אנטומיה של מגיפה
אנטומיה של מגפה (באנגלית: Anatomy of an Epidemic: Magic Bullets, Psychiatric Drugs, and the Astonishing Rise of Mental Illness in America) הוא ספר עיון מאת העיתונאי האמריקאי רוברט וויטאקר, שיצא לאור בשנת 2010. הטענה המרכזית שמציג וויטאקר בספר היא שהגישה הפרמוקולוגית לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות, קרי מתן כדורים אנטי־פסיכוטיים לסובלים מהפרעות נפשיות שונות, נכשלה. וויטאקר טוען כי אף שתרופות פסיכיאטריות עשויות להיות יעילות בטווח הקצר, ואף שחלק מהמטופלים עשויים להפיק מהן תועלת לתקופות ארוכות יותר, בטווח ארוך יותר ובאופן כללי התרופות האלה מחמירות את ההפרעות הנפשיות העיקריות, ומגדילות את הסיכוי שהמטופל ייהפך לחולה כרוני ואף יסבול מתסמינים חדשים וחמורים יותר. [1] הספר, שנהפך לרב־מכר ופורסם בעשרות מדינות ובהן ישראל (בהוצאת פוקוס), זכה בפרס איגוד העיתונאים החוקרים בארה"ב (IRE) לספר הטוב ביותר ב–2010. [2]
ווטיקאר שואל מדוע כמות האנשים שמקבלים הכרה בנכות נפשית בארצות הברית גדלה בשיעור של כמעט פי 2 מאז 1987, ומדוע גידול דומה נמצא במדינות מערביות נוספות. לטענתו תרופות רבות למחלות נפשיות כמו דיכאון שעשויות לשפר את המצב הבריאותי לטווח קצר עלולות להחמיר את מצב רוב החולים בטווח ארוך יותר.
וויטאקר, חוקר את תעשיית התרופות במשך 30 שנה, טוען כי יש בעיה גדולה בתחום התרופות הפסיכיאטריות. "הבעיה האמיתית של התעשייה הזאת היא שמדובר בעסק, ועסק מאוד רווחי" אמר וויטאקר והמשיך: ב-"1987 הוציאו מטופלים בעולם 800 מיליון דולר בשנה על תרופות אנטי־דיכאוניות, ב–2007 המספר כבר זינק ל–25 מיליארד דולר, ועכשיו מוציאים יותר מ–40 מיליארד דולר בשנה. כל העסק הזה מונע על ידי תאגידים שרוצים להרוויח כסף. אחד מכל חמישה אמריקאים לוקח תרופות פסיכיאטריות, בעיקר אנטי־דיכאוניות". [1]
עליה בכמות התחלואה הנפשית ובצריכת התרופות
הנתונים מראים כי יש עליה בכמות הנכות עקב מחלות נפש במדינות שונות. גם בארצות הברית וגם במדינות שיש בהן מערכות רווחה. בין 1990 ל–2011 מספר האנשים שמקבלים קצבת נכות בשל מחלת נפש באוסטרליה, זינק פי ארבעה — ליותר מ–240 אלף איש. בדנמרק המספר קפץ פי 2.5 בין 1999 ל–2010, בניו זילנד הנתון הוכפל בין 1998 ל–2011, ובגרמניה מספר מקבלי קצבת הנכות הנפשית עלה מ–39 אלף איש בשנת 2000 — ליותר מ–70 אלף ב–2010. [1]
העליה החדה בכמות החולים הכרוניים במחלות נפש התרחשה יחד עם גידול חד בשימוש בתרופות פסיכיאטריות. לדוגמה בתחום הדיכאון - בארה"ב השימוש בכדורים אנטי־דיכאוניים טיפס ב–65% בין 1999 ל–2014, לפי נתונים שפירסם בשנה שעברה הממשל האמריקאי. בגרמניה, השימוש בכדורים אנטי־דיכאוניים גדל תוך ארבע שנים ב–46%, בספרד ופורטוגל ב–20%, וגידול בצריכה נרשם בכל 25 המדינות המפותחות שנכללו במחקר שערך ארגון OECD בתחילת העשור. חוקרי OECD מצאו שתי סיבות מרכזיות לגידול בשימוש בתרופות אנטי־דיכאוניות: האחד הוא שהטיפול נמשך יותר מבעבר, והשני הוא שרופאים ופסיכיאטרים רושמים כיום כדורים לא רק למצב דיכאון קשה, אלא גם למצבים מתונים יותר של דיכאון, כמו גם לסוגים שונים של חרדה ובעיות נוספות.[1]
לפי נתוני חברת מחקרי הבריאות IMS, בשנת 2014 ניתנו בארצות הברית 20 אלף מרשמים לתרופות פסיכיאטריות לפעוטות עד גיל שנתיים. דבר זה מהווה עליה של 50% לעומת 2013. מספר המרשמים שניתנו לפעוטות של פרוזאק, כדור פופולרי לטיפול בדיכאון, היה גדול פי ארבעה, והסתכם בארה"ב באותה שנה ב–83 אלף. מגמת הגידול לא נעצרה מאז.[1]
שימוש בתרופות אנטי דיכאוניות שונה בין מדינות שונות. לפי סקר של OECD בדרום קוריאה מתוך 1,000 אנשים 13 אנשים לוקחים תרופות אנטי-דיכאוניות. באיטליה -42. בגרמניה ובצרפת 50 אנשים. בבריטניה 71 ובשוודיה 79. בקנדה 86, באוסטרליה 89 ובארצות הברית 110 אנשים - כמעט פי 10 לעומת דרום קוריאה. פירוש הדבר הוא שכל אדם עשירי בארצות הברית נוטל תרופה אנטי-דיכאונית. [1]
בישראל מתחילת שנות ה–2000 נרשמה עליה חדה עליה מספר המרשמים לתרופות פסיכיאטריות, ובמקבלי הקצבאות בגין נכות נפשית. בישראל ניתנים מדי שנה יותר מ–2 מיליון מרשמים לתרופות אנטי־דיכאוניות, ועוד מאות אלפי מרשמים לתרופות אנטי־פסיכוטיות. מספר מקבלי הקצבאות בגין נכות נפשית עלה ב–170% בשני העשורים האחרונים — פי שלושה מקצב גידול האוכלוסייה, לפי נתונים שסיפק פרופ' ליכטנברג, שגם כתב את ההקדמה למהדורה העברית של "אנטומיה של מגיפה".[1]
האם הטיפול התרופתי מסייע לחולים
וויטאקר טוען כי שאלה חשובה לגבי תרופות אנטי-דיכאוניות היא האם אחרי 5 שנים של נטילת התרופות, האדם עדיין יהיה בדיכאון. לטענתו יש הרבה מחקרים שמראים שכן. וויטאקר לא אומר שאסור לקחת תרופות, רק שיש לתת אותן ולקחת אותן בצורה סלקטיבית יותר. לטענתו עיקר המסר מהספרות בנושא מראה שרוב האנשים שלוקחים תרופות פסיכיאטריות ייהפכו לחולים כרוניים, ושרק מיעוט מהאנשים שנוטלים כדורים פסיכיאטריים מושפעים באופן חיובי לטווח הארוך.[1]
ניגודי אינטרסים של הפסיכיאטרים וטענות להטיית מחקרים
ערך מורחב – הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות
לפי וויטקאר הממסד הפסיכיאטרי בארצות הברית נמצא בניגוד אינטרסים משום שתרופות פסיכיאטריות הן האמצעי העיקרי של הפסיכיאטרים כיום. לפי וויטקאר יש פרסום סלקטיבי של מחקרים - כשקיבלו תוצאות לא טובות במחקרים, פשוט לא פירסמו אותן. דוגמה לכך היא מחקר ארוך טווח על סכיזופרניה בארה"ב מ–2008, שלפי וויטקאר הוא הטוב ביותר שנעשה אי־פעם. המחקר הזה הפיק תוצאות מפתיעות- אנשים שסבלו מסכיזופרניה ולא נטלו תרופות היו בעלי סיכוי גבוה פי שמונה להשתקם לעומת אלה שנטלו תרופות. לפי וויטקאר הממצאים היו כל כך מפתיעים, שאיגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (APA) העדיף לא לפרסם את המחקר הזה, כי הוא סותר את כל מה שהם האמינו בו. [1]
יש לציין כי פרסום סלקטיבי של מחקרים הוא דבר נפוץ למדי בתחום הניסויים הקליניים. לפי הארגון AllTrials שנאבק בתופעה, כמחצית מהניסויים הקליניים שנערכים לא מפרסמים את התוצאות שלהם ודבר זה מעלה חשש כבד להטיית מחקרים. נמצאה לפחות הטיה אחת נרחבת בתחום של תרופות נגד דיכאון בשיטה זו. ב-2008 התפרסם מחקר על פרסום סלקטיבי של מחקרים, לגבי 12 תרופות נגד דיכאון, בעיתון היוקרתי "ניו אינגלד ג'ורנל אוף מידסן". בעוד שכמחצית מהמחקרים בידי ה-FDA הצביעו על תוצאות שליליות או לא חד משמעיות לגבי תרופות אלה, הפרסום הסלקטיבי של המחקרים גרם לרושם לפיו מעל 90% מהמחקרים היו בעלי תוצאות חיוביות.
שיטות טיפול חלופיות
וויטאקר טוען כי יש טיפולים חלופיים שיכולים להיות במקום או בתוספת לתרופות:[1]
- פעילות גופנית. בבריטניה יש תוכנית שבה רופאים רושמים למטופלים פעילות גופנית וזה מסובסד על ידי הביטוח הרפואי.
- חיים חברתיים עשירים. יש פסיכיאטר בשם ריץ' שולמן מקונטיקט, שאומר לכל מטופל שלו — אם רוצה לראות אותי, לך תתנדב שעתיים בשבוע על כל שעה שאתה רואה אותי.
- למצוא משמעות לחיים. לפי וויטקאר כל אחד רוצה ללכת למסיבה ולומר בגאווה שהוא עושה משהו משמעותי בחיים שלו. אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא לא עושה כלום.
- בתי סוטריה - סוטריה (גאולה ביוונית) הוא מודל שפותח בארה"ב בתחילת שנות ה–70 על ידי פרופ' לורן מושר, שכיהן כראש המחלקה לסכיזופרניה במכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH). מושר הקים את סוטריה כמודל אלטרנטיבי לגישה הקונבנציונלית של שימוש בתרופות פסיכיאטריות ואשפוז בכפייה. [1]
בנוסף וויטאקר טוען כי ניכור חברתי גדול שיש בארה"ב גורם להגדלת הבעיות הפסיכולוגיות שם. " אפשר לטעון שיש כאן תאגידי תרופות שנשענים על הניכור הזה, אבל זה בטח לא פותר את הבעיה. תרופות אנטי־דיכאוניות לא יפתרו בעיה של בדידות".[1]
וויטקאר פעיל כיום בארגון Mad in America. הארגון מוקדש למטרת שינוי הטיפול הפסיכיאטרי (בארצות הברית ובמדינות נוספות) - הפעילים בו מאמינים כי הפרדיגמה השולטת כיום של מתן תרופות לטיפול בבעיות נפשיות נכשלה, וכי המחקר המדעי כמו גם ניסיון החיים של מי שאובחנו בהפרעות נפשיות מחייב שינוי דרסטי בנושא.
תגובות
פרופ' חיים בלמקר, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל, מחזק את הגישה של וויטאקר, לצד הבהרה שיש גם חשיבות לטיפול התרופתי: "וויטאקר הוא איש מחדש, איש שעוזר לקהילת הפסיכיאטריה לערוך חשבון נפש, איש עם המון רצון לעזור למטופלים בעולם, וכשפגשתי אותו אני יכול לומר שהגישה שלו כלפי פסיכיאטרים חיובית. הוא לא אנטי־פסיכיאטרים, הוא בעדנו והוא בא בדיוק בזמן הנכון לעזור לנו. בזכות העבודה שלו, יש שינוי בגישה המדעית בעולם הפסיכיאטריה. המחקרים באמת מראים שתרופות נוגדות פסיכוזה ונוגדות דיכאון פחות יעילות ממה שחשבנו פעם. ובמשך הרבה שנים הסתמכנו על מידע מקצועי שהיה ממומן על ידי חברות התרופות, ושהראה את היעילות של התרופות". [1]
"אם הייתי חולה בפסיכוזה או דיכאון קשה הייתי רוצה להיות מטופל בתרופות. העניין הוא שהתשובה לא צריכה תמיד להיות טיפול תרופתי. לפעמים התרופה מרפאת, אבל לפעמים היא לא עוזרת ואז צריך לבחון שינוי של הסביבה ואלמנטים אחרים בחיים. רופאים לא צריכים להעלות אוטומטית את מינון התרופה, כי אז מקבלים רק את תופעות הלוואי. לא כל דבר שלא עוזר במינון נמוך יעזור במינון גבוה, וצריך להודות שיש הרבה מטופלים עם מינונים גבוהים מדי". [1]
בדצמבר 2017 התקיים בישראל כנס על הספר ועל השלכותיו בהשתתפות וויטאקר; הפסיכיאטר פרופ' פסח ליכטנברג, MD, שהרצה על סוטריה: טיפול בפסיכוזה בקהילה; וד"ר שמעון כץ, עובד סוציאלי שהרצה על ירידה מתרופות פסיכיאטריות: אתגרים וכיוונים מעשיים. [1]
ראו גם
- תעשיית התרופות
- הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות
- דיכאון, מתח נפשי, בדידות
- קידום בריאות
- מוצר ציבורי
- התמכרות, כלכלת התמכרות
- תהליך ארוך טווח
- מניעת נכות
- פסיכולוגיה חיובית
- חמש דרכים לרווחה
קישורים חיצוניים
- אנטומיה של מגיפה בוויקיפדיה האנגלית
- אנטומיה של מגיפה- בעברית, באתר "פוקוס"
- דף הבית של הספר "אנטומיה של מגיפה" באתר "Mad in America".
- אנטומיה של מגפה - אשליית התרופות פסיכיאטריות - ראיון עם רוברט וויטאקר, סרטון ביוטיוב
- תכנית כנס שנערך על הספר בישראל דצמבר 2017
- עמותת סוטריה ישראל - מתמודדים עם פסיכוזה בקהילה