דיילי: כלכלה אקולוגית, פרק 20

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים מאת הרמן דיילי

1. מבוא לכלכלה אקולוגית

2. האקוסיסטמה המכילה והמקיימת - הַשׇלֵם.

3. מיקרו-כלכלה

4. מאקרו-כלכלה

5. גלובליזציה

6. מדיניות

דיילי פרק 20 - עקרונות כלליים לעיצוב מדיניות

סיכם יונתן

מבוא

הסברה המקובלת היא כי תפקידה של הממשלה מסתכם בהעמדת המסגרת המתאימה לפעילות השוק. השוק נתפס כמכשיר, שבנוסף להיותו המקצה הטוב ביותר של משאבים במחסור, הוא גם הטוב ביותר לגילוי העדפות החברה. [בלשונו של סמואלסון, מערכת המחירים הפועלת באמצעות השוק עונה על השאלות: מה לייצר? איך לייצר? בשביל מי לייצר? כאשר למעשה רק השאלה השנייה נוגעת בהקצאה והראשונה והאחרונה במטרות (יונתן)]. אולם כבר למדנו כי השוק יכול להקצות ביעילות, וממילא גם לגלות את ההעדפות, בכל הקשור למוצרי שוק בלבד. רבים מהמוצרים שדרושים להבטחת הרווחה האנושית אינם מוצרי שוק ואינם יכולים להיות. יתרה על כך, השוק אינו יודע לטפל בשאלות של גודל המערכת הכלכלית ושל חלוקה. מכך הכלכלה האקולוגית מסיקה כי השוק אינו הכלי לניהול המדיניות.

שישה עקרונות לעיצוב

למדיניות כלכלית תמיד יותר ממטרה אחת וכל מטרה דורשת כלי מדיניות נפרד

בעיה מוגדת כ'כלכלית' מרגע שעליה להשיג מספר מטרות בו זמנית. בניית המנוע החזק בעולם אינה בעיה כלכלית, בניית מנוע חזק וקל מספיק על מנת להטיס מטוס היא בעיה כלכלית. לכלכלה האקולוגית שלוש מטרות: סקאלה מקיימת, חלוקה צודקת והקצאה יעילה. זוכה פרס נובל לכלכלה יאן טינברגן קבע כי לכל מטרה יש להפעיל כלי מדיניות נפרד, אין שתי ציפורים במכה אחת. לדוגמה: מיסוי אנרגיה למען הסקאלה המקיימת ביחד עם סובסידיה על הדלק למען חלוקה צודקת. הפעלת מספר כלים שונים גורמת כמובן להשפעה הדדית.

יש לשאוף להגבלה ברמת המקרו וחופש ברמת המיקרו

הגבלת פליטות CO2 ברמה העולמית תאפשר עדיין סחר בין המדינות/הפירמות על פליטות ותשפר את ההקצאה של המשאב הזה. כדי להשיג אוכלוסייה יציבה יש צורך ב- 2.1 לידות לאישה, כמובן שאין אפשרות שאישה תלד מספר כזה. [דיילי לא ממש מסביר את העניין הזה אלא רק מביא דוגמאות. אני חושב שמסתתרת פה הנחה כי מרגע ששמנו הגבלת מקרו הפכנו את המוצר למוצר שוק ולכן אפשר לתת חופש הקצאה ברמת המיקרו - יונתן]

המדיניות צריכה להשאיר מרווח לטעות אפשרית כאשר מתעסקים עם הסביבה הביוספרית

אין צורך להוסיף.

בעיצוב מדיניות יש לזכור כי תמיד מתחילים מנקודת מוצא היסטורית (תנאי התחלה)

העולם הקיים ומערכת הנוכחית הם נקודות המוצא שלנו לשינוי, לא ניתן למחוק אותם ולהתחיל דף חדש. לכך יש שני היבטים: הראשון הוא כי המוסדות החברתיים הנוכחיים ימשיכו להתקיים לפחות זמן מה, חלקם יותר (קניין פרטי) וחלקם פחות (הבנק העולמי). ככל שהמוסד מהווה תשתית בסיסית יותר למערכת החברתית כלכלית שלנו ייקח לו יותר זמן להיעלם/להשתנות. ההיבט השני קשור בעיקר במטרת החלוקה הצודקת אך גם באחרות: יש לזכור שלא לכל השחקנים תנאי פתיחה שווים, למעשה תנאי הפתיחה שונים מאוד והתעלמות מהם בעיצוב מדיניות סביר שתגרום לכישלון.

מדיניות צריכה להיות מסוגלת להשתנות עם הזמן והשינויים במצב

העולם אינו סטטי ובטח שלא הכלכלה והחברה. יש לכלול במדיניויות השונות אמצעים ומנגנונים מובנים אשר יאפשרו להן להתפתח בהתאם לשינויים. כמו כן חשוב לזכור את ההשהיות בין פעולה לתגובה ולהתאים את הסתגלות המדיניות אליהם.

גודל תחום העיסוק של המדיניות צריך להתאים לתחום של הסיבות וההשלכות הקשורות בבעיה

המטרה היא להתמודד עם בעיה בתחום הקטן ביותר המקיף את כל הגורמים הקשורים בה. לכן יש ליצור מדיניות המוסמכת לטפל בסדר הגודל הנכון. הדוגמאות הן של אשפה עירונית - אין טעם לחשב את סך האשפה העירונית בעולם ולנסות לצמצמה אלא לפעול לפי כל עיר בנפרד. מצד שני התחממות עולמית היא בעיה של כל העולם ולכן אין טעם רב בפתרונה בכלים שאינם עולמיים.

איזו מדיניות/מטרה באה קודם?

ישנו כבר כלי היודע לפתור חלק מבעיית ההקצאה - השוק. אך באיזה סדר יש לגשת למטרות השונות, בהתחשב בהשפעות ההדדיות שלהן?. המטרה של חלוקה צודקת דורשת הגבלות על פעולת השוק. המטרה של סקאלה מקיימת דורשת החלטה חברתית על סך התוצר, על 'גודל המגרש'. לכן המטרה הראשונה תהיה הסקאלה, השנייה חלוקה צודקת והשלישית הקצאה יעילה. סידור זה נובע מכך שההחלטה בנוגע לכל אחת מהמטרות מסדירה חלק מההחלטה על המטרה שאחריה. חשוב לזכור כי יעילות של שוק (פארטו) תלויה תלות מוחלטת בנותני הפתיחה (חלוקה) ועבור כל חלוקה תתקבל הקצאה יעילה אך שונה! מחירים נובעים מהשוק, לכן מהחלוקה הנוכחית ומהסקאלה הנוכחית. לפיכך הם אינם יכולים לשמש כמדד לשאלות הסקאלה והחלוקה. הקריטריון לשאלת הסקאלה הוא קיימות והקריטריות לשאלת החלוקה הוא צדק. שני מושגים אלו אינם יכולים להידון במסגרת הכלכלה הנאו-קלאסית!

שליטה בתוצר

אם נרצה לכפות מגבלת מקרו על התוצר לשם שליטה בסקאלה, האם ליישם אותה על צד המקורות (משאבים) או על צד הפסולת (זיהום)? עקרונית ישנם פחות מכרות ומשאבות נפט מאשר ארובות פולטות עשן (כדוגמה כמובן) ולכן קל יותר לאכוף הגבלת מקרו על צד המקורות. אולם הבעלות על צד המקורות בד"כ כבר מוסדרת על ידי מוסדות חברתיים בעוד הבעלות על צד הפסולת לא. לכן לרוב ניתן לכפות את המגבלה על צד הפסולת ביתר קלות. מיסים מול הגבלת כמות - דיילי מקדיש כמה פסקאות לנושא שניתן לסכמו בקלות: הטלת מיסים משפיעה השפעה חלקית על השימוש וממילא השאלה האקולוגית היא שאלה של כמות. לכן דיילי ממליץ מדיניות של הקצאות אשר יוצרת הגבלה סופית ולא מיסים שיוצרים הגבלה יחסית.

זכויות קניין, פריבילגיה ועוד..

דיילי מציין כי המוסד הדורש את השינוי היסודי ביותר הוא זכויות הקניין. כיום אין זכויות קניין בנוגע לזיהום אלא ישנה פריבילגיה. למפעל מזהם ישנה פריבילגיה על איכות האוויר בעוד שאר האנשים במצב של חוסר זכויות. בעל הפריבילגיה ינסה להציג את הפריבילגיה שלו כזכות טבעית או זכות קניין רגילה, אבל חשוב לשים לב ולא להתבלבל ולזכור כי תתקיים פריבילגיה במקום בו הזכויות למעשה אינן מוגדרות. דיילי מציין שלושה טיפוסים של זכויות קניין: מלאה, חלקית ושוללת (התרגום שלי). הזכות המלאה כוללת את הזכות לעשות כל שימוש בקניין וזוהי ההגדרה הרווחת לזכות קניין כיום. זכות חלקית מחייבת פיצוי על עלויות חיצוניות הנגרמות עקב שימוש בקניין. זכות שוללת מכילה רשימת פעולות שאסור לבצע בקניין בכל מצב, מכיוון שלא ניתן לפצות עבורן.