קואופרטיב
קואופרטיב (באנגלית: Cooperative) הוא התאגדות עצמאית של בני אדם, המתאחדים מרצונם החופשי על מנת לספק את צורכיהם הכלכליים, החברתיים והתרבותיים באמצעות מיזם עסקי שהוא בבעלות המשותפת ובשליטתם הדמוקרטית.
ערכים ועקרונות
ערך מורחב – יסודות הקואופרציה
ערכי התנועה הקואופרטיבית מבוססים על "עקרונות רוצ'דייל" שנקבעו לראשונה בשנת 1844, ונבחנו לאורך השנים על-ידי ברית הקואופרציה הבינלאומית עד לגרסתם האחרונה שהתקבלה בוועידת הברית שהתקיימה במנצ'סטר בשנת 1995.
הערכים - יסוד מסד לקואופרציה הם ערכי האחריות ההדדית, העזרה ההדדית, הדמוקרטיה, שוויון ערך האדם, הצדק החברתי והסולידריות. בנאמנות למסורת אבות התנועה, דוגלים חברי הקואופרציה בערכי היושר, הפתיחות, הדאגה לזולת והאחריות הכלל-חברתית.
- העקרונות
- חברות וולונטרית ופתוחה.
- ניהול דמוקרטי על ידי החברים.
- ההשתתפות הכלכלית של החברים.
- עצמאות ואוטונומיה.
- חנוך, הכשרה ומידע.
- שתוף פעולה בין קואופרטיבים.
- מחויבות לקהילה.
תחומי פעילות
קואופרטיב (Cooperative) או אגודה שיתופית הוא שיטת התארגנות דמוקרטית
קואופרטיב הוא גוף הפועל ומנוהל על ידי חבריו ולמען חבריו, ויכול להופיע במספר אופנים:
- קואופרטיב עובדים - נמצא בבעלות ומנוהל על-ידי העובדים. מטרתו העיקרית היא יצירת פרנסה הוגנת יציבה והוגנת לחבריו.
- קואופרטיב צרכנים - נמצא בבעלות ומנוהל על ידי אנשים המשתמשים בשירותיו. מטרתו העיקרית היא אספקת צרכי חבריו בכל תחומי החיים.
- קואופרטיב של ארגונים ועסקים - נמצא בבעלות ומנוהל על-ידי ארגונים ועסקים. מטרתו שיפור תפקודם, איתנותם ויכולת התחרות של חבריו. על סוג זה נמנים גם קואופרטיבים מדרג שני ושלישי שהחברים בהם הם קואופרטיבים.
קיימים גם קואופרטיבים המשלבים בין הדגמים השונים, וחלוקה נוספת מקובלת מחלקת את הקואופרטיבים ליצרניים, שירותיים וצרכניים.
הקואופרטיבים בעולם מעורבים בכל תחומי הכלכלה והחברה:
בעשורים האחרונים צומחים גם קואופרטיבים בעלי אפיונים חדשים:
- קואופרטיבים של מסגרות חינוך
- קואופרטיבים לקידום סביבתנות וקיימות - כגון קואופרטיב אנרגיית רוח והקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות.
- קואופרטיבים חברתיים. אלו כוללים שני דגמים: כאלה המיועדים לספק שירותים חברתיים ושירותי בריאות וחינוך, ואחרים המאפשרים לאנשים הנמנים על אוכלוסיות המודרות משוק העבודה (נשים, בעלי מוגבלויות, פליטים, אסירים לשעבר, נוער בסיכון וכד') להיות שותפים להתארגנות המספקת להם תעסוקה ופיתוח עצמי.
קיימים גם קואופרטיבים מעורבים המשלבים תחומים שונים.
התפתחות הרעיון הקואופרטיבי
הקואופרציה המודרנית החלה עם הקמתה של קואופרציה צרכנית על ידי 28 פועלי טקסטיל מרוצ'דייל שבאנגליה ב-1843. המחשבה הקואופרטיבית עברה עד ימינו 4 שלבים עיקריים:
- הקואופרציה האוטופית שניסתה להציב דרך אלטרנטיבית לקפיטליזם שלא באמצעים פוליטיים, אלא תוך הצבת חזון של "חברה אחרת".
- הקואופרציה ההדרגתית המחייבת את היחידות הקואופרטיביות להתאגד למסגרות כוללות, האמורות להתרחב ולהחליף בהדרגה את המשק כולו, עד היותו משק קואופרטיבי בשלמותו.
- הסתגלות ושאיפה לדו-קיום עם החברה והמשק הסובבים.
- מתן גושפנקה לכלכלה החברתית, שהיא יישום יסודות קואופרטיביים בתחומים חדשים ולא כלכליים בלבד, כוללת כל מסגרת כלכלית המשותפת למספר רב של אנשים, ואשר יש לה תוכנית להשגת מטרות חברתיות.
צורות הופעת קואופרטיבים כיום
בעולם
על פי נתוני ברית הקואופרטיבים העולמית, כמעט מיליארד איש חברים בתנועה הקואופרטיבית מסביב לעולם נכון לראשית 2013. בארצות הברית ישנם 30,000 קואופרטיבים שמעסיקים יותר מ-2 מליון עובדים ומייצגים באופן עקיף 300 מיליון נפש. בסין מיוצגים 160 מליון חברים בקואופרטיבים, בהודו 97 מליון, בצרפת 32 מליון חברי קואופרטיבים, בקנדה 18 מליון ובבריטניה 11.5 מליון חברים.
פדרציית הקואופרטיבים הגדולה בעולם היא Legacoop האיטלקית עם מעל 400 אלף עובדים, 7 מליון חברים ופעילות שנתית של מעל 50 מיליארד אירו. פדרציה מפורסמת נוספת היא מונדרגון הספרדית עם 83 אלף עובדים ופעילות שנתית של מעל 14 מיליארד אירו.
בישראל
בישראל חברים כיום כמיליון איש ב-3,200 אגודות שיתופיות. (צורת ההתאגדות של קואופרטיב בישראל היא דרך אגודה שיתופית). כ-75% מהתוצר החקלאי בישראל, מעל 30% ממערך התובלה, אחוזים ניכרים מהתחבורה הציבורית וחלק מתחום המאפיות נמצאים בידי אגודות שיתופיות.[1]
אחרי דעיכה של הרעיון הקואופרטיבי במהלך שנות ה-70 וה-80 החלה התעוררות הדרגתית במהלך שנות ה-2000. בשנים האחרונות נרשמו אגודות חדשות רבות. ביניהן: "שומעים חזק" בתחום ההגברה, "שלנו" ו"בשותף" בתחום הקמעונאות, "קואופרטיב נשים וטעמים" בתחום המזון, "בטוח יחד" בתחום השמירה וליווי הטיולים, ואף שתי אגודות שמטרתן הקמתו של בנק קואופרטיבי.[2]
יתרונות הקואופרטיב ואתגריו
לצד נימוקים לעדיפות הקואופרציה כגון: "ביחד קל יותר מאשר לחוד", "זה חוסך את התיווך", "זה מחזיר לצרכן חלק מהוצאותיו", "זה משאיר בידי האזרח חלק מהערך המוסף של הסחורה", וכיוצא בזה; קיימות הנמקות נוספות בעלות חשיבות במציאות הנוכחית, ועיקרן: בעידן הגלובליזציה, מדינת הלאום נחלשת ועמה מנגנוני הרווחה. המגזר העסקי עסוק במיקסום רווחיו, ונדרשות מסגרות היכולות למלא את החלל שהותירה המדינה בשירותי הרווחה ושמקסום הרווח אינו מטרתה העיקרית אלא סיפוק הצרכים החברתיים. הקואופרטיב הוא כלי התארגנות ופעולה בעל יכולת לקחת על עצמו יוזמות בעלות מאפיינים שונים מן המגזר העסקי (באמצעות חתירה למיקסום השירות לחבר על-פני הרווח) ומזה הציבורי (באמצעות פעולה "מלמטה" התואמת את צרכי החברים ו/או הקהילה יחד עם ניהול דמוקרטי). בין יתרונות הקואופרטיב ניתן למנות:
- ביטול ניגודי עניינים בין בעל העסק ללקוחותיו, כאשר מטרת הקואופרטיב היא לשרת את טובת חבריו (הן כעובדים והן צרכנים) שהם גם בעליו.
- סוגיית הרווח - העודף הכספי מפעילות הקואופרטיב מתחלק בין החברים או מיועד להשקעה חוזרת.
- ניהול עצמי - מאפשר לחברי הקואופרטיב להעצים את עצמם ולהשיב את השליטה על חייהם לידיהם.
- מחויבות - קואופרטיבים מאופיינים במחויבות גבוהה יותר של החברים (כעובדים ו/או כלקוחות) לפעילותו העסקית של הקואופרטיב.
- סולידריות וקיימות - הקואופרטיב פועל למען חבריו ומעוגן בקהילה. מתוך כך קואופרטיבים נוטים לקדם סולידריות ופיתוח כלכלי מקומי ומקיים.
- דמוקרטיה - קואופרטיבים מקיימים מסגרת פעולה וניהול דמוקרטית, ומחזקים בכך את מעורבות ואחריות החברים במסגרת הקואופרטיב וכן במסגרות נוספות ובחברה הכללית.
אתגרי הקואופרטיב נוגעים לאופי פעולתו, וכן לתפקידו במימוש מסגרת פעולה כלכלית המבוססת על ערכים של סולידריות:
- הפעולה הקבוצתית היא בעלת כוח רב, אך התארגנות הקבוצה הקואופרטיבית ושימורה דורשות משאבים ומוכנות לפעולה משותפת.
- חברי הקואופרטיב מביאים ידע ויכולות שונים המפרים את הקואופרטיב, אך אלו עלולים ליצור חוסר איזון ביכולות הפעולה והניהול המקצועי והעסקי.
- הקואופרטיב הוא אמצעי להתמודד עם הפרטת שירותים ציבוריים, אך הפעילות בתחומים אלו עלולה להתנגש עם התפיסה לאחריות הממשלה ועם המאבק למימוש אחריות זו.
- קואופרציה צרכנית המממשת את היתרון לגודל לשם הוזלת עלויות המחיה, יכולה להוות משקל נגד של הצרכנים בתחומים בהם התחרותיות בשוק היא נמוכה ומחירי המוצרים והשירותים נטולי פיקוח או רגולציה מספקת.
- קואופרטיב עובדים יכול לתרום להגברת התעסוקה ושיפור תנאיה מתוך שהוא מיועד לשרת את צרכי החברים.
- קואופרטיבים פיננסיים בעולם ניכרים כבעלי מדיניות השקעה אחראית, שיש בה תרומה ליציבות הכלכלית ולשמירת הפנים האנושיים של הכלכלה; זאת לצד מתן מענה לצרכים הפיננסיים של אוכלוסיות שנחשבות כנושאות סיכון או לא רווחיות מספיק עבור המערכות הפיננסיות הפרטיות.
ההשלכות התאורטיות של הקואופרטיב על החשיבה הכלכלית
קואופרטיב כפתרון 'מתון'
הקואופרטיב יכול להיחשב כפתרון לבעיות הכלכלה הנאו-קלאסית. למעשה ניתן לראות אותו כמסגרת חוזית של גורמים מסויימים בשוק המנסים להשיג 'יתרון לגודל'. (ניתן לטעו כי פעולה כזו נוגדת את ה'תחרות', אולם מה שמותר לגדולים מותר גם לקטנים.)
חתירה תחת הרעיון של ההון
הקואופרטיב מערער את אחת ההנחות הבסיסית של הכלכלה הנאו-קלאסית: ההפרדה בין הון לעבודה. הכלכלה הנאו-קלאסית מתבססת על פונקציית הייצור אשר לתוכה מוכנסות תשומות העבודה וההון, כך נותר הערך העודף. לפי המחשבה הנאו-קלאסית כל גורם בפונקציית הייצור זוכה לחלקו בערך העודף לפי תרומתו לתהליך הייצור. העובדים מקבלים שכר על עבודתם ובעלי ההון מקבלים דיבידנד על השקעתם. בכלכלה הנאו-קלאסית גם מיוחסת לעובדים עצלנות מטבעם, למעשה העובדים 'מוכרים' את זמן הפנאי שלהם ומקבלים כסף מבעלי ההון תמורת ויתור על הזכות להתבטל. לעומת ניתוח זה המחשבה המארקסיסטית מכירה בפונקציית הייצור, אולם טוענת כי הקפיטליסט 'חומס' את הערך העודף השייך לעובדים, מכיוון שרק לעבודה סגולות פריון. רעיון יסודי נוסף של הקפיטליזם הוא כי עסקים ושירותים פועלים רק למטרות הרווח וכי פעילות עסקית שאין רווח בצידה אינה כלכלית, ונידונה על ידי מנגנוני השוק והתחרות, שלא להתבצע.
הקואופרטיב סותר את שתי הנחות היסוד הללו. בקואופרטיב עבודה לא קיימת הפרדה בין בעלי ההון לעובדים השכירים, ולכן מתבטלת ההפרדה המלאכותית שיוצרת פונקציית הייצור. גם ברור כי להון אין את סגולת הפריון שמייחסים לו הכלכלה הנאו-קלאסית ואין הוא הכוח שמניע את הייצור. כמו כן התאוריה כי בעל ההון 'מתאפק' מלהשתמש בהונו האישי ולכן מגיעים לו הרווחים אינה מתקיימת. הטענה בדבר 'עצלנותם' של העובדים מופרכת, העובדים מארגנים בעצמם את מסגרת העבודה שלהם, מנהלים את עצמם ויוצרים הכנסות כדי להתקיים ולא כדי 'לא להתבטל'.
חתירה תחת רעיון השוק - הצרכן/יזם האינדיבידואלי
התרבות הקפיטליסטית מעלה על נס את היזם הבודד והצרכן הבודד נוסח רובינזון קרוזו כמודל ממנו מורכב השוק. רעיון זה מחוזק על ידי ההשקפה כי רציונליות היא למעשה אנוכיות, מכיוון שהיא משקפת את חתירתו של הפרט להשיא את רכושו וכך את ה'עונג' שלו. הקואופרטיב חתור תחת הנחה זו, הוא מראה כי בני האדם יכולים לפעול במערכת הכלכלית לא כפרטים עוינים אלא כקהילה הרמונית. רשת של קואופרטיבים שונים בתחומים שונים בהם חבר האדם יכולה לשמש תשתית חברתית ראויה ותחליפית למערכת השווקים. אפשר להקביל רעיון זה במידת מה לאוטופיה המוצגת בבולו בולו.
כלכלה דמוקרטית
- ערך מורחב – כלכלה דמוקרטית
מספר הוגים בשנים האחרונות רוצים להרחיב את השימוש בקואופרטיבים לשם יצירת כלכלה דמוקרטית שבה ההון אינו נמצא בידי קבוצה קטנה של אנשים המעסיקים אנשים אחרים, אלא בידי פירמות בניהול דמוקרטי. שיטה זו דומה לסוציאל-דמוקרטיה אלא שבה הדמוקרטיה באה כפתרון שורשי מ"למטה למעלה" במקום לכפות על ההון חוקים שנתקבלו בבחירות דמוקרטיות "מלמעלה למטה".
ראו גם
- פורטל הקואופרטיבים: ידע וכלים להקמה ופיתוח של קואופרטיבים
- יסודות הקואופרציה
- הטבלה המשפטית - הבדלים בין צורות התאגדות שונות
- דו"ח מקינזי על המודל העסקי הקואופרטיבי
- פיתוח עסקים שיתופיים: הצעה לכלכלה הוגנת
- הקואופרטיבים בתקשורת בישראל
- מונדרגון
- בנק שיתופי
- כלכלה דמוקרטית
קישורים חיצוניים
- קואופרטיב בוויקיפדיה האנגלית
- ICA - ברית הקואופרציה הבינלאומית
- שלנו קואופרטיב לשינוי חברתי כלכלי לתחומי קמעונאות ופיננסים.
- מאגר ידע בנושא קואופרטיבים באתר שקוף באוהל
- רשימת יוזמות קואופרטיביות וקואופרטיבים באתר שקוף באוהל
הערות שוליים
- ^ על פי נתוני רשם האגודות השיתופיות
- ^ יעקב דרומי, ראיון ראשון: רשם האגודות מסכם את תפקידו, באתר mynet, 14 בספטמבר 2012
