פנסיה ירוקה - עתיד בטוח

זהו מאמר דעה מאת Neriah. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.

מבוא

משבר קרנות הפנסיה המתרחש כיום בישראל (2008), הוא סיבה מצוינת לבחון מחדש חלק מהמוסכמות שלנו על פנסיה ולנסות להבין מה הקשר בין פנסיה לבין שאלות של קיימות. ואיך אפשר לשפר את המצב.

מהי פנסיה

פנסיה היא סוג של חסכון או ביטוח שבה הצעירים עובדים ומשקיעים היום כדי שיוכלו להנות מפרי עמלם כשיהיו זקנים יותר, בגיל שבו לא יוכלו לעבוד יותר.

בעולם העתיק יותר, לא היה צורך במבנה פורמלי של פנסיה. המבנה של החמולה המשפחתית, השבט והמשפחה היוו מקור משען כלכלי עבור האנשים המבוגרים יותר. בחלק מהתרבויות לדוגמה הזקנים נמצאים עם כלל השבט, תורמים אולי מחוכמתם ולפעמים גם עוסקים בתפקידי ממשל, הוראה, כהונה או רפואה. בחלק מהתרבות ההודית הזקן הולך לחיי נדודים ומתפרנס מנדבות. במקרים אחרים החמולה מפרנסת את הזקן שגר באותו מבנה, ובתרבויות כמו הסינית, אחת הבנות נשארת בבית ההורים ודואגת למחסורם לעת זקנה. בתרבויות עניות יותר, או שנמצאו בתנאים קשים יותר כמו חלק מהשבטים באפריקה או אצל האסקימוסים, לא הייתה תמיד יכולת מתמשכת לדאוג לזקנים, וכשהם חלו או כשהעומס הכלכלי היה קשה מידי, היו מעניקים להם המתת חסד על ידי רעל (אפריקה) או קפיאה בקור (אסקימוסים).

בתקופה המודרנית, עם התארכות תוחלת החיים בגיל המבוגר, נוצר מעמד של אנשים שפרשו מהעבודה בשכר שלהם, ועדיין לא מתו. לחלקם היו חסכונות פרטיים, אבל חלקם הגדול חי בעוני קשה בגלל צירוף של תחלואה ותשישות של הגוף. דברים אלה מגבילים את העבודה ואת כושר הניידות מצד אחד ומגבירים את ההוצאות מצד שני.

המדינה מעוניינת שאנשים יחסכו לפנסיה, כדי שאלה לא יהפכו לעול על החברה לאחר גיל הפרישה שלהם. אם אנשים לא חוסכים מספיק הדבר עלול לייצר אי שוויון כלכלי חזק שיש לו השפעות שליליות על כלל החברה כמו פגיעה בהון חברתי, הזנחה או ניצול של מוצרים ציבוריים, פשיעה, תחלואה (שעלולה להדביק גם אחרים) ועוד. ברוב המדינות יש צורך בסולידריות חברתית כדי לקיים את המוסדות החברתיים הדורשים אמון.

כדי למנוע מצב זה פותחה, כחלק ממדינת הרווחה, פנסיה חובה - שבה העובדים מפרישים חלק משכרם לטובת קרן פנסיה, שתספק להם הכנסה כספית בעתיד. המדינה כופה על אנשים לחסוך כמות מינימלית של חסכונות כספיים, ובתמורה לכך הם מקבלים תגמולים לאחר הפרישה שלהם. בדרך כלל פנסיה חובה היא גם סוג תשלומי העברה שכן כופים על המעסיק להשתתף בחסכון של העובד.

בנוסף לחלק של הפנסיה, קרנות פנסיה מכילות לא פעם גם ביטוח נגד הפסקת עבודה עקב תאונה או מחלה. אלו שני ביטוחים שונים אך קשורים. בשניהם אנו מנסים להגן על עצמנו נגד שנות חיים בהן לא נוכל לעבוד, אם כתוצאה מגיל או עקב נכות. בשני המקרים לא בטוח שמצב זה יתממש - לא בטוח שנגיע לגיל הפנסיה (אם כי רוב האנשים שחיים היום כן מגיעים לגיל זה), ולא בטוח שנהיה נכים.

הדבר יכול להיעשות במגוון צורות. הראשיות הן השענות על המדינה והשענות על שוק ההון הפרטי. בהשענות על המדינה קונים אגרות חוב שהמדינה מנפיקה. בהשענות על שוק ההון הפרטי קונים אגרות חוב של תאגידים וחברות, שיכולות להניב רווח גדול יותר אך גם סובלות מסיכון רב יותר.

דבר זה מהווה מקור ויכוח בין תומכי שוק חופשי יותר לבין המחנה הסוציאליסטי יותר. בעוד הראשונים מעדיפים העדר כפיה של המדינה בנושא, וכניסה של הפנסיות לשוק ההון. האחרונים מעדיפים פנסיות הצמודות לביטחון הרב יותר שמעניקה המדינה, גם אם במחיר תשואות נמוכות יותר. הראשונים מתעלמים מכך ששוק ההון הוא גם מסוכן יותר ולכן יתכן מצב בו אנשים מבוגרים ישארו ללא פנסיה, והאחרונים מתעלמים מכך שבטווח הארוך גם כלכלת המדינות אינה בטוחה - שכן גם היא נשענת על ההנחה של החזרי ריבית על כסף שניתן כהלוואה - כלומר על הבטחות שבעתיד המשק יצמח בצורה כלשהי.

סוגיות חברתיות וסביבתיות בפנסיה

פנסיה היא השקעה לטווח ארוך, ולכן כדאי להסתכל עליה במשקפיים ארוכות טווח - משקפים של קיימות.

יש מספר בעיות לגבי פנסיה. והן מתחילות בהשענות על מערכת כספית ופיננסית פגומה ולא מקיימת. בעיה אחרת היא שפנסיה היא תקווה של הדור הנוכחי לגבי עתידו בעוד שנים רבות, כשאר הוא יאלץ להשען על כתפי הדור הבא. יש אם כן שאלות הקשורות למבנה הדמוגרפי.

גידול דמוגרפי ופנסיה

הבעיה הדמוגרפית היא שברוב התרחישים של חברה מקיימת, האוכלוסייה (על פני זמן ארוך) אינה גדלה אלא נשארת בגודל קבוע. הדבר הזה עומד בניגוד למצב היום שבו רוב האוכלוסיות גדלות כל הזמן. במדינות אחרות כמו גרמניה, יש מצב של ירידת כמות הלידות, ולכן לפחות במשך זמן מה יש עליה באחוז הזקנים ביחס לאוכלוסייה - דבר שנוגס בבסיס הפנסיה של הזקנים.

חישוב של פנסיה בת קיימא חייב להתחשב לכן בנושא זה של מעבר דמוגרפי, וחייב לחשוב על המטרה החברתית של ייצוב אוכלוסייה, ולא רק על מטרה חברתית של הספקת פנסיה - שכן התרחיש של אוכלוסייה שממשיכה לגדול בעולם סופי הוא תרחיש לא סביר. גידול של האוכלוסייה באחוז קבוע (נניח 1% בשנה) פירושו גידול מעריכי, שפירושו הגעה לגבולות יותר ויותר אבסורדים - שטח חקלאי הולך וקטן לשם הזנת כל אדם, שטח כולל בכדור הארץ שהולך וקטן לכל אדם. בהמשך נוצר מצב שבו כל הייצור הראשוני - כל האנרגיה המומרת מהשמש לתוך המערכת האקולוגית מנוצלת בצורה בלבדית על ידי בני האדם, ובהמשך מגיעים לגבולות עוד יותר אבסורדים שכן גידול מעריכי מביא את האוכלוסייה להיות במסת כדור הארץ, השמש, הגלקסיה והייקום והכל תוך אלפי שנים ספורות.

אם נניח שהאוכלוסייה גדלה אבל בקצב מאוד איטי- נגיע למצב דומה למצב של אוכלוסייה יציבה - לפחות בהקשר של פנסיה - אי אפשר יהיה להתבסס על רעיון לפיו כמות הצעירים גדלה מספיק מהר כדי לאפשר את קיום הפנסיה מבוססת הצמיחה הדמוגרפית.

בעיה נוספת של הפנסיה דהיום היא התארכות תוחלת החיים. לא רק שיותר אנשים עוברים את גיל הפנסיה, הם גם חיים יותר זמן מעבר לגיל הפנסיה. כך שכמות קטנה יותר של עבודה על ידי צעירים צריכה לפרנס שנות חיים רבות יותר של אנשים אחרי גיל פרישה.

פנסיה כחסכון כספי

במאמר מטבע קהילתי- כלי חדש למאה ה-21‏ מונה המחבר, ברנארד ליטר, את 3 תפקודי הכסף העיקריים: אמצעי תיווך להמרת סחורות זו בזו (במקום סחר חליפין), אמצעי לקביעת מחירים יחסיים ואמצעי לאגירת ערך. ליטר טוען (ואני איתו) שכסף לא צריך לשמש לשם אגירת ערך משום שהדבר מפריע ל-2 התפקודים החשובים יותר שלו. מעבר לזה, אגירת הערך על ידי הכסף, בדומה לפנסיה, היא דבר בעייתי שיוצר בעיות חברה וסביבה.

כפי שהיא מעוצבת היום, פנסיה מעודדת מגמה כללית יותר של הרס הסביבה והחברה כדי "לעשות כסף". לדוגמה כריתה של יער ומכירת העצים, או הרס של הקרקע על ידי חקלאות תעשייתית מכירת תוצרת חקלאית והשגת רווח כספי. לאחר שלב זה, שמים כסף בבנק או מתרגמים אותו לאפיקי השקעה אחרים כמו אג"ח ממשלתי. רוב הכסף זה הוא כסף מבוסס חוב ש"נוצר" על ידי המערכת הבנקאית - מלבד היותו מבוסס על מערכת שהורסת את הסביבה, הוא גם מסתמך על ההנחה שהכלכלה תמשיך ותגדל לעולמי עד ללא גבולות לצמיחה.

כלומר, התהליך כיום הוא תהליך המרה חברתי של עבודה+השקעת אנרגיה, תוך כדי ניצול משאבי טבע ואנרגיה ותוך כדי הרס של מערכות חברתיות וסביבתיות כדי לקבל כסף. את הכסף שמים בבנק, או במוסד חברתי דומה ובעוד הרבה שנים יש תקווה שתמורת כסף זה נקבל ערך - לדוגמה דברים שאנו רוצים כזקנים כמו תרופות, ביגוד, מחסה, מזון וכדומה.

בד בבד, תהליך הזה של "חסכון לפנסיה" מפרנס תהליכים אחרים של הרס חברתי וסביבתי, שמבטיחים שההוצאות שלנו בגיל הפנסיה יגדלו. לדוגמה זיהום מים יאלץ אותנו לקנות מים מינרלים או מערכות לטיהור מים. לא זאת הדרך.

במקביל יש ספק כמה מקורות ישארו לדור הבא כדי לפרנס את הדור החוסך כיום - בערכה אופטימית מעל 90% ממשק האנרגיה העולמי מבוסס על דלקים מחצביים מתכלים - נפט, פחם וגז טבעי. ככל שנצרוך מהם יותר היום, כך ישאר לנו פחות מהם בעתיד. לא מדובר בתהליך שישפיע על הנכדים שלנו. שיא תפוקת הנפט ושיא תפוקת הגז עלולים לגרום להתייקרות אנרגטית כבר בשנים הקרונות. כלומר תהליך זה של "חסכון" עלול להוביל להגדלת ההוצאות האנרגטיות והכספיות ולהקטנת החסכונות.

פנסיה הוליסטית

פנסיה צריכה לעשות בצורה הוליסטית יותר - תוך חישוב של גורמים דמוגרפיים, משאבי טבע (אנרגיה, חומרי גלם) וגורמים חברתיים וסביבתיים. כך לדוגמה הגיוני שקרנות פנסיה ישקיעו לא סתם בכסף אלא בזכויות ישירות להספקת מזון, קרקע בריאה, מגורים וכו'. השקעה בנכסים ובתפקודן של מערכות חברתיות וסביבתיות. מערכות ונכסים אלה דורשים אמנם תחזוקה של אנרגיה וחומר כדי להמשיך ולהתקיים, אבל כל עוד הם צורכים אנרגיה מתחדשת שגם היא חלק מההשקעה הפנסיונית, הם מספקים באופן ישיר רווחה, וכך הם תורמים לרווחה במקום להרוס אותה.

דבר זה נוגע למימד אחר של הפנסיה. החסכון בכסף סובל מבעיות של אובדן ערך. הדבר נובע מניפוח הכסף על ידי ממשלות פירמות ובנקים, כך שהחוסכים באפיק של כספים תמיד נמצאים בבעיה של הבטחות שהופרו. הם השקיעו ערך אבל במקום לקבל חזרה ערך דומה בתקופת חיים אחרת, הם מקבלים ערך בניקוי "מיסים" שונים מצד פירמות וממשלות.

אבל בעוד שאנו לא יודעים מה יהיה עתידם של אג"חים ממשלתיים, מטבעות זרים או אג"חים של חברות בעתיד, אנחנו יודעים שבהיותנו זקנים נדרש כולנו למגורים, בגדים, אנרגיה ומזון לדוגמה.

המימד הבריאותי

כיום הבריאות והתזונה היא מנגנון שבו ממירים עבודה שיוצרת הרס לכסף כדי לממן בעתיד מוצרים מגינים נגד אותו הרס. מחסור בזמן, אורח חיים יושבני, מתח נפשי (והנסיונות להתגבר עליו כמו עישון, אכילת יתר עוד), זיהום ותזונה לקוייה גורמים לעודף תחלואה, מתח וזיהום יוצרים גם בעיות נפשיות שדורשות טיפולים.

בפנסיה בריאה יש השקעה במוצרי מזון בריאים, במוסדות לשיפור התזונה, במערכות תחבורה ועיצוב עירוני המעודדים אורח חיים פעיל כדי לשמור על הבריאות. בקיצור השקעה בפתרונות שישפרו את הבריאות ויעזרו לזקנים להישאר חיוניים ומאושרים, במקום השקעה בתרופות יקרות ובפתרון בעיות שהיה אפשר להקטין אותן מלכתחילה על ידי מדיניות נבונה יותר של רפואה מונעת.

פנסיה בריאה פירושה שאנשים בני 60 או 70 או 80 יוכלו להנות מבריאות כזו שיוכלו לתפקד מבחינה גופנית ונפשית ובכך לדחות את גיל הפרישה מעבודה, או לחלופין לעבוד במשרות אחרות, במסגרת התחזוקה של ההון של הפנסיה שלהם. כבר היום אנשים בגיל מבוגר הם לרוב בריאים יותר לעומת אנשים בעבר בגלל מניעת תחלואה והזנחה. יש תהליכים המאיצים הזדקנות כמו פחות מידי פעילות גופנית, עישון, תזונה לקויה, מתח נפשי ופחות מידי שינה ושיפור שלהם יכול לא רק להאריך את תוחלת החיים אלה גם לשפר את איכותם. הדוגמה של איזורים כחולים - איזורים שבהם כמות גבוהה של האוכלוסייה מגיעה לגיל מופלג, מדגימה דבר זה - שכן לא רק שהם חיים יותר שנים, הם גם פעילים בעבודה למשך יותר שנים.

פנסיה והרס חברתי

הדבר הזה נוגע לעוד מימדים שהתייחסתי אליהם מקודם. הכלכלה דהיום יוצרת מחסורים לא רק על ידי יצירת אי-בטחון כלכלי, ועל ידי הרס סביבתי, אלא גם על ידי קריעת המרקם החברתי. מנגנון אחד הוא קריעת המבנה הקהילתי והמשפחתי - על ידי תהליכים שונים - הפרטת המרחב הציבורי, פרבור, תרבות הצריכה, התמחות עבודות וניוד עבודות אל מעבר לים, גלובליזציה של העבודה, גידול באחוז הגירושין, והדרה של אוכלוסיות זקנות אל מחוץ לחברה הן חברתית והן פיזית כחלק מתהליך הפרבור.

פנסיה ירוקה צריכה להתייחס גם למרכיב זה - במקום הדרה של הזקנים, וניכור, יש לשלב אותם בתוך הקהילה. לבנות ערים אקולוגיות לפי עקרונות של עירוניות מתחדשת - וקהילות שבהם הליכה ברגל, או שימוש בתחבורה ציבורית יכולים לשלב את הזקנים לתוך הקהילה. למצוא מקצועות בהם הזקנים יכולים לתרום בהתנדבות או בשכר - לדוגמה חינוך ערכי, עשה זאת בעצמך, ניטור, חיזוק הקהילות, שיטור קהילתי ועוד. קרנות פנסיה יכולות לעודד מגמות כאלה, ובמקום להיות חלק מהבעיה, להיות חלק מהפתרון.

ממקרים רבים של פרופסורים זקנים, ידוע היום שאנשים יכולים להיות צלולים גם מאוד גם בגיל מבוגר וכי חלק מהסימנים של זיקנה כמו שכחון או קושי מחשבתי הם סימנים של מחלות זיקנה ולאו דווקא של הזקנה עצמה. יש מקצועות רבים בהם זקנים יכולים לתרום לא פחות מצעירים - במיוחד בכלכלה שמבוססת על מידע, ולא רק על מאמץ של שרירים או מלאכות קשות. והדבר עובד גם להפך - מחקרים רבים מראים שכל עוד לאדם יש תחושה של תרומה ומעורבות הדבר תורם בצורה ניכרת לאיכות החיים שלו. הגדלת המעורבת של הזקנים בעבדות התנדבות ובכלכלה לא רק תוריד את כמות הפנסיה הנדרשת אלא גם תשפר את איכות החיים שלהם ושל שאר האוכלוסייה.

פנסיה צריכה לכן להיות לא רק השקעה כספית או השקעה בנכסים מניבים כמו שדות בני קיימא, אלא גם בניסיון לבנות קהילה וחברה בריאות יותר. שיעזרו בעתיד בתמיכה בזקנים במקום להקשות עליהם את החיים. דבר זה יכול להעשות גם ברמה הלאומית על ידי שינוי אפיקי הפנסיה ממימד כספי למימדים של השקעות מקיימות, וגם ברמה העירונית הקהילתית והמשפחתית של עירוניות מתחדשת ועירוב סוגי גילאים שונים, מגורים משותפים, בניית שכונות נעימות, מגורים בבית משותף עם ההורים או לידם וכו'.