ניידות חברתית
ניידות חברתית (באנגלית: Social mobility) או מוביליות חברתית, היא תנועה של פרטים או קבוצות במדרג החברתי. בדרך כלל משתמשים במושג בהקשר ניידות כלכלית (Economic mobility) היכולת של משפחות לעבור לקבוצת הכנסה גבוהה או נמוכה יותר (לדוגמה אנשים מהמעמד הבינוני שעוברים למעמד הגבוה או מעבר מהעשירון החמישי לעשירון העשירי). המושג יכול להתייחס גם למעבר בהקשרים של סטטוסים אחרים כמו השכלה, מצב הבריאות, אוריינות וכו'. בדרך כלל מתייחסים לניידות בין קבוצות שנמצאות זו מעל זו, על ידי צעדים כמו שינוי עבודה, לימודים או נישואין.
כלכלנים קושרים בין ניידות כלכלית נמוכה לבין חוסר יעילות, קיפאון חברתי והעדרה של מריטוקרטיה - תגמול על כשרון, זאת מכיוון שהגורם העיקרי שמשפיע בחברות כאלה על סוגי המקצוע והתקדמות חברתית הוא ההכנסה, הרכוש והקשרים של ההורים ולא הכישרון של הילדים.
את המונח "ניידות חברתית" טבע לראשונה פיטרים סורוקין, סוציולוג רוסי שהיגר לארצות הברית והקים את המחלקה לסוציולוגיה בהרווארד. סורוקין שהתנגד לקומוניזם, השתמש במונח ב-1925 כדי לתאר ירידה בניידות החברתית בחברה האמריקאית של שנות ה-20. [1]
היסטוריה של מעמדות וניידות חברתית
מעמדות בחברות מסורתיות
רוב החברות המסורתיות, בתקופה שלאחר המהפכה החקלאית היו חברות שחולקו למעמדות נוקשים שקשה להתנייד בינם.
בימי חמורבי הבחינו בין שלושה סוגים של בני אדם - "אדם נעלה", "אדם נחות" ועבדים ושפחות. מבנה החוקים והחברה שלו שיקף הבחנות אלה - לדוגמה העונשים על פגיעה ב"אדם נעלה" חמורים בהרבה יחסית לפגיעה ב"אדם נחות" או בשפחה. עבור חמורבי, ברור מאליו שבני האדם לא נוצרו שווים, וההסבר לדבר זה הוא שכך יצר אותם האל. אמונה דומה מתקיימת במערכת הקאסטות בהודו שבה יש איסור חומר של נישואי תערובת וסוגי מגע אחרים בין הקאסטות.
בסין החברה הייתה מחולקת ל-4 מעמדות - מדענים ואצולה, איכרים (בעלי אדמות), אומנים וסוחרים, שנחשבו למעמד הנחות ביותר משום שאינם מייצרים. בשלב מאוחר יותר נעשה ניסיון לקדם מריטוקרטיה על ידי בחינות שוות לכל למעמד הפקידות שניהל את המדינה. [1]
בהודו הייתה ועדיין מתקיימת במידה רבה חלוקה לקאסטות. קאסטות של סוחרים, של אומנים, שואבי מים וכו', ועד לקסטה הנמוכה ביותר של "כת הטמאים". פרופ' יובל נח הררי טוען בספרו קיצור תולדות האנושות שעם הזמן הלכו והקצינו ההפרדות בין המעמדות השונים, והחלוקה לקאסטות הלכה והשתכללה עם עוד ועוד קאסטות שנוספו לה. בהודו ההפרדה בין מעמדות קשורה לאמונות דתיות כך שלדוגמה יש איסורי חיתון, איסורי מגע, איסורי ישיבה משותפת במקומות אכילה ואפילו איסורי מגע בצל ביחס לקאסטות שונות (במיוחד האיסורים הם מול כת הטמאים). חלק מהמהפכה שיזם מהטמה גנדי הייתה לנסות להקטין את ההפרדה בין המעמדות השונים.
באירופה של ימי הביניים הייתה חברה מעמדית שהתחלקה לאצילים ואבירים, סוחרים ובנקאים, אומנים ואמנים, איכרים ולבסוף וואסלים או צמיתים. גם באירופה שלאחר המהפכה התעשייתית נמשכה החלוקה. באנגליה החלוקה הייתה לאצילים ובני משפחת המלוכה, מתחתם לורדים ובעלי אדמות, קצינים ואבירים, פקידים בכירים ומשכילים, אנשי כמורה, איכרים עצמאים ומתחתם פועלים עובדי כפיים. גם במדינות אירופאיות אחרות הייתה חלוקה למעמדות שונים שקשה להתנייד ביניהם ונקבעו גם קודי לבוש שנועדו למנוע ערבוב בין אנשים ממעמד שונה.[1]
ניידות חברתית בארצות הברית
בעקבות המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית עלה המיתוס לפיו בני האדם שווים, או לפחות שווים ביכולת או בזכות שלהם לרדוף אחר העושר, וירד המיתוס של "חלוקה טבעית" למעמדות שקיימת בגלל הצדקה דתית כלשהי.
החברה האמריקאית שחלקה הגדול היה מהגרים שברחו מאירופה המעמדית, רצתה חברה אחרת שבה אין מעמדות, וקידמה את מיתוס "החלום האמריקאי" לפיו לכל אדם מוכשר וממוקד מספיק יכול לבנות את עושרו במו ידיו. דוגמה בולטת לסיפור כזה היה בנג'מין פרנקלין שבא ממשפחה מרובת ילדים וענייה מאוד, והצליח להפוך למדען, איש עסקים ומדינאי בולט והיה מאבות האומה. עשרות ספרים ומדריכים מהמאה ה-18 ועד המאה ה-20 מסבירים כיצד ניתן להתעשר ומספקים ספרות וכן דוגמאות מהמציאות על אנשים שהחלו כעניים והגיעו למעמד מכובד או אפילו הפכו לעשירים. הורציו אלגר (.Horatio Alger Jr) כתב את הספר "דיק המסמורטט" (Ragged Dick), שפורסם ב-1867 ומביא את סיפור חייו של מצחצח נעליים חרוץ וישר שיש לו אמנם גם הרגלים רעים אבל הוא חרוץ, ישר ונחוש ולכן מצליח להפוך לעורך דין.[1]
ההיסטוריון ג׳יימס טראסלו אדמס ב-1931, טבע את "החלום האמריקאי" והגדיר אותו כ:"חיים טובים יותר, עשירים יותר ומלאים יותר לכל אדם, שבהם כל אדם זוכה להזדמנות לפי יכולותיו והישגיו". רעיון זה מופיע בסרטים ובספרים רבים עד היום לדוגמה בסיפור חייו של סטיב ג'ובס. ישנם גם ספרים שבהם הניידות החברתית נכשלת, אלו כוללים את ספריו של הצרפתי ויקטור הוגו (עלובי החיים), ואת ״גטסבי הגדול״ מאת פ. סקוט פיצ׳ג׳רלד, שתיאר ניסיון שנכשל להתעשר בשנות ה-20 של המאה ה-20 שבהן אי השוויון בארצות הברית היה גדול.[1]
ניידות חברתית כיום
מחקרים מהתקופה האחרונה מצביעים כי הרעיון של החלום האמריקאי לפיו אם אתה מוכשר וחרוץ תוכל להרוויח טוב ולהשיג שכר גבוה ומעמד חברתי גבוה הוא לא מדוייק. הוא יכול להתקיים עבור פרטים, אבל עבור אוכלוסיות שלמות רעיון זה מתקיים בצורה חלשה למדי.
מחקר של כלכלנים מהרווארד ומברקלי, בראשות ראג' צ'טי, בחן נתוני הכנסה של עשרות מיליוני אמריקאים. המחקר מצא כי החל משנת 1970 ועד היום הניידות החברתית בארצות הברית היתה נמוכה. לילד מהחמישון התחתון היה סיכוי של 9% לטפס לחמישון העליון — הרבה פחות מסיכוייו של ילד מהחמישון התחתון לטפס בסולם במדינות אירופיות כמו שוודיה.[2] על פי המחקר, שרמת ההכנסה של ההורים מנבאת די במדויק מה תהיה רמת ההכנסה של הילדים ועד כמה איכותי יהיה החינוך שלהם. [3]
גורמים המשפיעים על ניידות חברתית
ערך מורחב – מלכודות עוני
מלכודות עוני ואי שוויון כלכלי גבוה עלולים לגרום לניידות חברתית נמוכה, משום שהעניים נתקעים במצבים שמקשים עליהם להשיג השכלה איכותית, הזדמנות לעבודה מכניסה והזדמנות לקידום בעבודה או ליזמות. בספר The Spirit Level מצביעים המחברים, זוג רופאים בריטי, כי במדינות עשירות בעלות אי שוויון נמוך, שחלקן הן סוציאל-דמוקרטיות, יש ניידות כלכלית גבוהה יותר (כשמודדים זאת לפי סוג המקצוע של האב), יחסית למדינות כמו ארצות הברית או בריטניה שבהן יש אי שוויון כלכלי גבוה יותר.
- השכלה וחתונות
גורם נוסף שמשפיע על הניידות החברתית הוא חתונות בין בני מעמד דומה - "כסף נמשך לכסף" - לדוגמה כאשר בני משפחות מיליונרים מחפשים בני זוג בקרב מיליונרים אחרים. היבט דומה הוא שמשכילים מתחתנים עם משכילים. אם בעבר היו מקרים של נישואים בין אנשים ממעמדות שונים, לדוגמה בין מעסיקים לבין מזכירות, או בין רופאים ואחיות, כיום יש יותר נטייה לבחור בני זוג מתוך מעגלים חברתיים במעמד חברתי דומה ומתוך אוניברסיטאות. לפי צוות כלכלנים בראשות ג'רמי גרינווד מאוניברסיטת פנסילבניה, שערך מחקר על מאות אלפי משקי בית מארצות הברית. יחסית לשנות ה-60 יש עליה ניכרת באחוז הזוגות שבהם לשני בני הזוג יש אותה רמת השכלה. [3]
לפי המחקר, היות וכיום השגת השכלה גבוהה כרוכה בכסף, התוצאה היא פערים גדלים והולכים. לפי גרינווד ב-2005, משק בית ובו אשה עם תארים מתקדמים וגבר בלי בגרות הרוויח 92% מההכנסה הממוצעת. לעומת זאת כאשר אשה משכילה מתחתנת עם גבר עם השכלה דומה לשלה, הם מרוויחים בממוצע יותר מפי שניים מההכנסה הממוצעת למשק בית (219%). לטענתו אם מגמות החתונה בין אנשים מרמות השכלה שונות היו נותרים כמו שנות ה-60, כל העליה באי השוויון בארצות הברית היתה מתבטלת.[3]
- פרבור וגישה למקומות עבודה
הכלכלן פול קרוגמן טוען במאמר משנת 2013 כי מחקר שנערך בהרווארד וברקלי מצא כי כאשר המרחק הגאוגרפי בין שכונות עשירות לשכונות עניות גדול הדבר מתואם בצורה חזקה עם ניידות חברתית נמוכה. דבר זה נגרם לדוגמה באטלנטה, שם הפרבור חזק וקשה לקדם תחבורה ציבורית בגלל המבנה הפיזי של הפרברים. [4]
קרוגמן גם מזכיר את עבודתו של הסוציולוג ויליאם ג'וליאס וילסון שפרסם בשנות ה-80 תזה לפיה הפרבור בסוף מלחמת העולם השנייה היווה מכה כלכלית וחברתית קשה לשחורים בארצות הברית, משום שאלו התגוררו במרכזי הערים והפרבור גרם להרחקת מרכזי התעסוקה החוצה ורחוק יותר מהישג ידם, ובכך היווה הפלייה נגד השחורים (והעניים) ועודד תופעות של התפרקות משפחות ואמהות חד הוריות. גם המחקר החדש משנת 2013 מצא כי הגדלת המרחק למשרות והקטנת היכולת של העניים להגיע למשרות אלה (אי שוויון תחבורתי) פגע בשחורים ולבנים כאחד שהשתייכו למעמדות נמוכים יותר ובכך פגע בניידות החברתית.[4]
- הליכתיות
מחקר שפורסם בשנת 2018 בדק תשע מיליון מתושבי ארצות הברית, כדי לבחון אם יש קשר בין מגורים בשכונה עם הליכתיות לבין ניידות חברתית – כלומר מה הסיכוי של ילד שגדל בחמישיון ההכנסה הנמוך ביותר להגיע לחמישיון העליון עד גיל 30. המחקר השווה את השפעת ההלכתיות בהינתן משתנים אחרים שנמצאו כמשפיעים על ניידות חברתית כמו איכות בית הספר, אי שוויון כלכלי, מוצא אתני, הון חברתי (במדד של השתתפות אזרחית וקהילתית) ואת אחוז המשפחות עם הורה יחיד. המחקר מצא כי הליכתיות שיפרה את הניידות החברתית באופן משמעותי. יש אפשרות שהשפעה זו נובעת מהיבטים אחרים דומים כמו צפיפות עירונית. [5][6]
שכונות עם הליכתיות גבוה יותר הן בעלות מאפיינים כמו הכנסות גבוהות יותר, בריאות טובה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר, יותר תעשיות של הון אנושי, גישות ליברליות יותר ופחות פשיעה. החוקרים ביצעו בדיקה נוספת בהתחשב בגורמים אלה, אבל הליכתיות נשארה קשורה לשיפור בניידות החברתית. החוקרים כתבו כי משתנה הליכתיות הוא משתנה מסביר מהותי יותר לעומת משתנים מסבירים מסורתיים יותר כמו הון חברתי או מדד אי שוויון.
ניידות חברתית על פני מאות שנים
ההיסטוריון הכלכלי גרגורי קלארק פרסם בשנת 2014 את הספר ״The Son Also Rises״ (״וזרח הבן״, משחק מלים על ספרו המפורסם של ארנסט המינגוויי ״וזרח השמש״). קלארק, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בדיוויס, טוען בספר שניידות חברתית הממוצעת (כאשר מודדים אותה לגבי קבוצות) היא קטנה מאוד ולוקחת מאות שנים. לפי קלארק "החלום האמריקאי" הוא מיתוס לא מדוייק, והמעמד החברתי של סבינו וסבי סבינו עדיין יכולים לשמש כאינדיקטור טוב למדי לחיזוי ההכנסות שלנו כיום ושל הכנסות הילדים שלנו.[2]
קלארק השתמש בשיטה יחודית של בחינת שמות משפחה, תוך ניצול העובדה שבחלק מהמקומות בעולם שמות משפחה היו אינדיקציה למעמד חברתי גבוה או נמוך. באופן זה הוא היה מסוגל לעקוב אחר מגמות ניידות חברתית על פני מאות שנים, בעוד שרוב המחקרים האחרים היו מוגבלים למעקב של ניידות חברתית רק משנת 1950, אז החלו להירשם נתונים מהימנים יותר של חלוקת הכנסות.[2]
קלארק מצא כי הן במדינות הנחשבות אי-שיוויוניות והן במדינות השוויוניות יותר, הניידות החברתית הממוצעת היא נמוכה מאוד. לדוגמה בשוודיה, קלארק מוצא כי אנשים עם שמות משפחה של אצולה עדיין נמצאים גם היום, מאות שנים לאחר מכן, בצמרת הכלכלית והחברתית של המדינה ואילו צאצאי העניים מלפני מאות שנים עדיין נמצאים בתחתית.
קלארק בחן 3 קבוצות - הקבוצה הראשונה היא אנשים עם שמות משפחה אצילים. במאה ה-17 הפסיקו להעניק תוארי אצולה, ובתחילת המאה ה-20 האצילים כבר לא נהנו מתמיכת המדינה מבחינה כלכלית וגם הועברו חוקים המונעים מאנשים אחרים לשנות את שם המשפחה שלהם לשם של בן אצולה. הקבוצה השנייה היא של פקידים, מלומדים, מדענים, סוחרים גדולים — שלפני המהפכה התעשייתית נהגה להעניק לעצמה שמות לטיניים. לאנשים חסרי מקצוע מהמעמדות הנמוכים היו שמות משפחה המסתיימים בסיומת סון כמו אנדרסון. קלארק מוצא כי גם היום, מאות שנים לאחר החלוקה המעמדית הזאת, עדיין הסיכויים של בני אצולה להשתייך לעשירונים העליונים מבחינת הכנסה הינם גבוהים בהרבה מאלו של צאצאי עניים ולהפך. לדוגמה מבין אלו ששם משפחתם הוא אנדרסון אפשר למצוא 20% שהם בהכנסה הנמוכה ביותר -מתחת ל-249 אלפי קרונות בשנה, לעומת זאת בקרב מי שמשתכרים מעל 2 מיליון קרונות בשנה יש כ-1% לעומת זאת אלו ששם משפחתם הוא בעל שמות אצולה מתפלגים אחרת - בהכנסה העליונה ניתן למצוא כ-3% מהם, ובהכנסה הנמוכה ביותר כ-9%. [2] ביחס לשכיחות השם באוכלוסייה הסיכוי של צאצאי אצולה להיות רופאים גבוה פי 5.5 ולעומת זאת צאצאי עניים נמצאים בשכיחות של 50%, ביחס לעריכת דין, צאצאי האצילים נמצאים פי 2 ואילו צאצאי העניים בשכיחות של 40%. [3]
קלארק מוצא תופעות דומות גם במדינות אחרות כמו סין או בריטניה. באנגליה, האליטה המקורית היו בני משפחות הכובשים הנורמנים. עד היום, לטענתו, מי ששם משפחתו מוצאו בכובשים הנורמנים, לדוגמה סינקלייר, שמנסה להתקבל לאוניברסיטאות יוקרתיות כמו אוקספורד או לקיימברידג׳ (שמאפשרות גישה למשורות טובות ולקשרים לעשירים) הוא בעל סיכויים גבוהים ב–25% יחסית לאנשים אחרים. [2]
קלארק טוען שעד היום, לבני משפחות לקח בממוצע כ-300 שנים לעלות בסולם החברתי. אם הן מגיעות לפסגה לוקח להן כ-300 שנה לרדת משם. דבר זה לא פוסל "תאונות שמחות" שיכולות להתרחש ליחידים: כמו חתונה, בחירה של מקום עבודה מוצלח, זכייה בטוטו וכו', או מקרים הפוכים של פשיטת רגל. [2]
הממצאים של קלארק לא עומדים בקנה אחד עם ממצאים של מחקרים אחרים שמוצאים ניידות גבוהה יותר (בטווחי זמן קצרים יותר) במדינות יותר שוויוניות. קלארק טוען שמחקרים אלה סובלים מהשפעה של מקריות יתר שיכולה להתרחש בטווח הקצר- שכן בנו של אדם עשיר יכול לבחור לעסוק במקצוע לא מכניס מטעמים של העדפה אישית, וכדי לבחון באמת את המגמות עלינו להסתכל על פני טווחי זמן ארוכים יותר. [2]
ניידות חברתית בישראל
מחקר של מינהל הכנסות המדינה משנת 2012 גילה כי בישראל יש ניידות חברתית נמוכה יחסית למדינות מערביות אחרות. בעשירוני מעמד הביניים, האזרחים מתחלפים בינם לבין עצמם, אבל אוכלוסיית העשירונים הגבוהים והתחתונים נשארת קבועה למדי. לדוגמה 72% מאלה שנולדו בשני החמישונים התחתונים יישארו בחמישיונים אלה. 82% מילדי החמישיון התחתון ישארו בשני החמישיונים התחתונים. הירידה בניידות בולטת במיוחד בקרב העשירים יותר - במאיון העליון ובאלפיון העליון. [1]
ראו גם
- הטרוגניות בכלכלה
- אי שוויון כלכלי
- אי שוויון פוליטי
- מלכודת עוני
- מוצר ציבורי
- תהליך ארוך טווח
- אי שוויון בישראל
קישורים חיצוניים
- ניידות חברתית בוויקיפדיה האנגלית
- ניידות כלכלית בוויקיפדיה האנגלית
- גרגורי קלארק בוויקיפדיה האנגלית
- חגי עמית, ונופר סיני, "לא יצאנו לחופשה מאז ירח הדבש, אין לנו כבלים והאוטו יד שנייה מליסינג", 26.01.2012, דה מרקר
- אשר שכטר, אם סבא שלך היה עני, גם אתה, ילדיך ונכדיך לא תגמרו את החודש, דה מרקר 15.02.2014
- אורי פסובסקי, ההון נשאר רק במשפחה, כלכליסט, 4.2.2014
- אשר שכטר, איזהו עשיר? שנולד כזה, דה מרקר, 12.6.2014
- Poor kids who do everything right don’t do better than rich kids who do everything wrong וושינגטון פוסט, 18 באוקטובר 2014
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 איזהו עשיר? שנולד כזה אשר שכטר, דה מרקר, 12.06.2014
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 אם סבא שלך היה עני, גם אתה, ילדיך ונכדיך לא תגמרו את החודש אשר שכטר, דה מרקר 15.02.2014
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ההון נשאר רק במשפחה אורי פסובסקי, 04.02.2014
- ^ 4.0 4.1 Stranded by Sprawl PAUL KRUGMAN, The New York Times, July 28, 2013
- ^ RICHARD FLORIDA, Kids Raised in Walkable Cities Earn More Money As Adults, citylab, OCT 24, 2019
- ^ Oishi, Shigehiro & Koo, Minkyung & Buttrick, Nicholas. (2018). The Socioecological Psychology of Upward Social Mobility. American Psychologist. 74. 10.1037/amp0000422.
