משפט מקלייבל
משפט מקלייבל (באנגלית: McLibel case) או תאגיד מקדונלד'ס נגד סטיל ומוריס הוא משפט דיבה (Libel באנגלית), שנערך בבריטניה, בו תבע תאגיד מקדונלד'ס את הלן סטיל ודייב מוריס, שני פעילים של ארגון לונדון גרינפיס, שנהגו לחלק עלונים ובהם האשמות נגד החברה.
הדיון במשפט התנהל על פני 314 ימי דיונים מחודש יוני 1994 עד סוף שנת 1996, דבר שהפך אותו למשפט הארוך ביותר בהיסטוריה הבריטית. המשפט קבע מספר תקדימים בתחום של צנזורה ויחסי ציבור במאבקים שבין פעילים לבין תאגידים והיה אחד הגורמים שהביאו לשינוי בעמדות הציבור כלפי מקדונלד'ס בפרט וכלפי תאגידים, תרבות הצריכה ומזון מהיר בכלל. מקלייבל נחשב על ידי רבים לאחת הדוגמאות המפורסמות של ניסיון לתביעת השתקה שנכשלה וגררה תוצאות הפוכות.
רקע
החל משנת 1986 חילקה קבוצת פעילות סביבתנית קטנה, "לונדון גרינפיס", (שאינה קשורה לארגון העולמי גרינפיס), עלון בשם "מה רע במקדונלד'ס: כל מה שהם לא רוצים שתדע". קבוצות שונות בעולם כבר פעלו מול מקדונלד'ס בתחומים שונים כמו תזונה, זכויות עובדים או בעיות סביבה, אבל העלון ריכז את הטענות במקום אחד וכיוון את הביקורת מול מקדונלד'ס.
בעלון נטען כי מקדונלד'ס מרעיבה אנשים בעולם השלישי, תורמת לכריתת יערות הגשם, משקרת כשהיא טוענת שהיא משתמשת בנייר ממוחזר, מזונה המוצג כבריאותי תורם למעשה לעלייה בהתקפי לב, סרטן ומחלות אחרות, גורמת להרעלות מזון, מעסיקה עובדים בשכר נמוך במכוון ומפטרת עובדים השואפים להתאגד, מפרסמת באופן הדוחף ילדים להציק להוריהם לקנות במסעדות הרשת, ואחראית לגידול חיות בתנאים קשים.
חוקי הדיבה בבריטניה נוקשים יחסית למדינות אחרות (כמו ארצות הברית לדוגמה), ומטילים נטל משמעותי על מי שביקר תאגידים כמו מקדונלד'ס. עד למשפט כל הגופים התקשורתיים שביקרו את מקדונלד'ס בבריטניה, כולל ה-BBC, הגרדיאן וה-SUN לדוגמה, נאלצו לפרסם התנצלות על ביקורת מול מקדונלד'ס בשל איום בתביעה מצד מקדונלד'ס.
מקדונלד'ס שלחה בלשים פרטיים, משתי סוכנויות בילוש כדי שאלו יסתננו לפגישות של "לונדון גרינפיס" וינסו לברר פרטים על זהות הפעילים, כתובתם ופעילותם. הבלשים השתתפו בפגישות ובפעילות של הקבוצה לחלוקת עלונים.
בשנת 2013 התגלה כי מי שהיה שותף לכתיבת הכרוז היה בוב למברט, סוכן משטרתי שחדר לארגון.[1]
הגשת התביעה
בשנת 1990 התרתה מקדונלד'ס בחמישה פעילים של לונדון גרינפיס שהחוברת שהם מחלקים מכילה חומר שקרי ומשמיץ נגד החברה וכי אם לא יתנצלו החברה תגיש נגדם תביעת דיבה. שלושה מהפעילים התנצלו, אולם סטיל סירבה להתנצל, משום שהרגישה שכל הדברים שנטענו בעלון הם אמת. בעקבות עקשנותה של סטיל גם דייב מוריס הצטרף. על פי החוק הם היו זכאים ל-2 שעות יעוץ משפטי בנושא, ונאמר להם שאין להם שום סיכוי לזכות.
מקדונלד'ס תבעה בתהליך מקדים למשפט כי הוא יתקיים בפני שופט בלבד, ולא בפני חבר מושבעים, היות והוא מורכב מידי לציבור הפשוט. הלן ומוריס חשבו שהטענה מגוחכת היות והם עצמם אינם מומחים. עם זאת השופט, ג'סטיס בל קיבל את התביעה. בשלב זה סטיל ומוריס ייצגו את עצמם ולא הבינו את כל ההליכים המשפטיים. לא היה להם כסף לשלם לעורכי דין, ותחת החוק הבריטי תביעות דיבה לא מעניקות זכות לקבל סיוע משפטי ציבורי.
מקדונלד'ס הקימה צוות משפטי גדול שכלל 2 עורכי דין, יועצת ועוד 7 מתמחים. במשך השנים שילמה מקדונלד'ס 10 מיליון ליש"ט של הוצאות משפטיות. סטיל ומוריס ייצגו כאמור בתחילת המשפט את עצמם. בשלב מוקדם של המשפט התנדב עורך דין לסייע להם לעבור על החומר הרב והטיעונים המשפטיים. עם התמשכות המשפט והגידול בעניין הציבורי בו, הקימו מתנדבים צוות סיוע ותמיכה במוריס וסטיל, שאסף תרומות מהציבור בסך 40,000 לירות שטרלינג לצורך ניהול המשפט.
בנוסף, סטיל ומוריס פנו בשנת 1991 לבית הדין האירופי לזכויות אדם בדרישה להורות לממשלת בריטניה לסייע להם במאבקם המשפטי אולם בית הדין קבע שהם אינם יכולים להיחשב כמי שנמנע ממנו הגנה משפטית. במהלך המשפט העלו סטיל ומוריס טענות רבות כנגד חברת מקדונלד'ס וביקשו לבסס שהטענות בעלון היו אמת.
התנהלות המשפט
נטל ההוכחה בתביעה היה מוטל על סטיל ומוריס. הן נדרשו להוכיח שכל הטענות בעלון הן נכונות, ואילו מקדונלד'ס לא הייתה צריכה להוכיח דבר. בנוסף, החוקים בבריטניה קבעו שאין די בפרסומים בעיתונות או של גופים כמו ארגון הבריאות העולמי, וכי על סטיל ומוריס להוכיח את טענותיהם על ידי עדויות של מומחים.
המשפט והטענות נגד מקדונלד'ס זכו ליותר ויותר סיקור תקשורתי, עם זאת כלי התקשורת המרכזיים חששו להביע עמדה והתייחסו להיבטים שטחיים כמו המראה של סטיל ומוריס. דבר זה עודד פעילים לפתוח אתר אינטרנט mcspotlight.org שיספק עובדת על הטיעונים שמופיעים בעלון, יסקר את התנהלות המשפט ועוד.
במהלך המשפט ניסתה חברת מקדונלד'ס להגיע להסדר עם סטיל ומוריס. הובהר כי התביעה תבוטל אם סטיל ומוריס יתחייבו שלא להפגין יותר נגד מקדונלד'ס. הם סרבו וטענו בחזרה כי הם מוכנים לשקול צעד כזה אם מקדונלד'ס תתחייב שלא לפרסם יותר את המוצרים שלה. סטיל ומוריס הבהירו לנציגי החברה כי אין להם דבר מיוחד נגד מקדונלד'ס, וכי חברות אחרות של מזון מהיר לא קיבלו תשומת לב כזו פשוט בגלל שהם לא איימו בתביעות דיבה, על כך השיבו נציגי מקדונלד'ס כי אולי כעת חברות אחרות יתבעו גם הן פעילים על הוצאת דיבה.
פסק הדין
בפסק הדין שניתן ביוני 1997 בית המשפט קבע שחלק מהטענות בעלון, בהן שמקדונלד'ס אחראית לרעב בעולם השלישי, השתמשה ברעלים כדי להשמיד יערות במרכז אמריקה ושמוצריה רעילים ומסרטנים שקריות ומהוות הוצאת דיבה. הנתבעים לא הצליחו להוכיח שיש קשר בין המזון של מקדונלד'ס לבין התקפי לב וסרטן, או שתנאי העבודה גרועים, ועל כן נפסקו 60,000 לירות שטרלינג פיצויים למקדונלד'ס.
עם זאת, בית המשפט קבע שחלק מהטענות בעלון, כמו הטענות שהחברה מנצלת ילדים בפרסומות, טוענת לערך תזונתי שאין באוכל שהיא מוכרת, משלמת לעובדיה שכר נמוך, מפרסמת באופן הדוחף ילדים לבקש מהוריהם לקנות במסעדות הרשת, ואחראית לגידול חיות למאכל בתנאים קשים הוכחו כנכונות.
במסיבת עיתונאים לאחר פסק הדין טענו סטיל ומוריס כי אין בכוונתם לשלם את הקנס, היות והם לא מרגישים של מקדונלד'ס ראויה לפיצוי כלשהו, ובכל מקרה אין להם את הכסף לשלם. לו נתבעו לשלם הם היו יכולים ללכת לכלא, אבל הם לא נתבקשו לעשות זאת.
סטיל ומוריס הגישו ערעור שנדחה בתחילת 1999, אולם סכום הפיצויים הופחת ל-40 אלף לירות שטרלינג לאחר שנקבע שהטענות הבאות שהיו בעלון הוכחו בכל זאת: שלקוח קבוע של מקדונלד'ס הוא בעל סבירות גבוהה יותר לבעיות לב ושתנאי העבודה של עובדי החברה הם אינם טובים ושכרם נמוך.
למרות הניצחון במשפט כביכול, הוא למבוכה גדולה למקדונלד'ס, ומשך תשומת לב ציבורית ותקשורתית רבה לטיעונים שהיו בעלון המקורי. החברה הצהירה שלא תפעל לגבות את הפיצויים המגיעים לה.
תביעה נגד ממשלת בריטניה בנושא תביעות דיבה
ביולי 2000 הגיעו סטיל ומוריס להסדר עם הסקוטלנד יארד על פיצוי של 10,000 לירות שטרלינג לאחר שהתברר שמידע עליהם הודלף ממחשבי המשטרה למקדונלד'ס.
בשנת 2005 הכריז בית המשפט האירופאי לזכויות אדם כי היבטים שונים של המשפט היו הפרה של האמנה האירופאית לזכויות אדם, בגלל שממשלת בריטניה לא העמידה בידי סטיל ומוריס את האמצעים הדרושים לצורך מאבק משפטי הוגן.
השפעות
Dennis Woolf הכין שחזור של חלקים מהמשפט עבור ערוץ 4 הבריטי, במיני סדרה בת 3 שעות.
בשנת 2005 הכינה Franny Armstrong סרט מקיף (Mclibel - Two Worlds Collide) על תהליך המשפט ועל הכרעת בית המשפט האירופאי לזכויות אדם. חלקים מהמשפט המקורי שוחזרו בסרט על ידי הבמאי קן לאוץ'.
מאז המשפט לא תבעה מקדונלד'ס פעילים וגופי תקשורת נוספים באופן דומה. הנושאים שבהם עסק העלון המקורי, ובמיוחד זכויות בעלי חיים ומודעות לתזונה והקשר לנושאים סביבתיים זכו להתייחסויות נוספות לדוגמה בסרט לאכול בגדול (סופרסייז מי) ואומת המזון המהיר. חוקים שונים שנועדו להגביל פרסום ושיווק של מזון מהיר הועברו במדינות שונות, לדוגמה איסור על מתן צעצועים קטנים לילדים, ומגבלות על פרסום.
בעקבות תביעת הדיבה, מציינים פעילים ברחבי העולם מדי שנה את היום הבינלאומי נגד מקדונלד'ס.
ראו גם
- תביעת השתקה
- תאגיד רב לאומי
- התאגיד (סרט)
- מזון מהיר
- תרבות הצריכה
- השפעות סביבתיות של מזון מהחי
- חקלאות תעשייתית
- היום הבינלאומי נגד מקדונלד'ס
קישורים חיצוניים
- מקלייבל - סתימת פיות באמצעות איומים בתביעות דיבה סרט תיעודי משנת 2005, עם כיתוב לעברית
- משפט מקלייבל בוויקיפדיה האנגלית
- "מה לא בסדר עם מקדונלד'ס" העלון המקורי באנגלית
- תיאור המשפט, מקדונלד'ס תחת הזרקור
- טריילר הסרט "מקלייבל"
- הילדה ששיפדה את מנכ"ל מקדונלד'ס: "הרשת עובדת על ילדים קטנים" דה מארקר, 26.5.2013
