שחיתות

מפת תדמית השחיתות השלטונית בעיני הציבור בעולם, לשנת 2006. צבעים כחולים מעידים על תדמית של שחיתות נמוכה וצבעים אדומים על תדמית של שחיתות שלטונית גבוהה.

שחיתות היא השימוש לרעה במשרה ציבורית (בממשל או מחוצה לו) על מנת להשיג טובות הנאה או רווח אישי. המובן המצומצם ביותר של שחיתות הוא שחיתות פוליטית שבה מקבלי החלטות בדרג פוליטי (שרים, חברי פרלמנט, שופטים, ראשי עיר), מועלים באמון שניתן בהם על ידי אזרחי המדינה. מובן רחב יותר של שחיתות הוא שחיתות שלטונית כלומר שחיתות של הדרג הפוליטי וגם של הדרג המקצועי של השלטון, כלומר שחיתות של פקידי ממשל שלאו דווקא נבחרו בבחירות: שוטרים, אנשי צבא, רגולטורים, ופקידי עירייה, שיכולים למעול הן באמון של הציבור והן באמון של הממונים עליהם. שיא השחיתות השלטונית היא קלפטוקרטיה, שבה אפילו העמדת פנים חיצונית של יושר נזנחת. מידת השחיתות מגוונת לאין שיעור, משימוש שולי בהשפעה ובחסות על מנת לעשות מחוות, ועד לשוחד ממוסד וגרוע מכך.

שחיתות עלולה להתקיים בכל מוסדות שיש בו היבט של אמון. לפיכך שחיתות במובנה הרחב יותר היא שחיתות במוסדות חברתיים הנוגעים לחיי הציבור - אנשי דת, נושאי משרה ציבורית בתאגיד ציבורי (מנכ"ל, מבקר, חברי דירקטוריון), בנקאים, מנהלי קרנות פנסיה, עורכי דין, רופאים, עיתונאים, וחוקרי אקדמיה שאמורים לספק חוות דעת מקצועיות. שחיתות היא המצב שבו אנשים אלה מנצלים את האמון שניתן בהם כדי לקדם את טובתם האישית, תכופות תוך פגיעה באינטרס של האנשים שבחרו בהם או שילמו להם כסף בתמורה לשירות: חברי דירקטוריון שפועלים נגד בעלי המניות שהם אמורים לייצג; עורך דין שפועל נגד טובת הלקוח שלו (בגלל שוחד מטעם גורם אחר, או בגלל תקווה ליצירת קשרים עם עורכי דין אחרים או עם שופטים); רופא מושחת עלול לרשום תרופות מיותרות או טיפולים מיותרים לחולים שלו, או לתת להם המלצות על תרופות בהתאם לטובות הנאה שהוא מקבל מחברות תרופות.

שחיתות יכולה לקדם פעילויות פלילית כגון סחר בסמים, הלבנת כספים וזנות, אך היא אינה מוגבלת לפעילויות אלו בלבד, או לעבריינים קטנים. שחיתות קשורה לעיתים קרובות לניסיונות של פירמות ושל תאגידים גדולים לזכות ברווח על חשבון הציבור. דבר זה יכול להתבצע על ידי העדפת פירמות מסויימות במכרז ממשלתי, קבלת זיכיון או הקלה במיסים, השפעה על סעיפים בתקציב, פיתוח תשתיות והשפעה על התנהלות מוצר ציבורי, השפעה על רגולטור להתעלם מכשלי שוק כמו אוליגופול או השפעה חיצונית, ועצירה של חקיקה נגד מפעלים מזהמים או הטלת עלויות חיצוניות אחרות על הציבור, ואז היא יכולה להיעזר בסיוע של לובי פוליטי ולהשפעה על העיתונות.

דבר הנחשב לשחיתות במדינה אחת, יכול להיחשב הוגן, מקובל או חוקי במדינה אחרת. כך למשל, מימון פוליטי מסוים יכול להיות חוקי במדינה האחת ולא חוקי במדינה האחרת. תכופות השחיתות היא דבר נפוץ יותר במדינות דיקטטוריות ובמדינות שיש בהן פערים גדולים יותר שמאפשרים תנאים נוחים לשחיתות.

סוגים שונים של שחיתות

לפי ד"ר ירון זליכה, ניתן להבחין בין שלושה סוגים של שחיתות, והוא מדגים זאת באמצעות דימוי המדינה למטע:

• הסוג הראשון של שחיתות הוא כאשר לוקחים חלק מהתקציב הציבורי - לדוגמה אם לוקחים חלק מהפירות. זו הדוגמה הנפוצה ביותר לחשיבה על שחיתות. לדוגמה כאשר מישהו ממנה את בן דודו להיות פקיד בחברה, או כאשר פקיד מקבל שוחד.
• הסוג השני של שחיתות הוא כאשר מגלגלים את העלויות על הציבור כאשר יש הפסד ולוקחים את הרווחים כאשר יש רווח. דבר זה מקביל לכך שהשחיתות לקחה עץ מתוך המטע. זה להבדיל מגניבה של פירות בלבד.
• הסוג השלישי של השחיתות הוא השתלטות על המטע כולו - לקיחת יכולת הבחירה מתוך האנשים.

מצבים ומוסדות המעודדים שחיתות

מבנה שלטוני ופוליטי ריכוזי

ריכוז כוח בידי מקבלי ההחלטות שאינם מחויבים לתת דין וחשבון על מעשיהם, מעודד שחיתות. מסיבה זו, שחיתות היא דבר נפוץ במשטרים לא דמוקרטיים שבהם השליטים אינם מחוייבים לדין וחשבון כלפי כלל האזרחים.

העדר מידע אמין

• העדר שקיפות ממשלתית בקבלת החלטות.
• פגיעה בזכויות אזרח בחופש הדיבור או בחופש העיתונות. פעמים רבות חושפי שחיתויות נרדפים על ידי השלטונות, ובמדינות דיקטטוריות הם עשויים להיכלא או להירצח.
• עיתונאים ואקדמאים מושחתים.

הזדמנויות ותמריצים

• תקציב ציבורי גדול מאוד וללא שקיפות תקציבית
• עובדי מדינה ללא משכורת ראויה, עם אי- בטחון בעבודה.

תנאים חברתיים

אי שוויון חברתי ואי שוויון כלכלי יכולים לעודד שחיתות. הדבר מחריף בחברה שסועה למגזרים, חבורות, ובחברה המתבססת על קבוצות נאמנות שבטיות. תתכן הפליה לפי מוצא אתני, גיל, מקום יישוב, אזרחות, הכנסה, מגדר, העדפה מינית או לפי מקומות עבודה. השחיתות מתרחשת כאשר ההחלטות על הקצאת משאבים ציבוריים, החלטות בבתי משפט, אכיפת חוק, טיב הטיפול הרפואי, כיסוי עלוות בעיתונות ועוד ניתנים על בסיס שמירת מעמדה של קבוצה מסויימת על חשבון המשאבים המוקצים לשאר הציבור. בכך השחיתות יכולה להיות מעורבת בגזענות ובאפליה. כך לדוגמה יכול חבר מושבעים לבן לזכות פושעים לבנים שרצחו שחורים בגלל העדפה גזענית. היבט אחר הוא ששוטרים יתנו טיפול טוב יותר בתלונות של אנשים עשירים משום שאלה הם בעלי קשרים בעיתונות ובקרב הדרג הפוליטי ויכולים להשפיע על קידומם המקצועי.

תנאים חברתיים נוספים הם תרבות של "שמור לי ואשמור לך". וכן ציבור אדיש או בור, עם הבחנה בלתי מספקת כיצד החלטות פוליטיות משפיעות עליו. דבר זה יכול להתחזק אם העיתונות אינה מספקת כיסוי הוגן ומסתירה מהציבור מידע חיוני, או מציגה את המידע בצורה מעוותת.

נורמות חברתיות

על פי ספרו של הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי, האמת על באמת, רוב האנשים מרמים, אבל מרמים רק קצת. זוהי "תאוריית עיגול הפינות". לפי התאוריה אנשים מנסים להנות מהרמייה, אבל במקביל רובם מנסים לשמור על דימוי עצמי ישר, שבו הם מספרים לעצמם שהרמייה שהם עושים היא מוסרית בגלל שלל סיבות.

ההיקף והעומק של מעשי הרמייה מתחזקים בנסיבות חברתיות שונות. לדוגמה כאשר יש מרחק פסיכולוגי בין ביצוע מעשה הרמייה לבין הפגיעה שלו באחרים, כאשר הרמייה נתפסת כנורמה, כאשר יש אמונה שהרמייה משרתת אחרים שבעצם אתה מרמה כדי לסייע לאנשים אחרים, קרובים לך. היכולת של אנשים לספר לעצמם סיפור שמצדיק את מעשיהם משתכללת ככל שהם יצירתיים יותר, ככל שהם מוקפים באנשים אחרים שמבצעים דבר דומה וככל שהאינטרס שלהם לביצוע הרמייה גדול יותר.

חקיקה שמקלה על שחיתות

• שלטון חוק רעוע.
• מערכת משפטית חלשה או מושחתת
• מערכת אכיפה חלשה או מושחתת
• מערכת משפט סלחנית כלפי עבירות שחיתות.

תהליכי בחירות לקויים

• מערכת בחירות יקרה, עם הוצאות החורגות מהמקורות הרגילים של מימון פעילות פוליטית.
• העדר שליטה מספקת על מנת למנוע מצבי שוחד או תרומות ומימון חיצוני.

מדידת השחיתות

מדידה סטטיסטית של השחיתות לצורכי השוואה בין מדינות אינה עניין קל, מאחר שהנסקרים אינם נוטים לשתף פעולה.

ארגון "שקיפות בינלאומית" ("טרנספרנסי אינטרנשיונל") הפועל נגד השחיתות השלטונית העולמית מספק שלושה כלי אומדן שונים:

• "מדד תפיסת השחיתות" - מבוסס על חוות דעת של מומחים לגבי מידת השחיתות במדינות שונות
• "ברומטר שחיתות גלובלי" - המבוסס על סקר של הציבור הרחב לגבי התנסותו בשחיתות
• "סקר משלמי השוחד", הבודק את הנכונות של חברות זרות לשלם שוחד.

כמו כן, שקיפות בינלאומית מפרסמת דו"ח שחיתות עולמי.

על פי "מדד תפיסת השחיתות" לשנת 2004, 12 המדינות בעלות שיעור השחיתות הנמוך ביותר הן (בסדר אלפביתי): אוסטרליה, איסלנד, דנמרק, הולנד, הממלכה המאוחדת, נורווגיה, ניו זילנד, סינגפור, פינלנד, קנדה, שוודיה, שווייץ.

על פי אותו הסקר, 14 המדינות המושחתות ביותר הן (לפי סדר אלפביתי): אזרבייג'ן, אינדונזיה, בנגלדש, גאורגיה, האיטי, חוף השנהב, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, מיאנמר, ניגריה, פרגוואי, צ'אד, קונגו, קניה.

הערך של סקר מעין זה שנוי במחלוקת, היות שהוא משקף תפיסות סובייקטיביות ולא מדידה כמותית כלשהי.

מעבר לכך, ככל שמדינה תזכה לדירוג נמוך יותר, כך התפיסה באותה מדינה בנוגע לשחיתות תתחזק ואנשים יתפסו את מדינתם כמושחתת יותר, אם מספר רב של אנשים במדינה מודעים לסקר או לתדמית בעקבות הסקר, תיווצר לולאת משוב מחזקת והדירוג של המדינה יתדרדר עוד יותר בסקר שנה לאחר מכן, כך שתוצאות הסקר עצמן עלולות להשפיע על הסקר שלאחריו.

שחיתות במובן הרחב

ערכים מורחבים – קשרי הון-שלטון, קפיטליזם של מקורבים

שחיתות יכולה להתקיים גם לא רק בתחומי הפוליטיקה הרשמית (כלומר בממשלה, בכנסת) אלא גם בתחומים שמכילים צמתי השפעה על דעת הקהל.

לדוגמה השפעה של חברות מסחריות על עיתונים או ערוצי תקשורת כדי שאלו לא יפרסמו מידע שלילי על חברות אלה, כדי שימנעו מביצוע תחקירים על גופים מסחריים, או כדי שיפרסמו כתבות אוהדות. לדוגמה הפרסומאי אורן פרנק, טען בבלוג שלו, ש"כלבוטק" נמנעת בכוונה תחילה מביצוע תחקירים שעלולים לפגוע בעסקים של נוחי דנקנר. כתוצאה מפרסום זה פוטר פרנק ממשרד הפרסום בו עבד. כדי להתמודד עם נושא זה יש גופים כמו המרכז למדיה ולדמוקרטיה או העין השביעית שעוקבים ומפרסמים על הקשרים בין בעלי הון ועסקים גדולים לבין עיתונות.

באופן דומה יש קשרים בין גופים מסחריים ואילי הון עם אנשי דת ומובילי דעת קהל, במטרה שאלו שהאחרונים יתמכו בגופים אלה. כך לדוגמה טען משה גפני, יו"ר וועדת הכספים בכנסת ה-18, כי שותפויות הגז הטבעי הפעילו לחץ על רבנים חשובים במטרה שאלה יתנגדו להעלאת התמלוגים על הגז.[1]

שחיתות בתוך המערכת הפיננסית

שחיתות במערכת הפיננסית יכולה להיות לדוגמה מעילה של חברי דירקטוריון של תאגיד ציבורי באמון שניתן בהם על ידי ציבור בעלי-המניות. חברי הדירקטוריון יכולים לקבל החלטות נוחות לאילי הון שיש להם החזקות גדולות בתאגיד (בעלי עניין) על חשבון ציבור בעלי המניות, ולקבל בתמורה טובות הנאה על ידי אותם בעלי הון. כך לדוגמה בעלי הון יכולים להעביר רווחים לפירמות בנות או לפירמות אב, או למשוך משכורות גבוהות על חשבון רווחיות התאגיד ועל חשבון בעלי ציבור המניות. חברות פירמידה, ודירקטורים צולבים מקלים על היבטים אלה.

היבטים של אמון וסכנה במעילה בו תמורת רווח אישי קיימים גם בתחום הבנקאות, הפנסיה ובתי השקעות שם חברות יכולות לקבל בקלות רבה מידי אשראי זול ולייצר מינוף פיננסי כשהם מטילות את הסיכונים על ציבור החוסכים או על הממשלה, דבר הקרוי סיכון מוסרי.

קשרים בין ההון לאנשי מקצוע בכירים

ערך מורחב – הפרטת המחקר

תחום נוסף הוא השפעה של חברות מסחריות על אנשי אקדמיה, פקידים בכירים ומומחים מקצועיים המקיימים מחקרים במימון ציבורי, או נותנים חוות דעת מקצועיות בנושאים ציבוריים וממשלתיים כמו וועדות ממשלתיות או מחקרים שמזמינה הממשלה.

לדוגמה תחקיר של איתי רום, מעיתון גלובס, גילה מקרים רבים בהם רופאים בכירים עבור מחקרים או חוות דעת בעבור חברות מזהמות, בצורה שעלולה לגרור ניגודי אינטרסים עם התפקיד הציבורי שלהם.

כך לדוגמה, פרופ' מנפרד גרין, ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם), שניצב בראש הוועדה לבחינת המחקר בדבר סרטן ומומים מולדים בקרבת המפעלים ברמת חובב בשנת 2004, העניק בשנת 2001 חוות דעת מטעם מפעל "דשנים וחומרים כימיים", המשתייך ל"כימיקלים לישראל" שבשליטת האחים עופר שיש להם גם מפעלים ברמת חובב. דוגמה נוספת היא קשר בין חיפה כימיקלים לבין הטכניון ולמרכז הרפואי רמב"ם. [2]

השפעות של שחיתות

השפעה על הפוליטיקה, הניהול והמוסד

בעולם הפוליטי, שחיתות מערערת את אמון הציבור בשלטון בכלל וחותרת תחת הדמוקרטיה בפרט זאת על ידי זלזול וערעור של תהליכים רשמיים. שחיתות בבחירות וברשויות המחוקקות מפחיתה את החובה לתת דין וחשבון ומסלפת ייצוג בתהליכי המדיניות, שחיתות במערכת המשפטית מקטינה את שלטון החוק, ושחיתות במנהל הציבורי מביאה לידי אספקה לא הוגנת ולא יעילה של שירותים.

שחיתות סוחפת את התפקיד המוסדי של הממשלה תוך כדי זלזול והתעלמות מנהלים, בזבוז משאבים, ומשרות ציבוריות נקנות ונמכרות. באותו הזמן, שחיתות מערערת את החוקיות והלגיטימיות של הממשלה ושל ערכים דמוקרטיים כגון נאמנות וסובלנות.

השפעות כלכליות

השחיתות מערערת את פיתוח של הכלכלה באמצעות יצירה של פרוטקציה ופגיעה ביעילות הכלכלית.

עבור מגזר הפרטי, השחיתות מעלה את העלות העסקית באמצעות תשלומים לא חוקיים, עלות ניהול משא ומתן עם הפקידים, והסיכון של פריצת הסכמים או חשיפה. יש הטוענים כי שחיתות חוסכת בעלויות באמצעות קיצוץ בביורוקרטיה, אולם ישנה הסכמה כללית כי זמינות אמצעי השוחד גורמת לפקידים להמציא כללים ועיכובים חדשים. במקומות בהם שחיתות מנפחת את העלות העסקית, היא גם מעוותת את שדה המשחק, מגוננת על חברות ומונעת מהם חשיפה מול פירמות מתחרות, ובכך מתקבלות פירמות לא יעילות.

בנוסף לכך, השחיתות מייצרת סילופים כלכליים במגזר הציבורי באמצעות הטיית השקעות ציבוריות בתוכניות הון בה השוחד רב יותר. נושאי משרה ציבורית יכולים להגדיל את מידת המורכבות של תוכניות המגזר הציבורי על מנת לטייח או לסלול דרך לעסקאות מפוקפקות אלו, ובכך מסלפים את ההשקעה אף יותר. שחיתות גם מצמצמת את הציות למשמעת, לסביבה ולתקנים, מנמיכה את איכות שירותי ותשתיות הממשלה, ומגבירה את הלחץ התקציבי על הממשלה.

רווחה לאומית

שחיתות שלטונית נפוצה במספר מדינות, והיא מסמלת פגיעה קשה ברווחת האזרחים. שחיתות שלטונית מרמזת כי המדיניות הממשלה נוטה להועיל לנדבני השוחד, אך לא לציבור הרחב. דוגמה לכך הוא פוליטיקאים המעלים הצעות חוק אשר מגנות על תאגידים רב לאומיים וחברות גדולות ומעודדות אוליגופולים ומונופולים בעודן פוגעות בעסקים הקטנים. פוליטיקאים אלו מחזירים טובות בפשטות לחברות הגדולות אשר תרמו רבות למסע הבחירות שלהם, או שהן עתידות לממן פרוייקטים ממשלתיים או להיות המעסיקות הבאות של הפוליטיקאי.

השפעות סביבתיות

יש קשר בין מתן היתר למפעלים לזהם, ובין שחיתות. במדינות כמו ישראל לדוגמה, יש חקיקה סביבתית מתקדמת אך האכיפה בנושא זה הינה חלשה מאוד. הטענות הן שדבר זה נובע מהקשר בין מפעלים מזהמים ובעלי הון לבין פוליטיקאים ופקידים שאמורים לאכוף את ביצוע התקנות על המפעלים המזהמים. בעיות סביבה רבות קשורות בעלויות חיצוניות שבהן קבוצה קטנה של אנשים, לרוב מפעלים מזהמים או גורם אחר שיוצר השפעה סביבתית מטילים את העלויות של הפעילות הכלכלית שלהם על כלל הציבור או על תת קבוצה גדולה של הציבור, ובכך נהנים מסבסוד. אותם אנשים, דרך השפעתם על פעילות פירמות ותאגידים משתמשים בכוחם הכלכלי כדי להשפיע על החלטות פוליטיות המונעות הפנמת עלויות או התמודדות אחרת להקטנת הזיהום.

שחיתות מובילה להגדלת אי השוויון ולהקטנת המעורבות של עניים ומעמד הביניים במערכת הפוליטית.לשכבות אלה יש פחות זמן וכלים לעקוב אחר הנציגים הנבחרים או להבין כיצד הכרעות פוליטיות משפיעות על חייהם. לחלופין שחיתות קיימת יכולה לגרום למצב בו המערכת הפוליטית תלויה בעיקר בכספי תורמים עשירים ולכן לחסם כניסה לנציגים שרוצים שוויון גדול יותר. מנגנון דומה הוא שליטה של מספר תאגידים גדולים או מספר משפחות עשירות על התקשורת כך שמידע הנוגע לאינטרסים פוליטיים של הציבור נחסם על ידי אמצעי התקשורת בשליטתם.

השחיתות עצמה יכולה לגרום ללולאת משוב מחזקת שבה הייאוש של האזרחים משינוי דרך המערכת הפוליטית גדל, ולכן נכנסים למערכת זו עוד גורמים אינטרסנטים שמייצגים אוכלוסיות חזקות יותר כמו בעלי הון, וועדי עובדים חזקים וכו', או מפלגות פופוליסטיות שדואגות להשאיר את המצביעים שלהן במצב עני כדי לשמור על מאגר מצביעים.

בצד הסביבתי המשמעות היא שחיתות שמופנית נגד האוכלוסייה והעדפת אינטרסים קצרי טווח של שחקנים שקרובים לצלחת על פני אינטרסים ארוכי טווח של הבוחרים. שחיתות יכולה גם להגדיל פערים - דבר שמהווה לולאת משוב שמחזקת את כל שאר המנגנונים האחרים.

לשחיתות עלולות להיות השפעות מסוכנות מאוד בהקשר של קיימות. השחיתות גורמת ליצירת בעיות סביבה ולאי התמודדות איתן.

בספר התמוטטות מנסה הביולוג ג'ארד דיימונד להבין את הסיבות לקריסה של חברות שונות לאורך ההיסטוריה בגלל תהליכים הרסניים שעוברים על החברה והסביבה שלהם. אחת הסיבות שהוא מציין היא אי יכולת של החברה לגלות את המשבר בו היא מצויה, ואי יכולת להתמודד עם משבר זה. לפי דיימונד סיבה אחת לאי יכולת התמודדות היא התנגשות בין האינטרסים קצרי הטווח של האליטה שמקבלת את ההחלטות, לבין האינטרסים ארוכי הטווח של האוכלוסייה כולה. דבר זה בעייתי במיוחד אם האליטה מצליחה לבודד את עצמה מההשלכות של מעשיה.

דיימונד מביא לדוגמה את האצולה הנורדית בגרינלנד שהייתה עסוקה במלחמות פנימיות וצבירת עושר על ידי רעיית יתר וניצול יתר של הקרקע. דיימונד טוען שהאליטה של האוכלוסייה המערבית כמו זו שחיה בארצות הברית יכולה לנסות לבודד את עצמה מהשפעות דומות - על ידי מגורים בשכונות מבודדות המנותקות מהשפעות המדיניות הכלכלית על האלימות ברחובות או שתיית מים מבקבוקים בניסיון להתגונן מפני זיהום מים. הוא מזכיר פרשיות כמו אנרון שבהם האליטה העסקית יכולה לשאוב רווח עצום לטווח הקצר על חשבון הציבור.

שחיתות ובחירות דמוקרטיות

שחיתות שלטונית אינה תופעה המוגבלת למשטרים טוטליטריים. הדמוקרטיה, על אף מנגנוניה המיועדים לפיקוח על יישום "שלטון החוק", חשופה לא פחות לפגע השחיתות.

בזירה הפוליטית קשה מאוד להוכיח שחיתות, אולם בלתי אפשרי לחלוטין להוכיח את העדרה. מסיבה זו, רבות השמועות והספקולציות לגבי טוהר מערכות הבחירות של פוליטיקאים.

פוליטיקאים בשלטון נציגים נמצאים בעמדה רגישה, בשל הצורך לחזר אחר תרומות כספיות עבור מסעי הבחירות שלהם. תמיכה של פוליטיקאי בעמדות גופים שסייעו למימון מסע הבחירות שלו תביא להכרח לרינונים בדבר קשרי הון-שלטון. תומכי הפוליטיקאים יצהירו כי אם מושאי תמיכתם פועלים לטובת הצדדים המממנים, הרי שזהו צירוף מקרים בלבד. מנגד, תעלה התהייה מדוע גופים אלו מממנים פוליטיקאים אם הם לא מקבלים דבר בתמורה? ראוי לציין כי במקרים רבים נוהגים תאגידים עסקיים, במיוחד הגדולים בהם, לתמוך בכל המפלגות או המתמודדים העיקריים, לעתים תוך מתן יחס מועדף לאחד על פני השאר.

במדינות רבות ובכללן ישראל מנסה שלטון החוק להתמודד עם בעייתיות זו באמצעות חקיקה מסוג חוק מימון מפלגות, שתפקידו להסדיר ולהגביל את גובה ואופן התמיכה הכספית של גורמי הון במתמודדים. זאת במטרה למנוע "קניית" מועמדים בידי גורמים בעלי עניין, או אף מראית עין של השפעה כזו. הצלחת חקיקה מסוג זה בהשגת היעד היא חלקית ומוגבלת. בארצות הברית ביטל בית המשפט העליון מגבלות של תרומות שהיו קיימות בעבר, ומשנת 2010 חברות ותאגידים יכולים לתרום למועמדים על ידי מנגנון של Super PACs [3]

קפיטליזם למקורבים ושחיתות חוקית משפיעים על הפוליטיקה בכך שהם מעקר את הדמוקרטיה והופך אותה למשחק שבו השפעת רוב התושבים היא חלשה מאוד לעומת השפעת קבוצות כוח קטנות ובמיוחד תאגידים גדולים ואנשים עשירים מאוד. בדמוקרטיה אפשר לצפות למתאם מסויים בין מה שהציבור רוצה וכמה תמיכה יש לזה לבין הסיכוי שחוקים יעברו. אם יש תמיכה של 30% לנושא מסויים ו-90% לנושא שני נצפה שהסיכוי לחקיקה בנושא השני יהיה גבוה יותר. פרופסור Martin Gilens מאוניברסיטת פרינסטון ופרופסור Benjamin I. Page מאוניברסיטת Northwestern בחנו במשך 20 שנה את השאלה עד כמה הממשלה מייצגת את הציבור. הם בחנו כ-2000 משאלי דעת קהל והשוו אותם למדיניות שהפכה בסופו של דבר לחוק. הם השוו מה הציבור רצה לעומת מה הממשל עשה. הם מצאו כי עבור 90% מאזרחי ארצות הברית שהכנסתם מתחת לעשירון העשירי ההשפעה על מדיניות הייתה אפסית. לא משנה מה רמת התמיכה בנושא 0% או 100%, הסיכוי שלו לעבור היה כ-30%. לעומת זאת עבור 10% העשירים היה קשר ברור בין רמת התמיכה שלהם בנושאים שונים לבין החקיקה שבוצעה בתמיכה של 20% הסיכוי למעבר חוק הוא כ-15% בתמיכה של 90% הסיכוי הוא 50%.[4]

מאבק בשחיתות

בשנים האחרונות יש התייחסות גודלת והולכת לשחיתות מצד מדינות מערביות ומצד גופים בינלאומיים, בעיקר על רקע הגלובליזציה.

בשנת 2000 התקיים בארגון האומות המאוחדות כנס בינלאומי נגד שחיתות ובשנת 2005 נכנסה לתוקפה אמנת האומות המאוחדות נגד שחיתות. (United Nations Convention against Corruption). וזו נחתמה על ידי 140 מדינות. האו"ם מקיים צוותי עבודה לשם מעקב אחר יישום האמנה. [5] בשנת 2013 אישררו רוב המדינות החתומות את האמנה. [6]

אנחל גורייה, המזכיר הכללי של ארגון ה-OECD אמר בשנת 2007: "נהיינו המקור העיקרי למידע, חקיקה והנחייה במאבק בינלאומי נגד השחיתות. שחיתות היא הפשע הנפוץ ביותר והסיכון העיקרי לממשל ראוי, לפיתוח כלכלי בר-קיימא, לתהליכים דמוקרטיים ולפרקטיקה עסקית הוגנת. מדי שנה משולם ברחבי העולם שחוד עסקי בהיקף של אלף מיליארד דולר, בעינינו השחיתות היא סרטן בגוף הגלובליזציה". ארגון ה-OECD קידם את ה"אמנה נגד שוחד" Anti-Bribery Convention.

התומכים בדמוקרטיה ישירה מצביעים על כך שאחד היתרונות הגדולים של שיטה זו היא הקושי לשחד אלפי או מיליוני בני אדם. לטענתם שחיתות היא מאפיין מרכזי בשלטון נציגים.

שתי אסטרטגיות מרכזיות להקטנת השחיתות הן להגדיל את השקיפות של מערכות ציבוריות ותאגידיות, וכן להגדיל את מעורבות הציבור בפעילות מפלגתית, בקבלת החלטות ציבוריות ובתכנון.

צעדים נוספים להקטנת שחיתות כוללים - תשלום הוגן לפקידים - כך שאלו לא יתפתו לכספי שוחד, הגברת השקיפות של הוצאות ממשלתיות, ביטול רגולציה עודפת ובירוקרטית - לדוגמה הערמת קשיים מיותרים בפתיחת עסקים, מדיניות סבסוד פשוטה, אמנות בינלאומיות נגד שחיתות, וכן טכנולוגיות חדשות שמנסות להגדיל את ההוגנות של תהליכים ממשלתיים לדוגמה לאפשר שקיפות במכרזים ממשלתיים[7]

שחיתות בישראל

ערך מורחב – שחיתות בישראל

במדד תפיסת השחיתות לשנת 2007, דורגה ישראל במקום ה-33 כשלפניה מספר מדינות העולם השלישי.ישראל, שקיבלה ב-1997 ציון טוב יחסית של 7.97, ירדה מאז לציון הנמוך של 6.

העיתונאי גיא רולניק כתב מאמר על השחיתות בחברת החשמל ועל הקשר של דבר זה לפוליטיקה, ועל נפוטיזם - מינוי קרובי משפחה בשירותים ציבוריים בישראל [8]. כמו כן רולניק טוען שאת העשירים באמת - משפחות ההון בישראל, לא מעיינת יותר מדיניות המס - שכן זה משולם ממילא בידי השכירים, אלא הרבה יותר הגישה שלהם לפקידים ולפוליטיקאים לצורך קבלת הגנה והטבות מהמדינה. [9]

	המדיניות הכלכלית שמציעים "החברתיים" משרתת את העשירים - כי היא מסיטה את הדיון מהדבר החשוב להם באמת: היכולת שלהם להמשיך לשלוט בפקידים כדי לנווט את המדיניות הכלכלית.

לטענת העיתונאי סבר פלוצקר חסם הכניסה העיקרי לארגון ה-OECD של ישראל היא השחיתות במערכת הפוליטית הישראלית. כדי להצטרף לארגון על ישראל לנקוט בכמה צעדים שחלקם הוא:

• הצטרפות לאמנה למלחמה במתן שוחד לפקידות זרה בעסקאות בינלאומיות - אמנה שנוסחה ב-1997, נחתמה ואושרה על ידי כל 30 המדינות בארגון ועוד 7 מדינות מתפתחות. משרד הביטחון התנגד לאמנה וישראל לא חתומה עליה.
• השוואת החקיקה והפרקטיקה הישראלית במאבק בשוחד ובשחיתות לזו המקובלת במדינות המובילות בארגון.
• הגדרה ברורה של "ניגוד עניינים" אצל עובדי ציבור ונבחרי ציבור, וקביעת כללים חד משמעיים להימנעות ממנו ומניצולו לרעה. לשם כך הכין הארגון ארגז כלים מפורטa toolkit for managing conflict of intresest in the public sector

ניגוד עניינים לפי הארגז "מתקיים כאשר יש ניגוד בין החובה הציבורית לבין האינטרס הפרטי של איש הציבור" הניגוד לא חייב להתקיים בפעול כדי להזיק, די בניגוד עניינים לכאורה ואפילו בניגוד בכוח כדי לערער את אמון האזרחים. "ועדת שמגר" לאתיקה במגזר הציבורי התמנתה לעסוק בהמלצות בנושא זה וההמלצות שלהם אמורות להאיץ את קבלת ישראל לארגון ה-OECD.

העיתונאי מיקי רוזנטל טען כי ב"ידיעות אחרונות" אסור לגעת באנשים שקשורים באינטרסים של נוני מוזס. כמו כן ציין כי רפי גינת, שעשה תחקיר על הדייגים בקישון נמנע מלהזכיר את הקשר של סמי עופר לזיהום בקישון, בגלל חברות בין גינת לעופר. הדברים נאמרו על רקע הקשר שקיים כביכול בין התנגדותו של יצחק לבני למיניו של רפי גינת למנכ"ל ערוץ 2, לבין הדחתו של לבני מתפקידו כיו"ר דירקטוריון חברת החדשות בערוץ 2 על ידי נורית דאבוש (עופר הוא מהבעלים של ערוץ 2). עוד טען:

	גם התוכנית 'עובדה' שכולם כאן בכנס מהללים אותה, ואין ספק שהיא מהצד הטוב של העיתונות, אבל האם ידעתם ש-95% מהתחקירים שלה התעסקו ברשות הציבורי? כולם זוכרים את תחקיר ישראייר, שניסו לפסול אותו, אבל מה היה ב'עובדה' חוץ מישראייר? כשאני באתי ורציתי לעשות לאחת הזכייניות תחקיר על הבנקים, אמרו לי: 'לא כדאי, בנק לאומי הוא אחד הבעלים שלנו. לך תשחט פוליטיקאים, זה טוב'.

[10]

שחיתות ברשויות מקומיות בישראל נפוצה עוד יותר מאשר במוסדות המדינה הלאומיים. השחיתות נתמכת על ידי מחסור בחקיקה נגד שחיתות כמו הגבלת כהונת ראש עיר, תלות של מבקר העירייה והגזבר העירוני בראש העירייה ויתרון עצום של ראש עיר מכהן בבחירות מול מועמדים אחרים. המפלגות מודעות לשחיתות אבל אין להן אינטרס לפעול מולה. השפעת השחיתות על חיי התושבים היא נרחבת - החל מכניסת ארגוני פשע לעיר ותת אכיפה נגדם, עבור בהתנהלות לא מקצועית ובזבזנית של העירייה, וכלה באישור תוכניות נדל"ן באופן שמעשיר קבלנים ופוגע בנכסים של התושבים, יוצר עיוותים בשוק הנדל"ן, יוצר בנייה בזבזנית בכסף ובאנרגיה על ידי בניית מגדלי מגורים רבים מידי, ויוצר בעיות של פיתוח מוטה רכב פרטי שגורם להעלאת יוקר המחייה.

שחיתות בסרי לנקה

לפי הארגון ICIJ הוצאו בחשאי מליוני דולרים מהמדינה הענייה על ידי שרים שניהלו אותה.[11]

ראו גם

• לובי פוליטי
• קשרי הון-שלטון
• קפיטליזם של מקורבים
• הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)
• תאגיד רב לאומי
• מדיניות חוץ
• כנסת פתוחה
• שקיפות
• נתונים פתוחים
• קוד פתוח

קישורים חיצוניים

• שחיתות בוויקיפדיה האנגלית
• מחקר של קרן המטבע הבינלאומית הקושר בין שחיתות לתוצר מקומי נמוך וצמיחת תוצר נמוכה, אתר קרן המטבע הבינלאומית

• חברות נדל"ן ואנרגיה מובילות בתשלומי שוחד בעולם, ynet 09.12.2008
• אפקט הפלורסצנט על מנהג העיתונאים בישראל להתעלם מנורמות של שחיתות. אבישי עברי, העין השביעית, 01.06.2008
• מפלגת ההון-שלטון והז'יטון היא המפלגה השלטת בישראל גיא רולניק, 22.4.2010 דה מארקר
• גורם בכיר בממשלה: החיבור בין ועדי העובדים לטייקונים - הרסני; הם יחסלו את ששינסקי על תפקידם של וועדי עובדים בפוליטיקה, צבי זרחיה, דה מארקר, 17.3.2011
• דר' ירון זליכה - האם מדינת ישראל מושחתת? הרצאה ביוטיוב, מרץ 2010, שעה וארבעים
• "הצרה היא לא השלטון אלא בעלי ההון - זה גרוע יותר משוחד" ראיון עם ד"ר דורון נבות, בעקבות ספרו "שחיתות פוליטית בישראל", דה מארקר, 03.2.2012
• בעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי ראיון עם אלדד יניב על תפקידו בקשרי הון-שלטון בישראל, גידי וייץ, 18.4.2012
• הון, שלטון והפרטות. כך זה נראה מבפנים, ראיון עם ירון יעקובס, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות בעברו, גידי וייץ, הארץ, 22.6.2012
• מי יעמיד לדין 12 אלף עובדי ציבור? על מלחמתה של הונג קונג בשחיתות, איתן אבריאל, דה מארקר, 8.12.2012
• סימן ראשון להתרסקות הדמוקרטיה: נבחרי הציבור נלחמים במגבלות על כוחם האקונומיסט, 12.3.2014
• אין דמוקרטיה על מחקר הבודק את הקשר בין עמדות הציבור, עמדות העשירון העליון והחלטות הנלקחות בפועל, איתן אבריאל, דה מרקר, 17.5.2014
• הסוטובוסקו הישראלי: 
המקום שבו צומחת השחיתות גיא רולניק, על החשיבות של מניעת שחיתות ובניית הון חברתי בישראל, דה מרקר, 26.12.2014
• שקיפות ופיתוח דף מידע בנושא, "יום למאבק בשחיתות"
• יוגב כרמל, "מנהיג מושחת גורם לשחיתות לחלחל לעם", כלכליסט, 13.9.2019

ארגונים ויוזמות למאבק בשחיתות

• Trasparecy International - הקואליציה הבינלאומית נגד שחיתות
• אמנת האו"ם למאבק בשחיתות
• OECD Anti-Bribery Convention בוויקיפדיה האנגלית
• יום בינלאומי למאבק בשחיתות 9 בדצמבר, בעידוד ארגון האומות המאוחדות
• מלחמה בשחיתות ארגון ה-OECD
• שש אסטרטגיות למאבק בשחיתות, Augusto Lopez-Claros, בבלוג באתר ארגון הבנק העולמי
• אתר עמותת אומ"ץ - אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי (ע"ר)
• אתר משנים, בין היתר פועל לחשוף שחיתויות

הערות שוליים

ביזור וריכוזיות
רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב-לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - חברת פירמידה - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון-שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - תעמולה - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית
דוגמאות: הברונים השודדים - שוק הרכב העולמי - חברות הטבק - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל
כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה
אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר - ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch
ספרים וסרטים: קטן זה יפה - הדינמיקה של הקפיטליזם - כשתאגידים שולטים בעולם - כלכלה בקומיקס - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - נו לוגו - בולו'בולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים - זה משנה הכל