עוסקים פחות בפעילות גופנית ביחס לתלמידים מהמגזר היהודי-חילוני. תלמידים ממצב סוציו-אקונומי גבוה מבצעים פעילות גופנית תכופה יותר מאשר תלמידים ממצב סוציו-אקונומי נמוך. הסקר גם מצא כי אי ביצוע פעילות גופנית קשורה בקשר סטטיסטי לשיעור גדול יותר של כשלון ב-3 מקצועות ומעלה. אי קיום של פעילות קשור סטטיסטית לסיכון של פי 3.4 לתסמין גופני יומי ולסיכון פי 2.5 לתסמין נפשי. ‏[5]

סקר של ארגון הבריאות העולמי שהשווה את הרגלי הפעילות הגופנית של בני הנוער ב-40 מדינות מערביות, הציב את ישראל במקום האחרון. הסקר מצא כי 94% מבנות ה-15 בישראל, ו-87% מהנערים בגיל זה, אינם מבצעים את כמות הפעילות הגופנית המומלצת לגילם: 60 דקות מדי יום לפחות. זאת למרות האקלים הנוח של ישראל לעומת מדינות רבות בארגון שבהן יש חודשי גשם ושלג רבים המקשים על קיום פעילות גופנית בחוץ.[6]

פעילות גופנית בקרב בוגרים

המלצות ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות לביצוע פעילות גופנית עבור מבוגרים הן: עיסוק פעילות גופנית בעצימות מתונה למשך 150 דקות מצטברות בשבוע לפחות, או פעילות גופנית בעצימות גבוהה למשך 75 דקות מצטברות בשבוע לפחות או שילוב בין פעילות בעצימות מתונה ופעילות בעצימות גבוהה.[1]

בדצמבר 2012, ערכו משרד הבריאות ומשרד החינוך סקר הרגלי הפעילות הגופנית בקרב תושבי ישראל מעל גיל 21. הסקר היה סקר טלפוני לקווים נייחים, בקרב 1,579 יהודים ו-1,385 ערבים, נשים וגברים.[1]

לפי הסקר 56% מתושבי ישראל בגיל 21 ומעלה עוסקים בפעילות גופנית בשעות הפנאי. באופן כללי גברים עוסקים בפעילות גופנית יותר מנשים וכ-59% מהגברים, 54% מהנשים דיווחו על ביצוע פעילות גופנית כלשהי. הפערים בביצוע פעילות גופנית גדולים יותר בין יהודים וערבים - 59% מהיהודים דיווח על ביצוע פעילות גופנית לעומת 43% מקרב הערבים עוסקים בפעילות גופנית. [1] הפעילות הגופנית השכיחה ביותר בישראל היא הליכה (28% מתושבי ישראל בגילאי 21 ומעלה), ולאחר מכן ובהפרש גדול ריצה, שחיה והתעמלות לעיצוב שרירים (5% כל אחד מהם).[1]

לפי דיווח עצמי, כ-32% מתושבי ישראל בגילאי 21 ומעלה עומדים בהמלצות ארגון הבריאות העולמי ומשרד הספורט, לביצוע מספיק פעילות גופנית באופן שימנע נזקים בריאותיים של אורח חיים יושבני. וכן כמות גדולה יותר מקרב הגברים (36% ) לעומת 28% מהנשים מבצעת מספיק פעילות גופנית. שיעור העמידה בפעילות גופנית מספקת היא הנמוכה ביותר בקרב נשים ערביות -18%.[1] מחקר של משרד הבריאות משנת לשנת 2003, מצא כי 31% מהגברים ו-26% מהנשים דיווחו על ביצוע פעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע[7] עם זאת היבט זה לא מתחשב בתחבורה פעילה ובפעילות גופנית במקום העבודה והלימודים.

להלן חלק מנתוני הסקר: [1]

' גברים יהודים נשים יהודיות גברים ערבים נשים ערביות כל המדגם
שיעור הליכה לסידורים 59.8% 65.4% 40.1% 57.0% 60.4%
עמידה בהמלצות באמצעות הליכה לסידורים 2.2% 6.5% 4.3% 10.4% 4.9%
שיעור הליכה לעבודה בכל יום 16.3% 19.0% 24.0% 19.0% 18.3%
עמידה בהמלצות באמצעות הליכה לעבודה 1.8% 3.1% 4.7% 5.0% 2.9%
רכיבה על אופניים כדי להגיע לעבודה או לסידורים 6.7% 3.3% 4.2% 0.0% 4.5%
עמידה בהמלצות באמצעות רכיבה לעבודה 1.3% 0.2% 0.5% 0.0% 0.7%
שיעור פעילים בחיי היומיום בכמות מספקת 5.6% 10.5% 9.1% 15.4% 8.8%
שיעור פעילות גופנית מספקת כחלק מספורט 38.6% 30.9% 25.3% 17.9%
שיעור פעילות גופנית מספקת 42.5% 41.7% 32.5% 31.9% 40.5%


יש הבדלים גדולים בביצוע פעילות גופנית מספקת (מעל המלצות ארגון הבריאות העולמי) בין יהודים לבין ערבים. בשנת 2012 35% מהיהודים דיווח שהם עומדים ביעד זה של 150 דקות פעילות בשבוע לעומת 22% מבין הערבים. [1] בשנת 2003 הדיווח העצמי על פעילות גופנית 3 פעמים בשבוע עמד על 33% בקרב הגברים היהודים ו-16% מקרב הגברים הערבים. מבין הנשים, 27% מבין הנשים יהודיות ורק 12% מבין הנשים הערביות דיווחו על קיום פעילות גופנית 3 פעמים בשבוע. מדובר בפערים של פי 2 בין האוכלוסיות. נכון ל-2003 בקרב גברים יהודים ממוצא אשכנזי (כולל עולים מברית המועצות לשעבר) יש שיעור פעילות גבוה יותר (38%) בהשוואה לגברים ממוצא מזרחי (25%).[7]

באופן כללי שיעור הפעילות הגופנית עולה עם הגיל. הוא עומד על 30% בגיל 21-34, 31% בגיל 35-49, 35% בגיל 50-64 ו-36% בגיל 65 ומעלה). לעומת זאת בקרב נשים ערביות שיעור הפעילות הגופנית יורד עם הגיל.[1]

מאפיינים חברתיים-כלכליים משפיעים על כמות הפעילות הגופנית. השכלה משפיעה על לטובה על הפעילות הגופנית: נכון ל-2003 39% מהגברים בעלי תעודה אקדמית מקיימים לדבריהם פעילות גופנית לעומת 25% לחסרי תעודת בגרות; בקרב נשים המספרים התואמים הם 30% מול 21%[7] כל ההבדלים הללו מתואמים גם עם הכנסה כלכלית שכן יהודים, גברים, אשכנזים, משכילים הם כולם משתנים הקשורים לגודל ההכנסה. [7] לפי הסקר משנת 2012 הכנסה גבוהה יותר גם השפיע - בקרב משקי בית עם הכנסה מעל 8,000 ש"ח לחודש 35% דיווחו על עמידה ביעד של משרד הבריאות, בעוד שמשקי הבית העניים יותר רק 21% עמדו בכך. על פי דיווח עצמי (בקשר להמצאות מתקני כושר, מדרכות, פארקים וכו') בשכונות שבהן היו תשתיות לכך עמדו ביעדים 33% לעומת 25% בשכונות עם מחסור בתשתיות. הבדלים ניכרים בין קיום או אי קיום תשתיות לביצוע פעילות גופנית נמצאו בין ישובים יהודיים לישובים ערביים.[1]

הבדלים נוספים הם מידת האמונה הדתית. נשים חרדיות הן בעלות שיעור פעילות גופני גבוה ודומה לחילונים, ולעומת זאת דווקא נשים דתיות ממעטות בפעילות גופנית (רק 12% לעומת הממוצע הכללי של 26%). בקרב גברים יש מעט יותר פעילות גופנית של חילונים בהשוואה לחרדים ודתיים. אצל הערבים, החילונים עוסקים בפעילות גופנית יותר מדתיים, ונשים ערביות חילוניות עוסקות בפעילות גופנית במידה דומה לנשים יהודיות מזרחיות. יש שיעור פעילות גופנית גבוה בקרב אוכלוסיות הגרות בירושלים ובתל אביב (33%), ובמחוזות הדרום והצפון היא נמוכה יותר (26% ו-22% בהתאמה) [7]

סקר "הערים הגדולות בישראל" לשנת 2012-2013, מצא כי 32% מבני 21 ומעלה עסקו בפעילות גופנית 3 פעמים בשבוע או יותר, לפחות 30 דקות בכל פעם. 44% מתושבי רחובות ו-40% מתושבי אשדוד עסקו בפעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע, ושיעור דומה נמצא גם באשקלון ובחיפה. ברמת גן, 38% עסקו בפעילות גופנית מאומצת. שיעורים נמוכים יחסית של עוסקים בפעילות גופנית של כ-25% נמצאו בבת-ים ובחולון. [1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

קידום פעילות
מחקרים וסקרים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 סקר הרגלי הפעילות הגופנית בקרב תושבי ישראל מעל גיל 21 דצמבר 2012, מנהל הספורט במשרד החינוך, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות
  2. ^ Global health risks גורמי סיכון עולמיים - ארגון הבריאות העולמי, 2009
  3. ^ נחמה גולדברגר, מרים אבורבה, ציונה חקלאי סיבות מוות מובילות בישראל, 2000-2012, משרד הבריאות, יולי, 2015
  4. ^ 4.0 4.1 Aliza Matusevich, An Economic Evaluation of Physical Activity and Implications for Its Promotion Master‘s Degree in Public Health, The Hebrew University of Jerusalem and Hadassah Medical Organisation,30 December 2009
  5. ^ 5.0 5.1 יום ההליכה הבילאומי, משרד הבריאות
  6. ^ ד"ר גל דובנוב-רז, אויב הילדים: חוסר פעילות גופנית בית החולים שיב"א
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו האגף לכלכלה וביטוח בריאות, משרד הבריאות, 2010
בריאות הציבור, קידום בריאות, ורפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - מלח - בשר מעובד - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: התמכרות - עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - הליכתיות - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל