כלכלת השמנה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כלכלת השמנה (באנגלית: Obesity Economics) הוא הנושא שעוסק בשאלה כיצד אינטרסים של גופים מסחריים שונים' כמו חברות מזון מעודדים צריכה של מזון מעובד, מזון עשיר מידי, או מזון לא בריא אחר, ותורמים להשמנה ולבעיות בריאותיות אחרות כמו סוכרת, וכן בשאלות דומות, כמו איך משפיעים גורמים חברתיים שונים כמו אי שוויון בריאותי על הסיכון לפתח הרגלי תזונה לא בריאים, ומהן העלויות של ההשמנה למשק ולממשלה.

הרגלי אכילה ושתייה

מנגנונים שונים של חינוך, הרגלי תזונה ותהליכים מטבוליים שונים גורמים לכך שהרגלי אכילה והרגלי שתייה שנרכשו בגיל צעיר, כמו גם נטייה להשמנה, עלולים להמשך גם בגיל מבוגר יותר - דבר הדומה להתמכרות. להלן מספר מנגנונים שגורמים להתקבעות של הרגלי אכילה:

  • מזון מעובד - בשנים האחרונות, בעיקר מאז שנת 2010, נערכים מחקרים רבים יותר כיצד מזון אולטרה-מעובד משפיע על המוח. ההשפעות נובעות ממגוון מסלולים כמו השפעה על חוש הטעם והריח, ועל שיבוש של סיגנלים בין מערכת העיכול לבין המוח. לדוגמה נמצא כי בעוד המערכת המטבולית יודעת להתמודד עם משקאות עם ממתיק מלאכותי, ועם מזון עם פחמימות כמו צ'יפס או לחמניה או פיתה, המערכת המטבולית מתקשה להתמודד עם שילוב שלהם. מחקרים מראים כי למוצרים מעובדים כמו פיצה, שוקולד או חטיפי צ'יפס יש מאפיינים דמויי התמכרות כמו קושי להפחית כמויות או תשישות או רצון להתבודד כאשר מנסים להיגמל ממנו. [1]
  • הגדלת כמות תאי השומן בילדות תאי השומן הקיימים בגוף מתחלקים ומתרבים עד גיל מסויים בדרך כלל עד גיל 18–20. מעבר לגיל זה התאים אינם מתרבים. ילד שהשמין הוא בעל תאי שומן רבים יותר יחסית לילד רזה יותר, כמבוגר, הילד השמן יכול להוריד ממשקלו על ידי הקטנת כמות אחוז השומן שנמצא בכל תא שומן, אבל הוא אינו יכול להוריד את מספר תאי השומן שצבר כילד.[2] מסיבה זו יש סיכוי גדול יותר שמי שהיה שמן בתור ילד יהיה שמן גם בתור מבוגר. לדבר זה יכולה להיות השפעה על הדימוי העצמי ועל נורמות אכילה שונות.
  • צריכה של "מזון זבל" דל בסיבים ובערכים תזונתיים ועתיר בקלוריות. מזון בעל ערך גליקמי גבוה כמו לחם לבן, סוכר, אורז לבן וכו' גורם לתחושת שובע זמנית. פירוק מהיר של הסוכרים לדם גורם לתחושת התרגעות ו"היי". אבל כיוון שהמזון מתפרק במהירות הוא מצריך אכילה נוספת לאחר תקופה קצרה יותר, יחסית למזון מלא כמו אורז מלא או לחם מחיטה מלאה או מזונות עתירי סיבים כמו ירקות שונים שמתפרקים יותר לאט ולכן יוצרים תחושת שובע ארוכה יותר.
  • התרגלות למלח - מזון מלוח יותר מגביר את תחושת התיאבון ומגביר את הצמא ולכן מעודד שתייה (שהיא לרוב שתייה ממותקת). לכן לחברות רבות, מסעדות ועוד יש אינטרס להגביר את צריכת המלח. צריכה ממושכת של מלח בכמות גבוהה מידי עלולה לגרום התרגלות למזון מלוח מידי. אנשים כאלה ממליחים את המזון שלהם וגורמים לעצמם נזק בריאותי על ידי הגברת העומס על הכליות ועל ידי יתר לחץ דם. ניתן להגביר את צריכת המלח על ידי הסוואת המלח בטעמים חריפים אחרים כגון הכנסתו למזון ממותק, במרקים ובמאכלים חריפים. מי שרגיל לרמות גבוהות של מלח מרגיש שמזון בלי כמות עודפת של מלח הוא תפל. אפשר להוריד בהדרגה את כמות המלח ועם הזמן לא מרגישים צורך בעודף מלח.
  • מזון חריף - גם מזון חריף מגדיל את השתייה ואת התיאבון. עם הזמן מזון חריף פוגע בפקעיות הטעם שעל הלשון וגורם לכך שהאדם חש פחות ופחות בחריפות המזון.
  • התרגלות לסוכר - יש הטוענים (לדוגמה בסרט !Fed Up) כי בדומה למלח צריכה של מזון מהיר, צריכת סוכר בכמות רבה, ומזון עתיר שומן הם הרגלי תזונה ואף בעלי מאפיינים של התמכרות. בגלל האפקט של הספקת סוכר מהירה לדם יש טענה דומה לגבי משקאות מתוקים, לחם לבן וכו'. לפי הפסיכולוגית וחוקרת התזונה, Nicole Avena, צריכה של סוכר או מזונות עתירי פחמימות כמו דגני בוקר, שולחת סינגל חיובי במוח של דופמין, שאומר למוח שכדאי לצורך עוד מהסוכר. כאשר אוכלים ארוחה מזינה יש הנאה ממנה, אבל עם הזמן הנאה זו יורדת. לעומת זאת בסוכר המצב שונה - אם אוכלים ממנו בכמות קטנה או אוכלים אותו בצורה נדירה, ההשפעה שלו דומה לארוחה מזינה ויש התרגלות עם הזמן של הסיגנל, לעומת זאת אם צורכים אותו בכמות גדולה, רמות הדופמין לא יורדות ואכילת הסוכר ממשיכה להיות מתגמלת, במובן זה של "התמכרות", סוכר מתנהג קצת בדומה לסמים. [3][4]
  • צפייה מוגברת בטלוויזיה, מעודדת צריכה של חטיפים, מזון מהיר ומשקאות מתוקים. הן כהרגלי נשנוש בזמן הצפייה והן כ"חינוך" על ידי פרסומות ובתכנים של התוכניות עצמן. אכילה מול הטלוויזיה, ובמידה פחותה אכילה תוך כדי הסחת דעת לדוגמה קריאה בזמן הארוחה הופכת בעצמה להרגל.
  • התרגלות לטעמים מהילדות. אנשים רבים מעדיפים אוכל מוכר מילדותם הן בגלל מנגנון התרגלות של הטעם המרקם והריחות והן בגלל היבטים פסיכולוגיים של שייכות, נחמה, נוסטלגיה וכו'.
  • מנגנוני השמנה פסיכולוגיים - השמנה גוררת מגוון היבטים פסיכולוגיים שיכולים להשפיע על הרגלי התזונה. בין היתר השמנה עלולה לגרור דימוי עצמי נמוך, במיוחד בקרב ילדים ומתבגרים, ודבר זה מלווה במתח נפשי. מתח נפשי עלול לגרור השפעות לוואי כגון התחלת עישון או אכילת נחמה.
  • דיאטות כאסח - דיאטות בזק שאמורות לספק הרזיה מהירה גורמות לגוף להיכנס לדחק ולאמץ מנגנוני יעול אנרגטי שמעלים בהמשך את המשקל. מנגנונים כמו פגיעה ברקמות שריר בגוף משפיעות למשך כל החיים. [5]
  • מתח נפשי - היבטים כמו מתח נפשי, עומס (בעבודה, בבית), עייפות יכולים לעודד אכילת נחמה. מחקרים על "דלדול אגו" מראים כי למוח יש מאגר סופי של כוח רצון, וכוח מנטלי. לכן כאשר אנחנו עייפים או מותשים מפעילות שדורשת התמודדות נפשית או ביצוע מטלה מנטלית קשה יש העדפה למזונות מתוקים. (ראו פרטים בלחשוב מהר לחשוב לאט)
  • הרגלים נוספים - הרגלי צפייה בטלוויזיה, הרגלי שינה, שתיית קפה, עישון והרגלי פעילות גופנית - כל הגורמים האלה משפיעים על איכות וכמות המזון ומושפעים ממנו. בעוד עישון מדכא את התיאבון, כמות גדולה של מזון ממותק לפני השינה, או שתיית קפה, או צפייה בטלוויזיה עלולות לפגוע באיכות השינה. הליכה מאוחרת לישון או קימה באמצע הלילה קשורות בעצמן לאכילה לילית. פעילות גופנית סדירה עשויה להשפיע גם על הרגלי התזונה - מחד היא עלולה ליצור רושם מוטעה לפיו מותר לאכול הכל ובכמות גדולה, מאידך היא עשויה להגביר את המוטיבציה להקטין צריכה של מזון לא בריא, ולגרום לתחושה גרועה יותר עקב צריכה של מזון כזה.

הרגלי תזונה וטעמים של הילד נשארים לפעמים לכל החיים. מסיבות אלה כדאי לתאגידי מזון להשקיע הרבה בשיווק מזון עתיר סוכר, שומן ומלח לילדים, שכן חלק מהם יהפוך לצרכנים לכל החיים.

שיווק מזון לא בריא לילדים ולבני נוער

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיווק מזון לילדים ולבני נוער
דגני בוקר המשווקים לילדים, הם בדרך כלל צבעוניים ומכילים כמות גדולה של סוכר.

הפרסום של מזונות שמנים ומתוקים, של מזון מהיר, ושל משקאות ממותקים נעשה בצורה אינטנסיבית. חלקו הגדול והחשוב ביותר מכוון לילדים. חלק ניכר מהפרסום בטלוויזיה ובקולנוע ובמיוחד מהפרסום לילדים, הוא פרסום למזון כזה- של חטיפים, משקאות ממותקים, דגני בוקר, המבורגרים, פיצות וכו'.

נושא השיווק אינו מסתכם רק בפרסום רשמי בטלוויזיה. חלקו נוגע לפרסום סמוי דרך אייטמים בחדשות, בתוכניות אירוח, בתוכניות לימוד בבתי ספר, בפעילויות עם ארגוני נוער ועוד. תחום שיווק חשוב ונוסף הוא עיצוב המוצרים וסביבות המכירה וכן קלות גישה למזון לא בריא. לדוגמה היות והורים מתנגדים לעיתים קרובות לצריכה לא מבוקרת של מזון ממותק או חטיפים, חשוב לחברות להנגיש את המוצרים על ידי מכונות אוטומטיות בסביבות בתי הספר וכו'.

חשיפה של ילדים ונוער לפרסום למזון

בארצות הברית הפרסום למזון הוא השני בהיקפו לאחר הפרסום למכוניות. הפרסום מבוצע בכל ערוצי המדיה כולל רדיו, אינטרנט, עיתונות, שלטי חוצות והדגש הוא על פרסום בטלוויזיה. ערוצי הטלוויזיה לילדים בארצות הברית מראים בשבת בבוקר ואחר הצהריים ביתר ימי השבוע כ-76% יותר פרסומות למזון לשעה מאשר ערוצי טלוויזיה אחרים. כשליש מהפרסומות בתוכניות הטלוויזיה לילדים מוקדשות למזון בהשוואה לחמישית בתוכניות עבור קהל הצופים המבוגר. רוב הפרסומות, כ-70%, מתמקדות במזונות עתירי סוכר או שומן. רק כ-1.7% מהפרסומות מוקדשות לירקות ופירות. כ-40% מהפרסומות לילדים מתמקדות בדגני בוקר, בעיקר ממותקים בסוכר. יתר הפרסומות מתמקדות בממתקים, מסעדות מזון מהיר וצ'יפס, או חטיפים מלוחים אחרים. [6]

צפייה בטלוויזיה ובערוצים אחרים, חושפת ילדים וכן נוער ומבוגרים לפרסומות למזונות לא בריאים ומשקאות ממותקים בסוכר. הילדים זוכרים את הפרסומות ומעדיפים לצרוך את המוצרים הללו על פני מוצרים אחרים. מתברר כי אפילו חשיפה קצרה לפרסומות גורמת לכך שהילדים יעדיפו את המזון שהופיע בפרסומת, וכי פרסומות של מזון מגבירות את הצריכה הקלורית בקרב ילדים..[7]

בני נוער חשופים גם הם לפרסומות למזון לא בריא. בתוכניות לנוער, כמו MTV, כמחצית מהפרסומות היא עבור מסעדות מזון מהיר. 80% מהפרסומות למזון בערוץ MTV נחלקות ל-3 קטגוריות: מסעדות מזון מהיר, משקאות ממותקים בסוכר וממתקים.[6]

מלבד הפרסומות הגלויות קיים גם פרסום סמוי דרך מסרים שיווקים בתוכניות, במיוחד בקלטות וידאו לגיל הרך, כאשר השחקנים שותים או אוכלים משקה של חברה מסויימת.

בנושא שיווק מזון לילדים, טוען הסופר אריק שלוסר בספרו אומת המזון המהיר כי תאגיד מקדונלד'ס מידל את טקטיקות השיווק שלו על פי המודל של חברת וולט דיסני, דבר שנתן השראה לאייקוני פרסום כמו רונאלד מקדונלד'ס וחבריו. מנהלי שיווק פיתחו את השיווק לילדים מתוך מחשבה שהדבר ימשוך לא רק את הילדים אלא גם הוריהם ואת סביהם. חשוב עוד יותר, טקטיקה זו תוביל לנאמנות למותג שתמשך גם בזמן שהילד הופך למבוגר באמצעות משיכה נוסטלגית למקדונלד'ס. שלוסר מדבר גם על החוליים של השיטה: הניצול של טבעם הנאיבי והבוטח של ילדים.

עוד בנושא שיווק כלפי ילדים, שלוסר טוען כי תאגידים חדרו לבתי הספר באמצעות חסויות או יחסי "תן וקח". הוא טוען כי ההפחתה במיסוי של תאגידים באה על חשבון מימון של בתי ספר, ויצרה לתאגידים רבים את ההזדמנות למתן חסויות באותם בתי ספר. לפי הנתונים של שלוסר, 80% מספרי הלימוד שמקבלים חסויות מכילים מידע שהוא מוטה לטובת נותן החסויות, ו-30% מבתי הספר התיכונים מציעים מזון מהיר בקפיטריות שלהם.

שלוסר משתמש באנקדוטות כדי לטעון שתלמידים שמזלזלים בחסויות יכולים להיענש. לדוגמה התלמיד מייק קמרון, שהושעה מבית ספרו בגלל תקרית ב"יום קוקה-קולה" בעוד שחבריו לבשו חולצות טי בצבע לבן או אדום והצטלמו לתמונה קבוצתית אווירית כשהם כותבים "קוקה", קמרון לבש בגדים בצבע כחול של פפסי.

הפרסומות משפיעות על צריכת המזון במגוון צורות (כתלות בגיל הילדים), החל מנדנוד להורים, עבור דרך ההשפעה על סל הקניות המשפחתי וכלה ב"חינוך" הילדים לסוג המזונות אותם הם צורכים כבני נוער וכמבוגרים.[6]

צפייה בטלוויזיה, הרגלי אכילה והשמנה

מחקרים רבים מצביעים על כך שצפייה בטלוויזיה ומחשב מקושרים עם השמנה בקרב ילדים ומבוגרים. בנוסף קיימות השפעות נוספות כמו הרגלי אכילה ופיתוח טעמים למזונות מתוקים ועתירי שומן. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מצביעה על מספר אפיקים שבהם צפיה בטלוויזיה יכולה לתרום לעליה במשקל:[8]

למרות שלא ידועים המנגנונים המדוייקים שבהם צפייה בטלוויזיה מעודדת השמנה, לטענת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, רוב החוקרים כיום מסכימים כי הראיות שמקשרות בין עודף צפייה בטלוויזיה לבין השמנה הן מספקות.[9][10][11]בוצעו עשרות מחקרי אורכיים ומחקרי קורלציה שמצביעים על קשר. מספר גדל והולך מבין המחקרים האלה מתייחסים גם למעמד סוציו-אקונומי ולאתניות שידוע שהם מרכיבי מפתח בהשמנה, ועדיין מוצאים כי צפייה בטלוויזיה היא גורם מרכזי להשמנה.[8]

שינוי קטן במאזן הקלוריות היומי, יכול להוביל להשמנה. עודף של 50 קלוריות ביום יכול להוביל לתוספת משקל של 2.5 קילו בשנה. שתיית פחית קולה ביום מובילה לתוספת משקל של 7.5 קילו. בארצות הברית, כמעט 40% מצריכת הקלוריות של ילדים מקורה בתוספים של שומן וסוכר למוצרים, ומשקאות תוססים ומיצים תורמים כ-10% מצריכת הקלוריות. [8]

סקירת מחקרים משנת 2012 שסקרה הרגלי אכילה של ילדים בגיל 2–6 מצאה כי עליה בכמות שעות הצפיה, מקושרת עם ירידה בכמות הפירות והירקות ועליה בצריכת הקלוריות. נתון זה משמעותי החל משעת צפייה אחת ביום ומעלה.[12]

מחקר מ-2012 על 15,000 ילדים באירופה בני 2–9, מצא כי הגדלת שעות הצפייה בטלוויזיה, צפייה בזמן ארוחות ומכשירי טלוויזיה בחדרים מקושרים כולם להגדלה של משקל יתר ולצריכה גבוהה יותר של מוצרים עתירי שומן וסוכר. החוקרים מסבירים כי בנוסף לכך שהם בעלי משקל יתר, צפייה בטלוויזיה גוררת שינוי בטעמים לכיוון של מזונות שמנים ובעיקר מתוקים יותר. [13] מחקר נוסף מ-2012 על כמה מאות בני נוער, מצא קשר חלש יותר בין טלוויזיה להשמנה, אבל שלל קשר אפשרי הפוך - לפיו ילדים שמנים רואים יותר טלוויזיה. [1]

זמן מסך קשור בתדירות גבוהה יותר של אכילת מזון מהיר ותעשייתי: במחקר שפורסם בשנת 2006, נמצא שככל שהילדים בילו זמן רב יותר מול משחקי וידאו ומחשב כך אכלו כמות גדולה יותר של מזון מהיר.[7]

כאמור, אפיק מרכזי אחד להשמנה בקרב מבוגרים וילדים קשור לעידוד מזון רווי שומן ומתוק בפרסומות ובתכנים. צפייה בטלוויזיה פוגעת באיכות התזונה של ילדים. במחקר שפורסם בשנת 2008 נמצא, שעל כל שעת צפיה בטלוויזיה ביום, עלתה צריכת הקלוריות ממגוון מזונות מתוקים ועתירי שומן, ובמקביל, פחתה צריכת הפירות והירקות, וכן רכיבים כמו סידן וסיבים תזונתיים.[7]

הסחות דעת בזמן האכילה מגבירים את צריכת המזון

הטמעת הרגלי אכילה בזמן צפייה בטלוויזיה: בחלק מהמשפחות ההורים אוכלים מול הטלוויזיה ולעיתים גם מאכילים את הילדים מגיל הינקות מול הטלוויזיה כדי "שיאכלו טוב יותר". כאשר נטמע ההרגל של אכילה ליד טלוויזיה, נוצר גם הרגל לפיו כאשר צופים בטלוויזיה יש לעשות זאת בליווי אוכל.[7]

אכילה במהלך צפייה בטלוויזיה פוגעת באיתותי השובע: ילדים בריאים נולדים עם היכולת לווסת את כמות המזון הדרושה לגדילה תקינה. הסחת הדעת בזמן האכילה, כמו על ידי טלוויזיה או מחשב, עלולה לפגוע במודעות לתחושת השובע ובכך לגרום לאכילה עודפת.[7]

שיווק של מזונות לא בריאים לכלל האוכלוסייה

פרסום של מזונות אינו מוגבל כמובן לילדים. חלק מהפרסום מכוון כמובן גם למבוגרים במטרה לשמור על הרגלי צריכה ולנסות לעודד צריכה מצד צרכנים חדשים.

שתייה מתוקה משווקת בצורה נרחבת על ידי פרסום ועל ידי מכונות שתייה. שתייה כזו מתבצעת במהלך ארוחות, כאשר אוכלים חטיפים מלוחים, וכדי להפיג שעמום או כפעילות חברתית. מכונות שתייה מספקות זמינות גבוהה של שתייה מתוקה לילדים ולמבוגרים. פרסום מציג את השתייה של משקאות ממותקים כחוויה כיפית, קולית הקשורה באופן הדוק לפעילות גופנית, מין, מקובלות חברתית ועוד.

למסעדות רבות יש אינטרס למכור מזון מלוח כדי לעודד אורחים להזמין שתייה, שהיא לפעמים מקור הרווח העיקרי של המסעדה.

עיצוב של אריזות מזון, כלי האוכל, עיצוב של הבית, המטבח, מקום העבודה, הסופרמרקטים, והמסעדות משפיע על כמות המזון שאנשים צורכים ועל סוגי המזונות. נושא זה נידון בהרחבה בספר עיצוב להרזיה

הסתרת נזקים של מזון מזיק מהציבור

הסתרת הקשר בין סוכר לבין מחלות לב

בשנת 2016 חשפו מספר חוקרים מסן פרנסיסיקו פרשה של הטיית מחקרים על ידי חברות סוכר מארצות הברית בשנות ה-60. גורמים בתעשיית הסוכר בארצות הברית שילמו לחוקרים מאוניברסיטת הרווארד כדי שיתייחסו בביטול לקשר האפשרית בין צריכת סוכר למחלות לב, ותחת זאת יטילו את האשמה על השומן הרווי. דבר זה התגלה על ידי מסמכים פנימיים שגילה סטנטון גלנץ, חוקר מהאוניברסיטה של קליפורניה בסן פרנסיסקו (UCSF) ופורסמו בכתב העת המדעי JAMA Internal Medicine בספטמבר 2016. לפי המסמכים 50 שנה של מחקרים על תזונה ומחלות לב, כולל המלצות דיאטה שקיימות כיום, הושפעו בצורה ניכרת על ידי תעשיית הסוכר. [14] [15] [16]

מהמסמכים מראים שקבוצת הסחר "הקרן לחקר הסוכר" (Sugar Research Foundation), המכונה היום "איגוד הסוכר" (Sugar Association), שילמה למדענים מאוניברסיטת הרווארד סכום המקביל היום לכ–50 אלף דולר, כדי שיפרסמו ב־1967 מאמר מחקרי על קשר בין צריכת סוכר, שומן ומחלות לב. אנשי תעשיית הסוכר בחרו את המחקרים שעליהם התבסס המאמר המחקרי של המדענים. המאמר המוזמן, שפורסם בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine, המעיט בחשיבות הקשר האפשרי בין סוכר לבריאות הלב ותלה את האשם בצריכת שומנים רוויים.[14]

בשנות ה-60 של המאה ה-20 התגבשו שתי השערות שונות לגבי הגורמים למחלת לב. השערה אחת, שאותה קידם הרופא והתזונאי הבריטי ג'ון יודקין (Yudkin), הייתה שצריכה עודפת של סוכר מעלה את רמות הטריגליצרידים בדם ואת הסיכון למחלת לב. השערה שנייה, של הרופא והתזונאי האמריקאי אנסל קיז (Keys), הייתה שהסיכון למחלת לב נובע מצריכה של שומנים, בעיקר שומן רווי וכולסטרול. עם זאת, ב-1980 – כשהתפרסמו לראשונה "הנחיות התזונה לאמריקאים" של משרד הבריאות ושל משרד החקלאות האמריקאים – ההמלצות לתזונה בריאה התמקדו רק בהפחתת צריכת השומן למניעת מחלות לב והתעלמו מהסוכר. [17]

ג'ון היקסון (Hickson), סגן נשיא "הקרן לחקר הסוכר" ומנהל המחקר שלה, החליט שצריך לפרסם מחקרים שיסתרו את מחקריו של יודקין ומחקרים של מדענים שמצאו כי צריכת סוכר עלולה לגרור עליה בכולסטרול ובמחלות לב. המטרה של מחקרים נגד אלו היתה לשנות את דעת הקהל ולהגדיל את צריכת הסוכר. על פי הממצאים שפרסמו קרנס ועמיתיה בכתב העת JAMA Internal Medicine פנה היקסון לחוקרים מאוניברסיטת הרווארד כדי להאשים את השומן בלבד בבעיות לב. [17]

ב-1965 הצטרף למועצה המדעית המייעצת של הקרן לחקר הסוכר פרדריק סטייר (Stare). סטייר היה ראש המחלקה לתזונה בבית הספר לבריאות הציבור של הרווארד, מומחה לקשר בין תזונה למחלות לב, ושימש יועץ לחברות מזון רבות, ולאקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים, למכון הלב הלאומי ולאיגוד הלב האמריקאי. באותה שנה נפגש היקסון עם חוקר מהמחלקה של סטייר, דייוויד מארק הגסטד (Hegsted), וגייס אותו וחוקר נוסף לכתיבת מאמר סקירה על מחקרים שמראים שסוכר אינו בריא, בפיקוחו של סטייר. הקרן לחקר הסוכר שילמה לחוקרים סכום כולל של 6,500 דולר, שווה-ערך ל-48,900 דולר כיום.[17]

מאמר הסקירה פורסם ב-1967 בשני חלקים בכתב העת הרפואי הנחשב New England Journal of Medicine. המאמר פורסם ללא גילוי נאות על מקורות המימון וניגוד האינטרסים של החוקרים, מאחר שכתב העת התחיל לדרוש גילוי נאות כזה רק בשנת 1984. המאמר מתח ביקורת על מחקרים שהראו שסוכר קשור למחלות לב, והדגיש את הקשר בין צריכת שומן, בעיקר רווי, למחלות אלו. כתוצאה מהסקירה הזו ומפרסומים אחרים שיזמה תעשיית הסוכר, פחתה צריכת השומן ופורסמו אזהרות מפניה. נוסף לכך, קיימת טענה כי כדי לשמור על טעמו של המזון מופחת השומן, התחילו להוסיף לו עוד סוכר.[17]

בשנת 1978 הגסטד מונה למנהל המרכז לתזונה של משרד החקלאות. הוא היה מעורב בניסוח המסמך שהפך לבסוף ל"הנחיות התזונה לאמריקאים", שהמליצו על תזונה דלה בשומן, אך לא על הימנעות מסוכר (פרט למניעת עששת).[17]

ב-1976 קיבלו מנהלים מאיגוד הסוכר האמריקאי פרס הצטיינות בתחום יחסי הציבור "Silver Anvil award" , על "עיצוב דעת הקהל". זאת תודות לקמפיין שעלה 800 אלף דולר (3.5 מיליון דולר במונחים של היום). החברות הצליחו להשיג אנשי מקצוע, תזונאים ואפילו עמדה תומכת מצד מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) במטרה למסמס מחקרים שמצאו קשרים בין סוכר לבין בעיות כמו השמנת יתר, סוכרת ומחלות לב. בסופו של הקרב הזה, רשמה תעשיית הסוכר ניצחון, שכן הסוכר החליף את השומן במוצרים רבים של מזון מתועש. לפי פרופסור איתמר רז, כ-70% מהקלוריות במזון מתועש מקורה בסוכר. [14]

טשטוש הקשר בין סוכר לבין עששת

על פי מסמכים שנחשפו בשנת 2015, "הקרן לחקר הסוכר", השתלטה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 על המכון הלאומי לחקר שיניים של ארצות הברית, שהחל לתכנן באותה תקופה את התוכנית הלאומית למיגור עששת. תעשיית הסוכר, שידעה כבר משנות ה-50 כי סוכר מזיק לשיניים וגורם לעששת, חששה כי התוכנית תכלול המלצה להפחית בצריכת סוכר ולכן השקיעה מאמצים רבים למנוע זאת. החוקרים, וביניהם קריסטן קרנס (Kearns), חוקרת מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, סקרו מסמכים פנימיים של תעשיית הסוכר מ-1959 ועד 1971, שהיו מאורכבים בארכיונים של אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת אילינוי ובספריות ברחבי העולם. המסמכים והראו כיצד הצליחה התעשייה להגן על האינטרסים הכלכליים שלה ולהשפיע על דעת הקהל ועל קובעי המדיניות. שיטות הפעולה דומות לאלו של תעשיית הטבק - הכחשת קשר, נטיעת ספקות בציבור לגבי מחקרים, מימון מחקרים וגניזתם והפעלת לובי פוליטי ולחץ על פוליטיקאים. [17] [18]

כדי להשפיע המחקרים ולהטותם לכיוון בלימת עששת במקום מניעתה על ידי הפחתת צריכת הסוכר, פעלה "הקרן לחקר הסוכר" לחיזוק קשריה במכון הלאומי לחקר השיניים בארצות הברית. ביולי 1968 נבחר לנשיא הקרן פיליפ רוס, שהיה ראש יחידת מענקי המחקר במכון הלאומי לחקר השיניים. הוא ניצל את קשריו במכון כדי לתאם פגישות ולשתף מידע בין אנשי המכון לאנשי הקרן. למשל, ב-1969 ועדת ההיגוי של "צוות המשימה למלחמה בעששת" שהקים המכון מנתה 11 חברים, מתוכם 8 היום חברים גם בצוות המשימה המקביל של תעשיית הסוכר.[17]

בשנת 1971 פרסם המכון הלאומי "קול קורא" למחקרים לתכנית למיגור עששת. לפי קרנס ועמיתיה המסמך היה מבוסס ברובו הגדול על דו"ח של "הקרן לחקר הסוכר" למכון הלאומי לחקר השיניים. הקול הקורא לא כלל בקשות למחקרים שעלולים לפגוע בתעשיית הסוכר, כגון מחקרים שבודקים את ההשפעה של מזונות מסוימים, בפרט סוכר, על היווצרות חורים בשן ועששת.[17]

הבדלים חברתיים במודעות לתזונה, בהשמנה ובסוכרת

צריכה מוגברת של קלוריות נפוצה יותר בקרב מעמדות עניים של מדינות עשירות. דבר זה תורם לכך שמחלות הקשורות להשמנה ולסוכר, כמו סוכרת, קשורות כיום לעוני, השכלה נמוכה יותר, ולשיוך למעמד חברתי כלכלי נמוך.

הסיבות לצריכה מוגברת של מזון מהיר כוללות מחסור בזמן, מחסור בציוד ובידע לגבי בישול והכנת מזון, מחסור בציוד לשמירה על מזון מבושל (כגון מקררים), ומודעות נמוכה לנזקים של מזון מתועש לבריאות. גם בתוך המזון המוכן יש קטגוריות שונות שבהן מזון שמן ורווי סוכר הוא בדרך כלל מזון זול יותר ולכן פופולרי יותר. לדוגמה בישול לכמות גדולה של אנשים, או טיגון, הם קלים יותר כאשר משתמשים בכמות גדולה יותר של שמן. צריכה עודפת של מזון עלולה להיות קשורה גם למתח נפשי שיכול להיות רב יותר בקרב עניים או על רקע השתייכות למעמד חברתי נמוך (כלומר תוצאה של אי שוויון כלכלי ולחצים כלכליים אחרים כגון לחץ בעבודה.

מאבקים על סימון מזון מזיק בישראל

בשנת 2016 יזמו יעקב ליצמן ומנכ"ל משרד הבריאות יוזמה לקדם אורח החיים הבריא, כיעד מרכזי של עבודת המשרד ולהתמקד בתחום המזון. ב-2016 פעלה במשך כמה חודשים ועדה בשם ועדת האסדרה, במשך כשנה התכנסה ועדה של בכירי משרד הבריאות ושמעה את נציגי תעשיית המזון, רופאי סוכרת, טכנולוגים של מזון, חוקרים ועוד כדי ללמוד על התזונה בישראל. [19] [2]

הרקע לוועדה היו נתונים חמורים, לפיהם ישראלי ממוצע צורך 45 כפיות סוכר – מקום ראשון מבין המדינות המפותחות – זאת בזמן שההמלצות הן לא יותר מ-6–9 כפיות סוכר ביום. טענת נציגי חברות המזון היתה שהציבור דורש את המזון המתוק, וכי נסיונות פיתוח של מוצרים מופחתי סוכר בישראל נכשלו. [19]

חבר הכנסת איתן כבל ניסה להעביר חוק שיטיל מס על משקאות ממותקים. יש המתנגדים למס זה בטענה שהוא יפגע בעיקר בעניים. ליצמן לעומת זאת דגל בהסברה על ידי סימון ברור של כמות הסוכר על מוצרים. [19]

בסוף 2016 הכריז ליצמן כי הוא יילחם בשוקו הממותק ובפרסומות למזון הלא בריא כדי למנוע השמנת ילדים בישראל. [3] בנובמבר 2016, בתגובה לדוח בינלאומי שמצא שנתוני הסוכר בישראל גבוהים, אמר ליצמן: "אלו נתונים מדאיגים מאוד שדורשים נקיטת צעדים דרסטיים מתוך אחריות ציבורית" [4] בנובמבר התפרסם כי משרדי החינוך והבריאות לא יממנו קייטנות קיץ שבהן יחולקו שקיות שוקו.[5] בדצמבר 2016 קרא ליצמן להפחית את כמות הסופגניות המוגשות לילדים בחנוכה. [6]

בסוף 2016 הגישה ועדת האסדרה לקידום תזונה בריאה בישראל את המלצותיה לשר הבריאות ליצמן. עיקרי ההמלצות הוועדה הן הפחתת סוכר, מלח ושומן רווי במוצרים, וסימון מוצרים מזיקים באדום ומוצרים בריאים בירוק. המלצות הוועדה הן שאחוזי הסוכר במוצרים יסומנו באמצעות כפיות וסימון קלוריות מלח ושומן רווי יובלטו על גבי העטיפה. כמו כן המליצה הועדה לדאוג להנגשה כלכלית של מזון בריא, בין היתר על ידי סבסוד לחם מלא. בנוגע לחינוך לתזונה נכונה נקבע כי יש להימנע מלשווק מזון מזיק לילדים ולהגביל את פרסום המזון המזיק. ישום תכנית זו היה אמור להתחיל בינואר 2018. [7][8] חברות המזון התנגדו לצעד זה והפעילו לחצים פוליטיים כדי לצמצם את סימון המזון. [9] ביוני 2017 נמתחה על ליצמן ביקורת בגלל המרחק בין ההצהרות לוחמניות לבין אי פעילות הוועדה בנושא מזון מהיר, אי קידום הגבלות פרסום ובשל שהתבטא כי הוא בעד הדברות עם חברות המזון. [10]

משרד הבריאות בישראל החל בשנת 2016 בקמפיין להגברת המודעות של הציבור לנזקי המלח, ואף הכין סרטון[11] ששודר בשעת צפיית שיא, אולם לאחר פעמיים בלבד נגנז הסרטון. הדבר נקשר על ידי עיתונאים בלחץ של לוביסטים מטעם חברות המזון הגדולות בישראל כמו אסם ותנובה שהיו עלולות להיפגע מהנושא עקב פגיעה במכירה של מוצרים כמו במבה ושל גבינות צהובות.[12]

ביוני 2017 התברר כי משרדי הכלכלה, המשפטים והאוצר הצטרפו לחברות המזון והודיעו על התנגדות לסימון מזונות מזיקים. הנימוק המרכזי להתנגדות של משרד הכלכלה הוא שהסימון המתוכנן אינו מקובל בעולם, סותר את עיקרון הרגולציה המקובל במדינות מפותחות, ועלול ליצור חסם יבוא משמעותי. בנוסף ציינו במשרד כי הדבר עלול לגרום בעיה מול ארגון הסחר העולמי. שרת המשפטים, איילת שקד התנגדה למהלך בטענה כי הוא ינגוד "חוק סימון מזון ארוז" מראש שהוגשה על ידי שקד ואושרה ב-2014. איגוד תעשיות המזון סייע לשקד בניסוח הצעת החוק, והמטרה של החוק היא, לפי שקד לחסוך מיליוני שקלים ליצרנים. [13] יש לציין כי נזקי מזון מזיק עולים למשק מיליארדי שקלים בשנה.

בספטמבר 2017 דווח על דחייה צפויה של הפעימה הראשונה של רפורמת המדבקות. [14] באוקטובר 2017 דווח כי סימון מספר כפיות הסוכר שמכיל המוצר לא יכלל בהמלצות שיוגשו בנושא זה לכנסת. [15] בדצמבר 2017 פורסם כי בלחץ חברות המזון והיבואנים ובהתאם לחוק של השרה שקד - שינה משרד הבריאות עמדתו וביקש לדחות את יישום הרפורמה לסימון מוצרי מזון. הרפורמה תיכנס לתוקף רק בינואר 2020 במקום במרץ 2018. [16][19]

ועדת המזון של משרד הבריאות לא דנה בממתיקים מלאכותיים. חלק מממתיקים אלה מכילים גם כן סוכר. ישנו חשש שכדי לצמצם את כמות הסוכר אבל כדי לא לפגוע בטעם האוכל, יעשו חברות המזון שימוש מוגבר בממתיקים המלאכותיים.[19]

יוזמה בשם "אתגר סוכר" של רוני זינגר ונועה אברהם ממליצה לא להשתמש בממתיקים, אלא להרגיל את הלשון לפחות מתוק.[19]

ראו גם

קישורים חיצוניים

לובי פוליטי בישראל עבוד תעשיית המזון
עלויות ההשמנה למשק ולממשלות
קשרים בין עיתונות לבין תעשיות מזון לא בריאות
שיווק ופירסום המעודד השמנה

הערות שוליים

  1. ^ צח יוקד, אוכל מעובד גורם לנו נזק נפשי. שילוב של דיאט קולה וצ'יפס ממש פוגע במוח, מוסף הארץ, 25.03.2021
  2. ^ יפית קסלר, 8 דברים שלא ידעתם על השומן בגוף שלכם, וואלה, נובמבר 2014
  3. ^ Nicole Avena, How sugar affects the brain סרטון של TED-Ed, 7 בינואר 2014
  4. ^ Dr. Nicole Avena - The New Science of Sugar Addiction, 15 בדצמ׳ 2014
  5. ^ עדה אופיר, דיאטת כסאח: למה זה מסוכן?, סלונה, 12/07/2015
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 ד"ר פליציה שטרן ודורית וורמן, האגודה לבריאות הציבור, פרסומות למזון והרגלי צריכת מזון של ילדים ונוער
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 , משרד החינוך ומשרד הבריאות המלחמה בהשמנה: מכבים את הטלויזיה טובה קראוזה, דיאטנית קלינית, באדיבות האתר תזונה טובה, תפור עלי - תוכנית לקידום הבריאות בבתי הספר ובגני הילדים.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Policy Statement—Children, Adolescents, Obesity, and the Media American Academy of Pediatrics, 2011
  9. ^ Jordan AB. Heavy television viewing and childhood obesity. Journal of Children and Media. 2007; 1(9):45–54
  10. ^ Dennison BA, Edmunds LS. The role of television in childhood obesity. Progress in Pediatric Cardiology. 2008;25(2):191–197
  11. ^ Strasburger VC, Wilson BJ, Jordan AB. Children, Adolescents, and the Media. 2nd ed. Thousand Oaks, CA: Sage; 2009
  12. ^ Ford C, Ward D, White M.Television viewing associated with adverse dietary outcomes in children ages 2-6 Obesity reviews : an official journal of the International Association for the Study of Obesit. 2012 Sep 1
  13. ^ Lissner L et al. Television habits in relation to overweight, diet and taste preferences in European children: the IDEFICS study European journal of epidemiology. 2012 Aug 22.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 הניו-יורק טיימס, עידו אפרתי, מסמכים בארה"ב: כך מימנה תעשיית הסוכר מחקרים לטיוח הקשר למחלות לב, הארץ , 13.09.2016
  15. ^ Historical Analysis Examines Sugar Industry Role in Heart Disease Research
  16. ^ Kearns CE, Schmidt LA, Glantz SA. Sugar Industry and Coronary Heart Disease Research: A Historical Analysis of Internal Industry Documents. JAMA Intern Med. 2016; 176(11):1680–1685. doi:10.1001/jamainternmed.2016.5394
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 17.5 17.6 17.7 נעם לויתן, הסודות האפלים של תעשיית הסוכר, מכון דוידסון, 30 בנובמבר 2017
  18. ^ Sugar Industry Influence on the Scientific Agenda of the National Institute of Dental Research’s 1971 National Caries Program: A Historical Analysis of Internal Documents
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 19.5 הפוליטיקה של הסוכר הישראלי, אתר "אתגר ללא סוכר"
בריאות הציבור, קידום בריאות, ורפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: מזון מעובד - השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - מלח - בשר מעובד - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: התמכרות - עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - הליכתיות - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל
תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה


הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=כלכלת_השמנה&oldid=123861"