קשרי הון-שלטון-עיתון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קשרי הון-שלטון-עיתון או קשרי הון-שלטון-תקשורת מתארים את משולש האינטרסים בין בעלי הון ותאגידים גדולים, פוליטיקאים ומפלגות ועיתונות וגופי תקשורת. קשרים אלה נובעים משילוב אינטרסים בין מוסדות חברתיים וכן מקשרי ידידות ואינטרסים בין אנשים בתחומי העסקים התקשורת והפוליטיקה. מצד שני הקשרים האלה גורמים לעיתים קרובות לעיוותים שונים בתפקוד של מוסדות ולפגיעה ברווחה של כלל החברה על ידי הסתרת מקרי שחיתות, התעלמות מהשפעות חיצוניות, מונופולים ותחרות בין מעטים, תמיכה במלחמות מיותרות, ופגיעה בתפקוד של השוק הממשלה והעיתונות.

שילובי אינטרסים בין עסקים פוליטיקאים וגופי תקשורת

לגופי תקשורת ועיתונאים, לפוליטיקאים ופקידים בכירים ולאנשי עסקים יש אינטרסים משותפים המייצרים תלות הדדית ואינטרסים לטפח קשרים טובים זה עם זה, גם כאשר פירוש הדבר פגיעה בציבור בדרכים שונות.

השפעת התקשורת וההון על השלטון

הצלע הפוליטית של המשולש - פוליטיקאים, שרים, פקידים בכירים ומפלגות מעוניינים בסיקור אוהד, באזכורים רבים בתקשורת (אפילו אם זה רק אזכור השם בלבד) ובמניעת חשיפה תחקירים ושערוריות. פוליטיקאי שלא כותבים עליו דבר נעלם מעין הציבור ועלול להפסיד תמיכה ציבורית.

עיתונאים וגופי תקשורת יכולים להציע סיקור אוהד לפוליטיקאי, משרד ממשלתי, פקיד בכיר, איש עסקים, תאגיד או חברת פירמידה. הם גם יכולים למנוע תחקיר מביך שהם קיימו וכן לקדם או לעצור תחקירים בעקבות מידע חדש שהגיע עליהם. במקרים מסויימים גופי תקשורת גדולים מסוגלים לבצע צנזורה על נושאים מסויימים או להציג אותם באור שנוח לתאגיד או לפוליטיקאי. לדבר זה יש השפעה על התדמית הציבורית שהיא נכס חשוב לפוליטיקאים ולעסקים.

בעלי ההון ותאגידים גדולים יכולים לסייע או להפריע לפוליטיקאים ופקידים במספר רב של צורות (ראו ערך קשרי הון-שלטון) - העברת תרומות למפלגות ולפריימריז, העסקת קרובי משפחה, העברת תקציבים לעמותות, העסקת מקורבים ופעילים פוליטיים, הקמת מפעל במחוז הבחירה של הפוליטיקאי, הבטחת משרה עתידית לאחר פרישת הפוליטיקאי מהחיים הפוליטיים או הפקיד ממשרתו (שיטת הדלת המסתובבת) ועוד.

מעבר לאינטרסים הברורים, השפעת בעלי ההון על הפוליטיקאים היא גם תרבותית - כאשר פוליטיקאים מבלים זמן רב עם מיליונרים ומיליארדים ועם אנשים שמשרתים אנשים אלה (לדוגמה עורכי דין שמייצגים תאגידים גדולים) הם סופגים את נקודת המבט שלהם. לדוגמה הנשיאים ביל קלינטון, ברק אובמה נפגשים ומבלים את חופשותיהם עם מיליארדרים שונים, ומסתמכים על תרומות והרצאות כדי לאסוף כסף לצרכים פרטיים ולצורך תמיכה במרוץ שלהם לנשיאות. הנשיאים ג'ורג' בוש הבן ודונלד טראמפ באים ממשפחות של מיליארדים. הקשרים העסקיים והחברתיים בין בעלי הון ופוליטיקאים מתקיימים גם בישראל - לדוגמה הן בנימין נתניהו והן אהוד ברק מקורבים לאנשי עסקים שונים, מבלים איתם את חופשותיהם, מקבלים מהם תרומות נכבדות, מספקים הרצאות ו"יעוץ" בתמורה למאות אלפי שקלים ומחזיקים בעצמם בהון של עשרות מיליוני שקלים.

השפעת התקשורת והשלטון על ההון

הדרג הפוליטי או המקצועי הבכיר יכולים לספק לבעלי הון רגולציה אוהדת, ולהשפיע על רווחי החברות על ידי עשייה או אי-עשייה, וכן על ידי השפעה על מוצרים ציבוריים שבתורם משפיעים על ביקושים למוצרים ושירותים של חברות.

בדומה להשפעתה על השלטון, התקשורת משפיעה בצורה חזקה גם על בעלי עסקים גדולים. פרסום בכלל, סיקור אוהד וסיקור שלילי וחשיפות של מחדלים עלולים להשפיע בצורה חזקה על רווחיות החברה. יש גם מקרים רבים בהן חקירות ותביעות נגד חברות גדולות החלו בעקבות תחקירים עיתונאיים, לדוגמה המקרה של פורד פינטו שעסק במכירת רכבים מסוכנים לציבור. היבטים כמו פרסום סמוי עלולים להשפיע על הציבור בצורה גדולה אשר משלימה אפיקים אחרים של שיווק מצד חברות גדולות.

בעלי עסקים מעוניינים בסיקור אוהד מצד העיתונות הן על החברות שלהן והן על סוגיות ציבוריות הקשורות במוצרים שלהם. הדבר משפיע הן על קניות מוצרים ושירותים על ידי הציבור, ועל משקיעים פוטנציאליים. כמו כן לחשיפה בעיתונות יש השפעה על דעת הקהל וזו משפיע על מהלכים של פוליטיקאים ופקידים. האינטרס של בעלי העסקים מול הפוליטיקאים הוא בקיום של רגולציה נוחה, קבלת סובסידיות, הנחה במיסוי, תפירה נוחה של מכרזים ממשלתיים, צעדים נגד וועדי עובדים, וכן הזנחה של מוצרים ציבוריים שיכולים להקטין צריכה של מוצרי שוק.

השפעת השלטון וההון על התקשורת

אנשי תקשורת, עיתונים וגופי תקשורת צריכים לשמור על יחסים טובים עם הדרג הפוליטי והעסקי, וזאת ממגוון סיבות.

פוליטיקאים, משרדי ממשלה, הדרג המקצועי הבכיר הם מקור חשוב לידיעות עבור התקשורת. גם עסקים גדולים הם מקור חשוב לידיעות ולחדשות עבור העיתונות. לדוגמה כאשר צה"ל לא מעביר לכתב צבאי ידיעות הוא גורם לאותו כתב צבאי לעבוד בכוחות עצמו, לטפח מקורות עצמאיים, וכך עבודתו קשה יותר בנוסף הוא עלול לאבד ידיעות בלעדיות (סקופים) שהצבא עשוי לתת לכתבים ש"משתפים פעולה" דוגמה אחת לדבר זה היא כתבים של ארצות הברית שנסעו עם כוחות הצבא של ארצות הברית במלחמת עיראק השנייה. הכתבים קיבלו חומרים ואת נקודת המבט של הצבא של ארצות הברית וסיקרו את המלחמה מנקודת המבט שנוחה לצבא. דבר זה נכון לגבי תחומים אחרים ורבים - לדוגמה חברות גז טבעי וחברות אנרגיה שולחות מידע לכתבי אנרגיה בעיתון חברות מכוניות וחברות תחבורה ציבורית שולחות מידע לכתבי תחבורה, חברות תרופות שולחות מידע לכתבי בריאות ועוד. חברות ומשרדי ממשלה לא תמיד נעזרים רק בדוברים מטעמם אלא גם מעסיקים אנשי וחברות יחסי ציבור (יח"צ).

השפעת אנשי היח"ץ על העיתונאי יכולה להיות במספר אפיקים - לדוגמה סיקור אוהד על תאגיד אחד שהיחצ"ן מייצג בתמורה לקבלת ידיעות בלעדיות מצד תאגיד אחד. יחסי תן וקח אחרים הם במישור העסקי-פוליטי - לדוגמה בזמן בחירות מקומיות העיתון יתן כיסוי אוהד לאחד המועמדים, בתמורה היח"צן ישפיע על חברות מקומיות ועל קבלנים שהוא מייצג אותן לפרסם דווקא בעיתון זה. השפעה אחרת של יח"צ היא דרך קשרים עם העיתונאים - רוב אנשי היח"צ הם עיתונאים לשעבר ויש להם קשרים אישיים עם העיתונאים והם מנצלים דבר זה כדי לפרסם ידיעות אוהדות ללקוחות שלהם. אפיק שלישי של השפעת היח"צ הוא הבטחה ברורה או סמויה למשרה עתידית - השכר בתחום העיתונות והתקשורת הוא נמוך בדרך כלל - שיתוף פעולה עם היחצ"ן יתוגמל בעתיד על ידי המלצה למשרה עתידית בתחום היח"צ. השפעה חשובה אחרת היא חסכון בזמן - כאשר העיתונאים לחוצים בזמן להספיק למלא טורים ולספק לציבור מידע ברור ואמין עיתונאים יכולים להיעזר באנשי יח"צ ובחומר של דוברים מצד תאגידים וגופי ממשל כדי לקבל "חומר לעוס" וכמקור חשוב לידיעות דבר שמקל מאוד את עבודתם.

הדוגמה הקיצונית להשפעת ממשלה על התקשורת היא צנזורה. כלומר איסור מוחלט לעסוק בנושא מסויים או סגירה של כלי התקשורת. צנזורה אינה חייבת להיות מדיניות רשמית וברורה. לדוגמה היא יכולה להיות גם נושא שהדרג הפוליטי והמקצועי נמנעים מלדבר עליו - לדוגמה להימנע מאזכור של עבדות בתקופה לפני ביטול העבדות בארצות הברית, או להימנע ממחקר ומאיסוף נתונים על ידי הממשלה והימנעות מאזכור הנושא- לדוגמה הימנעות מהתייחסות לתופעה של זנות וסחר בנשים בישראל, העדר התייחסות להיפגעות הולכי רגל בישראל או מניעת פרסום של נתונים על כמות השימוש בתחבורה הציבורית בישראל.

כלי נפוץ יותר מצד השלטון ומצד תאגידים הוא שימוש בתעמולה והצגת נקודת המבט של הממשל בצורה שנוחה לו כלפי העיתונות.

כאמור פוליטיקאים, משרדי ממשלה, פקידים ועסקים גדולים הם ספק חשוב של חדשות דעות וידיעות לכתבים ולפרשנים. מצד שני הם גם מקור חשוב להכנסות לעיתון - הן משרדי ממשלה והן עסקים גדולים מפרסמים מודעות ופרסומות בעיתונות ובתקשורת ודבר זה הוא אחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר של העיתון.

היבט חשוב נוסף הוא מקורות פרנסה של עיתונאים במקביל לעיסוקם העיתונאי או לאחריו. הם יכולים לקבל כסף על הרצאות, הנחיית פאנלים וכנסים, וכן לקבל משרות עתידיות כדוברים או בחברות יח"ץ שעובדות עם תאגידים או מפלגות. במקרה שלכלי התקשורת יש בעל שליטה, תכופות העיתונאים צריכים להיזהר שלא להרגיז אותו על ידי פגיעה באינטרסים פוליטיים או עסקיים שלו.

קו המערכת או ההנחיות לאנשי התקשורת בדרך כלל לא מובעים במפורש על ידי בעל השליטה בערוץ התקשורת אלא נרמזים או נאמרים לעורכים ואלו מעבירים את המסרים לכתבים ולפרשנים. דרך אחרת היא לפטר עיתונאים "רעים" או להצניע ידיעות שלהם, או ולשכור לגוף התקשורת "אנשי שלומנו" שישמרו על קו נוח לבעל השליטה.

בחלק מהמקרים החלטות פוליטיות יכולות להשפיע על רווחי העיתונות - לדוגמה איסור פרסום של מוצרי טבק בעיתונות הכתובה יכול להקטין את הכנסות העיתונים בעשרות מיליוני שקלים בשנה. לדוגמה החלטות של הממשלה על תמיכה, על חיוב בתכנים שונים ועוד סוגי רגולציה יכול להשפיע על חברות טלוויזיה פרטיות.

בעלי העסקים יכולים לספק תמיכה כספית לכלי התקשורת בצורה של פרסומות או מודעות. כמו כן הם יכולים לסייע לכלי התקשורת על ידי שיתופי פעולה שונים כמו קיום של כנסים משותפים שמכניסים הכנסות לעיתון. צורת סיוע אחרת היא על ידי העברת ידיעות בלעדיות לעיתון.

גם תאגידים גדולים יכולים להטיל סנקציות שונות על עיתונים וכלי תקשורת. כלי אחד הוא איום במניעת פרסום לעיתון ופרסום רב דווקא במתחרים של העיתון אם העיתון יפרסם דברים לא נוחים לבעלי ההון. כלי נוסף הוא שימוש בנשק של תביעות השתקה ואיום בשימוש בתביעות כאלה אם גוף התקשורת יפרסם מידע ביקורתי.

השפעה כללית - מסגור תקשורתי נוח לעסקים

ג'ורג' לייקוף, פרופסור לבלשנות מארצות הברית טוען כי מסגור הוא נקודת מפתח בהתחזקות הימין בארצות הברית החל משנות ה-70. לטענתו ארגונים שמרניים במימון תאגידים גדולים ומיליארדים החלו לממן חוקרים עם אוריינטציה ימנית באוניברסיטאות, לממן צוותי חשיבה ימניים, לממן ירחונים מקצועיים שבהם חוקרים אלה יכולים לפרסם את משנתם ולקדם אותם בתקשורת המסחרית הפופולרית. לטענתו יש גופים שפועלים ללא הרף לשיבוץ מומחים אלה בתקשורת כך שהם מופיעים הרבה יותר ממומחים אחרים - לדוגמה הרבה יותר מנויורולוגים בטלוויזיה. הוא מוסיף כי דבר זה גורם לאפקט מסגור סביב סוגיות חברתיות ופוליטיות באופן שמטה את השיח לטובת כוחות שמרניים וימניים. [1]

לדוגמה לייקוף טוען כי בנושא של לובי פוליטי , ההשפעה של הלוביסט תלויה בעיקר בנכונות חברי קונגרס לקחת כסף או טובות הנאה אחרות מטעם הלוביסט. לכן השאלה החשובה היא לאו דווקא התנהגות הלוביסט עצמו אלא כיצד מגינים אל האתיקה של חברי הקונגרס. מרגע שיש מסגור של הנושא על הלוביסטים והתנהגותם, זה פחות משנה אם אתה בעד או נגד רפורמה בנושא לוביסטים, יש הצלחה בהסטת הדיון משאלות אחרות כמו איך משנים את המוסדות של הקונגרס או משפרים את האתיקה של חברי הקונגרס. [1]

לימוד של מערכות עצביות מתרחש על ידי חזרה שוב ושוב על גירוי באופן שהוא מייצר קשרים סינפטיים במוח. לייקוף טוען כי כך גם מתרחש מסגור תקשורתי על ידי מתן משמעות למילים ולביטויים שוב ושוב על ידי תקשורת , כך שבסופו של דבר מונחים מסויימים מוטבעים במוח של רוב האנשים. אנשים רבים חושבים שהם פשוט מתנהגים לפי "ההגיון הפשוט" אבל חוקרים ממדעי המוח וחקר של קוגניציה גילו כי אין דבר כזה "היגיון פשוט" אוניברסלי - מה שנראה לאנשים כדבר הגיוני לעשות תלוי בשאלה מה ראיית העולם. לאנשים שונים יש ראיית עולם שונה ומסגור שונה.[1]

דוגמאות מהעולם

ההפיכה בגוואטמלה

אדוארד ברנייז, מי שנחשב הממציא של תחום יחסי הציבור קידם תעמולה לטובת התאגיד הרב לאומי "חברת הפירות המאוחדת" (United Fruit Company) וממשלת ארצות ארצות הברית, כדי לקדם את Operation PBSUCCESS - הפיכה בגוואטמלה של נשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות, קולונל חקובו ארבנס (Colonel Jacobo Arbenz Guzman). ארבנס שנבחר בשנת 1950 רצה לשים סוף לשלטון החנק המושחת של התאגיד שהפך את המדינה (כמו גם מדינות שכנות לה) לרפובליקת בננות שאפשרה לתאגיד לחלוש על חלק גדול מהפוליטיקה, התשתיות והאדמות במדינה. ארבנס רצה להלאים את אדמות התאגיד. התעמולה של ברנייז (כפי שמופיעה בסרט התעודה המאה של העצמי) מיתגה אל ארבנס כקומוניסט מסוכן שעלול לייצר איום סובייטי בחצר האחורית של ארצות הברית. תעמולה זו הופיעה באמצעי התקשורת המרכזיים של ארצות הברית. ה-CIA יחד עם חברת הפירות המאוחדת אימנו צבא מורד וגרמו להפיכה בשנת 1954. דבר זה חיסל 10 שנות משטר דמוקרטי בגוואטמלה והביאו לתחילת שלטון דיקטטורי ומלחמת אזרחים שהתמשכה על פני 36 שנה.

הכחשת נזקי העישון על ידי חברות הטבק

חברות הטבק עסקו החל משנות ה-50 (ויתכן שעוד קודם לכן) בהכחשת נזקי העישון. לחברות היה אינטרס מהותי שהציבור יפקפק במחקרים ופרסומי ממשלה נזקים בריאותיים מעישון טבק. החברות ביצוע לובי פוליטי חזק ובמקביל פרסמו מודעות ופרסומות בסכומים גדולים שנועדו להשפיע על דעת הקהל.

היבט זה לא היה מוגבל רק לשאלה האם העישון מזיק לבריאות אלא גם לסוגיות נוספות כמו התמכרות למוצרי טבק, עישון כפוי, סיגריות קלות, וקמפיינים נגד הגבלות על פרסום ושיווק של מוצרי טבק כדי לייצר דור חדש של מעשנים.

דוגמאות מישראל

קשרים של חברות הטבק לעיתונות הכתובה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הכחשת נזקי העישון, עישון בישראל

בעקבות הסכם פשרה בתביעה של חברות הטבק על ידי תובעים בארצות הברית, חויבו חברות הטבק בשנת 1998 לפרסם מאות אלפי תכתובות פנימיות. בין יתר המסמכים נחשף מכתב פנימי של חברת פיליפ מוריס, חברת הטבק הגדולה בישראל. במכתב שנכתב בשנת 1995, מגדיר מנהל בחברה, סטיג קרלסון, את נוני מוזס, המוציא לאור של ידיעות אחרונות, כ"בעל ברית" של החברה. במכתב מתאר קרלסון כיצד נפגש עם מוזס בכנסת ב-7 ביוני 1995 על רקע יוזמת חקיקה להגבלת פרסום מוצרי עישון, שכללה בין היתר איסור על פרסום סמוי מטעם חברות הסיגריות. קרלסון טען כי מוזס נתן לו עצות בנוגע לטיעונים שיש להציג לשם סיכול החקיקה. בעקבות השיחה הוחלט שפיליפ-מוריס תפיץ "עובדות בסיסיות" על השפעות האיסור על פרסום סיגריות באמצעות הלוביסט בוריס קרסני, חברת הלובי הגדולה בישראל שעדיין מייצגת את פיליפ מוריס. בנוסף לכך עיתונאים לשעבר שעבדו בידיעות אחרונות עברו לשרת את פיליפ מוריס כלוביסטים.[2]

מכתב משנת 1993, כולל הצעות לקמפיינים משותפים של פיליפ-מוריס ועיתונים ישראליים. תכנים אחת הייתה לגייס את שגריר ארצות-הברית בישראל לקידום מותג הסיגריות מרלבורו. בחברת פרסום שעבדה עם "ידיעות אחרונות" ועם חברת הסיגריות הציעו לחלק ל-300 אלף קוראי העיתון פוסטר ובו "סצינות מהמערב הפרוע" מתנת מרלבורו ו"ידיעות אחרונות" – ולקדם את היוזמה באמצעות הענקת העותק הראשון של הפוסטר לשגריר ארצות-הברית, בליווי ראיון.[2]

החל משנת 1983 מוטלות מגבלות שונות על פרסום טבק בישראל. אבל נכון לשנת 2017 מותר לפרסם בישראל סיגריות ומוצרי טבק בעיתונות המודפסת (שאינה מיועדת לילדים) ובאינטרנט וכן בשילוט בחנויות מזון וחנויות אחרות המוכרות מוצרי טבק. בשנת 2012, ניסה משרד הבריאות בישראל "ליישר קו" עם רוב מדינות העולם המערבי ולתקן את החוק כך שיהיה איסור גמור על פרסום מוצרי טבק. מוציאים לאור של מספר עיתונים מרכזיים בישראל החליטו להיאבק בהצעה כדי למנוע פגיעה בהכנסותיהם. המו"לים, הקימו פורום משותף ששכר בצוותא את שירותי הלובי של משרד גורן-עמיר, ניסו לעצור את היוזמה, ולנצלה אותה להגדלת ההכנסות. מנהלים מטעם העיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות", "גלובס", "מעריב" ואחרים שכרו יחד משרדי לוביסטים העובדים במקביל עם מפיצי הטבק, וביקשו לקדם באמצעותם חוק אחרת: במקום איסור גורף על פרסום מוצרי עישון – הצעה מרוככת, שתעניק למשרד הבריאות שטחי פרסום חינמיים כנגד שטחי הפרסום שיירכשו על-ידי חברות הסיגריות. נציגים מטעם פורום המו"לים נפגשו עם סגן שר הבריאות ליצמן (שהיה בעצם בתפקיד שר הבריאות) בלשכתו שבכנסת, והציגו לו את ההצעה אך ללא הצלחה. ב-2013, מונתה יעל גרמן כשרת הבריאות, במסגרת הדיונים על הצעת החוק הממשלתית בוועדת הכלכלה, דאגו נציגי המו"לים להפיץ את הצעתם המקורית בקרב חברי-הכנסת. והמשיכו בניסיונות לקדמה תוך הידברות עם אנשי משרד הבריאות, בתיווכה של קבוצת ח"כים בראשות ליצמן וח"כ גילה גמליאל מהליכוד. הניסיונות הללו לא צלחו; מנכ"ל המשרד דאז, פרופ' רוני גמזו, שלל אותם על הסף, ובאחד הדיונים אף הצהיר כי יעדיף לפרסם "בלוק שחור" על פני פרסום מודעות נגד עישון במימון חברות הטבק. [3] במרץ 2014 החליטה יעל גרמן למשוך את הצעת החוק. [4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ג'ורג' לייקוף, George Lakoff: Don't Think of an Elephant, הרצאה ביוטיוב, 2012
  2. ^ 2.0 2.1 איתמר ב"ז, מגולגלים בתוך נייר עיתון, העין השביעית, 31.05.2016
  3. ^ פורום המו"לים, איתמר ב"ז, העין השביעית, 27.01.2015
  4. ^ הצעה שאפשר לסרב לה, איתמר ב"ז, העין השביעית, 05.03.2014
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=קשרי_הון-שלטון-עיתון&oldid=123898"