השפעות סביבתיות של תרבות הצריכה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההשפעות הסביבתיות של תרבות הצריכה כוללות את ההגברה של השפעות סביבתיות של הכלכלה האנושית על ידי מנגנונים של תרבות הצריכה כגון פרסום ושיווק, יחסי ציבור, חינוך לצרכנות וחיזוק ערכים חברתיים פרו-צרכניים, תעמולה ולובי פוליטי וכן מתן אשראי.

ההשפעה של מוסדות אלה כוללת את הגברת הצריכה והצמיחה כלכלית של מוצרים ושירותים שגורמים נזק ישיר למערכות האקולוגיות וכן הסתרת הנזק האקולוגי והבריאותי, סיוע להדחקה שלו, הצגתו כדבר נחוץ או יפה, ומתן לגיטימיות ערכית ומוסרית לפגיעה בסביבה. לחלופין משתמשים בטיוח ירוק ו/או בתביעות השתקה כדי להקטין נזקים של ביקורת תדמיתית על תאגידים, ממשלות או צרכנים הפוגעים בסביבה.

ההשפעות הסביבתיות כוללות נזקי זיהום ודלדול משאבים מתכלים עקב פעולות כרייה, נזקים למערכות אקולוגיות כמו דייג יתר, הכחדה המונית או כריתת יערות, וכן בעיות כמו זיהום אוויר, זיהום מים ובעיות נוספות עקב תהליכי ייצור והפטרות מהפסולת. בעיות אלה פוגעות בבריאות של בני האדם, בעלי החיים האחרים והצמחים, ומהוות איום קיומי על בני האדם.

השפעה ישירה - הגברת הצריכה

עד שנות ה-20 של המאה ה-20, שיווק ופרסום עסקו בעיקר ביידוע של צרכנים על קיומם של מוצרים. מאז אותה תקופה ובאופן מתגבר החלו פרסומאים ואנשי שיווק לתכנן כיצד להגביר את התשוקה של צרכנים למוצרים חדשים ואיך לעודד אותם לצרוך עוד עוד מוצרים ושירותים. זאת על ידי מגוון שיטות כמו פרסום ושיווק שעסקו במהות החיים, יצירת השתוקקות למוצרים, פסיכולוגיה שיווקית, מסעות יחסי ציבור במטרה ליצור תדמית רצויה למוצרים ו"אמירות" שלהם ביחס לחיים. טכניקות נוספות כוללות פרסום המוצר על ידי שחקנים מפורסמים ואליטות, שיווק לילדים, הקניית הרגלים בגיל הרך, שיווק בבתי הספר ועוד. בנוסף לטכניקות שיווק החלו להגדיל את המכירות של מוצרים על ידי הענקת אשראי זול, אם על ידי חברות אשראי, קופונים, ושוברים לסוגיהם. כמו כן החלו להחיל פרקטיקות של התיישנות מכוונת והתיישנות נתפסת כדי להרגיל את הצרכנים לכך שמוצרים מתקלקלים לאחר זמן מה, ו/או שכדאי להם כלכלית או חברתית להחליף את המוצר הקיים במוצר חדש.

שלל הטכניקות האלה פעלו כדי להרחיב את מעגל הצרכנים של מוצרי צריכה שונים, הן בתוך מדינות מערביות והן מחוצה להן, יחד עם היבטים נוספים וחשובים כמו הוזלת ייצור המוצרים ועליית כוח הקנייה של עובדים. כמו כן המטרה לגרום לצרכנים קיימים להוציא עוד כסף ולקנות עוד מוצרים ושירותים של החברות השונות. דברים אלו הובילו לצמיחה כלכלית ולהגברת הצריכה של מוצרים, שבתורם גרמו הן להגברת השימוש במשאבים מתכלים, להגברת השימוש במשאבים מתחדשים, להרס ישיר של שטחי טבע (כדי לבנות בתים, פארקים, איזורים חקלאיים, כבישים וכו') וכן ליצירת פסולת בכמות חסרת תקדים היסטורי.

הגברת הצריכה לנפש נחשבת לאחת מ-3 גורמים יסודיים המשפיעים על החוזק של בעיות סביבתיות יחד עם גידול אוכלוסין וסוג הטכנולוגיה במה שמכונה משוואת I=PAT.

הגדלת המרחק המנטלי בין הזיהום לקנייה

תרבות הצריכה מנסה להשפיע בראש ובראשונה על הדימוי שלנו לגבי מוצרים ושירותים שונים. כיצד הצרכנים יחשבו על מכונית, המבורגר, או טיסות לחו"ל. המטרה העיקרית היא לגרום לתאווה למוצר ולעודד רגשות חיוביים כלפיו.

ברוב המוצרים הגורמים לנזק סביבתי, פגיעה בעובדים או בבעלי חיים, יש ניסיון להסתיר את הדבר על ידי הדגשת החוויה של המוצר הסופי, הומור, פניה למין וכו' או על ידי ייפוי המציאות של תנאי הייצור לדוגמה הצגת פרות הרואות באחו ירוק, צילומי טבע מרהיבים וכו' בהקשר של מוצרי חלב.

על פי ספרו של דן אריאלי האמת על באמת, קל יותר לאנשים לרמות או לפגוע במישהו ככל שגדל המרחק המנטלי בין הפעילות שלנו לבין ההשפעה הממשית שלה. לדוגמה אנשים מרמים הרבה יותר בניסוי שבו הם מרמים וכתוצאה מכך מקבלים יותר אסימונים וממירים אותם מיד לכסף, לעומת ניסוי שבו הם מרמים וכתוצאה מכך הם מקבלים כסף מזומן. באופן דומה אריאלי מסיק כי מקרים של הונעה ופשיעה שבהם ההשפעה היא מרוחקת יותר - לדוגמה כאשר ברוקרים מרמים בקשר לשיווק של נגזרי סאב-פריים שהשפעתם על עתידם הכלכלי של אנשים הוא מעורפל, הרמייה קלה יותר מאשר אם היו צריכים לחזות באופן אישי בתוצאות ההחלטות האלה על אנשים בשר ודם.


מכאן ניתן להבין שגם הגדלת המרחק המנטלי בין קנייה של המבורגר לבין כריתה של עצים, או לסבל של בעלי חיים, או בין נסיעה במכונית לתחלואה עקב זיהום אוויר מקלה על אנשים שונים במערכת הכלכלית והפוליטית - בין אם מדובר בצרכנים, ובין אם מדובר במחוקקים, משקיעים או מנהלים לספר לעצמם שבעצם הפגיעה שהם מבצעים היא לגיטימית ומוסרית.

השפעות נוספות

נוסף להשפעות הישירות של הגברת הצריכה, יש לתרבות הצריכה השפעות רבות על אופי הצריכה, קבלת החלטות כלכליות ופוליטיות על ידי אזרחים, צרכנים, בעלי מניות, מנהלים ופוליטיקאים, אופי הסיקור העיתונאי של נושאי סביבה וכלכלה, ודפוסי הפעולה של חברות.

אחד הערוצים של תאגידים וממשלות להסתיר את ההרס הסביבתי הוא על ידי מתן מידע חלקי או כוזב לתקשורת. אם בצורה של כתבות וידיעות מטעם ארגוני יחסי ציבור ואם על ידי מסעות פרסום או ניהול משברים.

אחת הדוגמאות המתועדות למסע כזה הוביל ליצירת ארגון אדבסטרס. בשנת 1988 חברת British Columbia Council of Forest Industries, הגוף הדובר של תעשיית כריתת היערות, ניצבה בפני לחץ ציבורי עצום מצד תנועה סביבתית גדלה בקנדה. עסקי כריתת העצים לחמו בחזרה באמצעות סרטון פרסומת בטלוויזיה שנקרא "יערות לעד" "Forests Forever." דבר זה היה דוגמה מוקדמת לטיוח ירוק: תמונות של ילדים שמחים, עובדים וחיות וקריין שהבטיח לציבור כי תעשיית כריתת העצים מגינה על היער.

טקסט ישן

הצריכה מרוקנת את מאגר המשאבים של כדור הארץ בקצב מהיר, ובד בבד מייצרת פסולת בכמות גדולה מזו שיכולה להיקלט על ידי מערכת ההטמעה של כדור הארץ - שירותי המערכת האקולוגית. על פי אג'נדה 21 (Agenda 21), מסמך המסכם את מצב סביבה מטעם ועידת האו"ם בריו 1992: "הסיבה העיקרית להתדרדרות המתמשכת של הסביבה העולמית היא הדפוסים שאינם ברי-קיימא של ייצור וצריכה, במיוחד במדינות העשירות.[1] חלק ניכר מהאיומים הסביבתיים הענקיים - שינויי אקלים, דלדול שכבת האוזון, והכחדת מינים - הם בעיקר תוצאה של דפוסי הצריכה שהיו בעבר במדינות העשירות בלבד, וכיום בעקבות הגלובליזציה מתפשטות גם לשאר המדינות.

וכך, הרבה מהשאלה הסביבתית מסתכמת לבסוף לאתגר של החלטה כמה אנחנו יכולים לצרוך בעודנו משאירים את הפלנטה בריאה, הורדת כמות הצריכה שלנו אל הגבול הזה, ושינוי אופני הצריכה שלנו כדי להשיג ביעילות ובצורה צודקת ומספקת את צרכינו.

המניעים לעמוד ביעדים האלה הם עצומים. בחלקים רבים והולכים של העולם, צריכה מוגזמת ומזהמת גבתה מהמערכת האקולוגית מחיר גבוה מידי והובילה לערפיח, הרס הקרקע, שאיבת יתר וזיהום מי תהום, שגרמו להגברת המחלות והורידו את תוחלת החיים של האוכלוסייה המקומית.

אבל יותר מכך, מאיימים על האנושות "שלושת הגדולים" - האיומים העולמיים. מגוון המינים של בעלי חוליות נמצא בירידה מתמדת כש-34% ממיני הדגים הידועים ו-11% ממיני העופות נמצאים בסכנת הכחדה [2]. שכבת האוזון ממשיכה להתדלדל, כשהיא נעלמת לחלוטין ויוצרת חורים גדולים בשני הקטבים של כדור הארץ. תהליך שמבטיח את הגדלת התחלואה בסרטן העור בדורות הבאים. וכן- יש גם את התחממות העולמית.

ההתחממות העולמית היא ככל הנראה האיום הגדול ביותר. העדויות שהצריכה אשמה בכך מוכחות בשפע מחקרים של גורמים רבים וממשיכות להצטבר. ביוני 1999, הירחון נייצ'ר דיווח כי בהתבסס על אנליזה של שכבות הקרח באנטארקטיקה, הרמה הנוכחית של פחמן-דו-חמצני היא הגבוהה ביותר מזה 420,000 שנים. שנות ה-90' היו העשור החם ביותר שברשומות מזג האוויר, מקום אותו מילאו לא מזמן … שנות ה-80'.<[3]

ההשלכות המדויקות של הנושא על העתיד שלנו הן ברורות פחות. מדענים מתווכחים לגבי אילו ערים יוצפו, ואיך ההתחממות העולמית תשפיע על "מחלות הקשורות למזג אוויר" (מכון וורלד-ווטש מדווח כי מחלות הקשורות במזג אוויר גרמו ב-11 החודשים הראשונים של 1998 נזק של 89 מיליארד דולר ברחבי העולם - הרבה מעבר לנזק המצטבר של כל שנות ה-80, של 55 מיליארד דולר[4]), אבל כיוון הפעולה הנחוץ הוא ברור: עלינו לפעול במהירות כדי להקטין בצורה דרמטית את פליטות הפחמן.

עדויות אחרות, למרות שרובן הן בעיקר אנקדוטות, יכולות לתת תקווה שנוכל לשנות את הצריכה שלנו ולהימנע מאסון. ההחזרה של העיט הקרח, הפנתר, ושל מינים אחרים בסכנת הכחדה מראים מה שינוי בחומרי הדברה או דישון יכולים להשיג כשאנו נותנים לכך את דעתנו. פרוטוקול מונטריאול האוסר על כלורו-פלורו-קארבונטים ושאר חומרים מדללי אוזון, מדגים את יכולתה של הקהילה הבינלאומית לשתף פעולה כשהיא נמצאת וגבה אל הקיר. אפילו בתחומי שינויי האקלים יש קצת חדשות טובות כשלאחר 4 שנים של עליה היתה ירידה בפליטות הפחמן של חצי אחוז ל-6.8 מיליארד טון, למרות התרחבות כלכלית עולמית של 2.5% [5]. הירידה משוייכת להגברת הייעול בתחום האנרגיה, והפחתה בשימוש בפחם.

אבל הדוגמאות האלה הן בעיקר אנקדוטות. שיפורי התייעלות הם חיוניים וכדאי לשאוף אליהם, אבל יש גבול להישגים אליהם ניתן להגיע על ידי שיפורים טכנולוגיים. יש גם הבדל גדול בין הפסקת הצריכה של חומר כימי אחד כמו DDT או CFC, ובין שינוי יסודי בדרך שבה אנו צורכים. אבל זה בדיוק מה שעליו לעשות. כשבכל שבוע מתכלים משאבי טבע הדרושים לייצורן של 300 שקיות-שופינג, כדי לשמור על אורך החיים של אמריקאי ממוצע [6], כשנדרשים משאבים ויכולות הספיגה של ארבעה כדורי ארץ נוספים כדי לאפשר לכל אזרחי העולם לחיות בסגנון החיים של האמריקאי הממוצע[7], כשיש ספק רציני באם נכדינו יהנו מאותן הזדמנויות שהיו לנו, איננו יכולים לשחק במשחקים של תיקון טלאים, ושל פתרונות פלא. עלינו להוריד את הצריכה הכוללת שלנו ולשנות את מה שאנחנו כן צורכים למוצרים ושרותים ירוקים שיקטינו למינימום את ההשפעה הסביבתית. האחריות היא עצומה, ופרטים, קהילות, עסקים וממשלות חייבים כל אחד לתרום את חלקו.

מקור:

החלום האמריקני החדש ?

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Agenda 21
  2. ^ World Watch Institute, Vital Signs 1998
  3. ^ National Oceanic and Atmospheric Administration's National Climatic Data Center, "Climate of 1998 Annual Review" (1999( .
  4. ^ Janet N. Abramovitz and Seth Dunn, "Record Year for Weather-Related Disasters" World Watch Institute (1998)
  5. ^ World Watch Institute, "World Carbon Emissions Fall" (1999).
  6. ^ Albert Adriaanse etal., Resource Flows: The Material Basis of Industrial Economies, World Resources Institute, 1997.
  7. ^ Wackernagel etal., "National Natural Capital Accounting with the Ecological Footprint Concept" Ecological Economics June, 1999