תאוריית הבחירה הרציונלית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

400px-P ktip.svg.png זהו מושג בסיסי בכלכלה בת-קיימא

תאוריית הבחירה הרציונלית (באנגלית: Rational choice theory), הידועה גם כתאוריית הפעולה הרציונלית היא פרדיגמה בכלכלה הנאו-קלאסית המשמשת כמסגרת מחשבה לבניית מודלים פורמליים של התנהגות כלכלית וחברתית וכבסיס למיקרו כלכלה הנאו-קלאסית והיא מרכזית גם לתורת המשחקים ולתאוריה המודרנית של מדעי המדינה. היא משמשת מדענים גם בתחומים אחרים כמו סוציולוגיה.

ה"רציונליות" שמתוארת על ידי הבחירה הרציונלית שונה מהמשמעות שיש לה בחיי היום יום, ומהמונח "רציונליזם" שלרוב מתואר בפילוסופיה. יש מספר מודלים של בחירה רציונליות אבל כולם מניחים שהפרטים בוחרים בפעולה הטובה ביותר על פי פונקציית העדפה יציבה ונתונה ועל פי מגבלות שעומדות בפניהם. ברוב המודלים יש הנחות נוספות.

התומכים של מודלים של בחירה רציונלית לא טוענים כי הנחות המודל הם תיאור מלא של המציאות, אלא שמודלים טובים יכולים לסייע בהבנה ולספק עזרה במידול פורמלי וניתן להפרכה של היפותזות. וכי היפותזות טובות הן אלו ששורדות את המבחן האמפירי. המתנגדים של המודלים טוענים כי המודל פגום, נשען על הנחות לא נכונות וכי למרות שהוא חוזה באופן גרוע את התנהגותם של אנשים, ממשיכים לדבוק בו.

תיאור

קבלת החלטות רציונלית מחייבת בחירה של פעולה בהנחה שהדברים הבאים נתונים מראש למודל:

  • העדפות אישיות (כגון האם אני מעדיף בננה או תפוח).
  • הפעולות שניתן לבצע.
  • ציפיות בדבר התוצאות של הפעולות.

לרוב מתארים את הפעולות כאוסף. לדוגמה אם אדם אמור לבחור בין משה, יוסף ושרה, אוסף הפעולות שהוא יכול לבצע הן:

A = {משה, יוסף, שרה}

בתאוריית הבחירה הרציונלית קיימות שתי הנחות נוספות על ההעדפות והפעולות של פרטים:

  1. ההנחה הראשונה היא של שלמות, או יחס העדפה מלא. שפירושו שניתן לדרג את כל הפעולות בסדר של העדפה (יש אפשרות לאדישות בין שתי אפשרויות או יותר).
  2. ההנחה השנייה היא של טרנזיטיביות או יחס העדפה טרנזיבי - שפרושה שאם מעדיפים את פעולה א' על פעולה ב' ומעדיפים את פעולה ב' על פעולה ג' אזי פעולה א' עדיפה על פעולה ג'.

ברוב המודלים של כלכלה נאו-קלאסית הבחירה היא חד פעמית וסטטית. כלומר יש בעיה, שבה הצרכן (האדם הכלכלי) או הסוכן צריך לקבל החלטה. הסוכנים האחרים (פירמות או מפלגות), יודעים, זאת ובהתאם לכך מקבלים החלטות משל עצמן. בתחום המשחקים החוזרים בתורת המשחקים, ותחום כלכלה אבולוציונית ההחלטות הן רב-פעמיות ומושפעות מהעבר ומהצפי להתנהגות בעתיד.

השלכות משתמעות

יש סוציולוגים וכלכלנים מהזרם שמבקרים את ההשלכות השתמעות משילוב הנחות שיכול להשתמע מתוך המודל. אם הפרט מודע לכל ההשלכות של הצריכה של מוצרים והעדפות האישיות שלו, ואם הפרט פשוט נולד עם כל העדפות האלה ללא כל השפעה של פרסום או בעקבות הרגלים והתניות קודמים, נובע מכך שצריכה של מוצר כלשהו היא מענה לרצונות של הפרט, והיות ומענה כזה מוריד את המחסור, ונעשה ללא כפייה הוא ככל הנראה מעלה את הרווחה של הפרט (שהיא דבר שהפרט עצמו מגדיר בצורה סובייקטיבית לחלוטין). היות והפרט הוא גם רציונלי אין לצפות גם שיהיה פער בין המעשים והבחירות שלו לבין הרווחה שלו. לפי ההשקפה של כלכלה נאו-קלאסית צריכה יכולה להיות כל דבר כל עוד היא מובילה לסיפוק, בלי להתייחס לשאלה האם הרווחה מושפעת לרעה או לא מאותה צריכה או לשאלה האם כל הרווחה של הפרט מחושבת על ידו, בצורה רציונלית, כאשר הוא מבצע את הקניות שלו בשוק.

כלכלנים בודהיסטים כמו וון פ.א. פאייוטו, מבחינים בין שני סוגים של צריכה, שניתן להגדיר אותם כצריכה "נכונה" וצריכה "שגויה". צריכה נכונה היא השימוש במוצרים ושירותים כדי לספק את התשוקה לרווחה אמיתית. זוהי צריכה עם מטרה וכוונה. צריכה שגויה נובעת מטנהא, זהו השימוש במוצרים ובשירותים כדי לספק את התשוקה לתחושות נעימות או לרוממות האגו. לפי ההשקפה הבודהיסטית, כאשר צריכה מעודדת רווחה אמיתית, אומרים כי היא מוצלחת. לעומת זאת, אם הצריכה רק גוררת תחושה של סיפוק, היא נכשלה. במקרה הגרוע ביותר, צריכה דרך טנהא הורסת את המטרה האמיתית, שהיא לעודד רווחה. לדוגמה אכילה של מזון טעים אבל לא בריא פוגעת ברווחה.

כלכלנים אחרים כמו מנפרד מקס ניף מצביעים על היבט דומה - סיפוק של צרכים שונים יכול להתבצע במספר אופנים, שבעיקרם מבוססים על תרבות והרגלים. יש מענים שונים לאותם צרכים, אבל בעוד שחלק מהמענים הם מענים סינרגטיים שיכולים לספק את הצורך וגם לשפר היבטים אחרים (לדוגמה צריכה של מזון טעים שהוא גם בריא, או תחבורת אופניים שמספקת גם תחבורה וגם פעילות גופנית) יש מענים אחרים שמספקים מענה אחד אבל פוגעים מייצרים מצוקות ובעיות חדשות (לדוגמה אכילת מזון שמן מידי, תחבורת מכוניות המציירת פקקים, זיהום ותאונות דרכים). הטענה המשתמעת לפיה הפרט הוא רציונלי, יודע-כל וכי אין הבדל בין סיפוק חושי של הפרט והחלטות רגעיות המתקבלות בשוק, לבין הרווחה שלו הן לא מבוססות. ההשלכות של ניתוחים אלה הן כי במקרים מסויימים הקטנת הצריכה או שינוי הרגלים של צריכה יכולות לשפר את הרווחה של הפרט - הנחות שנמצאות בסתירה מהותית למודל- כך לדוגמה העדפות יכולות להשתנות (לדוגמה עקב חשיפה למידע חדש, חשיפה לחוויות של אנשים קרובים, שיווק, התמכרות, הרגלים וכו') וכך גם הציפיות בדבר התוצאות של הפעולות (לדוגמה עקב התבוננות עצמית או לימוד של השלכות בריאותיות של צריכת מזון מסויים).

ביקורת

ביקורת נרחבת, מצד מחנות שונים, נמתחה הן ההנחות של תאוריית הבחירה הרציונלית והן על התחזיות בתחומי הכלכלה והחברה המבוססות עליה. חלק מהמבקרים פיתחו מודלים של רציונליות חסומה שאמורים להיות תואמים יותר להבחנות הפסיכולוגיות בלי לוותר לגמרי על הרעיון שההיגיון הוא הקובע את מה שמתרחש בתהליכים של קבלת החלטות. במשך זמן רב, היה למותחי הביקורת קושי למצוא ראיות אמפיריות כנגד התאוריה, אבל כלכלה ניסויית, כלכלה התנהגותית וניסויים בתחום של תורת המשחקים הדגימו את העובדה כי לפחות חלק מההתנהגות שמפגינים אנשים לא עולה בקנה אחד עם תאוריית הבחירה הרציונלית.

סוג אחר של ביקורת היא בדבר ההנחה כי ההעדפות הן דבר נתון וחיצוני למודל. ביקורת זו מניחה כי העדפות הן דבר שמושפע מדברים שמתרחשים בתוך ההקשר הכלכלי-חברתי, כלומר העדפות אנדוגניות.

אפקט המסגרת

על פי עקרון הקביעות ברציונליזם, אין זה משנה כיצד מציגים בעיה. כל עוד הנתונים (העדפות, האפשרויות וההשלכות) זהים, הבחירה תהיה זהה. עקרון זה לא מתקיים במסגרות שונות (לדוגמה בפרסום, שיווק) ולא מתאים לניסויים שנערכו לבדיקתו. על פי הרעיון של אפקט מסגרת – בהינתן שתי אפשרויות בלבד, מקבל ההכרעה מושפע ממסגרת ההתייחסות שבה מוצגת הבעיה והחלופות השונות שהוא נדרש להכריע ביניהן. יש חשיבות למנגנון או להקשר שבו מוצגות הבחירות.

רופאים בבית החולים האוניברסיטאי בסטנפורד מוינו באופן אקראי לשתי קבוצות. הרופאים בקבוצה אחת התבקשו לענות על סיפור דמיוני על מגיפה שתהרוג כ-600 אנשים. יש שתי חלופות שמהן אפשר לבחור רק אחת:

  • תכנית א' - ימותו 400 אנשים בוודאות.
  • תכנית ב' - יש סיכוי של 1/3 שאף אחד לא ימות וסיכוי של 2/3 שכל 600 האנשים ימותו.

לקבוצת הנשאלים השניה הוצגו אותם נתונים ואותן אפשרויות בדרך הצגה שונה:

  • תכנית א' - 200 אנשים ינצלו בוודאות.
  • תכנית ב' - יש סיכוי של 1/3 להציל 600 אנשים וסיכוי של 2/3 שאף אחד לא ינצל.

בחירת הנשאלים הייתה שונה כאשר אותם הנתונים הוצגו בדרכים שונות (בדגש על הצלה או מוות). בקבוצה הראשונה 78% מהרופאים בחרו להסתכן ולנסות להציל את כולם בסיכוי של שליש. בקבוצה השנייה 72% מהאנשים בחרו בתוכנית ה"בטוחה" של הצלת 200 אנשים (שפרושה מוות של 400 איש). נערכו ניסויים דומים עם תלמידי כלכלה, שבהם הוצגו שתי השאלות באותו שאלון (עם מרווח ביניהם) ושוב התוצאות היו "הפוכות".[1] ניסויים אלה מהווים סתירה לעקרון הקביעות.

במונחים קוגניטיביים, אפקט המסגרת נובע מקידוד מידע דומה בדרכים שונות בזיכרון הסמנטי.

סדרת הניסויים של ג'ון ליסט מצביעה על היבט דומה של אותה תופעה. בניסוי שנקרא משחק הדיקטטור אנשים מקבלים 10 דולר ומתבקשים לבחור סכום כסף אותו יתנו למשתתף אלמוני אחר. התוצאה היא שבממוצע אנשים נותנים כ-3 דולר למשתתף השני. דבר זה סותר לכאורה את הרעיון של אנוכיות, שלפיה אנשים היו צריכים לשלם למשתתף האחר 0 דולר. ליסט שינה את המשחק על ידי שאיפשר לאנשים לקחת מהאדם האחר עד 10 דולרים. לפתע, התוצאות השתנו ואנשים נתנו הרבה פחות, הממוצע עמד על לקחת מהמשתמש השני מספר דולרים. הגדלת מרחב האפשרויות שינתה את הדרך בה אנשים קיבלו החלטות והם עברו מ"אלטרואיזם" ל"גניבה". [1]

על פי התאוריה של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, אנשים נוטים להסתכל על סיכון וסיכוי בצורות שונות, בצורה שאינה תואמת את ההגדרות הרציונליות. כאשר אנו מרגישים שיש לנו דבר מה (200 ניצולים) או שאנו רוצים להרוויח - אנו נוטים שלא לקחת סיכונים, כדי לא לאבד את המעט שיש לנו. לעומת זאת אם אנחנו חושבים על הדברים בצורה של הקטנת הפסד (400 שממילא ימותו), אנחנו רוצים למנוע את התרחשות המשבר לגמרי, גם במחיר של הגדלת הבעיה אם היא תתרחש.[1]

נתק מהקשר חברתי ומתהליכים דינמיים

סוג אחר של ביקורת הוא כי הפעולות מתבצעות באופן חד פעמי, מנותק מהקשר חברתי-סביבתי-כלכלי-פוליטי, כאילו אין עבר ועתיד שיכולים להשפיע ולהיות מושפעים מהבחירות שמבצעים בהווה.

סוג דומה של ביקורת (שחל גם על תורת המשחקים בכלכלה) הוא על ההנחה כי לשחקן יש סט קבוע ונתון מראש של פעולות - לדוגמה לבחור במפלגה א' או במפלגה ב' בבחירות. אלא שבמציאות יש אפשרות לא להשתתף בבחירות, להטיל פתק לבן, להגר מהארץ, לבצע התנקשות פוליטית ועוד. בעוד שהנחות אלו אינן דרך הפעולה הכי סבירה בעבור אדם בודד, הן אינן בלתי סבירות כאשר מדובר במיליוני אנשים.

כאשר מדובר בתהליך דינמי, שבו העדפות הן משתנות והמידע הוא חלקי ומשתנה תוך כדי הזמן, (מה גם שהעדפות יכולות להשתנות סמך המידע, והדברים אותם לומדים תלויים בין היתר בהעדפות), הפעולות העתידיות יכולות להיות שונות מאוד - לדוגמה, להקים התארגנות פוליטית שתגרום לכך שכלל המועמדים יהיו בהקשר פוליטי-כלכלי אחר או לא רלוונטיים.

הנחת השלמות

בספרו הפרכת הכלכלה, הכלכלן סטיב קין מותח ביקורת על הנחת השלמות המשתמעת שיש במודל. בחיים האמיתיים, אי אפשר להשתמש במודל בגלל כמות גדולה מידי של אפשרויות.

נניח שיש לנו מודל צריכה פשוט שבו יש 3 סוגי מוצרים. ועבור כל אחד מהם הצרכן צריך רק להחליט האם לקנות פריט אחד ממנו או 0 פריטים. מספר סלי המוצרים השונים המתקבלים באופן זה הוא 2 בחזקת 3 כלומר 8 סלים אפשריים, שלכל אחד מהם יש מחיר נתון ותועלת נתונה, שביניהם הצרכן צריך לקבל החלטה.

עבור 1000 מוצרים שאפשר למצוא בסופרמרקט מקומי, יש צורך בהשוואה בין 2 בחזקת 1,000 אפשרויות - שהוא מספר גדול יותר מסך החלקיקים ביקום. לכן יחס העדפה לא יכול להיות שלם - אי אפשר באמת לחשוב על כל הסלים האפשריים ולבצע השוואה ביניהם. לשם דוגמה הצרכן לא משווה בין הסל (קוטג' מתוצרת שטראוס, מנורה, קפה עלית) לבין הסל (בננה, מפיות, עוגת אסם) ובינם לבין כל שאר הסלים האפשריים, אלא מבצע תהליך אחר.

תמריצים המובילים לביצועים גרועים

על פי הנחות הרציונליות תמריץ גבוה יותר יגרום לאנשים להתאמץ יותר. הנחה זו מובילה לדוגמה לטענה כי שכר גבוה המשולם למנהלים ולעובדים חיוניים גורם להם להתאמץ יותר ולהשיג תוצאות טובות יותר.

פרופסור דן אריאלי וחוקרים נוספים ערכו כמה ניסויים בקרב סטודנטים אמריקאים שבהם הציבו לקבוצה של נחקרים אתגרים קוגניטיביים כמו משחק זיכרון או הרכבת פאזל ומשימות טכניות שלא דורשות מחשבה כמו הקלדה מהירה במחשב. החוקרים הבטיחו להעניק למשתתפים בניסוי תגמול כספי תמורת ביצועים טובים. לקבוצות שונות הובטחו פרסים שונים.

לטענת החוקרים מהניסויים עלה דפוס שונה מהצפוי. במקרה של משימות טכניות או מאמץ גופני, תגמול גבוה יותר סיפק ביצועים טובים יותר. אך באתגרים שדרשו ריכוז וחשיבה, השיגו הקבוצות שלהן הובטח תמריץ כספי גדול יותר דווקא הישגים טובים פחות. תוצאה זו חזרה בניסויים אחרים שבוצעו בקרב עובדים הודים, שעבורם סכומי הכסף היו סכום משמעותי (עד חודשיים של שכר במונחים מקומיים).

מסקנת החוקרים הייתה שבמאמץ טכני התמריץ הכלכלי עובד. אבל במאמץ הדורש ריכוז, יצירתיות וחשיבה התמריץ הכספי עלול לגרור לחץ שפוגע בביצועים.

ביקורת על שימוש במדעי המדינה

במאמר משנת 1994, "פתולוגיות של תאוריית הבחירה הרציונלית" טענו גרין ושפירו כי התפוקות האמפיריות של תאוריית הבחירה הרציונלית היו מוגבלות. הם טענו כי רוב הספרות המעשית, לפחות במדעי המדינה, נעשתה על בסיס מתודות חלשות מבחינה רעיונית, וכאשר מתקנים את ההנחות, הרבה מהתוצאות האמפיריות לא מחזיקות מעמד. לאור זה, לטענתם, תאוריית הבחירה הרציונלית מספקת הבנה מעטה של ההתנהלות הפוליטית.[2]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אגדות הכלכלה אריאל רובינשטיין, 2009, כנרת זמורה ביתן דביר, עמ' 50-53
  2. ^ Green, Donald P.; Shapiro, Ian. (1994). Pathologies of Rational Choice Theory: A Critique of Applications in Political Science. Yale University Press.
כלכלה נאו-קלאסית

אישים: ויליאם סטנלי ג'בונס - קרל מנגר - לאון ואלראס - אלפרד מרשל - ג'ון בייטס קלארק - אירווינג פישר - קנת' ארו - פול סמואלסון - מילטון פרידמן - פרדריק הייק

מושגים: ניתוח שולי - תפוקה שולית - פונקציית ייצור קוב דאגלס - תועלת שולית - תאוריית שיווי המשקל הכללי - תאוריית העדפה הנגלית - יעילות פארטו - תחרות משוכללת - כשל שוק - השפעה חיצונית - צמיחה כלכלית - האדם הכלכלי - הון - יתרון יחסי

ביקורת: כלכלה קיינסיאנית - כלכלה אקולוגית - כלכלה התנהגותית - כלכלה מוסדית - כלכלה אבולוציונית - כלכלה בודהיסטית - מחלוקת קיימברידג' על ההון - הפרכת הכלכלה - תורת ההונאה - אמרטיה סן - קנת' בולדינג - ג'ון קנת גלבריית - הא-ג'ון צ'אנג - גבולות לצמיחה - מודל זרמים ומאגרים - ספינת החלל כדור הארץ - מערכות מורכבות