אקו-ויקי

הכחשת אלימות

'האם איני בן אדם ואח?' - אחד מסמליה הבולטים של התנועה לביטול העבדות בבריטניה שיצר ג'וזאיה וג'ווד, בשנת 1795. זו הייתה תנועה פוליטית שבקשה לשים סוף לעבדוּת ולסחר בעבדים ברחבי העולם, שהחלה בתקופת עידן הנאורות וצמחה במערב אירופה ובארצות הברית במאה ה-19.

הכחשת אלימות היא הכחשה, הדחקה, טשטוש, הסתרה והצדקה של אלימות כנגד יצורים חיים אחרים (כולל בני אדם). הכחשה כזו מתרחשת במגוון גדול של תרבויות וצורות על רקע הרצון של הפרטים עצמם ושל כל תרבות אנושית לשמור על דימוי עצמי מוסרי.

הדבר מהווה הרחבה לתאוריית "עיגול הפינות" של הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי בספר האמת על באמת. אריאלי מפרט את הדרכים שבהן אנשים מנמקים לעצמם ולסביבה הקרובה שלהם צורות שונות של רמייה, הונאה או פשיעה. אריאלי טוען כי רוב האנשים נמצאים במתח-פנימי בין רצון לנהוג בצורה לא מוסרית שמספקת להם טובת הנאה כלשהי, לבין הרצון לשמור על דימוי-עצמי מוסרי, וכי אנשים מוצאים דרכים יצירתיות כדי לתמרן בין שני הרצונות האלה.

הכחשת אלימות כוללת הסתרה או הצדקה של סוגי אלימות שונים: סחר ושימוש בעבדים, סחר מודרני בבני אדם, סחר באיברים, גזענות, אלימות נגד נשים, אלימות מינית, שחיטה של בעלי חיים וצריכת מזון מהחי, צורות אחרות של אלימות כלפי בעלי חיים והפרת זכויות בעלי חיים, אלימות והתעללות נגד ילדים (שיכולה לכלול גם התעללות נפשית ולא רק פיזית), אלימות נגד חסרי ישע (חולים, חולי נפש, זקנים, נכים), אלימות ברחוב, זיהום, מכירת מוצרים וחומרים מסוכנים, סיכון מיותר של עובדים, הזנחה פושעת, רציחות, מלחמות, כיבוש, מקרים של רצח-המוני ורצח עם, וכן קידום תהליכים המסכנים את כלל האנושות.

מבחינת ראיית עולם של קיימות הכחשת אלימות היא מנגנון פסיכולוגי מסוכן שבו אנשים מכחישים סוגים שונים של פגיעה באנשים כיום, במערכת אקולוגית וסיכון של את דורות העתיד במגוון גדול של השפעות סביבתיות. אנשים רבים מסתירים את הדבר, הן מעצמם והן מאחרים, או שהם מודעים לעובדות אבל לא מבצעים שינוי אישי, קהילתי או פוליטי בעקבות עבודות אלה. דבר זה מחוזק על ידי מוסדות חברתיים שונים כמו תרבות הצריכה ששמה דגש על המוצרים ועל הצרכן ומסייעת לטשטש את ההשלכות החברתיות או הסביבתיות של מוצרים אלה. היבט נוסף הוא נטייה של עיתונות להתעלם מנושאים "משעממים" ומתהליכים ארוכי טווח ולהתמקד ב"חדשות", דבר שמחריף עוד יותר בגלל קשרי הון-שלטון-עיתון. בעיה נוספת היא שמדובר ב"בעיות נבזיות" במערכות מורכבות ונוגעות למוצרים ציבוריים הדורשים שיתופי פעולה נרחבים. כאשר הבעיה גדולה ומפחידה, אנשים רבים מעדיפים להתעלם ממנה ולמקד את תשומת הלב בבעיות קטנות יותר או במיני הסחות דעת.

תכופות הכחשת אלימות כוללת הרחקה של מקבלי ההחלטות ממקום התרחשות האלימות, בדרך כלל על ידי מוסדות ריכוזיים כמו תאגידים גדולים או ממשלות. כך צרכנים, עובדים ומשקיעים נמצאים במקום אחד ומחליטים החלטות לגבי מוצרים ושירותים בלי שהם בהכרח מודעים להשפעות לוואי של מוצרים ושירותים אלה הנגרמים במהלך מחזור החיים של המוצר - לדוגמה זיהום של נהר שגורם למחלות בקרב אנשים במקום או סביבת עבודה מסוכנת שמסכנת עובדים. באופן דומה אזרחים, מחוקקים ושופטים אינם בהכרח מודעים לתרומה שלהם לאלימות של ממשלות או חברות מקומית במקומות מרחוקים ולא פומביים. לעיתים האלימות גלויה אבל היא מקבלת הצדקות שונות - לדוגמה "שחורים קרובים יותר לקופים מאשר לבני אדם ולכן מותר לסחור בהם" ולהתנהג אליהם כאילו היו חפצים, או בעלי חיים אינם חכמים כמו בני אדם ולכן זה מוסרי לפגוע בהם.

לעיתים חלק מקורבנות האלימות שותפים בעצמם להסתרת האלימות על ידי הדחקה או הצדקה שלה - הדחקת אלימות - לדוגמה שיתוף פעולה עם הצד האלים כדי לקבל טובות הנאה, או הדחקה כדי להימנע ממחשבות לא נעימות על האלימות שעלולה להתרחש נגדנו או נגד בני משפחתנו - לדוגמה הדחקת נזקי העישון על ידי מעשנים או הדחקה של נזקי הזיהום על ידי שכנים של מפעל מזהם.

סוגי אלימות והכחשה והדחקה שלהם

ניתן להבחין בין סוגי אלימות שונים, בהקשר של השאלה מה גורם להפעלת האלימות:

  • אלימות שימושית או אלימות תועלתנית – יש לנו מטרה אחרת שאנו רוצים להשיג, והאלימות היא צד לוואי שלה – לדוגמה אדם רוצה להשיג כסף ולשם כך הוא שודד אנשים אחרים. אנשים רוצים להקים מדינה ולכן הם פונים לטרור, מדינה רוצה לפגוע בטרוריסטים ותוך כדי כך עלולה לפגוע באזרחים חפים מפשע.
  • אלימות מוסרית - אנו רוצים להעניש אנשים אחרים בגלל שהם ביצוע חטא, או כדי ללמד לקח אותם או אחרים. אלימות זו היא מכוונת, (אם כי גם לה יש תוצאת לוואי חשובה - תפיסה לפיה כך אנו שומרים על מוסר).

לפי מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות יש הבדל בשאלה של דה-הומניזציה והקשר שלה לנכונות להפעיל אלימות בסוגי אלימות שונים. דה-הומניזציה מקלה עלינו לבצע אלימות שימושית – ככל שאנו מאמינים שאדם הוא אנושי יותר ודומה לנו, כך הנטייה שלנו לתמוך באלימות כזו יורדת. לעומת זאת אלימות מוסרית מופעלת דווקא משום שאנו תופסים את האחר כאנושי – אם היינו תופסים אותו רק כחפץ לא היה כל הגיון להפעיל מולו אלימות זו. מצד שני גם לפי גישה זו הדה-הומניזציה של אחרים משחקת תפקיד - בכך שהיא מקלה על הציבור הרחב להתעלם מפגיעות כלפי ציבור "אחר". [1]

להלן סוגי אלימות שונים וסוגי הכחשה והדחקה שלהם.

  • רצח עם - הכחשת שואה, הכחשת מקרים אחרים של רצח- עם - שילוב של הסתרת הרצח יחד עם הצדקות שונות שלו - לדוגמה "היהודים החלו את המלחמה" או "היהודים רוצים להשתלט על העולם" ועוד.
  • הכחשת פשעי מלחמה - הסתרה של הפשעים, או הצדקה שלהם בדרכים שונות כמו - אחרים אינם טובים מאיתנו, אנחנו חייבים "מרחב מחייה", "הם" גרמו לתחילת במלחמה הזאת, ועוד.
  • סחר ושימוש בעבדים - שתי הדרכים העיקריות להכחשת אלימות נגד עבדים הן הסתרה והצדקה. הסתרת העבדות בוצעה תודות לכך שרוב העבדים עבדו בעבודות שחורות, בייצור מוצרי חקלאות או בכרייה - הרחק מהצרכן הסופי. בתחילת ימי התנועה לביטול העבדות עמלו אנשי התנועה, בעיקר באנגליה, כדי ליידע את הציבור שמוצרים פופולריים שהוא צרך - לדוגמה טבק, קנה סוכר או כותנה - מקורם בעבודת עבדים. כן הם אספו עדויות על התנאים הקשים בהם היו עבדים נתונים. הצדקה של העבדות הייתה בולטת במיוחד כמה עשרות שנים לאחר מכן בהקשר של ביטול העבדות בארצות הברית תומכי העבדות הביאו טיעונים כמו שיש אנשים שנועדו להיות עבדים, ששחורים (או עמים אחרים) שונים מאוד מאיתנו ולכן עדיף להם להיות עבדים, העבדות היא דבר בלתי נמנע והכרחי לכלכלה, עבדות היא דבר שרצוי מטעמים דתיים ועוד.
  • עבדות מודרנית וסחר בבני אדם - כולל לדוגמה סחר בתינוקות לאימוץ, סחר בנשים לצורכי זנות ועבודות בתנאי כפייה. תכופות הכחשת האלימות בתחום זה מבוצעת על ידי הסתרת האנשים שנסחרו, ואי מעקב אחר התופעה. הצרכנים של המוצרים הסופיים לא בהכרח מודעים לכך שהמוצרים נוצרו בתנאי עבדות. הדבר לא מתקיים רק במדינות עולם עניות אלא הוא נוגע גם לעבודות אסירים בבתי כלא, כפי שמודגם בסרט התיקון ה-13.
  • סחר באיברים - הוצאה להורג של אסירים ומכירה של איברים שלהם לחולים הזקוקים לאיברים. דרך אחרת היא חטיפה של אנשים והוצאת כליות שלהם. הכחשת האלימות היא על יד אי- מעקב אחר התופעה, הסתרת המקרים של אסירים שהומתו על ידי שלטונות של מדינות דכאניות או כנופיות ועצימת עיניים של מדינות שבהן נמצאים החולים שמקבלים את האיברים.
  • גזענות - מוצדקת בשלל שיטות כמו ראיית הגזע השני נחות "באופן טבעי", גזענות כי "זה רצון האל" וטיעונים שונים. דרך נוספת להצדיק גזענות היא גזענות הדדית, לרוב בגלל סכסוך לאומי - הצד השני שונא אותי, ופוגע בי, ולכן אני מתחבר לקהילה הקרובה יותר אלי ומחפש בקרבה הגנה מפני הגזענות הנגדית. כדי לחזק את ההגנה הזו אפשר לנקוט בגזענות או שנאה של הקבוצה השנייה. לרוב חלק מצורות הגזענות סמויות והציבור הגזעני, אינו מודע לחומרת ההפליה ולעיתים קרובות גם לא רוצה לדעת. במקרים שהפגיעה ידועה יש לעיתים קרובות הצדקה שלה בגלל אלימות של הצד השני.
  • אלימות במשפחה - אלימות מילולית, התעמרות ואלימות פיזית או מינית של נגד נשים, נגד גברים, נגד ילדים. לרוב הכחשת האלימות היא על ידי קשרי שתיקה של בני הזוג ולעיתים גם שכנים וקרובי משפחה. יש גם הצדקה של אלימות על ידי דתות ואידאולוגיות שונות.
  • אלימות והתעללות נגד ילדים (שיכולה לכלול גם התעללות נפשית ולא רק פיזית) - שילוב של הסתרה של האלימות, צידוקים שונים (חוסך שבטו שונא בנו) ולפעמים בעיות נפשיות שונות (לפעמים על רקע התעללות שעבר ההורה האלים בילדותו)
  • אלימות נגד נשים - הצדקת סוגי אלימות נגד נשים בדרך כלל בגלל מסורת, ראיה שוביניסטית. בנוסף חלק מסוגי האלימות - בעיקר אלימות מינית או מכות נעשים בסתר. בחלק מהמקומות אין מאמץ מצד הרשויות לעצור את האלימות.
  • אלימות מינית - בדרך כלל אלימות נגד נשים או ילדים, ולפעמים נדירות יותר (כמו בבתי כלא) אלימות נגד גברים. אלימות כזו בדרך כלל מלווה בהסתרה והדחקה. איומים על הקורבן וכן האשמת הקורבן.
  • שחיטה של בעלי חיים וצריכת מזון מהחי. וכו' צורות אחרות של אלימות כלפי בעלי חיים והפרת זכויות בעלי חיים - שילוב צורות רבות של הדחקה והסתרה והצדקות כמו הרחקת בתי מטבחיים ממקומות ישוב, עיבוד הבשר כך שלא ידמה לבעל חיים המת, שימוש בשפה נקיה (בשר במקום גופה), הצדקות שונות (כמו שמדובר באלימות "טבעית")
  • הצדקה של מלחמות - בדרך כלל בצרכים פטריוטים, בטענה שהצד השני התחיל, שהמלחמה הייתה בלתי נמנעת וכו'.
  • הסתרה והצדקה של אלימות במסגרת מדיניות חוץ - מדיניות חוץ היא כר פורה להפעלת אלימות נגד אנשים מחוץ למדינה, על ידי הממשלה, שליטים מקומיים בתמיכת הממשלה, מיליציות או ארגוני גרילה בתמיכת הממשלה, חברות מסחריות שפועלות בחו"ל, ועוד. האלימות במסגרת הקולוניאליזם והאימפריאליזם - הסתרת האלימות כלפי אזרחי המדינות השולחות. הסבר שעצם הכיבוש של העמים האחרים בוצע בשם מיתוס הקידמה וכדי למנוע אלימות או ברבריות שלהם. אלימות במסגרת נאו-קולוניאליזם - לדוגמה תמיכה של מדינות ברודנים שונים שפוגעים בבני עמם או בעמים שכנים. דוגמה אחת לפגיעה מסחרית כזו היא חברת הפירות המאוחדת והשפעתה על הכלכלה ועל הפוליטיקה של "רפובליקת בננות". דוגמה אחרת היא סיוע של חברות מסחריות מערביות לפשיסטים של פרנקו בספרד או למאמצי המלחמה של גרמניה הנאצית.
  • הכחשת זיהום כולל זיהום במזון, זיהום מים וזיהום אוויר, זיהום קרקע, זיהום רעש ועוד. תכופות הדבר כולל גם הדחקת זיהום מצד הנפגעים שאינם מודעים ולפעמים אינם רוצים לדעת את הנזקים הנגרמים להם.
  • הכחשת נזקי העישון בעיקר על ידי חברות הטבק וגורמים המקורבים להן, וכן הדחקת נזקי העישון והדחקה של התמכרות לניקוטין על ידי מעשנים שכבר התמכרו.
  • הסתרה של פגיעות בעובדים- עקב תאונות או זיהום במקום העבודה,
  • הצדקה של תאונות דרכים מיותרות - אם עקב תכנון מוטה רכב פרטי, והימנעות מצעדים כמו חזון אפס תאונות דרכים, או במקרים נקודתיים יותר כמו פרשת פורד פינטו או האשמת הולכי הרגל באחריות לתאונות בשנות 1920 (Fighting Traffic)
  • הסתרה ולגיטימציה לפשיעה ובמיוחד פשיעה אלימה- תכופות הצדקה כזו מבוצעת על ידי הפושעים עצמם או על ידי תת-התרבות שבה הם חיים (חברה קטנה יחסית של אנשים שחיה במסגרת חברה גדולה יותר, ובעלת מאפיינים שונים.
  • הצדקה של פשעי שנאה שמבוצעים נגד קבוצה של "אחרים" (לדוגמה נגד שחורים, להט"בים, נשים, יהודים, ערבים, דתיים, עובדים זרים וכו'). דוגמאות מפורסמות להצדקה של פשעי שנאה אלו הן התקפות של הקו-קלוקס קלן נגד שחורים ונגד פעילים נגד העבדות ובהמשך אלפי מעשי לינצ' בארצות הברית נגד שחורים. דוגמה חשובה אחרת היא פוגרומים נגד יהודים על רקע אנטישמיות ועלילות דם. דוגמה נוספת היא הוצאות להורג של הומואים בתרבות הנוצרית עד לתקופה המודרנית ומדיניות דומה שקיימת בחברות שמרניות במיוחד בחברה המוסלמית גם כיום.
  • הסתרה ומתן לגיטימציה להרג ושימוש בנשק חם - לדוגמה טשטוש מספר הנפגעים מנשק חם בארצות הברית, וכן הצדקת השימוש הרב בנשק בדרכים שונות - כמו הטיעון שנשק חם עוזר להתגונן נגד פושעים.
  • הסתרה וטשטוש של מכירה ושיווק של מזון מזיק -בשיטות שונות- כמו שיווק מזון לילדים ולבני נוער גם כאשר מדובר במזון לא בריא לדוגמה הכנסת סוכר סמוי למוצרים בשמות לא מוכרים, או ביצוע לובי פוליטי נגד סימון תזונתי ברור יותר על מוצרים או הטיית מחקרים על ידי חברות מזון. זהו חלק מנושא של כלכלת השמנה.
  • בעיות אתיות בתרופות - לדוגמה הארכת פטנטים לא מוצדקים לתרופות, הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות ומכירה של תרופות שידוע למוכר שהן ממכרות או מסוכנות, שיווק לא אתי של תרופות לדוגמה על ידי השפעה על רופאים. דוגמה בולטת בתחום היא מגפת התמכרות למשככי כאבים שקודמה באופן מכוון על ידי יצרנית התרופה.

צורות שונות של הכחשת אלימות

להלן צורות ומנגנונים שונים של הכחשה, הדחקה והצדקה של אלימות:

  • האלימות כלל לא התרחשה - לדוגמה אנשים שטוענים שהשואה לא התרחשה, וניסיונות של הנאצים להסתיר את השמדת היהודים באמצעים שונים. ניסיונות הסתרה של תקיפה מינית, העלמת גופות של בני אדם שנרצחו. ניסיונות של חברות מזהמות להסתיר את הפליטה של חומרים מזהמים.
  • הרחקה פיזית של האלימות - לדוגמה הקמת בתי מטבחיים הרחק ממקומות ישוב. אלימות נגד נשים שמתרחשת בתוך בתים, ו"לא לעיני הילדים". מקרים של רציחות עם (כמו יהודים או ארמנים) שמתרחשים הרחק ממקומות יישוב - במחנות השמדה, במדבר, ביערות וכו'. בקרב חברות מזהמות - העברת הזיהום למקום מרוחק - גם כדי להקטין את הפגיעה בבני אדם וגם כדי להסתיר את עצם קיומו של הזיהום.
  • הרחקה נפשית של האלימות - ככל שהאלימות והתנהגות פוגענית בכלל היא סמלית יותר ומוחשית פחות כן היא נתפסת כלגיטימית יותר. דוגמה לדוגמה בניסויים שנזכרים בספר האמת על באמת אנשים רבים יותר מוכנים לגנוב כאשר מדובר במשהו כמו חטיפים או פחית קולה אבל לא מוכנים לגנוב כסף. באופן דומה אנשים רבים מוכנים לקנות מוצרים שעצם ייצורם כרוך באלימות ובסבל (לדוגמה לקנות בשר), אבל לא יהיו מוכנים לגרום בעצמם לסבל כזה. ככל שמוקד האלימות רחוק ועמום יותר כך קל יותר להשתתף בו. לעיתים קרובות משתמשים במילים שמשמשות לשם הרחקה סימבולית של אלימות, דוגמה לכך מופיעה בספר כל יום הוא טרבלינקה בו מתוארת "שפה נקייה"- לדוגמה הפרדה בין פעולות בין החיות לבין האדם (לדוגמה "שחיטה" לעומת "רצח") והן בין החיה החַיָה לבין החיה המתה (לדוגמה - "פרה" לעומת "בשר").
  • כניעה לסמכות - בהניסוי של מילגרם בפסיכולוגיה חברתית אנשים השתתפו בניסוי שבו הם נדרשו לחשמל כביכול אדם אחר בהוראה של החוקר. כ-60% מהמשתתפים בניסוי הסכימו לחשמל אנשים אחרים ברמות עוצמה מסכנות חיים לכאורה של 450 וואט (למעשה האדם ה"מחושמל" רק העמיד פנים שהוא מתחשמל). הממצא המרכזי של הניסוי הוא המוכנות הקיצונית של אנשים רבים לבצע כמעט כל דבר לפקודת גורם בעל סמכות. חלק חשוב מהכניעה לסמכות הייתה העובדה שהחוקר טען כי כל האחריות לביטחונו של המחושמל היא עליו. אנשים נטו יותר לציית לחוקר שנמצא במקום מאשר לחוקר שנתן פקודות בטלפון. הציות היה חזק יותר עם החוקר לבש חלוק אבל הציות היה גם ביחס לאנשים "רגילים" יותר. המשתתפים בניסוי נטו להיות פחות צייתניים ככל שהאדם הנפגע נמצא קרוב אליהם, שלושים אחוז ניאותו לציית אפילו כשהיה עליהם להצמיד בכוח בעצמם את ידו של מקבל השוק אל לוח המתכת.
  • התרגלות לאלימות - בניסוי של מילגרם התגלה כי מושגת רמה גבוהה של ציות, כאשר יש מעבר הדרגתי מפקודות שאינן עלולות להזיק לפקודות חמורות העלולות לגרום נזק רב. במצב זה, קשה למקבלי הפקודות להתוות גבול ברור שמעבר לו יסרבו לציית להוראות. יש סוגי אלימות שאליהם אנשים מתרגלים בכחלק מחוויות היום-יום שלהם עד שהם תופסים אותם כדברים מובנים מאליהם. יחס אלים ולא הוגן כלפי שחורים מצד לבנים, אכילת בשר, אלימות נגד נשים ועוד סוגי אלימות נתפסים כדבר רגיל ונורמלי שאין מבחינים כלל שמדובר בסוג של אלימות, ולא רואים בה משהו פסול.
  • האשמת הקורבן - לדוגמה היטלר שהאשים את היהודים בפרוץ מלחמת העולם השנייה. או אשה מוכה ש"אשמה" באלימות של בעלה בגלל שהיא "הרגיזה" אותו. בחברות מסורתיות (בחברות במזרח התיכון הקדום, ביהדות הדתית, בקרב המוסלמים) נהוג להאשים את האישה שנפלה קורבן לתקיפה מינית - משום שלא נהגה בצניעות, ולא נקטה באמצעי זהירות וכו'. נימוקים של האשמת הקורבן מטילים את כל האחריות לקיום בעיה כלשהי על הקורבן של האלימות, ומכחישים אחריות של הצד האלים. כמו כן האשמת הקורבן שוללת לכאורה את היכולת של הצד האלים לתעל את הכעס, השנאה או התשוקה שלו לתגובה לא אלימה. דוגמה נוספת להאשמת הקורבן היא האשמת הולכי רגל בתאונות דרכים קטלניות בעיר שבהן הם נדרסים. דבר זה בוצע בצורה מכוונת בשנות ה-1930 ומתועד בספר Fighting Traffic
  • האלימות היא דבר טבעי - היות וקיימת אלימות בטבע, האלימות המופעלת היא פשוט המשכה של האלימות בטבע והיות והיא טבעית היא גם מוצדקת ומחוייבת. הטענה היא שמה שטבעי הוא גם תמיד טוב ומוסרי (או לחלופין שאין דבר כזה טוב או מוסרי - הכל בעיני המתבונן). סוג של נימוק זה נפוץ לדוגמה כהצדקה לאכילת בשר, לאכילת מזון מהחי ובאופן כללי להתעללות בבעלי חיים. מקום אחר שבו היא משמשת היא הצדקה לכיבוש והשמדת עמים במלחמות, להצדקת אלימות של פושעים, לקיומם של פשעי מלחמה. שימוש נפוץ נוסף בהצדקה כזו של אלימות כזו היא כדי להצדיק מקרים של אלימות מינית וניצול מיני - מקרים של אונס, הצדקה של זנות ושל סחר בבני אדם, אלימות נגד ילדים ועוד. הנאצים ואנשים אחרים שדגלו ב"דרוויניזם חברתי" פרשו את התאוריה של דרווין בצורה מוטעית וטענו כי "החזק שורד" ומכאן קיבלו כביכול הצדקה לאלימות נגד עמים אחרים ול"טיפוח" של "גזע עליון" - הניסוח המדוייק הוא "המתאים שורד" ואין הכרח כי דווקא חוזק הוא תכונה מועילה. הרעיון של נישות משתנות ושל אבולוציה דווקא מדגישים את הצורך במגוון ביולוגי כדי שהמין יוכל לשרוד בתנאים משתנים. הצד האלים לא יצדיק בדרך כלל אלימות נגדו בטענה שהיא טבעית (לדוגמה שחייזרים מהחלל יאכלו בני אדם כמו שבני אדם אוכלים פרות, או שהוא עצמו יהיה קורבן לתקיפה מינית) ובנוסף הצד האלים לא יבצע פעילויות אחרות שמתקיימות בטבע - לדוגמה ללכת עירום.
  • האלימות היא נצחית - לפי טענה זו שאלימות קיימת מזה זמן רב ולכן אין שום סיכוי להפסיק אותה. זהו טיעון דומה לטיעון שאלימות היא דבר טבעי. דבר זה מתעלם מכך שסוגים שונים של אלימות ירדו בעוצמתן בצורה ניכרת או נעלמו עקב שינויים בתרבות, בכלכלה, או בטכנולוגיה שהובילו גם לשינויים בנורמות חברתיות, בחוקים ובהזדמנויות להפעיל אלימות. לדוגמה הקרבת הבן הבכור, קניבליזם, קבירת משרתים יחד עם אדונם המת, עבדות, והשמדת עמים היו בעבר דבר נפוץ בקרב חלק מהתרבויות בעולם. ב-200 השנים האחרונות היה שינוי מהותי בקרב החברה המערבית ובקרב חברות אחרות ביחס לסובלנות וללגיטימית לסוגי אלימות שונים כמו עבדות, אלימות נגד נשים, אלימות נגד מיעוטים אתניים, אלימות נגד להט"בים, אלימות נגד ילדים, השלמה עם תאונות במקומות העבודה או תאונות דרכים, השלמה עם זיהום, אלימות נגד בעלי חיים ועוד. ניתן לראות בדבר זה תהליך ארוך טווח של הרחבת המוסר.
  • האלימות היא דבר הכרחי - לדוגמה הטענה שאכילת בשר היא דבר חיוני לבריאות, ושבלי בשר או מזון מהחי אנשים יחלו וימותו. סוג דומה של הצדקה היא טענה כי סוג מסויים של מלחמה היא "מלחמת אין ברירה" וכי הצד השני היה פותח במלחמה בכל מקרה. הנמקה דומה היא שהצד השני או קורבן "מבין רק אלימות" - במקרים של סכסוך בין מדינות שונות, במקרים של אלימות נגד נשים ונגד ילדים, או במקרה של יחס אכזרי לשבויים או לאסירים. יש כלכלנים ותעשיינים שטוענים שזיהום הוא חלק הכרחי מכל תהליך כלכלי ולכן אם רוצים קידמה עלינו להשלים עם זיהום. סוגים אחרים של תגובות - כמו מציאת חלופות לאופציה האלימה, סנקציה לא אלימה, ניסיונות הדברות, פניה לצד שלישי שישפיע על הצד השני, הבנה טובה יותר של הצד השני (והשפעה עליו ללא אלימות) ועוד - לא נשקלות בדרך כלל בצורה רצינית.
  • הם התחילו - סוג כזה של הנמקה קיים בראש ובראשונה כדי להצדיק אלימות של שתי קבוצות זו נגד זו. זאת בסכסוכים על רקע לאומי, דתי, אתני, שבטי, ריב בין חבורות ילדים או בין כנופיות פשע יריבות. כל צד מציג את עצמו כקורבן של האלימות של הצד השני, ואת הפעילות שלו כתגובה הכרחית ומתבקשת לפרובוקציה או אלימות של הצד השני. הביטוי השבטי של דבר זה מכונה נקמת דם. נקמה כזו יכולה להתפרס על פני דורות רבים. כל צד מצייר את האלימות נגדו בצורה חד צדדית ומתעלם מפגיעות קודמות שהוא גרם ליריב. הצדדים מדגישים את הרע והאלים שקיים בצד השני ומתעלמים מיסודות דומים שעלולים להתקיים אצלם. העובדה ששני הצדדים תורמים לאלימות לא מחייבת סימטריה בין שני הצדדים ייתכן שצד אחד הוא חלש יותר, או מוכן לוויתורים גדולים יותר, או פחות מסית כלפי הצד השני או שהוא מבצע אלימות בצורה "הומנית" יותר (לדוגמה לא מכוון להשמדת הצד השני או לא יורה באופן מכוון על ילדים). לרוב שתי הקבוצות מציירות את הצד השני בצבעים שחורים וכן בטענות שמאז ומעולם הסכסוך התקיים וכי יש בצד השני יסודות נצחיים של רוע ואלימות שמונעים כל סיכוי לסיים את האלימות ללא כניעה מוחלטת של הצד היריב. האלימות של הצד שכנגד היא כביכול תכונה גנטית או נצחית שלו שאינה מושפעת מתרבות, מטכנולוגיה, כלכלה או פוליטיקה ואינה תלויה בדינמיקה שקשורה הן לתהליכים הנוגעים לו והן לתגובות של הצד היריב. לרוב הן הצד שלנו והן הצד "שלהם" מוצג בצורה הומוגנית (כל אנשי הצד שלנו הם צדיקים ואילו כל אנשי הצד שלהם הם רשעים).
  • האלימות היא לטובת הקורבן - לדוגמה הטענה כי אלימות נגד ילדים היא "הדרך היחידה לחנך אותם" (חוסך שבטו שונא בנו), עבדות של שחורים היא למעשה לטובת השחורים (חלק מצידוקים לעבדות בשלהי תקופת העבדות), אלימות נגד שחורים היא הדרך היחידה להבטיח קיום "בריא" של שני ה"גזעים" (הלבן והשחור), כיבוש של עמים אחרים במסגרת הקולוניאליזם או נאו-קולוניאליזם היא לטובת העמים הילידים (חלק ממיתוס הקידמה). דיכוי נשים הוא בעצם לטובתן.
  • האלימות היא רצון האל - הפעלת אלימות בשם ציווי דתי מפורש או פירוש יצירתי של ציווי כדי לתמוך ולהצדיק אלימות. סוג נפוץ של אלימות כזו היא "מלחמה נגד כופרים" - נגד בני דתות אחרות, נגד אנשים אתאיסטים וכן נגד אנשי אותה דת אשר מפרשים את כתבי הקודש בצורה אחרת או שהם סוטים מהם לפי הפרשנות שלי. אלימות נגד נשים, אלימות מינית, אלימות נגד ילדים, התעללות בבעלי חיים (לדוגמה הקרבת קורבנות), הקרבת קורבנות אדם, קיומן של מלחמות, השמדות עמים, עבדות, טרור ועוד קיבלו ומקבלות "הכשרה" מטעם כוהני דת שונים בטענה שלא רק שהאלימות אינה דבר רע, היא דבר שאלוהים עצמו חפץ ודורש את קיומה מצד מאמיניו.
  • האלימות היא דבר חוקי - יש אנשים רבים אשר חושבים שאם דבר הוא אלים אזי הוא בהכרח לא-חוקי, או שהחוק הוא מילה נרדפת לצדק. דבר זה מתעלם מכך שסוגים שונים של אלימות הם חוקיים או היו חוקיים במקומות שונים ובתקופות היסטוריות שונות. רמת האלימות שנחשבת לגיטימית או מוסרית, והיותה של האלימות חוקית תלויה בכוח הפוליטי והתרבותי של הצד האלים, ובנורמות חברתיות שמקובלת בחברה ומכתיבות את חוקי המדינה. לדוגמה האלימות של הגרמנים נגד יהודים ונגד עמים אחרים בוצעה ללא הפרה של החוק הגרמני. עבדות הייתה חוקית במדינות רבות בעבר וכך גם אלימות נגד נשים או נגד ילדים. דברים שנחשבים כיום להתעללות בבעלי חיים היו בעבר דברים חוקיים ונורמטיביים. אלימות נגד פגועי נפש הייתה ועודנה דבר נפוץ ולפעמים חוקי. הומוסקסואליות נחשבה בעבר לדבר לא חוקי, ואלימות נגד הומואים נחשבה דבר חוקי או לגיטימי. חשיפת אנשים לרמות מסוכנות של זיהום, תנאי עבודה שמסכנים עובדים, היו חוקיים בעבר ועודם חוקיים במקומות רבים בעולם. הסיכון העודף של הולכי רגל ורוכבי אופניים במרחב הציבורי והעדר קיומן של תשתיות בטוחות להתניידות בתחבורה רכה נעשים במסגרת החוק, וכך גם מקרים של הקרבת ביטחונם של נהגים לטובת שיקולים אחרים (ראו חברות המכוניות) להרחבה. עד שנות ה-80 לא היו חוקים להגנה נגד מכירת מוצרי טבק לקטינים ועד היום קיימת בעיה של עישון פאסיבי שלפעמים נעשה בצורה חוקית. כשם שתתכן אלימות שאינה חוקית, כך יש מקרים של הפרת חוק שאינם אלימים. לדוגמה הפרת חוקים דתיים (כמו חילול שבת), אי תשלום מיסים, סירוב להתגייס לצבא, הפרעה במרחב הציבורי, עישון קנביס, השחתת רכוש, או מקרים של גניבה בסכומים קטנים, הפרת זכויות יוצרים ועוד יכולים להיחשב כדברים לא אלימים גם אם הם מפרים את החוק.
  • כולם עושים זאת - לדוגמה אנשים רבים שאני מכיר מרביצים לאשה או לילד שלהם, או אוכלים בשר, או נוהגים בצורה אלימה בכביש, או מעשנים במקום שבו אסור לעשן, או רוכבים על המדרכה, ולכן גם אני אתנהג כך. סוג זה של הצדקה הוא נופל ככשל לוגי של "אד פופולום" - הצדקה של משהו כדבר טוב או רצוי משום שהוא נפוץ. סוג אחר של נימוק כזה הוא שבעצם אין טעם שאני אשנה את ההתנהגות שלי כי אנשים אחרים רבים משתתפים באלימות, אני קטן מידי מכדי לגרום לשינוי. מול טיעון זה אפשר להגיד ש"אם אתה לא חלק מהפתרון אתה חלק מהבעיה" - נוסף לעידוד האדם עצמו להשתתף באלימות הדבר מעודד אותו להיות שגריר של הצדקת האלימות במאבקים ציבוריים.
  • יש סוגים אחרים של אלימות - סוג אחר של הצדקת אלימות היא שהאלימות שסוג האלימות שלי היא פחות גרועה או לפחות סוג אחד מיני רבים של אלימות, וכל עוד לא נטפל בהם, אין טעם לשנות את ההנהגות שלנו - דוגמה לדבר זה היא טענות של חברות מזהמות ושל חברות טבק כי הצד השני אחראי לבעיות של זיהום אוויר וסרטן ריאות וכי כל עוד לא יטפלו בבעיה האחרת אין טעם להתמודד עם הבעיה הזאת. דוגמה אחרת היא שפעילי סביבה עלולים להתווכח מה יותר גרוע - זיהום תעשייתי או זיהום אוויר מתחבורה.
  • אני סבלתי (מאלימות) ולכן מותר לי להיות אלים - דוגמה לשימוש בטיעון זה הוא הטיעון כי לישראל מותר לעשות כל דבר בגלל שהיהודים סבלו בשואה. או הטיעון כי לרוכבי אופניים מותר לרכוב בצורה אלימה בגלל שאחרת הם חשופים לאלימות מצד נהגים.
  • האלימות היא המשך הכרחי של אלימות אחרת שיש לה הצדקה - הביטוי "כאשר חוטבים עצים עפים שבבים". לדוגמה יש אנשים המשתמשים בביטוי זה כדי להצדיק רצח שבויים או מעשי אלימות אחרים בזמן מלחמה (רצח אזרחים, מעשי ביזה ואונס, החרמת רכוש ועוד). דוגמה אחרת היא התעללות בבעלי חיים בתעשיית המזון מהחי. הטענה היא שהיות ותזונה מהחי היא דבר הכרחי, אזי צורות שונות של התעללות בבעלי חיים היא הכרחית כדי להשיג תוצאה רצויה נוספת - לדוגמה כדי להשיג מחירים זולים של מזון מהחי (כלובי סוללה, קיטום מקורים של תרנגולות ועוד) או כדי להשיג מזון מהחי שנחשב טעים במיוחד (עגל חלב, כבד אווז). אבל גם אם מסכימים שמלחמה כלשהי היא מוצדקת או שאכילת בשר מהחי היא הכרחית, אין פירוש הדבר שמצדיקים גם אלימות נוספת חזקה יותר.
  • רמת האלימות היא הכרחית - גם אם מסכימים כי סוג מסויים של אלימות היא דבר מתחייב, אין הדבר בהכרח הדבר מוביל לרמת האלימות שבה בחר הצד האלים - לדוגמה טורקיה האשימה את הארמנים בשיתוף פעולה עם אויבתה רוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה, גם אם מסכימים כי דבר זה הוא עילה לאלימות נגד הארמנים, אין משתמע מכך כי הפתרון היחיד הוא השמדתם (לדוגמה חשש כזה של ארצות הברית נגד אזרחים יפנים בזמן מלחמת העולם השנייה הוביל לתגובה אחרת - כליאה של היפנים במחנות). גם אם מסכימים שאכילת בשר היא דבר חיוני לבריאות, אין הדבר אומר שיש לאכול בשר כל יום או שיש הצדקה להתעללות בבעלי חיים לשם השגת מזונות מהחי טעימים או זולים במיוחד. גם אם מסכימים שיש מקרים שבהם חייבים לרסן בכוח ילד, אין פירוש הדבר שמכות הן דבר מתחייב וכו'. אלימות נובעת לפעמים מהתדרדרות מתמשכת ביחסים, שחיקה של האמפתיה כלפי הצד השני, ותגובות תגמול.
  • האלימות היא סוג של משחק - לדוגמה אלימות מינית שהצד השני כביכול מזמין. דוגמה אחרת היא התעללות של בני נוער בבני נוער אחרים מתוך מחשבה שמדובר בסוג של משחק שהקורבן משתתף בו גם כן.
  • הדחקת אלימות - מקרים שבהם הקורבנות עצמם מסתירים את סימני האלימות או מתכחשים להם- לדוגמה נשים מוכות שמתאפרות או לובשות לבוש ארוך כדי להסתיר את המכות. אנשים שגרים בסמוך למפעל מזהם או עובדים במפעל כזה ומנסים לשכוח או להתעלם מהסיכון שזיהום כזה גורם לבריאותם. מעשנים שמתכחשים לנזקים בריאותיים של עישון, ואנשים שחיים ליד מעשן וחשופים לעישון פאסיבי ומתעלמים מעישון זה.

התמודדות עם הכחשת אלימות

אפשר להבחין בין קיום אלימות או השתתפות בפעולה אלימה לבין הצדקה או הכחשה של אלימות כזו. לדוגמה קיומה של השואה היא עובדה היסטורית שאין לנו יכולת לשנות אותה. אבל הכחשת שואה היא דבר מתמשך שאנו יכולים לתמוך בו או להתנגד אליו. ייתכן כי אדם חייב להשתמש במכונית כדי לנסוע למקום אחר, אבל הוא אינו חייב להצדיק מדיניות פוליטית שמעודדת שימוש במכוניות. ייתכן שאדם מסויים חושב שהוא חייב לאכול בשר כדי שהוא ישרוד אבל אין הכרח שהוא ישתף פעולה עם הטענה כי אכילת בשר כתופעה חברתית רחבה היא דבר הכרחי או רצוי. מובן שהמצב הרצוי ביותר הוא שהפעולה הפרטית גם תואמת לפעולה הציבורית - לדוגמה מתנגדי עבדות ששחררו את העבדים שבבעלותם לאחר שהשתכנעו כי מדובר בדבר בעייתי. לא תמיד דבר כזה הוא אפשרי - בפרט במציאות של שוק עולמי שבו לא תמיד קל לאדם להבחין בהשפעות של מעשיו.

 
תיאור הממחיש את צפיפות העבדים בספינת העבדים ברוקס, 1788. התרשים הוכן על ידי פעילי התנועה לביטול העבדות. תומס קלרקסון סיפר, כי הפוסטר הזה גרם לתגובת זוועה מיידית מכל מי שראה אותו והיה לו השפעה להבין כמה המצב הקיים היה בלתי אפשרי.

התנועה לביטול העבדות התמודדה מול הסחר בעבדים ומול העבדות עצמה במספר כלים. כלי אחד היה חיבורים תאורטיים נגד מוסד העבדות שהבהירו נקודות וטיעונים מוסריים. כלי אחר היה איסוף נתונים על קיומה של העבדות והשלכותיה. היבט נוסף וחשוב היה מתן עדויות אישיות של אנשים שנפגעו מהעבדות או צפו בה - אחד הכלים החשובים בתחום היה פרסום ביוגרפיות של שפחות ועבדים שחורים והזמת טענות על כך שעבדים הם מאושרים. כלי נוסף היה שימוש באמצעים גרפיים כדי להמחיש דברים - כמו תרשים להמחשת הצפיפות של עבדים באוניות עבדים או תרשים של מכשירי עינויים. היבט נוסף היה יצירת קונפליקטים פוליטיים שהעלו את הנושא - כמו העלאת הנושא לבתי הנבחרים, כתיבת עצומות ועוד.

בנצרות קיים הנוהג של הצבעה על הרוע כדי להתמודד איתו. שלב ראשון בהתמודדות עם אלימות הוא הבאת עדות לקיומה של אלימות בצורה שהקורבן, הצד האלים ובמיוחד אנשים שהם אדישים לאלימות או מכחישים אותה (ללא שהם עצמם בהכרח משתתפים בקיומה) יודו בכך שהאלימות קיימת וכן בהיקף האלימות.

היבט חשוב בהפסקת הכחשת האלימות ובהפסקת האלימות עצמה היא הצבעה על חלופה לא אלימה כפתרון אחר לבעיה. לפעמים יש צורך בהתוות מסלול הדרגתי של הספקת האלימות משום שהצד האלים (ואולי גם הקורבן וייתכן שגם צד שלישי שתומך באלימות בצורה פאסיבית) צריך זמן כדי לשנות את התנהגותו.

דרך להפסיק הכחשת אלימות מסוג אחד היא להצביע על סוגי אלימות אחרים שמכחיש האלימות לא בנה מולם מנגנוני הגנה נפשיים או הצדקות. לדוגמה יהיה קל אולי לשכנע אדם שתאונות דרכים או פשיעה או אלימות מינית הן סוגים של אלימות וכי יש דרכים להוריד אלימות זו ואין צורך להכחיש או להצדיק אלימות כזו, לאחר שיש הכרה בדבר זה יש אפשרות אולי לדבר על סוגי אלימות אחרים שנחשבים מוצדקים יותר או קרובים יותר לזהות של האדם ושמולם יש לו כבר הרגלי חשיבה או הצדקות - כמו אכילת בשר או אלימות על רקע סכסוך לאומי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ טאג' ראי, אויבנו אנושיים: בגלל זה אנו רוצים להרוג אותם, הומניסט, 18 במאי 2019
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=הכחשת_אלימות&oldid=125780"