אריאל רובינשטיין

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופסור אריאל רובינשטיין, 2007

אריאל רובינשטיין (נולד ב-13 באפריל 1951), הוא פרופסור לכלכלה ולתורת המשחקים באוניברסיטת תל אביב, שנחשב לאחד ההוגים החשובים בתחום תורת המשחקים.

רובינשטיין הוא חתן פרס ישראל לשנת תשס"ב, זוכה פרס א.מ.ת לשנת 2006, זוכה פרס רוטשילד לשנת 2009, חבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 1994, חבר זר של האקדמיה הבריטית (נבחר ב-2007), חבר זר של האקדמיה האירופית למדעים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1985 נבחר לעמית האגודה האקונומטרית וב-2004 כיהן כנשיאהּ‏.

רובינשטיין מחזיק בהשקפת עולם שמאלית סוציאל-דמוקרטית והינו הוגה דעות בולט בשיח הכלכלי הישראלי. הוא מביע ביקורת על הכלכלה נאו-קלאסית ועל מתן משקל יתר, לדעתו שניתן, לכלכלה בדיונים הנוגעים למדיניות ציבורית.

תולדות חייו

רובינשטיין נולד בשנת 1951 בירושלים, בשכונת תל ארזה. הוריו, לאה ויהודה, עלו לישראל מביאליסטוק בשנות השלושים של המאה ה-20. ילדותו בירושלים והשפעתה על השקפת עולמו מופיעה מספר פעמים בספרו "אגדות הכלכלה".

ב-1972 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים שם תואר ראשון במתמטיקה, כלכלה וסטטיסטיקה ב-1974. ב-1975 סיים תואר שני בכלכלה וב-1976 סיים תואר שני נוסף במתמטיקה. ב-1979 הוענק לו תואר דוקטור לכלכלה, ולאחר מכן נמנה עם סגל המחלקה לכלכלה באוניברסיטה זו. בשנת 1990 עבר לבית הספר לכלכלה של אוניברסיטת תל אביב. במקביל מחזיק רובינשטיין מינוי חלקי כפרופסור באוניברסיטת ניו-יורק שבארצות הברית.

לרובינשטיין הוענק פרס ישראל בחקר הכלכלה לשנת תשס"ב. ב-2004 זכה בפרס נמרס לכלכלה ובשנת 2006 זכה בפרס א.מ.ת. הוא גם זכה בפרס מיכאל ברונו מטעם יד הנדיב.

נשוי ליעל רובינשטיין, לשעבר שגרירת ישראל בתאילנד, ואב לשניים.

הגותו הכלכלית

תורת המשחקים

התאוריה הכלכלית שפותחה על ידי רובינשטיין עוסקת בתחומי תורת המשחקים, תורת המיקוח, רציונליות ומחקרים על הקשר בין כלכלה לשפה.

מאמרו משנת 1982, בנושא "שיווי משקל משוכלל במודל של מיקוח" נחשב כפורץ דרך בתחומו, ומהווה פיתוח למחקריו של חתן פרס נובל לכלכלה, ג'ון פורבס נאש. בעקבות מאמר זה ואחרים אשר נכתבו בעקבותיו, השתלב בספרות המקצועית בתחום המונח "גישת רובינשטיין".

ביקורת על הכלכלה

בדבריו מקפיד רובינשטיין להבהיר שגם אם התאוריה הכלכלית מסבירה כמה דברים, היא לאו דווקא מספקת תובנות מתאימות ליישום מדיניות. לדבריו, משוואות כלכליות ותאוריות שווקים לא תמיד ייתנו את התוצאות הרצויות ברגע האמת, כפי שכלכלנים רבים מאמינים:

"לימודי הכלכלה יכולים לכל היותר לעודד חשיבה שיטתית על בעיות חברתיות וכלכליות, אבל לא לספק פתרונות, לא במישור הלאומי ולא במישור האישי. אין תפיסת עולם נכונה, ובטח לא אחת שכתובה בספרי הכלכלה. לכן לא אהבתי את עמדתם ההתחלתית של המוחים שאמרו: 'איננו כלכלנים, ויש ממשלה וכלכלנים שצריכים למצוא פתרונות'. אין מקצוענים עם פתרונות לבעיות החברה הנוכחיות, אבל בשטח יש לא מעט מאחזי עיניים שרק מחכים לקריאה לדגל"‏[1].

רובינשטיין אף סבור שאין להיחפז בניצול התאוריה הכלכלית להחלטות ערכיות של חיי היומיום:

"הקפיצה המהירה והפסקנית מהדיון המופשט לבעיות קונקרטיות היא הסכנה הגדולה שבשימוש במושגים הבאים מבית אולפנה אקדמי. כשעוסקים בנושאים פוליטיים, ספק אם פנייה לתורה אקדמית עדיפה על חוכמת האיש ברחוב."

כלכלת ג'ונגל

בכלכלה נאו-קלאסית נהוג להניח כי שוק משוכלל יביא להקצאה בעלת יעילות כלכלית של משאבי החברה, וכי התערבות ממשלתית לצורכי תיקון של הקצאה כזו, תגרום בדרך כלל לפגיעה ביעילות הכלכלית. משפט הרווחה הראשון ומשפט הרווחה השני טוענים כי בהינתן הנחות מסויימות, שוק תחרותי משוכלל יוביל ליעילות פארטו, הקרויה גם "הקצאה יעילה" או "חלוקה יעילה".

בשנת 2003 הציע רובינשטיין, יחד עם פרופסור מיקלה פיציונה מבית הספר לכלכלה של לונד, מודל של כלכלת ג'ונגל שבו הנכסים עוברים בין הסוכנים הכלכליים לא על ידי מסחר רצוני, אלא על ידי תפיסה של הנכסים בכוח. הסוכן החזק יותר יכול לקחת נכס מהסוכן החלש יותר, בכוח הזרוע. באופן זה הפרטים החברה מסודרים בצורה היררכית שבה החזק נהנה מנכסים שמועדפים עליו וזוכה לעדיפות על פני האחרים. רובינשטיין מראה שתחת הנחות מסויימות, דומות לאלו שקיימת במודל של שוק משוכלל ושל משפטי הרווחה, זוהי מתודה שמובילה ל"יעילות פארטו" בהקצאה, בדומה למתודה של תחרות ומסחר. בעוד שבשוק, הרצונות של אדם עשיר שיש לו הון התחלתי יסופקו לפני שיסופקו רצונות דומים של העני, בכלכלת ג'ונגל הרצונות של החזק מסופקים קודם.[1]

ניתן לנסח מחדש את שני משפטי הרווחה ונראה שגם "כלכלת ג'ונגל" (או ליתר דיוק כלכלה כוחנית) היא מערכת שמובילה ליעילות פארטו. רובינשטיין אינו תומך במודל של כלכלת ג'ונגל, אלא מציג את המודל כדי לערער על משפטי הרווחה, על התובנה לפיה יש למדוד מערכות על פי יעילות פארטו ועל הרעיון של שוק משוכלל כדבר שיש לשאוף אליו.[2]

רובינשטיין מעיר כי "המטרה שלנו היא לבחון באיזו מידה אפשר להשתמש בשפת המושגים הפורמלית של השוק החופשי כדי להעניק ביסוס לכלכלת הג'ונגל ולהציג אותה כרצויה ואפשרית באותה מידה. קורס מבוא לכלכלת הג'ונגל היה מתקבל באוניברסיטאות באותה התלהבות שבה מתקבל המבוא לכלכלת השוק התחרותי במתכונתו הנוכחית"[3]

קיים קונצנזוס באשר למרכזיות של מושג היעילות בתאוריה הכלכלית, ואנחנו טוענים שחלוקת הבתים בשני השווקים תהיה יעילה
-- בואו נחשוב לרגע על השוק החופשי כעל ג'ונגל

כלכלה התנהגותית

בניסוי מפורסם שפרסם רובינשטיין ב-2005 התבקשו 764 סטודנטים ישראלים לפילוסופיה, מנהל עסקים, מתמטיקה, משפטים וכלכלה, לקבל החלטות בתפקיד מנכ"ל תאגיד המספק שירותי הדברה ומעסיקה צוות עובדים קבועים קטן ו-196 עובדים לא קבועים. לסטודנטים נאמר כי לאחר שנים של שגשוג בתחום, מיתון במשק הביא לנסיגה ברווחי החברה, אף שמאזנה נותר חיובי. אנשי הכספים בחברה טענו כי פיטורי עובדים יסייעו בהגדלת הרווח, והעריכו כי פיטורם של כ-100 עובדים הוא הפתרון הטוב ביותר.

הדילמה שהוצגה בפני הנבדקים הייתה: כמה עובדים לא קבועים יש לפטר? לסטודנטים הוצעו האפשרויות הבאות: לפטר 96 עובדים ולהגיע לרווח מקסימלי של 2 מיליון שקל בשנה. לפטר 52 העובדים ובכך להגיע לרווח של 1.6 מיליון שקל בשנה; לפטר 26 עובדים ולהגיע לרווח של מיליון שקל בשנה; לא לפטר אף עובד ולשמור על רווח של 400 אלף שקל.

שיעור הסטודנטים לכלכלה שבחרו למקסם את רווחי החברה - גם במחיר של פיטורי מחצית מעובדיה - היה הגבוה ביותר. מקרב הסטודנטים לפילוסופיה, רק 13% סברו כי יש להביא את הרווחים למקסימום האפשרי על חשבון פיטורי עובדים, מקרב הסטודנטים למתמטיקה 16% סברו כך, 27% מקרב הסטודנטים למשפטים נקטו בגישת הפיטורים המקסימליים, 33% מהסטודנטים למנהל עסקים, ומקרב הסטודנטים לכלכלה 46% גרסו כי יש למקסם את רווחי החברה בלי להתחשב בפיטורי העובדים. הסקר נבנה בצורה כזאת שמקסום הרווח יהיה אכזרי למדי; הפיטורים של 44 העובדים האחרונים (כמעט רבע מכלל העובדים) הביאו לגידול של 400 אלף שקל בלבד ברווחים.

חלק מהסטודנטים לכלכלה ולמתמטיקה קיבלו את השאלון בצורה של פונקציה מתמטית במקום בצורה של טבלה. במקרה הזה, התוצאות היו קיצוניות אפילו יותר. כ-75% מהתלמידים בחרו באופציה של פיטורי מקסימום עובדים. לא נרשם הבדל בין סטודנטים למתמטיקה לבין סטודנטים לכלכלה שקיבלו שאלון בצורה של פונקציה מתמטית. נראה כי הדרך בה התבקשו לפתור את הבעיה, עזרה להעלים מעיניהם את העובדה שמדובר באנשים ולטשטש דילמות מוסריות. רובינשטיין הסיק מניסוי זה, בין היתר, כי התפישות שמלמדים בחוגים לכלכלה מקדמות רמיסת ערכים חשובים דוגמת ביטחון חברתי והשתתפות בעשייה וכי הצגת בעיה בצורה מתמטית מעלימה את מורכבותה של הסיטואציה[2] [3].

עמדות ומאבקים

לצד הגותו הכלכלית מרבה רובינשטיין להתבטא בענייני צדק חברתי, שמאל מדיני, וקידום השוויון[4].

עמדות מדיניות

בשנת 1977 היה ממייסדי "התנועה לציונות אחרת", ושנה לאחר מכן נמנה עם יוזמי "מכתב הקצינים" שהביא להקמת תנועת "שלום עכשיו".

רובינשטיין הירבה להתבטא בגנות מפעל התנחלויות ביש"ע ובין היתר אמר בהקשר זה:

"אינני יכול לסיים רשימה זו מבלי להכות על חטא הטעות הטרגית ביותר שעשינו מאז השואה. לקח לנו יותר מדי זמן לעמוד על משמעות הפיכתנו לעם כובש, מדכא ומייסר. נכון, היה רוב דמוקרטי בעד החזקת השטחים שנכבשו ב-1967 כפיקדון לשלום. נכון, היה רוב בכנסת למען ההתנחלויות בשם הביטחון, יופי הארץ וברית בין הבתרים. ואנו לא הבנו שעל עקרונות הקיום היהודי אסור לנו לוותר, ושעקרונות אילו כוללים את הזדהותנו עם החלש ולא עם החזק, עם הנכבש ולא עם הכובש. צפינו בביקורת במפעל ההתנחלויות, זה שמנציח את הכיבוש ומרסק אותנו כעם."‏[5]

בשנת 2002 הביע תמיכה בסרבני השרות בשטחים, אותם כינה "נטורי הקרתא של המצפון היהודי" ו"גיבוריה של החברה הישראלית" ([4]) ב-2010 נמנה עם חותמי עצומת המרצים והאמנים שקראו לחרם על פעילות תרבותית מעבר לקו הירוק.‏[6]

עמדות בנושא צדק חברתי

רובינשטיין תמך במאבק סטודנטים מתל אביב למען שיפור תנאי העבודה של עובדי כוח אדם באוניברסיטה. מזה עשר שנים הוא עומד בראש קבוצת מרצים באוניברסיטת תל אביב, שהצליחו להשיג שיפור משמעותי בתנאי ההעסקה של עובדי הקבלן.‏[7]

רובינשטיין גם קרא להטיל מס ירושה כדרך להגברת הצדק החברתי ולמניעת ריכוז הון בידי משפחות מועטות. בנוסף, קרא להעניק הנחות מס מפליגות לצעירים עובדים באמצעות מתן פטור מתשלום מס הכנסה עד כפול מההכנסה הממוצעת במשק, במשך עשר שנות חיים, כאשר מועד תחילת חלון הפטור יהיה לא יאוחר מיום הולדתו ה-35 של האזרח‏[8].

קישורים חיצוניים

מאמרים שכתב בעיתונות

הערות שוליים

  1. ^ שי אספריל, "העשירים, המתהדרים בפטריוטיות, צריכים לתמוך במס ירושה", באתר כלכליסט, 4 באוגוסט 2011
  2. ^ מירון רפופורט, עוד אחד שלא מבין כלום בכלכלה, בעיתון הארץ, 20 בדצמבר 2005
  3. ^ יאיר ברק, הכלכלנים לא סופרים את בני האדם , באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2006
  4. ^ רשימת מאמרים סמי-אקדמיים ולא אקדמיים באתר של אריאל רובינשטיין
  5. ^ אריאל רובינשטיין, כשדילמה הופכת לטרגדיה, "מעריב" 5 באוקטובר 2003
  6. ^ תומר ולמר, מרצים עם השחקנים: "לא לפסול חרם על אריאל", באתר ynet‏, 31 באוגוסט 2010
  7. ^ אריאל רובינשטיין, עשר הערות על הנוכחים השקופים, "מקום למחשבה - בשער"
  8. ^ אריאל רובינשטיין, עיזבון וחיסכון, באתר כלכליסט, 2 באוגוסט 2011