תביעת השתקה
תביעת השתקה או תביעה אסטרטגית נגד השתתפות ציבורית או סלאפ"פ (באנגלית: Strategic lawsuit against public participation ובקיצור: SLAPP[1]) היא איום או הגשת תביעה משפטית נגד מי שמותח ביקורת או מי שעומד על חופש הביטוי שלו, כאשר המטרה היא בדרך כלל להרתיע מבקרים ולהשתיק דיון ציבורי. המונח הוטבע בשנת 1988 על ידי שני פרופסורים מאוניברסיטת דנוור, פנלופה קאנאן וג'ורג' פרינג, שהתבססו על מחקר מקיף שערכו לאחר שהתוודעו למספר הולך וגדל של תביעות ענק נגד פעילי איכות הסביבה.[2]
הפעולה ננקטת ברוב המקרים על ידי תאגידים שפועלים נגד ארגונים לא ממשלתיים, או נגד אנשים פרטיים המבקרים את הפעילות העסקית של מיזם שלהם. המושג מתייחס בדרך כלל גם לעצם האיום בתביעת נזיקין בסכומי עתק, ללא קשר לסיכויי ההצלחה במשפט - התהליך המשפטי עצמו וההוצאות הנלוות לו אמורות להפחיד ולהתיש את הנתבע, כך שישעה את פעילותו "מרצונו".
במידה והאיום לא משיג את האפקט הרצוי, עשוי התובע לממש את איומו ולהתחיל בהליכים המשפטיים. כמו כן, במקרים רבים ההליכים ננטשים גם לאחר שהחלו, כאשר המטרה של השתקת הנתבע הושגה. עם זאת, איומים בתביעות סרק לרוב אינם מדווחים, או מדווחים שנים לאחר מעשה, דבר שמקשה על הערכה מדויקת של היקף ואופי התופעה. תוצאה אופיינית נוספת של סלאפ"פ היא הרתעה של אנשים נוספים למתוח ביקורת.
בקנדה ובכ-30 מדינות בארצות הברית נחקקו חוקי אנטי-סלאפ"פ, המספקים מנגנוני הגנה לחופש הביטוי של הנתבע: סילוק התביעה בשלב מקדמי של ההליכים לפני שהנתבע נאלץ להוציא כספים, והטלת סנקציות שונות על התובע. לדברי שופט בית המשפט העליון בניו יורק ג'יי ניקולס קולאבלה:
| למעט הצמדת אקדח לרקה, קשה להעלות על הדעת איום גדול יותר לתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. | ||
| -- Gordon v. Marrone, 590 N.Y.S. 2d 649, 656 (N.Y. Sup. Ct. 1992 | ||
בישראל, בה פשטה התופעה כמה עשורים מאוחר יותר, אין כיום חקיקה ספציפית נגד תביעות לשון הרע אסטרטגיות, אולם שופטים מנסים לעיתים קרובות להביא לעצירת התביעה, כאשר הם סבורים שמדובר בתביעות לא כנות תוך ניצול לרעה של הליכי בית משפט. ניסיון חקיקה נגד תביעות סלאפ של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, ניצן הורוביץ ואורי אורבך נחסם, ובמקומו מקודם הליך חקיקה להגברת האפקטיביות של תביעות אלה. [1]
את האפקטיביות של תביעות השתקה בישראל תארה העיתונאית אילנה דיין:
| אנחנו יכולים לעשות תחקירי הון-שלטון, אבל ראיתי מה קרה לאחר תחקיר שלדון אדלסון | ||
| -- ראיון עם אילנה דיין, יורם גביזון, דה מרקר, 23.05.2014 | ||
מקרים של תביעות השתקה ברחבי העולם
תעשיית המזון:
- בשנת 1990 תבעה חברת מקדונלד'ס שני פעילים בריטיים של גרינפיס לונדון (ארגון שלא קשור לגרינפיס העולמי) שחילקו עלונים שבהם האשמות נגד החברה. ההליך המשפטי המפרך, שזכה לכינוי משפט מקלייבל, נמשך לאורך שנים, ובסופו הוכחו כאמת חלק מטענות הפעילים, אך הם חויבו לשלם 60 אלף לירות שטרלינג למקדונלד'ס. הנתבעים לא שילמו את הכסף ולא ננקטו נגדם אמצעים. מקרה זה מראה כיצד תביעת סלאפ יכולה להיות חרב פיפיות שכן הביקורת נגד מקדונלד'ס צברה תאוצה בגלל המשפט המתוקשר.
תעשיית הטבק:
- בשנת 1996 בשעת שיא הצפייה בטלוויזיה, הציג השדר הוותיק מייק וואלס לצופים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של תכנית התחקירים המפורסמת "60 דקות" של רשת CBS. במקום להציג תחקיר על חברות הטבק, הסביר ואלאס את החלטת ראשי CBS למנוע את שידור הכתבה. [3]הכתבה אמורה היתה לחשוף את העובדה שחברות הטבק נהגו להחדיר במכוון חומרים ממכרים לסיגריות ונמנעו מייצור סיגריות מסוכנות פחות. לאנשי "60 דקות" היה מידע פנימי רב על דרך עבודתן של חברות הטבק. בין השאר הסתמכו בתכנית על עדותו של עובד בכיר לשעבר בחברת הטבק בראון אנד ויליאמסון. ואולם, הנהלת הרשת חששה מפני תגובתם הנזעמת של יצרני הטבק, ואסרה את השידור. תחקיר על נושא דומה ששודר בעבר ברשת המתחרה, ABC, הוביל לתביעת דיבה בסך עשרה מיליארד דולר. ערב מכירת ABC לחברת דיסני הגיעה הרשת להסכם מחוץ לכותלי בית-המשפט עם החברה שתבעה אותה.[3] תיאור הפרשה מופיע בסרט העלילתי "המקור".
מקרים נוספים:
- בשנת 2003 תבעה השחקנית ברברה סטרייסנד צלם שצילם מהאוויר את בית מגוריה המפואר, במסגרת פרויקט "רישום אזורי החוף בקליפורניה". הפרוייקט הגיש תביעה נגדית בהתאם לחוקים נגד תביעות אסטרטגיות בקליפורניה. הניסיון להסתיר את הפרשה גרם לעניין ציבורי נרחב אף יותר בתמונה, תופעה שזכתה לכינוי אפקט סטרייסנד.[4]
- בשנת 2010 נתבע בלוגר צרפתי פעמיים על-ידי חברת התקשורת "קומטיק" (Cometik), לאחר שחשף את שיטת המכירה המהירה של החברה. החברה הגישה ערעור לאחר ששתי תביעותיה לא התקבלו. בהחלטת הערעור זכתה החברה בהרשעה חמורה של הבלוגר, שנדרש לצנזר כל התייחסות לחברה בבלוג, לפרסם את ההחלטה המשפטית במשך 3 חודשים, לשלם 2,000 אירו דמי נזיקין, 2,000 אירו דמי ניהול המשפט, וכן תשלום כל יתר הוצאות המשפט.
תביעות השתקה בישראל
דוגמאות לתביעות שהוגדרו כתביעות אסטרטגיות או שהדיון הציבורי מתייחס אליהן ככאלה:
התביעה של ארקדי גאידמק נגד יוסי שריד ועיתון הארץ
באוקטובר 2006 תבע ארקדי גאידמק תביעת דיבה נגד עיתון "הארץ" ויוסי שריד בעקבות פרסום מאמר פרי עטו של האחרון בעיתון. שריד פתח את מאמרו במילים: "האם לדור יש בכלל פנים? ואם יש לו, האם אלה פני הכלב או פניו של ארקדי גאידמק?". בהמשך נכתב, בין השאר: "מפעל החיים של גאידמק הוא מפעל מוות. את הונו העצום - מי יעריך את שיעורו - עשה בעסקאות של נשק ויהלומים באנגולה". סכום התביעה עומד על 45 מיליון ש"ח. העיתון דרש לבטל את התביעה ולחייב את גאידמק בהוצאות משפט[5]. ב-2009 ביטל גאידמק את התביעה[6][7].
תביעת הדיבה של האחים עופר נגד מיקי רוזנטל
בשנת 2008 הגישה משפחת עופר תביעת דיבה על סכום עתק נגד העיתונאי מיקי רוזנטל, בעקבות סרטו שיטת השקשוקה שעסק בקשרי הון-שלטון בישראל דרך הצגת הקשרים בין המדינה לבין משפחת עופר.[8]. התמיכה הציבורית הרחבה ברוזנטל הביאה יותר מאלף גולשי אינטרנט לחתום על כתב התחייבות, בו כל אחד מהם יישא באלפית מהסכום שרוזנטל יידרש לשלם, אם משפחת עופר תזכה בתביעה[9]. התביעה הוסרה לבסוף לאחר שעידן עופר התבקש על ידי בית המשפט לספק פרטים בנוגע לחברות אליהן קשורים בני המשפחה.[10]
שי טובלי נגד תומר פרסיקו
בתחילת 2011 תבע שי טובלי את חוקר הדתות תומר פרסיקו על הוצאת לשון הרע[11]. התביעה הוגשה אחרי שפרסיקו פרסם בבלוג שלו רשומה תחת הכותרת "הכת של שי טובלי – עדות מבפנים",[12] אשר לפי כתב התביעה "קיבלה הד גדול בקרב קהל הלקוחות הקיים/הפוטנציאלי של התובעים". בדיון ראשוני החליט בית המשפט לדחות את בקשת טובלי לצו עשה, עד למועד בירור התביעה[13], לאור כך שטובלי עצמו פרסם בעבר דברים דומים.[14] טובלי משך את התביעה לאחר שלטענתו אזלו לו האמצעים הכספיים שהיו ברשותו לשם כך.[15]
איום בתביעת דיבה שלדון אדלסון נגד ערוץ 10
בינואר 2011, בכתבה של אבנר הופשטיין ששודרה בתוכנית "השבוע" 2011 פרסם ערוץ 10 תחקיר על איש העסקים שלדון אדלסון בעל השליטה בעיתון ישראל היום. בעקבות התחקיר קיבל הערוץ איום בתביעת דיבה מצד אדלסון. בתגובה לכך התנצלו אנשי מערכת התוכנית "השבוע" בשידור חי, בפני שלדון אדלסון ביולי אותה שנה. ראודור בנזימן מי שהיה מנכ"ל ערוץ 10 התפטר מתפקידו בעקבות ההתנצלות. [2], תוך שהוא טוען כי רון לאודר הפעיל לחץ ישיר על הערוץ להתנצל.[3] בראיון שנערך עימו לעיתון הארץ סיפר בנזימן כי מצבו הפיננסי של הערוץ היה גרוע ולא איפשר לו לעמוד במשפט ארוך ויקר ולכן נאלץ להתקפל. [4]
השפעות תביעה זו קיימות עד היום. לטענת אילנה דיין, החשש שלה לבצע תחקירי הון-שלטון אינו נובע מלחצים של בעלי הערוץ, אלא מכך שאיום בתביעת כמו זה של אדלסון, יגרור לחץ כלכלי כבד על הערוץ, ומכאן תהיה קצרה הדרך להתנצלות והתקפלות.[5]
תביעות השתקה נגד שרון שפורר
יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה, והלשכה עצמה, הגישה נגד העיתונאית שרון שפורר תביעת השתקה בשל כתבות ביקורתיות עליהם באתר המקום הכי חם בגיהנום ודרשו פיצוי בהיקף של 969,738 ש"ח. שפורר טענה לאורך כל המשפט שמדובר בתביעת השתקה והביאה תצהירים של עיתונאים לתמוך בגרסתה. התביעה נדחתה בשנת 2019 ושפורר זכתה בהוצאות בסך 70 אלף ש"ח והיא עירערה על גובה ההוצאות לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך ציון הצורך לתת הוצאות מוגדלות בשביל להרתיע תובעי סרק עתידיים. שפורר ציינה בערעור כי לאורך כך ההליך, שארך כשנתיים, פעלו נוה והלשכה באופן שיש בו כדי להטרידה. לטענתה, התובעים עקבו אחריה בצורה מתמדת ברשתות חברתיות, עדכנו את בית המשפט על מעשיה ביומיום, ודאגו להכפישה ולהכפיש את בא-כוחה לאורך כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט. שפורר והמקום דורשים 969,738 ש"ח כגובה סכום התביעה. את ההגנה המשפטית של שפורר בתביעה נגדה וכן את הערעור מממן האתר המקום הכי חם בגיהנום, שבו מועסקת שפורר ושבו פורסמו כתבותיה – אף שהתביעה הוגשה נגדה באופן אישי בלבד. שפורר והמקום מיוצגים על ידי עו"ד יהונתן קלינגר. [6]
בנוסף, סוחר הנשים דודו דגמי הגיש נגד שפורר תביעת השתקה ודרש פיצוי בהיקף של 1.7 מיליון שקל בעקבות פוסטים שכתבה בפייסבוק, שבהם הזהירה מעסקים עם החברה שלו. [7]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עו"ד אבנר פינצ'וק משתיק קול: משפטי דיבה כאיום על חופש הביטוי, האגודה לזכויות האזרח, 22 בפברואר 2013
- מיכאל בירנהק, סלאפ"פ 2.0, באתר העין השביעית, 19 ביולי 2011
- משה בר-עם, הליכי סרק אזרחיים, עלי משפט ו' 135 (2007), באתר המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן
- אורית קמיר, אחרי הפשרה בין מיקי רוזנטל למשפחת עופר: "שמישהו יעז להגיד שלכסף אין השפעה על חופש הביטוי", באתר TheMarker
- גיא גרימלנד, לא מפנים את הלחי השנייה: הבלוגרים הישראלים מסרבים להיכנע לתביעות, באתר TheMarker, 18 ביולי 2011
- חברי כנסת שנהנים מחסינות ומחופש ביטוי מוחלט רוצים שהבלוגרים יחזרו לכתוב למגירה עו"ד אבנר פינצ'וק, חבר האגודה לזכויות האזרח
- האגודה לזכויות האזרח: החמרת הענישה על לשון הרע תפגע בעיתונות יהונתן ליס, הארץ, 09.10.2011
- סלאפ"פ 2.0 מיכאל בירנהק, העין השביעית, 19.07.2011
- ראודור בנזימן בשיחה- ערוץ עשר לא יחזיק מעמד, על איומי התביעה נגד ערוץ 10 מצד שלדון אדלסון, איילת שני, הארץ, 11.01.2014
- איתמר ב"ז, עוד נסיון השתקה הסתיים בקול ענות חלושה, 27.6.2016, העין השביעית
- אורן פרסיקו, "דיני התאגידים לא נועדו כדי למרק את שמם של עבריינים", העין השביעית, 2.8.2016
- אורן פרסיקו, כתב הגנה בתביעת יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה נגד שרון שפורר מ"המקום הכי חם בגיהנום": מדובר בתביעת השתקה, שנסובה בין היתר על דברים שכלל לא פורסמו, העין השביעית, 6.3.2017
- להתיש ולהתריע: עו"ד תומר נאור, מנהל מחלקת ליטיגציה בתנועה לאיכות השלטון, על תביעות השתקה, שרון שפורר, רביב דרוקר ומרים פיירברג, "קול העין", העין השביעית, 18.3.2017
- שרון שפורר, לראשונה בישראל: תביעת השתקה נדחתה על הסף, המקום הכי חם בגיהנום, 10.5.2018
הערות שוליים
- ^ באנגלית נשמע גם כ"סטירה"
- ^ Public Participation" 35 Social Problems (1988) 506); SLAPP - Getting Sued For Speaking Out (Temple U.P. 1996)
- ^ 3.0 3.1 רפי מן, "60 דקות" אין עשן בלי אש על גניזת תחקיר של תכנית התחקירים המפורסמת של רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS, באתר העין השביעית, 01.01.1996
- ^ באתר californiacoastline
- ^ יואב קניג, פרקליטי "הארץ" רומזים: ארקדי גאידמק הוא סוכן רוסי, באתר Scoop.co.il, 7 בינואר 2007
- ^ יצחק דנון, נמחקה בהסכמה תביעה הדיבה שהגיש גאידמק נגד יוסי שריד ו"הארץ", באתר גלובס, 1 באפריל 2009
- ^ יוסי מלמן (מאמר בלוג), אני לא מיקי רוזנטל, באתר TheMarker, 22 באוגוסט 2009
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית האחים עופר: סרט מלחמה, באתר ynet, 19.8.2008 - ^ באתר פונדרדד
- ^ באתר דה מרקר
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית עדי דקל-קורן, טובלי VS פרסיקו: סתימת פיות או לשון הרע?, באתר nrg, 23.3.2011 - ^ הכת של שי טובלי: עדות מבפנים
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית עדי דקל-קורן, הרוח מתחממת: טובלי VS פרסיקו, חלק ב', באתר nrg, 31.3.2011 - ^ שי טובלי, אהבת גברים: סדנאות טנטרה לגברים בלבד, 8 בנובמבר 2008
- ^ עדי דקל-קורן, סוף המערכה: טובלי VS פרסיקו, פרק סיום, nrg מעריב, 6 באפריל 2011
| תעשיות פוגעניות |
| תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים |
|
רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה |