קומפוסט
קומפוסט הוא תהליך פירוק ביולוגי של אשפה אורגנית בסביבה אירובית. בסוף התהליך מתקבל "הומוס" או זבל אורגני איכותי שניתן להשתמש בו לגידולי חקלאות ולטיוב הקרקע.
הקומפוסט נבדל מתהליכי פירוק אחרים של אשפה - תהליכים אנאירוביים שמתבצעים בסביבה ללא חמצן או עם כמות מעטה של חמצן. ניתן להכין קומפוסט בתהליך ביתי או תעשייתי. הקומפוסט מורכב משילוב של פסולת מזון (מהחי או הצומח) או אפילו צואה או גללים, יחד עם פסולת עשירה בחנקן כמו גזם או עיתונים.
רקע - נזק אקולוגיים של אשפה אורגנית
להשלכת פסולת אורגנית באופן מרוכז ובכמויות גדולות יש השפעות אקולוגיות שליליות משמעותיות.
זיהומי קרקע ומים
אשפה אורגנית המתפרקת במצבורים גדולים עוברת תהליך פירוק אנאירובי (כלומר ללא נוכחות חמצן). תהליך זה מתאפיין בריח הרע המאפיין זבל נרקב. בתהליך זה נוצרים מזהמים אורגנים החודרים לקרקע ופוגעים בפוריותה ובמי התהום.
פליטת גזי חממה
תוצר נוסף של פירוק אנאירובי הוא גז המתאן. גז זה הינו גז חממה בעל השפעה חזקה בהרבה משל פחמן דו-חמצני, ולכן פסולת אורגנית רגילה תורמת להתחממות העולמית
בנוסף לכך, שינוע הפסולת האורגנית למרחקים גדולים כרוך בשריפת דלק מחצבי ובפליטת גזי חממה נוספים.
דבר נוסף הוא שבהעדר קומפוסט מקומי, האדמות החקלאיות מדושנות באמצעות דשן כימי שיצורו כרוך בכילוי מאגרי דלק מחצבי ובפליטת פחמן דו חמצני, או לחלופין בקומופוס מיובא שהסעתו גורמת לנזק סביבתי.
חומרי המוצא לקומפוסט
בעקרון, חומרי המוצא לקומפוסט הם כל פסולת אורגנית. בפועל רוב המשתמשים הביתיים מכינים קומפוסט רק מפסולת אורגנית צמחית, ללא מוצרים מהחי כמו בשר או חלב. גם קליפות ביצים וקליפות תפוזים נחשבות בדרך כלל כמפריעות לתהליך.
בתהליכים תעשייתיים משתמשים בפסולת חקלאית (כמו הפרשות בעלי חיים, רקבוביות עלים, קליפות עצים), פסולת תעשייתית אורגנית בעיקר מתעשיית הנייר והמזון (כמו נסורת, שעם, גפת ענבים), פסולת עירונית (גזם עצים, שאריות מזון) ובוצת שפכים[1].
ניתן להכין קומפוסט גם ממוצרי בשר וחלב או זבל בע"ח. אולם, נוכחותם בערמת קומפוסט ביתית צפויה למשוך חיות משוטטות שיפרקו את הערמה ולכן לא מקובלת.
ניתן להכין קומפוסט גם מזבל אנושי (צואה). לרוב קיימת רתיעה מהכנת קומפוסט מזבל אנושי הן בשל דחייה טבעית והן בשל החשש להעברת פתוגנים אנושיים למזון, בניגוד לפתוגנים של בע"ח אשר אינם מדביקים בני אדם. ככל הידוע כיום, הפתוגן האנושי היחיד המסוגל לשרוד את החום שנוצר למשך כמה חודשים בתהליך הקומפוסט הוא השרשור. אולם, פתוגן זה כמעט ואינו קיים במדינות מערביות ובמידה וקיים, לא ייתכן שיופיע בצואת בני אדם לפני הופעת התסמינים הקליניים המעידים על הידבקות בו. הכנת קומפוסט מזבל אנושי מפחיתה את הנזקים האקולוגיים הנגרמים משפכים וחוסכת את הכסף והאנרגיה המשמשים לטיהורם.
בארץ מספקת חברת מיטבי שירותי קומפוסט מזבל אנושי.
תהליך הקומפוסטציה
קומפוסטציה היא תהליך בו חומרים אורגניים – שמקורם מהחי או הצומח – עוברים פירוק בתנאים מבוקרים. פירוק החומר נעשה על ידי תהליך חמצון ביולוגי בתהליך תרמופילי (אוהב חום) ממושך שבמהלכו חומר אורגני מוצק מתפרק ומתקיים בו שחרור זמני של חומרים פיטוטוקסים, כך שבסופו של דבר מתקבל חומר אורגני מיוצב [2].
פירוק חומר אורגני, כלומר ריקבון, יתרחש אמנם גם באופן טבעי ללא התערבות האדם, אך ההבדל הוא שתהליך הקומפוסטציה נעשה בתנאים מבוקרים לשם קבלת תכונות הקומפוסט הרצויות, בהתאם לדרישות[1].
תהליך הקומפוסטציה נחלק לשלושה שלבים:
שלב 1 - השלב המזופילי
השלב הראשון מתרחש במהלך 24-48 השעות הראשונות והוא מכונה השלב המזופילי. טמפרטורת הקומפוסט עולה ל-c°40-50 , אז מתפרקים הסוכרים ושאר החומרים המתפרקים בקלות בקומפוסט. בסוף שלב זה מכיל הקומפוסט מיקרואורגניזמים תרמופיליים בלבד המותאמים לשרוד בתנאי חום קיצוניים.
שלב 2 - השלב התרמופילי
בשלב השני, הוא השלב התרמופילי, הטמפ' עולה ל- c°40-80 והוא יכול להמשך חודשים במהלכם ערימת הקומפוסט עוברת מספר הפיכות כדי שכל חלקי הקומפוסט יחשפו לטמפ' הגבוהה[3]. בשלב זה מתרחש פירוק חומרים קשי פירוק כמו תאית והמיקרואורגניזמים התרמופיליים, הזרעים והנבגים בקומפוסט מושמדים.
שלב 3 - שלב ההבשלה
השלב השלישי הוא שלב ההבשלה – קצב הפירוק יורד והטמפ' גם היא יורדת בהדרגה. בשלב זה גם מתחילות להיווצר בקומפוסט אוכלוסיות מיקרואורגניזמים חדשות [1] ובנוסף החומר האורגני שהתפרק עובר פילמור [2]. לאחר תהליך הקומפוסטציה התוצר המתקבל הוא קומפוסט נקי מפתוגנים ומריחות רעים[3].
שיטות ביתיות להכנת קומפוסט
שיטת הערמה/שיטת המצבור
בשיטה זו, נערמת הפסולת האורגנית בערמה על פני הקרקע. שאריות מזון שנאספו בנפרד במטבח יש להניח בערימה ומיד לכסות בעלים יבשים או דשא קצוץ למניעת הגעת זבובים. בניית הערימה בשכבות גם מאפשרת לאוויר לחדור לתוכה דרך שכבות העלים, וכך מסופק החמצן לתהליך הפירוק הביולוגי-אירובי ואין צורך להפוך את הערימה. בכל שלב של הפירוק, בעת פתיחת ערימה הבנויה כהלכה ניתן להבחין בריח נעים כשל אדמת יער. ערימה שתוכה מריח רע מעידה על חנק וצורך בהוספת עלים וענפים דקים למרכז הערימה. אלמנט חיוני נוסף הדרוש לערימה באופן קבוע הוא לחות, אותה רצוי לספק לערימה על ידי הרטבת העלים והחומר היבש לפני שמוסיפים אותם לערימה. מקור נוסף למים הוא שטיפת הדלי או הקופסה שבה הובאו שאריות האוכל מהמטבח. מלבד היעדר ריחות רעים וזבובים, הסימן השני המעיד על ערימה הנבנית כהלכה היא התלהטות החלק הפנימי, אותה ניתן לחוש ביד או במדחום. ערימה קרה יכולה להעיד על יובש וצורך בתוספת מים נדיבה. ענפים דקים המונחים בבסיס הערימה ישפרו הן את האוורור והן את יכולת ניקוז הנוזלים של הערימה. בשל הכיסוי התמידי, ערימת קומפוסט נראית כערימת עלים יבשים. מטעמי אסתטיקה, יש המעדיפים לתחום את ערימת הקומפוסט ניתן במשטחי עץ, גדר או קופסה ללא תחתית, אותה נהוג לכנות "קומפוסטר" או "ביו-ריאקטור". מכמויות גדולות מאוד של שאריות אוכל ופסולת גינה מתקבלת לאחר מספר חודשים כמות קטנה מאוד של דשן אורגני איכותי שאותו ניתן להצניע באדמת הגינה בקרבת צמחים. על מנת לאפשר תהליך קומפוסטציה ללא הפסקה יש לגרוף מדי פעם מתחתית הערימה את הקומפוסט המוכן או להתחיל ערימת קומפוסט חדשה ולתת לישנה לסיים את תהליך הבישול שלה. העבודה עם שתי ערימות קומפוסט מכונה שיטת הרוטציה.
קומפוסט תולעים
ערך מורחב – קומפוסט תולעים
בשיטה זו נעשה שימוש בתולעים אדומות המעכלות את הפסולת האורגנית, בעיקר שאריות מזון, ללא צורך בהרבה עלים, על מנת ליצור פירוק מהיר שלה. התולעים מעכלות חצי ממשקל גופן ביום ופולטות קומפוסט מוכן ומרוכז. התולעים משוכנות בארגז מורם מהקרקע, שיכול להימצא בבית או בחוץ. זמן ההכנה של הקומפוסט תלוי בכמות התולעים - כל מה שהתולעים עיכלו הוא קומפוסט מוכן. קיימות שתי שיטות סביביות לקצור את התוצר המוכן ששמו הומוס, ללא התולעים. לצורך כך יש לפתות את התולעים באוכל חדש ולנדוד ולעזוב את התוצרים המוכנים. מידע נוסף גם באתר עץבעיר תל אביב. קומפוסט תולעים גם מכונה הקומפוסט העירוני בשל העובדה שניתן לעשות אותו גם ללא גינה.
שיטות תעשייתיות להכנת קומפוסט
שתי השיטות הנ"ל משמשות גם להכנת קומפוסט בקנה מידה גדול. אולם, עם המעבר לקנה מידה תעשייתי השליטה בתהליך והפיכתו ליעיל מחייבות פעולות נוספות, כגון: ערבוב ואוורור הקומפוט, השקייתו, שמירה מוקפדת על יחסי פחמן-חנקן וחומציות ועוד.
ישנן שתי שיטות עיקריות לקומפוסטציה בתעשייה: השיטה הפתוחה, שהיא השיטה הנפוצה יותר, ובה מציבים את הקומפוסט באוויר הפתוח בערימות בגובה 2 מטר וחתך רוחב של 2 מטר, וכדי שכל המצע יתאוורר הופכים את הערימות בתדירות גבוהה.
השיטה השנייה היא השיטה הסגורה שבה מניעים את הקומפוסט דרך ריאקטורים בתהליך שלוקח 7-12 ימים ובסופו הקומפוסט מונח שוב בערימות להמשך התהליך. יתרון השיטה הסגורה הוא שמתאפשרת יותר בקרה על התנאים, כך מושגים תנאי האופטימום ותהליך הקומפוסטציה מהיר יותר[2].
בארץ קיים פרוייקט של קומפוסט תולעים בקנה מידה תעשייתי ליישוב זכרון יעקב ומבוצע על ידי עמותת ארץ כרמל.
תכונות הקומפוסט, חסרונות ויתרונות
הקומפוסטים השונים משמשים לשיפור תכונות קרקע חקלאית וכמצע גידול מנותק. קיים מגוון גדול של קומפוסטים בעלי הרכב כימי וביולוגי שונה, גם מבחינת השונות במקור חומרי הגלם, גם מבחינת מידת ההבשלה של הקומפוסט וגם מבחינת השיטה שבה התבצע תהליך הקומפוסטציה. השונות הרבה מאפשרת את התאמתו של כל קומפוסט כמענה לצרכים חקלאיים.
יתרונות חקלאיים
תוספת קומפוסט עוזרת לשמור על תכונות פיזיקליות נאותות של הקרקע: הגדלת חדירות הקרקע למים, הגברת האיוורור, הקטנת הצפיפות הגושית, שמירה על pH מתאים, והקטנת ריכוז המלחים בקרקע[2].
הרכב הקומפוסט מוסיף שפע מקורות מזון ליבול - תרכובות אורגניות, תרכובות מינרליות ואוכלוסייה מיקרוביאלית בקרקע, תוספת זו יכולה להביא לשיפור בכמות היבול[2].
יתרון חקלאי נוסף וחשוב של הקומפוסט הוא יכולות של קומפוסטים ממקורות מסוימים לדכא מחלות קרקע שונות בצמחים.
יתרונות סביבתיים כפתרון לאשפה
חשיבות תהליך הקומפוסטציה כיום היא לא רק בשל הערך הכלכלי הישיר שיש לקומפוסט בחקלאות אלא גם לשם שמירה על איכות הסביבה. הגידול באוכלוסייה, העלייה בצריכה והשינוי בדפוסי ההתנהגות הגדילו פי כמה וכמה את כמויות הפסולת שהחברה המודרנית מייצרת בבית, בתעשייה ובחקלאות.
כיום השיטה המרכזית לטיפול בפסולת היא הטמנה, אך שטחי אתרי ההטמנה הולכים וגדלים וחייבים למצוא פתרון נוסף לטיפול בפסולת. הקומפוסטציה היא אחת מהפתרונות הטובים ביותר, והיא היעילה ביותר לטווח הארוך[2]. במהלך הקומפוסטציה קטנה כמות החומר לכמחצית, בנוסף היא מונעת מטרדים הנגרמים מאשפה טרייה כגון ריחות רעים ומקור לדגירת חרקים ומזהמים[4].
יש הטוענים כי לישראל יש עניין מיוחד בקומפוסטציה היות שקרקעות הארץ מאופיינות ברמה נמוכה של חומר אורגני ורמת מלחים גבוהה. מחקר ופיתוח של הקומפוסטים וביסוס מעמדם בשוק יביא לשיפור בתוצרת החקלאית ובמקביל יעזור בשמירה על איכות הסביבה[4].
יתרונות סביבתיים כחלופה לדשן כימי
הקומפוסט הוא החלופה העיקרית לדישון קרקע באמצעות דשנים כימיים. דשנים אלה כרוכים בהוצאה רבה של אנרגיה, בשימוש בדלק מחצבי שהוא משאב לא מתחדש ובתרומה משמעותית להתחממות עולמית מסיבות אלה נחשב הדשן הכימי מקור לא מקיים של חקלאות, ואילו הקומפוסט נחשב כתנאי חיוני לשיטות של חקלאות מקיימת כמו פארמקלצ'ר.
בעיות חקלאיות
קומפוסט שהופק מבוצת שפכים שכללה שפכי תעשייה קלה או קומפוסט שהוכן מפסולת עירונית שלא הופרדה במקור עלול להכיל גם מתכות כבדות – מתכות אלה הן יסודות מקבוצת מתכות המעבר אשר חלקן אמנם חיוניות בריכוזים מאוד קטנים, אך כאשר ריכוזן עובר סף מסוים הן הופכות לרעילות לרקמות החיות ועלולות לעכב את התפתחות הגידולים.
בעיות בריאותיות
בקומפוסט אשר מיועד לדישון צמחי מאכל, חשוב לבדוק את הימצאותם של חומרים פיטוטוקסיים אחרים או חומרים רעילים לאדם בקומפוסט. בקומפוסט עלולים להימצא גם גורמי מחלות-קרקע או מיקרואורגניזמים המסוכנים לאדם אשר לא הושמדו בתהליך הקומפוסטציה או שהתפתחו כחלק מהאוכלוסייה החדשה בקומפוסט לאחר הבשלתו. כדי להימנע מכך תקני משרד החקלאות דורשים בדיקה כימית וניסוי הקומפוסט לפני התחלת השימוש בו[2].
סכנה לזיהום מי תהום
חקלאות אורגנית אינטנסיבית המסתמכת על דשן מוצק כמו קומפוסט, המיושם ישירות בקרקע בתחילת הגידול, עלול לגרור זיהום מי התהום עקב שטף של חנקות לתווך הלא רווי בקרקע. חקלאים אורגניים יכולים להקטין את בעיית הזיהום על ידי מיצוי של הדשן האורגני, ויישום תמיסת המיצוי באמצעות מערכת הטפטוף (הדשיה) כפי שמקובל בחקלאות קונבנציונלית. במקרים רבים בחקלאות אורגנית עיקר חומרי הדשן מיושמים לפני השתילה בקרקע כחומר אורגני מוצק, כדוגמת זבל בעלי חיים המיוצב כקומפוסט. בשלב זה, שורשי הצמח הצעיר אינם מפותחים דיים לקליטה של כל מנת המים וחלק ניכר מחומרי הדשן משתחררים לקרקע ומחלחלים מתחת לבית השורשים אל עומק התווך הלא רווי. בעומק זה המים והדשן אינם זמינים לצריכה על ידי הצמח. לעומת זאת, בגידול בשיטות ממשק לא-אורגניות הדשן מסופק בדרך כלל עם מי ההשקיה במינון התואם את צורכי הצמח, דבר המקטין מהותית את שטיפת החנקה לעומק התווך הלא רווי של מי התהום. מחקר במימון רשות המים משנת 2014, שפורסם גם בכתב העת Hydrology and Earth System Sciences, מצא כי תבנית ריכוזי החנקות שנמצאה מתחת לחממה הקונבנציונלית עדיפה הן מבחינה חקלאית והן מבחינה סביבתית על תבנית הריכוזים שנמצאה מתחת לחממה האורגנית. המחקר מצא כי הסיבה לכך היא העדפת הדשנים המוצקים. כאשר חולקו החממות לאלו שנסמכות על דישון מוצק (זבל) המיושם ישירות בקרקע לעומת דישון נוזלי המיושם באמצעות מערכות הטפטוף לאורך עונת הגידול נמצא כי דישון מוצק מזהם יותר. [5]
לקריאה נוספת
- ג'וזף ג'נקינס, זבל אנושי, המדריך השלם להכנת קומפוסט מזבל בני אדם, הוצאת יער, 2005
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קומפוסט בוויקיפדיה האנגלית
- אתר ארץ כרמל
- גלעד אוסטרובסקי, כך הפכנו למשפחה ירוקה, על ההשפעות החינוכיות והמשפחתיות של קומפוסט, ynet 6.2.2008
- עקרונות יצור קומפוסט מאת אורי אדלר, מסמך וורד (16 עמודים) באתר הארגון לחקלאות אורגנית בישראל
- קקי זה לא משחק קרן צוריאל הררי, כלכליסט, 18.07.2013
- קומפוסט להמונים
– קבוצה ברשת החברתית פייסבוק - תולעים אדומות, קומפוסט ומחזור – קבוצה ברשת החברתית פייסבוק
- תולעים אדומות למסירה, קומפוסט למסירה – קבוצה ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ב. גורודצקי (1986). דיכוי מחלות המועברות בקרקע על ידי קומפוסטים מפסולת חקלאית. עבודת גמר לקבלת התואר M.Sc, מוגשת להאוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 נ. חלמיש (2000). הקומפוסט בישראל – סקר מקורות ושימושים ובחינת כדאיות כלכלית. אפיק הנדסות סביבה והידרולוגיה, עמוס לביא ייעוץ כלכלי והשקעות.
- ^ 3.0 3.1 י. הדר, ר. כהן, (1996). "הדברה ביולוגית של מחלות המועברות בקרקע באמצעות קומפוסט". מחקר חקלאי בישראל, כרך ח' (101-126). בית דגן: מנהל המחקר החקלאי.
- ^ 4.0 4.1 י. אבנימלך (1996). "קומפוסטציה: הופכים זבל לזהב". ירוק-כחול-לבן, גיליון מס' 9 (14-15).
- ^ עפר דהן, אבשלום באב"ד, נפתלי לזרוביץ, אפי אליאני, דניאל קורצמן, על חקלאות אורגנית אינטנסיבית וזיהום מי תהום, אתר "מים והשקיה" - ארגון עובדי המים, 02 מרס 2014
| חקלאות | |
|
רקע: ייצור ראשוני - מחזור הזרחן - מחזור החנקן - קרקע - ציידים לקטים - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - חקלאות תעשייתית - פריון חקלאי - שימושי קרקע - דשן - הומוס - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - חקלאות בישראל |
 |
|
אתגרי קיימות בחקלאות: בליית קרקע - מדבור - משבר המים העולמי - התחממות עולמית - חומרי הדברה - דשן כימי - שיא תפוקת הנפט - שיא תפוקת הזרחן - חקלאות כרות והבער - הנדסה גנטית - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - ביטחון תזונתי - נעילה טכנולוגית | |
|
חקלאות בת קיימא: חקלאות בת קיימא - אגרואקולוגיה - פרמקלצ'ר - ביו אינטנסיב - טכנולוגיה נאותה - קומפוסט - שמירת זרעים - גידולים משולבים - סיעוף - יערנות חקלאית - קציר מי נגר - מזון אורגני - מזון מקומי - גינה קהילתית - חקלאות נתמכת קהילה - הקרן לביטחון תזונתי - תוכנית אב לחקלאות בת קיימא | |
|
ספרים וסרטים: התמוטטות - רובים חיידקים ופלדה - גבולות לצמיחה - תכנית ב' - עולם מלא, צלחות ריקות - מהפיכת הקנה הבודד - הסיוט של דרווין - מלך התירס - עתיד המזון - כוחה של קהילה | |