טביעת רגל מימית
טביעת רגל מימית או מדרך מים (באנגלית: Water Footprint) הוא מדד לכמות המים הנצרכת באופן ישיר או עקיף על ידי מוצר, שירות, תהליך, אדם או מוסד חברתי כלשהו.
טביעת הרגל המימית של אדם, קהילה או עסק, מוגדרת ככמות הכוללת של מים מתוקים שמשמשים לייצור שירותים ומוצרים אותם הוא צורך. השימוש במים נמדד בנפחי המים שנצרכו (התאדו) או זוהמו ביחידת זמן נתונה (בדרך כלל בשנה). ניתן לחשב טביעת רגל מימית לכל קבוצה מוגדרת של צרכנים (כמו אדם בודד, משפחה, כפר, עיר, מדינה) או יצרנים (כמו ארגון ציבורי, פירמה עסקית, סקטור עסקי וכו'). טביעת הרגל המימית היא אינדיקטור תלוי מיקום גאוגרפי, והיא מראה לא רק נפחים של מים שנצרכו או זוהמו אלא גם מיקומים של מים אלה. לדבר זה חשיבות היות ולמחסור במים משמעות על פי מיקום - עודף מים בקנדה לאו דווקא מסייע לפתור משבר מים בקנייה.
טביעת הרגל המימית העולמית לתקופה של 1996–2005 מוערכת בכ-9,087 מיליארד מטר מעוקב (קוב) בשנה. כחמישית מסך טביעת הרגל המימית העולמית קשורה לייצוא מוצרים (בעיקר מוצרי חקלאות וכן חומרי גלם שונים לתעשייה). אלו הם "מים וירטואליים" שנפחם הכולל מגיע ל-2,320 מיליארד קוב בשנה. מסחר בגידולים חקלאיים מהווה 76% מסך זרמי המים הווירטואוליים. מסחר בבעלי חיים ובמוצרי תעשייה תורמים 12% כל מסך המים הוירטואלים. [1]
טביעת הרגל המימית של אדם ממוצע בעולם בתקופה 1996–2005 הייתה 1,385 מטרים מעוקבים (קוב) בשנה. 92% מתוך הנפח הזה קשור לגידולי חקלאות (למזון, לביגוד, נייר ועוד), 5% קשורים למוצרי תעשייה ורק 4% הם צריכה ישירה של מים במשקי הבית. אזרח אמריקאי ממוצע הוא בעל מדרך מימי של 2,842 קוב בשנה (פי 2 מהממוצע העולמי), אזרח ישראלי ממוצע הוא בעל טביעת רגל מימית של 2,303 קוב בשנה. אזרח סיני הוא בעל מדרך של 1,071 קוב בשנה ואזרח הודי הוא בעל מדרך של 1089 קוב בשנה. יש מדינות עניות בעלות מדרך מים גבוה בגלל ניצול לא יעיל של מים בחקלאות [1]
עבור צרכן עולמי ממוצע, צריכה של דגנים היא התורם החשוב ביותר למדרך המימי (27%) ובעקבותיה צריכה של בשר (22%) וחלב (7%). התרומה של צריכת מוצרים שונים לטביעת המים המימית משתנה על פני מדינות שונות. [1]
הגדרות ודרכי חישוב
מדדים לקיימות
| |
מדרך מים כחול, ירוק ואפור
השימוש במים נמדד ביחידות של נפחי מים שנצרכו (התאדו) ו/או נדרשים להתמודד עם הזיהום שנוצר במהלך יחידה מסויימת של זמן. מדרך מים מורכב מ-3 חלקים: מדרך מים כחול, ירוק ואפור.
טביעת הרגל המימית הכחולה היא נפח המים המתוקים שמקורם בגופי מים מתוקים עיליים (כמו נהרות ואגמים) ומי תהום שנצרכו (התאדו או שולבו במוצר) כדי לייצר מוצרים ושירותים.
טביעת הרגל המימית הירוקה היא נפח המים שמקורו במי-גשם ומשקעים דומים (שנאספו בקרקע ובלחלוחית בקרקע) שנצרכו כדי לייצר שירותים ומוצרים.
טביעת הרגל המימית האפורה היא נפח המים המתוקים הנדרשים כדי לדלדל את המזהמים שנפלטו עקב הייצור של המוצרים והשירותים. טביעת מים זו ניתנת להערכה על ידי נפח המים שנדרש כדי לדלדל את הזיהום לרמה כזו כך שאיכות המים נשארת מעל תקני איכות מים מוסכמים.
כאשר מחשבים את מדרך המים של קהילה או אדם, מסכמים את כמויות המוצרים שהוא צרך, ואת הטביעה של המימית של מוצרים אלה. עבור אותם מוצרים יכולים להיות טביעת רגל מימיות שונות לפי הגאוגרפיה ושיטות הייצור.
טביעת רגל מימית פנימית וחיצונית
ניתן לחלק את טביעת הרגל המימית של מדינה ל-2 חלקים: מדרך מים הפנימי שלה (IWFP - internal water footprint) ומדרך המים החיצוני שלה (external water footprint - EWFP). מדרך מים פנימי הוא נפח משאבי המים המקומיים המשמשים לשם ייצור שירותים ומוצרים הנצרכים על ידי תושבי המדינה. זהו סכום המים המשמשים כמשאבי מים המקומיים, פחות המים שמיוצאים למדינות אחרות.
IWFP = AWU + IWW + DWW − VWEdom
כאשר AWU הוא כמות המים המשמשים לחקלאות, IWW מים לתעשייה, ו-DWW הם מים לשימוש ביתי. VWEdom הם מים וירטואליים המיוצאים למדינות אחרות (לדוגמה מדינה שמייצאת חיטה "מייצאת" את המים ששימשו בזמן גידול החיטה). שימוש המים בחקלאות כולל הן גשם אפקטיבי (אחוז המים מסך כלל המשקעים שנקלט על ידי הקרקע ומשמש לגידול חקלאי), והן מי השקייה המשמשים להשקיית שדות.
מדרך המים החיצוני הוא נפח המים השנתי שמשמש במדינות אחרות כדי לייצר מוצרים ושירותים הנצרכים על ידי תושבי המדינה. כמות זו שווה לכמות המים הווירטואליים שנכנסת למדינה, פחות כמות המים שמיוצאת למדינות אחרות כתוצאה מייצוא חוזר של מוצרים שיובאו למדינה (לדוגמה נגר צרפתי המייבא עץ לשם בניית רהיטים לייצוא להולנד - כמות המים שהושקעה ברהיטים היא טביעת הרגל המימית החיצונית בהולנד, וכמות המים שהושקעה בכמות העץ של הפסולת שנוצרה בתהליך הייצור היא טביעת הרגל המימית החיצונית בצרפת).
EWFP = VWI − VWEre−export (2)
הן מדרך מימי פנימי והן מדרך מימי חיצוני כוללים שימוש במים כחולים וירוקים.
תקן בינלאומי לחישוב טביעת רגל מימית
מאז שנת 2009, קיים תקן עולמי לחישוב המדרך המימי, שנקבע על ידי "רשת המדרך המימי" (Water Footprint Network), רשת בינלאומית של ממשלות, תאגידים, ארגונים לא ממשלתיים וגופים בארגון האומות המאוחדות.[2]
טביעת הרגל המימית של מוצרים שונים
מדרך המים העולמי לנפש הוערך בשנת 2007 כ-1243 קוב לשנה, מהם 57 צריכה ביתית, 119 במוצרי תעשיה, ו-1,067 במוצרי חקלאות (מזון, בגדים ועוד).[1]
בחלק מהמדינות הדבר נובע מצריכה גבוהה יותר של מוצרים בזבזניים במים - לדוגמה צריכת בשר בקר גבוהה בארצות הברית, ובחלק מהמדינות הדבר נובע משיעורי אידוי גבוהים - לדוגמה באיראן. במדינות המערביות חלק מהתרומה לצריכת המים היא צריכת מוצרי תעשייה.
טביעת רגל מימית לפי סוגי מזונות
ערך מורחב – השפעות סביבתיות של מזון מהחי
יש הערכות שונות לגבי טביעת הרגל המימית של מוצרי מזון שונים, וטביעת הרגל הזו יכולה להשתנות ממדינה למדינה לדוגמה במדינות מסויימות יש צורך ביותר השקייה של גידולים בגלל אחוז אידוי גבוה יותר. אולם בכל הערכות מופיעים מגמות דומות.
רוב טביעת הרגל המימית (מעל 90%) של בני אדם נגרמת על ידי צריכה של מוצרי חקלאות, טביעת הרגל הזו היא גבוהה בהרבה מאשר צריכת המים הישירה. צריכת מזון מהחי גורמת לטביעת רגל מימית גבוהה, במיוחד צריכה של בשר בקר. צמחונות ועוד יותר מכך טבעונות מקטינה מאוד את טביעת הרגל המימית. מגמה זו דומה להשפעות סביבתיות אחרות שגם הן גבוהות יותר במזון מהחי.
אתר להערכת טביעת רגל מימית של אוניברסיטת Twente בשיתוף עם המוסד לחינוך מים של UNESCO-IHE, מציג הערכות עולמיות של טביעת הרגל המימית של מספר מוצרי מזון. [2]
המידות מציינות את מספר הליטרים של מים שהושקעו בייצור ק"ג אחד (או בליטר אחד):
- תפוזים 500
- תפוחי עץ 700
- תירס או תפוחי אדמה 900
- חלב 1,000
- שעורה או חיטה 1,300
- סויה 1,800
- ביצים 3,300 (ביצה אחת: כ-200 ליטרים)
- בשר עוף 3,900
- גבינה 5,000
- בשר בקר 15,500
ג'ון רובינס, בספרו מהפכת המזון (The Food Revolution), מביא נתונים מאוניברסיטת קליפורניה לגבי כמות המים הנדרשת לייצור מוצרים בקליפורניה (ליטר מים לק"ג מזון):
- חסה/עגבניות 191
- תפוחי אדמה 200
- חיטה 202
- גזר 275
- תפוחי-עץ 408
- בשר עוף 6,787
- בשר בקר 43,422
כדי להמשיג את הנתונים במונחים מובנים יותר, רובינס ערך את החישוב הבא. בהנחה שאדם מתקלח מדי יום במשך שבע דקות, אכילת ק"ג אחד של בשר בקר צורכת מים בערך כמו מקלחות במשך שנה שלמה.[3]
ההבדלים בין הערכות נובעות בין היתר מהיקף החישוב - לדוגמה איזה תהליכים נלקחים בחשבון כאשר מחשבים את טביעת הרגל המימית של תפוח. האם לדוגמה מחשבים את זיהום המים הנגרם במהלך ייצור דשן כימי או רק את זיהום המים הנגרם מפיזור הדשן במטע. למרות ההבדלים בין המספרים המוחלטים ניתן להשתמש במחקרים שונים כדי לבצע השוואה בין השפעה יחסית של מזונות שונים.
טביעת רגל מימית לפי מדינות
טביעת הרגל המימית של אדם ממוצע בעולם בתקופה 1996–2005 הייתה 1,385 מטרים מעוקבים (קוב) בשנה. מדרך המים הממוצע במדינות מתועשות נע בין 1,250-2,850 קוב בשנה, בעוד מדרך המים במדינות מתפתחות עמד על 550-3,800 קוב בשנה. הערכים הנמוכים עבור מדינות עניות קשורים לצריכה נמוכה של מוצרים (לדוגמה צריכה נמוכה של מזון מהחי), הערכים הגבוהים במדינות העניות קשורים לערכים גבוהים מאוד של צריכת מים בייצור יחידת תוצרת חקלאית (עקב אידוי ו/או שיטות חקלאיות בזבזניות).[1]
לפי חוקרים מאוניברסיטת Twente בהולנד, נכון לשנת 2004, טביעת הרגל המימית העולמית לנפש עמדה על 1,243 קוב מים לשנה. [4] שהם כ-3,400 ליטר לאדם ליום. מתוך כמות זו, רוב (86%) המים נצרכים בגידול מוצרי חקלאות, 9% משמשים לתעשייה ורק 5% נצרכים באופן ישיר במגזר המים הביתי. עד שנת 2011 עלתה טביעת הרגל המימית העולמית ל-1,385 קוב מים לשנה.
טביעת הרגל הלאומית הגבוהה ביותר היא של כלל תושבי הודו. טביעת הרגל הגבוהה ביותר לאדם היא של ארצות הברית, עם 2,483 קוב לשנה לאדם או פי 2 מהממוצע העולמי. לאחר ארצות הברית נמצאות מדינות אירופאיות דרומיות כמו יוון, איטליה, וספרד, ולאחר מכן מלזיה ותאילנד. טביעת רגל לנפש נמוכה יחסית יש לתושבי סין - 700 קוב מים לשנה לנפש. טביעה נמוכה פי 3.5 מטביעת הרגל הממוצעת לאדם בארצות הברית.
תושבי 8 מדינות בעולם צורכים 50% מהמים - הודו, סין, ארצות הברית, רוסיה, אינדונזיה, ניגריה, ברזיל ופקיסטן.[3]
זרמי מים מתוקים בעולם
עיקר טביעת הרגל המימית, היא הוצאות מים הקשורות למזון. ניתן לבדוק אילו איזורים בעולם מייצאים מים לאיזורים אחרים, בהתבסס על מעקב אחר דפוסי יבוא ויצוא של מזון.[4]
- צפון אמריקה - מייצאת מים לאירופה, מזרח-אסיה (סין), מרכז אמריקה, והמזרח התיכון, ומייבאת מים מאוסטרליה. סה"כ היא בעלת מאזן מים חיובי (יצוא)
- מרכז אמריקה - מייבאת מים מצפון אמריקה, - נמצאת במאזן מים שלילי נמוך (יבוא גדול מהיצוא).
- דרום אמריקה - מייצאת מים למזרח אסיה ולאירופה והיא בעלת מאזן מים חיובי.
- אפריקה הצפונית והמרכזית - מייצאת מים לאירופה והיא בעלת מאזן מים חיובי.
- דרום אפריקה - נמצאת בגרעון מים קל.
- אוסטרליה - מייצאת מים למזרח אסיה, דרום מזרח אסיה, ולצפון אמריקה והיא בעלת מאזן מים חיובי.
- דרום מזרח אסיה (איזור הפיליפינים) - מייבאת מים מאוסטרליה, ומייצאת לאירופה המערבית, בעלת מאזן מים חיובי.
- המזרח התיכון - מייבא מים מצפון אמריקה. נמצא במאזן מים שלילי עמוק.
- מזרח אסיה (הודו, סין) - מייבא מים מאוסטרליה, דרום מזרח אסיה, צפון אמריקה, ודרום אמריקה. נמצא במאזן מים שלילי עמוק.
- ברית המועצות לשעבר - נמצאת במאזן מים שלילי נמוך.
- מזרח אירופה - נמצאת במאזן מים שלילי נמוך.
- מערב אירופה- מייבאת מים מדרום וצפון אמריקה, מרכז וצפון אפריקה ודרום מזרח אסיה. נמצאת במאזן מים שלילי עמוק.
טביעת רגל מימית בישראל
- ערך מורחב – משק המים בישראל
בשנת 2004 הוערכה טביעת הרגל המימית הממוצעת לתושב ישראלי ב-1,391 קוב מים לשנה (3,800 ליטר ליום)[4] לפי הערכה אחרת משנת 2011, בתקופה של בתקופה 1996–2005 אזרח ישראלי ממוצע היה בעל טביעת רגל מימית של 2,303 קוב בשנה, לעומת טביעת רגל של אדם ממוצע בעולם שעמדה על 1,385 קוב בשנה. [1]
כלל תושבי מדינת ישראל צורכים ומזהמים כמות כוללת של 8.58 מיליארד קוב של מים בשנה. כמות זו גדולה פי 4 מהספקת משק המים המקומי (כ-2 מיליארד קוב לשנה), שמקורה העיקרי הוא בגשמים באגני ההיקוות שלה.
מתוך כמות זו, 4.28 מיליארד קוב של "מים וירטואליים" מיובאים דרך מוצרי יבוא חקלאות (בשר, אורז, חיטה, תירס, סויה וכו'), עוד 2.09 מיליארד קוב מיובאים על ידי יבוא מוצרי תעשייה (מוצרים מוגמרים כמו ריהוט, מכוניות ומוצרי אלקטרוניקה וחומרי גלם כמו פלסטיק, זכוכית, פלדה, מתכות אחרות, בטון, נייר, עץ וכו').[4] לפי מחקר משנת 2011 ישראל ייבאה בתקופה 1996–2005 81% מתוך כלל המים להם נזקקו תושביה. [1]
ישראל מייצאת 0.2 מיליארד קוב מים בשנה במוצרי חקלאות.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתרי טביעת רגל מימית
מחשבונים
מידע כללי
- מידרך מים ד"ר אסף רוזנטל, אתר "הידען", 21.12.2009
- טביעת רגל מימית בוויקיפדיה האנגלית
- מים וירטואליים בוויקיפדיה האנגלית
- טביעת רגל מימית של אומות, 2004
- טביעת רגל מימית University of Twente, כולל השוואת בין אומות ומחשבון טביעת אישי.
- אטלס סיכון המים מפה של סיכוני מים בעולם, לפי "המכון לחקר משאבים" WRI Aqueduct 2014
- משבר המים ותעשיות המזון באתר אנונימוס
- האם העולם מתייבש? על הספר הצמא הגדול, פרופסור שיזף רפאלי, כלכליסט, 21.04.2011
- כמה מים אנחנו אוכלים כל יום מצגת בנושא מים וירטואליים.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 M.M. MEKONNEN, A.Y. HOEKSTRA NATIONAL WATER FOOTPRINT ACCOUNTS: THE GREEN, BLUE AND GREY WATER FOOTPRINT OF PRODUCTION AND CONSUMPTION MAY 2011
- ^ Water Footprint Manual
- ^ John Robbins, The Food Revolution: How Your Diet Can Help Save Your Life and Our World, (Berkeley, CA: Conari Press, 2001), pp. 235-40.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Water footprints of nations A.K. Chapagain, A.Y. Hoekstra, University of Twente & UNESCO-IHE, November 2004, p55-57
| מים | |
|
מושגים ורקע: מחזור אקולוגי - משבר המים העולמי - בצורת - טביעת רגל מימית - מים אפורים -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור |
 |
|
זיהום מים ובעיות נוספות: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה - זיהום נהרות - התייבשות נהרות ואגמים | |
|
מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל - התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל |