פוליטיקה של זהויות

פוליטיקה של זהויות היא גישה פוליטית ותרבות שבה אנשים מפתחים סדר-פוליטי וראיית עולם תרבותית ופוליטית המבוססים על זהות לפי שייכות לתת-קבוצות בחברה האנושית. החלוקות המקובלות ביותר הן לפי לאום, דת, גזע או רקע אתני (לדוגמה צבע עור), מגדר (גברים-נשים), מעמד חברתי, העדפה מינית, השתייכות שלו למקצוע או ענף כלכלי או גורמים מזהים אחרים. לקבוצות כאלה יש לעתים קרובות תמיכה מבעלי ברית מחוץ לקבוצות הזהות המתאימות.

המונח משמש בדרך כלל לתיאור תופעות המשוייכות לשמאל הפוליטי הליברלי או לחלקים בתנועה הפרוגרסיבית כמו רב-תרבותיות, פמיניזם, זכויות אזרח, להטב"קים ותנועות בדלניות אזוריות. עם זאת פוליטיקה של זהויות, כלומר הדגשה של זהות מסויימת של האדם כדי ללכד אנשים בקבוצה מסויימת, ולגרום להם לשתף פעולה על בסיס זהות זו, כדי לקבל זכויות או כדי להתגייס לתמיכה במנהיג פוליטי מסויים או מפלגה מסויימת, היא דבר עתיק יותר שקיים בצורה נרחבת גם בימין הפוליטי - בזרמים הטוענים כי הזהות הבסיסית של האדם היא הלאום שלו, הדת שלו, הרקע האתני שלו או היותו צרכן בשוק הכלכלי. פוליטיקה של זהויות עלולה להתדרדר לשוביניזם - הטענה כי הקבוצה אליה שייך האדם שווה יותר וחשובה יותר מקבוצות אחרות.

פוליטיקה של זהויות עומדת בניגוד לזרמים ורעיונות אוניברסליים או הומניסטים - אשר התייחסו לכל האנושות כאל קבוצה אחת שיש לה אינטרסים משותפים רבים. זרמים בתוך התנועות של ליברליזם, הומניזם, דמוקרטים, זרמים בסוציאליזם, סוציאל דמוקרטים, ליברטנים, אנרכיסטים, קפיטליזם, התנועה הפרוגרסיבית, זרמים אוניברסליים של דתות (במיוחד נצרות ואיסלם), סביבתנות, וקיימות אשר טוענות כי יש לנקוט בתוכנית פעולה מסויימת או לחזק מוסדות חברתיים ונורמות מסויימות כדי לשפר את מצבם של כל האנשים באשר הם. הדגש בתנועות שאינן נשענות על זהות היא בדרך כלל על אידאולוגיה, ועל תמיכה במרכיבים שנתפסים ככאלה שמשפרים את מצבו של כלל הציבור.

שיח הזהות בעידן המודרני התפתח בקרב פילוסופים וסוציולוגים על רקע המסורת הליברלית וכן על רקע הקולוניאליזם האירופאי ותיוגו של האחר, ואגב כך גם העצמי. בעקבות כך התפתח שיח הזהויות בשש דרכים מרכזיות: ליברלית, לאומית, דתית, אתנית, מעמדית וצרכנית.

  • הזרם הליברלי הדגיש רעיונות של זהות אוניברסלית והניע תהליכים כמו התנועה לביטול העבדות, הרחבת הדמוקרטיה לעוד ועוד מדינות, פמיניזם, דה-קולוניאליזם תנועות למען זכויות אזרח, תנועות למען סובלנות דתית ומשטר חילוני (בניגוד למדינת-דת, או דת השליט) ותנועות למען להט"ב.
  • השיח הלאומי התפתח על רקע התנגדות לאימפריות ולאימפריאליזם וקולוניאליזם והדגיש מתן עצמאות ואוטונומיה חברתית לבני לאום מסויים והתאגדות שלהם במדינות-לאום, במדינות בעלות יותר מזהות לאומית אחת - לדוגמה יהודים וערבים - התפתחו סכסוכים על רקע זהות לאומית וחלק מהמדינות עברו פיצולים לדוגמה פירוק צ'כוסלובקיה לצ'כיה וסלובקיה. הזרם הלאומי של זהויות התפתח במקביל לרעיונות כמו דמוקרטיה והתנגדות למלוכנות.
  • תנועות של זהות דתית התקיימו במשך אלפי שנים והניעו אנשים להלחם למען שימור זהות זו ולעמן השמדת זהויות אחרות - לדוגמה במלחמות ג'יהד, במסעי הצלב, במלחמות דת באירופה ועוד. בעקבות המהפכה התעשייתית המהפכה המדעית החלשת המלוכנות והתחזקות דמוקרטיה, קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה נחלשה הדת במאות ה-19 וה-20, עם זאת גורמים דתיים רבים עדיין שמים לב על זהות דתית ועל פוליטיקה של זהויות בהקשר זה - לדוגמה מפלגות של חרדים או אף מפלגות כמו "ש"ס" אשר משלבות זהות של דת עם זהות אתנית.
  • זהות אתנית - המוצא של האדם, היותו שחור או לבן, ולעיתים גם השפה והתרבות בסביבה בה הוא גדל היתה גורם זהות חשוב באלפי השנים האחרונות. דוגמה לכך היא גיבוש לאומים על סמך מוצא אתני משותף וכן צידוקים לעבדות וצידוקים בכלל לאפליה של שחורים. עד לביטול העבדות, ראו חלק גדול מהלבנים באנשים השחורים אנשים נחותים שיש הגיון טבעי ואף מוסרי בעבדות שלהם. הוגים יוונים כמו אריסטו ניסו להצדיק עבדות של שחורים בטענה כי דבר זה הוא בסך הכל דבר טבעי. בחוק ובפוליטיקה ברוב המדינות הרג של עבדים שחורים לא נחשב רצח היות ושחורים נחשבו רק רכוש. ההיבט הקיצוני ביותר של פוליטיקה של זהויות על בסיס אתני היא הגזענות ובמיוחד תורות גזע כמו נאציזם שבו הזהות האתית היא הזהות היחידה כביכול (תוך שילוב של לאומנות קיצונית ודיקטטורה) היא מחייבת מאבק מול "גזעים" אחרים על "מרחב מחייה" והיא מחייבת ומצדיקה ביצוע של רצח עם - כך שהגרמנים הנאצים קיימו רצח עם של יהודים, סלאבים, שחורים וכל מי שאינו "ארי". מקרים אחרים של רצח עם כמו רצח העם הארמני או רצח האם ברואנדה הדגימו כי הגיון גזעי זה יכול לפעול גם ללא נאציזם מלא.
  • זהות מעמדית - במשך מאות שנים התקיימו מרידות איכרים ושל צמיתים באירופה מול המעמדות השליטים וזאת על רקע חברה מעמדית מאד שבה כל הכוח הפוליטי היה אצל קבוצה מצומצמת של שליטים פאודליים - מלכים, אצילים, כמרים (בעיקר בישופים) וכן קבוצה עשירה של סוחרים ופקידים. בעקבות המהפכה הצרפתית, המהפכה התעשייתית ותהליכי השינוי של הרחבת הדמוקרטיה השתנה מצב זה וכוחם הכלכלי והפוליטי של האיכרים ושל הפועלים גדל. איכרים רבים הפכו לפועלים במפעלי תעשייה ודרשו זכויות. עם הזמן התפתחו תאוריות מתחרות כיצד יש להעניק זכויות ולשפר את מצבם - קפיטליזם, סוציאליזם, ליברליזם, אנרכיזם וסוציאל דמוקרטיה. התנועה הסוציאליסטים קראה למהפכה של הפרולטריון והדגישה את המשותף לכלל העובדים - לדוגמה הקריאה "פועלי כל העולם התאחדו". דבר זה התחזק במאה ה-20 כאשר חלקים גדולים יותר בעולם זכו לחופש מקולוניאליזם וצמחו תנועות לאומיות וכן בעקבות המעבר מחקלאות לתעשייה. עם זאת במהלך המאה ה-19 וה-20 פועלים הפכו עשירים יותר, זכו ברכוש ובזכויות שונות - כחמו הזכות להתאגד, הזכות לשבות ועוד הגנה על זכויות עובדים, חופשת וכדומה - כתוצאה מתהליכים אלה ובמיוחד על רקע כישלונו של הסוציאליזם בברית המועצות, בסין ובמדינות נוספות ועקב המעבר של פועלים רבים ממפעלי תעשייה לענף השירותים - נחלשו רעיונות של זהות מעמדית ועימם גם הפוליטיקה של זהויות על בסיס מעמד חברתי. ברוב המדינות המערביות ירד מאד שיעור העובדים בחקלאות (בישראל ובארצות הברית פחות מ-1% מהאזרחים עובדים בחקלאות) ולכן נחלשו רעיונות של זכויות לחקלאים שהיו בעבר. במדינות עניות יותר שבהן עדיין יש כמות גדולה של חקלאים לעיתים יש מאבקים של חקלאים קטנים למען המשך קיומם כמו תנועת הצ'יאפס במקסיקו.
  • זהות צרכנית. תאגידים גדולים וכן תנועות בימין הכלכלי ניסו לרתום זהויות קיימות - אם זו זהות אתנית, פמיניסטית, דתית או לאומית - כדי לתמוך בקניית מוצרים, ובמיוחד בתמיכה בקווי מדיניות לטובת האינטרס של קבוצת תאגידים מסויימת או לטובת סדר יום פוליטי-כלכלי-תרבותי שהוא לטובת היכולת של תאגידים אלה לקיים לובי פוליטי או דומיננטיות חברתית. דוגמה אחת לכך היא לפידי החירות - קמפיין של חברות הטבק לעודד נשים לעשן מתוך טענה כי עישון טבק הוא דבר פמיניסטי. חברות הטבק ניסו לרתום את ציבור המעשנים לתמוך בעמדה שלהם בשורה של מאבקים סביב הכחשת נזקי העישון לדוגמה במאבקים למען המשך עישון במקומות ציבוריים, ונגד רעיונות כמו עישון פאסיבי. במיני סדרה של אדם קרטיס, המאה של העצמי מוצגות ההתקדמות של תאגידים גדולים ביכולת לרתום את הפסיכולוגיה לשירות שיווק של מוצרים שונים - טבק, מכוניות, אופנה, מזון מעובד ועוד. תאגידים כמו חברת הפירות המאוחדת השתמשו בשיטות דומות כדי לקדם תמיכה במהלכים צבאיים של ארצות הברית שהיו נוחים להם. בפרק האחרון של הסדרה, קרטיס מתאר כיצד חברות גדולות השתמשו בשיטות אלה כדי להשפיע יותר ויותר על הזהות של אנשים כצרכנים בימי רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר וכיצד דבר זה התחזק מאוחר יותר - כך שגם השמאל החל לאמץ שיטות של פוליטיקה של זהויות מאז ימי ביל קלינטון. הזהות הצרכנית מובלת על ידי תרבות הצריכה שמגישה היבטים של האדם דרך היותו צרכן ודרך צריכת מותגים שונים. גיבוש הזהות הצרכנית מתחזק בין היתר על ידי "חגי קניות" כמו "יום שישי השחור", "יום הרווקים הסיני", מרוץ הקניות לקראת חג המולד, יום האהבה - ימים שבהם הטקס המרכזי הוא קנייה של מוצרים, קניית מתנות, הליכה למסעדות והמתנה בתורי ענק. שימוש בפוליטיקה של זהויות הצרכן אינה מוגבלת למפלגה אחת והיא משמשת כדי להתנגד לדברים כמו זכויות עובדים או הגנה על הסביבה. דוגמאות לדבר זה באים לידי ביטוי בחלק מהמוצרים - לדוגמה בתכנון מוטה מכוניות ובפוליטיקה לטובת שימוש נרחב בדלק מחצבי ובמיוחד לנפט. התערבויות של ארצות הברית במזרח התיכון לדוגמה מלחמת המפרץ קיבלה תמיכה מהנשיא בוש בטענה כי הדבר מגן על "דרך החיים האמריקאית", ולא דווקא לטובת דמוקרטיה או רעיונות אחרים. הוגים אנרכיסטיים וסביבתיים ביקרו היבטים אלה - לדוגמה קריקטורה של אנדי סינגר המתארת כיצד מדיניות התחבורה (מכוניות) מכתיבה את מדיניות האנרגיה (לובי של חברות נפט) וכיצד דבר זה מכתיב את מדיניות החוץ של ארצות הברית (מלחמות נפט). זהות צרכנית משמשת לעיתים קרובות במסגרת הכחשת זיהום והכחשת אקלים וכדי לשמור על הסטטוס קוו של צמיחה כלכלית גם אם פרוש הדבר הרס סביבתי נרחב שמאיים על המשך הקיום של המין האנושי. היא ארוגה לעיתים קרובות בזהות לאומית, אתנית או דתית פמיניסטית או להטב"ק - לדוגמה הזיהוי של פמיניזם עם צריכת מוצרי אופנה או טיפוח קוסמטי או צריכת ראווה של הומואים. זהות זו כה מובנת מאליה בגלל שהיא ארוגה במסגרת התקשורת - ערוצי טלוויזיה ועיתונים בימין ובשמאל הכלכלי הליברלי, ביקורת על דבר זה באה לידי ביטוי בסרטים כמו כשכש בכלב או אל תסתכלו למעלה.

לעיתים יש התנגשות בתוך אותם זרמים אידאולוגיים בין תפיסות של פוליטיקה של זהויות לבין תפיסות אוניברסליות יותר - לדוגמה בין רעיון כמו פמיניזם זה לכולם (ספרה של בל הוקס) המגדיש כי פמיניזם יכול לשפר גם את מצבם של גברים ובאופן כללי - כלל החברה האנושית, לבין קבוצות פמיניסטיות שעוסקות בהדרת גברים או רק בשיח על זכויות נשים. דוגמה נוספת היא אימוץ של רעיונות "אנחנו נגד הם" בהקשר הסוציאליסטי - "מעמד הפועלים" מול בעלי מפעלים או מול קפיטליסטים במאות ה-19 וה-20 לעומת הוגים סוציאליסטים שטענו כי סוציאליזם או סוציאל דמוקרטיה פועלת לטובת כלל הציבור - ומשפר את הרווחה של כלל החברה. גם בדתות קיימים זרמים הפועלים מתוך תפיסת "אנחנו נגד הם" והדגשת דת או זרם בתוך הדת כזהות היחידה והבסיסית ביותר, לעומת קבוצות דתיות שמנסות לשתף פעולה עם זרמים אחרים בדת ועם דתות אחרות.

שימוש בפסיכולוגיה שיווק ותעמולה

מאז אמצע המאה ה-20 חל שימוש נרחב בכלים פסיכולוגיים שונים, וכן כלים כמו תעמולה ומחקרי שיווק כדי להשפיע על הזהות העצמית של אנשים ולכוון אותם לכיוונים רצויים בהקשר הפוליטי. הסדרה המאה של העצמי תעדה את השימוש הגובר בפסיכולוגיה - ראשית לצורכי שיווק של מוצרים שונים - לדוגמה בתחום הטבק, עוגות או מכוניות, בהמשך כדי להשפיע על מדיניות של ארצות הברית שהיתה עשויה להשפיע על רווחי תאגידים - לדוגמה חברת הפירות המאוחדת, ולאחר מכן גם בשימוש בפוליטיקה עצמה - כדי להעניק יתרונות למועמדים שונים או מפלגות שונות מול היריבים שלהם.

אחד הכלים בפסיכולוגיה שיווקית הוא מיפוי בין מוצר קיים או חדש לבין "מפה מנטלית" של תשוקות דימויים ורעיונות. מפה מנטלית היא מידת הקשר בין דימויים שונים במוח שלנו. לדוגמה אזכור של המילה "ים" יכול לעורר באנשים במדינות חמות דימויים הנוגעים לחוף רחצה - כמו יום חם, ריח של מלח, שיזוף, ספורט על חוף הים, אנשים בבגדי ים, משיכה מינית, ועוד דימויים ואסוציאציות. לעומת זאת המפה המנטלית הזו תהיה רחוקה יותר אצל רוב האנשים מדימויים כמו ספרייה, אינטימיות זוגית, ספל תה או אופניים. המפה המנטלית תלויה בחוויות האישיות שלנו, בזהות הקיימת וכן להרגלים שלנו ולדימויים וחוויות שנפוצים בחברה מסויימת. לדוגמה ייתכן מפה מנטלית שונה לאנשים ממדינות שונות (נניח הקשרים שונים של שלג או של ים או לאנשים ממדינות שונות - נניח במדינות קרות הים לא יעורר בהכרח של דימויים של חוף רחצה) ותתכן מפה מנטלית שונה על רקע תרבות שונה, חוויות אישיות וכמובן מידת החשיפה שיש לאנשים לדימויים הנוגעים לנושא המקורי. במחקר של פסיכולוגיה שיווקית מנסים להבין מה המפה המנטלית הקיימת לאנשים עבור מוצרים שונים (או במועמדים פוליטיים - מה הדימוי שיש למועמד הפוליטי בקרב הציבור).

בפרסום רגיל של מוצרים מפרסמים ומשווקים משתמשים בכלים של פסיכולוגיה שיווקית כדי לזהות מפות מנטליות קיימות של אנשים מרקעים שונים, ואז להגביר את הקשרים החשובים להם - לדוגמה אם מזהים כי גבינות מקושרות לארוחות משפחתיות מגבירים מגמה זו על הצגת דימוי חוזר בפרסומות לפיו צריכת גבינה קשורה לדימוי חיובי של משפחות - משפחה מאושרת של הורים עם ילדים חמודים שיושבים ליד השולחן באווירה משפחתית - ולא מדגישים צריכת גבינה בהקשרים אחרים - נניח כחלק ממשחק ספורט או גבינה שתקושר למיניות לוהטת או לחופש (דימוי המקושר לעיתים קרובות לשיווק מכוניות).

שימוש בפסיכולוגיה שיווקית ומפה מנטלית בהקשר של פוליטיקה של זהויות נוגע למפות מנטליות שונות שעשוית להתקיים בקרב אנשים עם זהות קבוצתית שונה - לדוגמה נושא מסויים יהיה מרגיז או מפחיד או חשוב במיוחד עבור קבוצה מסויימת - נניח נשים דתיות. על המועמד לזהות את הנושאים האלה, להתחבר דרכם לזהות הרלוונטית, למפות מהם הגורמים שכבר נמצאים קרוב במפה המנטלית ואז לחזק הקשרים אלה, תוך שיווק עצמי של המועמד בתור הפתרון.

התחזקות פוליטיקה של זהויות

מאז שנות ה-80 יש התחזקות של פוליטיקה של זהויות ברוב המדינות המערביות. מפלגות בעבר החזיקו אידאולוגיות שונות, פרסמו מצעים והציעו סדר יום המבוססים על אידאולוגיה. לדוגמה בישראל היתה מפלגת העבודה עם סדר יום סוציאל דמוקרטי והיתה מפלגת הליכוד שדגלה בליברליזם כלכלי ובקפיטליזם. בארצות הברית היתה התנועה הפרוגרסיבית ולאחר זה תמיכה בקיינסיאניזם מול שמרנים וליברלים של שווקים כמו מילטון פרידמן ורונלד רייגן שתמכו במדיניות של "נאו-ליברליזם" או של קפיטליזם חזק יותר. עם הזמן המפלגות הן בשמאל והן בימין החלו לסגת מהצעת צעדים המבוססים על אידאולוגיות ופנו לטיעונים ולמחוות סמליות שנועדו לפנות לקהלי יעד מסויימים תוך התייחסות רבה לזהות של קהלים אלה. הנסיון של אנשי יחסי ציבור ופרסומאים בשיווק, פילוח סיגמנטים באוכלוסיה ובפסיכולוגיה שיווקית סייע להם לזהות אילו מחוות ודימויים ידברו אל ליבו של הציבור, תוך שהדבר עוקף לעיתים קרובות טיעונים לוגיים. דוגמה לכך היא הצטלמות של ביל קלינטון כשהוא יוצא לציד בטבע, דבר זה לא נועד לפנות לטיעון לוגי בעד צעד מדיניות מסויים אלא לשדר דימוי של קלינטון בתור אדם עממי שמשפחות רבות שנטו יותר לימין, יכלו לראות בו מישהו שאפשר להצביע עבורו.[1]. השמאל בארצות הברית פנה לכיוון של ליברליזם כלכלי ונחלשה בו הכיוון של ניסיון לקדם קווי מדיניות של סוציאל דמוקרטיה - וניתן יותר דגש למאבקי זהות כמו מאבק פמיניסטי ומאבק למען להט"ב ובהמשך גם לטובת טרנסים וקווירים. הימין בארצות הברית המשיך לדבר על היבטים כלכלים אבל עבר יותר לדבר לציבור שמרני בעל זהות דתית ועם רגשות של התנגדות כלפי המחנה הליברלי וכלפי המעמד הבינוני העליון. דבר זה התחזק במהלך כהונת דונלד טראמפ שהשתמש בפנייה לזהות מעמדית וזהות אתנית של לבנים עניים ובהתנגדות לפוליטיקה של זהויות המשוייכת לשמאל - כמו פמיניזם או להטב"ק וכן התנגדות למהגרים במיוחד מקסיקנים, והתנגדות למעמד החברתי שבו נמצאים ליברלים רבים.

בישראל מפלגות שונות קמו על רקע פוליטיקה של זהויות תוך החלשות המרכיב האידאולוגי - תנועת הליכוד החלה לפנות יותר ויותר אל "ישראל השניה" - כאשר הכוונה היא בעיקר ליהודים יוצאי מדינות ערב ("מזרחים") ולמסורתיים. מפלגות חרדיות פנו ליהודים חרדים. פיצול מכך על רקע זהות אתנית היא מפלגת "ש"ס" שמייצגת זהות חרדית\ מסורתית מזרחית. מרצ פנתה לזהות ליברלית ובמיוחד לפמיניזם ולהכרה בזכויות להט"ב, מפלגת העבודה החלישה מסרים סוציאל דמוקרטיים וחיזקה מסרים של זכויות נשים. "ישראל ביתנו" פונה ליהודים יוצאי ברית המועצות, ו"הבית היהודי" פונה ליהודים חובשי כיפות סרוגות. "יש עתיד" ומפלגות מרכז מדגישות פניה למצביעי "מרכז". ביטוי להתחזקות המרכיב של פוליטיקה של זהויות במפלגות הוא פחות ופחות התייחסות למצעים של המפלגות ופחות הבטחות של המפלגות לגבי צעדי מדיניות שהם עתידות לנקוט, ומצד שני יותר ויותר התייחסות למחוות סימבוליות שלהם, טקסים שונים, ותקיפה של יריבים פוליטיים בטענה שהם פגעו בסמל חשוב לזהות של המחנה שתומך באותה מפלגה.

ביקורת

התנגדות נפוצה לפוליטיקה של זהויות הוא נגד הנטיה שלו לפצל את החברה לעוד ועוד זרמים קטנים יותר ויותר שפונים אחד נגד השני ומתקשים לשתף פעולה. לדוגמה בישראל קיימת זהות של פמיניזם, וכן קיימת זהות של מזרחים ואז קיימת זהות של נשים מזרחיות. כך נוצר פיצול החברה ל-4 סיגמנטים כאשר כל אחד מהם הוא בעל אינטרסים אחרים. מובן שאפשר להמשיך ולפצל - לדוגמה נשים מזרחיות דתיות מול נשים מזרחיות לא דתיות.

ביקורת נפוצה נגד פוליטיקה של זהויות היא מצד גורמים בימין - הללו מזהים פוליטיקה של זהויות עם פמיניזם, ראייה פוסט-מודרנית, עם התנועה הפרוגרסיבית ומבקרים את הפוליטיקה של זהויות על רקע ליברלי. עם זאת הביקורת מימין מתעלמת מפוליטיקה של זהויות על רקע דתי לאומני או אתני ורואה בפוליטיקה כזו דבר טבעי וברור מאליו.

בעוד רוב ההתייחסות לזהות מתייחסים לבני אדם כיום, ולכאורה הומניזם או התייחסות לכלל בני האדם, היא הזהות הרחבה ביותר האפשרית, יש במחנה הסביבתני בזרמי הקיימות ובקרב ציידים-לקטים התייחסות לזהויות רחבות יותר. ראייה של ספינת החלל כדור הארץ שמה דגש לא רק על כלל בני האדם אלא על כלל היצורים החיים ועל הקשר בינם לבין מערכות לא-ביוטיות - כחלק ממערכות ביו-גאו-פיזיות - מערכות אקולוגיות שבה מינים שונים (לדוגמה בני אדם וחיטה) תלויים זה בזה או משפיעים זה על זה. רעיון דומה הוא זכויות לטבע - הענקת זכויות למערכות אקולוגיות ולמיני בעלי חיים מתוך ראיה כי יש לזהם זכות קיום בפני עצמם, או מתוך ראייה של קיימות המעריכה כי קיומם חיוני לקיום התקין של בני האדם. הרחבה נוספת של הזהות היא צדק בין-דורי התייחסות לרווחה ולאינטרסים לא רק של הדור הזה אלא גם לדור הבא. לפי ראייה זו של התרבות והפוליטיקה, רוב הזרמים של פוליטיקה של זהויות לוקחים כמובן מאליו את היותם יצור חי, אדם והורה ומניחים כי זהויות אלה הן טריוויאליות או שהן חסרות חשיבות פוליטית, לרוב תוך התעלמות מאיומיהכחדה אנושית או פגיעה באנושות עקב אסון סביבתי-חברתי כמו מלחמה גרעינית, שינוי אקלים הכחדה המונית ועוד. גישות המו הוליזם ומערכות מורכבות מגדישות את הקשרים הרבים בין אנשים ויצורים שונים. ספרים כמו עולם אחד או אף עולם מביעים חשש שהפיצולים סביב לאומיות עלולות לגרום למלחמה גרעינית, התנועה הסביבתית העולמית - לדוגמה נוער למען האקלים מדגישים ערכים של אוניברסליות והומניזם כדי להתגבר על שסעים בחברה האנושית ולאפשר שיתופי פעולה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המאה של העצמי, פרק אחרון