דיסאינפורמציה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף דיס-אינפורמציה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דיסאינפורמציה (באנגלית: Disinformation) או הטעיה היא הפצת מידע כוזב כדי לשכנע אנשים במשהו לא נכון או כדי להסתיר את האמת.[1] הכוונה היא להפצה מכוונת של מידע שקרי, מטעה, מבלבל או בלתי מדוייק. זהו מעשה של הטעיה ושל הצהרות לא נכונות או לא מדוייקות שנועדו לשכנע מישהו בדבר לא נכון, או לבלבל אותו כך שלא יוכל לגבש מסקנה ברורה. ניתן להבחין בין דיסאינפורמציה לבין מיס-אינפורמציה - הפצה של מידע לא נכון בלא כוונה. אם כי לעיתים יש קשר בין שני הדברים - יש מקור של הפצת מידע מטעה, שמסתמך על הפצה רשתית מצד אנשים אחרים שיפיצו הלאה את המידע בלי לדעת שהם משכפלים מידע לא נכון. המילה הופיעה לקראת שנות ה-70 של המאה ה-20 כתרגום של המילה הרוסית "dezinformatsiya".[2]

השימוש הנפוץ במושג הוא לשם תיאור הטעיות של גופי מודיעין צבאיים - להפיץ מידע מטעה בקרב היריב כדי לגרום לו לתקוף או להתגונן במקום הלא נכון או באמצעים לא נכונים או כדי להרתיע אותו מלתקוף. עם זאת הפצה של דיסאינפורמציה אינה מוגבלת לנושאי צבא והיא משמשת לעיתים קרובות גם בכלכלה ובפוליטיקה. דיסאינפורמציה היא נפוצה למדי במסגרת תעמולה של ממשלות, ותאגידים וארגונים.

הפצת דיסאינפורמציה בהקשרים שונים

דיסאינפורמציה בצבאות ובגורמי ביון

בצבאות ובגופי מודיעין קיימות יחידות מיוחדות שמפיצות מידע מטעה במגוון דרכים: שתילת מידע מטעה ברשתות תקשורת, הפקרת מסמכים שקריים או לא מדוייקים שצפוי שהיריב יתפוס, מיקום כוחות דמה, הצבה של כוחות אמיתיים בגלוי על מנת שיראו על ידי היריב והעברתם לאחר מכן למקום אחר, אספקת מידע יזום לסוכנים שמפעיל היריב, שימוש בסוכני היריב כסוכנים כפולים, הכוונת מאמצי ביון לאזור גאוגרפי או לנושא לא רלוונטי ועוד.

דוגמאות לדיסאינפורמציה צבאית כוללים:

  • בשנת 1799 צי צרפתי שט לכיוון הים התיכון. הצרפתים שלחו אוניה לכיוון אירלנד מתוך כוונה שתיתפס. דבר זה משך את תשומת הלב האנגלית לאירלנד, ומנע מהם ליירט את הצי הצרפתי.
  • הפלישה לנורמנדי - המודיעין הבריטי הצליח להטעות את הגרמנים באשר למקום המיועד לצליחת תעלת למאנש ושכנע אותם שהפלישה תגיע מכיוון קנט, ובכך גרמו לגרמנים לרכז את כוחותיהם הרחק מנורמנדי. כינוי המבצע להטעיית הגרמנים הוא מבצע פורטיטיוד. "מבצע פורטיטיוד צפון" הציג כיעד לפלישה את נורווגיה, אתר בסיסי הצוללות של גרמניה, שהיה חיוני לגרמנים. כדי לאלץ את הגרמנים להתמקד בנורווגיה, יצרו בעלות הברית בראשית 1944 ארמייה מזויפת, הארמייה הבריטית הרביעית, שהוצבה בסקוטלנד. "מבצע פורטיטיוד דרום" כלל את הקמתה של קבוצת הארמיות הראשונה של ארצות הברית (שנודעה בראשי תיבות FUSAG), בפיקודו של גנרל ג'ורג' פטון, שהוצבה בדובר בדרום מזרח אנגליה, מול פה-דה-קאלה. תוכנית זו נועדה לבסס את אמונתם של הגרמנים בפלישה בפה-דה-קאלה. FUSAG הכילה ארמיות, קורפוסים ודיוויזיות, אמיתיים ובדויים כאחד. היא כללה טנקי דמה שנעשו מעיסת נייר וגומי, מפקדות מדומות, נחתות דמה, ומטבחי שדה שפלטו עשן. בנוסף, מספר ההפצצות והסיור על קאלה היו כפולות ממספרן בשמי נורמנדי. הצלחת מבצע פורטיטיוד נמדדה בהערכתם של הגרמנים את עוצמת בעלות הברית וחיזוי אתר הפלישה. במאי 1944 העריך הפיקוד הגרמני כי שבעים ותשע דיוויזיות חונות בבריטניה, אף שלמעשה המספר האמיתי היה ארבעים ושבע. הגרמנים ציפו לנחיתה ראשונית בנורמנדי או בברטאן, ולאחריה למאמץ העיקרי בפה-דה-קאלה. בסופו של דבר, נדרש לגרמנים כמעט שבוע אחרי הנחיתות בנורמנדי כדי להבין שלא הייתה זו פעולת הסחה אלא הפלישה האמיתית עצמה. 20 יום לאחר תחילת הפלישה, עוד נשארו חצי מיליון חייליה של הארמייה ה-15 הגרמנית בעמדותיהם סביב מצר קאלה, ממתינים לפלישה נוספת. [3]
  • בזמן המלחמה הקרה התרחשו מקרים רבים של דיסאינפורמציה, חלקם מתוארים על ידי הסופר Vladimir Volkoff[1]
  • מתקפת הפתע במלחמת יום כיפור בשנת 1973 הצליחו צבאות ערב בהובלת מצרים וסוריה, לפתוח את מלחמת יום כיפור במתקפת פתע. למרות קיומן של התרעות שונות, הצליחו המצרים והסורים לטעת במודיעין ובממשלה הישראלים את הדעה כי מדובר בסף הכל בתרגול צבאי גדול. הכישלון המודיעיני היה טמון בהנחת יסוד, שכונתה מאוחר יותר "הקונספציה", לפיה מצרים תצא למלחמה רק אם תוכל לכבוש את סיני, דבר זה היה נכון בעבר, אבל המצרים שינו מטרה ולפי הוראת סאדאת רצו רק לכבוש את אזור התעלה. בנוסף טילי קרקע אוויר חדשים העניקו למצרים הגנה מפני חיל האוויר הישראלי. מבצע ההטעיה הערבי נקרא מבצע ניצוץ. [4]

דיסאינפורמציה בפוליטיקה

הפצה של דיסאינפורמציה היא דבר נפוץ למדי גם בהקשר הפוליטי האישי - הפצה של שמועות על מועמדים, מדינות או גופים במטרה להחליש אותם. ממשלות מפיצות מידע מוטעה או לא מדוייק מול הציבור כדי לגרום לציבור לתמוך במדיניות הממשלתית. דיסאינפורמציה נפוצה בפוליטיקה תחת הכינוי ספין תקשורתי.

גם ארגונים ללא מטרות רווח יכולים להיות יוזמים או מפיצים של מידע מוטעה ומסולף. לעיתים ארגונים אלה הם "ארגוני קש" או "חברות קש" שמייצגים למעשה מפלגה או תאגיד שמממן את רוב הפעילות או משלם כסף לפעילים בגוף.

דיסאינפורמציה בכלכלה

הפצת דיסאינפורמציה על ידי גופים מסחריים היא דבר נפוץ למדי. דוגמאות בולטות להפצת דיסאינפורמציה במאה ה-20 כוללות הכחשת נזקי העישון, הכחשת זיהום והכחשת אקלים על ידי חברות מסחריות שיש להן אינטרס להימנע מדיון ציבורי ומצעדים פוליטיים שעלולים לפגוע ברווחים שלהן. בעשור השני של המאה ה-20 יש דיון ער גם בכלכלת השמנה - הפצת מידע לא מדוייק או מטעה על ידי חברות מזון כדי למנוע הכרה בנזקים של תזונה לא בריאה ולהגביר או לפחות לשמור על הפצה של סוגים שונים של מזון מעובד. לדוגמה בשנים האחרונות קיים דיון ציבורי על נזקים בריאותיים של סוכר ובתרומה של חברות מזון ומשקאות למידע מבלבל ומסולף שמגיע לציבור לדוגמה ניסיון של חברת קוקה קולה להשפיע על מחקרים. תחום נוסף שיש בו הטעיה של הציבור ושל גורמי המקצוע הוא התנהלות של חברות התרופות. מקרים של הפצת מידע מטעה בוצעו גם על ידי חברות מכוניות לדוגמה פרשת פורד פינטו.

דוגמה בולטת להפצת דיסאינפורמציה הייתה על ידי חברות הטבק שניסו בשנות ה-50 לטעון שאין ראיות לכך שעישון מסרטן. אחד השיאים של דבר זה היה הפצת מסמך בשם "הצהרה כנה למעשנים" שטען כי אין כלל הוכחות שעישון מסרטן. הכחשה זו נמשכה גם לאחר שמנתח הכללי בארצות הברית הודיע כי עישון מסרטן. עברו עשרות שנים עד שחברות הטבק הודו כי הדבר נכון. כמו כן נחשפו מסמכים פנימיים כי החברות ידעו כי עישון מסרטן כבר בשנים הראשונות.

דוגמה בולטת אחרת היא בתחום של הכחשת אקלים. לדוגמה בשנת 2015 חשפו תחקירנים של InsideClimate כי James F. Black כי כבר בסוף שנות ה-70 קיבלו מנהלי חברת הנפט אקסון מוביל הזהרה על התחממות עולמית מעשה ידי אדם. מנהלי החברה לא התעלמו מהנושא ובמשך שנות ה-80 שכרו חוקרי אקלים כדי לקדם מודלים ומחקרים להבנת הנושא. המדענים מצאו כי אכן יש התחממות עולמית מעשי ידי אדם. למרות זאת החברה עצמה לא פרסמה בציבור כי המחקרים שלה עצמה מצאו כי התאוריה של התחממות עולמית היא נכונה. במקום זאת החברה מימנה ארגונים להכחשת אקלים. [5][6] עיתונאים תקפו את החברה על כך שהיא נקטה במדיניות דו-פרצופית. כמו כן נטען כי אם החברה היתה מפרסמת את מה שהיה ידוע לה במשך 25 שנה, דבר זה היה מקצר את הזמן שבוזבז בוויכוחים ארוכים. [7]

במקרים רבים דיסאינפורמציה מחוזקת על ידי ספין עיתונאי, שמועות, תאוריית קונספירציה, תביעות השתקה, השפעות ואיומים על עיתונאים או פעילים חברתיים ועוד.

דרכי ההפצה של מידע מסולף ומטעה הן מגוונות, ולא תמיד מיועדות להפצה רק לציבור הרחב. ממחקרים של דן אריאלי שפורסמו בספר האמת על באמת נראה שאנשים שמרמים או פוגעים באחרים, בדרך כלל עושים זאת על ידי סיפור כלשהו שהם מספרים לעצמם שמצדיק התנהגות זו. קשה לאנשים להכיר בכך שהם פוגעים באחרים ועדיין לשמור על תדמית ישרה ומוסרית בעיני עצמם, ולכן יש מגוון של הדחקות תירוצים והנמקות להתנהגות פוגענית. מסיבה זו גם לתאגיד, ממשלה, או קבוצה כלשהי שפוגעת בציבור חשוב להפיץ מידע שמיועד גם לעובדי הארגון או לחברי הקבוצה, כך שיוכלו להמשיך את הפעילות הפוגענית בלי להרגיש רגשי אשם. מידע מסולף מועבר לא פעם במסגרת לובי פוליטי על ידי נציגי חברות לפוליטיקאים. מידע חלקי או מטעה עלול להיות מועבר לבעלי מקצוע או מקבלי החלטות אחרים כמו עיתונאים, רופאים, שופטים, כלכלנים ועוד.

יש מקרים בהם דיסאינפורמציה מופצת בקנה מידה רחב כך שהיא משוכפלת שוב ושוב על ידי אנשים בציבור - לדוגמה אמונה בנחיתות של שחורים בכדי להצדיק את העבדות, או גזענות או תאוריות קונספירציה נגד יהודים כדי להצדיק מעשי אלימות נגדם.

בספר Phishing for Phools מתארים הכלכלנים ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, כיצד עסקים בשוק תחרותי שורדים על ידי רמייה מתמדת של הצרכנים וכיצד מוכרים לצרכנים מוצרים שהם אינם רוצים. שילר ואקרלוף מפרטים את השיטות שבהן משתמשים אנשי מכירות של מכוניות, סוכני נדל"ן ובעיקר חברות ענק כמו בנקים, חברות תרופות וחברות מזון כדי לרמות את הלקוחות - בשיטות חוקיות שונות ומשונות שמתבססות על חולשות אנושיות, התמכרות, הטיות קוגניטיביות ופערי מידע בין החברות לצרכנים. דוגמאות בולטות להפצת דיסאינפורמציה קיימות בתחום של הכחשת נזקי העישון על ידי חברות הטבק, הכחשת זיהום בידי חברות מזהמות שונות והכחשת אקלים על ידי חברות דלק ומכוניות. בתחום המזון מקדמות לעיתים קרובות תזונה לא בריאה על ידי פרקטיקות של פרסום ושיווק של מזון מעובד שיש בו יותר מידי סוכר, מלח ושומן - תחום המכונה כלכלת השמנה.

תנאים המקלים על הפצת דיסאינפורמציה

היכולת להפיץ דיסאינפורמציה תלויה במובנים רבים בטכנולוגיה ובתרבות. לדוגמה מגוון של ערוצי תקשורת שונים עשויים להקשות על השלטון או על קבוצות כוח המחוברות אליו להפיץ מידע שגוי בלי לקבל ביקורת מצד קבוצה יריבה. שוק תקשורת ריכוזי עלול ליצור מצב שבו כל השחקנים בשוק אין הרבה אינטרס לחשוף מידע לא נכון בגלל בריתות ביניהם או בגלל אינטרס כלכלי משותף. סגירות של המדינה לתקשורת מבחוץ, ונתק תרבותי מהעולם בגלל רגשות לאומניים או דתיים מקלה גם היא על הפצת מידע שגוי ללא קבלת עובדות או דעות מצד גורמים אחרים.

קיימת טענה מצד חוקרי תקשורת, לפיה הפצת דיסאינפורמציה היא קלה יותר כאשר היא מבוצעת באמצעות תמונות ובעיקר תכני וידאו (סרטי קולנוע, פרסומות, טלוויזיה, סרטונים באינטרנט) לעומת הפצתה במדיום טקסטואלי (לדוגמה ראו הפרסומת והאגו). הסיבה היא שקל יותר לבצע תעמולה, להציג עובדות חלקיות או ליצור רושם רגשי חזק גם אם בלתי מבוסס באמצעות תכני וידאו. לדוגמה ניתן להשתמש במנגנון הקרוי "רעש" או הסטה רגשית (על ידי קול חזק, תזוזה של המצלמה ועוד) כדי להקשות על הצופה להבחין באי-התאמות לוגיות. קל יותר לבצע עריכה של סצנות אמיתיות וליצור בקרב הצופה תחושה שהוא יודע מה התרחש במקום מסויים כאשר למעשה חלק מהסיפור נותר על רצפת חדר העריכה. דוגמאות מפורסמות לתעמולה ולהפצת דיסאינפורמציה כוללות סרטי תעמולה של הנאצים וכן פרסומות, ונידונות בהרחבה בתחום של תרבות הצריכה.

דיסאינפורמציה בעידן האינטרנט

לכאורה בעידן האינטרנט המידע הוא חופשי וזמין, אבל יש מספר מאפיינים שעלולים ליצור בעיות בהפצת מידע נכון ומדוייק לציבור.

בעיה אחת היא עומס מידע- הפרט חשוף לשפע הולך וגובר של מידע, ושל ערוצי בידור שונים - דבר שמקשה עליו למצוא את המידע הרלוונטי ולהחליט מה נכון ומה לא נכון. המידע הנכון מסתתר בין הררים של מידע לא מדוייק. בעיה נוספת היא שעודף מידע עשוי להקשות של קיומו של מידע מדוייק ונכון על ידי מתן עדיפות בהפצה למידע מרגש יותר או מידע שקרוב יותר לרגשות הציבור. וכן הפצת מידע עלולה לפגוע ביכולת העיבוד של אנשים ולגרום להם לפתח קשיי ריכוז ועיבוד - כך שמידע זבלי ושטחי יותר יקבל עדיפות על פני מידע מורכב יותר.

בעיה נוספת היא צנזורה באינטרנט מצד השלטון או חברות מסחריות כמו ספקיות תוכן, רשתות חברתיות ומנועי חיפוש, כמו גם יכולת של השלטונות או חברות גדולות לעקוב ולהתנכל לעיתונאים ולפעילים חברתיים שמנסים לפרסם מידע לא נוח, מקשים על הספקת מידע זה לציבור. כמו כן הפצת מידע תלויה בין היתר במימטיקה - עד כמה המידע הזה ויראלי.

האינטרנט פגע במספר אפיקי הכנסה של העיתונות המסורתית ובשנים האחרונות יש מגמה נוספת, של החלשות העיתונות המסחרית מבחינה כלכלית. אפיקי הכנסה של פרסום, מנויים ולוחות מודעות נחלשו או נעלמו ודבר זה גרם להקטנת כמות העיתונאים והפחתת ההכנסות בתחום. דבר זה גרר והפיכתה לפחות מקצועית ויותר תלויה בתוכן ממומן, בתוכן מטעם חברות יחסי ציבור, בשיתופי פעולה מסחריים ועם גופים ממשלתיים. עיתונים גדולים שיכלו בעבר להפיק תחקירים עצמאיים וחדשות "לא נוחות" הופכים דבר נדיר יותר.

האינטרנט הקל גם על הפצת של תאוריות קונספירציה ושל סיפורים שאינם נכונים אבל ויראליים. אמצעי הפצה חשוב של סיפורים אלה הוא הדואר האלקטרוני, וכיום גם באמצעות רשתות חברתיות. אתרים להזמת מידע לא מבוסס כוללים את ויקיפדיה, אתרים להפרכת אגדות אורבניות וקבוצות של ספקנים.

דיסאינפורמציה על ידי הצפת מידע

דרך נוספת ונפוצה להסתיר מידע אמיתי היא על ידי הצפת מידע - הקפת האדם ו/או הצד השני בכמות גדולה של מידע שהוא מידע שיווקי, מידע חסר ערך, מידע רכילותי, מידע רגשי וכו'. בדרך זו אין שקר גלוי מול האדם אבל הוא מוצף בידיעות, פרסומות ו"רעש" מכדי לקלוט ידיעות חשובות יותר שכן האמת חבויה כמו מחט בערימת שחת. שיטה זו משמשת גם ארגוני מודיעין וצבאות - לדוגמה שידור רעש אלקטרוני כדי למנוע האזנות או כדי לחסום מכשירי מכ"מ, או הפצה של "מוץ" או נורים על ידי מטוס כדי לבלבל טיל נגד מטוסים. בתקשורת מסחרית הדבר הנפוץ ביותר הוא לאו דווקא דיסאינפורמציה אלא הקפת האדם בפרסומות, פרסום סמוי, ידיעות רכילות, אייטמים צהובים, אירועים במימון תאגידים, ידיעות ספורט וידיעות בעלות תוכן רגשי - כמו פוליטיקאי או איש ציבור שאמר משהו מרגיז, ספינים ועוד סוגים של "רעש". כך שתשומת הלב של הציבור תרוכז בידיעות אלה ולא בידיעות מהותיות יותר שעלולות לעורר ביקורת מול בעסקים שונים או בפוליטיקאים או גופי תקשורת. כך לדוגמה אין צורך לפרסם דיסאינפורמציה גלויה מול פרסום ידיעות על השפעות בריאותיות של סוכר שעלול לנבוע עקב צריכה של משקאות ממותקים - הדבר אינו נחוץ במיוחד כל עוד חלק גדול מהציבור מוקף בפרסומות, פרסום סמוי וידיעות חיוביות או ניטרליות (לדוגמה ידיעות משעשעות) שבהם מופיעים או מאוזכרים מוצרים או חברות המוכרים משקאות ממותקים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הטיית מחקרים בתחום המזון
הטיית מחקרים בתחום התרופות
הטיית מחקרים בתחום הזיהום
הטיית מחקרים בתחום התחממות עולמית
הטיית מחקרים בתחום חקר הכלכלה

הערות שוליים

  1. ^ הגדרה למילה Disinformation במילון Merriam–Webster, Inc
  2. ^ הגדרה באתר dictionary.com
  3. ^ ראו מבצע פורטיטיוד בוויקיפדיה העברית
  4. ^ ראו מבצע ניצוץ בוויקיפדיה העברית
  5. ^ NEELA BANERJEE, LISA SONG AND DAVID HASEMYER,Exxon's Own Research Confirmed Fossil Fuels' Role in Global Warming Decades Ago, inside climate news, SEP 16, 2015
  6. ^ Dana Nuccitelli, Two-faced Exxon: the misinformation campaign against its own scientists, the guardian ,25 Nov 2015
  7. ^ Bill McKibben, Imagine if Exxon had told the truth on climate change, the guardian ,28 Nov 2015
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=דיסאינפורמציה&oldid=125365"