בריאות הציבור
בריאות הציבור (באנגלית: Public health) היא תחום המדע והאומנות של מניעת מחלות, הארכת תוחלת החיים וקידום הבריאות של בני אדם, דרך מאמצים מאורגנים והחלטות מודעות של החברה, ארגונים, קהילות ואנשים.[1]
ניתוחים של בריאות האוכלוסייה ואיומי בריאות לבריאות זו מהווים את הבסיס לבריאות הציבור. [2] ה"ציבור" שבו מדובר יכול מספר קטן של אנשים או אוכלוסיה גדולה כמו כל האוכלוסיות של מספר מדינות (לדוגמה במקרה של מגפה). מימדי הבריאות שבהם מדובר יכולים לכלול רווחה פיזית, מנטלית וחברתית ולא רק את העדרן של מחלות או חולשות (כפי שהמונח מוגדר בארגון הבריאות העולמי). נושא בריאות הציבור כולל גישות בין-דספלינריות שונות כמו אפידמיולוגיה, ביוסטטיסטיקה, רפואה מונעת, קידום בריאות וניהול שירותי בריאות. תתי-תחומים חשובים אחרים כוללים, בריאות סביבתית, בריאות בקהילה, בריאות התנהגותית, כלכלת בריאות, מדיניות ציבורית, רפואת ביטוח, בריאות נפשית, בטיחות במקומות העבודה, ניהול אסונות ומניעת היפגעות.
המוקד של בריאות הציבור היא לשפר את הבריאות ואת איכות-החיים באמצעות מניעה וטיפול במחלות ובמצבים נפשיים ופיזיים אחרים. דבר זה נעשה באמצעות מעקב אחרי מקרים וסמני בריאות, ועל ידי קידום של התנהגויות בריאות. דוגמאות של צעדים בתחום בריאות הציבור כוללים מגוון אמצעים כמו - שטיפת ידיים והקפדה על היגיינה, מתן חיסונים, הנקה, תזונה בריאה, פעילות גופנית, הימנעות מעישון, מניעת התאבדות, מין בטוח, סיוע למכורים לסמים, מניעת תאונות ובכלל זה מניעת תאונות דרכים ועוד.
פרקטיקות מודרניות של בריאות הציבור דורשות צוותים רב-תחומיים של עובדי בריאות ובעלי מקצועות שונים כולל: רופאים המתמחים בבריאות הציבור, רפואה בקהילה או מומחים למחלות מדבקות, פסיכולוגים, אפידמיולוגים, ביו-סטטיסטיקאים, כלכלנים, סוציולוגים, מומחים לכלכלת עוני, אנשי הסברה, מומחים לבריאות סביבתית, תזונאיות, אחיות לבריאות הציבור, מהנדסים לבריאות הציבור, עורכי דין לבריאות הציבור ועוד.
יש הבדל משמעותי בגישה ליכולות של בריאות הציבור, מניעת מחלות ותאונות ולטיפול רפואי בין מדינות עשירות ומדינות עניות, ולפעמים הבדלים גדולים בתוך המדינות עצמן (אי שוויון בריאותי. יש מחלות ומצבים שהודברו או שהם קטנים למדי במדינות מערביות אבל הורגים מיליוני בני אדם במדינות העניות, כמו כן יש היבטים חברתיים כמו עישון או תאונות דרכים שנמצאות בנסיגה במדינות מערביות אבל הן גדלות במדינות עניות. במדינות עניות ומתפתחות, גישה לשירותי בריאות יכולה להיות אתגר קשה. בחלק מהמדינות האלה תשתיות רפואה הן דבר שנמצא בהתפתחות ולא נגישות לכולם.
רקע
מוקד ההתערבות של בריאות הציבור הוא למנוע ולנהל מחלות, פציעות ומצבים בריאותיים אחרים באמצעות מעקב אחר מקרים וקידום התנהגויות בריאות, קהילות וסביבות. ניתן למנוע מחלות רבות ניתן באמצעות שיטות פשוטות, לא רפואיות. לדוגמה, מחקרים הראו כי פעולה פשוטה של שטיפת ידיים עם מים נקיים וסבון יכולה למנוע התפשטות של מחלות מידבקות רבות. במקרים אחרים, טיפול או שליטה במחלה או בגורם שמחולל אותה יכולים להיות דבר חיוני למניעת התפשטותה, בין אם במהלך התפרצות של מחלה מידבקת או באמצעות זיהום מזון או זיהום באספקת המים. תוכניות תקשורת לבריאות הציבור, תוכניות חיסון, הפצה של קונדומים הן דוגמאות לבריאות ציבור מסוג מניעתי. צעדים כאלה תרמו רבות לבריאות האוכלוסיות ולעלייה בתוחלת החיים.
לתחום בריאות הציבור תפקיד חשוב במאמצי מניעת מחלות, הן במדינות המתפתחות, והן במדינות המפותחות באמצעות מערכות בריאות מקומיות וארגונים לא ממשלתיים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) הוא הסוכנות הבינלאומית אשר מתואמת ופועלת על בעיות בריאות הציבור העולמי. לרוב המדינות יש סוכנויות בריאות ציבוריות ממשלתיות משלהן, המוכרות לעיתים כמשרדי בריאות, כדי להגיב על בעיות בריאותיות מקומיות. לדוגמה, בארצות הברית, הקו הקדמי של יוזמות בריאות הציבור הן המדינה ומחלקות הבריאות המקומית. שירות הבריאות הציבורית של ארצות הברית (PHS), בראשותו של המנתח הכללי של ארצות הברית, והמרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), שבסיסה באטלנטה, מעורבים במספר פעילויות בריאות בינלאומיות, בנוסף לתפקידם הלאומי. בקנדה, סוכנות הבריאות הציבורית של קנדה (Public Health Agency of Canada) היא הסוכנות הלאומית האחראית על בריאות הציבור, היערכות חירום ותגובה, ומניעת מחלות מדבקות ומניעתיות. מערכת הבריאות הציבורית בהודו מנוהלת על ידי משרד הבריאות ורווחה משפחתית של ממשלת הודו עם מתקני בריאות בבעלות המדינה.
בריאות הציבור בישראל
בישראל נלמדים לימודי בריאות הציבור בכל האוניברסיטאות הגדולות - ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע ובר אילן כמגמות לתואר שני ושלישי. בית הספר בית הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית ע"ש בראון של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה הינו חלוץ בתי הספר לבריאות הציבור בארץ.
מי שאחרי על קידום בריאות הציבור בישראל הוא משרד הבריאות, דרך עיסוק שלו בתחומים כמו קידום בריאות ורפואה מונעת. למשרד יש תכניות שונות לקידום בריאות בישראל. דוגמה בולטת לכך היא תכנית "אפשרי-בריא". עם זאת משרד הבריאות בישראל עוסק בעיקר בניהול מערכת הבריאות שעיקר עיסוקה הוא בטיפול בחולים וכמות כוח האדם והאמצעים המוקדשת לקידום בריאות בישראל היא נמוכה, ובמדדים רבים של גורמי סיכון בריאותיים מרכזיים, ישראל אינה מתקדמת ואף נסוגה לאחור.
משרד הבריאות כמעט ואינו משקיע כספים במניעת עישון ובגמילה מעישון למרות שהמדינה גובה מעל 6 מיליארד ש"ח בשנה מיסוי על עישון בישראל. לא ברור גם אם קיימת בכלל אכיפה נגד מכירה ושיווק של מוצרי טבק לילדים ולנוער, ומשרד הבריאות אף לא אוסף מידע שנתי על התופעה. היבט נוסף הוא שמשרד הבריאות מוטרד בשנים האחרונות מנושא של אי שוויון בריאותי בישראל אבל ממקד את עיקר המאמץ שלו בנושא בשוויון בטיפול הרפואי, זאת כאשר מחקרים מהארץ ומהעולם מצביעים על כך שחלק גדול מהפערים בבריאות נובעים מחשיפה שונה לגורמי סיכון, וכי הקטנת גורמי סיכון אלה היא הדרך הזולה ביותר לשמור על בריאות הציבור ולצמצם פערי בריאות. לדוגמה עישון גורם לחלק גדול מהפערים בבריאות.
עוד גורם חשוב בקידום בריאות הציבור בישראל הן קופות החולים. חברות קופות החולים בישראל מיוצגות בכנסת על ידי חברות לובי פוליטי גדולות, אבל במקביל אותן חברות לובי מייצגות את חברות הטבק בישראל. דבר זה עלול לייצג ניגוד אינטרסים בסוגיות של עישון בישראל:
- מכבי שירותי בריאות, מיוצגת על ידי חברת פוליסי, שמייצגת את פיליפ מוריס, חברת הטבק הגדולה בישראל.
- קופ"ח מאוחדת, מיוצגת על ידי חברת גלעד יחסי ממשל ולובינג, שמייצגת את 'חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר'
- שירותי בריאות כללית - מיוצגים על ידי גורן עמיר יועצים בע"מ שמייצגת את ג'יימס ריצ'רדסון, ודובק.
לפי משרד הבריאות, נכון לשנת 2017 בכל שנה מתים כ-10,000 ישראלים עקב השמנה ותזונה לקויה. אלו מהווים כמעט רבע (23%) מסך התמותה בישראל. [3] הערכה זו דומה להערכת ארגון הבריאות העולמי ביחס לתרומת תזונה לקויה למוות במדינות עשירות [4] בשנים האחרונות יש מגמות של עליה מהירה בצריכת סוכר בישראל ובד בבד יש תהליך של השמנה בישראל.
לפי דיווח עצמי, כ-32% מתושבי ישראל בגילאי 21 ומעלה עומדים בהמלצות ארגון הבריאות העולמי ומשרד הספורט, לביצוע מספיק פעילות גופנית באופן שימנע נזקים בריאותיים של אורח חיים יושבני.[5] מחקר של משרד הבריאות משנת לשנת 2003, מצא כי 31% מהגברים ו-26% מהנשים דיווחו על ביצוע פעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע[6] כמעט כל העידוד של פעילות גופנית מבוצעת על ידי ספורט כפנאי ולא על ידי עידוד של תחבורה פעילה. בישראל אין תכנית לאומית לקידום הליכה ורכיבה כתכנית רב-משרדית המערבת גם את משרד התחבורה, משרד הפנים ורשויות התכנון.
ראו גם
- קידום בריאות
- רפואה מונעת
- ארגון הבריאות העולמי
- מוצר ציבורי
- כשלי שוק בתחום הבריאות
- גורם סיכון בריאותי: עישון טבק, תזונה לא בריאה, זיהום אוויר, אורח חיים יושבני, אלכוהול, מתח נפשי, תאונות דרכים, זיהום קרקע, זיהום מים, זיהום במזון.
- גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות - הכחשת נזקי העישון, הכחשת זיהום, אי שוויון כלכלי וחברתי, אבטלה, התמכרות ועוד.
קישורים חיצוניים
- בריאות הציבור בוויקיפדיה האנגלית
- שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות
- בית הספר לבריאות הציבור, של האוניברסיטה העברית והדסה
- בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת תל אביב
- בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה
- בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
- האם הגיע הזמן להגדיר גל חדש, חמישי במספר, בתחום בריאות הציבור?, Lancet 27.01.2015
הערות שוליים
- ^ Winslow, Charles-Edward Amory (1920). "The Untilled Field of Public Health". Modern Medicine. 2: 183–191.
- ^ "What is Public Health", Centers for Disease Control Foundation. Atlanta, GA: Centers for Disease Control
- ^ השפעות הכלכליות של צריכת מזון לא בריא וההשמנה והתועלת הצפויה מיישום תקנות סימון מזון, משרד הבריאות, 25/07/2017
- ^ Global health risks גורמי סיכון עולמיים - ארגון הבריאות העולמי, 2009
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםhealth_gov_2012 - ^ אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו האגף לכלכלה וביטוח בריאות, משרד הבריאות, 2010