יש אלוהים?

"יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" (באנגלית: The God Delusion; בתרגום ישיר: דילוזיית האלוהים) הוא ספר עיון מאת הביולוג הבריטי ריצ'רד דוקינס, שיצא לאור בשנת 2006. בספר מציג ומסביר דוקינס עמדות בעד אתאיזם ומבסס רבים מטיעונים אלה על אבולוציה ומדע. הוא מסביר מדוע לדעתו אין זה סביר שאלוהים קיים, מדוע בריאה תבונית אינה דבר סביר, כיצד ניתן לדעתו לקיים מוסר ללא קיומו של אל, ומציג בעיות שונות שהוא זיהה בדתות. ספרו של דוקינס מצטרף לשורה של ספרים ורעיונות מתחילת המאה ה-21 העוסקים באתאיזם חדש וכן לתאור המתחים בין מדע ודת.

עטיפת הספר בעברית

דוקינס טען שהאמונה באלוהים כישות על-טבעית שבראה את העולם ומתערבת בנעשה בו היא כמעט בוודאות אמונת שווא וכי האמונה באל אישי מתערב זהה לדילוזיה, המוגדרת על ידו כאמונת שווא חסרת בסיס ועיקשת, לנוכח ראיות חזקות לסתירתה. בהקדמה למהדורה העברית של הספר מאזכרים העורכים את אמרתו של רוברט פירסיג לפיה "כאשר אדם אחד סובל מהזיה קוראים לזה אי-שפיות, כאשר אנשים רבים סובלים מהזיה קוראים לזה דת".

נכון לינואר 2010, הגרסה האנגלית של הספר נמכרה ביותר מ-2 מיליון עותקים ותורגמה ל-31 שפות, בהן עברית. המהדורה העברית לספר, בתרגומה של עדי מרקוזה-הס יצאה לאור בשנת 2008 בהוצאת "ידיעות ספרים" ו"ספרי עליית הגג".

הספר עורר ביקורות רבות וטענות לפיהן הבנתו של דוקינס את המונח האמביוולנטי "אלוהים" צרה ותקפה בעיקר לצורות מסוימות של "תאיזם" או "אל תאיסטי" אך איננה בהכרח רלוונטית לקונספטים של אל דאיסטי, אל אימפו-תאיסטי אל מלתאיסטי (רעיון אשר מסתדר עם "בעיית הרוע") או כל אל שבורא יקום שאביוגנזה ואבולוציה הן חלק בלתי נפרד ממנו ולמעשה "דרכיו של האל" לכונן בו חיים ואולי שכר ועונש או פטאליזם. כמו כן, יש שמתחו ביקורת על יכולתו לדון ברצינות בסוגיות פילוסופיות מורכבות כשלא התמחה בפילוסופיה ויש שזיהו את טענותיו על הדת ועל דתיים בספר כמכלילניות או מוגזמות.

רקע

בספריו הקודמים, שעסקו במגוון נושאים הקשורים באבולוציה, טען דוקינס כנגד כל הסברי הבריאתנים להיווצרות החיים והתפתחותם; בין היתר הסביר, בספרו "השען העיוור", כיצד לדעתו יכולה האבולוציה להסביר בצורה המיטבית את מה שעלול להיתפס על ידי אנשים כ"תכנון תבוני". הסדר שאנו רואים סביבנו בעולם החי לא נוצר לא עקב מקרה ולא בעקבות תכנון חיצוני כלשהו - זוהי למעשה דילמה כוזבת. במקום זה האבולוציה פועלת על ידי שורה של אירועים שכל אחד מהן מונע הן על ידי מקרה והן על ידי ברירה טבעית שיכולה להגדיל שינויים קטנים ביכולות ההתאמה לסביבה - בדומה לטיפוס הדרגתי על הר. ב"יש אלוהים?" מתמקד דוקינס במגוון רחב יותר של טיעונים התומכים בקיומו של האל, או שוללים אותו, ובמהותה של הדת.

דוקינס הסביר כי זה שנים אחדות רצה לכתוב ספר המבקר באופן גלוי את הדת, אבל המו"ל שלו נחרד מהרעיון, וידידים בארצות הברית יעצו לו כנגד כתיבת הספר, בטיעון כי בארצות הברית לא ניתן לבקר את הדת. בשנת 2006 השתנתה דעתו של המו"ל, שינוי אותו מייחס דוקינס לשנות שלטונו של ג'ורג' ווקר בוש.

עד לאותו הזמן, כותבים אחדים, ובהם סם הריס וכריסטופר היצ'נס, שתויגו במשותף עם דוקינס כ"שילוש הלא קדוש" על ידי רוברט וייצל, החלו בכתיבת ספרים התוקפים באופן גלוי את הדת. ספרים אלו זכו להצלחה ברשימות רבי המכר החשובות, והביאו לגל של תגובות נגד מצד סופרים התומכים בדת.

תקציר

הספר מכיל עשרה פרקים. הפרקים הראשונים מציגים באופן מובנה את הטיעונים הגורסים שכמעט באופן ודאי אין אלוהים, בעוד שהאחרים דנים בדת ובמוסר באופן כללי יותר. הספר מוקדש לזכרו של חברו הטוב של דוקינס, הסופר דאגלס אדמס, ומלווה בהקדשה בדמות ציטוט מספרו של אדמס "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה": "האם לא די בכך שנראה כי גן פרחים הוא יפה בלי שנצטרך להאמין שיש גם פיות בתוכו?"

דוקינס תיאר בספר ארבעה מסרים שלדעתו יש להביא לתודעת הציבור:

1. אתאיסטים יכולים להיות אנשים שמחים, מאוזנים, מוסריים ומסופקים אינטלקטואלית.
2. הברירה הטבעית ותאוריות מדעיות דומות הם הסברים ראויים יותר, ועולים בחוזקם ובאמינותם על הטענה כי ישות על-טבעית בראה את העולם^{[דרושה הבהרה]}, ובתיאור העולם והיקום.
3. אין לקטלג ילדים באופן אוטומטי בהתאם לדת הוריהם. מונחים כמו "ילד קתולי" או "ילדים מוסלמים" צריכים לגרום לאנשים להתכווץ בחוסר נעימות, ויש להחליפם במונחים כגון: "ילד להורים יהודים", או "ילד להורים נוצרים פרוטסטנטים".
4. אתאיסטים רשאים להיות גאים, ולא להתנצל על היותם אתאיסטים באופן תדיר, מכיוון שאתאיזם הוא לדעתו הוכחה לקיומו של מוח בריא ועצמאי.

ההשערה בדבר אלוהים

מאחר שקיימות מספר הנחות תאיסטיות בנוגע לטיבו של אלוהים, דוקינס מגדיר את המושג "אלוהים" באופן אליו הוא הולך להתייחס, בשלב מוקדם בספר. הוא טובע את הביטוי "דת איינשטיינית", בהתייחסו לשימוש שעשה איינשטיין במושג "אלוהים", כמטאפורה לטבע ולמסתורי היקום. בכך, הוא מעוניין להבדיל בין "דת איינשטיינית" זו, והמושג התיאיסטי הרווח, שתופס את אלוהים כבורא העולם, שמתערב שוב ושוב בעולם, ושיש לסגוד לו. כמו כן, דוקינס מבדיל בין שתי תפישות אלה לתפישת ה"דאיזם".

נושא זה הופך מרכזי לכל אורך הספר, ואותו הוא מכנה "ההנחה בדבר קיומו של אלוהים". הוא גורס שהנחה זו היא היפותזה הניתנת לבדיקה, מאחר שאמורות להיות לה השלכות ומופעים בעולם הפיזיקלי, ולכן ניתן גם להפריכה. בכך דוחה דוקינס את ההנחה שלדת ולמדע תפקידים נפרדים, והתפיסה שהמדע בודק את ה"איך?", בעוד הדת עונה על השאלה "למה?". לטענתו, השאלה "למה", כאשר היא נשאלת מתוך כוונה לחפש איזו משמעות קוסמית לקיומנו, היא לדעתו יכולה להופיע רק בעולם בו קיים אל מתערב. הוא טוען שהדת מנסה להסביר את המציאות ולתאר עובדות הניתנות לבדיקה, וככזו, יש לבדוק את אמינותה כמו כל תאוריה אחרת. כמו כן הוא טוען שיש שאלות "למה" שהן פשוט חסרות משמעות - כמו השאלה "מדוע החדקרן הבלתי נראה חלול".

דוקינס אינו כופר בקיומו של אל מסויים - כמו האל המתואר ביהדות או באיסלם, אלא בקיומו של אל בגרסה הכללית - בין אם מדובר באל אחד או בהרבה אלים. הוא גם מצביע על כך שדתות מונותאיסטיות, כמו הנצרות, שלכאורה מאמינות באל אחד - בעצם מכילות פוליתאיזים - בין אם מדובר ברעיון הלא ברור של "השילוש הקדוש" ובין אם מדובר בצמיחה של מאות קדושים, מלאכים, כרובים ועוד שקיימים בנצרות.

דוקינס חוזר על הטענה שמופיעה בספר "סלמון הספק" של דאגלס אדמס, מדוע אנחנו יכולים להתווכח בלהט על עמדות פוליטיות של אדם, נניח בעד או נגד העלאת מיסים, אבל כאשר הוא אומר שהוא מאמין באמונה דתית כלשהי, אנחנו מקבלים עמדה זו ללא כל ערעור נוסף.

הספר מתאר את כיצד לפחות חלק מהאבות המייסדים של ארצות הברית היו אנשים עם עמדות ספקניות כלפי הדת על גבול הדאיזם, אגנוסטיות או אתאיזם. הוא מציין כי בכל מקרה הם היו חילונים מאד. דבר זה קיים בניגוד לארצות הברית של היום שהיא מדינה דתית מאוד ושחלק מההנהגה שלה - לדוגמה ג'ורג' בוש רואים באתאיסטים, אנשים לא מוסריים או שאינם ראויים להגנה פוליטית. הוא מתאר גם שוטרים בארצות הברית שסירבו להגן על אדם אתאיסט שביקש להפגין נגד שרלטן רפואי.

דוקינס מכיר בכך שאין ראיה מדעית כלשהי לשלילת קיומו של אלוהים כל שהוא, וטוען "שלעולם לא תהיה לנו אפשרות להוכיח את אי-קיומו של דבר כלשהו". אבל הוא מציין כי דבר זה נכון גם לגבי פיית השיניים. לא ניתן להוכיח את אי-קיומה של ישות כמו פיית השיניים, או אי קיומה של מפלצת הספגטי המעופפת או קנקן התה השמיימי של ברנרד ראסל, ומצד שני לא הרבה אנשים יגידו שהסיכוי לקיומה של פיית השיניים הוא 50%, או שלא כלל לא ניתן לבחון דבר זה בכלים מדעיים. ולכן הנושא הוא האם יש סבירות וצורך בקיום אלוהים בעולם, וזה לטענתו ודאי עניין מדעי.

דוקינס יצא בספר גם נגד העמדה האגנוסטית כלפי אלוהים (אם כי לימים יחזור בו מכך ויגדיר עצמו אגנוסטי-אתאיסטי). הוא טען בספר שעמדה אגנוסטית זמנית כלפי דברים היא תכונה רצויה למדען. לדוגמה אנחנו לא יודעים את הסיבה להכחדה המונית בסוף תקופת הפחם, ועמדה מדעית סבירה היא להגיד שאין לנו מספיק ראיות. לעומת זאת יש דברים שלגביהם לעולם לא נדע אם הם נכונים או לא. דוקינס מראה כיצד במדע היו דברים שחשבו שלעולם לא נדע לגביהם דבר אבל התבררו כדברים שניתן לברר אותם - לדוגמה בעבר חשבו פילוסופים שלעולם לא נדע את ההרכב הכימי של כוכבים מרוחקים. אבל כבר באותו זמן שהדברים נכתבו פותחה הספקטרוגרפיה - בחינת הרכב כימי על ידי ניתוח ספקטרום קווי בליעה של אור כוכבים.

דוקינס טען בספר שניתן להחזיק ברצף של 7 עמדות - מתאיזם שטוען שמדובר בעובדה שאין כל צורך להוכיח, דרך אגנוסטיות נייטרלית לגמרי ועד אתאיזם שמניח שקיומו של אל הוא דבר שהוא עובדתי ולא נדרש להוכחה, הוא טוען שרוב התאיסטים נמצאים קרוב לעמדה 1 לפי קיומו של האל לא דורש כל הוכחה. לעומת זאת יש מעט אתאיסטים שטוענים שאי קיום האל הוא עובדה שלא דורשת כל הוכחה. הוא עצמו נמצא בדרגה 6 לפיה מאוד לא סביר שאלוהים נמצא - כלומר בעמדה שקיומו של האל סביר בערך כמו קיומה של פיית הגינה. לדעתו אין זה הגיוני להניח שיש סיכוי של 50% 50% לכאן או לכאן כשם שרוב האנשים לא מרגישים באופן כזה לגבי קנקן התה השמיימי של ראסל או קיומו של חד קרן בלתי נראה.

טיעונים בזכות קיומו של אלוהים

הפרק השלישי של הספר מוקדש להצגת טיעונים בזכות קיומו של אלוהים, והפרכת טיעונים אלה על ידי דוקינס ואחרים.

ההימור של פסקל

לדוגמה מוצג "ההימור של פסקל" - אם אלוהים אינו קיים ואתה מאמין בו - הנזק הוא קל, אבל אם הוא קיים ואתה לא מאמין בו - הנזק הוא כבד - נקמת זעמו של האל- מכאן שמשתלם יותר להאמין - דוקינס דוחה טיעון זה על בסיס כמה סיבות. אחת מהן היא שלא ניתן להאמין במשהו בכוח. לכל היותר ניתן להעמיד פנים שאתה מאמין - ולקוות שהאל הוא לא באמת יודע כל. הוא טוען כי ניתן פשוט להחליט להאמין במשהו כרעיון מגוחך - וכי הגיחוך הזה מופיע בספר "סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי" של דאגלס אדמס, בדמות נזיר רובוטי חשמלי שתפקידו להאמין במקומך. ובכלל עולה השאלה מדוע אלוהים כל כך מעריך תכונה של אמונה בו - האם הוא לא יעריך יותר תכונות כמו טוב לב, או צניעות או נדיבות? מדוע שאלוהים לא יתגמל אנשים על כנות? ברנד ראסל נשאל מה יעשה אם ימות ויפגוש את אלוהים שישאל אותו מדוע לא האמין בו - התשובה שלו היא - אין מספיק ראיות. מדוע שאלוהים לא יעריך את ראסל על הספקנות האמיצה שלו? ומה אם אלוהים הוא בכלל הבעל והוא אל קנאי? לדעת דוקינס פסקל התלוצץ כאשר הציע את ההימור הזה, כפי שדוקינס מתלוצץ כשהוא דוחה אותו. הוא גם מערער על ההנחה לפי חיים עם אמונה באלוהים הם נטולי נזק בגלל בזבוז זמן או סיכון החיים במלחמות למען אלוהים הנכון.

יעילות של תפילות

דוגמה אחרת היא הפרכת הרעיון כי תפילה מסייעת להטבת מצבו של מישהו על ידי התערבות אלוהית כלשהי. בשנת 2006 נערך מחקר המכונה "מחקר התפילה הגדול" או "מחקר התפילה של קרן טמפלטון". שמו הרשמי הוא Study of the Therapeutic Effects of Intercessory Prayer (STEP) והוא נוהל על ידי Herbert Benson. המחקר בדק מעל 1,800 מטופלים שעבורו ניתוח מעקפים בשישה בתי חולים. תוך שימוש בפרוטוקול סמיות כפולה, חולקו החולים לשלוש קבוצות. הנבדקים בקבוצה 1 השתתפו בניסוי וקבוצת הבקרה הייתה קבוצה 2. למטופלים בקבוצות אלה נמסר כי ייתכן ויתפללו למען בריאותם. רק מטופלים בקבוצה 1 באמת זכו לתפילות לשלומם. קבוצה 3 הייתה קבוצת בקרה להשפעה פסיכו-סומטית אפשרית (כדי לנטרל את ההשפעה שיש להרגשת המטופל שיודע שמתפללים עבורו). למשתפי קבוצה זו נאמר שיתפללו עבורם ואכן התפללו עבורם.

בניגוד לחלק ממחקרים אחרים דומים, המחקר רצה לבצע סטנדרטיזציה של שיטת המחקר, ולשם סמיות הנבדק לא ניתנו למתפללים השם המלא של המטופל אלא רק שמו הפרטי והאות הראשונה של שם משפחתו. לבריאות המטופלים התפללו קתולים וכן מאמינים של New Thought church. הם נתבקשו להתפלל לפי המקובל אצלם אבל להוסיף את המשפט האחיד "להצלחת הניתוח, עם החלמה מהירה ובריאה וללא סיבוכים". סיבוכים מהניתוח התרחשו בקרב 52% מאלו שהתפללו עבורם בקבוצה 1. בקרב 51% בקרב אלו שלא התפללו עבורם בקבוצה 2, ו-59% בקרב המטופלים בקבוצה 3 שידעו שיתפללו עבורם. לא היו הבדלים משמעותיים בסיבוכים גדולים או באחוזי התמותה בתום 30 יום מהניתוח. , דוקינס מעיר כי ייתכן שהיו יותר סיבוכים בקרב מי שידעו שמתפללים עבורם בגלל לחץ גדול יותר לעמוד בצפייה של המתפללים או בגלל שהדבר עורר בהם מחשבה "האם אני חולה עד כדי כך שמתפללים עבורי" וזה יצר לחץ שגרם הרעה בסיבוכים.

הסבר להופעתו של סדר

דוקינס סוקר בקצרה את טיעונים עיקריים שזיהה בעד קיומו של אלוהים. מתוך הרעיונות הפילוסופים השונים בהם הוא דן, הוא בוחר להתמקד בטיעון המשמש כיום בריאתנים ברחבי העולם, הגורס שהטבע נראה כאילו עוצב על ידי מתכנן תבוני. בספרו מגיע דוקינס למסקנה, המקובלת בקרב רוב הביולוגים כיום, לפיה אבולוציה וברירה טבעית מהווים הסבר מבוסס וחזק לקיומו של מה שנתפס על ידי אנשים כ"עיצוב בטבע".

הוא מרחיב ואומר שאחד האתגרים הגדולים ביותר לתבונה האנושית היה להסביר "איך העיצוב המורכב והבלתי סביר ביקום נוצר", ומציע שישנם שני הסברים נגדיים לכך:

1. תאוריה המכילה בורא לעולם, משמע, ישות מורכבת שתסביר את העולם המורכב שבו אנו חיים.
2. תאוריה המסבירה כיצד, מתוך מקורות ועקרונות פשוטים, יכול לצמוח משהו מורכב בהרבה על ידי שורה של צעדים קטנים.

זוהי הגדרת הבסיס לטיעונו כנגד קיומו של מתכנן תבוני כלשהו. חלק זה של הספר חוזר באופן חלקי על הסברים שיש בספר השען העיוור - הטיעון של בריאתנים הוא שאם אנו רואים דבר מסודר ומרוכב, לדוגמה "בואינג 747", לא סביר שדבר זה נוצר מעצמו סתם כך במקרה מחיבור מקרי של גרוטאות מתכת. הסבירות לחבר חלקי מתכת ולקבל באופן מקרי בואינג 747 היא נמוכה מאד. דוקינס מסביר שהטיעון הראשון מכיל בעיה לוגית. שכן אם סדר ומורכבות אפשריים רק על ידי גורם מורכב יותר כלשהו - עולה השאלה מי יצר את היוצר. הדת מתחמקת מדבר זה על ידי הנחה שאלוהים נמצא מחוץ לחוקי הטבע ואין דרך להסבירו כלל.

ההסבר השני של הופעת סדר בטבע מתוך עקרונות פשוטים וצעדים הדרגתיים, הוא ליבה של תורת האבולוציה כפי שנוסחה לראשונה על ידי צ'ארלס דארווין. תחילה פוסל דוקינס דעות קדומות שונות לגבי תורה זו. לדוגמה הוא מבהיר שאבולוציה לא מניחה שיש שינוי רק תודות ליד-המקרה. אדרבה, בעוד ששינויים גנטיים שונים הם דבר מקרי, השרידה של חלק משינויים אלה והעלמות של שינויים אחרים אינה דבר מקרי כלל - היא מוכתבת על ידי מנגנונים קשוחים של ברירה טבעית. לכאורה הקושי באבולוציה הוא להסביר מבנים מורכבים כמו עין של אדם או כנף של שפירית. נראה ממבט ראשון שאין דרך לעשות זאת בצורה "טבעית" ווודאי שאין דרך לעשות זאת בצורה מקרית לגמרי.

דוקינס מדמה מבנים מורכבים שנוצרים על ידי האבולוציה להר. צידו האחד הוא צוק תלול ושטוח וצידו האחר הוא מדרון איטי שעולה בהדרגה. הטיעון הבריאתני רואה את הצד של הצוק וטוען שאין דרך להסביר את המבנה המורכב אלא בקפיצת דרך אחת מבסיס הצוק לראש ההר, דבר שהוא מאוד לא סביר. לעומת זאת ההסבר הביולוגי לנושא הוא הליכה בדרך של צעדים קטנים, כל אחד מהם הוא שיפור קטן של האחר, וכל אחד מעניק מספיק יתרון ביולוגי של שרידה או הולדת או גידול צאצאים לעומת הצעדים הקודמים. איבר שמסוגל להבחין בין אור לחושך טוב בהרבה מאשר עיוורון מוחלט, והבחנה בדמות מטושטשת מאוד עדיפה על פני תא זה וכן הלאה. הוא מדגים דבר זה גם כסוגי עיניים שקיימים בטבע וגם מול טיעון בריאתני לפיו העין היא "הכל או כלום" - אדם שאיבד חלקים מעינו בגלל ניתוח קטרקט לא יכול לראות בצורה טובה, אבל הוא הדבר יכול לסייע לו להימנע מנפילה מצוק או להיתקע בעץ - זה הרבה יותר טוב מעיוורון מוחלט.

בסוף פרק 4, הנקרא "מדוע כמעט ודאי אין אלוהים", דוקינס מסכם את טיעוניו. "הפיתוי (לייחס את העיצוב למראית עין לעיצוב אמיתי) הוא טעות, בגלל שהנחה שיש מעצב לטבע מעלה באופן אוטומטי את הבעיה הגדולה אף יותר של "מי עיצב את המעצב". הבעיה שהתחלנו אתה מלכתחילה הייתה הניסיון להסביר משהו שהוא לא מסתבר סטטיסטית. לכן זה לא הגיוני לשער משהו אפילו עוד יותר בלתי סביר כדי להסביר זאת".

דוקינס כאמור אינו טוען שניתן להפריך את קיומו של אלוהים בוודאות גמורה. במקום זאת, הוא מציע את העיקרון הכללי שהסברים פשוטים עדיפים (ראו תערו של אוקאם) ושאל יודע-כל חייב להיות ישות מורכבת ביותר בפני עצמה. ככזאת, הוא טוען שהטיעון בדבר יקום נטול אלוהים, עדיף על התאוריה של יקום המכיל אלוהים.

שורשי הדת

פרק חמישי של הספר כולל את השאלות מאיין באה הדת, למה דתות קיימות בכל התרבויות בעולם, ומתאר את החיפוש אחר ההסבר להופעה החוזרת שלה בקרב חברות אנושיות מרובות. דוקינס כמו הוגים אחרים שתומכים באבולוציה טוען כי הדת עצמה היא דבר נפוץ בגלל חוקים אבולוציוניים.

דוקינס בוחן תאוריות לפיהן דת היא דבר נפוץ בגלל היבטים כמו ברירת קבוצות - כמו הנחה לפיה קבוצות דתיות היו מוכנות להילחם באופן קיצוני ולהקריב חיילים באופן תוקפני יותר ודבר זה הקנה להן יתרון על פני חברות אתאיסטיות או עם דתות שלוות יותר. דוקינס דוחה סוג כזה של הסברים משום שלדעתו ברירת קבוצות היא כוח לא מספיק חזק באבולוציה.

דוקינס מתאר את הדת כ"תוצר נלווה של משהו מועיל". הוא משווה את הדבר למנגנון הניווט של עשים שגורם לכך שהם עפים לתוך נר ובכך נשרפים. העשים אינם מתאבדים בכוונה. במשך מיליוני שנה התפתח אצלם מנגנון ניווט מול מקורות אור מרוחקים כמו הירח והכוכבים, שמאפשר להם לטוס ישר בדומה לשימוש במצפן. המנגנון הזה לא עובד טוב מול דבר מודרני כמו נרות שהם מקור אור קרוב. במצב זה שמירה על זווית קבועה מול הנר הופכת למסלול ספיראלי שנכנס אליו. באופן דומה מתאר דוקינס, כיצד הקשבה לסיפורים והנחיות מצד ההורים הייתה מנגנון מועיל מאוד בחברות אנושיות קטנות של ציידים לקטים. בחברות אלה יש תועלת רבה מכך שילדים יקשיבו לסכנות מנהר עם תנינים לדוגמה. הדת לפי דוקינס היא תוצר לוואי של מנגנונים אלה - ההקשבה להוראות המסורת, שהיא במשך רוב האבולוציה הייתה דבר מועיל מאד, הולידה תופעת לוואי בדמות דת. דוקינס מציע שתאוריית הממים (שאותה יצר בשנת 1976 בספרו "הגן האנוכי"), ורגישותם של בני אדם לממים דתיים, יכולים להסביר כיצד דתות מתפשטות בצורה שהגדיר "וירוס תודעתי" בין חברות.

שורשי המוסר - מדוע אנחנו טובים?

ערך מורחב – חקר המוסר באמצעות מדע

בפרק השישי של הספר דוקינס מעלה שאלות שאלות ביחס למוסר, ובשאלה מאיפה המוסר מגיע. הוא מעיר כי רתיעה של מדענים מלעסוק בנושא זה ולהפנות אותו לתחום הדת היא לא הגיונית. מדוע דווקא לכוהני דת יש הסבר יותר טוב ביחס למוסר מאשר למקצועות אחרים כמו גנן או טבח?

דוקינס שואל איך אפשר להסביר את קיומו של המוסר בהינתן תהליך האבולוציה. הוא מסביר כי תהליך אבולוציה אין פירשו אנוכיות מוחלטת של הפרט. אדרבה, הוא מבהיר כי גם בספר "הגן האנוכי, הטענה היא כי היחידה שפועלת לפי עקרון האנוכיות היא הגן עצמו, ולכן יחידות גדולות יותר, כמו האורגניזם השלם, או קבוצה של בעלי חיים לא נוקטים באסטרטגיה של אנוכיות מוחלטת.

דוקינס מתאר קיומם של ארבעה מנגנונים שונים לקיומו של אלטרואיזם של היצורים החיים. מנגנון אחד של אלטרואיזם כלפי צאצאים וקרובי משפחה. דבר זה מוסבר בספר הגן האנוכי כיצר סיוע לקרובים לשרוד משפר את סיכוי השרידה של הגן. מנגנון שני הוא אלטרואיזם של שיווי משקל של "גרד את הגב שלי ואגרד את הגב שלך" סוג כזה של יחסים הוא בדרך כלל סימביוזה בין צורים עם תכונות שונות - סיוע של ציפור לגירית למצוא דבש לדוגמה. בשיווי משקל זה יש גם אפשרות לרמות אבל עם ענישה לרמאים נוצר שיווי משקל שבו לרוב לא מרמים ומשתפים פעולה. לשיתופי פעולה אלה יש ערך משמעותי בקרב יצורים רבים - יותר מאשר אנוכיות סתמית. שני הסברים אפשריים נוספים נובעים מהסברים אלה. מנגנון אחד הוא שמירה על שם טוב. הן בחברות אנושיות והן בקרב בעלי חיים (דג נקאי) יש חשיבות למוניטין. מנגנון רביעי נוגע למנגנון אפשרי של קיומו של אפקט ההכבדה לפיה במצבים מסוימים, פרטים מסוימים יהנו מיתרון אבולוציוני על ידי מתן אות אמין של איכות על ידי סיוע לאחרים - אם במזון או על ידי שמירה בעמדה מסוכנת. מנגנונים אלה באים לידי ביטוי ביצורים חיים שונים - לא רק בקרב בני אדם על ידי תכונות כמו אמפתיה.

דוקינס ממשיך וטוען כי חלק מהתנהגויות אלטרואיסטיות אלה, הן הגיוניות יותר בקרב חברות קטנות של ציידים לקטים, שבהן עזרה הדדית, והגנה על שארים היא דבר חשוב לשרידה עוד יותר מאשר היום. החשיבות של מנגנונים אלה טבועה בנו גם היום, גם כאשר יש להן הגיון אבולוציוני חלש יותר. זוהי שוב "תופעת לוואי" של תכונות אבולוציונית. ניתן לראות דבר דומה גם בהתנהגויות אחרות של בני אדם - אנחנו יכולים להתאהב באדם עקר, אף שהמטרה האבולוציונית של מין ואהבה היא לשם הולדה וגידול צאצאים, ההנאה ממין שהיא שוב דבר שנובע מהגיון אבולוציוני, לא מונעת מזוג לקיים יחסים תוך כדי לקיחת גלולות למניעת הריון.

דוקינס מביא מחקרים של חוקרים אחרים המצביעים על כך שמוסר בנוסח "כלל הזהב" הוא דבר אוניברסלי בתרבויות שונות. לפי עמדה זו עקרונות המוסר טבועים בדרך כלל במוח האנושי באופן דומה לקיומה של מנגנון לימוד השפה. למרות קיומן של שפות שונות, שהפרטים לומדים אותן במהלך חייהם, הדבר מבוסס על מבנים מוחיים משותפים שקיימים כמעט בקרב כל בני האדם. באופן דומה עקרונות רבים של מוסר קיימים בקרב בני אדם מתרבויות שונות. הוא מזכיר קיומן דילמות שונות במוסר - כמו האם כדי להציל חמישה אנשים ממוות על ידי דריסה בקרונית, ניתן להסית אותה כך שתדרוס אדם אחר. רוב האנשים חושבים שכן, לעומת זאת רוב גדול של האנשים חושבים שלא מוסרי לזרוק אדם שיושב על גשר מעל המסילה כדי להציל חמישה אנשים אחרים, כמו שלא מוסרי להרוג אדם בריא שמחכה בחדר המתנה ולתרום את איבריו כדי להציל חמישה אנשים אחרים. קיימות דילמות שונות ברמות סיבוך עולות, ויש תשובות דומות לדילמות אלה בקרב רוב האנשים, גם כאשר הם מרקעים שונים. עקרונות אלה שבים ומופיעים בתרבויות שונות ומשונות כולל בשבטים שחיים ביערות הגשם, מנותקים משאר התרבות האנושית.

דוקינס מעיר גם שהסכמה על פתרון דילמות מוסר אלה לפי כללים מסויימים, היא זהה בקרב אתאיסטים ואנשים דתיים, וכן בקרב דתות שונות. לעתים קרובות אנשים לא יודעים לתת הסבר מילולי ומנומק מדוע מוסרי להציל חמישה אנשים ולגרום למוות של אדם אחד במקרה מסויים בעוד לא מוסרי לעשות זאת במקרה אחר. דבר זה גם מצביע על כך שמוסר הוא מנגנון שחלקו לפחות מובנה בתוך רוב האנשים ולאו דווקא מנגנון שהוא כולו נלמד או מושפע רק מתהליכים חיצוניים לנו.

דוקינס יחד עם הוגים אחרים, טוען שהטיעון לפיו אנשים צריכים את אלוהים כדי לנהוג באופן מוסרי אינו נכון. ראשית הוא מעיר כי תאיסטים רבים מניחים שאתאיזם הוא לא מוסרי, או מוביל למעשים לא מוסריים, וכי הדבר מעודד מכתבים שטנה ואיומים שונים נגד אתאיסטים. למרות ערכי הנצרות המטיפים לאי אלימות הדבר גם מוביל למעשי אלימות. הוא טוען כי הנחה לפי אנשים חייבים קיומו של אלוהים כדי לשמור על כללי מוסר היא טענה מוזרה שמציגה את התאיסטים כאילו הם מאמינים שלולי קיומו של "שוטר בשמיים" הם היו מתחילים לרצוח ולאנוס ולגנוב באופן חופשי. זהו מוסר חלש יותר שמציג את שמירת המוסר רק כדבר שתלוי במנגנון של שכר ועונש.

כמו כן דוקינס מצביע על מחקרים שהשוו בין מדינות עם רוב רפובליקני (שהן יותר דתיות) לעומת מדינות דמוקרטיות יותר (יותר חילונים). לפי התאוריה שאמונה באלוהים שומרת על מוסר, היינו מצפים לשיעורי פשיעה נמוכים יותר בקרב מדינות מאמינות, המחקרים מצביעים על שיעורי פשיעה בתחומים שונים דווקא במדינות הרפובליקניות.

דוקינס טוען שאיננו זקוקים לדת על מנת להיות טובים. במקום זאת, למוסר שלנו יש הסבר דארוויניסטי: גנים אלטרואיסטים, שנבררו במהלך תהליך האבולוציה, מעניקים לבני אדם יכולת אמפתית טבעית. הוא שואל, "האם היית יכול לקיים רצח, אונס או שוד, לוּ ידעת שאלוהים אינו קיים?" הוא טוען כי מעט מאוד אנשים היו עונים "כן" לשאלה זו, ומפריך את הטענה שאנו זקוקים לדת על מנת להתנהג באופן מוסרי. כדי לתמוך בטענתו הוא סוקר את ההיסטוריה של המוסר האנושי, וטוען שישנו סולם ערכים שמתפתח באופן תדיר בתוך חברה. ככל שהוא מתפתח, מוסר זה משפיע על האופן בו מנהיגים דתיים מפרשים את כתבי הקודש שלהם. לכן, אומר דוקינס, המוסר אינו נובע מן התנ"ך, אלא מהתקדמות מוסרית המאפשרת לנו לדעת אילו חלקים אנו מאמצים מתוך כתבי הקודש, ואת אילו אנו זונחים.

נימוקים להתנגדות לתאיזם ולדת

"יש אלוהים?" אינו מסתפק רק בהגנה על אתאיזם. פרק שמונה עוסק בשאלה מה רע בדת? למה להיות עוין כל כך? אלא יוצא למתקפה כנגד דתות תאיסטיות כמו איסלם ונצרות. דוקינס רואה את הדת כחותרת תחת המדע, מקדמת פנאטיות ודעות קדומות כנגד הומוסקסואלים, ומשפיעה לרעה על החברה בדרכים רבות.

דוקינס מציין מספר מדינות מוסלמיות כמו פקיסטן, אפגניסטן, ערב הסעודית אנשים עלולים להיות מוצאים להורג בשל "הרהורי כפירה". הוא משווה זאת לרעיון של "פשע-מחשבה" בספר 1984. הוא גם טעון כי מנהיג מוסלמי מקומי באנגליה מתקשה לגנות הוצאות להורג כאלה. בהמשך הוא מצביע על מעשים ועמדות קיצוניות מצד נוצרים רבים בארצות הברית. דוגמה לנושא הזה היא שנאה להומואים והתנכלות למישהו בגלל מעשה שנעשה באופן פרטי, בלי לפגוע באדם אחר ומתוך הסכמה בין בגירים. הוא מביא לדוגמה את סיפורו של אלן טורינג שתרם באופן משמעותי למאמץ המלחמתי נגד גרמניה הנאצית בפיצוח צופן האניגמה, אבל לאחר המלחמה אולץ לקבל טיפול הורמונלי שהוביל בהמשך להתאבדותו. דוגמה אחרת היא התנגדות גורפת להפלות שגורמת להתקפות ופשעי שנאה בארצות הברית. דוקינס טוען שטיעונים רבים של מתנגדי הפלות אינם נכונים - לדוגמה לא הגיוני להתנגד להפלה בטיעון לפיו אנו עלולים למנוע את הלידה של בטהובן, כאשר דבר דומה מתרחש בכל פעם שאנחנו מסרבים לקיים יחסי מין. הוא גם מדגים מדוע עוברים, בוודאי בשלב מוקדם של חייהם - כאשר מדובר רק בצבר תאים - שונים מבני אדם. דוקינס מדגים את השנאה היוקדת שיש בקרב חלק ממתנגדי ההפלות - שנאה שגוררת לעיתים מעשי רצח, הוא גם תוהה מדוע קדושת החיים חשובה כל כך ביחס לעוברים אבל אותם אנשים תומכים בעונשי מוות.

דוקינס טוען כי דת מהווה בסיס נוח לפעילות טרור. לפי דוקינס מעשי טרור בשם הדת - כמו פיגועי מגדלי התאומים -יסודם לא רק בקיצונים דתיים, אלא נטועה בהסברים דתיים פופולריים שקיימים גם בקרב דתיים מתונים. לדוגמה האמונה שאם תמות לאחר שעשית את הדבר הנכון בעיני אלוהים - תגיע לגן עדן. רוב הדתיים לא יהפכו לטרוריסטים, אבל לפי דוקינס החינוך הדתי, גם החינוך הדתי המתון, מכין יסודות שעליהם ניתן לקדם ביתר קלות פעילות אלימה נגד "כופרים", נגד דתות אחרות וסיבות אחרות. הדת מעודדת את האנשים לחשוב כי זה לגיטימי לא לערער על הנחות מסוימות. זה לא בסדר להטיל ספק. סוג כזה של מחשבה לפי דוקינס הוא בעייתי.

ילדות התעללות ומפלט מן הדת

פרק תשע של הספר עוסק בסוגיות הנוגעות לגידול ילדים בצל הדתות. דוקינס מציין את הפרשה של חטיפת הילד אדגרדו מורטארה מידי הוריו היהודים, על ידי מוסדות נוצריים באיטליה של המאה ה-19. לפי דוקינס סיפור זה מדגים את הבעיות שיש גם בקרב דתיים מתונים - שכן הדת מאפשרת לאנשים כאלה לעשות מעשים איומים, בלי שיש להם כוונת מרושעות. למורטארה הייתה מטפלת נוצרית. בשלב מסוים הילד חלה והמטפלת חששה שהוא ימות ויגיע לגיהינום. מסיבה זו היא הטבילה אותו לנצרות בחשאי וללא הסכמת הוריו. לפי הלוגיקה הקתולית באופן זה הילד הפך להיות נוצרי, וכאשר נודע הדבר הוא הוצא מידי הוריו בכוח על ידי המשטרה. לא עזרו לחצים של יהודים ושל גורמים נוספים מחוץ לאיטליה - הילד לא הושב להוריו. דוקינס מראה את הבעית בסוג כזה של חשיבה - לדוגמה כיצד אקט סמלי של שפיכת מים על ראש של אדם ומלמול כמה מילים הופכת להיות דבר חשוב שמשנה את הזהות של אדם, דבר שני הוא שראשי הכנסייה ואף נוצרים קתולים רבים באותה תקופה, לא הצליחו להבין כלל את הבעיה במעשיהם. הדת אפשרה להם להצדיק מעשה נפשע של הפרדת ילד מהוריו. בעיה שלישית שדוקינס מזהה בדת בעקבות סיפור זה הוא האמונה היוקדת שדווקא האמונה והדת שלך הם הנכונות וכל השאר מוטעות. דבר זה מוביל לפטרונות – חלק מהנוצרים טענו שבעצם עשו לילד טובה, בכך שהוציאו אותו מבית יהודי, שהרי היהודים הם מיעוט נרדף ש"נושא כתם" מוסרי עקב רצח ישו.

דוקינס מתייחס לפרשיות של התעללות מינית של נזירים בילדים ומקרים של אלימות פיזית של אחיות בילדות - כמו שמתואר לדוגמה בסרט "האחיות מגדלנה". לדעת דוקינס בעיה לא פחות חמורה מהתעללות מינית כזו היא דוגמאות של התעללות נפשית בגלל לדוגמה סיפורי זוועה על גיהינום המצפה לנוצרים. הוא מזכיר עדות של אשה אשר בהיותה ילדה עברה ניצול מיני בידי כומר, אבל טענה כי הדבר כמעט לא השפיע עליה, לעומת זאת היא מעידה כי היא חוותה מצוקה נפשית גדולה על רקע זה שגרמו לה להאמין בעודה ילדה קטנה כי חברתה שהייתה פרוטסטנטית ומתה כילדה, נידונה לעיוניים תמידיים באש התופת. דוקינס מביא דוגמאות לשיטות של הפחדת ילדים על ידי נוצרים כדרך לחנך אותם – לדוגמה "חדרי גיהינום".

דוקינס מציין את ההמרה האוטומטית של ילדים לדת הוריהם, ומתייחס להטמעה זו הנעשית על ידי ההורים או מוסדות הדת כסוג של התעללות נפשית. דוקינס רואה את התוויות "ילד מוסלמי", או "ילד קתולי" לא הגיוניות ממש כהגדרות "ילד מרקסיסט" או "ילד אתאיסט". לטענת דוקינס, ילדים הם צעירים מדי מכדי לגבש תובנות שכאלה על היקום שסובב אותם ועל מיקום האנושות בו.

פער נחוץ מאד

הפרק העשירי והאחרון בספר עוסק בשאלה מדוע דת, למרות החסרונות הרבים שדוקינס זיהה בה, ממלאת "תפקיד בסיסי" בחברות אנושיות ולפי תפישתו גם מעניקה נחמה והשראה לאנשים שזקוקים לה.
לדברי דוקינס, צרכים אלה ממולאים בצורה טובה יותר בדרכים "לא דתיות" כגון פילוסופיה או מדע. הוא טען שהשקפת עולם אתאיסטית היא מלאה, מעניקה משמעות, ומרוממת נפש יותר מכל דת, על כלל תשובותיה הבלתי מתקבלות על דעתו למסתורי החיים.

תת הפרק אם כל הבורקות מתאר כיצד החושים שלנו מציגים לנו מעין סדק קטן מאד דרכו אנו קולטים חלקים מתוך המציאות. לדוגמה אנחנו רואים רק אור נראה ואילו חלקים עצומים מתוך הספקטרום האלקטרומגנטי אינם גלויים לנו. אנו עיוורים בפני אור אולטרה סגול (אותו רואים חרקים) וכן בפני סוגי קרינה רבים אחרים - דוקינס מציין כי אם הטווח הקרינה שאנו רואים היה משתרע על פני 2.5 ס"מ, הבורקה של שאר הספקטרום הייתה צריכה להשתרע על פני קילומטרים רבים. באופן דומה אנחנו לא קולטים דברים רבים אחרים - רעשים שעטלפים שומעים ומנווטים איתם, או יכולת ריח שיש לכלבים. דוקינס מציין כי גם הדמיון שלנו מוגבל מאד - לתחום של "העולם האמצע" של עצמים בגודל עשירית המילימטר עד כמה קילומטרים - וכי אנחנו מתקשים מאד לדמיין עצמים ומרחקים גדולים, עצמים שנעים קרוב למהירות האור ועוד יותר מכך עצמים קטנים מאד שמתנהגים בהתאם למכניקת הקוונטים. המדע לפי דוקינס מאפשר "לקרוע את הבורקה" ולאפשר לנו גם להבחין בחלקים גדולים יותר של המציאות. חלק מזה מבוצע באמצעות החושים שלנו והטכנולוגיה - כאשר טלסקופים ומיקרוסופים מאפשרים לנו להבחין בדברים גדולים יותר אך רחוקים או בדברים קטנים, או מכשירים המאפשרים להבחין בגלים אלקטורמנגנטיים כמו קרינת X או גלי רדיו. חלק אחר של קריעת הבורקה על ידי המדע הוא הרחבת היכולת שלנו לדמיין את העולם והלבין אותו - לדוגמה על ידי המהפכה הקופריאנית (שהבהירה שכדור הארץ אינו במרכז היקום) או על ידי אבולוציה שמאפשרת לנו להבין איך התפתחו מולקולות לכדי יצירה של יצורים חיים מורכבים. דוקינס מקווה כי המדע יוכל לסייע לנו להבין עוד את העולם ו"לקרוע" חלקים גדולים יותר של ה"בורקה" - ולשחרר עוד את הדמיון וההבנה.

ביקורת על הספר

עם צאתו לאור הספר עורר תגובה מיידית, חיובית ושלילית כאחד, הן ממקורות דתיים והן ממקורות אתאיסטיים. הספר קיבל בעת פרסומו תמיכה ממדענים כגון ג'יימס ווטסון, שזכה בפרס נובל על עבודתו בגילוי מבנה הדנ"א, והפסיכולוג סטיבן פינקר, אך קיבל תגובות מעורבות ממבקריו. כתב העת "London Review of Books" מתח ביקורת על דוקינס על כך שלא עשה מחקר ראוי על נושא ספרו, הדת, והעמדת איש קש כדי לבסס את טיעוניו כנגד התיאיזם. הספר הועמד לתואר הספר הטוב של השנה בבריטניה.

התאולוג אליסטר מקגארת', שכתב את הספרים "דילוזיית הדוקינס" ו"האלוהים של דוקינס", טוען שדוקינס הוא בור בכל הנוגע לתאולוגיה נוצרית, ועל כן איננו ראוי לעסוק בנושאי דת ואמונה בצורה אינטליגנטית. בתגובה שאל דוקינס: "האם קראת על לפריקונולוגיה לפני שפסלת את האמונה בלפריקונים?". הפילוסוף הנוצרי קיית' וארד בספרו "האם הדת מסוכנת?" טוען כנגד אמירתו של דוקינס שהדת מסוכנת לחברה, ופילוסופית המוסר מרגרט סאמרוויל ציינה שדוקינס מגזים בהתקפה שלו על הדת, במיוחד בתיאורו את תפקידה של הדת בעימותים אנושיים ופוליטיים.

הרב ד"ר מיכאל אברהם, בספרו "אלוהים משחק בקוביות" התייחס בהרחבה לספרו של דוקינס וסוקר את טיעוניו כנגד התאיזם ואת השגיאות הלוגיות שהוא מצא בהם. כמו דוקינס הוא איננו בא לעסוק באל או דת מסוימת אלא להראות את הסבירות לקיומה של ישות אלוהית. טענתו העיקרית היא שההתקפה מהמדע על הדת בכלל, והתקפתו של דוקינס את הדת על ידי האבולוציה בפרט, נובעת מפרשנות שגויה של המדע וכשלים הנובעים מבלבול בין המישור הפילוסופי לזה המדעי. הוא כותב שדוקינס הוא אכן ביולוג מוכשר, אך חסר את המיומנות הפילוסופית הדרושה לטיפול בטיעונים הלוגיים בהם הוא עוסק. לטענתו אין כל ספק שהאבולוציה כעובדה מדעית אכן קרתה, אך הטענה שקיומה של האבולוציה מפחית את הסבירות לקיומו של אלוהים, שהיא טענה פילוסופית, היא טענה שגויה, ודווקא ההפך הוא הנכון. אברהם מביא בספרו את מה שהוא מכנה "ההוכחה מן האבולוציה לקיומו של אלוהים", וטוען שהתהליך האבולוציוני הוא כמעט בלתי אפשרי מבחינה סטטיסטית. בהנחה שכך הדבר - הדבר לא מצביעה על כך שהוא לא קרה, שהרי הוא קרה, ואנחנו הראיה החיה לכך, אלא שהעובדה שדבר כה בלתי סביר קרה היא שאמורה להצביע על קיומה של יד מכוונת. טענה זו חוזרת בעצם על טענה נפוצה על ידי בריאתנים, לפיה התהליך האבולוציוני אינו סביר כתופעה מקרית. נושא זה נידון בהרחבה על ידי דוקינס בספר השען העיוור ומוסברת גם בספר הנוכחי. דוקינס מצביע על כך שתהליך הדרגתי של אבולוציה של שיפורים הדרגתיים בשילוב הניפוי האכזרי של הברירה הטבעית הוא דווקא דבר שמוביל לסדר באופן סביר למדי.

ראו גם

• הגן האנוכי, השען העיוור
• קיצור תולדות האנושות, רובים חיידקים ופלדה
• מיתוס, סדר חברתי
• התמוטטות
• הכחשת מדע
• תרבות מבוססת מדע
• רוחניות (מחדל החילוניות)
• אלוהים אינו גדול - ספרו של כריסטופר היצ'נס

קישורים חיצוניים

• יש אלוהים? בוויקיפדיה האנגלית
• ריצ'רד דוקינס, הפרק "שורשי הדת" מהספר "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת", באתר הידען
• Who Says Science has Nothing to Say About Morality? ראיון בין סם האריס לבין ריצ'רד דוקינס

• דיון בספרו של דוקינס "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת", בתוכנית לונדון וקירשנבאום, באתר נענע10
• שחר סמוחה, אין לו אלוהים. ראיון עם ריצ'רד דוקינס, באתר הארץ, 19 ביוני 2008
• חגי דגן, מיהו אלוהים? א. גזען ב. נקמן ג. מגלומן ד. כל התשובות נכונות, באתר הארץ, 25 ביוני 2008
• אריק גלסנר, מה באמת מעיק על דוקינס?, באתר ynet, 14 בנובמבר 2008
• חיים היילפרין, אלוהים, דת ומדע, ביקורת על ספרו של דוקינס "יש אלוהים?", ירחון גלילאו
• רז קולר, יש אלוהים? – הטעות של ריצ'רד דוקינס, באתר אימגו
• מסע הצלב האתיאיסטי, מאמר נגד ספרו של ריצ'רד דוקינס, באתר AISH
• מיכאל אברהם, האם איינשטיין טעה? "אלוהים משחק בקוביות", באתר ynet, 23 ביוני 2011