שוק חופשי של רעיונות

השוק החופשי של הרעיונות או פשוט שוק הרעיונות (באנגלית: Marketplace of ideas) הוא רעיון לפיו החלפת רעיונות בין בני אדם דומה מאד לשוק או לשוק חופשי. ליברלים, ליברטרים וכן קפיטליסטים תומכים בגישה זו וטוענים באמצעותה לטובת "חופש הביטוי" ולמניעת התערבות המדינה או מוסדות אחרים ברעיונות שמובעים בספרה הציבורית.

תאוריית שוק הרעיונות גורסת כי האמת תצמח מתחרות בין הרעיונות בשיח ציבורי חופשי ושקוף, ומסיקה כי מידת תפוצתם של רעיונות ואידאולוגיות תהיה על פי מידת עליונותם או נחיתותם - רעיונות נכונים יותר ישרדו ואחרים יעלמו. ביטוי זה - שוק הרעיונות - מיושם לעיתים קרובות בדיונים בדיני פטנטים כמו גם בנושאי חופש העיתונות ואחריות התקשורת בדמוקרטיה ליברלית. הביטוי "שוק הרעיונות" מבוסס על אנלוגיה לתפיסה הכלכלית של שוק חופשי - לפי רעיון זה שוק חופשי גורר את טובת הכלל ומעלה בהכרח את הרווחה החברתית. באופן דומה לכך שבדרך כלל לא כדאי לאפשר לממשלה להתערב בשוק החופשי (רגולציה, כך גם לא כדאי להתערב בהפצה חופשית של רעיונות.

מבקרים של תאוריית "שוק הרעיונות" מצביעים על מספרים כשלים בנימוקים שלו - ראשית השוק החופשי לא תמיד מביא לשיא של התועלת החברתית - יש מצבים של כשל שוק ובעיות אחרות שהשוק עלול לגרור כמו זיהום סביבתי ובעיות קיימות - יש גם הבדל משמעותי בין שוק חופשי לבין שוק תחרותי שדורש בדרך כלל קיום של מוסדות ציבוריים כמו בתי משפט או חוקי קניין. שנית יש הבדלים בין הפצה של רעיונות לבין שוק של מוצרים- לדוגמה בשוק מוצרים יש הבחנה ברורה בין יצרנים וצרכנים ואילו בשוק הרעיונות אדם ש"קנה" רעיון יכול להתחיל ל"מכור" אותו בעצמו כמו כן רעיונות רבים דורשים הכרות עם רעיונות בסיסים יותר ובנייה היררכית של ידע. חוקרים מצביעים על כך שרעיונות מופצים בצורה דומה לאבולוציה של גנים - ממטיקה - ודבר זה שונה לעומת הפעילות של שוק. מדענים וחוקרים מראים כי רעיונות שונים - לדוגמה הרעיון לפיו עישון הוא לא מסוכן, או עישון הוא לא ממכר או רעיונות על גזענות, שובניזם, או הרעיון כמו הקזת דם ורעיונות רבים נוספים יכולים לשרוד במשך זמן רב ואף להנות מפופולריות רבה גם מבלי שהם נכונים.

היסטוריה

המטפורה של החלפת רעיונות כדבר שדומה ל"שוק" הופיעה לראשונה ככל הנראה בכתב בפסיקה של בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנת 1919. ההתייחסות הראשונה ל"סחר חופשי ברעיונות" במסגרת "התחרות בשוק" מופיעה בדעת המיעוט של השופט אוליבר ונדל הולמס הבן בפסק הדין אברמס נגד ארצות הברית (1919).

הביטוי "שוק הרעיונות" הופיע לראשונה בחוות דעת מטעם הרוב של השופט ויליאם אורוויל דגלאס בהחלטת בית המשפט העליון בתיק ארצות הברית נגד ראמלי משנת 1953: "כמו אלה שמוציאים לאור עיתונים, כתבי עת או ספרים, גם המו"ל הזה מציע את דעתם של אנשים בשוק הרעיונות".

החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1969 בתיק <b>ברנדנבורג </b> נגד אוהיו עיגנה את רעיון "שוק הרעיונות" כמדיניות ציבורית דומיננטית הבאה לביטוי בחוק חופש הביטוי של ארצות הברית - כלומר, כדי לפעול נגד רעיון זה ונגד חופש הביטוי, אפשר להצדיק חריגים קיצוניים ומעטים בלבד המנוגדים לזכות לחופש הביטוי, וזאת רק על ידי מדיניות שנועדה לדון בכל מקרה לגופו באופן ספציפי, למשל במקרים שבהם חופש הביטוי יוצר סכנה ברורה ומיידית לחיים.

התיקים הקודמים שעסקו בנושא "שוק הרעיונות", עסקו בזכויות הביטוי של אנשים ולא בעקרונות המופשטים, אך החלטת מועצת הרוקחות של מדינת וירג'יניה נגד המועצה הצרכנית לאזרחי וירג'יניה ב-1976 הרחיבה את זכות חופש הביטוי לתאגידים על ידי יצירת "חופש ביטוי מסחרי", וביטלה את הרגולציה הממשלתית על פרסום. זכות זו לא הועמדה בספק מאז בפסיקה בארצות הברית. החלטות אלה יצרו מורשת פוליטית ותרבותית שהובילה להחלטות עוקבות כמו פסק דין Citizens United נגד FEC, שצמצם את יכולת הממשלה לבקר את חופש הביטוי של תאגידים ואת מסעות הפרסום המסחריים והפוליטיים הנרחבים של תאגידים, בצורה שאפשרה לתאגידים השפעה פוליטית ותרבותית רחבה יותר. מבקרים של היבט זה מצביעים על היכולת של תאגידים לקדם רעיונות שנוחים להם מבחינה מסחרית בתחומים כמו שיווק מוצרים שמזיקים לבריאות או לסביבה ויכולים להגביל את החופש של אנשים.

ביקורת על גישת שוק הרעיונות

הרעיון כי ניתן ורצוי לבצע מטפורה בין שני דברים כדי לטעון טענות בדבר האופי של הדבר השני, זכה לביקורת בהקשרים שונים. לדוגמה במשך שנים בני אדם מבצעים אנלוגיה בין המוח האנושי, לבין טכנולוגיה מתקדמת כלשהי - כל דור מבצע אנלוגיה לפי הכרות שלו עם מכונות משוכללות אחרות - אנשים השוו את המוח למכונות קיטור או לנול אריגה. מאוחר יותר השוו את המוח האנושי למחשבים. הסיבה הבסיסית לאנלוגיות כאלה היא שבשני המקרים מדובר במערכת מורכבת וניתן ללמוד דברים על ידי כך שחוקרים מערכת פשוטות יחסית (כמו נולי אריגה) מסיקים מהם חוקים ומנסים לבצע מחוקים אלה הכללה לגבי מערכות מורכבות אחרות כמו המוח. הבעיה בגישה זו שהמוח לא דומה בהיבטים רבים לנולי אריגה או למחשבים. וודאי שאין קשר מסוג "המוח הוא סוג של נול אריגה" או "המוח הוא סוג של מחשב" - אין קשר is a, אלא לכל היותר קשר כמו "המוח מזכיר לנו מחשב" - וסוג כזה של דימוי עלול ליצור אשליה של תכונות שאנחנו מוצאים בתחום אחד, ומניחים שהן קיימות גם בתחום השני.

בתאור נפוץ של שוק חופשי, כל צרכן שיש לו מספיק כסף יכול לקנות כל מוצר שברצונו לקנות. לעומת זאת רעיונות חשובים רבים הם בעלי אופי היררכי. כדי להבין רעיון מסויים עליך קודם כל להבין רעיונות אחרים בסיסים יותר. דוגמה חשובה לכך היא מתמטיקה - כדי להבין מהו כפל יש קודם כל להבין מהו חיבור. כדי להבין מהו המושג i (שורש של מינוס אחת - הבסיס לתחום של פונקציות מורכבות) - יש להכיר מושגים כמו מספר שלילי ושורש. לשם כך יש להניח הכרות עם רעיונות של חזקה ושל פונקציה הופכית (שורש הוא פונקציה הופכית לחזקה) וכן יש להניח כי באמת קיים מספר כמו "שורש של מינוס אחת" - כל הדברים האלה דורשים מאמץ וזמן מהמוח - הדבר דומה יותר לכך שניתן להגיע לקומה 30 בבית רב-קומות רק על ידי טיפוס במדרגות של כל הקומות מתחת להן. באופן דומה - ניתן להגיע לידע בתחומים כמו ביולוגיה על ידי ידע קודם בביולוגיה, אבל ידע עמוק של ביולוגיה דורש גם הבנה מסויימת בתחומים כמו פיזיקה וכימיה וכן אבולוציה וביולוגיה של התא. ידע בתחומים מורכבים אחרים כמו חקר הכלכלה - דורש הבנה של תחומים נוספים כמו ביולוגיה, פיזיקה, היסטוריה, פוליטיקה, תרבות, אקולוגיה פסיכולוגיה ועוד. לפי גישה זו, רעיון יכול לשרוד בתוך "מערכת אקולוגית" שמורכבת מרעיונות אחרים. רעיונות של פונקציות מורכבות לא יכולים להתפשט בלי שיש קודם רעיונות כמו שורש או פונקציה הופכית. הרעיוון המורכב יותר יהיה בהכרח נפוץ פחות לעומת הרעיון הפשוט יותר.

לפי גישת "שוק הרעיונות" אין טעם להגביל את חופש הביטוי, שכן רעיון לא נכון, יסבול מתחרות מצד רעיונות נכונים יותר, עם הזמן הוא ילך וידעך עד שיעלם ורעיונות נכונים יותר ישגשגו. כמו כן מצב זה אמור להוביל לחופש ביטוי גבוה יותר שכן הממשלה לא מתערבת ב"שוק" הרעיונות. במהלך המאה ה-20 התקיימו מספר דוגמאות נגדיות לרעיון זה. הדוגמה הבולטת ביותר היא אגדת תקיעת הסכין בגב בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה וכיצד רעיון זה, לצד תאוריות קונספירציה נוספות כמו הפרוטוקולים של זקני ציון, ורעיונות שגויים אחרים, סייע לעליית הנאצים לשלטון. רעיונות אלה זכו לתפוצה רחבה לאחיזה והשפעה על התרבות ועל הפוליטיקה חרף היותם שגויים. הם גם לא זכו להצלחה בזכות העדר רעיונות מתחרים. ארגונים יהודים ניסו להיאבק נגד אגדת הסכין בגב וציינו את תרומת היהודים לצבא הגרמני ואת היהודים שמתו כלוחמים במלחמה, אך דבר זה לא הועיל מול תעמולה ומול רצון של רבים בחברה הגרמנית להאמין ברעיונות אלה.

לעיתים קרובות מנהיגים אוטורטטרים משתמשים בתאוריות קונספירציה, הסתה ותעמולה כדי לזכות בכוח דיקטטורי. דבר זה התחזק במהלך המאה ה-21 ומתואר בספר ספין דיקטטורים. מכאן יוצר שחלק מהרעיונות הם מסוכנים לחופש הביטוי ויוצרים תהליך בלתי הפיך - שכן לאחר שרעיון מסוכן סייע לעליית הנאצים לשלטון הם הגבילו מאד את חופש העיתונות, ההתאגדות ורדפו ורצחו את מי שהעז להביע דעות שונות מאלו של הצמרת הנאצית והיטלר. דבר דומה התרחש בקרב משטרים אפלים אחרים. דבר זה הוביל בין היתר לרעיונות כמו לחשש של אנשים בדמוקרטיות מפני עליה של רעיונות שגויים ומסוכנים שיאיימו על הדמוקרטיה ועל החיים עצמם. אחת התשובות לכך הייתה "דמוקרטיה מתגוננת" - הצרת הצעדים או פסילה גמורה של מפלגות נאציות או כאלו שדגלו בגזענות או באנטי-דמוקרטיה. פתרון אחר היה בקידום סוגי תעמולה של אליטות מול הציבור הרחב (ראו המאה של העצמי - פרק שני).

שוק רעיונות בטוויטר

היזם והמיליארד אילון מאסק רכש בשנת 2022 את חברת טוויטר. הוא טען כי ברצונות להשליט רשת החברתית "שוק חופשי של רעיונות" ולצמצם רגולציה מטעם החברה על תכני הגולשים. לשם דוגמה הוא הסיר את החסימה על חשבון הטוויטר של דונאלד טראמפ (אם כי טראמפ סרב לחסור לטוויטר). חוקרים טוענים כי בעקבות הצעד של מאסק חלה עליה באלימות ברשת ויש בה מאז יותר מידע כוזב וביטוי שנאה. כמו כן מאסק עצמו הדגים את אחד הכשלים ברעיון "שוק הרעיונות". ראשית הוא פיטר עובדים שהעבירו עליו ביקורת ברשת החברתית. שנית בפברואר 2023 הוא פיתח אובססיה לכך שהציוץ שלו על משחק פוטבול יזכה לחשיפה גבוה יותר מאשר זה של נשיא ארצות הברית ביידן. לפי חשיפה של אתר חדשות הטכנולוגיה Platformer, שפורסמה לאחר מכן גם בעיתון "הגרדיאן", מאסק העיר כמה עשרות מתכנתים באמצע הלילה כדי שאלו ישנו את האלגוריתם של טוויטר כדי לתת לציוצים שלו חשיפה גבוה יותר.

בחינת גישת שוק הרעיונות בתחום בריאות הציבור

דוגמה לערעור על גישת שוק הרעיונות היא הכחשת נזקי העישון - חרף מידע מדעי שקיים החל בצורה מוצקה החל מאמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, הצליחו חברות הטבק למנוע גישה לאמיתות לגבי הטבק לציבור הרחב. מבחינה עולמית העישון דווקא התרחב. במדינות המערב, חל צמצום בעישון, עקב מאבק עיקש של רופאים, עיתונאים ופעילים חברתיים אבל רעיונות רבים הנוגעים לעישון - לדוגמה כיצד מתבצעת התמכרות לעישון, מניפולציה בניקוטין או ניצול שיווק לנערים וילדים כדי לעודד התחלת עישון, לא הגיעו לציבור הרחב. גם כיום יש אנשים מעשנים שטוענים כי עישון לא מסוכן לבריאות וממשיכים לעשן ואף לתמוך במדיניות שפרושה המשך שיווק הטבק לילדים ונערים והמשך יצירה של מעשנים חדשים. הרעיון שמופיע בספר כמו שואה מוזהבת לפיו יש להוציא בהדרגה את חברות הטבק אל מחוץ לחוק, או הרעיון להתמקד במאמצי השיווק של חברות טבק לבני נוער ולמנוע דבר זה אינם רעיונות נפוצים.

באופן כללי יותר פעילים ורופאים מתחומים של בריאות הציבור נתקלים בקושי להפיץ מידע אמין על דרכים להפחית מוות תחלואה או נכות, בגלל הפצה של מידע כוזב ומידע זבלי על ידי חברות ובגלל הטיית מחקרים על ידי חברות - דוגמה חשובה לכך היא השפעה של חברות מזון על מחקרים על תזונה בריאה. מצב זה יוצר מצב שבו קיימות תאוריות רבות לגבי מהי תזונה בריאה בקרב הציבור.

מצב זה יכול להיות נוח לחבורת מזון מעובד ומכונה נטיעת ספק, שהודגם בתחום הטבק - כאשר יש מצב שבו מומחים שונים מתווכחים, הצרכן יכול להגיד לעצמו - "קיים ויכוח ולכן אני יכול להמשיך בהרגל שלי לגבי עישון (או תזונה), כאשר תהיה דעה חד-משמעית אני אשנה את דעתי". דבר זה יוצר בעיות גם במצבים אחרים לדוגמה בהקשרים של הכחשת זיהום על ידי חברות או ממשלות.

יתרונות לרעיונות לאו דווקא בגלל נכונתם

בניגוד לתיאור של שוק רעיונות שבו רעיון הופך נפוץ יותר רק מעצם הנכונות שלו, יש דוגמאות לפיהן חברות גדולות, ממשלות, וכן תנועות חברתיות או קהל צרכנים או קהל פוליטי מתנגדים לרעיונות מסויימים ושומרים על רעיונות אחרים, בגלל שלל סיבות:

• הגנה על זהות ועל רעיונות אחרים שהם חלק מהזהות שלי - לדוגמה אדם מעשן שלא רוצה להכיר בכך שהעישון מסכן את עצמו או בכך שעישון פאסיבי עלול לפגוע באחרים. הגנה על רעיונות של גזענות או שובניזם משום שדבר זה מעניק תחושה נעימה של שייכות, יעוד ותחושת עליונות מוסרית.
• הכחשת אלימות וחוסר רצון להודות בהשתתפות בפגיעה באחרים- לדוגמה הכחשת זיהום על ידי נהגים שנוהגים במכונית ותורמים לזיהום בתחבורה או שקונים מוצר שגורם לזיהום, או צידוקים לעבדות שנשמעו על ידי לבנים תומכי עבדות של שחורים.
• קיום תעמולה והפצת שקרים ואיומים ואף פגיעה בפעילים חברתיים על ידי חברות מזהמות או חברות פוגעניות,
• קשרי הון שלטון עיתון הגורמים לעיוותים - ולכך שחלק מהרעיונות זוכים ל"רמקול" הרבה יותר חזק מרעיונות אחרים ובכך רומסים ומעלימים אותם. לדוגמה הפרסום של חברות מכוניות או של חברות טבק בעיתונות כדי להפחית את מודעות לנזקי תעשיות אלה.
• היבט של ממטיקה - כיצד רעיונות מסויימים זוכים להפצה ויראלית ואחרים לא, בלא שיש קשר בהכרח למידת הנכונות שלהם. בהקשר זה יש יתרון לרעיונות פשוטים בכך שהם ויראליים יותר, לעומת רעיונות המתארים מערכת מורכבת גם אם רעיונות אלה הם נכונים יותר. דוגמה אחת לכך היא הנטייה של טלוויזיה להפיץ רעיונות פשוטים שניתן לסכם בכמה דקות על פני רעיונות מורכבים יותר שיש לתאר בצורה נרחבת.

דוגמה חשובה לשרידה והפצה של רעיונות לא נכונים היא הכחשת זיהום של חברות מזהמות או הכחשת אקלים על ידי חברות ענק - במיוחד חברות הנפט - אבל גם על ידי גורמים אחרים כמו גורמים במפלגה הרפובליקנים, שמרנים מארצות הברית, חברות המכוניות ועוד - זאת תוך שימוש בטכניקות דומות לאלו של חברות הטבק - לדוגמה על ידי נטיעת ספק או על ידי הטיית מחקרים. באופן כללי לציבור הרחב אין ידע על ההיסטוריה של חקר שינויי האקלים ודבר זה מקל על הפצת טענות שגוית על חקר האקלים ועל התחממות עולמית.

דוגמאות נוספות להפצת רעיונות נכונים מודגמות בהקשרים של מדע ודת, הפצה של תאוריות קונספירציה, רעיונות בתחום הפוליטיקה, הטיית מחקרים על ידי חברות וקשיים של רעיונות מדעיים מתחום האקולוגיה וקיימות לשנות את תרבות הצריכה ואת התרבות הפוליטית התומכת בצמיחה כלכלית אינסופית.

הגבלת רעיונות על ידי "רעש לבן" במקום שימוש בצנזורה רשמית

דרך אחת לרמיסת רעיונות מתחרים בתנאים דומים לשוק היא על ידי עודף מידע - הצפת השוק ברעיונות רבים, ובכך "הטבעת" רעיונות נכונים יותר. רוב המידע המופק באופן כזה הוא "מידע זבלי" או מידע בידורי שאין לו משמעות כלשהי. על רקע זה קשה יותר להבחין ברעיונות נכונים וזאת בגלל שלאנשים יש זמן מוגבל אותו הם צריכים לחלק בין עבודה, שינה, טיפול בילדים וכו' - יש להם זמן מוגבל לפנאי ובמסגרת זמן זה עליהם לבחור בין סוגים שונים של מידע - ככל שהמידע הבידורי רב יותר הוא יכול "להטביע" מידע חשוב בצורה אפקטיבית יותר. דרך נוספת להפיץ מידע שגוי היא על ידי חזרה עליו שוב ושוב בתפוצה רחבה - כך שמידע לא נכון שורד ואף משגשג. דוגמאות לדבר זה ניתן למצוא בתחום של הכחשת נזקי העישון והכחשת אקלים.

לדוגמה חברות טבק חזרו שוב ושוב על הרעיון לפיו לאנשים יש חופש בחירה - ולכן הממשלה לא צריכה להתערב בשאלה אם לעשן או לא לעשן - דבר זה מסתיר שני רעיונות אחרים - לפיהם עישון הוא ממכר- ולכן מי שמתחיל לעשן עלול לא להצליח להפסיק לעשן גם אם הוא רוצה, רעיון נוסף הוא כי חלק ניכר מהשיווק של חברות הטבק מיועד לעודד עישון בגיל מוקדם ככל האפשר - שיווק טבק לילדים ולבני נוער - כדי לגרום להתמכרות בגיל מוקדם. המיקוד של הדיון במעשן מבוגר בודד מייצר הקשר שבו נוח להתעלם מפעולות של חברות הטבק שמגבילות את החופש של אנשים על ידי מכירת מוצר ממכר לילדים.

תאוריות אחרות להפצת רעיונות

אל מול גישת "שוק הרעיונות" יש תיאורים אחרים כיצד פועלת החלפת רעיונות בין בני אדם. לפי תאוריות אלה התחום לאו דווקא דומה לשוק, ואם הוא דומה לו, הוא לאו דווקא דומה לשוק חופשי. מודלים אחרים משווים את הפצה של רעיונות לאבולוציה ביולוגית ומכאן רעיון כמו ממטיקה. לפי תפיסות אלה רעיונות שגויים ומזיקים עשויים לשרוד ואף לדחוק הצידה רעיונות נכונים יותר. כמו כן תעמולה עשויה לדחוק הצידה רעיונות, ולהיות מופעלת לא רק על ידי מדינות אלא גם על ידי תאגידים בין לאומיים או על ידי מיליארדים המפעילים שיטות של שיווק, יחסי ציבור, פרסום סמוי, תביעות השתקה, מגיבים בתשלום ועוד שיטות.

קיימות דוגמאות לכך שרעיון לא נכון יכול לשרוד במשך זמן רב ואף להסב נזק ניכר. דוגמאות לכך הן עלילות דם נגד יהודים, שקיימות כ-1,000 שנים, וכן הרעיון של הקזת דם ששרד קרוב ל-2,000 שנה.

דוגמא לכך שרעיון נכון עשוי להיתקל בהתנגדות ממושכת ואפקטיבית היא הכחשת אבולוציה ובאופן כללי יותר הכחשת מדע. למרות שאבולוציה משמשת את המדע בתחומים רבים (בהן ביולוגיה, מחשבים, חקר שפות ועוד), התנגדות דתית לאבולוציה חוסמת התפשטות רעיון זה, ובחלק מהמקומות גם אנשים חילונים או אתאיסטים אינם מכירים אותו בצורה טובה. היבט נוסף של הכחשת מדע או בורות נרחבת של האוכלוסיה נוגע גם לתחומים אחרים במדע - לדוגמה בורות לגבי אקולוגיה או בורות של אנשים לגבי פריון חקלאי או ארגון עצמי.

בספר יש אלוהים? מתאר ריצ'ארד דוקינס כיצר דתות עשויות לשרוד אפילו אם הן לא נכונות - משום שהן מועילות לתת קבוצות באוכלוסיה ולפעמים על חשבון המאמינים באותה דת או על חשבון אוכלוסיות אחרות. כמו כן הוא מדגים באמצעות "דתות מטען" (אמונה בקרב ילידים באיים באוקיינוס השקט לפיו המשיח יגיע במטוס עם מטען) כיצד מפתחות דתות חדשות בלי שיש להן בסיס עובדתי כלשהו.

דוקינס וכן כותבים נוספים (כמו פיינמן בספר החדווה שבגילוי דברים, קרל סייגן בספר עולם רדוף שדים) מתארים הבדלים בין דת ומדע והתנגשות ביניהם. דוקינס טוען כי יש בנו מנגנון מובנה שגורם לנו כילדים להאמין לדברים שמבוגרים אומרים לנו. באופן אבולוציוני לדבר זה יש יתרון אדיר שכן כך בני אדם יכולים להעביר מידע מדור לדור- הורים יכולים לספר לילדים שלהם כי מסוכן לאכול את הפרי האדום על העץ ההוא כי הוא רעיל, ומסוכן ללכת לרחוץ בנהר הזה כי יש בו תנינים. עם זאת המנגנון הזה מכיל באגים - הוא גם מאפשר להעביר מידע מדור לדור גם אם המידע הזה לא נכון. בפרק אם כל הבורקות מתאר דוקינס מדוע קשה לנו להבחין בהיבטים רבים של העולם- שכן היבטים רבים של היקום הם נסתרים מאיתנו בגלל שהם גדולים מידי או קטנים מידי או מופיעים באורכי גל שאותם אנחנו לא יכולים לראות. בפרקים על חקר המוסר באמצעות מדע מערער דוקינס על הטענות לפיהן מוסר הוא דבר שיש לדת יתרון בו וטוען בזכות חקר מדעי של המוסר כדי להתקרב להתנהגות מוסרית יותר.

אמת כמוצר ציבורי

שוק הרעיונות נתקל גם בקושי מול הטענה לפיה אמת היא מוצר ציבורי. לפי ההגדרה הכלכלית, מוצר ציבורי הוא מוצר לא יריבי ולא בלבדי. ואמת, במיוחד כזו שעוזרת לציבור רחב יותר היא כזו שלאו דווקא משתלם לשווק אותה. ולכן בניגוד למוצרים בשוק - לא משתלם לגורמים מסחריים לשווק ידע אמיתי - שכן קשה להרוויח ממכירת מוצר ציבורי.

כך לדוגמה נניח שאתם רוצים להפיץ מחקר שעשה חוקר מכובד לפיו עישון מגדיל את הסיכון לחלות בסרטן ריאות. הפצה של מידע כזה יכולה לסייע לאנשים להימנע מעישון בעצמם, להיגמל מעישון או למנוע מילדים שלהם להתחיל לעשן. הרווח הכלכלי של אנשים אלה הוא גבוה מאד - שכן הם יחסכו כמה מאות שקלים בחודש על קניית מוצרי עישון, וכן יחסכו כסף על ניסיונות להיגמל מעישון. רוב האנשים האלה גם ירוויחו בריאות טובה יותר - תוחלת חיים ארוכה יותר, פחות סיכוי לנכות ועוד - וניתן לכמת לפחות חלק מכך לסכומי כסף.

עם זאת בגלל האופי של "מוצר ציבורי" של ידע, אין הרבה סיכוי שמיליוני אנשים שהרוויחו מהמידע הזה ישלמו לחוקרים שקיימו את הניסוי על סכנות העישון או לרופאים, עיתונאים או פעילים חברתיים שהפיצו על המידע על המחקר הזה ועל מחקרים אחרים. סיבה אחת היא שהשפעות טובות על הבריאות יתקיימו עקב אי-עישון - בין אם האדם יודע את הסיכונים של טבק לבריאות ובין אם לאו. נניח אדם חסר השכלה בריאותית שנמנע מעישון עקב זה שהוא קיבל הוראה כזו מרב או מהוריו או מחבר שהוא מעריך - גם אם הוא לא קרא מחקרים מדעיים בנושא. או בגלל שהוא לא התחיל לעשן בגלל שבסביבה שלו לא היו מעשנים שפיתו אותו להתחיל לעשן בגיל צעיר. גם אם האדם יודע את נזקי העישון בגלל שהוא קרא את המחקר המדעי על נזקי העישון או בגלל שקרא דברים שאנשים אחרים כתבו על כך - עדיין אין לו סיבה מיוחדת לשלם - שכן הוא נהנה מאפקט "הטרמפיסט החופשי" שמתקיים במוצר ציבורי - הקלות שבה ניתן להנות ממוצר ציבורי בלי לשלם עליו - בגלל שמדובר במוצר שאינו בלבדי.

בעיה זו נפוצה לגבי סוגים רבים של מידע - לדוגמה היא קיימת גם לגבי היבטים רבים אחרים של בריאות הציבור שבה מידע מסויים - נניח על תזונה בריאה או השפעות בריאותיות של פעילות גופנית או על הדרך בה תכנון עירוני יכול להשפיע על בריאות גופנית (תחבורה פעילה). אם המידע לא קיים ולא נפוץ אזי לעיתים קרובות על המדענים, הרופאים ופעילי בריאות להיאבק מול דעות קדומות של אנשים, וכן מול אינטרסים מסחריים של חברות ותאגידים - הללו מרוויחים מהפצה של מוצרים מזיקים לבריאות ומשתמשים בכוח הכלכלי ובכוח הפוליטי שלהם כדי להקשות על הגעה למידע הבריאותי הנכון וכדי לבלבל את הציבור - לדוגמה על ידי שיטות כמו נטיעת ספק במקביל - כל אדם שזכה בבריאות טובה בעקבות מידע אמיתי שהוא נחשף עליו - לאו דווקא ישלם כסף למי שיצר או הפיץ את המידע הזה. בחברות שבהן המידע הזה נפוץ ומקובל המידע עצמו יכול לשרוד ולהיות פופולרי על ידי שימור והעברה עממית שלו - אבל אנשים לא משלמים לרופאים פעילים חברתיים או חוקרים כדי לשמר את המידע הזה. היבטים אלה נידונים בספרים כמו חברת השפע שטוענים כי השוק החופשי מעולה בהפצה של מוצרים פרטיים (כמו מכוניות, סיגריות, עניבות) אבל הוא גרוע בייצור והפצה של מוצרים ציבוריים.

ראו גם

• הכחשת מדע
• הכחשת נזקי העישון
• תאוריות קונספירציה
• אמת כמוצר ציבורי
• עודף מידע
• ספין דיקטטורים