ספין דיקטטורים
ספין-דיקטטורים: פניה המשתנות של הרודנות במאה ה-21 (באנגלית Spin Dictators) הוא ספר עיון על סכנת גלישה של דמוקרטיות לדיקטטורות, מאת סרגיי גורייב, פרופסור לכלכלה רוסי המתגורר בצרפת, ודניאל טריזמן, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
הספר בוחן כיצד דיקטטורים ואוטוקרטים מתמקדים בשיטות תעמולה כמו ספינים, דיסאינפורמציה ולוחמה פסיכולוגית על האוכלוסייה כדי לגרום לה לפחד מהאחר, במקום שיטות של רדיפה פוליטית ודיכוי פוליטי שהיו נהוגות על ידי דיקטטורים בעבר, בהם יוסיף סטלין בברית המועצות ומאו דזה-דונג בסין. על פי הספר, הספין-דיקטטורים הראשונים היו לי קואן יו בסינגפור ואלברטו פוג'ימורי בפרו, ושיטותיהם הועתקו על ידי ולדימיר פוטין ברוסיה (בתחילת שלטונו), רג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה, ויקטור אורבן בהונגריה והוגו צ'אווס בוונצואלה.
פרוט
הספר מציג כיצד ספין-דיקטטורים משמרים את שליטתם בעם לא באמצעות כוח, צבא ודיכוי, אלא בעיקר באמצעות הפעלת לחץ ושליטה על אמצעי התקשורת, תעמולה, שימוש מניפולטבי ברשתות חברתיות, הפצת תאוריות קונספריציה ועוד. [1] המחברים טוענים שספין-דיקטטורים מודרניים מתיימרים להיות דמוקרטים. לדוגמה הם יאפשו פרסום מאמרים של מתנגדי השלטון בעיתונים בעלי תפוצה נמוכה, כדי להראות שהם מכבדים, כביכול, את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות. לצד "פתיחות" זו הם ירדפו ויפעילו לחצים על גופי תקשורת גדולים, יאיימו בסגירתם, יכבידו עליהם מבחינה כלכלית או יקשרו קשרים על הבעלים שלהם ביחסי הון שלטון -עיתון - כך שלבעל העיתון יהיה אינטרס להחניף לשלטון או להציג תמונה "מאוזנת". מנהיגים אוטוריטריים אלה ישלבו את כלי "מגוון" של כלי תקשורת כדי ליצור מראית עין של "תחרות" או "שוק דעות" מגוון - מצד אחד עיתונים וכלי תקשרות המעבירים מסרים בוטים וגלויים לבסיס הבוחרים של הרודן. ומצד שני כלי תקשורת שהם כביכול ביקורתיים כלפי השלטון, אבל הם מייצגים תמונה "מאוזנת" והביקורת בהם לא מהותית או מנוטרלת בשיטות שונות - לדוגמה הבאת איש צעיר ורהוט שמציג את עמדות השלטון מול עיתונאי וותיק ומגמגם שיציג את העמדות נגד השלטון.[1]
גורייב וטרייסמן מחלקים דיקטטורים לשתי קטגוריות אלו השולטים על ידי פחד ואלו השולטים על ידי ספין או תעמולה. דיקטטורים של פחד (הכוללים את סטאלין, היטלר, מאו, פינושה, חורחה רפאל וידלה, אידי אמין) מנסה לשמור על השלטון על ידי דיכוי אלים, רדיפה של גורמי אופוזיציה או הוצאתם מחוץ לחוק, שליטה בכל כלי התקשורת, הוקעה של רעיון הדמוקרטיה הפלורליסטית, וחסימת זרימות חוצי גבולות של מידע ואנשים.[1] לחלק מהמנהיגים האלה יש אידאולוגיה גדולה כלשהי שמנחה אותם (או שנטען שהיא מנחה אותם) הם מופיעים בציבור עם מדי-צבא, גם כאשר אין להם רקע צבאי. [2] מדי הצבא נועדו לשדר מסר של פחד שהוא המסר המרכזי שלהם.
כאשר שואלים מישהו מהי "דיקטטורה" הם חושבים על דיקטטורים של פחד. האסוציאציות הן על ברוטליות, פחד, רדיפה, שלטון-טרור, וכן אידואלוגיות כמו קומוניזם או נאציזם. [3]
השולטים על ידי ספין משתמשים בתעמולה וספינים כדי לעצב את דעת הקהל וליצור תמיכה עממית, כל זאת תוך התחזות לדמוקרטים, התחמקות מדיכוי אלים וישיר ופתיחת מדינותיהם לעולם החיצון . לפיכך, דיקטטורי ספין מתמקדים יותר בעיצוב דעת הקהל מאשר בדיכוי ישיר של אנשים, מה שנראה כאלטרנטיבה יעילה יותר ויקרה פחות.[4]
לעומת הדיקטטורים בעלי החליפות הצבאיות הספין-דיקטטורים מופיעים בציבור עם חליפות , ואומרים "אנחנו דמוקרטיה" הם דומים לראשי ממשלה של מדינה דמוקרטית. הם נוסעים לועידות בדאבוס בשוויץ ונפגשים עם מנהיגי מדינות דמוקרטיות. הם יורדים לכיכר ולוחצים ידיים של תומכים. מנהיג כמו הוגו צ'אווס הוא קצין, ובכל זאת הוא מופיע עם חליפה. כל זאת הפוך לעומת דיקטטורים של פחד. [5] יש ויכוחים בקרב חוקרים ממדעי המדינה שעדיין רואים בויקטור אורבן מנהיג דמוקרטי, אבל אין ויכוח לגבי מנהיגים אחרים. לפי גורייב וטרייסמן אלו אינם מנהיגים דמוקרטיים למרות שהם מצטיירים ככאלה. המטרה שלהם היא לא לקיים בחירות הוגנות ופתוחות ולשאת באחרתיות של נהלים דמוקרטים, אלא לשמר את הכוח הפוליטי בידהם - לבטל מערכות של איזונים ובלמים.
עם זאת הכלים שלהם שונים מאלו של דיקטטורים קודמים- הם משתמשים במעט אלימות ולפעמים או אפילו בפחד. כדי להדמות למשטר דמוקרטי. המטרה היא להיות חלק מהקהילה הבינלאומית של מנהיגים ומשקיעים. לשם כך הם משתמשים בפחות ברוטליות וכן השימוש בה נעשה בצורה עמומה, שניתן להכחיש אותה. [6]
לרוב הספין-דיקטטורים אין באמת אידאולוגיה. הם לא בעלי אידאולוגיה דומה לנאציזם או קומוניזם אלה דיומים לפוליטיקאים שמרנים. לרוב יש להם איזושהי נטיה להיות קצת אנטי מערביים. הם טוענים שהם דמוקרטיה, הם אומרים - אתם (המדינות המערביות) לא דמוקרטיות אמיתיות -אנחנו הדמוקרטיה האמיתית. [7] מאפיין נוסף הוא שיש למנהיגים האלה תמיכה אמיתית בסקרים, זה לא רק טענות של אנשים שחיים בדיקטטורה ואומרים "אנחנו בעד המנהיג" בגלל שהם פוחדים אלה תמיכה פופלארית.
לסיכום פרק זה - מאפיינים של ספין דיקטטורים כוללים:[8]
- מרכזים כוח פוליטי בידם - על ידי הרס בלמים ומעצורים לממשלה.
- משתמשים במעט כוח ופחד, ועושים זאת בצורה שניתן להכחיש אותה.
- אין להם אידאולוגיה ברורה - מביעים ביקורת מתונה על המערב.
- שלטון דומה לדמוקרטיה.
- יש להם תמיכה פופלארית אמיתית, שבאה לידי ביטוי בסקרי דעת קהל.
הספר לא טוען כי כל הדיקטטורים החדשים הם בהכרח ספין-דיקטטורים - עדיין קיימים דיקטטורים ישנים שפועלים באמצות פחד כמו בצפון קוריאה, אסד בסוריה, או לוקשנקו בבלארוס - אבל אלו הם זן שהולך ונעלם. [9]
הרעיון המרכזי של הספר הוא שבמקום לשלוט באנשים באמצעות פרד, יש דיקטטורים כיום ששולטים באמצעות מניפולציה של מידע, כדי לשדר תדמית של מנהיג מוכשר. סוג כזה של דיקטטורה מתאים יותר למודל של גבולות פתוחים, כלכלה עולמית, וטכנולוגיות תקשורת מודרניות. הם מרמים במקום להפחיד. המסר הוא שתבחרו בי, או שהדברים לא יהיו כל כך נחמדים. הדיקטטור לא מפחיד את האזרחים להצביע לו, ולא שוטף לו את המוח באמצעות אידאולוגיה שתדרוש ממך לוותר על האינטרסים שלך, הנרטיב שלהם היא תמכו בי ואני אספק איכות חיים שתהיה גבוה יותר מאשר החלופות. [10]
קיימים תהליכים חברתיים שדוחפים לכך שספין-דיקטטור יכול להפוך לדיקטטור כוחני. [2][3] - כאשר אין די בתעמולה ונדרשים לעבור לצעדים דרוקניים יותר - כך לדוגמה פוטין נחשב ספין דיקטטור עד לשלב מסויים - ולכן מכונה "פוטין 1" מאז הפלישה לאוקראינה בתחילת 2022, המודל השלטוני שלו מכונה "פוטין 2" ששולט יותר באמצעות פחד - לאחר הפלישה החלה סגירה של כלי תקשורת , איסור על הגדרת המלחמה כמלחמה והתעקשות שמדובר במבצע צבאי, מאסר של מפגינים נגד המלחמה, איומים במלחמה אטומית ועוד. הספר נכתב לפני הפלישה לאוקראינה וטען כי הקצנה כזו בשלטון של פוטין היא אפשרות סבירה. [11]
לפי המחברים, יש מדד כמותי לבדוק אם שליט הוא דיקטטור של פחד או דיקטטור של ספין. הם בודקים דיקטטורים ששולטים לפחות 5 שנים כדי לשמור על בהירות במדידות. מעל סף מסויים של מדדים כמו כמות הוצאות להורג בשנה, או אסירים פוליטיים אלו הם דיקטטורים של פחד . בחלק מהמדינות הנתונים לא מספיק ברורים ובחלק מהם יש עירוב של השיטות של ספין דיקטטורה ודיקטטורה של פחד. החל משנות ה-80 , בקרב מדינות דיקטטוריות החלה עליה במספר המנהיגים שהם ספין -דיקטטורים על חשבון דיקטטורה של פחד מאז שנות ה-90 אלו הם רוב הדיקטטורים. [12]
ראו גם
- רודנות בחסות החוק
- טראמפיזם
- הפיכה משטרית בישראל
- תעמולה
- עולם רדוף שדים
- המאה של העצמי
- עולם חדש מופלא
- להציל את המדיה
- אמת כמוצר ציבורי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 גיא רולניק, המדריך להתנגדות: כיצד ניתן למנוע את הפיכת ישראל לדיקטטורה מודרנית 20 בינואר, 2023
- ^ הרצאה של גורייב על הספר
- ^ איילת שני, "כשאומרים פשיזם, אנשים חושבים על חיילים ברחובות. לא. זה לא ייראה ככה", ראיון עם ההיסטוריון דניאל בלטמן, מוסף הארץ, 01 בפברואר 2023
קישורים חיצוניים
- ספין דיקטטורים ויקיפדיה באנגלית
- ספין דיקטטורים האתר הרשמי של הספר
- הרצאה על הספר, סרגיי גורייב, 10 אוקטובר 2022
- גיא רולניק, המדריך להתנגדות: כיצד ניתן למנוע את הפיכת ישראל לדיקטטורה מודרנית 20 בינואר, 2023
- איילת שני, "כשאומרים פשיזם, אנשים חושבים על חיילים ברחובות. לא. זה לא ייראה ככה", ראיון עם ההיסטוריון דניאל בלטמן, מוסף הארץ, 01 בפברואר 2023.
- פארה סטוקמן האם דיקטטורה נאורה ומשגשגת היא אפשרית? תראו מה קרה לסינגפור, ניו יורק טיימס, דרך אתר דה-מרקר, 19 באפריל 2023