אקו-ויקי

זיהום במזון

זיהום במזון (באנגלית: Food contamination) הוא הנוכחות של זיהומים ביולוגיים וכימיים במזון אשר עלולים לגרום לתחלואה ולמוות. מזהמים מסוכנים במזון כוללים זיהום ביולוגי הכולל מיקוטוקסינים - רעלני פטריות (כגון עובש וכו'), וחיידקים הגורמים לזיהומים כמו סלמונלה, או בוטוליזם; וזיהום כימי הכולל שאריות במזון של חומרי הדברה, תרופות ואנטיביוטיקה, מתכות כבדות, דיאוקסינים, ופתאלטים.

היסטוריה

התפתחות החקלאות

חלק ניכר מהצמחים שכיום משמשים לחקלאות, הכילו בעבר רעלנים שנועדו למנוע מיצורים חיים לאכול אותם, בעיקר הדבר נועד למנוע מבעלי חיים לא נכונים לאכול צמח שהם לא תורמים להפצתו. לטענת הביולוג הבריטי קולין טאג', כלפי האדם, הדבר כולל את רוב צמחי המאכל מלבד דגנים.

בספר רובים חיידקים ופלדה מתאר הביולוג וההיסטוריון הסביבתי ג'ארד דיימונד את התפתחות החקלאות והקשיים להתגבר על רעילות של זנים שונים של צמחים. כך לדוגמה בעוד זית מבויית מזה אלפי שנים, השקד הוא קשה יותר לאילוף ושקד בר עדיין עלול להכיל ציאניד - חומר רעיל מאוד. אגוזי מלך בויתו רק לפני מאות שנים, ואילו האלון עדיין אינו מבויית. רוב האלונים הם בלתי אכילים לאדם, אבל יש מוטציות נדירות של אלונים אכילים.

זיהום במזון במאה ה-19

בספר כך נקצור, טוען קולין טאג' שחלק מהזיהום במזון מקורו לרמאויות, זיופים וזיהומים הנפוצים בגלל שרשרת הספקה ארוכה ומסועפת ורגולציה שמתקשה להתמודד עם רמאויות אלה. גם לאחר שיודעים שיש זיהום במזון, קשה להתחקות אחר מקורותיו.

טאג' טוען שעם התקדמות המהפכה התעשייתית באנגליה, החלו גם מזימות שונות להוזלת המזון, תוך כדי הכנסת חומרים שונים לתוך מזונות שונים. נהגים אלה הפכו לנפוצים למדי במהלך המאה ה-19, בעיקר בתעשיות כמו תה, קפה, בירה, לחם, וריבות.[1] אחד הראשונים שהתריעו על מצב זה היה fredric Accum שבשנת 1820 פרסם את a treatise on adulterations of food and culinary poisons. "מסה על דילול מזונות והרעלות קולינריות"[2]

לפחות שמונה מפעלים בלונדון יוחדו ל"מחזור תה" -עובדים עניים אספו עלים משומשים של תה ממטבחים והחזירו אותם לשוק. עלים של עצי מילה וסמבוק שחור סולסלו ונצבעו בצלחות נחושת כדי להראות כמו תה. דו"ח רשמי מתחילת המאה ה-19, מצא כי ל-300 טונות של תה שיובאו בכל שנה על ידי חברת הודו המזרחית לאנגליה, נוספו כ-200 טונות של צמחים וחומרים שונים כדי לזייף את התה. זייפן מזון אחד נתפס כאשר הוא צובע תה ירוק על ידי verdigris, סוג של חומצת נחושת. הצבע של תה שחור מזוייף הוכהה על ידי תוספת של עופרת. תקנות אפקטיביות נגד סוגי זיופים כאלה של מזון הוכנסו רק בשנות ה-70 של המאה ה-19..

תחילת הרגולציה על מזון בעקבות הספר "הג'ונגל"

 
פועלים במפעל בשר בשיקאגו, לפני שנת 1923.

בסוף המאה ה-19 התחזקו מאוד מספר אנשי עסקים גדולים בארצות הברית, שהקימו חברות ענק ופעלו לא פעם כקרטלים. החברות נזרו ביתרונות לגודל ובממשל שהיה חלש ותלוי בהשפעה חזקה שלהן. לאחר זמן מה החל זעם ציבורי נגד החברות הללו. בשנת 1906 יצא הספר הג'ונגל של הסופר והעיתונאי אפטון סינקלר

אף כי סינקלר התכוון למחות על מצבם של העובדים, הציבור הזדעזע במיוחד מכמה פסקאות בספר שנגעו לפגיעה אפשרית בבריאות הציבור וחוסר ניקיון בתעשיית הבשר. באותו זמן, לא היה כל פיקוח על חברות הבשר והן טחנו ושיווקו כ"בשר מובחר" כל דבר שנמצא במשחטה: חולדות מורעלות, חזירים שמתו מכולרה, בקר חולה שחפת, בשר רקוב – וכן אברי אדם שנקצצו בתאונות ואולי אף אנשים שנפלו לסירי הבישול האדירים. [3] [4]

סינקלר היה סוציאליסט, ונשיא ארה"ב דאז, טדי רוזוולט שהיה רפובליקאני ופרוגרסיבי תאב אותו ולא בטח בו, למרות זאת הוא הושפע מהספר. לאחר מכן נשלחו עובדים מהבית הלבן לבדוק את המצב בתעשיית הבשר. דו"ח שהם חיברו לקונגרס מצא תנאים דומים למה שתואר בספר. בעקבות זאת ובעקבות הרעש הציבורי נחקקו במהירות שני חוקים חשובים בהקשר של רגולציה על מזון - "חוק הפיקוח על הבשר" (Meat Inspection Act) ו"חוק המזונות והתרופות הטהורים" (Pure Food and Drug Act) בשנת 1906. לאחר חקיקה זו בוצעו חקיקות נוספות. רגולציות דומות הונהגו במדינות רבות אחרות.

זיהום במזון בתקופה המודרנית

טאג' טוען שזיהומים ובעיות של מזון לא בטוח לא נפסקו במאה ה-19, אלא נמשכות גם היום, לצורך תיאור נרחב יותר הוא מפנה לספר אומת המזון המהיר. (ראו פרוט בהמשך).

מקורות וחשיפה של זיהום במזון

 
הגברה ביולוגית של כספית במערכת ימית. לאחר כמה רמות טרופיות, שבהן יצור אחד אוכל ייצור אחר, ריכוז הכספית בביצת העוף שנמצא במעלה שרשרת המזון גבוה פי 48 מיליון יחסית לריכוז הכספית שיש באגם.

המקורות הראשוניים לזיהום במזון ודרכי החשיפה הם שונים ומגוונים. חלקם נובע מזיהום ביולוגי כמו חיידקים ווירוסים שמדביקים בעלי חיים, או שנמצאים על ירקות שלא נשטפו במים נקיים. חלקם הם חומרים כימיים שנוספו או הצטברו במיני מזונות כמו חומרי הדברה בצמחים וזיהומים כימיים אחרים שהצטברו בקרב בעלי חיים בחקלאות או בקרב דגים בים או בחוות דגים.

זיהום ביולוגי במזון

מיקוטוקסינים

מיקוטוקסינים (mycotoxins) נובעים בעיקר מאיחסון לא נאות של מזונות, או מתנעי עקה בשדה, והתפתחות מיני פטריות עליהם, הפטריות מייצרות רעלנים שיכולים להישאר גם לאחר העלמות הפטריה. הדבר משמעותי במיוחד במדינות טרופיות וסאב-טרופיות. בנוסף אליהם יש עוד מקורות ביולוגיים לזיהום מזון - פיקוטוקסינים ופיטוטוקסינים.[1]

סלמונלה

לפי משרד הבריאות, חיידק הסלמונלה הוא הגורם למחלת הסלמונלוזיס בבני-אדם ובעלי-חיים, כאשר הסימן הקליני העיקרי הוא דלקת בדרכי העיכול. רגישים לה במיוחד ילדים עד גיל 5, זקנים ואנשים שהמערכת החיסונית שלהם לקויה. [2] לפי משרד הבריאות, המקור העיקרי של מחלת הסלמונלוזיס הוא מזון מזוהם ובמיוחד מזון מן החי (מבעלי כנף, ביצים, חלב, וכו'). בבעלי כנף הסלמונלה אנטריטידיס יכולה להתפתח על העור וגם בתוך הגוף של העוף. זיהום העופות (בעיקר תרנגולות) נגרם מסביבת הגידול וגם מאכילת מספוא מזוהם. הסלמונלה אנטריטידיס יכולה להתפתח במערכת הרבייה של העוף וכך מועברת לביצים. סטטיסטית ביצה אחת מתוך 1000 ביצים תהיה נגועה בחיידק סלמונלה אנטריטידיס.[3][4] לפי משרד הבריאות, בשנים האחרונות ישנו גידול במספר הסלמונולוזיס בבני אדם. בשנת 1993 מסה"כ התפרצויות של הרעלות מזון, 36.8% נגרמו מחיידק הסלמונלה לעומת 17.4% ב-1987. העליה במקרי הסלמונלוזיס בשנים האחרונות הינה כתוצאה מהעליה בנוכחות S ,PT4.enteritidis סרוטיפ אלים הגורם למחלה קשה במיוחד בילדים.[5]

קמפילובקטר

קמפילובקטר הוא חיידק שבודדו אותו בסוף המאה ה- 19 אך הוכח שהוא פתוגני לבני אדם רק בשנת 1977. אפשר למצוא את החיידק באופן טבעי במערכת העיכול של יונקים ובעיקר בעופות כיוון שטמפרטורת הגוף שלהם מתאימה מאוד להתרבות החיידקים מסוג הקמפילובקטר. החיידקים רגיש לחימום, הקפאה ולמלח ויכול להתרבות בתנאי חוסר חמצן. קמפילובקטר יכול לגרום לבני אדם כאבי בטן עזים בין יום לשבוע ימים מתחילת המחלה, שלשולים ל-1-3 ימים ולפעמים צואה דמית. הסימנים הקליניים דומים ליתר דלקות מעיים הנגרמות על ידי חיידקים פתוגניים, אבל במקרה זה תקופת הדגירה עורכת בין 1-11 יום כשבאופן רגיל היא 2-5 ימים. קמפילובקטר יכול לעבור לבן-אדם דרך אכילת עופות או בשר שלא בושל היטב או דרך מזון אחר כזיהום משנה. לפי משרד הבריאות, בישראל כמו גם באירופה קיימים מקרים רבים של המחלה בבני אדם. בתקופה האחרונה נמצאה תחלואה גבוהה יותר של קמפילובקטר בדומה בסלמונלה.[6]

טוקסופלזמה

10%-60% מבני האדם נגועים בטפיל טוקסופלזמה גונדי (T. gondii) שגורם למחלת הטוקסופלסמוסיס שיכולה לפגוע בנשים בהריון. בנוסף חושדים כיום כי לטפיל יש השפעה על זמן התגובה ועל נטייה לתאונות דרכים, למחלות כמו כסכיזופרניה לנטייה לקחת סיכון ולהתאבדויות. הטפיל מועבר דרך הפרשות של חתולים ומשם מגיע לקרקע, למזון, ומכרסמים כמו חולדות. הטפיל מגיע לבני אדם דרך זיהום במזון על ידי אכילת בשר לא מבושל, דבר שמסביר את השכיחות הגבוהה שלו יחסית בצרפת. כמו כן הטפיל עובר דרך מגע בהפרשות חתולים. עם זאת עיקר ההדבקה בבני אדם היא דרך מים לא מטוהרים (בעיקר במדינות עניות) ודרך ירקות שלא נוקו. [5] [7]

זיהום כימי במזון

חומרי הדברה נוספים לצמחים במהלך הגידול ושאריות שלהם עלולות להישאר במזון צמחי. חומרי הדברה עלולים גם להצטבר במעלה שרשרת המזון כאשר בעלי חיים כמו פרות ועופות מוזנים במזון המכיל חומרי הדברה. חומרי ההדברה יכולים להגיע לבעלי חיים גם דרך זיהום מקורות מים בחומרי הדברה. מזון מהחי כמו ביצים, בשר וחלב עלולים להכיל כמות גדולה של חומרי הדברה. שאריות תרופות וטרינריות הניתנות לבעלי חיים יכולים גם הם להגיע למזונות מהחי. השפעה מיוחדת יש לאנטיביוטיקה הניתנת לבעלי חיים שכן זו עלולה לפגוע באוכלוסיית החיידקים במעי האדם וכן לגרור עמידות לאנטיביוטיקה.

דיאוקסינים וחומרים דומים כמו PCB מגיעים בעיקר מזיהום תעשייתי עקב שריפת פסולת המכילה כלור ותהליכי התכה של מתכות, אשר נפלטים לאוויר, מגיעים למים או נשארים כזיהום קרקע ומשם מצטברים ברקמות ביולוגיות מעלה שרשרת המזון הן בצמחים ובעיקר במזון מהים ובמזון שמקורו מהחי כגון חלב, ביצים ובשר.

מתכות כבדות עלולות לזהם את הגוף דרך זיהום אוויר, אבל גם הן מצטברות בקרקע ובמקורות מים, ויכולות להגיע דרך הצטברות ביולוגית. מתכות כבדות יכולות להגיע לבעלי חיים שבני אדם אוכלים דרך שאריות שלהם בדשן כימי ובמי שתייה של בעלי החיים.

פתאלטים הם חומרים בתעשיות הפלסטיק והחשיפה עליהם במזון היא בעקבות נוכחות שלהם באבק ובאריזות מזונות.

במהלך עיבוד בשר נוספים לבשר תוספים כימיים רבים כמו חומרי שימור, פוספטים וניטראטים. תוספים אלה לא מוגדרים כזיהום על פי החוק אם כי השפעתם הבריאותית אינה ברורה. המטרה העיקרית של תוספים אלה היא למנוע זיהום ביולוגי במזון והארכת חיי המדף שלו. בשנים האחרונות יש חשד כי חלק מהתוספים האלה פוגעים בבריאות הציבור. בשנת 2015 הכריז ארגון הבריאות העולמי כי בשר מעובד הוא מסרטן וודאי בבני אדם וכי בשר אדום הוא מסרטן אפשרי בבני אדם, הסיבה לקשר בין אכילת בשר מעובד לבין סרטן המעי הגס אינה ברורה.

זיהום מזון בכספית

אחת הדרכים העיקריות לחשיפה של בני אדם למתיל כספית היא דרך המזון, במיוחד צריכה של מזון מהחי מהים, כגון דגים. כספית שנפלטת מתעשייה לאוויר, במיוחד עשן מתחנות כוח, נופלת לקרקע והופכת לזיהום קרקע ומשם נשטפת לאט למקורות מים, מקור אחר הוא פליטה של כספית לביוב, לנחלים או לים. שם הכספית הופכת למתיל כספית באמצעות פלנקטון וחודרת לשרשרת המזון דרך דגים שניזונים ממנו.[6] בהיותה מסיסת שומן הכספית מצטברת בהדרגה בגוף ועוברת הגדלה ביולוגית - הריכוז שלה עולה במעלה שרשרת המזון. כך עופות שניזונים מדגים יכולים להכיל ריכוזי כספית גבוהים פי מיליון יחסית לריכוז הכספית באגם שבו שחו הדגים. דגים בראש שרשרת המזון עלולים לגרור זיהום במזון ולסכן את בריאותם של בני אדם שאוכלים אותם.

אחד מציוני הדרך הבולטים בעולם בהתייחסות לשפכי תעשייה בכלל ולכספית בפרט הוא הרעלת כספית שהתרחשה במפרץ מינמטה או "מחלת מינמטה" שנחשפה ביפן בשנת 1959. מפעל תעשייתי בשם Chisso שפך לים באזור מפרץ מינמטה שפכי-תעשייה לא מטופלים המכילים כמויות גדולות של כספית במשך עשרות שנים. הכספית הצטברה בגופם של רכיכות ודגים במפרץ ומשם הגיע לדייגים שאכלו אותם. באירוע זה נפגעו כ-10,000 בני אדם מהרעלת כספית וקיבלו פיצויים מהחברה. נכון לשנת 2001 הוכרו באופן רשמי 2,265 קורבנות של ההרעלה ומתוכם מתו 1,784 בני אדם. תינוקות רבים באזור נולדו עם מומים.

גופים מארצות הברית, דוגמת מנהל המזון והתרופות (FDA), והסוכנות להגנת הסביבה (EPA), ממליצים לכל האוכלוסייה להמשיך ולאכול דגים ומאכלי ים בשל הערך התזונתי הרב הטמון בהם (חלבון, אומגה 3) ולאור העובדה שעבור רוב האוכלוסייה, הכספית אינה מהווה סיכון בריאות. עם זאת, גופים אלו ממליצים להגביל את הצריכה של דגים מסוימים בקרב נשים בגיל הפוריות (כולל נשים בהריון ונשים מיניקות) ובקרב ילדים, וכן להימנע מדגים שבהם רמות הכספית גבוהה (כגון דג-חרב, כריש וקינג-מקרל).[6]

זיהום מזון בדיאוקסינים

דיאוקסין מגיע לאוכלוסייה האנושית הכללית בעיקר דרך צריכה של בשר ועוף, דגים, רכיכות, מוצרי חלב ומוצרים אחרים מהחי (כמו ביצים), ופחות דרך זיהום אוויר. דבר זה מתרחש היות ודיאוקסינים הם מסיסים בשומן, מצטברים ברקמות הגוף וומתרכזים במהירות במעלה מארג המזון.[7]

זיהום מזון בדיאוקסין דווח במקומות שונים בעולם. למרות שכל המדינות עלולות להיות מושפעות, רוב הדיווחים היו ממדינות מתועשות, שלהן יכולת ניטור טובה יותר, מודעות גבוהה לסביבה ובקרה על רישוי. חלק מהמדינות מנטרות דיאוקסינים בשרשרת המזון דבר שמגדיל את הסיכוי לגילוי מוקדם של זיהום ובמקרים רבים מנע השפעה בקנה מידה גדול. [8]

אחד המקרים הגדולים ביותר של זיהום בדיאוקסינים התרחש ב-1976 באיטליה. בעקבות תקלה במפעל ייצור כימיקלים (Seveso) ענן גדול של כימיקלים רעילים כולל הדיאוקסין 2,3,7,8-TCDD שוחרר לאוויר וגרם לזיהום שטח של למעלה מ-15 ק"מ רבועים המאוכלס על ידי 37,000 בני אדם. מחקרים אפידמיולוגיים רבים חקרו את השפעת זיהום הדיאוקסין הזה על מבוגרים וילדים שנחשפו לו לאורך זמן. נמצא קשור לעליה במספר מקרי הסרטן בקרב האוכלוסייה שנחשפה.[8]

ב-1997 בחלק הדרומי של ארצות הברית. עופות, ביצים ודג השמפנון זוהמו בדיאוקסינים כאשר השתמשו בייצור מזון לבע"ח ברכיבים מזוהמים (חרסית בטונית). הרשויות האמריקאיות איתרו את מכרה הבטונית המזוהם. מכיוון שלא נמצאו הוכחות לאשפה מסוכנת במכרה, החוקרים מניחים שמקור הזיהום במכרה הינו פרהיסטורי.[8]

ב-1998 נמצאו רמות גבוהות בחלב שנמכר בגרמניה, חקירה העלתה כי מקור הדיאוקסינים הוא בעיסת הדרים מברזיל ששמשה כחלק ממזון העופות. בעקבות מקרה זה נאסר הייבוא של עיסת הדרים מברזיל לאיחוד האירופי.[8]

בשנת 1999 בבלגיה נמצאו רמות גבוהות של דיאוקסינים בעופות ובביצים. הסיבה הייתה מזון בעלי חיים שזוהם בשל שימוש לא חוקי בשמן תעשייתי.[8]

בשנת 2004 בהולנד זיהו השלטונות רמות עולות של דיאוקסינים בחלב. דבר שהוביל לזיהוי המקור בחרסית ששימשה בייצור מזון בעלי החיים. מקרה נוסף בהולנד, 2006, נמצאו דיאוקסינים ברמות גבוהות מהמותר במזון בעלי חיים בשל שימוש בשומן מזוהם בייצור המזון.[8]

ב-2008 אירלנד קראה להחזרה משיווק (Recall) של טונות רבים של בשר חזיר ומוצריו בשל רמות גבוהות מאוד של דיאוקסינים (פי 200 מהמותר). ממצא זה הביא להחזרה משיווק מבין הגדולות ביותר שבוצעו בשל מזהמים כימיים. גם במקרה זה המקור היה מזון בעל חיים. הערכת סיכון שבוצעה באירלנד הראתה שלא נשקפה סכנה בריאותית לציבור.[8]

השפעות בריאותיות של זיהום במזון

השפעת זיהום במזון עקב חשיפה לגורמים ביולוגיים יכולה להיות מהירה וקטלנית, עקב זיהום אקוטי, היות ויש רעלני פטריות מסוכנים. אפלאטוקסינים לדוגמה גרמו להרעלת מזון שקטלה עשרות אנשים באירוע בהודו. פחות ידועה השפעה ארוכת טווח של חשיפה לרמות נמוכות של רעלני פטריות, וחלקן חשודות כמסרטנות [8] קולין טאג' מציין כי בשנות ה-50 בסין היה נפוץ סרטן הוושט שנדיר במערב, ככל הנראה שנגרם כתוצאה של מיטוקסינים בכרוב.

חשיפה דרך המזון לכמות קטנה של ארסן יכולה גם היא להיות קטלנית שכן זהו רעל חזק. בדומה לכך גם חשיפה לכמות גבוהה יותר של עופרת, כספית או חומר רדיואקטיבי עלולה להיות קטלנית.

השפעות רבות של זיהום במזון מתרחשות גם במינונים נמוכים יותר עקב חשיפה לאורך זמן, עם או בלי הצטברות ביולוגית בגוף האדם. ההשפעות יכולות להיות פגיעות הרעלה שונות (כמו פגיעה במערכת העצבים עקב חשיפה לכספית), מחלות סרטן שונות - לדוגמה עקב חשיפה לחומרי הדברה, קדמיום, ארסן, עופרת, דיאוקסינים וחומרי PCB הדומים לדיאוקסינים, פגיעות שונות בעוברים, בלידה או במערכת הפוריות (מתכות כבדות, דיאוקסינים ופתאלטים).

זיהום במזון בישראל

  ערך מורחב – זיהום מזון בישראל

כספית ומתכות כבדות בדגים

רמות הכספית בדגים בישראל, אינן נבדקות באופן שגרתי.[6]

בשנת 2002 התפרסם דו"ח של המכון לחקר ימים ואגמים, על איכות מי החופים של ישראל. הדו"ח מאת מאת פרופ' ברק חרות, ד"ר עדנה שפר וד"ר יובל כהן, מצא במפרץ חיפה עודף של כספית, עופרת ואבץ, לעומת אזורים אחרים. הדו"ח מצא כי בנמלי חיפה והקישון יש זיהום חמור עד בינוני של כספית, קדמיום ומתכות נוספות, וכן קיימים ריכוזי כספית גדולים בצפון המפרץ. בכ-10% מהדגים שבמפרץ חרגו ריכוזי הכספית מהתקן המחמיר שמקובל במדינות רבות בעולם, אבל לא מהתקן הישראלי שמתיר לאכול אותם.[9]

על פי דו"חות של המכון לחקר ימים ואגמים בנושא איכות מי החופים בישראל, נכון לשנת 2009 נמצאו רמות חריגות של כספית בדגים: בכ-5% מהדגים החופיים נמצאו חריגות ביחס לתקן מחמיר לדגי מאכל;[6] מאז סוף שנות ה-80 חלה ירידה ניכרת ברמות הכספית אצל דגים ורכיכות במפרץ חיפה. עם זאת, החל בשנת 2004 נמצאות רמות הכספית אצל דגים מהמפרץ במגמת עלייה. הגורם לכך עדיין לא התברר. בשנת 2009 נמצאה חריגה מהקו המנחה של שירות המזון הארצי (או מתקנים מקובלים במדינות אחרות) לריכוז כספית, בכ-10% מהדגים החופיים במפרץ חיפה.[10] בשנת 2012 נתון זה עלה ל-19% מהדגים.[9]. בשנת 2009 המליץ המכון לבחון את האפשרות להגבלה זמנית של דייג/שיווק דגים חופיים מצפון מפרץ חיפה, בגלל רמות חריגות של כספית, אבל דבר זה לא נעשה, והמלצה זו חזרה והופיעה גם בשנת 2012. המכון המליץ גם על שינויים בתקנים ובחקיקה לשם הקטנת הסיכון לזיהום בדגים בכספית. [10] העשרת כספית באזור עכו ומפרץ חיפה נמצאה גם בבעלי חיים שוכני קרקעית, כגון צדפות וחלזונות. רמות נמוכות עד בינוניות של כספית נמצאו בשפך הקישון ובנחל נעמן.[6]

יש חשד כי בישראל הזיהום בדגי הים התיכון גבוה יותר מאשר הזיהום באירופה שכן בישראל שופכים חלק מבוצת הביוב ואת הביוב ממכוני הטיהור אל הים. נכון לשנת 2000 כעשירית מצריכת הדגים השנתית בישראל (ששת אלפים טון) באה מדיג בים התיכון. ב-25 באוגוסט 2000 הופיעה במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" כתבת תחקיר רחבת היקף על הדיג שמתבצע ליד פתח צינור השפד"ן, שמזרים לים ליד קיבוץ פלמחים את הבוצה שנשארת לאחר טיהור מי הביוב. הדגים נמשכים למוצא הצינור בגלל החומר האורגני שהם יכולים לאכול. הבוצה רעילה ומסוכנת ומכילה כספית, עופרת וחומרים מסוכנים אחרים. דייג ששמו לא נמסר סיפר: "הדגים מעולפים לגמרי, הם בקושי מחזיקים מעמד באזור המורעל הזה". לפי צוות העיתון יש דיג בהיקף רב באזור הצינור. [11]

בבדיקת מעבדה מדגמית בדגים שנידוגו ליד השפד"ן, בשנת 2000 התגלו כמויות חריגות של מתכות כבדות: ב-8 דגים מתוך 16 נמצא ארסן ובאחד מהדגים הגיע שיעור הארסן ל-530 אחוז מעל התקן. בדג אחד נמצאה כספית פי שניים וחצי מהתקן ובדג נוסף נמצא קדמיום בשיעור של עשרים אחוז מעל התקן.[11]

על פי המכון לחקר ימים ואגמים, האזורים בתחום מימי החופים שבהם מומלץ לאסור פעילות דייג כוללים את המוצא הימי של בוצת השפד"ן, המוצא הימי של צינור אגן כימיקלים/בתי זיקוק אשדוד, המוצא הימי של מט"ש הרצליה, מוצאי הנחלים קישון, שורק, אלכסנדר, נעמן והתחום הפנימי בכל הנמלים והמעגנות (בחלקם אזורים אלה הם ממילא שטחים צבאיים סגורים או אזורים אסורים לדייג). כפי שנמסר על ידי אגף הדייג במשרד החקלאות, נכון לשנת 2012, אין סמכות חוקית לאסור דייג במקומות מזוהמים (למעט האיסור הכללי על דייג בשטחי נמלים). המכון ממליץ להסדיר עניין זה בחקיקה. [11]

קדמיום במזון מהחי

קדמיום נמצא בכמות רבה בדשנים חקלאיים ובמים מזוהמים - שני מקורות שמגיעים כמזון ושתייה אל בעלי החיים.

על פי דוח של "הוועדה לשאריות כימיות במזון" משנת 2011: "ישנה השנה (2010) בעיה קשה של שאריות חריגות מעל לרמה המרבית המותרת של קדמיום בכבד של פטם עוף... בעיית הקדמיום התעוררה כבר בישיבה לפני שישה חודשים של ועדת ההיגוי העליונה לשאריות כימיות. בישיבה זו סוכם כי תמונה ועדה לבדיקת הנושא. נכון להיום לא הוקמה ועדה זו". [12][13]

בניגוד לארסן, שהוא רעיל באופן גורף, מידת הסכנה שבקדמיום שונה אצל כל בעל חיים ובכל רקמת בשר, מה שהופך את האיסור עליו למורכב. ברקמת שריר של תרנגול, למשל, כמות הקדמיום המותרת עומדת על 50 מיקרוגרם לקילוגרם בשר. בכבד של תרנגול, לעומת זאת, הכמות המותרת היא 500 מיקרוגרם לקילוגרם בשר, ובתרנגול הודו הכמות המותרת עומדת על 1,000 מיקרוגרם לקילוגרם של בשר כבד. ההיגיון העומד מאחורי הכמויות הללו הוא שהקדמיום נוטה להצטבר ברקמת הכבד והכליות יותר מאשר ברקמות אחרות. [14]

  • בשנת 2005 משרד הבריאות הסיר מהמדפים מזון תינוקות לאחר שמצא כי המזון מכיל רמות גבוהות מעל המותר של קדמיום, כדי למנוע הרעלת קדמיום. [15][16][17],
  • בשנת 2010 נמצא קדמיום בכבדי עוף בשנת 2010.[18] על פי דוח של "הוועדה לשאריות כימיות במזון", הנוגע לממצאים משנת 2010, עולה כי ב-12.7% מדגימות בשר העוף באותה שנה נמצאה כמות קדמיום מעל למותר בתקן. [19]
  • בשנת 2013 ערך משרד החקלאות 300 בדיקות מדגמיות של בשר עוף, ב-1.3% מתוכן נמצא קדמיום, בכבדי עוף.[12] לטענת "ישראל היום", ב-3.3% מהדגימות נמצא קדמיום. [20]

דיאוקסינים במזון מהחי

בשנת 2013 ערך משרד הבריאות סקר על המצאות דיאוקסינים במזונות מהחי. המשרד דגם 10 לולים ומתוכם נמצאו ריכוזי דיאוקסינים מעל התקן של ארגון הבריאות העולמי ב-4 לולים, לפי תקן מחמיר יותר של סוכנות ההגנה על הסביבה של ארצות הברית כל הדגימות של הביצים הכילו כמות עודפת של דיאוקסין. [21]

חומרי הדברה

  ערך מורחב – השפעות בריאותיות של חומרי הדברה

בישראל דוגם משרד הבריאות את התוצרת החקלאית בשדה ובנקודות שיווק של מזון בחיפוש אחר שאריות חומרי הדברה מעל לתקן. בין השנים 2006 ל-2010 בוצעו כ-2,300 דגימות, (כלומר כ-460 דגימות בשנה). מתוך דגימות אלה, ב-317 דגימות, או 13.6% נמצאו חומרי הדברה בכמות גבוהה מהתקן המותר. בשנת 2010 ערך משרד הבריאות 586 בדיקות בנקודות שיווק מזון ומתוכן נמצאו חריגות ב-71 דגימות שהן כ-12%. מתוך חריגות אלה, 27% הוגדרו כ"חריגות משמעותיות". בחלק מהמקרים מושמדת התוצרת החקלאית, רק 14 פקחים במשרה חלקית מפקחים על הנושא בישראל. בשנת 2009 נפתחו 20 תיקים משפטיים נגד חקלאים שהפרו את התקנים הרעילים שכן ניתן לעשות זאת רק בחלק מהמקרים שבהם יש הפרה ברורה של הנהלים. [22]

פתאלטים

מחקר של משרד הבריאות שפורסם בשנת 2012 בדק דגימות שתן של כ-250 ישראלים ממגוון רקעים - יהודים וערבים, גילאים שונים ומגורים במקומות שונים. המחקר בדק תוצרי פירוק של רעלים שונים שאינם מצטברים בגוף אלא יוצאים אחרי זמן קצר בשתן. ב-92%-100% מתוך הנבדקים, נמצאו תוצרי פירוק של פתלטים בשתן מעל סף הכימות, בריכוז ממוצע גאומטרי של בין 4 ל-34 מיקרוגרם לליטר וריכוז ממוצע גאומטרי מתוקנן לקריאטנין שנע בין 3.5 ל-27 מיקרוגרם לגרם. תוצאות אלה דומות לחשיפה בקרב תושבי ארצות הברית. המחקר לא בדק השלכות בריאותיות של חשיפה זו, אלא נועד לנסות לבצע מיפוי של חשיפה למזהמים בקרב האוכלוסייה בישראל. [13]

ראו גם

קישורים חיצוניים

שאריות חומרי הדברה במזון בישראל
קדמיום, כספית ומתכות כבדות אחרות במזון בישראל
דיאוקסינים במזון בישראל

הערות שוליים

  1. ^ John Burnett, Plenty and Want: A Social History of Food in England from 1815 to the Present Day , 1989 טאג' נעזר בין היתר בספר
  2. ^ Fredrick Accum, A Treatise on Adulterations of Food, and Culinary Poisons, 1820
  3. ^ אריאל צבל, "כיוונתי ללב הציבור אך בטעות פגעתי בבטנו", אנימלס (לשעבר אנונימוס)
  4. ^ כלכלה בקומיקס
  5. ^ קתלין מקאוליף, איך החתול שלכם עלול לשגע לכם את המוח אטלנטיק 27.04.2012
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 כספית הקרן לבריאות ולסביבה
  7. ^ [Intake of dioxins and related compounds from food in the U.S. population], Schecter A, Cramer P, Boggess K, et al', J. Toxicol. Environ. Health Part A, vol 63, issue1, p1-18, 2001
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 דיאוקסינים, שירות המזון הארצי, משרד הבריאות.
  9. ^ קחו אוויר ותירגעו סקירת מחקרים על הזיהום והתחלואה בחיפה, קרן צוריאל הררי, כלכליסט, 12.02.16
  10. ^ ברק חרות ואחרים, איכות מימי החופים בישראל בים התיכון בשנת 2009, חקר ימים ואגמים לישראל, 2010
  11. ^ 11.0 11.1 יריב גלבוע, דגים - המזון המזוהם ביותר בביטאון תנועת הצמחונים והטבעונים בישראל, "טבע-און ובריאות", בחוברות 121-124. 2003, באתר אנונימוס.
  12. ^ דו"ח: מתכות ותרופות נמצאו במזון מן החי המשווק בישראל דן אבן, הארץ, 23.06.2013
  13. ^ פרופ' איתמר גרוטו ואחרים, ניטור ביולוגי של כימיקלים סביבתיים בישראל, משרד הבריאות, 2012
זיהום

רקע וסוגי זיהום: זיהום • זיהום אוויר • הצטברות ביולוגית • השפעות בריאותיות של זיהום אוויר • זיהום מים • זיהום קרקע • זיהום במזון • זיהום רעש • זיהום אור • זיהום אוויר מתחבורה • זיהום תעשייתי • עישון פסיבי • חומרי הדברה • מתכות כבדות • דיאוקסין • כרייה • דלק מחצבי • פחם • התחממות עולמית • גורם מסרטן • טרטוגן • משבש אנדוקריני • השפעה חיצונית • חוק קואס • הכחשת זיהום

זיהום בישראל: זיהום אוויר בישראל • זיהום מים בישראל • זיהום נחלים בישראל • זיהום קרקע בישראל • זיהום מזון בישראל • תעשיות אלקטרוכימיות • זיהום אוויר במפרץ חיפה • רמת חובב • זיהום האוויר בגוש דן • המשרד להגנת הסביבה • אזרחים למען הסביבה • הקואליציה לבריאות הציבור • אדם טבע ודין • צלול • מגמה ירוקה

מניעת והקטנת זיהום: אנרגיה מתחדשת • גז טבעי בישראל • תחבורה בת קיימא • תחבורה רכה • עירוניות מתחדשת • טבע עירוני • תעשייה בת קיימא • מעריסה לעריסה • חקלאות בת קיימא • מס פיגו • כלכלה בת קיימא • נתונים פתוחים

בריאות הציבור, קידום בריאות, ורפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: מזון מעובד - השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - מלח - בשר מעובד - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: התמכרות - עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - הליכתיות - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=זיהום_במזון&oldid=123340"