המהפכה הירוקה

המהפכה הירוקה הוא כינוי לתהליך של שינוי פני החקלאות תוך שימוש במיכון, תיעוש, דשנים כימיים, וחומרי הדברה מחקלאות מסורתית לחקלאות תעשייתית. תהליך זה הוביל לעליה משמעותית ביבולים וכתוצאה מכך לגידול אוכלוסין כלל עולמי. מצד שני הדבר הפך את החקלאות לתלויה במשאבים מתכלים (במיוחד גז טבעי, זרחן ואשלג), להרס טיב הקרקע, לסחף קרקע כמו גם לפגיעה בשונות הגנטית של הגידולים ולבעיות סביבתיות וחברתיות נוספות. תהליך זה החל את דרכו בין השנים 1940 ל-1960, כתוצאה מתוכניות של מחקר חקלאי, ובניית תשתיות שמומנו על ידי קרן רוקפלר יחד עם קרן פורד וסוכנויות גדולות אחרות.[1] [2]

שדה חיטה בארצות הברית. היכולת למכן את החקלאות ולאחר מכן ליצור דשנים כימיים וחומרי הדברה הובילה ליצירת שדות מונוקולטורה (גידול יחיד) בגדול אלפי קמ"ר רבועים ובעלי תנובה משופרת. עם זאת שדות אלה מגבירים את הרגישות של מערכת המזון העולמית לשינויים בתנאי הסביבה כמו בצורת בארצות הברית.

חלק מהאגרונומים טוענים כי המהפכה הירוקה איפשרה לאנושות לספק מספיק מזון כדי לעמוד בגידול האוכלוסייה העולמי; עם זאת מחקרים מדעים וסוציולוגיים אחרים טוענים כי שיטות חקלאות פחות הרסניות יכלו להשיג תוצאות טובות יותר ברמה העולמית. בכל מקרה למהפכה הירוקה היו השפעות חברתיות וסביבתיות משמעותיות. היות וגופים עשירים כמו קרן גייטס ממשיכים לתמוך בתוכנית, סביר שקווי המדיניות של התוכנית ימשיכו להתקיים גם בשנים הבאות.

המונח "מהפכה ירוקה" נטבע על ידי הדירקטור וויליאם גאוד (William Gaud) שעבד עבור USAID שהצביע על ההתפשטות של טכנולוגיות חדשות ואמר "חידושים אלו ואחרים בתחום של החקלאות מכילים את היצירה של מהפכה חדשה. זו לא מהפכה אדומה אלימה כמו של הסובייטים, וזו לא מהפכה לבנה כמו זו של השאח של איראן. אני קורא לה המהפכה הירוקה". [3]

היסטוריה

המהפכה הירוקה החלה במקסיקו, המשיכה משם להודו והתפשטה לאסיה, דרום אמריקה ואפריקה.

שורשים במקסיקו

המהפכה הירוקה החלה בשנת 1943 עת נוסד "המשרד למחקרים מיוחדים" (the Office of Special Studies) שהיה יוזמה משותפת של קרן רוקפלר והמשרד הנשיאותי של נשיא מקסיקו דאז, מנאול אבילה קמצ'קו (Manuel Avila Camacho). בעוד שקודמו של קמצ'קו, Cárdenas קידם חקלאות קיום לחוואים באמצעות רפורמה אגררית, המטרה העיקרית של קמצ'קו עבור החקלאות המקסיקנית הייתה לסייע לפיתוח התעשייה ולצמיחה הכלכלית של המדינה. סגן נשיא ארצות הברית הנרי וואלס (Henry Wallace) סייע לשכנע את קרן רוקפלר לעבוד עם הממשלה המקסיקנית על פיתוח החקלאות. וואלס עשה זאת משום שחשב שהקלת הרעב במקסיקו יסייע לאינטרסים הכלכליים של ארצות הברית.

הממשלה המקסיקנית הלאומית השקיעה סכומים נכבדים בפיתוח תשתיות החקלאות, וחקלאים רבים אימצו את הזרעים החדשים. מקסיקו הפכה להיות עצמאית בתחום גידול החיטה בשנת 1951 והחלה לייצא חיטה מאז שנה זו. בשנת 1901 האוכלוסייה המקסיקנית עמדה על 13.6 מיליון בני אדם, ואילו בשנת 2005 היא עמדה על 103.3 מיליון מקסיקנים.

המהפכה בהודו

קרן רוקפלר ראתה בתוכנית הצלחה, והחליטה להפיץ אותה למדינות אחרות. המשרד למחקרים מיוחדים במקסיקו הפך למוסד מחקר בינלאומי בלתי-רשמי בשנת 1959. ובשנת 1963 הוא הפך להיות CIMMYT - המרכז הבינלאומי לשיפור התירס והחיטה.

בשנת 1961 הודו היתה על סף רעב המוני. Norman Borlaug הוזמן להודו על ידי היועץ לשר החקלאות ההודי M. S. Swaminathan. למרות קשיים בירוקרטיים שהוטלו על ידי המונופולים על גרעיני תבואה בהודו, קרן פורד והממשלה ההודית שיתפו פעולה ויבאו גרעיני חיטה מ-CIMMYT. ממשלת הודו בחרה בחבל פנג'ב להיות האתר הראשון שינסה את הגידולים החדשים, בגלל אספקת המים השופעת שלו והיותו בעל היסטוריה של הצלחות חקלאיות. הודו החלה את התוכנית שלה של מהפכה ירוקה שכללה הרבעת מינים, פיתוח מערכות השקיה, ומימון של חומרי הדברה לחקלאות.

הודו אימצה את זן האורז IR8. זן אורז זה פותח על ידי המכון הבינלאומי לחקר האורז ויכל לספק יותר גרעיני אורז לצמח כאשר הוא גודל בתנאים הנכונים שכללו דישון והשקיה. בשנת 1968, האגרונום ההודי S.K. De Datta פרסם את ממצאיו לפיהם IR8 הפיק 5 טונות אורז להקטר ללא דשן, וכמעט 10 טונות של אורז תחת תנאים אופטימליים. נתון זה היה גבוה פי 10 מאשר התנובה של אורז מסורתי. IR8 נחשב לסיפור הצלחה באסיה, וכונה "אורז הפלא".

בשנות ה-60 תנובת האורז בהודו עמדה בממוצע על כ-2 טונות להקטר; באמצע שנות ה-90 הממוצע עלה ל-6 טונות להקטר. בשנות ה-70 מחיר השוק של אורז היתה כ-550 דולר לטונה, בשנת 2001 היא עלתה פחות מ-200 דולר לטונה. הודו הפכה לאחת מיצואניות האורז הגדולות בעולם. בשנת 2006 היא יצאה 4.5 מיליון טונות של אורז. רעב המוני בהודו, שנחשב פעם כדבר בלתי נמנע, לא חזר מאז היישום של המהפכה הירוקה בחקלאות.

השפעות

עליה בפריון ובתנובה החקלאית

  ערך מורחב – פריון חקלאי

תפוקת הדגנים במדינות העולם השלישי גדלה ביותר מפי 2 בין השנים 1961-1985. התנובה של אורז, תירס וחיטה עלתה באופן יציב בתקופה זו. העליה בתנובה מיוחסת בצורה שווה פחות או יותר להשקיה, שימוש בדשנים, ופיתוח זרעים חדשים, לפחות במקרה של האורז האסיאתי. [4]

סך תנובת הדגנים הגיעה בשנת 1961 ל-0.8 מיליארד טונות (מטר מעוקב), התנובה הכפילה עצמה ל-1.6 מיליארד טונות כעבור 25 שנה בשנת 1985. עד 2011 כמות הדגנים הגיעה ל-2.3 מיליארד טונות כלומר גידול של פי 3 בתוך 50 שנה.[3]

עליה זו התרחשה בעיקר תודות לשיפור הפריון החקלאי ליחידת שטח ולא עקב הגדלת השטח החקלאי. ביחס לאוכלוסיית העולם כמות הדגנים לנפש גדלה ונשארה יציבה. בשנת היו 260 ליטר דגנים לאדם, וב-1971 נתון זה עלה ל-310 ליטר לאדם ונשאר ברמה דומה עד היום למרות גידול באוכלוסיית העולם. בשנת 2011 יחס זה עמד על 338 ליטר לאדם.

ביטחון תזונתי

 
טרקטור מפזר זבל לדישון שדות. הדשן הכימי הפך את החקלאות והמזון לדברים שתלויים בדלק מחצבי זרחה ואשלג כלומר במשאבים מתכלים


  ערך מורחב – ביטחון תזונתי

ההשפעות של המהפכה הירוקה על כמות המזון שמגודלת בחקלאות הינה עצומה. מאז תחילתה, גדלה אוכלוסיית העולם בכ-4 מיליארד בני אדם (נכון לשנת 2007) ורבים מאמינים שללא המהפכה היה רעב המוני ותת תזונה נרחבים. בהודו לדוגמה עלתה תנובת החיטה מ-10 מיליוני טונות בשנה בשנות ה-60 ל-73 מיליוני טונות בשנת 2006.[5] האדם הממוצע בארצות העולם השלישי צורך כיום 25% יותר קלוריות ליום מאשר בזמנים לפני המהפכה הירוקה. כאמור, בין 1950 ו-1984, בזמן שהמהפכה הירוקה שינתה את החקלאות בכל רחבי העולם, עלתה תנובת הדגנים ב-250%, ועד 2011 התרחש גידול נוסף בכמות התנובה החקלאית - גידול של 300% ויותר בתוך 50 שנה.

הגידול ביבולים בעקבות המהפכה הירוקה איפשר את הזנתם של מיליארדי אנשים, ומניעת ומגיפות רעב. [6] עם זאת מספר הרעבים בעולם, שירד בהתמדה עד שנות ה-90, עלה בחזרה והוא עומד על מעל 900 מיליון בני אדם. ההסבר לדבר זה הוא כי מחסור במזון אינו תלוי רק בכמות המזון הכוללת, אלא גם בגישה למזון ובדרך בה הוא מתחלק בין אומות ובני אדם שונים, בדפוסי עוני ואי שוויון, במלחמות וסכסוכים, וכן בשימושים שונים של מזון - לדוגמה גידול מזון להאבסת חיות לשם צריכת מזון מהחי, וגידול יבולי מזון לשם הכנת דלק צמחי.

אם מתבססים על התקדימים במהפכה הנאוליתית רואים כי לאורך זמן, גידול בתפוקת המזון לא תמיד משפר את הביטחון התזונתי. כמות המזון הגדלה מאפשרת גידול של האוכלוסייה וזו הקטינה את כמות המזון לנפש. לפי ג'ארד דיימונד, במעבר מחברות ציידים לקטים לחברות חקלאות, גידול האוכלוסייה היה מעט גדול יותר מהגידול בתנובה כך שכמת הקלוריות לנפש ירדה. מצד שני, מערכת המזון החדשה היא פחות יציבה מקודמתה.

תלות של המזון במשאבים מתכלים

בעוד שהתפוקה החקלאית עלתה כתוצאה מהמהפכה הירוקה, עלתה גם התשומה האנרגטית לתוך התהליך (כלומר האנרגיה שיש להשקיע כדי לייצר את הגידולים), בשיעור חד יותר. [7] כך שבמשך הזמן, היחס של כמות האנרגיה המושקעת ביחידת יבול עלתה. הטכנולוגיות של המהפכה הירוקה תלויות בשימוש מאסיבי בדשנים כימיקליים, חומרי הדברה נגד מזיקים וחומרי עישוב, שאת חלקם העיקרי יש לייצר מדלק מחצבי ומשאבים מתכלים אחרים כמו אשלג ופוספט.[8]

תומכים של תאוריית שיא תפוקת הנפט פוחדים כי עליה עתידית במחירי הנפט והגז תוביל לעליה חדה במחירי המזון או אפילו לאסון מלתוסיאני. [9] בשנים האחרונות יש לדוגמה עליה חדה במחיר החיטה בגלל מספר גורמים ביניהם - התייקרות הדלקים המחצביים, פיתוח דלקי ביו דיזל ותחרות על שטחי קרקע וכן התחממות עולמית.

ביקורת

קיימת ביקורת רבה על המהפכה הירוקה בכך שהיא איפשרה את האכלתם של מיליארדי אנשים מצד אחד בטווח הקצר, אולם היא הורסת את הסביבה הטבעית ואת המערכות התומכות של החקלאות מצד שני ובכך מובילה להרס החקלאות בטווח הארוך יותר. מתנגדי המהפכה הירוקה קוראים בדרך כלל למעבר לחקלאות בת קיימא.

ביטחון תזונתי

הנחות מלתוסיאניות

יש מספר זרמים (כמו כלכלה אקולוגית) שמניחים את קיומו של וריאציה כלשהי על מנגנון מלתוסיאני על האוכלוסייה. תומכים בחששות אלו חוששים שהמהפכה הירוקה והחקלאות התעשייתית אינה בת קיימא. [10][11][12]ולכן נטען שהאנושות נמצאת כיום במצב של פיצוץ אוכלוסין יחסית לכושר הנשיאה התזונתי של כדור הארץ.

קשר בין כמות המזון לרעב

כמה כלכלנים, סוציולוגים וכותבים טוענים שאין בהכרח קשר בין הגידול בכמות המזון לבין עליה בבטחון המזון, וכי דברים אלה הם רק חלק ממשוואה גדולה יותר. לדוגמה הכלכלן אמרטיה סן טען שכמה מגיפות רעב גדולות בהיסטוריה לא נגרמו עקב ירידה בכמות המזון אלא על ידי שינויים חברתיים וכלכליים וכשלון של מוסדות ציבוריים. [13] עם זאת, הכלכלן פטר בווריק (Peter Bowbrick) טען כי סן מציג נתונים היסטוריים באופן מעוות, וכי הוא מספר שקרים כדי לתמוך בתאוריות שלו.

זיהום

ביקורת רבה הוטחה במהפכה הירוקה ובשימוש הרב שהיא גררה בחומרי הדברה והשפעותיהם על הסביבה הטבעית ועל בריאותם של בני האדם.


ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

חקלאות

רקע: ייצור ראשוני - מחזור הזרחן - מחזור החנקן - קרקע - ציידים לקטים - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - חקלאות תעשייתית - פריון חקלאי - שימושי קרקע - דשן - הומוס - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - חקלאות בישראל

אתגרי קיימות בחקלאות: בליית קרקע - מדבור - משבר המים העולמי - התחממות עולמית - חומרי הדברה - דשן כימי - שיא תפוקת הנפט - שיא תפוקת הזרחן - חקלאות כרות והבער - הנדסה גנטית - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - ביטחון תזונתי - נעילה טכנולוגית

חקלאות בת קיימא: חקלאות בת קיימא - אגרואקולוגיה - פרמקלצ'ר - ביו אינטנסיב - טכנולוגיה נאותה - קומפוסט - שמירת זרעים - גידולים משולבים - סיעוף - יערנות חקלאית - קציר מי נגר - מזון אורגני - מזון מקומי - גינה קהילתית - חקלאות נתמכת קהילה - הקרן לביטחון תזונתי - תוכנית אב לחקלאות בת קיימא

ספרים וסרטים: התמוטטות - רובים חיידקים ופלדה - גבולות לצמיחה - תכנית ב' - עולם מלא, צלחות ריקות - מהפיכת הקנה הבודד - הסיוט של דרווין - מלך התירס - עתיד המזון - כוחה של קהילה

אוכלוסין

מושגים: אוכלוסיית העולם - צפיפות אוכלוסין - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - גידול אוכלוסין - מעבר דמוגרפי - גידול מעריכי - כושר נשיאה - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - ביטחון תזונתי - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית - פיצוץ אוכלוסין - אסון מלתוסיאני - שיא תפוקת הנפט - ייצוב אוכלוסין - כלכלת מצב יציב

סרטים וספרים: פצצת האוכלוסין - גבולות לצמיחה - התמוטטות - כלכלת מצב יציב - אריתמטיקה, אוכלוסייה ואנרגיה - תכנית ב'

גידול אוכלוסייה בישראל: אוכלוסיית ישראל - גידול אוכלוסיית ישראל - פריון הילודה בישראל - והארץ מלאה - הסיבות לעליית מחירי הדיור בישראל - פקקי תנועה בישראל - משק המים בישראל - הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה