הטמנה ושריפה

הטמנה ושריפה של פסולת הם פתרונות-הקצה המקובלים כיום עבור בעיית פסולת. פתרונות אלה מייצרים בעיות סביבתיות רבות.

השפעות סביבתיות של הטמנת אשפה

הטמנת אשפה יוצרת בעיות של זיהום קרקע וזיהום מים, מפגעי ריח, זיהום האוויר בחומרים מסוכנים, הגברת התחממות עולמית כתוצאה מפליטת מתאן ו-פחמן דו חמצני (מתאן הוא גז חממה 'יעיל' פי 8 מפחמן דו חמצני), בעיה של דלדול משאבים מתכלים ופגיעה במערכות אקולוגיות שמספקות שירותים אקולוגיים שחיוניים לחקלאות ולקיום האנושי.

הבעיה העיקרית היא זיהום קרקע וזיהום המים על ידי חומרים רעילים, מסרטנים וחומרים שיכולים לשבש את המערכות ההורמונליות המושלכים לאשפה (סוללות, שאריות צבעים ומדללים, מכשירים אלקטרוניים, פסולת רפואית ועוד), אחד ממפגעי זיהום הקרקע בישראל הוא כ-60 מזבלות גדולות ומאות מזבלות קטנות שפעלו בעבר וממשיכות לזהם את הקרקע ואת מי התהום, כך שחלק מזיהום זה עלול לחזור חזרה לבני אדם בצורה של זיהום מי השתייה או זיהום המזון.

מטמנת אשפה מהווה "קופסה שחורה" שאין לנו שליטה על תוכנה, למעט התקווה ש"יהיה בסדר". אין לנו שום שליטה על התרכובות המסוכנות שנוצרות בין חומרי הפסולת ומחלחלות למי התהום שלנו. היא יכולה לגרור בעיות שנים לאחר סגירתה וקשה לצפות את השפעותיה. באופן זה אשפה מדגימה כמה מהקשיים שיש בתחום של כלכלה בת קיימא - תהליכים בלתי הפיכים וארוכי טווח שמקשים על פתרונות שוק כגון הפנמת עלויות, ובעיה של נזקים לדורות הבאים.

פסולת אורגנית שטמונה באדמה מתפרקת הרבה יותר לאט ובצורה אנאירובית (בניגוד לקומפוסטציה) יוצרת מתאן שהוא גז חממה חזק.

עד אמצע שנות ה-90 פעלו בישראל כ-500 אתרי סילוק פסולת מתוכם 60 גדולים. כמו אתר חירייה, הר הפסולת בצומת סגולה, מודיעין, חיפה ובת ים. האתרים האלה פעלו ללא איטום. למרות שפעילות ההטמנה הסתיימה, תשטיפים של מים מזוהמים באתרים עדיין עלולים לחלחל לקרקע ולמי התהום. מתוך 60 אתרי הטמנה גדולים שנסגרו שוקמו חלקית 10 אתרים. המזהמים שעלולים להיות באתרים הם חומרים אורגניים נדיפים, תרכובות חנקן, מתכות כבדות ומלחים. השטח הכולל של המטמנות הוא כ-5,500 דונם., כלומר שטח גדול משטחן של תל אביב -יפו וגבעתיים גם יחד או פי 4 משטחה של רמת גן.

השפעות סביבתיות של שריפת אשפה

שריפת אשפה היא פתרון בעייתי לא פחות מההטמנה. ראשית, שריפה יוצרת בעיות קשות של זיהום אוויר. פלסטיקים שנשרפים פולטים דיאוקסינים - חומרים רעילים גם בריכוזים קטנים מאוד שגורמים למקרי סרטן ופגיעה בעוברים "במורד הרוח". בעיה קשה לא פחות היא התרומה להתחממות עולמית - שכן יש להשקיע אנרגיה רבה בשריפת פסולת במיוחד אם היא לא ממויינת (תהליך המיון מייקר את השריפה). אפר השריפה אף הוא בעייתי מאוד וחלקו מכיל מתכות כבדות וחומרים מסוכנים אחרים שיש צורך לקבור אותם במטמנות לחומרים רעילים.

השרפה מהווה פתרון קצה שמספק אשלייה מסוג "זבנג וגמרנו" - כאילו עצם זה שהאשפה נעלמה מהעין יש בה כדי לפתור את בעיית האשפה - שרק עברה למימד אחר- אפר וזיהום אוויר. עקב הבעיות שנתגלו במשרפות, הוחמרו הדרישות מולן וכתוצאה מכך נסגרו הרבה משרפות באירופה - אם בגלל לחץ של תושבים ואם בגלל שהתייקרות הטיפול הפכה את כל הסיפור ללא כדאי. ארגוני סביבה כמו גרינפיס מתנגדים לשריפה - ראו פרטים באתר גרינפיס.

שיקולי אנרגיה בהטמנה ושריפת אשפה

כאשר מטמינים או שורפים פסולת, במיוחד פסולת אורגנית ניתן לייצר אנרגיה מהתהליך. בהטמנה ניתן להשתמש בגז מתאן שמתפרק מהפסולת על מנת ליצור אנרגיה. דוגמה לכך יש בחירייה כאשר כבר שנים רבות משתמשים במתאן שנפלט מערימת הפסולת כאנרגיה למפעל מלט קרוב. בשריפה ניתן להשתמש באנרגיה שנפלטת מעצם השריפה לאספקת אנרגיה או לחימום.

למרות שלכאורה מדובר בהפקת אנרגיה מדובר בעצם בהתייעלות אנרגטית שגם היא מוטלת בספק. אנרגיה גלומה הושקעה בייצור מוצרי החקלאות שנשרפו - עצים או יבולים וכו'. בחקלאות תעשייתית אנרגיה זו הושקעה בכריית חומרי גלם וייצור של דשן כימי, וכן הושקעה אנרגיה רבה בייצור חומרי הדברה (המופקים מנפט) וכן במיכון חקלאי לסוגיו כמו טרקטורים, הולכת מים והשקייה, מטוסי ריסוס, קטפות קומביינים ועוד. גם הובלת המזון או תוצרת עץ או בד, אל הצרכנים וגם הובלת הפסולת אל המשרפה דורשת אנרגיה משמעותית. בזבוז האנרגיה גדול עוד יותר בנייר או בפלסטיק שבייצור שלהם הושקעה אנרגיה רבה בהרבה מהאנרגיה שנפלטת מתהליך השריפה. העלויות האנרגטיות של ייצור מוצרים גדלות עקב גלובליזציה שפירושה השקעות אנרגיה בתובלה ובאריזה - שנפט שנשאב במדינה אחת יכול לסייע לגדל עצים במדינה אחרת, שמשמשים לייצור רהיטים או נייר, במדינה שלישית, שנמכרים במדינה רביעית. ייצור המוצרים דורש גם חומרי גלם נוספים שצורכים אנרגיה ויוצרים זיהום - כמו הלבנת הנייר בכלור ושימוש בדבקים, חומרים נוגדי בעירה וחומרי הדברה ושימור בעץ לריהוט.

השפעות על מחזור החיים של מוצר ועל קיימות

מבחינת קיימות ותכנון ארוך טווח הן לשריפה והן להטמנה של אשפה יש בעיה גם בגלל פגיעה במערכות אקולוגיות וגם בגלל דלדול של חומרים מתכלים שפירושם זיהום בתהליכי הייצור ומשבר עתידי עקב מחסור או התייקרות שלהם.

כאשר זורקים מוצר אחד, הפירוש הוא החלפתו במוצר אחר שצריך לייצר. חלק גדול מצריכת האנרגיה וחלק ניכר מהזיהום והשפעות הסביבתיות של מוצר, נוצרים בתהליך כריית עופרות שונות, בתהליכי הפקה של חומרי גלם ובייצור המוצרים. ניתוח מחזור חיים היא שיטה לעמוד את ההשפעות השונות של מוצרים שונים במהלך חייהם מההפקה ועד לשלבי הפסולת.

לדוגמה ייצור של רוב המוצרים כיום דורש שימוש באנרגיה מתכלה המופקת מדלק מחצבי - פחם, נפט גז טבעי או אורניום שהפקתם והשימוש בהם כרוכה בזיהום, בעיות חברתיות רבות ודללול משאבים אלה. זריקה של מוצרי פלסטיק פירושה לא רק זיהום שפלסטיק זה יכול ליצור במי התהום אלא גם הזמנה לייצור מוצרי פלסטיק חדשים שהפקתם כרוכה בזיהום - לדוגמה תרומה לתעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה (בתי זיקוק, מפעלי פלסטיק) שתורמת לזיהום האוויר במפרץ חיפה.

חלופות

החלופות להטמנה ושריפת אשפה מתחלקים לפתרונות בטווח הזמן הקצר, הבינוני והארוך. פתרונות קצרי טווח הם בדרך כלל פתרונות קצה - כלומר יש לנו כבר מוצר שאנחנו לא מעוניינים בו וצריך לראות איך להיפטר ממנו בצורה טובה יותר - הפתרונות לכך הם כלכלה שיתופית, שימוש חוזר, מחזור, ובמקרה של פסולת אורגנית קומפוסט.

פתרונות בטווח הבינוני הם פתרונות שניתן ליישם ברמת הפרט או הקהילה שצריך ליישם עוד לפני שקנינו את המוצר או תוך כדי השימוש בו. הפתרונות כוללים פשטות מרצון, כלכלה שיתופית (לקנות מוצר משומש או להשכיר מוצר במקום לקנות אותו), כלכלת מתנות, העדפת קנייה של מוצרים עמידים וזיהוי היבטים של התיישנות מכוונת במוצרים, העדפת קנייה של "מוצרים אקולוגיים" שקל יותר למחזר אותם, קל יותר לתקן אותם או שהם מכילים פחות מוצרים רעילים, קומפוסט קהילתי, וכן הקניית ידע ויישום של שימור מוצרים ותיקון מוצרים כדי להאריך את תוחלת החיים שלהם. בהיבטים כמו פסולת בניין יש לבדוק היבטים הנוגעים לשימור בניינים ובנייה ירוקה.

פתרונות בטווח הארוך יותר כוללים רעיונות ופתרונות של כלכלה בת קיימא וייצור בשיטת מעריסה לעריסה. אלו פתרונות שבדרך כלל דורשים פתרון הוליסטי שמערב את היצרנים, הרשויות ואת הצרכנים ודורשים שינוי כלכלי ותרבותי. אחד הרעיונות המרכזים בתחום זה הוא אחריות יצרן מורחבת כלומר המוצר הוא תמיד של היצרן ועליו מוטלת האחריות להבין מה לעשות עם הפסולת שנוצרה. דבר זה יוצר תמריץ ליצרן לזהות פתרונות שונים, עוד בשלבי הייצור, כדי למנוע את התרחשות הבעיה בסוף התהליך. רעיון מרכזי נוסף הוא הפרדת מחזורי החומרים המעורבים במוצרים למחזור טכני שמכיל חומרים שלא כדאי לזרוק לסביבה ואפשר לבצע בהם מחזור קל ללא ירידה באיכות החומר, ומחזור אקולוגי שמכיל חומרים שכדאי להשיב לסביבה בצורה בטוחה כחלק מקומפוסט - אפשר לשלב במוצר חומרים ממחזורים שונים, אבל צריך לעצב אותו כך שיהיה קל להפריד את החומרים זה מזה בקלות.

מבחינה כלכלית וחברתית ניתן לעודד כלכלת מחיר אמת שתטיל עלויות אמיתיות יותר על צרכנים ויצרנים, תבצע הפנמת עלויות ותיתן תמריצים כלכליים והתנהגותיים לשנות החלטות הנוגעות להשקעות, ייצור, רגולציה, צריכה ושימוש במוצרים. כלים אלה כוללים מס פיגו על אשפה (לדוגמה היטלי הטמנת אשפה על רשויות), אחריות יצרן מורחבת, שקיפות בייצור (לדוגמה דיווח על חומרי גלם ומרשם פליטות והעברות חומרים), נתונים פתוחים ועוד. כלכלה דמוקרטית וחומרת קוד פתוח יכולות לסייע בעיצוב מוצרים המכילים פחות זיהום וכרוכים בפחות התיישנות מכוונת. שינויים תרבותיים כוללים תמיכה בקיימות ותכנון ארוך טווח, מניעת הכחשה והדחקה של נזקי הזיהום ושימוש בכלים של כלכלה התנהגותית.

ראו גם

• זיהום מים בישראל
• זיהום קרקע בישראל
• מעריסה לעריסה
• משבר הרעלים, חומר טרטוגני, עתידנו הגנוב (ספר)
• אנא הפסיקו למחזר
• קיימות

קישורים חיצוניים

• הטמנת פסולת המשרד להגנת הסביבה
• נייר עמדה בנושא שריפת פסולת אדם טבע ודין
• שריפת פסולת המשרד להגנת הסביבה
• הפקת אנרגיה מפסולת בוויקיפדיה בעברית
• עמיר בן דוד, המיחזור נכשל, עוברים לשריפה, מוסף ממון, ידיעות אחרונות, 11.6.2017
• ד"ר ניצן לוי, לאורך האבולוציה של שריפת פסולת120שנה, פורום אנרגיה - מוסד נאמן, 28 בינואר 2019