דיילי: פרק 19 זרמים בינלאומיים ומדיניות מאקרו כלכלית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים מאת הרמן דיילי

1. מבוא לכלכלה אקולוגית

2. האקוסיסטמה המכילה והמקיימת - הַשׇלֵם.

3. מיקרו-כלכלה

4. מאקרו-כלכלה

5. גלובליזציה

6. מדיניות

מבוא

ראינו שגלובליזציה פוגמת ביכולת השליטה של מדינות בנושא קביעת מדיניות סביבתית. נסתכל בפרק זה כיצד גלובליזציה מקטינה את היכולת של מדינות להחליט בנוגע למדיניות פיננסית.

ה-IMF:

אפשר לצפות שהגלובליזציה תגביל באופן מתגבר את היכולת של ממשלות לבחור את מבנה המיסים ואת גובהם.

קרן המטבע מצהירה גם שזו אחריות הממשלות לקבוע מה יהיה צורת החלוקה והרווחה במדינה, אבל המרדף אחר שוק עולמי חופשי מחליש את מנופי המדיניות הלאומיים הנחוצים להשגת מטרה זו.

מאזן תשלומים

מאזן תשלומים (BOP) מורכב מתזרים זרם, ותזרים הון. תזרים זרם מורכב מתשלום על מוצרים; על שירותים – לדוגמה תשלומי ריבית, כן רווח ; וכן מתשלומי העברה – משכורות עובדים הנשלחות הביתה לדוגמה. תזרים הון מורכב ממניות, אג"ח ורכוש בחו"ל.

כסף שזורם למדינה – מגדיל את מאזן התשלומים וכסף שיוצא החוצה מהמדינה מקטין אותו.

אם היבוא גדול מהיצוא – תזרים זרם חיובי. אם הקניות של נכסים בארץ גדולות מקניות נכסים של ישראלים בחו"ל – תזרים הון חיובי.

מדינות מנסות בגדול לשמור על מאזן תשלומים מאוזן (למה? האם נכון?). לדוגמה סין בעלת תזרים זרם חיובי, וקונה אג"ח של ארצות הברית – תזרים הון שלילי.

פסקה לא ברורה – במובן החשבונאי חייב להיות איזון והוא מובטח כיום על ידי שינוי ברזרבות מטבע, (פעם על ידי סטנדרט זהב), הלוואת קצרות טווח מקרן המטבע ואי או יו.

משטרי שער חליפין

שער חליפין/יחס המרה- הינו הכמות של סוג מטבע אחד שצריך לשלם תמורת מטבע אחר.

שני משטרים בקצוות – שער נייד ושער קבוע.

שער חליפין קבוע (היסטורי): הבנק מחליט על יחס מסויים לדוגמה דולר אחד = פזו אחד. הבנק זקוק ליתרות מט"ח כדי שמי שרוצה דולר עבור פזו יכול לקבל.

אם 0<BOP אזי יש עודף של כסף שנכנס למדינה ויש צורך לבצע ייסוף Revaluation. אם להפך (לדוגמה בגלל שמאזן הון = 0 אבל יבוא> ייצוא) – אז יש צורך לבצע פיחות Devalueation– כל פזו שווה פחות. (טוב ליצואנים, רע ליבואנים, ורע לכוח הקניה של כל מי שמחזיק בפזו). זה מה שקרא לארגנטינה ב-2002.

שער נייד: כוחות השוק קובעים את השער. הבנק המרכזי לא קובע (לפחות לא באופן ישיר). שער זה משאיר את BOP=0 באופן רציף. (מונחים שונים באנגלית לייסוף Appreciation ופיחות Depeciation). רוב המדינות העשירות הן בעלות שער נייד, אם כי לא לחלוטין – "רצועת אלכסון" רשמית או לא רשמית - הבנק מבצע ייסוף או פיחות על פי תפיסה אם ערך המטבע נמוך או גבוה מידי על ידי רכישה או קנייה של המטבע המקומי. אפשר גם באמצעים אחרים – מס על ייבוא – הקטנת גרעון במאזן תשלומים (על ידי הקטנת יבוא).

ניידות הון ומנופי מדיניות לאומית מה קורה במדינה בעלת שער חליפין קבוע\ נייד כאשר אין שום חסמים על מוצרים, שירותים ונכסים (תנועות הון חופשיות)?

שער קבוע

ניקח מדינה במיתון. פרק 16 ראינו שאפשר ליישם כלים של מדיניות פיסקלית או מוניטרית. אבל במצב של תנועות הון חופשיות ההון יזרום למקום בו הריבית הכי גבוהה (או ריבית גבוהה לסיכון נתון)

מדיניות מוניטרית

  • משק סגור: לעודד הכלכלה על ידי הגדלת היצע הכסף.

הקטנת שער הריבית -> הגדלת צריכה וייצור ->? יציאה ממיתון.

  • משק פתוח:

הקטנת שער הריבית -> אנשים מעבירים חסכונות לחו"ל שם יש ריבית טובה יותר -> מכירה של שקלים לבנק המרכזי לקנות דולרים -> הקטנת היצע הכסף -> כך ממשיך עד ששער הריבית שווה – מקטין רזרבות של מט"ח.

באופן דומה – ניסיון להקטין אינפלציה על ידי הגדלת ריבית – משיכה של ספסרי כסף מחו"ל, היצע הכסף גדל ושער הריבית יורד חזרה. – מסקנה : במשק פתוח מדיניות מוניטרית לא עובדת טוב בשער קבוע.

מדיניות פיסקלית.

  • משק סגור: הגדלת הוצאות כדי לעודד הצמיחה והתעסוקה.
  • משק פתוח: הגדלת ההוצאות -> הגדלת הריבית המקומית (סיכון גדל של העתיד). -> הגדלה של השקעה של כסף מחו"ל בארץ: הגדלת העודף במאזן התשלומים של ההון-> 0<BOP. כמו כן, הבנק המרכזי יצטרך למכור שקלים – הגדלת היצע הכסף והקטנת הריבית בחזרה. דבר שמעודד את המשק עוד.קניה של דולרים – הגדלת הרזרבות. – נראה שמדיניות פיסקלית טובה בשער קבוע עבור מדינה במשק פתוח.

אבל מיסוי< הוצאות -> סיכון המדינה עולה ולכן פחות משקיעים. מדינות מסוכנות צריכות להבטיח שערי ריבית גבוהים.-> ריבית גבוהה- > עומס חוב על הממשלה –> הגדלה עוד יותר של תקציב ממשלה גרעוני - > עוד סיכון וכו'. או קיצוצים בתקציב - > מיתון.

אם המדינה גובה כסף מקרן המטבע כדי לשמור על מאזן תשלומים, תנאי ההלוואה בדרך כלל אוסרים על הגדלת הגרעון בתקציב.

שער חליפין נייד

ראשית צריך להבהיר נקודה מסויימת: תחת משטר של משק פתוח כאשר המטבע המקומי גבוה, שירותים ומוצרים מחו"ל יהיו זולים יחסית לאלו המקומיים, דבר המעודד את היבוא ומקטין את היצוא. כשמטבע מבצע תיסוף הדבר דומה למדיניות פיסקלית מכווצת (תזוזה שמאלה של עקומת IS‏).

מדיניות מוניטרית: הגדלת היצע הכסף והקטנת שער הריבית. -> משקיעים רוצים להשקיע מטבע מקומי בחו"ל כדי להנות מריבית גבוהה יותר -> קניית דולרים - > פיחות בשער השקל -> יבוא קטן יצוא עולה ->הכנסה גדולה יותר באותו שער ריבית (?) מדיניות מוניטרית היא יעילה בשער נייד.

עם זאת מבחינה עולמית שום דבר לא השתנה – הכנסה של שאר מדינות העולם פשוט קטנה.

מדיניות פיסקלית: הוצאות גדולת או הקטנת מיסים-> הגדלת הריבית -> משקיעים נכנסים לארץ -> ייסוף בשקל -> יקור יצוא והוזלת יבוא -> פירמות מקטינות השקעות ומפטרות עובדים / מורידות שכר -> הקטנת ריבית -> הקטנת האפקט המרחיב. מדיניות פיסקלית לא יעילה בשער נייד.

יציבות כלכלית

רוב הדיון עד כה מניח באופן משתמע שיש סוכנים רציונליים עם מידע מלא, שמגיבים מיד ובאופן פרופורציוני. אבל שווקים עולמיים הם מאוד תנודתיים. קיימות תנודות חריפות של השקעות נכנסות ויוצאות ויש נדידה של ההשקעות ושל ההשפעות של התנודות ממדינה למדינה. תופעות אלה יכולות לגרום למשברים כלכליים לדוגמה:

  1. משבר החוב של אמריקה הלטינית החל ב 1982 כשמקסיקו לא הייתה מסוגלת לשלם את חובותיה, התפשט במהירות ל-39 מדינות נוספות.
  2. משבר הטקילה, החל במקסיקו 1994 והצריך הלוואת חירום של 52 מיליארד מהאוצר האמריקאי וקרן המטבע הבינלאומית.
  3. השפעת האסיאיתית שהחלה בתאילנד בסוף 1997 שהתפשטה במהירות בדרום מזרח אסיה, אפריקה, רוסיה, פולין וארגנטינה.

לכל המשברים האלה יש כמה מאפיינים משותפים.

  • המשברים תפסו את שוקי העולם בהפתעה
  • המשברים הקטינו את התוצר במדינות בלי שינוי בתכולת הייצור הפיסית.
  • המשברים התפשטו ממדינה למדינה והתרחשו הדקי פעולה שגררו תגובות למדינות נוספות.

משברים אלו התקיימו במשך מאות שנים – הם לא רק בגלל התחזקות הגלובליזציה, אבל המהירות שבהם הם מתרחשים ותכיפותם גדלו עקב קצב ביצוע העסקאות, הגמישות הגדלה והגודל של שוק הכסף העולמי.

משברי מטבע

  • בועות ספקולטיביות. המשקיעים יכולים לדעת שהשוק ספקולטיבי, אבל העליות משוכות עוד קונים. לבסוף יש "תיקון של השוק".
  • סיכון מוסרי (מורל האזארד)- המשקיעים חושבים שמישהו אחר יחלץ אותם בזמן משבר – הרווח פרטי ההפסד ציבורי. – לוקחים סיכון שאחרת לא היו לוקחים.
  • "משתני היסוד" לא טובים – מאזן מסחרי שלילי, גרעון ממשלתי גבוה, הדפסת יותר מידי כסף. – משקיעים "מתקנים" אבל לפעמים יותר מידי.

אף אחת מהתאוריות לא מסבירה טוב את המשבר במקסיקו 1994, או אסיה 1997 או במידה פחותה ברזיל 1997.

ראיות לפניקה שמגשימה עצמה (קצת דומה להפך מבועה ספקולטיבית): משקיעים חוששים שממשלה לא תוכל להחזיר חובות - > מוצאים כספים - > מתחיל פעולת שרשרת. הפעולה הראשונית לא הייתה הגיונית אבל כעת כל משקיע עושה דבר הגיוני כאשר הוא מוכר. כתוצאה מכך ריבית עולה כי הממשלה צריכה להזמין משקיעים בסיכון גבוה -> התמוטטות עסקים -> אין מס לשלם חובות חיצוניים – נבואה שחורה שמגשימה עצמה.

מצב של שיווי משקל מרובה. – להמשיך השקיע או לעזוב זו פעולה בעלת ידע חלקי.

לסבך הבעיה – מדינות שקורסות הן בעלות יתרון יצוא טוב יותר, וגם מקטינות ייבוא מול מדינות אחרות. - > מדינות אלו גם יפגעו – קריסה כלכלית היא בעלת השפעות חיצוניות. – יציבות פיננסית היא מוצר ציבורי. חוסר היציבות שבא בעקבות חוב חיצוני גדול הוא סיבה מדוע מחבבים את ההצעה של קיינס לאיגוד ניכיון עולמי (בפרק 17) שמעניש על צבירה של עודף או חוסר במאזן הסחר, נותן לכולם תמריץ למאזן תשלומים מאוזן.

יציבות כלכלית היא מוצר ציבורי ומטרה חשובה למדיניות כלכלית. אם הגדלת הכלכלה היא המטרה היחידה, אזי יציבות כלכלית אינה חשובה כל כך בגלל שהמגמה ארוכת הטווח היא של צמיחה. אבל מטרה זו לא יכולה להיות מטרה יחידה עבור מדינות עניות, עבור האנשים במדינות אלה ירידה בהכנסה פרושה שאין קיום, ואי אפשר לרעוב השנה ולגדול בשנה הבאה. (כהנמן וטברסקי) – גם ללא זה אנשים מגיבים שונה להפסד ולרווח. זה יישום בסיסי של התאוריה של תועלת שולית פוחתת.

סיכון מוסרי – מתרחש גם בין מוסדות ולא רק בין מדינות. בנק אחד מפיל בנק שני (השפל הגדול) – כך שאם בנק הוא "גדול מדי מכדי ליפול" הוא יודע שהממשלה תחלץ אותו – סיכון מוסרי. ולכן צריך פיקוח. אבל סקטורים מפוקחים מביאים פחות רווח ופחות משקיעים, אם הביטחון העודף היה משתלם אז הבנקים היו מבצעים פיקוח משל עצמם – וזה לא המצב. ולכן מדינות עלולות להיגרר למרוץ לתחתית בנושא של רגולציה כספית.

עוד כשל שוקאי סימטריה במידע בין מלווים ללווים. מחריף כאשר הון עובר בין גבולות בינלאומיים. המלווים גובים ריבית לפי הסיכון, אבל הלווה יודע טוב יותר מה הסיכון. זה יכול לגרום ל"אדברס סלקשין"- מי שמוכן לקחת הלוואה הוא מי שלא ראוי לה – במצב קיצוני מגיעים למצב בו אין שוק.

תגובות קרן המטבע הבינלאומית – להשית מדיניות פיסקלית ומוניטרית הדוקה על המדינות – אבל צעד זה רק החריף המיתון. קרן המטבע גם רוצה עוד דה-רגולציה של תנועות הון בינלאומיות. זה למרות התחזית למתקפות ספקולציות על מדיניות עניות שיפתחו את חשבון ההון שלהם. זה מתעלם מאפשרות של פניקה עצמית. וסותר את המנדט המקורי של קרן המטבע להגן על היציבות הכלכלית של כלכלות הלאום.

מדוע קרן המטבע מקדמת מדיניות זו? רוב הכלכלנים שם הם נאו-קלאסיים, ומריצים מודלים עם באנשים בעלי מידע מלא, עם ציפיות רציונליות וכו'. מאמינים בשווי משקל יציב. אם אין שווקים יעילים יש להמציא אותם בשביל לקבל תוצאה הרמונית. קרן המטבע מהמרת בכספי אחרים על כך ואילוג'ורג' סורוס מהמר בכיוון ההפוך מכספו שלו, בנוסף לרווחים שלו ולהפסדים של קרן המטבע, סורוס אומר:

הרחבה נוספת של מנגנון השוק להכלת התחומים היא בעלת פוטנציאל להרס החברה

.